האם מותר לאכול “עלי גפן” ומהי ברכתם

האם מותר לאכול “עלי גפן”

ואם יש בהם דיני ערלה ותרומות וכו’

ומהי ברכת עלי גפן ממולאים

שאלה:

רבים פה בשכונתינו נוהגים לקטוף עלים מעצי הגפן המצויים לרוב, וממלאים אותם באורז וכיו”ב, (ונקרא בלשון ערבי “יאפרך”), ושמעתי שיש בעיה לאכול עלי גפן, האם אני צריך באמת להפסיק לאכול מהם, או שיש איזה דרך להכשירם לאכילה.

עוד שתי שאלות קצרות, האם יש לנהוג דיני ערלה וכו’ בעלים הללו, או שאין צורך. ומהי ברכת עלי גפן הממולאים.

תשובה בקיצור:

באמת יש חשש גדול של תריפסים שחורים ואקריות בעלי הגפן, ובפרט אלו הגדלים בגידול פרא שאינו מטופל כדבעי, ועל פי רוב ניתן לזהות בעיה זאת אם יש יבלות או כתמים שחורים על העלים, וזה מצוי מאד בחדשי תמוז ואב.

ולכן יש להזהר מאד, שלא לאכול עלי גפנים אלא בצעירותם, ובתנאי שאין בהם את הסימנים הנ”ל, וגם להעבירם הכשרה מעולה על פי דעת חכמים המבינים היטב בדבר זה.

כיון שאין העלים נאכלים כמו אוכל בפני עצמו, הרי שאין בהם דין ערלה ולא שייך בהם הפרשת תרומות ומעשרות וכו’.

ברכת עלי הגפן הממולאים היא בורא מיני מזונות, כיון שהאורז הוא העיקר, ועלי הגפן באים לתת טעם באורז.

נימוקים ומקורות:

א. מודעת זו שכבר היה לעולמים משא ומתן גדול בענין זה, וכאשר עין רואה למהר”ש דוויק הכהן זיע”א בשו”ת “ריח שדה” (קושטנדינא תצ”ח, סי’ ט), אשר שם כתוב לאמר, כי הרחש דק מאד בעלי גפנים, ואין העין שולטת בו אלא לאחר עיון רב, וכבר אסרו בארם צובא לאוכלם לעלי גפן לפי שבדיקתם קשה, והסכים עמהם המופלא שבסנהדרין כמהר”ר חיים אבולעפייה זיע”א, ומי יבא אחריו וכו’. ע”ש מה שהרחיב בזה, ולדעתו אין לאוסרם לגמרי. ע”ש.

ובספר “אדמת קודש” (ח”ב חיו”ד סי’ א) אף הוא כתב, שבתחילה היו נוהגים בירושלים לאכול עלי גפנים ממולאים, ושוב שמעו הפולמוס שנתעורר בזה באר”צ, וגם רבני ירושלם עלו בהסכמה שלא לאכול עלי גפן, אא”כ עברו עליהם י”ב חודש. והביא דבריו בס’ ארץ חיים סתהון (יו”ד סי’ פד ס”ח). ועוד. וכיו”ב כתב בס’ יד דוד די בוטון (יו”ד סי’ פד הגהב”י אות כט). ובס’ זבחי צדק (סי’ פד אות צט) כתב, שבעירם עלי גפן אסורים כבשר חזיר. וע”ש עוד (סי’ קיג אות גן). וכ”כ מנהג איסור זה בבגדאד בס’ בן איש חי (פ’ נשא אות ח). וע’ בספר חנן אלהים (דקמ”ט ע”ב). ובשו”ת בי”ד של שלמה לנייאדו (חיו”ד סי’ יט).

ב. וגאון עזינו החיד”א במחב”ר (שם אות כד), אחר שהביא המחלוקת בזה בין הרב ריח שדה לשאר רבנים שאסרו, כתב בשם מהר”י זיין בתשו’ שהובאה בס’ משאת משה (ח”ב חיו”ד סי’ ד), דבמקום שלא נהגו לאסור, יש להתיר באופן שיבדוק כל עלה ועלה לבדו במיתון רב, ויקנח במפה, ואח”כ יניחם בתוך מים רותחין שהיד סולדת בהן, ושוב יכול לבשלם בלא פקפוק. ואחריו (בסי’ ה) יצא בהסכמה לאלה הדברים הרהמ”ח משאת משה. ע”ש. וע’ כה”ח סופר (סי’ פד אות צד). והגאון מהר”ם ישראל בשו”ת משה ידבר (דמ”ה ע”ב) דן בדין ערלה בעלי גפנים וכותב בהדיא שבמקומו כולם נוהגים לאכול מהם. ע”ש. ועמש”כ בזה בנספח דלהלן בקיצור נמרץ.

ג. ואחר העיון המסקנא בזה לפע”ד, כי מאחר ופה רבים נוהגים לאוכלם, אין אנו מוכרחים לכפותם להיות כמקום שנהגו לאסור, אכן יש להזהיר מאד על זה שאחר קטיפתם ובדיקתם באור השמש שאין בהם תריפסים, יניחום במי אמה ואח”כ יתנום במים רותחים וכמ”ש המשאת משה. [ואם יכבשם בחומץ עדיף טפי. וע’ בס’ יפה ללב ח”ג (דכ”ח ע”ב). ע”ש]. ויעשו הבדיקה בקפידה ובפרט בזמן החום. ובזה יאכלו ענוים וישבעו. ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר. [וראה בספר תולעת שני ח”א (בירורי הלכה סי’ א) מה שכתב בהרחבה בענין סוגי התולעים השכיחים בעלי גפן. ע”ש דבריו הנחמדים. וע”ע בס’ התורה והארץ (ח”ה עמ’ 132). ע”ש]. וכששאלתי בענין זה את מורינו הגר”ד קוק שליט”א אמר לי שאינו מכיר טיב עלי הגפן, ושיש לנהוג בזה כהוראת המבינים.

ערלה בעלי גפנים

ד. ולענין דין ערלה, הנה במשנה מסכת ערלה (פ”ק מ”ז) איתא, העלים והלולבים ומי גפנים וסמדר מותרים בערלה וברבעי וכו’, והר”מ בפירוש המשנה, הביא מ”ש בספרא ע”פ (ויקרא יט יג) “ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו”, פרט לעלים וכו’. ע”ש. ומבואר דהגם שאוכלין אותם, [דאם לא היה ראוי לאכילה, לא היה שייך לדון בו מצד ערלה, דאאכילה גרידא נאמר], מ”מ כיון דסו”ס אינו פרי, וטפלים העלים אצל הענבים, ע”כ אין נוהג בו דיני ערלה. וכ”פ הרמב”ם (פ”ט ממעשר הי”ג). ובשו”ע יו”ד (סי’ רצד ס”ב).

ומבואר דלא איכפ”ל במה שהם ראויים לאכילה, כיון שהם גדלים בעץ של גפנים, ועיקר שם מאכל בעץ זה הוא על הגפן ולא על העלים, ונפק”מ שאפי’ אם בכל העולם ינהגו לעשות מטעמים מעלי גפנים, לא יהיה בזה דין ערלה, וה”ה דפטורין מתרומות ומעשרות. [ראה רמב”ם פ”ב מתרומות ה”ד, ורא”ש פ”ו דברכות סי’ ג. ע”ש].

ה. אכן בשו”ת משה ידבר למהר”ר משה ישראל (דיני נטע רבעי סי’ א, דמ”ה ע”ב) העלה דכיון דנוהגים רבים לאכול העלי גפנים, ע”כ יש בהם דין ערלה בא”י. ע”כ. והב”ד בספר אוצר התשובות (סי’ רצד, עמ’ פ). והרואה יראה שמעיקר הדין יש להקל בדבר. ועמש”כ בארוכה עפי”ז בס’ עצי עולה (סי’ א) בדין הקאת שהתימנים לועסים ממנו ויש להם הנאה בזה דברכתו שהכל ופטור מערלה. וע”ש מה שנשתטח לאורך ולרוחב בכל פרטי דין הנ”ל. וכבר דן ידין בזה הגרא”י זלזניק בכרם ציון ערלה (פט”ו סק”ג) והעלה לדינא, שגם האידנא עלי גפנים פטורים מערלה. ע”ש.

ו. שוב היה לי פתחון פה בענין זה לפני האי תנא דאורייתא מהר”ח קנייבסקי שליט”א, והצגתי לפניו דברי הגאון משה ידבר הנ”ל, ואמר לי בבירור, דכיון דגם הנוהגים לאכול העלי גפנים אין מנהגם לאכול העלים כמות שהן, רק באופן שהן במילוי, א”כ [גם למטוניה דהגאון משה ידבר] יש לדון דטפלין נינהו לאורז או לשאר דברים שממלאין בו. וסוף דבר אמר לי בהדיא שמסתבר לקולא. עכ”ד. וכן אמר לי עכשיו (טבת תשפ”א) כדברים האלה ממש, מורינו הגאון ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, שההלכה בזה לא זזה ממקומה כמבואר במשנה.