אפליקצית עץ חיים
פולמוס ברכת מעין ז’ בליל פסח שח”ל בשבת
מהדורא קמא
כבוד ידידינו הרה”ג ר’ ישראל מרצייאנו שליט”א
הנני במענה לשאלתך הדחופה, באשר לקראת ליל פסח הקרוב שיחול בעזהי”ת בליל שבת קדש, שמעת רבים מדיינים האם לומר ברכת מעין ז’ לאחר תפלת לחש של ערבית, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ובבית הכנסת שלכם כבר נפרצה מחלוקת של כעס בין רב המקום וכמה מתלמידיו – לשאר הציבור, כי הרב מורה לומר ברכת מעין ז’ כרגיל, והציבור שונ’ה לטעון שיש כאן איסור ברכה לבטלה, והסכימו כולם פה אחד לקבל עליהם להיות עושים מה שיכריע מרן שר התורה גאון הפשט והקבלה רבינו דוב הכהן קוק שליט”א. ושטחתי השאלה לפני גאון עזינו שליט”א, ובהיות ונתרחבה היריעה בפלפולא דאורייתא ובדרכי הוראת ההלכה, הנני לשגר לפניך את כל הסוגיא כפי שלמדנו מפי מרנא שליט”א, ואתה שלום וביתך שלום וכו’.
וידעתי גם ידעתי שיש המון חכמים וספרים שהביעו דעתם בזה, ולא באתי כאן אלא ללטש כמה ענינים שלא נתחוורו כדבעי, ובעיקר בסוגיית הש”ס וד’ הראשו’, כפי שהדריכני מורי, וקצרתי באמרים כי מדברינו יש מקום ללומד להשכיל עוד ועוד, ולראות מה יש לצדד ולהשיב מהכא להתם, וכל מטרתינו היא להביא את הכרעת מרן שר התורה שליט”א, כי לזה אתם מצפים יחד עם חברים מקשיבים לשם שמים.
א. ידוע הענין שכתב הטור (סי’ תפז) בשם רבינו נסים גאון ומרן הב”י בשלחנו הטהור שם, שאין אומרים ברכת מעין ז’ בליל פסח שחל להיות בשבת, כיון שהוא ליל שימורים, ותקנת ברכה זו משום סכנה, ובלילה הזה ליכא לסכנתא. [וסימנך רבינו נסים בעל השמועה, של יום הנסים הגדול בתוך חודש ניסן מלשון ניסן, שמסוגל לנסים]. וכתב בב”י שם, שפשט המנהג בזמנו שלא לאומרה. וכ”כ בחי’ הריטב”א (שבת כד ע”ב, ור”ה יא ע”ב) בשם מקצת רבותינו בעלי התוס’. ומבואר בלשון הריטב”א שכן דעתו לדינא.
ב. ולשון הרמב”ם בידו החזקה (פ”ט מתפלה ה”י עד הי”ב) כך היא, בלילי שבתות חוזר ש”ץ אחר שמתפלל בלחש עם הציבור ומתפלל בקום רם, אבל אינו מתפלל שבע, אלא ברכה אחת מעין שבע וכו’. ולמה תקנו חכמים זה, מפני שרוב העם באין להתפלל ערבית בלילי שבתות, ויהיה שם מי שנתאחר לבא ולא השלים תפלתו, וישאר לבדו בבה”כ ויבא לידי סכנה, לפיכך חוזר שליח ציבור ומתפלל, כדי שיתעכבו כל העם, עד שישלים המתאחר ויצא עמהם. לפיכך יום טוב שחל להיות בשבת או יוה”כ או ר”ח, אין שליח ציבור היורד ערבית לפני התיבה – מזכיר ענין היום בברכה זו, אבל חותם בה מקדש השבת בלבד, לפי שלא נתחייב היום בברכה זו. עכ”ל.
ג. וכל קורא במדוב”ר עין ל”ו ראתה דלא פלגינן בין יו”ט דפסח ליו”ט אחר. ושתיקתו של הרמב”ם וק”ו סתימת לשונו בכללות על כל ימים טובים, בודאי שהיא ראיה מהימנא דדעתו ברורה שאין לחלק בין ליל שבת של פסח לשאר לילי שבת. ולא שייך לומר דהרמב”ם סמך על הלומד שיקיש לבדו ע”פ לשון הפסוק “ליל שימורים הוא לה'”, שהרי בגמ’ לא שמענו לימוד הלכתי מפסוק זה כ”א לענין זוגות בפסחים (קט ע”ב) שהוא ענין סגולי, אבל בברכת מעין ז’ שלשון הגמ’ הוא משום “סכנה”, והרמב”ם בודאי למד דהיינו סכנת אויב או חיות רעות [וע’ שבת (קנא ע”ב) אריא אבי תרי לא נפיל], ולא סכנת “מזיקין” של שדים וכו’, [ראה לשון רש”י בשבת (כד ע”ב) והוא כנראה ע”פ פסחים (קיב ע”ב). ודו”ק]. וכן שמעתי מרב אחא”י הגרי”ח שליט”א, שבבית מדרשו של מרן הגרי”ז מבריסק זיע”א [ובנו הגרמ”ד זצ”ל] נהגו לומר ברכת מעין ז’ גם בליל הפסח שחל להיות בשבת. וכמדומה דמנהג התימנים שלא לאומרה.
ד. ושואלי’ם הלכו בדין המפקיד אצל חבירו חפץ לשומרו ובליל פסח לא סגר את דלתות ביתו, כי ליל שימורים אמר ה’ בתורתו, וכך הוא נוהג מידי שנה כאשר היתה באמנה אתו, ואתו גנבי ורוקנו את ביתו, וכעת בא המפקיד לתבוע את השומר בדין תורה שפשע בשמירתו, כי סגירת דלת הבית היא דבר מינמלי אשר גלוי וידוע לכל נפקד, והנפקד טוען להגנתו, כי ליל שימורים הוא, ואין חסרון בלילה הזה בהמנעות מסגירת הדלת. ונראה ברור דמחוייב הוא בדינא, אא”כ הוא מקום שנהגו להשאיר הבית פתוח כמ”ש ה”דרכי משה” (סי’ תפ), דבכה”ג י”ל דאדעתא דהכי הבאתי לי הפקדון. [שו”ר למהר”ן קרליץ זיע”א ב”חוט שני” (ר”ה עמ’ תיג) שנשאל בזה, וחייב את השומר, והיה טעמו משום ד”ליל שימורים הוא כלפי עצמו ולא כלפי אחרים, דשם צריך שמירה מעולה”].
ה. אמנם מצינו בפסחים (קט ע”ב) דלא חיישי’ לסכנת “זוגות” בליל פסח משום דהוא לילה המשומר, וב”לקט יושר” (עמ’ פד) שאע”פ שיש ענין לסלק קטרוג השטן ע”י הבאת מלח על השלחן, כמבואר בתוס’ ברכות (מ ע”א, ד”ה הבא) מהמדרש, מ”מ בליל פסח אי”צ לזה, מטעם שהלילה משומר. עכת”ד. וכעי”ז כ’ הרמ”א (סי’ תפא ס”ב), דאי”צ לקרוא כל ק”ש שעל המטה, והגר”י ענגיל בגליוני הש”ס (סוכה כז ע”א) כ’, דשרי לישן יחידי בליל פסח מחמת דלא חיישי’ לסכנת לילית (ע’ שבת קנא ע”ב), ויש שהפליגו לומר דשרי לאכול ביצה קלופה שעבר עליה ליל הסדר (הגר”ד שפרבר שו”ת אפרקסתא דעניא ח”ב סי’ קמה), וכן יש שהתירו מטעם זה לאכול אוכלין ששהו תחת המטה (אוריין תליתאי עמ’ קנז בשם הגר”פ עפשטיין), ועמש”כ בשו”ת “הלל אומר” (סי’ קמט). ואכמ”ל יותר.
ו. ומלבד זה שבכמה מילי מהנ”ל איכא פלוגתא, מ”מ גם אם נסכים לכולם, הצד השוה שבהן, שהם עניינים סגוליים, שלכן יש בהם קולא טפי, דכח סגולי של ליל שימורים אלים טפי מינייהו, וכיון שהכל רוחני מין במינו, עילאה גבר, שהוא זמן עליון שקדושת ליל הפסח, אבל בסכנה גשמית לא שמענו כהאי מילתא, פוק חזי דין חרוסת במרור משום חשש סכנת קפא (פסחים קטז ע”ב), והסיבה על צד שמאל שמא יקדים קנה לוושט (שם קח ע”א, וערש”י ורשב”ם).
והביאור בכל זה הוא, דבמילי דסכנה טבעית יש לחוש גם בליל שימורים, וכעין ההיא דריש פסחים (ח ע”ב) היכא דשכיח היזקא שאני. וא”כ לדעת הרמב”ם [ומסתמא עוד ראשו’] דתקנת ברכת מעין ז’ היא מחמת סכנה טבעית, א”כ מאחר והברכה קיימת לדורות, משום דלא פלוג רבנן בתקנתא, א”כ ה”ה דלא פלוג ביומי, ובפרט דשמירת ליל שימורים לא קיימא בעניני סכנה טבעיים. וכל זה לפלפולא בעלמא איתמר.
ז. נהדר אנפין לנ”ד, הנה גם בדברי שאר הראשו’, אין תמימות דעים לשלול את ברכת מעין ז’ בליל פסח שחל להיות בשבת, וכמבואר בשבלי הלקט (ר”ס ריט) שיש לומר ברכת מעין ז’ גם בליל פסח שחל להיות בשבת. וכ”כ בס’ תניא (סי’ מט). וכ”כ בב”י שם בשם האבודרהם, שנהגו לומר ברכה זו גם בליל פסח שח”ל בשבת. [ועמש”כ בדעת הב”י בשו”ת קנה בשם ח”ד (סי’ ל) שלא הכריע בסכינא חריפתא שלא לומר, ונפק”מ שאם התחיל שימשיך גם לדעת הב”י. ע”כ. וכן העלה בשו”ת עמק יהושע ח”ב (סו”ס ז). ע”ש. וכ”כ בתשו’ יבי”א ח”ב (סו”ס כה). וכבר כ”כ הגר”ח פאלאג’י בס’ “חיים לראש” (דל”ז ע”א). ע”ש]. וגם בדברי תרי עמודי ההוראה הנוספים, הלא המה הרי”ף והרא”ש, לא מצאנו חילוק בין שבת של פסח לשאר שבתות, ומסתבר טפי שסתימתם היא מחמת דס”ל דלא פלוג רבנן, וכסתימת לשון הרמב”ם, ועכ”פ בודאי שאין כאן הכרעה בסכינתא חריפתא שלא לומר.
ח. והמעיין בלשונות הראשו’, עיניו יחזו שאין כאן סכינא חריפתא שלא לברך, צא וראה בארחות חיים שאמנם כתב שלא לאומרה, ומאידך כתב שיש שנהגו לאומרה, וסיים “והכל הולך אחר המנהג”. ולשון המאירי בפסחים (קט ע”ב) כך הוא, “וכבר נמנעו מטעם זה מלומר בה ברכה מעין ז’ אם חל בשבת, שהרי לא נתקנה אלא מפחד המתאחרים לבא כגון עם שבשדות”. ומבואר דלא נקט בסכינא חריפא שאין לומר ברכת מעין ז’, רק כתב המנהג שנהגו וביאר את שורשו. והמתבונן היטב הדק בכל הענין ובלשונות הב”י עיניו יחזו שאין כאן ריח ברכה לבטלה אם מברכין ברכה זו, וזה ברור לכל מעיין ישר דל”ש גדר “לא תשא וכו’ לשוא”, במקום שיש שיטה חשובה האומרת לברך. [וכעת אכמ”ל בנושא כללי שכזה].
ט. והרמ”ע מפאנו שהיה גאון בפשט ובקבלה, כתב בספרו “אלפסי זוטא” (פ”ב דשבת) שנהגו שלא לומר ברכת מעין שבע בליל פסח שחל להיות בשבת, ונימק המנהג מחמת שתקנת ברכת מעין ז’ היא בשביל המאחרים, בלא בליל פסח בלא”ה יש עיכוב מחמת שכל הציבור אומרים הלל יחדיו, וסיים, שאם ירצו לומר זה וזה שפיר דמי ויאמרו קודם ברכת מעין ז’ ואח”כ הלל. [משמע דטעמו משום דתדיר קודם, וגם משום דקדושת שבת עדיפא מקדושת יו”ט]. ובמקום שאין גומרים את ההלל צריך הש”צ לומר ברכת מעין ז’. עכת”ד. הרי לפנינו שלדעתו יש לומר ברכת מעין ז’ בלילה הזה, הגם שעיניו ראו את המנהג. וזה עד המסייע לדברי מרנא שר התורה שליט”א. [ודלא כמו שראיתי לכמה חכמים שטעו וציינו את הרמ”ע במנין ה”אוסרים” לברך ברכה זו בלילה הזה. וכל זה נובע מחמת שמעתיקים ולא טורחים כלל לעיין במקורות הדברים. וכבר נרגש מזה גאון עזינו היבי”א בגליונות החדשים שם].
י. וכבר ידוע מה שהקשה מהרלב”ח בתשו’ (סי’ קכב) על חידושו של הריב”ש (סי’ מ) שלא לומר ברכת מעין ז’ בבית חתנים או אבלים, כיון שלא נתקנה אלא משום בתי כנסיות שבשדות וכו’, והרי מצינו פלוגתא דקמאי לגבי יחיד המתפלל בביתו אם אומר ברכת מעין ז’, שדעת הגאונים שיאמרנה, והטור שם פליג ע”ז, וע”ש בב”י, וא”כ מוכרח לומר דפשיטא להו לכולהו קמאי דבכל מקום שיש מנין אומרים ברכה זו, בין שהם מכונסים בבית הכנסת, בין שהם בבית פרטי, ורק לגבי יחיד הוא ששמענו פלוגתא. וע”ש מה שכתב לפלפל ולצדד בזה. ובקושטא זו קושיא עצומה שאין עליה יישוב מרווח כנודע לכל מבקש אמת. [ולכן אין אנו מוחים כלל ביוצאי בגדאד המברכים ברכה זו בבית אבלים. וכך קבלנו ממרן שר התורה שליט”א]. וא”כ פשיטא לפי”ז שיש מקום גדול בראש לשמוע דבכל בתי הכנסיות יש לומר ברכת מעין ז’ גם בליל פסח שח”ל בשבת, דלא פלגו לן רבנן בתלמוד בין זמן לזמן ובין מקום למקום.
יא. ומהר”א אלפנדרי ב”יד אהרן” (סי’ תפז) הביא להקשות בשם הרב “ראש יוסף”, ממה שמצינו בטור (סי’ רסז) שבשבת לא אומרים “שומר את עמו ישראל לעד”, כיון שהשבת אינה צריכה שמירה כי היא משמרת אם ישראל, וא”כ חזינן דהגם דאי”צ שמירה מ”מ אומרים בכל שבת מעין ז’, ולמה יצא ליל פסח שחל בשבת. ותי’, דשמירת שבת לא אלימא אלא בעיר אבל לא לעם שבשדות כמבואר בתענית (כג ע”א), ובליל שימורים השמירה היא גם על השדות. עכ”ד. [ועמש”כ עפי”ז הגה”ק ר’ מנצור ן’ שמעון זיע”א בס’ “שמן המאור” (פ’ בשלח אות ל). ע”ש]. והט”ז (סי’ רסז סק”א) תמה על מנהגם שאומרים ושמור צאתנו וכו’, וביאר עפי”ד הטור שם דדוקא אם ישמרו שבת אי”צ שמירה, ואנו יודעים שאין אנו בחזקת שומרי שבת כראוי ע”כ צריכין להתפלל על השמירה וכו’. ע”ש. וע”ע בס’ חיים לראש (דל”א ע”ב) שמצא כהנ”ל בתיקוני הזהר.
יב. וגאון עזינו הגרע”י זיע”א בתשו’ יבי”א שם, כתב להפליג עפי”ד הט”ז, דבליל פסח שהוא ליל שימורים, איכא שמירה גם אם לא משמרין אותו, והיינו חילוקא דליל פסח שחל בשבת מכל שבתות השנה. ובזה דחה מש”כ הגר”ח פאלאג’י לומר ברכת מעין ז’ גם בליל פסח שח”ל בשבת. אכן במחכ”ג לא ביאר לן מה נשתנה הלילה הזה שישמור גם את מי שאינו משמרו, והלא מידי טעמא הוא כמבואר בט”ז באריכות, ואין שום סיבה לומר שעיצומו של יום משמר גם למחללין אותו, ובר מן דין הלא הגר”ח פאלאג’י כ’ בהדיא בס’ “חיים לראש”, דעובדא הוה באחד שנפל מן הסולם בליל שימורים ונעשה צולע, ושאלו למהרח”ו איך קרה כזאת הלא ליל שימורים הוא, והשיב האר”י, “ליל שימורים היא למי שמשמרו”. וכ”כ הגאון חיד”א בס’ “דבש לפי” (מע’ ל אות יב). ועמש”כ במכתב אחר אודות הפיגוע שהיה במלון פארק בנתניה בליל הסדר.
יג. ומאחר עלות כל זאת, שאלתי את רבינו שר התורה שליט”א, להיכן דעתו נוטה בענין ברכת מעין ז’ האי שתא, ואמר דנוטה מאד לומר מעין ז’ בליל פסח שחל בשבת, ובפרט שגם המניעה בבית חתנים ואבלים אין לה הבנה כדבעי, ולכן בודאי שאין למחות בידי המברכים אותה בבית חתן ואבל, ומכ”ש שאין למחות – גם לא בקול ענות חלושה, במי שאומרה בליל פסח שחל בשבת, ועל הציבור בבית הכנסת שלכם לכבד ולקבל בסבר פנים יפות את הכרעת רב המקום. וכל המחלוקות שיש בענין זה מיותרת היא, כי בודאי שיש לכל צד אילן גדול להשען עליו, וגם השו”ע לא הכריע בסכינא חריפתא שלא לאומרה, רק כתב מצד המנהג וכמבואר בס”ד. [וכנוסח זה כ’ הגר”ח פאלאג’י זיע”א בשו”ת לב חיים ח”ב (סו”ס צה), ובס’ “חיים לראש” (דל”ז ע”א), וכ”כ גאון המעיינים מהרב”צ א”ש זיע”א ב”אור לציון” ח”ג (פט”ו סי’ כד), ושכן היתה דעת רב רבנן ראש ישיבת “פורת יוסף” מהר”ר עזרא עטיה זיע”א. ע”ש].
יד. ושאלתי ממרנא שר התורה שליט”א האם דברי הרש”ש בנהר שלום (דל”ב ע”ב) שכתב לומר מעין ז’ בליל פסח שח”ל בשבת, על פי סודן של דברים אמרה למילתיה, או שלא כתב כן אלא על פי פשט הסוגיא, כי כנודע נחלקו בזה רבים וטובים, [שהמקובל מהר”ר עבדיה הדאיה זיע”א בשו”ת דעה והשכל (ח”ז סי’ טז) ובנו ר’ שלום הדאיה זצ”ל באור תורה (שבט תש”נ, סי’ נט), והגרי”מ הלל שליט”א בשו”ת וישב הים ח”א, כתבו שהרש”ש כ”כ ע”פ סוד, וכבר כ”כ בלב חיים שם, וכן דעת מרן הגרי”ח סופר שליט”א, ומאידך כמה וכמה גדולי עולם כתבו אחרת כנודע], ומיד השיבני [בלא לעיין בדברי הרש”ש], שהמתבונן יראה שהרש”ש כיסה את עינינו בענין זה, ולא נתן לנו להשכיל ולעמוד על דעתו, אי בתורת הסוד קאי עלה, או רק ע”פ נגלה.
ועכ”פ כל מקום יעשה כמנהגו, ואין זו מחלוקת בין הפשטנים למקובלים [כמ”ש ה”נתיבי עם” סי’ תפז], אלא מחלוקת בין הראשונים הקדומים [וגם מחלוקת בין המקובלים], ודעת רוב הראשו’ שסתמו דבריהם, היא שיש לאומרה בכל עת. והרב המנהיג את קהלתו יעשה כפי דעתו, ואם סובר לברכה [וכדעת הגר”ח פאלאג’י בשו”ת לב חיים וחיים לראש שם, והחסיד מהרי”ח סופר בכה”ח (סי’ תפז ס”ק כב), ושכן דעת הרב שמן ששון (כונות הפסח, דע”ט ע”ד), וע”ע בס’ “יוסף את אחיו” (מע’ ב אות ב), ועוד], תבא עליו ברכת טוב, ולהולכים בתמים ה’ לא ימנע הטוב. ובודאי שאין שום חשש לענות אמן על המברך ברכה זו, וזה גם אליבא דמרן הב”י זיע”א.
עוד הרבה יש להרחיב בסוגיא זו, ובפרט יש לנו מה לפלפל ע”ד גאון עזינו היביע אומר שם, ולא ע”ט האסף דהזמן קצר והמלאכה מרובה, ואחתום בברכת ש”ש טובה וברכה למעכ”ת ולכל מחנה קדשו.
בברכת פסח כשר ושמח
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
- שמיעת שירי קודש בשנת אבל ועוד..
- שתיית מיץ ענבים בתשעת הימים
- רבינו דוב קוק שליט”א גוזר על חתן שקיבל על עצמו עול תורה וקדושה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום