גדר הדחיה של “חוטא ומחטיא”

גדר הדחיה של “חוטא ומחטיא”

א. איתא באבות (פ”ה מי”ח), כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. משה זכה וזיכה את הרבים, זכות הרבים תלוי בו, שנאמר (דברים ל”ג) “צדקת ה’ עשה ומשפטיו עם ישראל”. ירבעם חטא והחטיא את הרבים, חטא הרבים תלוי בו, שנאמר (מלכים א, טו) “על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטיא את ישראל”. ע”כ.

ב. וביומא (פז ע”א) איתא, כל המזכה את הרבים – אין חטא בא על ידו, וכל המחטיא את הרבים – כמעט אין מספיקין בידו לעשות תשובה. כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, מאי טעמא – כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן, שנאמר “כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת”. וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה – שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם, שנאמר “אדם עשק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו”. ע”כ. וכן מבואר ברמב”ם (רפ”ד דתשובה).

ג. ובסנהדרין (קב ע”א) איתא, “אחר הדבר הזה לא שב ירבעם מדרכו הרעה”, מאי “אחר”, אמר רבי אבא אחר שתפשו הקב”ה לירבעם בבגדו, ואמר לו, חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, אמר לו, מי בראש – בן ישי בראש – אי הכי לא בעינא. ע”כ.

ד. וצע”ג, הלא ירבעם הוא הדוגמא במשנה ל”חוטא ומחטיא את הרבים”, שהחטיא את ישראל בעבודה זרה, וא”כ איך זכה לקירוב כ”כ גדול שתפסו הקב”ה בבגדו וכו’. והיא קושיא עצומה. וכן הביא קו’ זו בס’ משנה כסף (על הר”מ שם) בס’ בשם מהר”ח אנג’יל.

ה. וב”תפארת ישראל” לאבות (שם אות קלב) כתב, מיהו גם לא הספיקוהו לשוב, דהרי ראה המופת הגדול והנורא שעשה איש האלהים, ואעפ”כ לא שב, ש”מ דמשמים עכבוהו. ומ”ש שתפסו הקב”ה ואמר חזור בך וכו’. אין ר”ל שהקב”ה דבר עמו ממש, דאיך ינבא אותו שאין לו חלק לעה”ב וכו’, אלא ר”ל שע”י אותו הפלא שראה, הו”ל כאילו תפסו הקב”ה לשוב, ואפ”ה לא שב – מדלא סייעוהו משמים, שא”ל הקב”ה חזור בך – בעצמך ושלא אסייעך, והוא חשב בלבו שבאם ירצה לשוב, ע”כ שצריך שיודה תחלה שבן ישי בראש, דהיינו שיודה שרק זרעו הן מלכי ישראל, וכמ”ש “אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב”, והכופר בזה אין לו חלק לעה”ב, וזה אחד מי”ג עיקרים, ולפיכך במחשבת גאותו אמר, אי הכי לא בעינא לשוב, דאיך אמחול המלוכה שאמרתי אין לנו חלק בדוד וגו’.

ו. והג’ “שפת אמת” (בחי’ לאבות שם) כתב ליישב קו’ זו בתרי אנפי, וז”ל, “שעל ידי שהיה צדיק גדול מעיקרא, והיה מקודם מזכה את הרבים, ע”כ היה לו סיוע למרות שהחטיא את הרבים”.

ז. “עוד נראה, כי אם היה עושה תשובה, היה מחזיר גם כולם למוטב, ולא שייך שיהיה הוא בג”ע ותלמידיו בגיהנום, וחזור בך פי’ – עם הסיעתא שלך”. ע”כ. [וכעי”ז כ’ המשנ”כ להלן אות י באנפ”א].

ח. ומהר”ש די אוזידא ב”מדרש שמואל” שם, הביא מי שפירש ד”אין מספיקין בידו” וכו’, לא קאי על השמים, אלא קאי על החוטאים בגללו, שהם לא מספיקין בידו לשוב, דכל מה שישוב לא מהני, והוא עדיין כטובל ושרץ בידו, כיון שהם כעין ידא אריכתא דיליה ועונותיהם קיימים, ונמצא שאינו מקיים תנאי התשובה “שלא ישוב לכסלה עוד”.

ט. והגרח”ד שירירו ב”משנה כסף” שם כתב, דמ”ש “אין מספיקין”, היינו שאין הקב”ה מסייעו להכניס בלבו תשובה ולכוין לבו אליו ית”ש, ע”ד (תהלים לז, לב לג) “צופה רשע וכו’, ה’ לא יעזבנו בידו”, אך לומר לו “שוב בך” – אין זה בכלל “מספיק”, דהא התורה מכריז לאדם וצווח “ושבת עד ה’ אלהיך” וכו’.

י. עוד כתב, דכי אמרינן אין מספיקין בידו, היינו למה שנוגע לאדם הרע הזה שהחטיא לרבים, אך אם בחזרת זה האדם משתרבב שגם החוטאים עמו יחזרו בתשובה, אז מספיקין בידו מכח אותם הנסתים והמודחים שיתוקנו עמו. והכי אשכחן דהיו ישראל חוטאים וקאמר קרא (ישעיהו ג, ח) “למרות עיני כבודו”, ומסתמא כשלו ונפלו בכלל עון מחטיא לרבים, ועכ”ז מצינו שהיו הנביאים באים בצווי הקב”ה השכם ושלוח להזהירם שיחזרו המה בתשובה, אלא מכח שהיו חוטאים הרבים, כח רבים שאני, וגם שאגבן יחזרו גם אותם שנדחו מן המדיחין וישוב בתשובה. עכ”ל הרב משנ”כ.

יא. ושמא יש לדקדק בלשון חז”ל דתפסו הקב”ה “בבגדו”, דהיינו שלא קיבל סיוע פנימי נשמתי להתעוררות תשובה, כמו כל איש ישראל שהקב”ה מבעיר בו ניצוץ התשובה בתוך תוכו, אלא ענין חיצוני הוא, וכבגד שהוא חיצוניות האדם, שבזה הוא דקיבל סיוע, דסו”ס לא ידח ממנו נדח. ומזה יש לסייע ד’ המשנ”כ הנ”ל באות ט.

יב. והגרצ”ה מלובלין כ’ ב”פרי צדיק” (פ’ דברים, שלהי אות יא) דמה ששמע אלישע אחר את הבת קול אומרת “חוץ מאחר” (חגיגה טו ע”א), הוא מפני שאין מספיקין בידו לעשות תשובה, ועכ”ז היה בזה התעוררות לדחוק עצמו, והיה מועיל תשובתו ג”כ כדאיתא בשל”ה הק’, ואפי’ לירבעם שחטא והחטיא תפסו הקב”ה בבגדו שישוב, רק נאמר לו שבן ישי יהיה בראש – כדי שיהיה זה סיבה על שאין מספיקין בידו, אבל תכלית המכוון שתפסו בבגדו היה כדי שיתחזק לשוב ויהפך הזדונות לזכיות. עכ”ד. [ולשון הגמ’ “כמעט” אן מספיקין בידו, מוכיח כהנ”ל ביתר שאת].

יג. והג’ מהר”ר מסעוד אלפסי זיע”א בס’ “מירא דכיא” (פ’ אחרי מות, דרוש לתשובה) הביא מ”ש בסנהדרין שם עה”פ במלכים א (כט, כט) “וימצא אתו אחיה השילוני הנביא בדרך והוא מתכסה בשלמה חדשה ושניהם לבדם בשדה”, מאי בשלמה חדשה, אמר רב נחמן כשלמה חדשה, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא היה בה שום דופי. דבר אחר, שלמה חדשה – שחידשו דברים שלא שמעה אזן מעולם. מאי ושניהם לבדם בשדה, אמר רב יהודה אמר רב שכל תלמידי חכמים דומין לפניהם כעשבי השדה. ואיכא דאמר, שכל טעמי תורה מגולין להם כשדה. ע”כ.

הרי לפנינו כמה רב גובריה דירבעם בכח תורתו, ולפי”ז כתב הג’ “מירא דכיא” דכל מ”ש אין מספיקין בידו לעשות תשובה, הני מילי בלא כח התורה, אבל ירבעם שתורתו היתה בלא דופי, היא העולה על הכל, ויש בתורה כח עליון להשיב נפש בעליה למוטב בכל מצב. עכת”ד. [וכ”כ מדנפשיה הג”ר נתן זוכובסקי שליט”א בס’ “דביר הקדש” (מאמר לט, עמ’ קעב). ע”ש].

יד. וע”ש ב”מירא דכיא” שכתב ליישב עוד, דשאני ירבעם שלא עבד ע”ז אלא בשביל השררה של המלכות, כמו שאמרו שם בגמ’ דגמירי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, ולא עבד עבודה זרה מלב ומנפש שטעה והאמין בה, ולא כמו שטעה אלישע אחר. עכ”ל. וצ”ע דסו”ס החטיא את הרבים, ומה איכפ”ל מה הניע אותו לזה. וי”ל.

טו. עוד יש לדון בכל הקושיא הנ”ל דשמא שאני “מלך” שיש לו דין אחר, וכדמצינו בכמה דוכתי שהמלך נידון בכללים אחרים, וע’ לדוגמא ר”ה (טז ע”א) מלך וציבור וכו’. ודו”ק.

טז. והיה נ”ל לומר עוד בס”ד, דהנה איתא ביומא (פו ע”א) שעוון חילול ה’ אין לו כפרה לא בתשובה ולא ביוה”כ וכו’ “עד תמותון”, וחדית לן רבינו יונה דמ”מ ע”י קידוש ה’ מתכפר לו, ד”מינו מחריב בו” לטיבותא.

ומעתה י”ל דאם ירבעם היה שב בתשובה היה בזה קידוש ה’ עצום בעולם, וע”י כח קידוש ה’ הנורא והנשגב שיפעל בתשובה שלו יכול גם לגבור על גזירת אין מספיקין בידו לעשות תשובה. [ודוגמא לדבר בזמנינו הרה”צ ר’ אורי הלוי זהר זצ”ל שבתחילה היה … ואח”כ היה גדול מקדשי ה’ בישראל, ומרן הגר”ד קוק שליט”א הלך להשתתף בהלויה שלו ואמר שהיה שם “עליית מ”ן”. ודו”ק בזה].

טו”ב. וע”ע בשו”ת עמק יהושע מאמאן ח”ז (בקונ’ “יד רמה” על מסכת אבות שם) שעמד ג”כ בקושיא זו, וכתב ליישב בדרך מחודשת. ע”ש. וידיד נפשי הג”ר ישי שרגא שליט”א שהעירני לסוגיא זו, כתב אלי שהרה”ג ר’ ברוך רוזנבלום שליט”א כתב דברים נחמדים בהאי שמעתתא בספרו “ברוך יאמרו”. ואין לי ספר זה, והבאתי כרוכל מה שמצאתי בבית הספר כדי לזכות את הרבים.

ח”י. שוב זכיתי להציע האי קושיא קמיה מרן הגר”ד קוק שליט”א, וכה השיבני [ציטוט מלשון קדשו]:

עד אז הוא עדיין הוא לא היה גדר “ירבעם בן נבט”, זה רק תהליך הבישול שלו… אחרי שהוא כבר אמר שהוא לא רוצה, אז הוא התבשל – ונעשה עליו חותמת של מכה בפטיש, כל זמן שהוא לא חלק על הקב”ה לגמרי, חשיב שעדיין “אוגדו בידו”…

אחרי שהוא כבר חולק על הקב”ה… זה המכה בפטיש של “ירבעם בן נבט” – הפרטי הספציפי… הוא היה רשע בחוטא ומחטיא, אבל עוד לא נחתם עליו שם “ירבעם בן נבט”, הוא גדול הדורות בעבודה זרה, הקב”ה מדבר אתו והוא חולק להדיא….

[והאמת אומר שלא זכיתי להבין את דברי מרן שליט”א כדבעי, ואודה לכל מי שיש בידו להוסיף מיא וקמחא בדברים ולבאר לן כוונת קדשו של רבינו שליט”א].

בברכת כוח”ט

יקותיאל דטבריה