האם “לשמוח” במפלת “נסראללה” או “להלחץ” מהבא בתור?!

האם “לשמוח” במפלת “נסראללה” או “להלחץ” מהבא בתור?!

ידועה הנהגת מרן הגר”ד קוק שליט”א להודות ולברך את הש”ת בשעת מפלת צורר ישראל, וכבר פורסם אשר אמש ביום שבת קדש בירך הרב “הטוב והמטיב” על מפלת הארור הידוע מלבנון.

והיום בבוקר אמר מרן שליט”א שגם מי שלא בירך אמש, עדיין אפשר לברך “הטוב והמטיב” על שמחת מפלת הרשע הגדול הזה, כי השמחה והתועלת עדיין בתוקפה. [וראה מש”כ במק”א מהו השיעור לברכות אלו וכיו”ב. וכעת אכמ”ל].

והעיר ידידינו הרה”ג ר’ אשר חיים איפרגן שליט”א ממ”ש בתורה בפרשת שמות (ב כג): ויהי בימים הרבים ההם וימות מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה”. [וע”ש בפרש”י].

והרמב”ן ז”ל כתב שם: ועל דרך הפשט, מנהג כל הנעבדים למלך בליעל רשע שיהיו מצפים ומחכים ליום מותו. וכאשר ראו שמת המלך, האנחו מאד ממלוך אדם חנף מרשיע מן הראשון, כי אמרו אבדה תקותנו נגזרנו לנו, ויבחרו מות מחיים. וזה טעם “נאקתם” כי נאקו נאקת חלל (ע’ יחזקאל ל כד), ע”כ.

וכן כתב רבינו בחיי ז”ל: וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה”, חרה להם מיתת המלך – אף על פי שהיה רשע, מפחדם פן יקום אחריו רשע יותר ממנו, ואמר “ויזעקו” מן העושק שהיו עושים להם, כענין שכתוב “מרוב עשוקים יזעיקו” (איוב לה, ט) וכו’. ע”ש בכל דבריו.

הרי שהשעה שבה מתים גדולי צוררי ישראל, היא שעה קשה, שהרי מעמידים הגויים להם מחליפים, והחדש מרשיע יותר, וכך גם המציאות שראינו כמה פעמים כידוע. ולפי זה נמצא שהוא עת וזמן לתפלה להשי”ת, שיהא בזה נפילה גדולה ולא יכלו לקום ממנה.

וכששאלו שאלה זו ממרן הגר”ד קוק שליט”א, השיב בב’ ענינים, דבר ראשון, לא תמיד יש מחליף לצורר הגדול… זאת ועוד, שגם אם יקום אחר תחתיו, הלא עתה הנחיל את את האויב מפלה גדולה, וחרב גאוותם נכזבה והושפלה, ועלינו להודות על הטוב שיש כעת בלי לחשבן חששות קדימה…

ויש לנו פסוק מפורש בדברי הימים ב (כ, כד – כז) “וִֽיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם פְּגָרִ֛ים נֹפְלִ֥ים אַ֖רְצָה וְאֵ֥ין פְּלֵיטָֽה. וַיָּבֹ֨א יְהוֹשָׁפָ֣ט וְעַמּוֹ֘ לָבֹ֣ז אֶת־שְׁלָלָם֒ וַיִּמְצְאוּ֩ בָהֶ֨ם לָרֹ֜ב וּרְכ֤וּשׁ וּפְגָרִים֙ וּכְלֵ֣י חֲמֻד֔וֹת וַיְנַצְּל֥וּ לָהֶ֖ם לְאֵ֣ין מַשָּׂ֑א וַיִּֽהְי֞וּ יָמִ֧ים שְׁלוֹשָׁ֛ה בֹּזְזִ֥ים אֶת־הַשָּׁלָ֖ל כִּ֥י רַב־הֽוּא. וּבַיּ֣וֹם הָרְבִעִ֗י נִקְהֲלוּ֙ לְעֵ֣מֶק בְּרָכָ֔ה כִּי־שָׁ֖ם בֵּרֲכ֣וּ אֶת ה’ עַל־כֵּ֡ן קָֽרְא֞וּ אֶת־שֵׁ֨ם הַמָּק֥וֹם הַה֛וּא עֵ֥מֶק בְּרָכָ֖ה עַד־הַיּֽוֹם. וַ֠יָּשֻׁבוּ כָּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֤ה וִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ וִֽיהוֹשָׁפָ֣ט בְּרֹאשָׁ֔ם לָשׁ֥וּב אֶל־יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּשִׂמְחָ֑ה כִּֽי־ שִׂמְחָ֥ם ה’ מֵֽאוֹיְבֵיהֶֽם“, ופסוק זה נאמר כאשר מסר השי”ת את עמון ומואב וארם בידי יהושפט.

ובברכות (ט ע”ב) איתא, אמר רבי יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי, מאה ושלש פרשיות אמר דוד, ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים, שנאמר “יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה’ הללויה”. ועיין עוד שם (י ע”א) ושם (נד ע”א וע”ב). ודו”ק. וע”ע בפסחים (קיז ע”א) הלל זה מי אמרו וכו’. ובמגלה (טז ע”א) הני מילי בישראל אבל בדידכו’ וכו’. וכעת אכמ”ל במקצוע זה כי רחב הוא למאד מאד.

וזכור לכולם אותו יום שתפסו את צורר היהודים סאדאם חוסיין ימח שמו וזכרו והרגוהו, והיתה אז שמחה גדולה לכל ישראל, וגם גדולי הדור כולם שמחו והביעו שמחתם ברבים. וכן ציין ידידינו הנ”ל למש”כ בקונטרס “צריכה לימוד” שהביא בשם אביו הגרח”ג זצ”ל שכאשר נודע על מותו של סטאלין צורר היהודים אשר ברוסיה [בחודש אדר תשי”ג], מרן החזו”א זיע”א ביקש יין ועשה “לחיים”…

ושמענו שאמנם כבר היו ב’ צוררים מוכנים להיות “ממשיכי דרכו” של צורר היהודים נסראללה, וגם משמרות המהפיכה של איראן נתנו המלצתם ואישורם עליהם, וברוך ה’ בזמן שחוסל הרשע הגדול הנ”ל, גם שני הצוררים הללו נהרגו בסיעתא דשמיא.

אשר על כן, דבר פשוט וברור הוא שיש להתחזק ביתר שאת ויתר עז ולהתעורר בתשובה אל השי”ת, ולעסוק בתיקון המעשים בין אדם לחבירו ובין אדם למקום, אך בד בבד יש להודות לה’ על כל הנסים שעושה עמנו בכל עת בכלל, ובפרטות במלחמה הקשה הזאת, כן יאבדו כל אויבך ה’, אמן כן יהי רצון.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה