בעקבות הכטב”ם ב”בנימינה”
מרן הגר”ד קוק שליט”א משיב
האם יש לשטוף את הפה קודם ברהמ”ז
עם מותר המים שביד מן ה”מים אחרונים”…
א. לאחרונה פורסמה בעולם עובדא מחזקת מהפיגוע הקשה שאירע למחרת יוה”כ עת שנפל כטב”ם בתוככי חדר האוכל ב”בנימינה”, שהיו כמה חיילים ששהו במקום הנפילה ממש כמה רגעים קודם לכן, והם בדיוק התרחקו מהמקום ונצלו מהתופת הנוראה הזאת, מפני שקמו ל”ברזייה” לעשות “מים אחרונים” קודם ברכת המזון, וכמ”ש בברכות (נג ע”ב) “והייתם קדושים אלו מים אחרונים”.
ב. וכל השומע עובדא זו נזכר בדברי הגמ’ ביומא (פג ע”ב) ב”כידור” שגנב את כספם של רבי יהודה ורבי יוסי שהיו אורחים במלון שלו, והם לקחוהו עמהם לחנות וזיהו על שפתיו שאכל עדשים, ומיד הלכו לאשתו ואמרו לה שבעלה שלחם אליה שתתן להם את הכסף שלהם, ונתנו לה סימן שהכינה לו היום עדשים, והיא האמינה להם, וכשבא הביתה ספרה לו על זה והרגה, והיינו דתניא “מים אחרונים הרגו את הנפש”. וע”ע כיו”ב במדרש תנחומא (פ’ בלק פיס’ יח). ובירושלמי ר”ה (פ”ג הלכה ט).
ג. והנה רש”י ביומא שם כתב, “שאילו נטל מים אחרונים, דרך הנוטלים ידים לקנח את שפמם בידים טופחות, ולא היו עדשים נראין”. עכ”ל. והעיר הגאון מהרש”ם מבעז’אן בהגהותיו לארחות חיים ספינקא (סי’ קפא) שהפוסקים בהלכות מים אחרונים לא ציינו לדברי רש”י הללו. [וכן הובא בספרו “דעת תורה” שם]. וע”ע בס’ “ארח נאמן” (שם סק”ח) שהעיר מזה.
ד. ובאמת שרואים הרבה אנשים שבאופן טבעי מקנחים גם את השפתיים וכו’ בעת ששוטפין את ידיהם במים אחרונים. [וכן מנהג הרבה מן התימנים, וכן נהגו חסידי חב”ד, ורק בפסח היו נזהרין מחשש שרויה הידוע, ראה סידור שער מנחם (עמ’ קכז). וכן נהגו עוד מיוצאי אשכנז]. ומסתברא טובא שיש ענין בנקיון הפה, דכמו שיש ענין לברך בידים נקיות, וכמ”ש “שאו ידיכם קדש וברכו את ה'”, ה”ה שיש ענין שהפה יהיה נקי וסביבותיו מצוחצחים, וכעין מ”ש “ימלא פי תהלתך”. [ואכמ”ל]. ושו”ר שכבר כ”כ הגאון יעב”ץ בסידורו (הלכות הנהגת הסעודה, כסא שן, בית לה).
ה. אמנם הראני בני חמיד לבאי הרה”ג רבי מצ”א שליט”א למרן הגר”ח פאלאג’י זיע”א בס’ “כף החיים” (סי’ כה אות ב) שכתב: כשיטול ידיו למים אחרונים יאמר “זה חלק אדם רשע מאלהים ונחלת אמרו מאל” (איוב, כ, כט) וכו’, ואמטו להכי צריך שיזהר שיתן מעט מים על על ידיו, ולא יתן הרבה לסט”א וכו’, וכפי זה נראה דלא טוב עושין הרוחצים גם שפתותיהם ממים אחרונים, דדוקא לראשי אצבעותיו הוא שניתן רשות לתת חלק לסט”א, ולא בפיו ובשפתיו. עכ”ל מהרח”פ.
ו. וכן כתב הגאון המקובל מהר”ח סופר זיע”א בכה”ח (סי’ קפא שלהי סק”א) שלא לתת מן המים אחרונים על הפה. ע”ש. וראה עוד לגאון עזינו הרי”ח מבבל זיע”א בס’ “בן איש חי” (פ’ שלח אות ח) שחשש מאד לדברי מהרח”פ הנ”ל, ושם הציע, שישטוף הכל כרצונו את ידיו ואת פיו וכו’, ושוב יאכל עוד מעט לחם, ואז יעשה מים אחרונים במיעוט מים על ראשי האצבעות בלבד. וכן היה נוהג הרה”ק ר’ יואל מסטמאר זיע”א (דברי יואל, זמירות, עמ’ קט). וכן העיר האדמו”ר בעל קדושת ציון מבאבוב (מגן אבות עמ’ תקנ) שלא לתת טומאה על הפה.
ז. ולכאורה יש לסייע את הנוהגים לשטוף את הפה מלשון רש”י הנ”ל, וכן נראה שהבין הג’ מהרש”ם הנ”ל. וכן כתב בשו”ת התעוררות תשובה ח”א (סו”ס פג) וציין לד’ רש”י ביומא, וכתב שכן היה נוהג מר אביו מרן הכתב סופר זיע”א. וראיתי דמטו שכן היה נוהג האמרי אמת מגור זיע”א. וראה בס’ “שערים המצויינים בהלכה” (ר”ס מד) שכתב דמה שמבואר בחולין (קה ע”א) שיש בהם רוח רעה אם שופכים אותם על הקרקע, היינו דוקא בקרקע, אבל כל זמן שהם ביד אין את החשש הנ”ל. [וכן מוכח בלשון הגר”ז מלאדי בשו”ע שלו (סי’ קפא ס”ב). ע”ש. ובזה מובן מנהג חב”ד הנ”ל]. ובזה ביאר את ד’ רש”י ביומא הנ”ל.
ח. אמנם אמר לי מרן הגר”ד קוק שליט”א שלדעת הכף החיים ההבנה ברש”י היא, שבעת שעסוקין באותו ענין של הרחיצה למים אחרונים, אחר שמנגבין היד [ומסיימים את החובה של והייתם קדושים, והזהירות ממלח סדומית, והצורך בנתינת חלק לסט”א], אז גם לוקחים עוד מים לנגב הפה, אך לא בחדא מחתא עם הנ”ל.
ט. ושוב ראיתי למהרח”פ שכתב שם ממש כדברי רבינו שליט”א, וז”ל: ואם חפץ לרחוץ ידיו ופיו היטב במים רבים, יעשה כן קודם או אחרי כן. עכ”ל. ובהשמטות לשם כתב עוד: “ומדברי רש”י ביומא דפ”ג ע”ב אין הוכחה להיפך. ודו”ק”. והן הן דברי רבינו שליט”א. וכעת ראיתי שכ”כ גם בסידור “צלותא דאברהם” בשם הרה”ק מסוכטשוב זיע”א. וראה מש”כ בזה ידידינו הרה”ג ר’ גדעון גילקרוב שליט”א בס’ היקר “מנחת גדעון” ח”ג (פי”ד סי’ ח) בארוכה מפי סו”ס.
י. אך הוסיף מרן שליט”א שיתכן לומר כאן דבר חדש, שאם הפה טעון נקיון מלכלוך המאכל, א”כ גם זה בכלל “חלק אדם רשע”, הרי אני לא בא לשתות את זה, אלא ממשיך לתת לו את כיוצא בו ממה שעשיתי בידים, ומצא מין את מינו וניעור… [וזה יותר ניחא בביאור לשון רש”י הנ”ל דמשמע שהכל נעשה בחדא מחתא].
יא. וכן נראה דעת הגאון המקובל מהר”ר יצחק כדורי זיע”א שהשיב לשואלו שאם יש לו לכלוך בפה יכול לנקות במים אחרונים גם את פיו, וכמבואר בס’ דברי יצחק (עמ’ קנא). ע”ש. וכן נהגו הרבה מקובלים בישיבת פור”י ועוד מקומות בירושלים כמ”ש בס’ דברי שלום עפג’ין (ר”ס קפא). וכן היה נוהג להלכה ולמעשה מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א.
יב. ואגב אכתוב למשמרת, שב”שבת שובה” לאחר שאכל מרן שליט”א סעודת שבת ועשה מים אחרונים אל כלי, ביקש אחד החברים לקחת את הכלי לשופכו בכיור, ואמר לו מרן שליט”א, אין בזה בעיה… זה לא כ”כ נורא… אפשר להשאיר את זה על השלחן… [וידועה בזה הנהגת החזו”א במים של נט”י שחרית. ואכמ”ל כעת].
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום