אפליקצית עץ חיים
בעיית אותיות ארוכות בתפלין
הערה חשובה והצעת סדר הכתיבה הראויה בתפלין
כבוד ידידיי ואהוביי
חבר הסופרים די באתרא הדין טבריה לתורה הע”י
הנני בהארה חשובה בענין כתיבת התפלין, ויסודה נשמעה כבר כמה פעמים מפי כהן גדול מרן הגר”ד קוק שליט”א, ובאתי להרחיב הענין ולבאר מן המקורות כדי שיהיו הדברים ברורים לכל דורש, ואשמח לשמוע הערות החברים.
א. הנה מודעת זאת מה שנהגו סופרים הרבה להתחיל ראשי השיטין בתפלין כסדר שהביא האר”י בשער הכונות (דרוש א דתפלין), ומרן בשו”ע (סי’ לב סל”ו) כ’, שיש לסיים [בתפלין של רש”י] פרשת שמע בסוף שיטה, ולא להניחו חלק, אא”כ הוא פחות משיעור ט’ אותיות, [ובתפלין דר”ת עושים כן בפ’ והיה כי יביאך שהיא קודם והיה א”ש], והטעם לזה, כדי להדגיש הענין דפרשת והיה אם שמוע סתומה, דאילו בפרשה פתוחה יש עיכוב לשייר בסיום הקודמת לה שיעור ט’ אותיות כנודע. [ומקורו בב”י מהגאון מהר”י בן חביב]. ומפני זה מוכרחים הסופרים להאריך את האותיות הרבה, וצורת האות משונה, והרי זה ברור לכל מבין, דבעלמא הארכת צורת האות אינה לכתחילה כלל, כיון שמעוות בזה את צורת האות.
ב. וכבר כ’ הב”י ביו”ד (סי’ רעג) בשם הגהמ”י (פ”ז מהל’ ס”ת אות ו) שאין למשוך האותיות ולעשותן גדולות עד סוף השיטה אסור, שאין לשנות אות אחת מחבירו לא להגדילו ולא להקטינו לבד מן המקובלים לבעלי המסורת. [היינו ו’ דגחון וא’ דויקרא, שיש בהם מסורת להגדילם]. ע”כ. וכ”כ הרמ”א בדרכי משה (או”ח ר”ס לה) בשם הרב ברוך שאמר. וכן פסק מרן בשלחנו הטהור יו”ד (סי’ רעג ס”ג) “ולא ימשוך האותיות לעשותן גדולות מחברתן כדי למלאת עד סוף הדף”, והוא מדינא דגמרא כמבואר בביאור הגר”א (שם סק”ג) דכשם דאמרי’ (מנחות ל ע”א) שלא יקצר את הכתב, ה”ה שלא ימשוך.
ושאלו על דברי הגהמ”י מאותיות ארוכות שבשירת הים, אכן שאני התם דהוי בכלל מ”ש הגהמ”י דבמקומות המקובלים לבעלי המסורת אין חשש. וביותר יש לבאר, כי נראה מד’ הגהמ”י דהסיבה שאין להאריך אותיות או להגדילן, כי בזה נראה כמנומר, שהרי בכל הספר האותיות בגודל רגיל, ופתאום עושה אותיות ארוכות, וכן לא יעשה, אבל עמוד של שירת הים, שיש בו אריח ע”ג לבינה, והוא שונה בלא”ה מכל עמודי הס”ת, ע”כ אין בו חשש גם מצד אורכן של האותיות. [אכן העיר הגרד”ק שליט”א, דבלאו מנומר, יש להעיר על עצם האות שאיננה ראויה כשהיא באריכות, ואמר עוד, כי בשירת הים י”ל, דשאני התם דהוי שורש תחיית המתים, שהוא גדר יום שכולו ארוך].
ג. ולנו לדעת, האם בכדי להרויח את שיטת האר”י וגם את מנהג הסופרים שהביא הב”י, כדאי להוריד במעלת האותיות, או דההקפדה על הנוי וצורת האות עדיפא, והנה המתבונן בדברי האריז”ל, עיניו יחזו דעיקר הכונות בכתיבת התפלין הם בכוונת אותיות הוי”ה מול ד’ פרשיות, וכן בשמות ה’, וכן יש כונות במנין השורות, ד’ שורות בשל ראש וז’ שורות בשל יד, אך אין כוונות מיוחדות במילים שבהם נפתחת כל שיטה, והרי גם הטור (סי’ לה) כתב מפי הקבלה סדר לראשי השיטין ודלא כהאר”י, וכל אחד הביא מה שנהגו הסופרים בזמנו. [וראה מה שכתבתי במקום אחר אודות פלוגתת הבן איש חי על האר”י בענין קפה של גויים, שלא כל דבר אמר האר”י על פי סוד, ובודאי שהיו הכרעות שאמר על פי פשט, ובזה בודאי אין משוא פנים בראיות והוכחות. ומכל שכן בנידון דידן].
ד. גם המנהג שהביא מרן לסיים פרשת שמע בסוף שיטה, אין לו זכר בתלמוד ובראשו’, רק שעשו כן לרווחא דמילתא כדי להדגיש הענין דפרשת והיה א”ש סתומה, הגם שהענין מודגש מעצמו בזה שמתחיל פ’ והיה א”ש לאחר שמשאיר ריוח חלק בראש השיטה בשיעור ט’ אותיות. וכל זה אינו אלא להיכרא בעלמא, כמבואר בהרחבה במאמר מרדכי (שם ס”ק לד), וכ’ שהורה כן למעשה והסכימו עמו קצת מחכמי עירו. [ונראה מלשונו הטהורה, שלדעתו בכה”ג כשר לכתחילה, ואפי’ לד’ מהר”י בן חביב והשו”ע עכ”פ בדיעבד כשר הדבר. וע’ בביאור הלכה (סי’ לב סל”ו, ד”ה ואם), שגם הוא הלך בדרכו של המאמ”ר, ובנה עליו ציון].
ה. וז”ל הגר”ז מלאדי בשלחנו (סי’ לה ס”א), “והסופרים שלנו מדקדקים במנין השיטין, אבל בראשי השיטין אינן נזהרין, ומשנים כאשר יזדמן להם, ומי שירצה לדקדק בהם אם יוכל לכוין השיטין בענין זה יעשה, אבל לא יאריך ויקצר האותיות כדי לכוין ראשי השיטות“. וכ”כ גם המשנ”ב (שם סק”ב) דרק משיכה מועטת באות רשאי, אבל ארוך לא, כי אין זה נוי לתפלין. וציין מקורו מפמ”ג. וע”ע במשנ”ב (סי’ לב ס”ק קנג). ודו”ק. [ויתירה מזאת, העיד אחיו של הגר”ז, בקונטרס אחרון (סי’ לב ס”ק יב), שהגר”ז היה אומר לשייר לכתחילה חלק בסיום פ’ שמע כשיעור ט”א וכו’. ע”ש].
ו. ומכל האמור נראה שיש להדריך את הסופר לכתוב השיטין בלא הגבלות, ובכך כשיגיע לשיטה אחרונה יוכל לסיימה בלא הארכת אותיות, ואם מתעקש האדם לעשות כסדר שהביא האר”י יאמר לסופר שלא יאריך האותיות יותר מדאי, ויסיים השורה האחרונה באמצע שיטה, ולא יתפוס החבל בשתי ראשין, כי הבעיה בהארכת האותיות היא גדולה יותר מהפסד הענינים הנ”ל, וכאשר נתבאר בס”ד לעיל בשפה ברורה. וככל הדברים האמורים לעיל, כן מורה ובא מרן הגר”ד קוק שליט”א, ורגיל להתריע דיתכן ויש חשש פסול באותיות ארוכות מדי. [והגר”ש וואזנר זצ”ל אמר שאם צריך להזיז את העין כדי לראות את האות בשלימות, הרי שיצאה מכלל אות, זכר לדבר שמעתי מהגר”ד קוק ממ”ש בשבת (קו ע”ב), להבדיל בין שחיה אחת, דחשיב ניצוד ועומד, לשתי שחיות].
ז. עוד העיר הגר”ד קוק שליט”א דאחרי שהאות כתובה בכשרות, וכל כוונת הסופר היא למלאת השיטה, א”כ הוי חסרון בלשמה. ויש לפלפל בזה, תן לחכם ויחכם עוד. וראה מה שהרחיב יפה בכיוצא בזה על סוגיא אחרת, הרה”ג ר’ דויד יצחקי שליט”א בירחון אור ישראל מאנסי (כרך כח עמ’ קט והלאה). דון מינה ואוקי באתרין.
כל הדברים האמורים לעיל יש בהם מן החידוש לכאורה, אבל המתבונן יראה כי את הישן אנו מעוררים, וכל הנ”ל ליבנתי עם מורינו הגר”ד קוק שליט”א, והדברים עם מסקנתם נכתבו על פי דעתו.
בידידות נאמנה
יקותיאל א”צ
אולי יעניין אותך גם:
- האם מותר להניח לגוי תפילין
- האם יש חיוב ציצית בסוודרים ומעילים
- כונת בקשה בשבת בג’ ראשונות של תפלה על חולה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום