דעת תורה ממרן רבי דוב קוק שליט”א: האם יש חשש לאנשי טבריה ללכת לבריכה העירונית בימים המופרדים כהלכה?!

האם מותר להכנס לבריכה העירונית בטבריה

דעת תורה ברורה

ממרן הגר”ד קוק שליט”א

האם יש חשש ללכת לבריכה העירונית?!

בימים אלו שוב צפה ועולה השאלה הידועה בטבריה, האם מותר ליכנס ל”בריכה העירונית” בשיכון ד’, מפני שנתפרסם כרוז ממאן דהוא, שאין להכנס לשם כלל ועיקר, [גם בימות החול שיש בהם ימים בהפרדה כדת וכדין], והוסיפו גם איומים וקללות להזהר כל אחד על נפשו שלא להכנס לשם וכו’…  

מאידך גיסא, ילדים ונערים רבים מבקשים מהוריהם ללכת לבריכה המופרדת בימים מסויימים, ובימות הקיץ הללו יש בהנאת הבריכה כעין צורך של “אוכל נפש” למשפחות מסויימות, וידוע שהמחמירים בכל דבר לומר לילדיהם “לא”, בסופו של דבר הם מפסידים הרבה, אלא אם כן הדבר באמת אסור, שבזה אין לנו רשות לעשות “הנחות”…

לאחר שהצענו את השאלה לפני מרן הגר”ד קוק שליט”א, כה השיב: אין שום חשש הלכתי להכנס לבריכה בימים המופרדים, ומה שאנשי העיריה החפשיים עושים עוול בפתיחתה בשבת, אין זה אמור לגרע את חלקינו, שהרי הבריכה היא רכוש ציבורי, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו. 

ומה שחוששים מצד מחאה על חילול שבת, זה מוגדר “גרמא דגרמא”, שהרי אני בא לבריכה שזכותי להיות בה, ואם כי אנשים גדולים כמו בבא סאלי והרב מבריסק לא היו הולכים לכזה מקום, אין לנו לגזור על הציבור דבר כזה. עכ”ד רבינו שליט”א. 

נימוקים ומקורות:

לכבוד רבי עידו אוחיון שליט”א.

א. חביבי, אימא לך גופא דעובדא היכי הוה. זה היה לפני ה’ שנים כאשר בנו מחדש את הבריכה בשיכון ד’, ופרצו את חומת הדת בפרסום גדול שהבריכה תהיה פתוחה גם ביום שבת קדש, ולכן היתה התעוררות למחות על החוצפה והשחיתות בפתיחת הבריכה בשבת, ובזמנו פורסם כרוז בכל העיר בהוראת שלשת הרועים בעירנו, הלא המה, מרן הגאב”ד דטבריה רבינו אד”א אוירבך זצ”ל, ורב העיר טבריה מהר”ר דוד פרץ זצ”ל, והחוט המשולש כהנא רבה ויקירא מרנא הגר”ד קוק שליט”א, שיתאספו כל בני הקהלות לקבלת שבת ותפלת ערבית של ליל שבת קדש ברחובה של עיר, להביע מחאה וכאב על הזלזול בכבוד השבת הקדושה.

ב. ובקושטא, כבר אז היה למרנא ורבנא הגר”ד קוק שליט”א ספק אם למחות על פתיחת הבריכה בקול גדול, או להניח הענין בשב ואל תעשה, וצידד לומר שהגם שהם משובשים ופותחים בריכה בשבת מחמת זילותא דידהו כלפי יום שבת הקדוש, ואי בתר “מחשבתם” אזלינן [ע”פ מנחות סד ע”א] אכן יש לעשות כל מה שבידנו למנעם, אך אי בתר “מעשיהם” אזלינן [ע’ מנחות שם], איכא למימר דיש בפעולתם “מעשה הצלה” לאותם שהיו יורדים ברכב לים בשבת קדש, ועתה שהביאו להם אטרקציה מן הקרוב, נחסך בזה חילול שבת גדול, [והרבה יש לדון בצדדים אלו מצד הלכות “הקל הקל תחילה” ועניני “חילול ה'” וסוגיית “הלעיטהו לרשע וימת”. ועוד. ובמק”א כתבנו בזה בס”ד].

ג. עכ”פ, אז אמר רב אד”א זצ”ל שהציבור החרד לדבר ה’ לא ילכו לבריכה גם ב”יום המופרד”, כדי שלא לתת לגיטימציה למקום הקורא בחיל לעקירת השבת, וכתב מכתב על זה, וחתימי עליה כמה וכמה מחכמי ורבני העיר שליט”א. וכבר ידוע מה שהכריזו כמה גדולי עולם ובראשם מרנן הגרי”ש אלישיב ומהרש”ה וואזנר והגראי”ל שטיימן, זכר צדיקים לברכה, שכל אשר יראת ה’ נוגעת ללבו, לא ילך למקומות נופש ובילוי הפותחים שעריהם ביום שבת קדש, גם כאשר הענין כרוך בטרחה וכו’. ונדפס בס’ “כתבוני לדורות” (אגרת קמב). וע”ע בשו”ת יד נתן ח”ג (סי’ כד), ובשו”ת אבני ישפה ח”ז (סי’ כג).

ד. אמנם מרנא שליט”א אמר לי שבנידון שלפנינו לענין מעשה אין לחוש מלהכנס לבריכה, שהיא צורך הציבור ושייכת לכל בני העיר, ואם היה מדובר במקום שיש עליו בעלות פרטית, אז יש לנו למחות ב”גברא” ולא להכנס למקום שבבעלותו גם בחול – אם הוא פתוח בשבת, וידוע שמרנא שליט”א הכריז בתוקף שלא ללכת ל”חוף גיא” בטבריה – גם בימים המופרדים שעשו ל”חרדים”, בגין חילולי השבת החמורים שיש שם, אבל כאן שמדובר ב”רכוש ציבורי”, ואין על מי להצביע שהוא בתורת “בעלים”, ממילא סוגיית המחאה לא שייכא הכא כולי האי.

ה. עוד בה, דכיון שהמקום הזה שייך לכלל, לאו כל כמינייהו לאסור עלינו להכנס בימות החול, מחמת הפוחזים שנמצאים שם בשבת, וכעין מה שאמרו רבותינו “אין אדם אוסר דבר שאינו שלו”. וע’ תוס’ יבמות (פג ע”ב, ד”ה אין). ודו”ק. וכעי”ז כ’ המג”א (סי’ רנג ס”ק לח) בשם ה”אור זרוע”, על העבדים שמחזירים תבשיל צונן בשבת – שלא בציווי הישראל, דלאו כל כמינייהו לאסור התבשיל עלינו. וכיו”ב במג”א (סי’ שט סק”ח). וע”ע בשו”ת אמרי יושר ח”א (סי’ קכט). ובשו”ת זית רענן ח”ב (שלהי סי’ ה).

ו. וידוע מה שדנו אודות בניית הרכבת בארץ הקדש, שכרוכה בחילולי שבת ידועים עבור היהודים, וקיי”ל בשו”ע (ר”ס שיח) דלעושה המלאכה במזיד אסור הדבר לעולם, ואליבא דהמג”א (שם סק”ב) מי שנעשתה המלאכה בעבורו, גם כן בכלל איסור לעולם, וכדמצינו ביו”ד (סי’ צט ס”ה) דאם ביטל איסור לכתחילה עבור חבירו, נכלל באיסור האכילה מן הדבר. [וע”ש בט”ז (ס”ק י) בשם מהרש”ל דהיינו דוקא כשחבירו יודע וניח”ל. והגרעק”א (שם) הביא מתשו’ הריב”ש (סי’ תצח) דאפי’ לא יודע יש לאסור].

ז. אכן, כ’ המג”א שם, דלדעת הב”י יש להתיר לאחרים במוצ”ש אפי’ שנעשה בעבורם. וכ”פ במשנ”ב (שם סק”ה). ולפי”ז לכאו’ יש להתיר בנידון הרכבת לאחריני. [ואה”נ שהבונים לא ישתמשו בה, ולדעת הגר”א בביאורו שם דס”ל כר”מ בגיטין (נג ע”ב), הרי שגם במזיד שרי לכולם במוצ”ש. וע”ש במשנ”ב (סק”ז). ודו”ק]. אלא שיש שכתבו, דאם מומר עשה במזיד לאחרים, ובפרט שעושה בקביעות, וכגון בעל מסעדה שמכין אוכל בשבת, דכולם בכלל האיסור לעולם, דחשיבי כמותו ממש, שהרי ע”י אחרים הקונים הוא מקבל את מטרתו לעצמו, וכמבואר בתשו’ “כתב סופר” (או”ח סי’ נ), ובשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סי’ עט). ועוד. וה”נ יש לאסור לכולם.

ח. וההוראה למעשה, שמעיקר דינא אין איסור ליהנות ממנה, כיון שהם לא אדונים על כספי הציבור לאסור עליהם את התוצרת מחמת מעשיהם הרעים, ואת עוונם ישאו. ובפרט שכל קהל ישראל החרדים לדבר ה’, מחו על עבודות הבניה בשבת בכל אתר ואתר, וגילו דעתם בכל הדרכים האפשריות להוקיע את המכשלה הזאת. וכ’ הרמ”א (סי’ רמד ס”ג) דסגי במחאה. וע”ש במשנ”ב (ס”ק כב). ואם כי עובדי הרכבת עושים פעולתם גם עבור החפשיים דלא איכפת להו מחילול שבת, מ”מ תיסגי לן לגבן במחאה דילן. [ע’ ב”מ (ל רע”א), וברמ”א (סי’ רעו ס”ב) וב”ביאור הלכה” שם. ודו”ק]. וע”ע בב”י (סי’ שכה) לגבי קבר, ובתשו’ דברי מלכיאל ח”ד (סי’ ז). ודו”ק.

ט. והגאון מהר”ן קרליץ ב”חוט שני” ח”ב (עמ’ מז) כ’ לגבי גשר שנבנה בשבת ע”י ישראל, דאפשר שאינם יכולים לאסור את הקרקע המיועד לציבור, ואה”נ שאדם פרטי שבנה לעצמו בשבת, דצריך לסותרו. ע”ש. [ויש שבקשו להתיר מטעם “ביטול”, שהרי רוב העבודות בחול. ובשו”ת “האלף לך שלמה” (או”ח סי’ צז) כ’, שבקנס כגון דא ל”ש סברת ביטול. וי”ל בזה]. ועמש”כ בשו”ת שבט הלוי ח”ד (סי’ לא אות ג). ע”ש. וכן י”ל בפסי הרכבת ושאר עניניה שהם מחוברים לקרקע, וכל מציאותם רק ע”ג הקרקע שדינם בזה כהנ”ל מהמג”א בשם אור זרוע שאינם יכולים לאסור עלינו את שלנו.

י. ואע”פ דהאור זרוע מיירי בדבר שהיה ראוי ליהנות ממנו גם בלא מעשה החזרה, שבזה שפיר י”ל אין אאדש”ש, משא”כ הכא דמלאכתם “יש מאין”, ואלמלי המלאכה בשבת לא היה הדבר ראוי לשימוש, [וכעי”ז כ’ בזית רענן שם, דהכלל של אא”א דש”ש מהני להחשיבו כאילו לא עביד מידי. וע”ש בנידונו]. אה”נ דסברא זו מהניא לענין שלא נתיר הדבר בעצם יום השבת, אך אכתי לאו כל כמינייהו לאסור עלינו מה ששייך לנו – גם לאחר השבת. וכעי”ז כ’ בתשו’ יביע אומר ח”ח (סי’ כח אות יד ואות יז) אודות ביהכ”נ שנבנה ע”י קבלן גוי גם בשבת ויו”ט וכו’. ע”ש. וכבר אמר רבן גמליאל בעכו לאותו מין “אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי” (ע”ז מד ע”ב).

יא. ובפרט לאחר שיעבור שיעור “בכדי שיעשו”, ולא מיבעיא לדעת הרמב”ם (פ”ו משבת ה”ח) והשו”ע (ר”ס שיח) דטעם המתנת בכדי שיעשו משום גזירה שמא יאמר לו לעשות מלאכה עבורו בשבת, דבנעשה ע”י ישראל ליכא למיחש להכי, אלא אפי’ אליבא דרש”י חולין (טו ע”א, ד”ה יאכל), דביאר טעם הדבר כדי שלא נהנה ממלאכת שבת, דלכאו’ שייך גם בישראל שעשה עבורינו, מ”מ כל שעבר שיעור הנ”ל יש להתיר. ובמג”א (סי’ שיח סק”ב) כ’ דנקטי’ היא. ובפמ”ג (סי’ שכה א”א ס”ק כב) העיר דמומר חשיב שכיח. וע’ מנחת יצחק וייס ח”ט (סי’ לט). ואכמ”ל. וכן הסכים מרן הגר”ד קוק שליט”א לענין דינא להתיר שימוש ברכבת מכמה טעמים. וע”ע בשו”ת אמרי יעקב שטרן ח”ב (סי’ טו).

יב. נחזור לענין שלנו, שאין לחוש בענין הבריכה, וגם החרדים לדבר ה’ יכולים ללכת לשם. והחכם עיני’ו בראשו, שהחומרא בכגון דא קולא גדולה היא, שהרי אצל רבים וטובים הצורך של הבריכה בימות הקיץ הוא כעין “אוכל נפש”, ובפרט משפחות שיש להם הרבה ילדים, והילדים מבקשים ללכת לאטרקציית המים, ולפטרם בלא כלום אי אפשר, [וראינו מה עלה בסופם של אלו שאמרו לילדיהם לא ולא על כל דבר, וחשבו להרויח ע”י קפידות וחומרות במקום שצריך לדאוג לרגשות הילדים, וכעת אכמ”ל], ואם לא ילכו לבריכה בשכונה, ליכא דרכא אחרינא, ומוכרחים לילך לחוף הים, והגם שהוא נפרד, אך הדרך להגיע אליו רצופה תקלות קשות, והיזק ראיה שמיה היז’ק, ובפרט בחדשים הללו [תמוז ואב] שהם כנגד “עיני עיני ירדה מים” כמבואר בכתבי האריז”ל, וידועים דברי רבינו יונה על הפסוק “פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך”.

יג. והפטיר מרנא שליט”א, אחד כמו הרב מבריסק זיע”א, לא היה נכנס למקום כזה, אך זה הרגש פנימי קדוש, ואין אנו דנין הלכה למעשה ע”פ עניני דרגות וכו’, וההוראה לכלל צריכה להיות שהדבר מותר. וכן ידוע על סידנא באבא סאלי זיע”א שהוצרך ליסוע לאיזהו מקומן, וח”כ דתי אחד שהיה במחיצתו, ביקש לזכות להיות מרכבה לצדיק, ולא אבה, באומרו שאינו נוסע ברכב שנסע בשבת, הח”כ נפגע באומרו הלא שומר שבת אנכי, עד שנזכר שנתן פעם אחת את הרכב למאן דהוא ונסע בו בשבת. [וכך היתה הנהגת תלמידו הצדיק ח”ר מסעוד מלול זצ”ל, שלא היה עולה על המוניות הציבוריות בטבריה, כיון שהיו עובדים בשבת]. ודי בזה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה