אפליקצית עץ חיים
האם מעילים וסוודרים שיש להם ד’ כנפות מקדימה חייבים בציצית
שאלה: בשנים האחרונות נפוצים בחנויות סוודרים ומעילים שבצד הקדמי שלהם ישנם ארבע כנפות, שתיים מלמטה ושתים למעלה ליד הצוואר, האם הם חייבים בציצית או לא.
תשובה בקיצור: המעיין בסוגיא יראה שאין מקור ברור לפטור בגד שיש בו ד’ כנפות בגלל שארבע כנפותיו מקדימה, ולכן יש ליתן בו ציצית, ואם קשה הדבר מטעמי נוחיות וכיו”ב, אזי יש לעגל צד אחד באופן הניכר שהוא עגול, ובזה הוא פוטר את הבגד מחיוב תורה, ובפרט בגד של צמר או פשתן שאין בו ספק שיש בו חיוב תורה אם הוא בן ד’ כנפות.
נימוקים ומקורות:
א. מצינו למרן זיע”א בבית יוסף או”ח (סו”ס י) שמדבר על בגד שהיה מצוי בזמנם והוא כמו סוודר, שיש לו ד’ כנפות בחלק הקדמי, ומתפלא שלא היו מטילין בו ציצית, רק איזה זקנים קדמונים שלכאורה היו מחמירים על עצמם, וביאר בשתי דרכים. א. כי בגד זה נועד לכבוד ולתפארת, ולא לחימום או הגנת הגוף, וכל חיוב ציצית של תורה הוא בבגד המיוחד לצרכי קור או חום וכו’, ועל כן בגדי כבוד פטורים מן הציצית. [וכבר העירו שיסוד ושורש לדברי הב”י נמצא בתוס’ נדה (סא ע”ב, ד”ה אבל). וראה מה שהארכתי בזה בס”ד בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ סא). ע”ש]. ועוד ביאר הב”י כי ב’ הכנפות התחתונות הם סמוכות לקרקע, ואם יטילו בהן ציצית יקרעו בכל פעם, והתורה דרכיה דרכי נעם. עכ”ד. ומבואר דהגם שהב”י ראה לפניו בגדים של ד’ כנפות מקדימה, לא עלתה על דעתו לפטרם משום שאין ב’ מקדימה וב’ מאחורה.
ב. אמנם הרמ”א בדרכי משה שם השיג על דברי הב”י שלפי טעמו הראשון דבגד של כבוד פטור מציצית אם כן כל טליתות של תפלה שאנו מתעטפים בהן פטורים כיון שאינן בגדר בגד לקור או לחול, רק לכבודה של תפלה, ואם הם פטורין אזי יוצא שברכתם לבטלה. ולכן ביאר הרמ”א טעם חדש לפטור בדגים הללו מציצית מפני שאין בהם ב’ כנפות מקדימה וב’ מאחורה, והסמיך הגדרה זו מדברי אגדה. ע”ש. ודבריו של הדרכי משה מחודשים מאד, ואמנם מיישב הוא בזה מנהג ישראל על טליתות של תפלה, אבל לא הראה שום מקור הלכתי שיש עיכוב בדין שאין מצוה של ציצית אלא א”כ ב’ כנפות מקדימה וב’ מאחורה. ולעצם קושיית הרמ”א על הב”י הרחיבו האחרונים בביאורים, ובפרט שמצינו לב”י יסוד נאמן מדברי התוס’ בנדה כנ”ל, וראה מה שכתבתי בזה בס”ד בשו”ת יעלת חן שם.
ג. וידוע דרכו של מורינו הרב דוב קוק שליט”א לזכות במצות ציצית כמה שיותר ויש על גופו עשרות ציציות תמיד, וכן היה מנהגו של הגאון הגדול ר’ חיים פנחס שיינברג זיע”א, ראש ישיבת תורה אור, שהיו עליו מאות טליתות, ואמר לי מורינו הגר”ד קוק שליט”א, שגם בימות הקיץ הוא חפץ לזכות במצוה זו אלא שהחום מעיק מאד, ולכן עלה בדעתו להכנס לחדר שיש בו מזגן ולהפעילו על קור ובכך יוכל לקיים מצוה בעוד ציציות, אלא שהוא מסופק אי בכהאי גוונא שעושה פעולה חיצונית כדי לקיים מצוה יש בזה את גדר בגד של ציצית, ושורש הספק מחמת מה שנתבאר בב”י הנ”ל. וגם בהיותו אבל על אמו נסתפק מאד שמא יש לקרוע את בגד הציצית שהרי באביו ואמו אמרו שקורע כל בגדיו עד שיגלה את לבו, ולכן הוציא מעליו את הטלית העליונה שהיא עיקר בגד אצלו [כידוע שמעוטרת ברקמה יפה], והשאר הניחם בשב ואל תעשה. [וראה מה שהרחבתי בשו”ת יעלת חן שם מפי ספרים וסופרים אודות קריעת טלית קטן באבלות].
ד. והמג”א (ס”ק יג) כתב, דכיון דהלכה זו רופפת בידי הגאונים ולא מצאו טעם נכון לפטור, ירא שמים יעגל כנף אחד בבגדים הללו, וכאשר העיד בב”י על זקנים קדמונים. והפמ”ג (אשל אברהם ס”ק יג) העיר ע”ד הדרכי משה דכל זה אינו אלא למצוה, אך מעיקר הדין גם אם הד’ כנפות מלפניו חייב בציצית, ואי אפשר לדון לפטור בהלכה עפי”ד אגדה. וגם בב”י מוכח דלא ס”ל כקולת הרמ”א כמו שביארנו לעיל, שהרי ממרחק הביא לחמו ליתן תרי טעמי ללימוד זכות לפטור, ולא הביא מן הקרוב דבר הכי פשוט לפנינו שד’ הכנפות לפנים, הרי דלא שמיעא ליה כלומר לא ס”ל קולא זו. וכ”כ בביאור הלכה (סו”ס י) שד’ הרמ”א לא ברירי כ”כ. גם רבינו הגר”א מוילנא בביאוריו ציין לדברי המג”א, וידוע שבציוניו מכוין להוראה הלכה למעשה.
ה. וע’ בתשו’ הגאון ר’ נסים קרליץ זיע”א בס’ “חוט שני” (הלכות מזוזה בקובץ ענינים שבסופו סי’ ב, עמ’ שפט) שכתב דכיון דהמג”א כתב דירא שמים יטיל ציצית, אך מעיקר הדין מסכים לדרכי משה דפטור, א”כ י”ל דבסוודר של אקרילן שאינו צמר וכו’, יש לפטור מעיקר הדין גם אליבא דהמג”א, או שיפקיר וכו’. ע”ש. אכן במעילים וסוודרים של צמר דחמירי טפי לא יכונו דבריו. ולפי”ז בסוודרים ומעילים של צמר הנפוצים היום שיש בהם ד’ כנפות בחלק הקדמי, יש לעגל כנף אחד. וכן הכריע לדינא מורינו הגאון ר’ דב הכהן קוק שליט”א, לאחר שראה הבגדים הללו. וכן כתב רב אחאי הרה”ג ר’ יצחק אוהב ציון שליט”א בס’ שערי ציון (ח”ב סי’ א אות ב) בשם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א שיש לעגל צד א’, ושכן נהגו בבית מרן הקהילות יעקב זיע”א. והגאון מהרא”י וולדנברג זצוק”ל בשו”ת ציץ אליעזר (ח”ו סי’ א) הרחיב בהפלגה גדולה מאד, ללמד זכות על מה שאין נוהגים להטיל ציציות בבגדים הללו. וכמדומה שאין בזה כדי שביעה דאורייתא. ועל כן יש מקום הגון לחשוש לביטול מצות עשה ולנהוג כנ”ל. וע’ בספר כנף הבגד (סי’ י, עמ’ נה). ובס’ מגד יוסף (סי’ ב). ובס’ עבודה ברורה (ע”ז ב ע”ב). ודו”ק.
ו. והיו שרצו לצרף כאן צד לקולא מצד מה שיש במעילים ובסוודרים שרוולים, ויש דעה שבגד ד’ כנפות שיש בו שרוולים פטור מציצית, אכן דעה זו דחויה היא, ועדיין צד החיוב של תורה גובר בכאן, ולכן ההוראה הנכונה היא לחשוש ולעשות מעשה כדי שלא להכנס בביטול מצות עשה וכדכתיבנא. ומ”מ כדי שלא למנוע טוב וכבר אמרו חז”ל דקודשא בריך הוא חדי בפלפולא, לכן אמרתי להביא בזה מה ששמעתי בס”ד ממורינו הגר”ד קוק שליט”א ביסוד המחלוקת בענין זה של בגד עם שרוולים אי יש לפוטרו מציצית, ואציגה נא בזה מה שהעלה מורינו הרב שליט”א על הכתב בזמן שדנתי לפניו בסוגיא זו.
וז”ל רבינו הגדול בכתב ידו הטהורה: הב”י בסימן י’ הביא דעה בבגד של ד’ כנפות שיש לו שרוולים שעל ידן הוא מתעטף בו – פטור מן הציצית, וחלק עליו הב”י. ומשמע הנידון בזה, כמו שחקרו בבית של ראובן ופתח הבית של שמעון, אם חייב ראובן במזוזה, [דשמעון פשיטא שאינו חייב], היינו שאם הוי גדר החיוב “בית בפתחו“, א”כ בתר בעה”ב אזלינן, ואף אם אינו בעלים על הפתח, אבל אם הוי גדר החיוב כלפי חפצא של “פתח הבית“, א”כ [גם] ראובן פטור כל שאין פתח הבית גם שלו, וה”נ יש לעיין גבי ציצית בבגד של מצב לבישה בלבד, [ולאפוקי ממא”ד דכלי קופסא חייבים בציצית], אם כלפי “חפצא של בגד” במצב לבישה קאי החיוב, או “לבישת גברא” של ארבע כנפות הוא החיוב, ונפק”מ להנ”ל בבגד שבפועל יש בו ד’ כנפות, אבל אין כח לבישת הגברא מחמת אותן כנפות – אלא מחמת השרוולים, שאם פתח הבית הוא חייב, הכי נמי בגד בן ארבע כנפות הוא מחוייב (במצב של לבישה), ואם בית מחוייב בפתחו, הכי נמי בגד של ד’ כנפות במצב לבישתו. עכ”ל צדיק. ודפח”ח.
ז. ואמר לן הגר”ד קוק שליט”א שבזה יש לתלות הפלוגתא של הראשונים בענין פתח גבוה מאד אם ליתן המזוזה בשליש העליון של הפתח שהוא גבוה מאד, או כנגד כתיפו של אדם, כי להסוברים שיש ליתן בשליש אפי’ הוא גבוה מאד [רמב”ם (פ”ו ממזוזה הי”ב), ועוד], סברתם היא מפני ששורש החיוב הוא ב”פתח הבית”, וא”כ שליש העליון הוא פתיך בגדר החיוב כל פתח לפי עניינו, ולהסוברים שמניח בגובה כתיפו ודיו, [ראה ירושלמי (פ”ד דמגילה ה”ב), ותוס’ מנחות (לג ע”ב, ד”ה ומאי), ולשון הראב”ד שם], דעתם שהמחייב הוא “בית בפתחו” ואם כן בתר בני הבית אזלי’ [כעין דברי רש”י בפסחים (ד סע”א) בענין חיוב שוכר במזוזה], ולכן מניח בגובה הגברא הנכנס בפתח. [ועשו”ת מהרש”ם (ח”ג סי’ ריט), ואבני נזר (חיו”ד סי’ שעט). ועוד]. ודו”ק.
ולמעשה אמר רבינו הגר”ד קוק שליט”א ועוד גדולים, שיש לחייב את הסוודרים והמעילים הללו בציצית, ומכיון שהדבר קצת קשה לביצוע מבחינה פרקטית, יש לעגל את כנף הבגד מצד אחד ובזה יוצא מכל שאלה. ואין זה בכלל מה שאמרו במנחות (מא ע”א) דבעידן ריתחא מקבל עונש על זה שלא חיזר על מצות ציצית, כיון דהכא הרי יש לו טלית קטן ומקיים מצות ציצית, ובגמ’ שם מיירי שהיה רב קטינא מהלך ללא ציצית כלל.
אולי יעניין אותך גם:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום