אפליקצית עץ חיים
שאלה: כהן העומד בתפלת לחש והחזן מגיע לברכת רצה, האם יש ענין שימהר הכהן תפלתו כדי להספיק לקיים את מצות ברכת כהנים.
תשובה מקוצרת: מעיקר הדין אין הכהן מחוייב לזרז את עצמו כדי להספיק לברך את ברכת הכהנים, ואם עושה כן באופן שאין זה על חשבון כוונת התפלה הנחוצה, תבא עליו ברכה.
נימוקים ומקורות
א. בשאלה זו עלה ונסתפ’ק מורינו הרב דב קוק שליט”א, שזה מצוי הרבה שהכהן נמצא בתפלת הלחש, והש”צ כבר הגיע סמוך לרצה, ואם יקצר בתפלתו יספיק לברך את העם, אך מצד זמן איכות תפלתו הוא חפץ להאריך, או עכ”פ להתפלל במתינות יותר. והגדרת הספק היא, האם דין “העוסק במצוה פטור מן המצוה” קאי גם על עוסק במצוה של יחיד דפטור ממצות רבים, או דלמא מצוה דרבים שאני, וכמו שמצינו בכמה ענינים אחרים. [ענין זה זכיתי ללמוד עם רבינו שליט”א, ומבואר בקיצור נמרץ בספרו “אבא חלקיה” (עניני תפלה עמ’ ג), וכאן הרחבתי הדברים בס”ד].
ב. וציין רבינו שליט”א, דבגמ’ ספ”ב דסוכה ילפי’ מדין עוסק במצוה שפטור מה”מ, היתר בטומאת מת לקרובים, אפי’ אם עי”ז ימנעו מקרבן פסח, והרי פסח איקרי קרבן ציבור, (אע”פ שלא צריך ציבור, ואפי’ החליטו רובן שלא לעשות, יעשו המעט, ומ”מ איקרי ק”צ, משום כנופיא שבו כמבואר במסכת פסחים), ולפי”ז ה”ה כאן שימשיך הכהן בתפלתו, [אכן אין זה מוכרח, דסו”ס כל יחיד ויחיד יש לו מצוה בפני עצמו בקרבן פסח, ותורת קרבן ציבור שבו לא מחשיבו “מצוה של רבים”].
ג. ומאידך העיר רבינו שליט”א מהא דאמרי’ בברכות (מז ע”ב) בענין רבי אליעזר ששחרר עבדו להשלים מנין עשרה, דמשום “מצוה דרבים” הותר לו הדבר, ואין בזה משום איסור עשה של “לעולם בהם תעבודו”, מוכח דהגדרת “באה בעבירה” של יחיד לא נחשבת לגבי מצוה דרבים, וא”כ יש לומר דיש לזרז התפלה לצורך ב”כ.
וראה ס’ קרנות המזבח (בילגוריא תרפ”ז, אופן חמישי, דף ז ע”ד), שכתב ג”כ כדברי רבינו ע”פ ההיא דברכות, דמצוה דיחיד הויא כרשות לגבי מצוה דרבים. ע”ש. וכ”כ הגר”מ שטרנבוך שליט”א בס’ חכמה ודעת (פ’ וירא, עמ’ שמט), דלא אמרי’ עוסב”מ פטור מה”מ בעוסק במצוה של יחיד כשנזדמנה לו מצוה דרבים. וע”ש מה שדן עפי”ז.
ד. אלא דהא גופא אם ברכת כהנים נחשבת מצוה דרבים לא ברירא כלל, דשוב יש לומר דהויא מצוה של יחיד בעיתוי של רבים, וכן נראה מלשון הרא”ש בסוגיא דשחרור עבד של ר”א בברכות שם וז”ל, “ואפי’ הוי מילתא דרבנן, כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה, אפ”ה דחי עשה דיחיד, דלא מסתבר לי דמיירי בעשרה דאורייתא כגון לקרות פ’ זכור שהוא מה”ת, דמשמע דבכל ענין איירי”. ע”כ. ואם איתא דברכת כהנים הויא מצוה דרבים, א”כ אמאי הרחיק הרא”ש לענין של פעם בשנה, טפי הו”ל לאתויי מדבר המצוי יום יום. ולפי”ז כתב רבינו שליט”א שנראה דלדינא אינו חייב לזרז עצמו כדי לעשות ברכת כהנים. [ואמנם הגרי”ש אלישיב זיע”א וחתנו שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א אמרו, דראוי לו לזרז עצמו משום מצוה של תורה יקרה זו. ראה בס’ דעת נוטה (עמ’ רצד) משמייהו].
ה. ואעיקרא, יעוי’ במשנ”ב (סי’ קכח ס”ק קו) שכתב ממג”א בשם הרדב”ז ועוד, דאם הכהן נמצא באמצע תפלת י”ח, ואין כהן אחר בביהכ”נ, יפסיק את תפלתו ויעלה לדוכן, כדי שלא תתבטל נ”כ, ואם יש שם כהן אחר לא יפסוק, אבל האליה רבה מפקפק ע”ז, וס”ל דאפי’ אם אמרו לו לעלות, אם הוא באמצע תפלה לא יעלה, ואע”ג דתפלה דרבנן וב”כ מה”ת, מ”מ י”ל דחכמים העמידו דבריהם אפי’ במקום מצוה של תורה, וכן דעת הגאון יעב”ץ דאם נמצא בסיום ברכת הטוב שמך, אז יכול לעלות לב”כ, כיון דהיא מעין שים שלום (וכן נוהג למעשה הרב שליט”א). עכת”ד המשנ”ב, וע”ש בשאר דבריו ובשעה”צ, עוד כו”כ פרטים בנידון זה.
ולמעשה אין נוהגין כדברי הרדב”ז הנ”ל, ולא אומרים לכהן לעצור באמצע תפלתו כדי לעשות ברכת כהנים. [כן אמר לי מורינו הרב שליט”א, וכן העיד הגר”ח קניבסקי שליט”א בס’ דעת נוטה ח”א עמ’ רצג], וע”כ יש להסתפק כנ”ל אם למהר עכ”פ.
ו. וע”ע במאמר מרדכי (שם ס”ק לח) שכ’ סברא לדחות ד’ רדב”ז, דקיי”ל (עמשנ”ב שם סקי”ב) דאפי’ מי שהוא פסול לכהונה מדרבנן לא עולה לדוכן, הרי דענין דרבנן מבטל המ”ע דאורייתא של ב”כ, ומעתה כיון דאסרו חכמים הפסק בתפלה אפי’ בהליכה וכ”ש בדיבור דברכות, נמצא דכהן זה נחשב כפסול מדרבנן, אכן יש לדון בדבריו, דפסול של כהונה שאני מפסול זמני של אריה דרביע מחמת מצות תפלה, ובפרט דמעיקרא תקנו הב”כ בתוך התפלה, והיא עצמה חלק מהתפלה, דבזה יש לצדד דאין כאן גדר הפסקה אפי’ מדרבנן לצורך מצוה זו של ב”כ.
בברכה
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- כניסת כהנים לקבר רבי מאיר
- תפלה במנין בימים אלו, וברכת כהנים דרך מרפסת
- תפילה על חולה קורונה שלא שמר הנחיות
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום