בענין שמיעת שירי רגש והתעוררות בימי בין המיצרים

דעת מרן הגר”ד קוק שליט”א

בענין שמיעת שירי רגש והתעוררות בימי בין המיצרים

לכבוד ידידינו היקר איש ירושלים, רבי נעם יעקובי שליט”א

לגבי השאלה הבוערת אצל המון אנשים בימים אלו, בענין שמיעת שירים בימי בין המיצרים וגם כל השנה, הנני לפרש ולבאר הנושא בעזהי”ת בשפה ברורה, ואצרף כל מה ששמעתי כמה פעמים בענין זה מפיו של החסיד שבכהונה, מורי הגאון מהר”ר דוב הכהן קוק שליט”א.

א. ראשית נפתח במה שנפסק בשו”ע (או”ח סי’ תקס) שבכלל הנהגת האבילות מיום שחרב בית המקדש, שלא לשמוע כל מיני זמר וכו’. ולפי זה יש לדעת כי כל המופעים שעושים עם זמרים וכלי נגינה, במשך כל ימות השנה, אין להשתתף בהם, כי רק “אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה” (וע’ ברכות לא ע”א), ובעונותינו כל זמן שבטל השיר ע”י הלויים בבית המקדש, איך נשיר על אדמת נכר, ואיך יערב לנו שמיעת כלי זמר בהופעות שונות בזמן שבית קדשינו היה לשממה ושועלים הלכו בו, וראה בבא בתרא (ס ע”ב). ורק אם הזמרים וכלי הזמר מופיעים בחתונה או כל סעודת מצוה וכן בימי חול המועד וכיו”ב, בזה כבר נהגו היתר, כי הכל שמחה של מצוה ולא שמחת הרשות.

ב. ובכלל זה כל דבר שנעשה לעורר התרגשות בעבודת ה’, הרי שהוא מותר ואדרבה מצוה נמי איכא, בכל דבר שאדם עושה במטרה קדושה ולא לשם הנאה גשמית והתפרקות בעלמא, ולכן מורינו הגדול שליט”א, רגיל לומר הלל בראשי חדשים ובחולו של מועד בליווי מנגינות, וגם בשאר ימות השנה רגיל הרב מידי פעם בפעם ללוות התפלה בנגינה או לשורר בקול נעים שירי דביקות, וכל העם עונים אחריו בקדושה ובטהרה, וידעתי על רבים אשר התעורר לבם לתשובה שלימה רק בזכות המחזה הזה אשר רבינו נאדר בקדושה, ופוצח פיו בהשתפכות הנפש ונגינה נעימה מלווה אותו,  ובעיני ראיתי איך דמעות כנחל זולגות מעיניהם של הבאים בצילו של מורינו הגדול שליט”א, ופעמים הם אנשים שלא ראו את פני הרב מעולם, וגם אין להם שום קשר לתפלה או לנגינות קדש, וזה מגלה על הניצוץ האלוקי הטמון בקרבו של כל איש ישראל, וכידוע נשמת הצדיק המאירה, מעוררת ומקבצת אליה את כל נשמות ישראל.

ג. וזכורני פעם אחת בערב שבת קדש, הגיע אלי אחד מגדולי הזמר בעולם [לירז רוסו הי”ו, המוכנה בעולם בשם “סטטיק”] ובקשני להכניסו לביתו של הרב שליט”א, וכפי הנראה לעין אדם זה רחוק כמטחוי קשת מיהדות וסממני קדושה, וזכינו להכנס לביתו נאוה קדש של הרב, ודיבר הרב עמו המון על חובת האדם בעולמו וכו’, ובסוף השיחה אמר לו, כל זה מדובר על כל אדם נורמלי, [ואפי’ גוי בעל שכל לא יוכל להכחיש את האמונה], ומכל שכן זמר ובעל מנגן שמחובר לעולם הנגינה, כי כל עולם הנגינה הוא רגש, וכל הרגש הוא ענין רוחני אדיר, כמו שכתוב “בבית אלהים נהלך ברגש”, וזמר ובעל נגינה שנשאר במצבו ולא שב בתשובה, הוא ממש מזוכיסט לא נורמלי הפוגע באכזריות בנשמתו וכו’. ודברי הרב היו נוקבים עד התהום בלי שום חנופה, אך באהבת ישראל גדולה כדרכו בקדש, ו”טובה תוכחת מגולה” כנודע, וכשיצא הזמר הנ”ל מבית הרב, פרסם קבל עם ועדה כי הוא הולך לשמור את השבת בפעם הראשונה בחייו, ונתפרסם הדבר גם בעיתונות ובתקשורת הידועים לשמצה ולהשניא את ה’ בעולם.

ד. נחזור לענין שלנו, הנה רוב ככל הפוסקים [ובראשם מרן הגר”מ פיינשטיין ומרן הגר”ע יוסף זיע”א] כתבו, כי אע”פ שבכל השנה אין לשמוע כלי זמר, כל זה דוקא ב”כלים חיים”, אבל שמיעת דיסקים וכו’, אין הדבר אסור, וכן נהגו כולי עלמא כמעט, ונמצא שאין סתירה בשמיעת שירי קדש לענין האבלות על החורבן שאנו מצווים עליה כל השנה, ואם כן גם בימי בין המיצרים היה צריך להתיר, רק שגדולי ישראל אמרו, דכיון שיש אוסרים כל השנה שמיעת שירים גם בדיסקים וכו’ [ע’ שבט הלוי ח”ח סי’ קכז, ועוד], ובפרט כאשר לצערינו כהו החושים ואין איש שם על לב, ואמר הגאון בעל משנה הלכות זצוק”ל, כי בעונותינו הרבים אדם שבא לכותל וצריך לקרוע את בגדו, לפעמים הוא מצטער על הבגד יותר מאשר על חורבן בית קדשינו, על כן יש להדגיש לפחות בימי בין המיצרים את הרגשת החורבן, ויצאה הוראה שלא לשמוע שירים בימים אלו. ויש שכתבו שזה בכלל איסור “ריקודים ומחולות” האסורים מן הדין בימי בין המיצרים כמבואר במג”א (סי’ תקנא סק”י). ולמעשה הכל ענין של מנהג, בכל השנה הנהיגו להתיר, ובימי העומר ובין המיצרים הנהיגו לאסור, כפי שאמר מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א.

ה. ולזאת בא רבינו שליט”א ואומר, דכיון שאין כאן איסור ברור מדינא דגמרא ושלחן ערוך לאסור שמיעת שירים, על כן יש לפרש ולחלק כי כל המניעה היא דוקא בשירי הרשות הנקראים בלשון העם “מקפיצים” וכן על זה הדרך, אבל שירי קדש שיש בהם רגש לעבודת ה’, כגון מי שרגיל לשמוע “תיקון הכללי” עם מנגינה, וכן רוב ככל שיריו של אומן הרגש רבי שלמה קרליבך ע”ה, וכן כל בעלי השיר המעוררים לדביקות ולהתעוררות בעבודת ה’, אלו השירים יוצאים מן הכלל, ואין חשש לשמעם בכל ימות השנה כולל ימי בין המיצרים. וכן היה מורה ובא רבו של רבינו, הוא הגאון המפורסם מהרש”ז אוירבאך זיע”א, (כמובא משמו בס’ הליכות שלמה בדיני ימי ספירת העומר, עמ’ שסה). וראה לשון הזהב הרמב”ם (פ”ה מהל’ תעניות הלכה יד) ומשם הכל יוסבר היטב. וע’ שו”ת דבר יהושע (ח”ג סי’ סג), ושו”ת שלמי חובה (חאו”ח סי’ עח). ואכמ”ל.

ר’ שלמה קרליבך ניצוץ הראי”ה קוק

ו. אגב, אמר מורינו הרב שליט”א כי רבי שלמה קרליבך הוא ניצוץ מנשמת הארי”ה קוק זיע”א, שהיה איש האשכולות שהכל בו, ועולם הרגש היה אין סופי אצלו, וכמפורסם מתלמידו המובהק רבי דוד הכהן הנזיר זצ”ל, שבהיותו עוסק בלימודי פילוסופיה בבאזל שבשווייץ (ערב ר”ח אלול שנת תרע”ה), שמע שהראי”ה קוק נמצא שם, והלך אל משכנו, ומאחרי הדלת את קולו של הראי”ה באמירת ברכות השחר ופסוקי העקידה ופסוקי דזמרה, ונתעורר אצלו רגש עצום להכנס לסוד ה’, ואמר “יותר מאשר פללתי מצאתי… מצאתי לי רב”… והעיד על עצמו שמאז “נהפך לאיש אחר”, אכן דבר אחד לא היה בו במרן הראי”ה קוק, הוא ענין הניגון, ואת זה השלים רבי שלמה קרליבך ע”ה, [שהיה ידיד קרוב מאד להרה”ג נחום הכהן קוק זצ”ל, אביו של רבינו שליט”א].

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום