מוסר הנהגה והשקפה רפואת הגוף

דיקור סיני, וגרורותיו ודעת הסטייפלר זיע”א על חיסון הקורונה

דיקור סיני, וגרורותיו

ודעת הסטייפלר זיע”א על חיסון הקורונה

 

כבוד ידידינו היקר ר’ משה סוגולביץ’ הי”ו, טבריה.

הנני במענה לשאלתך, האם מותר לעשות רפואה שאין מקורה ידוע, כגון “דיקור סיני” וכיו”ב, או שיש בזה חשש עבודה זרה.

 

תשובה בקיצור: אין שום איסור לעשות דיקור סיני, אך באמת אין בו שום תועלת, והכל הבל ופסיכולוגיה בעלמא שאין בה ממש. וכן השיב לי מרן הגר”ד קוק שליט”א.

 

נימוקים ומקורות:

א. דינא הוא שיש על החולה בפרט כשיש בו סכנה, לעשות השתדלות להבריא, ונתנה רשות לרופא לרפאות (ב”ק פה ע”א), וחיוב על החולה להתרפאות [כמבואר בברכות (ס ע”א), וע’ רמב”ם (פ”ו מנדרים ה”ח), וט”ז (יו”ד ר”ס שלו), ושבט יהודה וברכ”י שם]. והדברים ידועים. אכן בדורינו זה רבו השיטות [והשטות] והצורות להבאת מזור, ואהניא להו שטותייה’ו לגרור את ההמונים אחריהם כנודע, ולנו לדעת אם הם בכלל רפואה, והאם שרי להתעסק בהם, כיון שאין מקורם ברור.

 

ב. ושמעתי ממרן הגר”ד קוק שליט”א, שלדעתו מצד ההלכה אין שום איסור לעשות “דיקור סיני”, וכן היה מורה ובא הגאון הנורא ר’ זלמן נחמיה גולדברג זצוק”ל. וכן ידוע בעולם ההלכה, דרבים וטובים התירו הענין, ואין בזה חשש ע”ז וכו’.

 

הכל הבל

ג. אך אמר רבינו הגר”ד קוק שליט”א, שהענין מיותר לחלוטין, ואמנם ע”ז אין כאן, אך שטות יש כאן, כיון שאין בזה שום תועלת אמיתית, רק כאב ונזק, וסיפר שהוא עצמו בזמן יסוריו הביאו לו אחד מהמומחים העולמיים לדיקור סיני, ולא פעל הענין שום דבר לטובה, ואדרבה צער וכאב היו מנת חלקו. ומי שאומר שזה מועיל לו, הרי הוא מושפע השפעה פסיכולוגית בלבד, אכן רפואה בפועל ליכא הכא כלל.

 

חיוב רפואת אשתו בדיקור סיני

ד. והנה מחיובי האדם לאשתו, מבואר במשנה דכתובות (נא ע”א) “לקתה חייב לרפאותה”. ופרש”י שהרפואה כמזונות. וכן הוא בתוס’ (הניצב בדף נב ע”ב, ד”ה אמר), והריטב”א (כתובות צו ע”א) דחיוב רפואה הוא בכלל חיוב מזונות אשתו. וחיוב מזונות האשה הוא מן התורה, כמבואר בכתובות (מז ע”ב) לחד מא”ד מדכתיב “שארה” וכו’ לא יגרע, ולחד מא”ד מדכתיב “עונתה” לא יגרע, והרפואה היא חיוב דרבנן בתורת אביזרא דמזונות. [ראה לשון הרמב”ם (רפי”ב מאישות), ובביאור הגר”א אה”ע (ר”ס סט). ואכמ”ל].

 

ה. ויש לדון אם מחוייב אדם ליתן לאשתו דמים בכדי לעסוק בדיקור סיני וכיו”ב, ולאור האמור כיון שהדבר הזה אין בו ממש, אי אפשר לחייב את הבעל בכזאת. והוא הדין לשאר “רפואות הדמיון” המצויות כיום. ואמנם ידידינו הרה”ג המובהק ר’ ישי שרגא שליט”א בס’ “תורת העובר” (סו”ס טו, עמ’ תתד) כתב, דנראה דכיון שיש שם רפואה על הענינים האלטרנטיביים הללו, הרי שזה בכלל חיוב רפואתה. וע”ע בס’ “איש ואשה שזכו” ח”א (עמ’ שמב, שמג). ובגליוני שם. לאור האמור נראה דכיון שאין פה רפואת אמת, ממילא אינו מחוייב בזה.

 

ו. ויש לדון שאם במשפחת האשה רגילים לזה, שמא הוי בכלל חיוב מזונותיה, כיון דאדעתא דהכי נסבה. ולא גרע האי דינא מאילו היו מזונותיה מופרזין דחייב ליתן לה. ואם אין נהוג כן במשפחתה או שעכ”פ היא עצמה לא היתה רגילה בזה מאז, נראה שאינה יכולה לחייבו לשלם ענינים אלו, ואין בזה גדר מנהג העולם, כיון שאין מנהג להתעסק ברפואות הללו, [מה גם דלא ברירא כלל דמנהג של דמיון מחייב, וכעין מה שכ’ התוס’ ריש ב”ב. ויש לחלק. ודו”ק].

 

דעת הגרי”ש אלישיב זיע”א

ז. ובס’ תורת העובר שם כתב מהגר”ד מורגנשטרן שליט”א בשם הגרי”ש אלישיב זיע”א דאסור לעשות דיקור סיני וכיו”ב, מכיון שאין בעלי הרפואה יודעים להסביר בהגיון איך זה פועל וכו’, וכפי הנראה יש להם שורש בע”ז. [וראה מה שכתב הרה”ג ר’ נתן שמואל לייטר שליט”א בקונטרס “מאמר משמרת הקדש” עמוד ד”ן].

 

ח. ושוב כ’ בתוהע”ב בשם הגרד”מ הנ”ל, שידוע לו מכמה מחקרים רציניים שנעשו ע”י מומחים, שבאמת אין ברפואות אלו ממשא, ורוב התועלת שאומרים הוא פרי הדמיון, ונתפרסמו כבר מחקרים כאלו בארה”ב. ע”כ. וזה סיוע שיש בו ממש לדברי הגר”ד קוק והגרז”ן הנ”ל (אות ב), וסותר לחשש שהביא מהגריש”א. ודו”ק.

 

חילול שבת לצורך אלטרנטיבייה

ט. ונפק”מ מדברי רבינו שליט”א, דאין לחלל שבת כלל על רפואות אלו וכיוצא בהן, כי הכל הבל. ואין הדיקור הזה בכלל רפואה בדוקה וידועה, וגם לא לחצאין. ועמג”א (ר”ס שכח). ודו”ק. אלא שיש לדון באופן שהענין גורם יתובי דעתא לחשיב”ס, וכעין מה שכתב מהרש”ם מבערזאן בתשובה (ח”ג סי’ רכה) אודות שליחת קוויטל לצדיק בשבת לצורך חשיב”ס. וע’ שו”ת ובחרת בחיים (סי’ פז), ושו”ת יד חנוך (סי’ ה). ובמש”כ ביעלת חן (חיו”ד סי’ לח). ואכמ”ל.

 

לעבור על איסור בשביל חיסון הקורונה

י. וכל הדברים הללו עליונים למעלה, לא ללמד על עצמם יצאו אלא ללמד על הכלל כולו, ובפרט עתה לעת הקורונה המשתוללת בכל העולם זה כשנה, וכבר אמרנו מראש מלפני כשנה את אשר שמענו מפי קדוש, הוא ניהו הגר”ד קוק שליט”א, שאין ריח מגיפה כלל בא”י, ושכל העולם ידבק בזה ואין מנוס, ושהחיסון אין בו תועלת כי אם נזק, ולכן ודאי שאין לחלל שבת גם באיסור דרבנן בשביל החיסון הדמיוני הזה. ובודאי שאין שום אפשרות לומר שיש חיוב הלכתי להתחסן. [ואדרבה, יש חיוב שלא להתחסן. ואכמ”ל].

 

דעת הסטייפלר על החיסון

וידוע שבזמנו של הסטייפלר זיע”א הביאו איזה חיסון לילדים לחזרת וכו’, וכמה ילדים איבדו את ההכרה, ואמרו הרופאים [הרוצחים] שהחומר לא היה טוב, ומעתה הביאו חדש והכל בסדר, ואמר הסטייפלר שלא להאמינם וימתינו עד שכולם יעשו ואז יראו איך לנהוג. (וכמ”ש ב”אורחות רבינו” ח”א עמ’ שנ).

 

ובנ”ד כבר הורו רבותינו גדולי עולם שאין למה להמתין, ואין לעשות החיסון כלל ועיקר. ויש מגמה להעלים כמה שיותר את הבעיות הגדולות שנוצרו מהחיסון הלזה, ואנא עובדא ידענא בזקנתי מרת אורה ז”ל, שלאחר כמה שעות מזריקת החיסון הזאת נפטרה. וכל היד המרבה לבדוק תמצא עוד ועוד בעיות וצרות בענין זה. ומספיק השטות שעושים בחיסוני העופות, ומה לנו ללכת כצאן טבחה, שיעשו בנו את הפעולות שעושים בעופות. ודי בזה.

 

 

 

בברכת רפאני ה’ וארפא וכו’

יקותיאל דטבריה

 

 

אולי יעניין אותך גם:

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

3 2 הצבעות
דירוג פוסט
guest
0 תגובות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות