האם מותר להתקלח ביום טוב במים שהתחממו על ידי “דוד שמש”?!

האם מותר להתקלח ביום טוב במים שהתחממו על ידי “דוד שמש”?!

בדין מקלחת חמה ביו”ט

א. במתני’ ביצה (כא ע”ב) איתא, בית שמאי אומרים, לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתיה, ובית הלל מתירין. וכ’ התוספות (שם ד”ה לא), וב”ה מתירין, ודוקא לרגליו, אבל לכל גופו מודה דאסור, דדבר השוה לכל נפש בעינן, וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגין, אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש. ע”כ.

ב. והרי”ף (שם יא ע”א) כ’ כד’ התוס’, והוסיף, “ולענין רחיצה ביו”ט בחמין שהוחמו מעיו”ט, חזינן לגאון דקא כתב הכי, דההיא דאמרינן לא ירחץ אדם כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע”ש, דוקא בשבת, אבל ביו”ט שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מעיו”ט, דלאו דבר שחייבין עליו משום שבות, ולא משום רשות, ולא משום מצוה היא, אלא גזירה היא, וכי גזרי בשבת – אבל ביו”ט לא”.

ג. וכתב הר”ן שם, ומיהו דוקא חוץ למרחץ, אבל במרחץ אסור, מדקתני בברייתא (שבת מ ע”א) מרחץ שפקקו נקביו מערב יו”ט, למחר נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף וכו’, ובודאי מדקתני פקקו נקביו, בחמין שהוחמו מעיו”ט מיירי, ואפ”ה משתטף אין רוחץ לא, ומשתטף נמי בבית החיצון אין, בבית הפנימי לא, הלכך בתוך המרחץ אפי’ בחמין שהוחמו מעיו”ט אסור, אבל חוץ למרחץ שרי. ע”כ. וכ”כ הר”ן בשבת (יח ע”ב), וציין שהרמב”ם (פ”א מיו”ט הט”ז) פסק כרי”ף הנ”ל.

ד. ובשבת (מ ע”א) איתא, מאי עוברי עבירה, דאר”ש בן פזי אריב”ל משום בר קפרא, בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע”ש, התחילו הבלנים להחם בשבת ואומרים מע”ש הוחמו, אסרו את החמין והתירו את הזיעה. ועדיין היו רוחצין בחמין, ואומרים מזיעין אנחנו – אסרו להן את הזיעה, והתירו חמי טבריה. ועדיין היו רוחצין בחמי האור, ואומרים בחמי טבריה רחצנו – אסרו להן חמי טבריה והתירו להן את הצונן. ראו שאין הדבר עומד להן – התירו להן חמי טבריה, וזיעה במקומה עומדת.

ה. והרא”ש (פ”ג דשבת סי’ ז) כתב, ואלו הגזירות היו אף ביו”ט, דהא ברייתא ביום טוב איירי, דקתני מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מעיו”ט, ועלה קמסיק משרבו עוברי עבירה ומייתי מהא דריב”ל בתחלה היו רוחצין בחמין שהוחמו מע”ש,  אלמא דעל שבת ויו”ט גזרו כאחד. ומזה דקדק ריב”א דאסור לעשות הבערה מה”ת בשביל רחיצה, דאל”כ לא היו גוזרין על הזיעה ביו”ט אע”ג דהבערה בשביל זיעה מותרת מן התורה כדמוכח וכו’, והיה ריב”א נותן טעם לדבר, לפי שהרחיצה אינה שוה לכל נפש, שאינה אלא להתענג, הלכך אסורה כמו מוגמר דאסר מהאי טעמא בפ’ קמא דכתובות (ז ע”א), אבל זיעה שוה היא לכל נפש וכו’. עכ”ד.

ו. ומעתה, לדעת הרא”ש יש לאסור לרחוץ ביו”ט את כל גופו, אף בחמין שהוחמו מעיו”ט, וכן היא דעת התוס’ הנ”ל דס”ל דלהחם חמין ביו”ט לרחיצת כל גופו אסור מדאורייתא, משום דלא הוי הנאה השוה לכל נפש, א”כ איכא למיגזר חמין שהותמו בעיו”ט אטו שהוחמו ביו”ט, וכ”כ הר”ן בשבת שם דלדעת התוס’ אסור נמי ביו”ט לרחוץ אפילו בחמין שהותמו מעיו”ט. אמנם הרמב”ם פסק כדעת הרי”ף להקל כמ”ש לעיל, וכן פסק מרן בשו”ע (סי’ תקיא ס”ב) והרמ”א שם פסק להחמיר כד’ הרא”ש.

ז. ובמתני’ דשבת (לח ע”ב) איתא, מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להם חכמים, אם בשבת – כחמין שהוחמו בשבת, ואסורין ברחיצה ובשתיה. אם ביו”ט – כחמין שהוחמו ביו”ט, ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה. ופרש”י שהביאו הסילון מבעו”י כדי שיהיו מתחממים מעצמן במשך השבת. ומבואר מדברי רש”י דדין מים שנתחממו מאליהן בשבת, ככל דין מים שהוחמו בשבת וגזירת האיסור חלה גם בכגון דא. ולפי”ז י”ל דמים של “דוד שמש” בכלל האיסור.

ח. אך התוס’ (שם, ד”ה מעשה) כ’, דדוקא בסילון אסרו משום דמיחזי כטומן מבעו”י בדבר המוסיף הבל, ובלא”ה אין טעם לאסור דלא גרע ממ”ש במתני’ (שבת יח ע”א) פותקין מים לגינה ומתמלאת והולכת כל השבת וכו’. ע”ש הרחבת דבריהם. ולדברי התוס’ נפק”ל דכל שהוחמו מאליהם ביו”ט, נידון כהוחם מעיו”ט. וכ”כ הב”י (סי’ שכו) שיש בזה פלוגתת רש”י ותוס’. וע”ש במג”א (סק”ד). ובחי’ רעק”א וב”בית מאיר” שם, ובכה”ח (שם ס”ק טז). ועמש”כ הפנ”י בסוגיא שם. ואכמ”ל כעת בציונים.

ט. והנה כ’ הרמ”א (סי’ תקיא ס”ב), “אבל מותר לרחוץ תינוק במים שהוחמו ע”י ישראל ביו”ט”. וכתב המשנ”ב (שם ס”ק יב) דהיינו כגון שעבר וחימם מים, או שהוחם לצורך שתיה, או לצורך פניו ידיו ורגליו, אבל לגדול אסור גם בכה”ג לרחוץ ביו”ט, [אף למתירין לרחוץ כל גופו במים שהוחמו בעיו”ט] כיון שעכ”פ הוחמו ביו”ט, ורק לקטן שרי משום דהיינו רביתיה. עכ”ד. ומטי לה מה”חמד משה” והגר”ז מלאדי, ושכ”מ בדרכי משה. ומבואר מד’ המשנ”ב דגם מים שהוחמו בהיתר ביו”ט, אין בהם את הקולא הנ”ל. וכ”מ במג”א (סי’ שכו סק”ו).

י. אמנם יש לדון בחילוק’א דרבנן בין מים שהוחמו באיסור, או בהיתר לצורך שטיפת פיו”ר ושתיה וכו’, דסו”ס אית בהו מעשה, וגם כשנעשה המעשה בהיתר, לא התירו לרחוץ כל גופו, אבל ב”דוד שמש” וכל כיו”ב שאין יד אדם מעורבת בהן כלל ועיקר, והכל נעשה מאליו, א”כ מה בצע לאסור לרחוץ בהן, הלא דמי ממש להוחמו מעיו”ט בידי אדם. [ולומר דעצם זה שנתחמם ביו”ט הוי סיבה לאסור, לכאו’ נראה שאין בזה טעם מוצדק]. וכ”כ הגרע”א שם.   ומצאנו שכן כתב הג’ “תהלה לדוד” (סי’ שכו ס”ק ג) דמים שהוחמו מאליהם דמו לחמי טבריה שהתירו הרחיצה בהם וכו’. ע”ש בדבריו.

יא. אמנם מרן הגר”מ פיינשטיין באגרותיו חאו”ח (ח”ד ר”ס עה) כתב בתו”ד לחלוק על הנ”ל, ע”ש שכ’ בנושא מלקחת במים קרים בשבת, “ידוע דרובא דאינשי מעצמן בלא הוראה אין מתקלחין בשבת, ולא ידוע אם הוא מטעם שברוב השנה הא מתקלחין במים חמין מהמקלחת, שלבד איסור רחיצה בחמין אפילו מהוחמו מע”ש כל גופו, הרי מים החמין שבכל בתי ערים הגדולות שבמדינתנו אמעריקא הם חמין שהוחמו בשבת שאסורין ברחיצה ובשתיה, אף שהוחמו מעצמן כדתנן בסילון שעשו אנשי טבריא” וכו’. עכ”ל. וכן פסק להחמיר מרן הגרב”צ אבא שאול זיע”א ב”אור לציון” ח”ב (ר”פ לה) וח”ג (ריש פכ”א) לגבי מים שהוחמו ביו”ט ע”י דוד שמש או ע”י בוילר המחובר לשעון שבת, דחשיב שהוחמו בשבת ויו”ט ואסור לרחוץ בהן כל גופו.

יב. מאידך, הגרש”ז אוירבך זצ”ל בשש”כ (פי”ד אות יב) הכריע כד’ הגרע”א, שכל מים שמתחממים בלא פעולה, נחשבים כחמין שהוחמו מבעו”י, וכן הדין במים שנתחממו בדוד שמש, ולפי דבריו ביו”ט מותר לרחוץ לדעת השו”ע כל גופו, ולדעת הרמ”א אבר אבר. גם הגאון מהרש”ה וואזנר כ’ בשו”ת שבט הלוי ח”ד (סי’ לא) דהמורה כהגרע”א יש לו עמוד עולם לסמוך עליו, והאי ראיה שהביא האג”מ יש לדחות. וע”ע בשבה”ל ח”א (סי’ נח), וח”ג (סי’ לג וסי’ מז). גם מרן הגר”ע יוסף זיע”א בס’ חזו”ע הלכות יו”ט (עמ’ מא) התיר בזה, וקיצר מאד ולא פירש נימוקו וטעמו. וכ”כ שנית בחזו”ע שבת ח”ו (עמ’ פז). גם הרה”ג המנוח רב”צ שרבאני זצ”ל סיפר בזמנו לרב אחאי הרה”ג ר’ יוסף חיים אוהב ציון שליט”א שהוא שאל את הגרב”צ א”ש זיע”א אודות מקלחת חמה ביו”ט, והגרב”צ הורה לו להיתר, [ודלא כמ”ש באור לציון הנ”ל משמו. וצ”ע].

יג. והנה כל מה שאמרו בשבת שם ש”התירו להם חמי טבריה”, היינו כשהן בקרקע, אבל אם העבירו חמין של טבריה לכלי, אסור לרחוץ בהן, משום דאתי לאחלופי בחמי האור, וכמבואר לדינא בשו”ע (סי’ שכו ס”א). ומקורו בטור בשם הסמ”ג (לאוין סה). ע”ש. [וע”ש בטור שהרא”ש מתיר חמי טבריה בכל ענין. וע”ש בב”י], וכ”כ בס’ התרומה (סי’ רלג) והובא בב”י שם, וכן מתבאר בתוס’ שבת (קט ע”א, ד”ה רוחצין), ושם (לט ע”ב, תוד”ה והא מעשה). וע”ש בביאור הגר”א.

יד. ומעתה יש לנו לדון בדבר חדש, דהרי דין חמי טבריה ביו”ט כדין שבת, וכמ”ש הב”י (סי’ תקיא) והרמ”א שם, וא”כ לכאורה יש לאסור מקלחת בחמין אע”פ דהוי כהוחם מאליו, דלא שנא מחמי טבריה בכלי שגזרו בהן אטו חמי האור. וכן העירו בזה הג”ר ברוך שרגא שליט”א בס’ “ברוך שאמר” (פי”ח אות ט ובהערה יז), והרה”ג ר’ אופיר מלכה שליט”א בס’ “הליכות מועד” (דיני ר”ה, עמ’ קמ). וע”ע בשו”ת “תשובות והנהגות” ח”ב (סי’ רא). ובס’ מנוחת אהבה ח”ב (פ”י אות נה). ובשו”ת דבריך יאיר ח”ב (סי’ טז). ועוד.

טו. ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר לי, שנראה לו עיקר כדעת הגרע”י להתר הדבר, ואין לחוש מדין חמי טבריה בכלי, כיון דהאידנא הכל יודעים שחימום המים הוא ע”י “דוד שמש” ולא שייך החלפה בחמי האור, ובפרט בימים שהחום ניכר וגלוי לעין הכל, ורק משובש משתמש מהפעלת חשמל כדי לחמם מים בימים כאלה, שלכן נראה שאין לחוש לרחוץ במים שהוחמו בדוד שמש, כיון דכך ווסתו של הדבר נחשב כ”ניכר”. וה”ה מים חמים שהוחמו ע”י בוילר בערב יו”ט והם עדיין חמים ביו”ט. [אבל הוחמו ביו”ט ע”י בוילר, אין להתיר].

טז. ואמר רבינו שליט”א, שמצד גרמא דהכנסת מים חדשים לדוד של המים בגג שעי”ז מתחממים הקרים בחמים שנמצאים בדוד, הלא ביו”ט יש קולא בגרמא, כמ”ש התוס’ בביצה (כב ע”א, ד”ה והמסתפק), דבשבת הוא דאסרי’ גרמא כמ”ש בשבת (קכ ע”א). וע”ע במרדכי (פט”ז דשבת) בשם רבינו יו”ט. וע”ע בביאור הגר”א (ר”ס שיד). ובמג”א (סי’ תקיד ס”ק יט). וחי’ רעק”א (סי’ שלד סכ”ב). ואכמ”ל. ומה שטענו שזה לא גרמא אלא דרכו, ודימו לזורה בב”ק (ס ע”א) וברא”ש שם, מרן שליט”א אמר דשאני זורה שזה הצורה אבל כאן זה מחמת סיפורים שעושים. [וצע”ע]. וע”ע בס’ הליכות עולם ח”ד (עמ’ רח).

יז. וכיון דכולה מילתא דגזירה היא, ויש לנו פנים מסבירות להקל, נראה שאין להחמיר בזה על הציבור, וכבר כתב הב”י (סי’ שכו) בנידונו שאין להחמיר בכגון דא כולי האי, ושם בשבת איירי, ומכ”ש ביו”ט שבו הקילו טפי בגזירות דרבנן כמ”ש בתשו’ זרע אמת ח”א (סי’ עא). ע”ש. ובפרט דאיכא צערא דגופא לאינשי לאחר ב’ ימים טובים של ר”ה, וקשה עליהם טובא שלא לרחוץ עצמם לקראת שבת, [וע’ שו”ת דברי יוסף אירגאס (סי’ סד). וחי’ רעק”א וביאור הלכה (ר”ס שכו). ע”ש].

ושמענו כמה וכמה שאמרו דלדידהו רחיצת כל הגוף נחשבת שוה לכל נפש כמו רחיצת פיו”ר דזמן חז”ל. ולא באתי ח”ו לשנות ההלכה, [וראה מש”כ בס’ משמרת המועדות סי’ תקיא ס”ב באריכות], רק להסביר בכחא דהיתרא טעם היתר רחיצת כל הגוף במים שנתחממו בדוד שמש ביו”ט. וכן העלה לדינא בס’ “חיכו ממתקים” ח”ב (עמ’ תפא). וע”ש באריכות דבריו הנחמדים.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה