מוסר הנהגה והשקפה

האם יש בעיה לברך ברכת האילנות ביום שבת קודש?!

שאלה: בשבת קדש נקלעתי יחד עם כמה מידידי למקום מלא אילנות, ומרוב התפעלותינו ברכנו יחדיו בכונה ובקול גדול את ברכת האילנות, וכעת אמר לי אחד מחכמי עה”ק צפת, הוא ניהו המקובל ר’ ישמעאל יהושע פרחי שליט”א, שיש בעיה לברך ברכת האילנות בשבת, נא להודיעני פשרן של דברים.

 

תשובה בקיצור: אין שום חשש או מניעה לברך ברכת האילנות ביום שבת, ואדרבה יש שבח מיוחד [ע”פ פשט] לברכה זו בשבת דוקא, ויש מי שאומר שעל פי ענינים ומהלכים הידועים לבאים בסוד ה’, אין ראוי לברכה בשבת קדש.

 

נימוקים ומקורות:

א. כבר ידעת ידידי הי”ו, שאין לי עסק בנסתרות [ולא במליצה וצחצוחי לשון אני מדבר], ולואי שאזכה לדעת פשטי התורה כדבעי, ובכל יום הנני מגלה עוד ועוד כמה ריק אנכי בידיעת פשטי התורה, כי “ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים”, וידוע מה שרגיל רבינו הגר”ד קוק שליט”א לומר, כי “לימוד קבלה” ותואר “מקובל” הנפוצים היום, אינם עונים כלל למושגים האמיתיים שבהם מכנים את הלומדים ואת לימודם, כי רק מי שיש לו “הרגשה” בסודות התורה, וזוכה להרגשה דאורייתא בלומדו את המושגים הרוחניים, לו נאה ולא יאה לומר ש”עוסק בקבלה” ושהוא “מקובל”, ופעם התבטא רבינו שליט”א על המקובל מהר”ר נסים פרץ זצ”ל, “יודע אני בו שהוא מקובל” (ע”פ ברכות לד ע”ב).

 

ב. אמור מעתה, מה שכללו לנו רבותינו הקדומים שלא ללמוד סודות התורה רק עד שימלא אדם כריסו בש”ס ופוסקים, אין כאן רק “סדר כרונולוגי” וצורת לימוד התורה שיש בה דין קדימה לפשט ואח”כ לסוד וכידוע בר”ת “פרד”ס”, אלא נוסף גם הוא “שיעור” וגדר מתי אדם יכול להגיע למצב של הרגשה דאורייתא, והודיענו רבותינו שרק לאחר שאדם זריז וממולא בתלמוד ובפוסקים אז הוא יכול להגיע לשיעור קומה של הרגשה בסוד ה’ ליראיו. וכבר המליצו “אל תהיו כסו”ס כפר”ד אין הבין”, שלא להיות כמו המבקשים “סוד סוד” ובפשט ורמז ודרש עדיין לא נגעו, ומבקשים להקדים את המאוחר.

 

ג. אבל אספר לך ידידי השואל הי”ו, שהייתי נוכח בחצר האמוראים כאשר רבינו שליט”א נשאל מאת הרב אליהו בארי שליט”א האם יש בעיה הלכתית לברך ברכת האילנות בשבת קדש, ואמר רבינו בזה”ל, “הלכתית אין שום חשש [ראה סוכה (לז ע”ב), ובשו”ע או”ח (סי’ שלו ס”י) ובמשנ”ב (שם ס”ק מח). ודו”ק], ומצד סודות וענינים, אינני יודע“. [ונראה מד’ רבינו שליט”א דלא פשיט”ל לומר שגדר הבירור (ע”פ סוד) בברכה זו הוא אוכל מתוך פסולת. מה גם שבדברי האר”י לא מצינו שום גילוי למניעה זו. ובס’ אור לציון ח”ג (פ”ו סי’ ה) מבואר שגם הגאון הנורא רב”צ א”ש זיע”א עלה ונסתפק בזה, כיון דביומא דשבתא איכא לברורי באצילות. וע”ע בס’ ברכת יצחק (מועדים, עמ’ ג). ועמש”כ המקובל מהר”ר יהודה פתייה זיע”א ב”מנחת יהודה” (פ’ עקב). ודו”ק].

 

ד. והמעיין בלשון הגרי”ח מבבל זיע”א בס’ “אורח חיים” (דיני ברכת האילנות אות ז) עיניו יחזו שלא כתב להמנע מברכה זו בשבת משום לתא דבורר, רק שהתיקון לא נפעל כדבעי ביומא דשבתא, כי מטרת הברכה לברור ניצוצות בבחי’ בורר אוכל מתוך פסולת, וזה שייך רק בחול ולא בשבת, שבה הכל בחי’ אוכל מתוך אוכל. ע”כ. ומבואר דפשיטא ליה שיש כאן גדר אוכל מתוך פסולת, רק שבשבת לא נפעל התיקון כדבעי, כי אינו זמן לברור אוכל מתוך פסולת. [וכן העיר בזה הג”ר מסעוד בן שמעון שליט”א בקובץ “מבית לוי” (חי”א עמ’ קעט). אכן יש לדון דכוונת הגרי”ח שאם יברכנה בשבת, הרי שיפעל הורדה ואכן יעשה בירור של אוכל מתוך פסולת. ועמש”כ בס’ דברי שלום עפג’ין ח”ז (עמ’ רכה). וצ”ע].

ה. וזה דלא כחידושו של החסיד מהרי”ח סופר זיע”א בכה”ח (סי’ רכו סק”ד) שיש בזה משום ברירת אוכל מתוך פסולת בשבת. וכן היה מורה ובא זקן המקובלים מהר”י כדורי זיע”א [דברי יצחק עמ’ קיז]. ומצינו להרה”ג המקובל ר’ נסים כצ’ורי בס’ מעשה נסים (עמ’ קיב) שכ’ ע”ד הכה”ח הללו, דאינו מוכרח. וע”ע בסה”ק תפארת שלמה (פ’ עקב, עה”פ ואכלת ושבעת). ודו”ק. וגם הראש”ל מהר”ר יצחק נסים בשו”ת יין הטוב (סו”ס מה) שונ’ה לטעון בקיצור ע”ד הכה”ח. וע”ע בהגדש”פ “מגיד דבריו ליעקב” (דק”ה ע”ב). וכבר שלח מרן הגרי”ח סופר שליט”א בצעירותו שאלה אל הגאון המקובל ר’ עבדיה הדאיה זיע”א לבאר לו דברי זקינו, והרב השיבו בשו”ת ישכיל עבדי ח”ח (השמטות או”ח, סי’ יז אות ב). ולהאמור לעילא י”ל בדבריו כאשר תחזינה עיני המעיין.

 

ו. ומרנא שליט”א אמר בביאור שיטת הכה”ח, דהגם דברירת אוכל מתוך פסולת שפיר שריא בשבת, כאן הבירור הוי בגדר “מעשה אומן”, ומה שהותר לברור אוכל ביד, היינו טעמא כיון דביד הוי “מעשה אכילה” ולא “מלאכה”, ולכן בכלי של ברירה, נהפך הענין למלאכה, וכאן בברכה זו, שגורמת פעולות בעולמות העליונים, א”א להחשיבה כמעשה הדיוט של פעולה רגילה, ויש כאן תוצאה של מלאכה רוחנית חשובה מאד. וכעי”ז כ’ לבאר בשו”ת חיי הלוי ח”ג (סי’ כט אות ג). וע’ להגרע”י [המצויין להלן אות ח] שהביא מתשו’ כה”ח בכת”י שכ’, דכיון דאינה נצרכת בשבת, הוי כבורר שלא לאלתר דאסור. [ובישכי”ע שם כ’, דל”ח לאלתר, כיון שיש להמתין עד סיום התיקון באכילה. וע”ש במנחת יהודה. ודו”ק]. ועמש”כ מרן הגריח”ס שליט”א בס’ “פרי חיים” (סי’ ב).

 

ז. שוב אמר רבינו שר התורה שליט”א, שיש לומר טעם לשבח על פי פשטן של דברים, שברכת האילנות בשבת עדיפה טפי, גם מצד כללות הענין, דהזמן גרמא דייקא ביומא דשבתא כי לו נאה להודות ולשבח לה’, וכדאמרי’ בנוסח התפלה “ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת”. וגם בפרטות, שהרי נוסח הברכה הוא, “שלא חיסר בעולמו כלום” וכו’, ויומא דשבתא הוא גדר שלא חיסר בעולמו כלום, ובו נאמר ויכולו השמים והארץ, וכל אדם ביום זה רואה את כל מלאכתו עשויה. והוא מעין עוה”ב שבו הכל מתוקן ושלם. עכת”ד. וזה מלבד מה שכתב הגאון אדר”ת קדש זיע”א (נפש דוד עמ’ קלח) שהיה מברך ברכת האילנות בשבת כדי להשלים מאה ברכות. ועמש”כ בס’ “אבני סופר” (סי’ רעא) טעם חדש לזה.

 

ח. וידוע שהגרש”ז אוירבך היה מברך ברכת האילנות בשבת וכפי שהעידו בהליכות שלמה (פכ”ג הערה 121), וגם הסטייפלר עשה כן בימי חולשתו כשיצא בשבת לבית הכנסת, וכמ”ש באורחות רבינו ח”ג (עמ’ רכד). וכן היה מורה ובא מרן הגר”ע יוסף זיע”א (יחוה דעת ח”א סי’ ב, ובראש ס’ חזו”ע פסח), והגרי”ש אלישיב זיע”א (כמ”ש בהגדש”פ שלו), וכן העלה בשו”ת בצל החכמה ח”ו (סו”ס לז), ובשו”ת תשובות והנהגות ח”א (סי’ קצא). ועוד. וראה מש”כ בזה בשו”ת להורות נתן חי”ד (סי’ יג), וידי”נ הגר”ד ברדא שליט”א בשו”ת רביד הזהב ח”א (סי’ כז). ולא ארחיב עוד בציונים וגם אין להרחיב עוד בנושא מפורסם שכזה, ולא באתי אלא להעיר את הנקודות הנ”ל שיש בהם אומ’ר מן החדש בס”ד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

 

 

אולי יעניין אותך גם:

 

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
5 1 הצבעה
דירוג פוסט
Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הצבעות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות