אפליקצית עץ חיים
בענין זריקת “אפידורל” ליולדת
שאלה: זריקת “אפידורל” שנותנים אותה ליולדת כדי להקל את צערה הגדול כשיושבת על משבר הלידה, האם יש בה חשש מצד שמפקיעה מעליה מה שכתוב בתורה (בראשית ג, טז) “בעצב תלדי בנים”.
א. כבר עלתה שאלה זו בספרי הדור האחרון שבו נתחדשה זריקה זו, וכתבו בזה צדדים לכאן ולכאן, ולפום ריהטא היה נראה שאין מקום כלל לשאלה זו, דאם נחשוש שיש בזה עקירת רצון ה’ שאמר בתורתו “בעצב תלדי בנים”, א”כ מעתה נאמר גם שהפועל פעולות להתפרנס בלא צער הרי הוא עוקר רצון התורה שאמרה “בזיעת אפך תאכל לחם”?!
ב. ובברכות (לא ע”ב) דרש רבי עקיבא עה”פ “ונקתה ונזרעה זרע”, שאם היתה עקרה נפקדת – שפיר, אלא למאן דאמר אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח. וע”ע סוטה (כו ע”א). הרי שיש אשה שזוכה למיעוט צער הלידה בגין שנתבזתה בחשד שעשתה עבירה. ובסוטה (יב ע”א) איתא עה”פ “ותהר האשה ותלד בן” וכו’, א”ר יהודה בר זבינא, מקיש לידתה להורתה, מה הורתה שלא בצער, אף לידתה שלא בצער, מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפיתקה של חוה. אכן דשאני התם דההקלה בצער הלידה נעשה בידי שמים.
ג. ואיתא בזהר הקדוש שצער הלידה שיש לכל אשה הרי הוא מכפר על חטא חוה, נמצא שיש תיקון וענין בצער הלידה, ומ”מ גם לאחר הזריקה הנ”ל, אכתי איכא צער לידה, וכבר אמר הגאון ר’ משה פיינשטיין זצ”ל שאין צורך להדר בקללה הכתובה בתורה, כי ההידור אינו מהודר אלא כאשר הוא מתקיים במצות ה’. עכ”ד. וכ”כ הגר”ש וואזנר בשו”ת “שבט הלוי” ח”ט (סי’ עה) שאולי יש מצוה לתת אפידורל כדי שלא תסבול היולדת. וע”ש במכתבו של ה”פני מנחם” מגור. וכ”כ בס’ “נפש יקרה” (עמ’ קסז) בשם הגר”א רייסנר זצ”ל. ועמש”כ בס’ “נשמת אברהם” סופר (יו”ד סי’ רסא ס”א) בשם הרה”ג המקובל ר”י הלל שליט”א.
ד. זכר לדבר ביומא (עד ע”ב) ת”ר, תענו את נפשתיכם, יכול ישב בחמה או בצנה כדי שיצטער, ת”ל וכל מלאכה לא תעשו. מה מלאכה שוא”ת, אף ענוי נפש שוא”ת. ואימא היכא דיתיב בשימשא וחיים ליה לא נימא ליה קום תוב בטולא, יתיב בטולא וקריר ליה, לא נימא ליה קום תוב בשימשא, דומיא דמלאכה, מה מלאכה לא חלקת בה, אף ענוי לא תחלוק בו. הרי שאפי’ ב”מצות עינוי” לא אמרי’ שיעשה פעולות להצטער מלבד מה שמפורש בתורה באכילה ושתיה. [ושאר עינויים שנחלקו קמאי אם הם מה”ת או מדרבנן כנודע].
ה. ומרן הג”ר דב קוק שליט”א אמר לי, שהשאלה גוברת לפי מה שאמרה תורה “ורפא ירפא”, ודרשי’ בב”ק (פה ע”א) “מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאת”, ופרש”י, “ולא אמרינן רחמנא מחי ואיהו מסי”. והתוס’ שם כ’, “וא”ת והא מרפא לחודיה שמעינן ליה. וי”ל, דהו”א הני מילי מכה בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים – כשמרפא נראה כסותר גזירת המלך, קמ”ל דשרי”. עכ”ל. ואם כן ק”ו הכא דכתיב בתורה בהדיא “בעצב תלדי”, דהוי בכלל רחמנא מחי ואיהו מסי. [ולפי”ז גם ליכא קשר לדוגמא מיוה”כ, דשאני התם שנתפרש בתורה מה העינוי, לא כן הכא דמפקיעה מעליה את ה”עצב” שעליו דברה תורה. ודו”ק].
ו. ולענין מעשה אמר לן מרן שליט”א ששאלה זו לא שייכת בדרגות שלנו, כיון שעל קיום המצות השנויות בתרי”ג אנו צריכין להשתדל שלא להמעיט בהן באיכותן ובכמותן, ולא שייך גבן לדון על ענין דק כגון דא, ונאה ויאה לרבי לוי יצחק מברדיטשב וסיעת מרחמוהי לדון בענינים כגון אלו, אבל לדידן יש בזה קלקולא, שהאדם מרגיש עצמו חסיד בעוסקו בענינים כ”כ דקים הרחוקים טפי מן הסייגים, ובזה דוחה מעצמו את העמל בקיום העקרים. [ולקושטא דמילתא אמר רבינו שליט”א שצריך אצלו עיון אם יש מקום שלא לפעול פעולה שתקל על היולדת בגלל הפס’ הנ”ל].
ז. וכעי”ז אמר לי מרן שליט”א אודות מה שדנו בענין “אלחוש” שנותנים לילד הנימול, שיש אומרים דלא יאות לעשות כן, מפני שיש ענין להרגיש את צער המילה [לגמרי] וכמ”ש בבראשית רבה (פרשת לך לך, פרשה מז) “נמול אברהם, א”ר אבא בר כהנא הרגיש ונצטער כדי שיכפול לו הקב”ה שכרו”, [וכמבואר ענין זה בשו”ת אמרי יושר ח”ב (סי’ קמ אות ג) ועוד], דלא לנו נידונים אלו, והלואי שבאמת אלו יהיו הנושאים שעליהם היה לנו לדון, ומה נעשה שבעכרינו רחוקים אנו למאד מאד מבתי המדרש של הבעש”ט וסיעתו, שלפי רום קדושתם להם נאה ויאה לדון ולהחמיר בכגון דא. וע’ בס’ “נשמת אברהם” שם בשם הגריש”א, וע”ע בשו”ת יבי”א ח”ה (חיו”ד סי’ כב).
ח. אמנם יש הנמנעים לקחת אפידורל בגלל הסכנה שיש בו לשיתוק הרגלים, וכידוע כמה מעשים שארעו בזה, רק שהחשש הזה הוא רחוק מאד, ורבינו שליט”א רגיל לייעץ בזה, שלא לרדוף אחר האפידורל, [לא רק מצד הסכנה הרחוקה, אלא מצד עצם הכנסת חומרים לא טובים לגוף], ולנסות ככל האפשר להגיע אל הלידה כפי הטבע הניתן בידי שמים, [וכבר אמרו (תענית ב סע”א) דמפתח של חיה לא נמסר בידי שליח, ושמא גם זה בכלל], אך אם המצב כואב באופו בלתי נסבל, ההכרח לא ישובח ולא יגונה. וכ”כ בשו”ת שבט הלוי שם.
ט. ובס’ “חכו ממתקים” ח”א (עמ’ רפא) מובא שהגרש”ז אוירבך נשאל אודות הנושא שלפנינו, ואמר שעדיף שלא להכנס לזה [מצד הסכנה הרחוקה], והוסיף עוד, שלכל אדם יש מנת יסורים שצריך לעבור בעוה”ז, וכיון שכתוב בתורה “בעצב תלדי בנים”, א”כ כדאי לאשה לקבל את היסורים איך שהתורה אומרת, ולא בצורות אחרות. [וזה דלא כשבט הלוי והגר”א רייסנר הנ”ל]. והוסיף עוד, שעל ידי שמרגישים את צער הלידה, אוהבים את הילד יותר, [בבחי’ “לפום צערא אגרא”], ומ”מ אם יש צורך לקחת אזי אפשר לקחת. עכ”ד. ושם הביא שכעי”ז השיב הסטייפלר כמובא בס’ תולדות יעקב (עמ’ קמא).
י. שוב כתב אלי חכם אחד שליט”א, חמותי שתחיה, למדה לאחרונה תומכת לידה שנקרא בפני העם ”דולה”, היא עשתה כבר תמיכה בכמה לידות, ואמרה שכל הלידות שעוברים דרך תומכת לידה מקצועית לא צריכים אפידורל, ואפשר להמנע מזה בשופי, ויש לזה החזרים מהקופות חולים, פשוט הציבור פחות יודע את זה, ולא יודע שיש את האפשרות פשוט ללדת בצורה טבעית בלי להתערב לבורא עולם בהנהגה שלו פשוט בשיטות הנכונות ובתמיכה הנכונה. עכ”ד. ובענין זריקת אפידורל ביום שבת, עמש”כ בשבט הלוי שם, ובס’ חזו”ע שבת ח”ג (עמ’ שכב).
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום