אפליקצית עץ חיים
הדלקת נרות שבת בשמן של שביעית
כבוד ידידינו היקר ר’ אבישי כהן הי”ו.
על אודות השאלה אם מותר להדליק נרות שבת בשמן של שביעית.
א. פשיטא דמותר להדליק, כיון שזו צורת תשמיש השמן ליהנות לאורו, ואיתא במתני’ דשביעית (פ”ח מ”ב) שהשמן ניתן לאכילה ושתיה ולהדלקת הנר. וכן כתב הגאון ר’ משה קליערס זצ”ל בס’ “תורת הארץ” (פ”ח אות מז) דמדליקין נר שבת בשמן של שביעית. ודבר זה פשוט לכל הפוסקים אין בו נפתל ועיקש. ואם רגיל להדליק נר שבת בשמן זית, יכול לעשות כן גם בשמן זית של שביעית, הגם שיש בידו להדליק בשמנים אחרים, וכמ”ש הגה”צ ר’ בנימין זילבר זצ”ל בס’ “ברית עולם” (סי’ ה אות סח).
ב. ולכן אסרו כמה פוסקים להדליק נר חנוכה בשמן של שביעית, משום שאין לנו רשות להשתמש בנרות הללו, וכמ”ש הג’ מסלוצק ב”בית רידב”ז” על פאה”ש (פ”ה ה”ט). והגרמ”א מטורנא בשו”ת אמרי יושר ח”א (סי’ ק). ובס’ תורת הארץ שם. ואמנם כמה אחרונים התירו גם הדלקת נ”ח בשמן של שביעית, ובראשם הגרש”ז אוירבך זיע”א בשו”ת מנחת שלמה ח”א (סי’ מב), ע”ש כמה טעמים. ועמש”כ הגאב”ד טבריה רא”ד אוירבך זצ”ל בס’ “פתחי אברהם” (חנוכה, סי’ ח) בביסוס היתרא דרבי אבה’ו.
ג. אכן נלע”ד להעיר הערה חשובה, שיש להקפיד שיהיה הנר דלוק במקום שיש ממנו הנאה בפועל, ולאפוקי מקום שהחשמל שולט היטב כפי שמצוי ברוב ככל הבתים, דא”כ הוי שרגא בטיהרא דלא מהני. ולומר דעצם זה ש”נר” דולק בבית בשבת, יש בזה “כבוד שבת”, וכפי שנהוג באולמות וכו’, סברא דחוקה היא, כיון שאין זה תשמישו של הנר בקושטא. ועכ”פ לא זהו הכבוד שעליו דברו רבותינו כשתקנו להדליק נר לכבוד שבת. וכבר הרחבתי בזה בס”ד בשו”ת יעלת חן ח”א (או”ח סי’ כ ואילך). ע”ש.
ד. ומה שמדליקין נר שבת בעוד היום גדול, ועדיין אין הנאה מן הנר, אין בזה חשש, כי כך צורת ההנאה מן הנר, שמדליקין אותו כחצי שעה קודם השקיעה משום כבוד שבת, ונידון על שם סופו שהלילה כיום יאיר, ועי”ז איכא כבוד ועונג שבת. אבל הכא דיודע בעצמו שלא יהנה מן הנר כלל כי לילה כיום יאיר ע”י החשמל, א”כ חזר הדין דאיסור הנאה מן השמן שלא לצורך מוגדר, ולא דמי כלל למה שהיו מדליקין בעוד היום גדול.
ולא שמענו שאסור לאדם לצאת מן החדר שהדליק בו נר בשמן של שביעית, מפני שבזמן צאתו אין מי שנהנה מן האור, וטעם הדבר, משום דכך היא צורת הנאת האדם מן הנר הדולק. ומטעם זה, אין לאדם לצמצם עצמו בנר של שבת ליתן בו שמן כדי שיכבה בדיוק בזמן שהולך לישן, דא”כ אין לדבר סוף. מה גם, דפעמים שהאדם קם מן השינה ונהנה מאור הנר. וכדמטו משם הגרנ”ק זצ”ל.
ה. וראיתי בס’ “עמודי ארץ” (פכ”ד אות כז בהערה) שהביא דכבר שמע הערה זו מהגאון מהר”ן קרליץ זצ”ל שאין להדליק נר בשמן של שביעית, אלא היכא דאיכא הנאה בפועל מן הנר. ובכל שבת יש לכבות האורות קודם ההדלקה, כדי שהברכה תחול על הנרות ועל אורות החשמל. [וענין זה נתבאר ב”חוט שני” (שבת ח”ד, עמ’ סו). ע”ש]. רק שבשביעית לא יעזור כיבוי האור, ובעי’ שיהיו הנרות במקום דאין אור החשמל שולט. עכת”ד.
ו. וכעת ראיתי שכן העיר בזה הגר”מ שטרנבוך שליט”א בס’ “שמטה כהלכתה” (פ”ג הערה יב) דכיון דליכא הנאה בפועל מהנר מחמת אור החשמל החזק, א”כ אין להתיר להדליק בו, והביא מש”כ ב”מקדש דוד” בהסבר ד’ הרמב”ם (פ”ה משמטה ויובל ה”ח, ומקורו בתוספתא) שלא יתן שמן למדורה הגם שעשויה להאיר, ורק ליתנו לנר שרי, משום שבכה”ג האור אינו שוה לכל נפש וא”כ כ”ש כאן שהנאת אורה בכה”ג אינה שוה לכל נפש. עכ”ד. וע”ע בס’ מעדני יו”ט זנגר (שביעית, עמ’ קטז).
ז. והגרב”צ פלמן בס’ “שלמי תודה” (קונטרס “אילת השחר” אות נז) כ’ בשם הגראי”ל שטיינמן זיע”א שנשאל אם יש היתר להדליק בשמן של שביעית נר בערב יו”ט כדי להדליק על ידו לצרכי בישול, או דדוקא “לאורה” התירו. והשיב להיתרא, ע”ש בנימוקו הראשון, וכתב עוד נימוק שני, דאם התירו הדלקת נר שבת בשמן של שביעית משום כבוד שבת לחוד, [שהרי יכול להדליק י’ פתילות בשמן של שביעית, אע”פ דסגי בפתילה אחת. ודו”ק], ה”ה בנר לצרכי בישול דשרי. עכ”ד. ומלבד מה שיש לפלפל בעצם הדברים, עדיין אין מזה סיבה להיתרא בנ”ד, דשאני תוספת אורה משרגא בטיהרא.
ח. וידידינו הג”ר חיים בעז כדורי שליט”א בס’ “באר בשדה” (שביעית, עמ’ קנד) כתב, שאין להדליק נר שבת בשמן של שביעית במקום ששורר אור החשמל, אך אם מדליק במקום אכילתו ויש לו הנאה מיפיים והדרם של הנרות, בזה יש להתיר גם אם אור החשמל דולק. עכ”ד. וכבר קדמו בכעי”ז הגר”י ליברמן זצ”ל בשו”ת משנת יוסף ח”ד (סי’ לד). וכעי”ז כ’ רב אחא”י הרה”ג ר’ יצחק אוהב ציון שליט”א בס’ “שערי ציון” ח”ב (סי’ י אות יב). ולענ”ד חידוש זה צריך ראיה, דסו”ס לא זו התקנה המקורית. וק”ל.
ט. שוב ראיתי שגם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א סבירא ליה דכבר נהגו להדליק נר שבת גם כשאור החשמל דולק, ולא חוששים לטענה של שרגא בטיהרא, ולכן יש להתיר הדלקת נר שבת בשמן של שביעית במצב הנ”ל. [ע’ בס’ “דרך אמונה” (שם סקמ”ט), ובמש”כ משמו בס’ “עמודי ארץ” שם]. ועמש”כ בשו”ת יעלת חן (סי’ כב אות ב). ואכמ”ל.
י. אבל חזינן לרבנן קשישאי דחיישו לטענה זו, ובראשם מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, והעיד לי מר בריה דרבינא הרה”ג ר’ אברהם אלישיב זצ”ל, שאמנם זמן זמנים טובא לא ראינו שהקפיד בזה, אך בשנותיו האחרונות היה זה אצלו לדבר פשוט שיש לכבות האורות קודם הדלקת נ”ש. וידוע שהג’ מהר”ם פיינשטיין זיע”א עורר על זה מאד, וכמבואר באגרותיו חאו”ח ח”ה (סי’ כ אות ל). ונפק”מ ליו”ט שחל להיות בע”ש. וע”ע בס’ “איש הלכה” לתולדותיו של הג”ר טוביה גלדשטיין זצ”ל (עמ’ 137) מה שדיבר בזה עם הגרמ”פ. וכן מקפיד על זה מרן הגר”ד קוק שליט”א. [ואמר לי, שאינו מכבה האורות סמוך ממש להדלקה, אלא כעשר דק’ קודם, כדי שתהיה הפעולה ניכרת שמדליק הנרות והאורות לכבוד שבת, ולא בתורת “משחק” בעלמא שמכבה ומדליק תוך דקה אחת]. וגם הגרע”י זיע”א כתב בסוף ימיו שכן ראוי מאד לעשות. ובודאי שיש לבני תורה להקפיד בזה.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- מרתק ביותר: כל הנהגותיו וחידושיו של רבינו הגר”ד קוק שליט”א מיום הכיפורים האחרון
- הספר המיוחד על זקן רבני טבריה הרב אברהם דוב אוירבך זצ”ל
- סגירת חלון או דלת – צוואת רבי יהודה החסיד