האם יש מקור למושג “אהבת חנם”
שמעתי מרבינו הגדול ר’ דוב קוק שליט”א, כי למושג “שנאת חנם” יש מקור מפורש בגמרא הידועה ביומא (ט ע”ב) שבעבור שנאת חנם נחרב בית שני. אבל המושג הנדוש בפי כל להרבות “אהבת חנם”, אין לו שורש וענף בשום מקום בכתבי הקודש מן הפסוקים ועד מאמרי חז”ל ורבותינו הראשונים. זה מושג שנכנס בספרות התורנית בזמן מאוחר מאד, ויותר מצוי בין ההמונים. וכן העיר בזה מורינו הגאון ר’ אבגדר נבנצל שליט”א.
ואמנם מלבד העדר המקור, יש דופי במילים הללו, כי שנאת חנם הכוונה שנאה בלא סיבה, כגון ששונא חבר על שוני מנטלי שביניהם, או שחבירו פגע בו ונוקם בו הרבה מעל מה שפגע בו, [שהכל אסור, אך מוסיף עבירה על עבירה], אבל באהבת ישראל אין חנם, כי כל אהבת איש ישראלי היא בצדק ונצרכת וחיונית ולא בחנם ולא לחנם כלל וכלל. וכמדומה שאמר הערה זו בשם הגה”ק הראי”ה קוק זיע”א. [אבל עיין בס’ אורות הקדש ח”ג עמ’ שכג. וצ”ע].
ואחי הגדול מהר”ר יוסף חיים שליט”א כתב לי שמצא כי מקור הביטוי אהבת חנם הגיע מהנוצרים, כאשר הביא הגר”ש וולבה זצ”ל במהדורא קמא של ספר “בין ששת לעשור” (במאמר על דת האהבה), שהם אומרים שהדת שלהם היא “דת האהבה” ואומרים אחד לחבירו “תן את הלחי השניה כהוכחה לאהבת חנם”, ולאור דברי הראי”ה קוק הנ”ל מובן כמה תואמת לנוצרים אהבה של חנם, כי ראינו בכל ההיסטוריה איך עשו עצמם כאוהבים ליהודים, ופתאום גילו פני רוצחים אכזריים, אשר כל אהבתם בחנם היתה ללא שום אחיזה באהבת צדק ואמת.
ושורש לזה בתורה ממצרים, שהראו עצמם אוהבים לישראל והיה פרעה עובד עמהם יחד בבנין, בתחילה הכל בפה רך, ואחר כך בפרך כנודע, נמצא שהראו פני אהבה, אבל זאת היתה אהבת של חנם, מן השפה ולחוץ ללא צדק, ואהבת מצרים היא קליפת חנם [גימטריא צ”ח קללות], כדכתיב “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם”…
ומורגש, כי אהבת חנם, קשורה לאהבה התלויה בדבר שסופה בטילה, ולכן נקראת חנם, כמו שמצינו בכמה דוכתי שדבר שמתבטל נקרא חנם, כמו שאמרו (חולין סה ע”א) “לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב” וכו’, וא”כ לחנם היינו לבטלה, ומעתה אהבת חנם היינו אהבה התלויה בדבר שסופה בטילה. ויוסף הצדיק מבטל קליפת חינם, באומרו “כי למחיה שלחני אלהים לפניכם”, למחיה בגימטריא [עם האותיות] חינם, כי הוא הפך חינם למחיה, היפך שנאה שהיתה במכירתו כנודע.
הפסוק אומר “ואהבת לרעך כמוך אני ה'”, והכונה כמו שאותי אתה אוהב כמו שכתוב “ואהבת את ה’ אלהיך”, כך גם את רעך אתה אוהב, כי כל יהודי חלק אלוה ממעל גנוז בו, ושנאת יהודי היא שנאת ה’, וכשם שאי אפשר בלא אהבת ה’, כך אי אפשר בלא אהבת ישראל, וכל גדולי ישראל היה כחם עצום באהבת ישראל, והשיגו על ידי זה השגות גדולות עד למאד.
וציין רב אחא”י למה שכתב הגה”ק מקמארנא זיע”א בס’ נוצר חסד על אבות (פרק ג), כי הפסוק “ואהבת לרעך כמוך אני ה'” עולה בגימטריא תתק”ז, בדיוק כמספר הגימטריא של “ואהבת לרעך כמוך”… והרבה הרבה יש להרחיב בחיזוק ענין זה, תן לחכם ויחכם עוד.
דברי התורה הללו יהיו לעילוי נשמת מרת דינה שדה ז”ל שנפטרה היום, אמו של ידידינו מזכה הרבים רבי דוד שדה הי”ו
בברכה ובאהבה שאינה של חנם
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
מחיה את הנפש,
משכני אחרייך נרוצה.
אששש