אפליקצית עץ חיים
האם מותר לזרעא דאהרון קדישא
להכנס לציון רבי מאיר בעל הנס הספרדי
לכבוד ידידינו היקר והנעלה, לו נאוה תהלה, הגאון המפורסם מהר”ר מרדכי גרוס שליט”א, גאב”ד “חניכי הישיבות” דעיר הקדש בני ברק ת”ו.
בענין מה שהופץ ברשות הרבים משמיה דמורינו הגאון ר’ דב קוק שליט”א, שאין חשש לכהנים להכנס לציון רבי מאיר בעל הנס בשטח ה”ספרדי”, ונעשה מזה פולמוס גדול, [ורוב ככל המדברים לצערינו אינם מכירים הענין כלל, הן מבחינת המציאות והן מבחינה הלכתית], וביקש כת”ר ממני להביא בפניו הצדדים ונימוקי ההוראה. הנני לבאר היטב כל מה ששמענו בזה מפיו של רבינו שליט”א, לרבות כל המדידות ותיאור המקום, מה שמדדנו כמה פעמים וראינו היטב הדק, [אנא זעירא, יחד עם ידיד נפשי הגה”צ רבי נחום בקר שליט”א], וגם לרבות כל המקורות שיש בידינו מפי סופרים וספרים בענין זה.
אתרא דרבי מאיר היכן הוא ומעלת התפלה בו
א. הנה זה ידוע שיש ב’ מקומות המיוחסים לציון קבורת רמב”ה, ונקרא בפי הכל קבר רמב”ה הספרדי, וקבר רמב”ה האשכנזי, [ושמענו ממגידי אמת שבזמנו עשו הספרדים והאשכנזים גורל ביניהם איזה חלק יקח כל אחד], ועיקר מקום קבורתו של רמב”ה זיע”א, יש שאמרו שהוא בגוש חלב ולא בטבריה, ועכ”פ מסורת היא בידינו כי ציון המצויינת בטבריה תובב”א, שם הוא מקום מנוחתו של רמב”ה, ומדורי דורות באים כל עמך בית ישראל ובראשם צדיקים וחסידים לשפוך שם צדוק לחשם לאל נורא עלילה בזכותו של האי תנא קדישא, וכאשר הכריע רבינו האר”י ז”ל בשער הגלגולים (הקדמה לז), וכתב שם מהרח”ו, ונלע”ד כי הודה לי מורי ז”ל על רבי מאיר שהוא קבור מעומד כמו שאומרים בני אדם. ע”כ. וראה מש”כ הגר”מ קליערס בס’ טבור הארץ (דק”ד סע”א). וכבר כתב הר”ן בדרשותיו (דרוש ח), שקברי הצדיקים הם מקור השפע במקום בית המקדש. וכיו”ב כ’ הגר”א בביאורו לתיקונים (תיקון כב) והגרי”ח מבבל בשו”ת תורה לשמה (סי’ תצג), שמיום חורבן בית המקדש, הקב”ה משרה את שכינתו בקברי הצדיקים. ע”כ.
אין ספק בדבר שציון התנא הוא בעומק למטה
ב. והנה מסורת ישנה היא בפי המונים, ובתוכם גם מורי הוראה, שהכניסה לכהנים אסורה בזה ובזה. אכן זה פשוט שמערת הקבר נמצאת למטה כאשר עין רואה, ואין חולק בזה, וכן כתב רבינו יוסף חיים זיע”א בספרו עוד יוסף חי בקונטרס “מראות יחזקאל” שבסופו (עמ’ ד). ע”ש. וכן בספר מסעות ירושלים (עמ’ קסא) כתב, שהאדמו”ר ממונקאטש ביקר בציון רמב”ה אשר בסמוך לו קבור סומכוס וכו’. ע”כ. והיינו בעומק למטה כנודע. וידוע שלמקום זה היה בא זקן המקובלים מהר”ר יצחק כדורי זיע”א, וגם כאשר הביאוהו כמה פעמים בציון המפואר של הספרדים, היה אומר שרוצה לירד דוקא לציון שבעמק בית המדרש “כתנות אור” של האשכנזים, והענין מפורסם לכל באי שער עירנו. וכל היד המרבה לבדוק תמצא מקורות הרבה לזה, בשו”ת וספרים הרבה אין קץ, לא עת האסף.
עדות רבני טבריה הקדומים
ג. צא וראה במכתבם של י”ב רבני טבריה משנת תרכ”ז, ובראשם הגאון הקדוש הסיניור מהר”ר חיים שמואל הכהן זצ”ל, שהיה חכם באשי בעיר קדשינו טבריה, אשר שם כתוב תחת הכותרת “את הנ”ס למינהו”, מעשה שהיה בחודש אדר שנת תרכ”ז בעת בניית הציון של רמב”ה, שבתחילה היתה המצבה מגולה בלי בנין מעליה, זולת ב’ עמודים גדולי הרוחב וקצרי הקומה בגובה אמה על אמה מונחים זה ע”ג זה תחת אויר השמים, מכוונים ע”ג ציון התנא, [והם ב’ אבני הריחים הנראים בביהמ”ד דאשכנזים], ובקשו לבנות בית תפלה ע”ג הציון וכו’, ויהי כאשר החלו לבנות את הבית בט”ו שבט תרכ”ז ויחפרו יסוד עמוק, ויהי הם חופרים וירא אליהם תבנית בנין ומצבה מכוון תחת העמודים ממש, ובין העמודים המצבה גובה ב’ אמות עפר, ובראות עושי המלאכה אמרו כי נכון הדבר לפנות העפר הגבוה ולהניח העמודים ע”ג הציון הקדוש ממש, ולסיבה זו הוכרחו להסיר העמודים הנזכרים ממקומם ולהרחיקם עד אשר יוכלו לפנות העפר מע”ג הציון, וביום ד’ שני ימים לחודש אדר א’ תרכ”ז כאשר פינו להוציא העפר ונראה ונתגלה הציון הקדוש, עמדו אנשים רבים כחמשים איש להסיע העמוד התחתון להושיבו ע”ג הציון כי הוא גדול מאד, וטרחו ויגעו כשלש ארבע שעות, עד אשר יכלו להשיב העמוד התחתון ע”ג הציון, והמה חושבים מחשבות כדת מה לעשות עם העמוד השני להושיבו ע”ג חבירו כאשר בתחילה, כי העמוד הנזכר היה רחוק ממקום הציון כשנים שלש אמות, ובמקום גבוה למעלה משני קומות עד הגיעו אל הציון ולהניחו ע”ג חברו, ואמרו להניח למחר כי פנה היום ואין שהות להתעסק בו ולהחזירו למקומו, ותשאר המלאכה עד יום המחרת שיתקבצו אמבוהא דגברי לעזור אולי יוכלו להניח ע”ג חברו.
עוד הם מחשבים והם נושאים ונותנים בדבר, המה ראו כן תמהו כי העמוד הנזכר נתנודד ממקומו ונתגלגל מאליו ומעצמו עד בואו על שפת החפירה מלמעלה, ופרח וישב ע”ג חברו כאשר בתחילה מכוון גדול צד ימין לימינו וצד שמאל לשמאלו, וכל העם העומדים שם נסו לקולם פן יפול העפר שעל גבו עליהם וגם מקול העמוד אשר נתן בקולו בעת נפילתו על חברו, וכל העם רואים את הדבר הזה אשר היה ולא נהיה לעולמים, כי אבן מקיר תזעק אשר נתנה בקולה בעת הפלתה על חברתה, ותהלך ארצה מאין מניע ממקומה, וסבבה סביב החפירה עד שובה אל מקומה ע”ג חברתה איש באחיהו ידובקו כשבת אחים גם יחד, נראה חושה אל העין כי רצון הצדיק היה לב יעבור יום ולילה משעת פרידת העמודים הנזכרים איש מרעהו עד אשר יחזרו להורתן, הוקצו למצוותן וכו’. ועל המעשה חתום הסיניור חיים שמואל הכהן רב ומו”ץ וחכם באשי בעה”ק טבריא תובב”א ושאר רבני הספרדים. ונדפסו דברים הללו בס’ “ילקוט יוסף” של מהרי”ח ילוז (עמ’ עד והלאה). ע”ש.
וכן בספר עוד יוסף חי לרבינו הגרי”ח מבבל (בעל בן איש חי) בקונטרס מראות יחזקאל (עמוד ד) מביא לגבי קבר יחזקאל הנביא שהציון העליון הוא כנגד הציון התחתון שבמערה, והמשתטח על גבי ציון העליון המכוון כנגד הציון התחתון נחשב לו כמשתטח על ציון הצדיק, והביא שכך הוא בקבר רבי מאיר בעל הנס, וכנזכר במעשה שהבאנו שציון האבנים העליונות מכוון כנגד ציון המצבה שנמצא במערה.
ד. והנה המערה הזו אשר עליה דברו כולם, גלויה היא לעין כל, וכיום היא משמשת כעזרת נשים השייכת לביהמ”ד “כתנות אור” של אחינו האשכנזים, ולפני מערה זו יש ב’ קברים, של ר”ש בן אלעזר ושל סומכוס, וכאשר באים לסוף המערה [הנקראת גם עזרת נשים כנ”ל], מצד ימין לקבר סומכוס, נתקלים בחפירה באורך 2 מטר ושמונים, ורוחבה 70 ס”מ, וכפי הנראה אין זו מערת קבורה, דבש”ס מבואר (ע’ ב”ב ק ע”ב, ושם קא ע”א) דחצר המערה היה רחב ו’ אמות על ו’ אמות לכל הפחות, ותוך החלל ד’ על ו’ אמות לכה”פ, וכאן חזינן אורך הכוך ה’ אמות והרוחב מעט יותר מאמה, כמו כן צידה הימני של המערה והכוך פונה לאדמה שתחת כיפת השמים אשר מאחורי ביהמ”ד האשכנזי, וכמדומה שחפרו שם לאחרונה ולא ראו מערת קבורה, וחיזוק לזה כי המתבונן בצד הימני בכוך אשר בו טמון רמב”ה, יראה כי הוא בנוי מאבנים, וגם יש בחלקו התחתון צורה של שער מאבנים, וכן הצד השמאלי של המערה הוא פונה להיכל הציון הספרדי באופן שאין שום מערה, גם מהצד הקדמי של המערה היה מומחה שלפי הבחנתו לא נמצא שם קבר, ובפרט לאחר שהנחנו שהצד הימני והשמאלי אינם צדדי המערה, א”כ לא נראה כלל שדוקא מקדימה יחפרו כוך יחיד לקבורה.
ה. רק שהדיון הוא אם הטומאה עולה מלמטה למעלה, ועין כל רואה ומבקש אמת תחזה שמקום המערה אשר בו קברי הקודש, אינם קשורים לציון שמלמעלה אצל הספרדים, ויציאת הטומאה היא דרך המערה אל ביהמ”ד של האשכנזים, וגם כאשר כל החלונות סתומים כיון שלא נפרצו פצימיהן הרי דיוצאת הטומאה. ודבר זה נבדק כמה וכמה פעמים על ידי כמה תלמידי חכמים, ומהם חתני דבי נשיאה הגה”צ רבי נחום בקר שליט”א, והרה”ג ר’ רפאל הכהן קוק שליט”א.
ו. וביותר שעל פי העדות הנזכרת מצאו ציון ומצבה מכוון כנגד ב’ העמודים שהם ב’ אבני ריחיים הנראים כיום בציון האשכנזי, וצידם השני הוא בציון הספרדי עטוף בכעין כתר מע”ג המצבה. וכאשר מדדנו היכן עומדים האבנים, מצאנו שהם עומדים כנגד אמצע המערה ממש, כאשר פתח המערה מתחיל כנגד המדרגה השניה הסמוכה לציון האשכנזי שהוא כמטר שלושים וחמש ס”מ מהאבני ריחיים, נמצא שאבני הציון העליון הם כנגד אמצע המערה ועל פי המדידה של האבני ריחיים נראה שקוטרם הוא כשמונים וחמש ס”מ ואורך המערה הוא 2.7 מטר וכאשר נחשב היכן הוא סיום האבני ריחיים בעומק המערה, נמצא שהם בעומק שני מטר ושלושים וחמש ס”מ לערך. כך שעד סיום המערה יש כשלושים ארבעים ס”מ.
ז. ומכיון שהתברר שמקום הקבורה הוא בפשטות בקרקעית המערה [הכוך] ולא בקירות, ובפרט להמבואר בשער הגלגולים שר’ מאיר קבור בעמידה, נמצא שמקום קברו הוא בכרוחב אמה על אמה, שהוא שיעור עמידת אדם כמבואר במסכת סוכה (ז ע”ב) “מכדי גברא באמתא יתיב”, ובעמידה אף פחות מאמה על אמה וכמבואר בתוס’ ב”ב (קא ע”א, ד”ה ורחבן), ומכיון שהעידו שאבני הריחים הם מכוונים כנגד ציון שלמטה, נמצא שזה מכוון ממש כנגד מקום הקבורה, שנקבר בעמידה, וממילא אי יש טומאה הרי היא עולה לתוך הכוך, ומהכוך יש לה פתח יציאה להיכל הציון האשכנזי.
ח. וכפי זה נמצא שהציון הספרדי הוא בנוי על גבי המערה והמתפלל שם הריהו כמשתטח על הציון ממש, כנ”ל מדברי הבן איש חי לגבי קבר יחזקאל הנביא, [ואפי’ לא ממש באותו גדר של ההשראה בתוך ד’ אמות, מ”מ משהו מיהא איכא, ומקום שהתפללו בו רבבות אלפי ישראל ובראשם צדיקי וחסידי וכו’], אך כאשר דנים בדיני טומאה, אין טומאה יוצאת לציון הספרדי, כיון שהטומאה עולה לאהל הכוך ומשם יש לה פתח יציאה להיכל הציון האשכנזי.
ט. לאחר שהבאנו את מבנה המערה וכו’, כעת יש לדון האם צריך שפתח המערה יהיה פתוח בפועל כל הזמן או עצם זה שיש שם פתח הנפתח מדי פעם כבר נחשב שיש מקום לטומאה לצאת דרך אותו פתח ולא יחשב כקבר סתום שתבקע הטומאה ותעלה מכל צדדי הכוך שאזי יצא גם במקום ציון הספרדי. ועיין בדברי הגר”א (אליהו רבא אהלות פ”ד מ”א) שלא אומרים טומאה בוקעת אהל. ע”ש.
י. וגם מורינו הגר”ד קוק שליט”א, קודם שנכנס לאתרא קדישא של הספרדים, היינו יחד עמו וראינו איך שבדק את הנושא היטב מסביב לבניני הציון, ולאחר מכן נכנס בהתרגשות למקום התפלה של הספרדים והתפלל בזכותיה דרבי מאיר. [וידוע הדבר כמה חושש רבינו הגרד”ק שליט”א מענין זה דטומאת כהנים, וזה שנים רבות שאינו נוסע כלל ברחוב אלחדיף בטבריה, מפחד הספיקות של טומאה שיש שם, ופעם אחת כמעט שנכנס שם הנהג בטעות, והיה צד שמוכרח להמשיך מצד חוקי התנועה, והרב היה שקוע בלימוד בספר שבידו, ובין רגע אחד בא לפתוח את הרכב כדי לברוח מהר מאיזור הספק. וזכורני לפני כשנתיים שנסענו עמו לכותל המערבי, והציעו ליסוע לקבר דוד המלך, וכשנכנסו לאיזה מבואות שהבין כי הם רצופים ומקורים עד קבר דוד נס משם כאילו נשכו נחש, ואי”צ להרחיב בדברים אלו].
גם ידידינו הרה”ג ר’ יוסף קדיש ברנדסדרופר שליט”א (בעמ”ס “חזקת טהרה” על עניני טומאת קבר, ושא”ס חשובים) אמר לי, כי לפי מה שנראה בפשוטן של דברים, אין חשש בכניסת כהנים לציון הספרדי. וכדברים האלה שמעתי לאחר זמן גם מידידינו הותיק, מבניה של טבריה, מני”ר הרה”ג ר’ דוד ברדא שליט”א (בעמ”ס שו”ת רביד הזהב ושס”ח).
עדויות על הגאון השד”ה ועל בבא סאלי זתע”א
יא. והנני להעיד עדות נאמנה, כי מזה שנים רבות שסיפר לי הזקן הכשר ר’ שמעון כהן יחשל”א, שבזמנו לפני קרוב לנ’ שנה, בא לביתו הרה”ג החסיד ר’ מסעוד מלול זצ”ל וביקשו אם יכול לבא להסיע את סידנא בבא סאלי זיע”א לקבר רבי מאיר, וכשהגיעו ביקש בבא סאלי להכנס לציון הספרדי, ור’ שמעון הנ”ל נעצר מפני שהוא כהן, ואמר לו בבא סאלי להכנס ללא שום חשש. [והעיד לי חתנו של בבא סאלי הרה”ג ר’ יהודה הראל שליט”א, שחמיו היה נכנס תמיד לציון הספרדי].
גם שמעתי מידידי הגאון המפורסם ר’ אברהם מלול שליט”א בנו של ר’ מסעוד, כי בשעתו כאשר פרסם גאון אחד שאין לכהנים להכנס לשום קבר של צדיק, אז תמה הגאון הגדול מרא דאתרא דטבריה ת”ו, רבי מאיר ועקנין זיע”א, שאיך אומר הגאון ההוא כך וכולל את קבר רמב”ה, הלא בעינינו ראינו את השרף הקדוש רבינו שאול דוויק הכהן זיע”א, שהיה בא לכאן [היינו לציון של הספרדים] ועושה תיקונים וכו’. [וראה עדות נוספת על ביקורו של השד”ה בציון רמב”ה, ברשימת תולדותיו של הגר”י זריהן שנדפסה בהקדמת החכם רי”מ שיטרית זצ”ל לס’ “שושנת העמקים” (עמ’ כ), ושם כתוב שהשד”ה הוציא דיבוק באותם ימים. ע”ש].
יב. ומאחר עלות כל זאת, יש להבהיר ולהאיר שוב, כי מקום התפלה של הספרדים הוא מעל ציון הקודש של רבי מאיר, ויש בו מעלה וכמבואר בדברי הגרי”ח במראות יחזקאל שם, וכאשר סיפורים ירננו על השד”ה ובבא סאלי שחשבו דרכיהם לשם, וכן העיד ר’ חיים ניניו זצ”ל, מצאצאי הסיניור, שהיה משמשו של מהרש”א אלפאנדרי כשהיה בא לטבריה, שהוא זוכר שהיה בא להתפלל במקום ובבא סאלי וכל קדושים אשר בארץ שהיו באים שם לשפוך צקון לחשם בזכותיה דרבי מאיר, וכחזקיהו המלך שהושיבו ישיבה על קברו באופן שאינו מקבל טומאה [כמבואר בב”ק (טז ע”ב) ובתוס’ שם, וע”ש בנמוק”י ובשטמ”ק], וזו הסיבה שנהגו מאז ומעולם להתפלל שם ולעשות מצות ולא חשו לאיסור לועג לרש, וכדכתיבנא בקיצור נמרץ בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ נט). וע”ש בהרחבה. וכן עולה ומתבאר בתשובת ה”סיניור” מהרח”ש הכהן קונוורטי זיע”א, והיא ל’ו נד’פסה בס’ “מגנזי חכמי טבריה” (שו”ת מדרש שמואל, סי’ א, עמ’ רכב). וע’ בתשו’ חו”ר טבריה שנדפסה בשדי חמד (מע’ א”י אות ו). ודו”ק. אלא שמצד טומאת כהן ליכא חששא וכמבואר.
יג. והנה לגבי העדות על הגה”ק בבא סאלי זיע”א, יש מקום לומר, דאכן יש שם טומאת קבר, רק דהוא סבירא ליה כדעת הראשונים והפוסקים דקברי צדיקים לא מטמאים, [ושורש לענין זה נמצא בזהר (פ’ וישלח דקס”ח ע”א), ובילקוט שמעוני (משלי רמז תתקמד) המובא בתוס’ יבמות (סא ע”א) ובב”מ (קיד ע”ב), וע’ בחידושי הרמב”ן והמאירי ביבמות שם, ובחי’ הריטב”א מגילה (ג ע”ב), והרבה האריכו בזה בספרי האחרונים אין קץ, וכבר נתקבלה ההכרעה לחוש לאיסור בזה ולא לסמוך להתיר לכהנים כניסה עק”צ. וראה מש”כ גאון עזינו הרב יביע אומר (ח”ד חיו”ד סי’ לה אות ז). ע”ש], אכן בדעת הגאון השד”ה זצ”ל אי אפשר לומר כן, כי הוא סבר ונזהר מטומאה גם בק”צ כמ”ש הגאב”ד דטבריה מהר”ר יעקב חי זריהן בשו”ת בכורי יעקב (חיו”ד סי’ כ) שדיבר בזה פה אל פה עם השד”ה בענין קבר רחל. ע”ש. וראה עדות נוספת על תיקוניו ויחודיו של השד”ה בקבר רשב”י אשר במירון, בס’ “זכור לאברהם” על מנהגיו של האדמו”ר מתולדות אהרון בעל דברי אמונה זיע”א (ח”ג עמ’ רמב).
יד. אגב אסיפא, הנה בשו”ת יחוה דעת החדש, שנדפס מקרוב ע”י מכון “מאור ישראל” (ויזכר על טוב העומד בראשם יוש”ב בסת”ר ידי”נ הגר”מ שליט”א בן הגר”ע יוסף זיע”א), עם הוספות חדשות מכת”י של הגהמ”ח, מובא בחלק ד (סו”ס חן) הערה משנות בחרותו של הגרע”י (שנת תרצ”ט), שלאחר שפרסם את דעתו כי לכהנים אסור להכנס לקברי צדיקים, צווח עליו ככרוכיא הרה”ג ר’ אברהם ענתבי סקא זצ”ל, שאיך יתכן לומר כן, והלא ידוע שהגאון השד”ה נכנס לקבר רחל ורשב”י, והרהמ”ח התנצל לאמר, כי אינו כופה את דעתו על אחרים, ואת אשר עלה במצודתו הוא כותב ודורש, וסיים, ונמלכתי במפיבשת רבי הגאון מהר”ר עזרא עטיה זיע”א, והסכים לדברי שאסור לכהנים להכנס לק”צ. עכת”ד. ולאור כל האמור, הנה צדקו ד’ הגרע”י מאד, והר”א ענתבי שגה ברואה, כי השד”ה לא נכנס מפני שסבר דהותרה טומאה בק”צ כפי שנתברר לעיל, [ומה שכתב קבר רחל ורשב”י, נראה דצ”ל רמב”ה, כי ברשב”י לא ידענא היתר ברור להכנס. וצ”ב].
בברכת התורה ובהערכה רבה
יקותיאל אוהב ציון ס”ט
הנני מצטרף לכל האמור לעיל, וזאת לאחר בדיקות ומדידות שעשינו בענין זה, וכפי ששמענו לדינא ממר חמי הגאון שליט”א, ויצאה הוראה בטהור.
בברכה
נחום בקר
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
