אפליקצית עץ חיים
האם מותר לתת סנדקאות למחלל שבת
כבוד הרב, שלום וברכה!
נולד לנו בן במזל טוב, אבא שלי לצערי אינו שומר שבת, אך הוא מבקש את הזכות להיות סנדק, ואני רוצה ומעוניין לכבד אותו, רק שאמרו לי שיש בזה השפעה רעה לילד שימולו אותו על ברכיו של אדם מחלל שבת, שאלתי היא מה גובר על מה, כיבוד הורים, או הפסד הילד שהסנדק שלו הוא אדם שאינו ראוי.
תשובה בקיצור:
המחלל שבת בפהרסיא הרי הוא מורד בברית שכרת ה’ יתברך עם ישראל עם קרובו, ומיפר ברית לא שייך שיהיה סנדק ומסייע לברית קודש, ומה שהוא רוצה ומבקש, על פי רוב אין בזה התעוררות רוחנית, אלא בקשת כבוד ומעמד בפני המשפחה והמצלמה, ואת זה לא יוכל לקבל כל זמן שהוא מחלל שבת, שכבר כתב עליו הרמב”ם (סוף פרק ל’ מהלכות שבת), שהוא “כגוי לכל דבריו”, ומי יתן לגוי להיות סנדק.
ולכן יסביר הבן לאביו בשפה ברורה, שלא יתכן להיות סנדק במצב עגום כזה, ואם יקבל על עצמו לשמור את השבת, בין בצנעה בין בפרהסיא, קדוש יאמר לו ויתן לו סנדקאות וכל כבוד אפשרי, וכן השיב מרן הגאון ר’ עובדיה יוסף זיע”א.
ואם רואה הבן שבעקבות זאת יווצר סכסוך וריב קשה, יעמוד על זה שלפחות את השבת הסמוכה לסנדקאות ישמור, ואם הסבא מתעקש שלא לשמור, גם הבן יתעקש ולא יתן לו סנדקאות בשום פנים. וכן השיב מורינו הגר”ד קוק שליט”א כמה פעמים.
נימוקים ומקורות:
חיוב כיבוד אב המחלל שבת
א. ראשית יש לדון האם יש חיוב לכבד אבא שמחלל שבת, וכולם מביאים בזה את מחלוקת הראשונים, שהרמב”ם כתב (פ”ו מממרים הי”א) שיש חיוב כיבוד הורים גם אם אביו רשע. והטור (יו”ד סי’ רמ) פוטר. והשו”ע (יו”ד סי’ רמ) פסק כהרמב”ם. והרמ”א שם פסק כדברי הטור. ורגילים העולם לומר דהחוזרים בתשובה עכ”פ יוצאי ספרד ההולכים ע”פ פסקי הרמב”ם והשו”ע, חייבים לכבד את הוריהם, הגם שהם מחללי שבת.
ב. והעיר מרן הגר”ד קוק שליט”א הערה גדולה, כי מאחר והרמב”ם עצמו כתב (בסיום הלכות שבת) דהמחלל שבת הוא כגוי לכל דבריו, וחילול שבת הוא כעבודה זרה, וידוע שהמחלל שבת אינו מצטרף למנין, ולא שותים ממזיגת יינו, ושחיטתו פסולה, ואין מבשלים לו ביום טוב, אם כן ודאי שגם אין חיוב לכבדו, והרמב”ם מדבר דוקא על רשעות בעבירות אחרות. [וידידינו הגאון ר’ אבנר קבץ שליט”א בס’ “שערי ברכה” (ס”פ שופטים) הקשה שיש סתירה בדברי הרמב”ם הנ”ל, שמצד אחד מחייב בכבוד אב ומצד שני אומר שהוא כגוי, והותיר בתימה. ולאור האמור הקושיא רק מבארת את דברי הרמב”ם].
ג. ומצאתי שכדברי רבינו שליט”א, כבר כתב הגאון הקדוש רבינו חיים בן עטר זיע”א בס’ ראשון לציון (סי’ רמ וסי’ רמא) ושם הרחיב דגם בשאר עבירות אם הוא מוחזק לעובר עבירה, גם להרמב”ם אין לכבדו, ובפרט זה כתב תלמידו הגאון חיד”א בברכ”י (יו”ד סי’ רמא אות ד) שאין דבריו מוכרחים, אבל בפרט של מחללי שבת נראה שגם החיד”א מסכים לדברי הגר”ח בן עטר בדעת הרמב”ם, וכן הסכים רבינו הגר”ד קוק שליט”א, ואמר דאין צריך להביא לזה ראיות, כי דברי הרמב”ם ברור מללו, ומה יש עוד לדון בזה. [ומכאן יש להעיר ע”ד כמה גאונים שלא שתו לבם לחילוק זה, ראה לדוגמא בתשו’ יביע אומר ח”ח (חיו”ד סי’ כא). ולהגדיר חילוני כתינוק שנשבה, אין זה ברור כלל, ובכל מקרה יש לדון הענין בפני עצמו. ואכמ”ל במקצוע זה].
איסור זלזול גם באבא רשע
ד. והדגיש הגר”ח בן עטר זיע”א, דמכל מקום, גם אם האב מוחזק לעובר עבירה שאין חיוב לכבדו, עדיין אסור לבן לבזותו, (וכמבואר ברמב”ם שם הלכה יב). וע’ ש”ך (סי’ רמ סק”כ) על דברי הרמ”א. וככל הדברים הנ”ל, כן כתב מדנפשיה הגאון ר”מ שטרנבוך שליט”א בס’ “חכמה ודעת” (ח”א עמ’ שלז), ואילו היה רואה דברי הגר”ח בן עטר היה שש לקראתו. וע”ע לו בספרו תשובות והנהגות (ח”ב סי’ תמג). וכ”כ הרה”ג ר’ מנחם אדלר שליט”א בס’ “תשובה כהלכה” (פי”ד אות ג) שאם ההורים מחללי שבת, לכו”ע אין חיוב כיבוד הורים, ורק שאסור לבזותם ולקללם. וראה מה שהרחיב בס’ “משנת ישראל” (סי’ א) בטוב טעם ודעת.
לא לרחם על אכזרים
ה. והמנעות מנתינת סנדקאות למי שמחלל שבת, הגם שהוא אביו, אינה מוגדרת בזיון, ואם חפץ האב לומר שהוא מבוזה, איבעי ליה ליתובי דעתיה. ואם לא מיישב דעתו ועדיין הוא זועם כל היום, ואומר שלא יבא לברית, או שיבא בפנים מבויישות, עדיין אין בזה סיבה לכבדו בסנדקאות, כל זמן שהרי הוא כגוי לכל דבריו, ויבוש ויכלם על חילולי השבת אולי יתכפר לו. וראה מה שהפליג בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ד סי’ פז), שאם היה סנדק גוי בברית, יש להטיף שוב דם ברית אליבא דהרמ”א ביו”ד (סי’ רסד). ואמנם השיבותי על דבריו בשו”ת יעלת חן (חיו”ד סו”ס כד). ע”ש.
חיוב הנכד בכבוד סבו
ו. מה גם שהסנדקאות היא בנכד, והבן אמנם חייב בכבוד אביו, אבל הנכד יש אומרים שאינו חייב בכבוד סבו כלל, וכמ”ש מהרי”ק בתשו’ (סי’ ל), והראנ”ח בס’ הנותן אמרי שפר (פרשת תולדות), והביא ראיה מסוטה (מט ע”א), וכ”כ בבית שמואל (אה”ע סי’ קטו ס”ק טז), ובתשו’ הגרא”ש שנדפסה בשו”ת שארית יוסף (סי’ יט), וכן העלה גאון חברון מהר”ם רוביו זיע”א בשו”ת שמן המר (דקי”א ע”ג) והביא לזה כמה ראיות. ע”ש.
ואמנם הרמ”א בדרכי משה ובהגה (סו”ס רמ) פליג ע”ד מהרי”ק, וס”ל דנכד חייב בכבוד סבו וכדמוכח בבראשית רבה (פ’ צד), וראה עוד לו בתשו’ (סי’ קיח), וכ”כ בתשו’ שתי הלחם (סי’ מג) דילפי’ חיוב כבוד סבו בק”ו מכבוד אחיו הגדול, וע”ש שדחה הראי’ מסוטה הנ”ל, וכן דחאה בתשובה מאהבה (ח”א סי’ קעח), וע’ ביאור הגר”א ובית הלל שם. ופ”ת (שם ס”ק כא), ועושה שלום (די”ט ע”ב). ובמש”כ בס”ד בהרחבה בשו”ת יעל”ח (חיו”ד סי’ טז).
ז. ואם כן, לדעת רבוותא קמאי דהנכד לא חייב בכבוד סבו, מי התיר לאבא לתת את הסנדקאות שמשפיעה על הנימול לאדם שהוא עושה חוב לילד, והלא זו זכות עצמית של הילד, שאי אפשר לעשות בה מה שרוצים. והגם שרגילים לכבד את האב על ידי הנכדים במתן סנדקאות ובקריאת שם, כבר הסכימו גדולי הדור שאם אדם רוצה לכבד את אביו ולקרוא לילד הנולד לו בשם אביו, ושם אביו הוא שם שיגרום לילד צער שיהיה לצחוק בין חבריו, שאין היתר לעשות כן. וראה מש”כ בזה בשו”ת יעלת חן (חיו”ד סי’ ט אות ה).
ח. ואמנם מצות מילת הבן היא מוטלת על האב, והסנדק הוא מסייע במצות המילה, ונמצא שגם היא שייכת לאבי הבן, [וכמבואר יסוד זה בב”ח יו”ד (סי’ רסה אות י), ובשערי דעה (ריש סי’ רס), ובשו”ת רב פעלים ח”ב (חיו”ד סי’ לה). ועוד], עדיין יש לומר, דכל כמה שיש בהוצאה לפועל של חובת האב וזכותו, איזה דבר שגורם צער לילד, בזה לא ניתנה רשות לאב, והרי ידועה השפעת הסנדק על הילד. וגם אם לא היה משפיע, יש להמנע ממתן סנדקאות לאב שכזה, מצד האיסור שיהיו מצוות בזויות עליו, אסור לו ליתן למחלל שבת את זכות הסנדקאות, ואבוהון דכולהו כיסוי הדם (כמבואר בשבת כב ע”א). ויש בהמנעות הזאת גם גדר תוכחה שהיא מצוה מן התורה.
ברכה מסנדק מחלל שבת
ט. וכבר אמר הגאון מפוניבז’ הרא”ם שך זיע”א, שאם אדם נקלע לברית והסנדק מחלל שבת, אין שום ענין לקחת ממנו ברכה, כי היא בודאי לא תועיל, ואדרבה יש ענין לא לקחת ממנו ברכה שלא יחשוב עצמו מסודר עם השמים על כל מעלליו בשביל שהיה סנדק, וכאילו את נפשו הציל ועכשיו נותר לו רק לברך אחרים ולהצילם מדינה של גיהנם. וגם ברכת כהנים של כהן מחלל שבת, אין בה ממש, וצריך למונעו מלעלות לדוכן, כי כל זמן שהוא מחלל שבת, הרי זה כמו גוי שעולה לדוכן. וכן הסכימו רוב ככל הפוסקים גם בזמנינו. וע’ בספר “בינה ודעת” (פ”א הערות סח, ע). ועמש”כ בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ כג אות ח) בשם גברי רברבי, שאם נאלץ לתת סנדקאות לאיש פסול, ידאג שאיש כשר יאחוז ברגלי הנימול.
לקרב רחוקים ולא להתקרב
י. וידעתי כי רבים אומרים שעכשיו עת לקרב והכל בדרכי נעם וכו’ וכו’, וכל מיני גינוני לשונות של הרגמ’ן, כאילו אנחנו לא עוסקים בקירוב לבבות, אבל צריך לדעת שכלל גדול כלל לנו מרן הגראי”ל שטיינמן זיע”א שיש לקרב רחוקים ולא להתקרב לרחוקים, וברגע שנותנים להם הכל בשביל לקרבם, הרי זה רק פועל אצלם פעולה מזלזלת שרואים שהכל אפשר לסדר, והם מתגאים בזה שנעשים חברים שלנו במצבם הקשה בלי שינוי ותמורה.
וזו הסיבה שהרבה מהחושבים שהם מקרבי רחוקים, סופם שהם עצמם צריכים קירוב, כי לבינתיים הם מתרחקים הרבה מאד, ושמעתי שהרבה התריע על זה מרן הגרב”צ אבא שאול זיע”א. ועל כן יש לכל מנהיג עדה לדעת, שעל חילול שבת אין פשרות, ולא כל דבר ינתן בשביל השלום, ואדרבה השבת היא שורש השלום (ע’ שבת יב ע”ב), והמחללה הוא משבית את השלום מן העולם, והעוזרו והמסייעו הוא מסייע לרמיסת השלום, ולכן המורה הוראה צריך להיות איתן וברור בשמאל דוחה וימין מקרבת,
מעשה מרגש על תוצאת התוכחה
יא. והנני לספר עובדא הממחישה כמאה עדים כמה כח יש לתוכחה היוצאת מן הלב, בלא חנופה ובלא רצון למצוא חן בעיני רחוקים, וזאת סיפר לי בעל המעשה בעצמו מר דוד (דודי) דהאן הי”ו מעיר קדשינו טבריה, שהוא בן להורים צדיקים שומרי שבת וכל המצות, אלא שבשלב מסויים נתרחק מהדת כמו המון נערים שהתקלקלו בעקבות חברה רעה ובתי ספר מבישים שבארץ ישראל, וכשנולדה לו בת, בא ביום שבת לבית הכנסת במטרה לקרוא לה שם, והגבאי שהוא יודע ספר, אמר בלבו, לא אתן לו לעלות לתורה, מפני שבא עם רכב לבית הכנסת, ולא יאות להעלות כזה אדם לתורה, אך כיבדו בפתיחת ההיכל, ושמע אבי הבת את אחד מהמתפללים שאומר לגבאי, איך אתה נותן לו ליגוע בארון הקודש ולפתוח את ההיכל, הרי ידיו חללו שבת? ואמר לי הנ”ל, כי ראה איך הדברים יוצאים ממעמקי לבו של אותו יהודי, והדברים עשו בלבו רושם כמדקרות חרב, ואז אמר לעצמו, עד כדי כך אני בשפל המדרגה, שאינני ראוי לפתוח את היכל קדשינו, ומאותה שבת ועד היום הוא ואשתו ובניו כולם שומרים שבת… כל זה סיפר לי ידידי האהוב דודי דהאן הי”ו, ואמר לי שאפרסם סיפור זה לתועלת המלמדים והלומדים.
מסירותו של הגר”ד קוק לשבת
יב. וכאן בטבריה נמצא עמודא דנורא, גאון עזינו ותפארתינו הגאון הנורא ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, וכשניסו להפר את קדושת השבת בעירנו, היה יושב על הקרקע ובוכה ואבלו ניכר בפניו ימים ולילות, והיה מהלך מעסק לעסק ומבית לבית ומקהיל קהילות כדי לחזק את שמירת השבת, ובא לפניו איש ידוע בטבריה שהוא עשיר מופלג מעשירי ארץ ישראל, וביקש בדמעות שליש ברכה לרפואה כי מצאו בגופו איזה ענין קשה, ואמר לו הרב בלא היסוס, רק השבת יכולה היא שתרפא, וחוץ מזה לא יעזור כלום, וכולם דיברו שעכשיו היה הרב יכול לומר לו שיפדה את נפשו בממון, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, אך מורינו הרב שליט”א אמר, כי לא יועיל הון ולא שום דבר, בזמן שחילול השבת מקטרג בראש כל חוצות. ולצערינו ההוא גברא לא השכיל לעשות זאת והלך מן העולם בלא תשובה, ה’ הטוב יכפר בעדו.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- ברית מילה לילד שהוריו חולי קורונה
- האם לדחות ברית כשהמוזמנים יחללו שבת
- הוצאת תינוק מהבית בארבעים יום הראשונים
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום