מוסר הנהגה והשקפה

האם יש בעיה ללכת לבית העלמין בחודש ניסן

האם יש בעיה ללכת לבית העלמין בחודש ניסן

 

שאלה: מר אבי נפטר בחודש ניסן, ובכל פעם עולה מחדש השאלה, האם יש בעיה על פי ההלכה או על פי הסוד, ללכת לבית העלמין בחודש זה, ובחיפושי בספרים ראיתי מבוכה, כי כל חכם כותב הוראה אחרת והענין לא ברור.

 

תשובה: מבואר בשו”ע או”ח (סי’ תכט), שבחודש ניסן אסור להספיד את הנפטר, ואסור להרבות בצער, כי הוא חודש של שמחה, ולכן לא אומרים בו תחנון, ונאמר עליו בתורה “החודש הזה לכם ראש חדשים”, ופירשו שכל ימי החודש נחשבים כמו ראש חודש.

ולכן מפורסם בעולם שלא ללכת לאזכרה בבית העלמין בחודש זה, כי טבע האדם כאשר הוא מגיע לקבר של קרובו שהוא מתעורר בצער ובבכיה, וזה נוגד את ההלכה שלא להספיד ולא להצטער בחודש זה. וכ”כ בקיצור בס’ “יסוד יוסף” (סי’ פג), ובס’ “קב הישר” (פרק פח). וכן ביאר הגאון ר’ יוסף משאש זצ”ל, רבה של חיפה, בשו”ת מים חיים ח”ב (סי’ קלב).

וכעין זה כתב הגאון ר’ מרדכי וינקלר זיע”א בשו”ת לבושי מרדכי תנינא (חיו”ד סי’ קמ), שאין להקים מציבה בשלושים יום הסמוכים לחג, כדין שאסור לעשות הספד בל’ יום הסמוכים לחג, ובהקמת המציבה רגילים לבא לידי בכיה והספד. והביאו בשו”ת מנחת יצחק ח”ג (סי’ נב).

אכן, אם האדם יודע היטב שאין לו שום צער ולא יבא לידי בכיה, [וכגון באזכרה המתקיימת זה שנים רבות, שכבר נשתכח הצער מן הלב], והוא הולך רק כדי לעשות תיקון של לימוד תהלים ומשנה והדלקת נר על יד הקבר, באופן כזה אין שום חשש ללכת לבית העלמין גם בחודש ניסן. וע’ בשו”ת שמש ומגן ח”ד (סי’ סו). ובס’ נתיבי עם (סי’ רכד). ובשו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סי’ סה).

ובאמת שבכל ספרי הפוסקים [כמו משנה ברורה וכף החיים ובן איש חי וכו’] לא נזכרה הלכה כזו שלא ללכת לבית העלמין בחודש ניסן, והטעם לזה, כיון שאין בעיה מצד בית העלמין, אלא מצד איסור הספד וכו’ וכמו שביארנו, וממילא הכל כלול ותלוי בזה. וכן רגיל להשיב מרן שר התורה ר’ דוב הכהן קוק שליט”א.

אך ראיתי דבר חדש בתשובה כתיבת יד ממרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א [אל אחי הרה”ג יצחק אוהב ציון שליט”א] שכתב, שיתכן שהנפטרים לא נמצאים שם בכל חודש ניסן. ע”כ. וכמדומה שכך אמר מרן הסטייפלר זיע”א. [ועמש”כ המנוח ר’ מאיר עטיה ז”ל בס’ “משלחן אבותינו” (עמוד 201 בהערה, ד”ה וכאן). ודו”ק].

ויש שכתבו שעולים רגיל בחודש ניסן לבית העלמין, ולא חוששים לבכיה והספד, כי כל האיסור להספיד הוא דוקא בציבור, ולא יחיד לעצמו, אכן, מלבד שאין הדבר ברור דהספד של יחיד שרי, [אם כי הוא קל טפי], עוד יש להעיר, דבדרך כלל יש שם רבים סמוך לקבר, ומתעוררים יחדיו לבכיה, ובודאי שהדבר לא נח בימים אלו. וע’ בשו”ת דבר יהושע ח”ב (סי’ פ). ובשו”ת אדרת תפארת ח”ה (סי’ נב אות ד).

והוה עובדא פה עירנו טבריה, שנפטרה נערה צעירה מן המחלה הקשה, והשבעה לפטירתה נשלם בחודש ניסן, וכמה רבנים אמרו להם שלא לעלות לבית העלמין, כי היה ברור שיבכו ויספידו שם, וכששאלו ממני, אמרתי להם שיעלו, וסברתי, שאם ילכו יבכו שם שעה וירגעו, אך אם ישארו בבית, יבכו כולי יומא ויגדל המספד והצער הרבה יותר ממה שיעשו כאשר ילכו. [וכעין הסברא שכתב בשו”ת עמודי אור (סי’ עו) בעובדא דהוה בדידיה, שבכה על אשתו שנפטרה בעיצומו של יו”ט, דפורקן הבכיה הוא כעונג שלו].

ושוב אמרתי זאת למרנא הגר”ד קוק שליט”א, ולא הסכים עמי בזה, והיה טעמו, שאין להורות להם היתר בענין שכזה כאשר ברור הדבר שיבכו ויספידו. ולא לנו לחשבן חשבונות בכהאי גוונא. עכ”ד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

 

 

אולי יעניין אותך גם:

 

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
5 1 הצבעה
דירוג פוסט
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות