אפליקצית עץ חיים
האם האורחים חייבים להשתתף בממון בהדלקת נר חנוכה
שאלה: אודות הנשואים ההולכים בימי חנוכה לבית הוריהם וכיו”ב, האם צריכים להשתתף בדמי הדלקת הנרות או לא.
תשובה בקיצור: הגם שהבן הנשוי כשמתארח אצל הוריו, הוא מתנהג בחופשיות, ואין לו שום הגבלה, מ”מ הרי הוא חייב בהדלקה, כמו כל “אכסנאי” שאמרו בגמרא דמשתתף בפרוטות עם בעה”ב, ומבואר בראשונים שאין הבדל בין אורח זר לבן המתארח אצל אביו או אצל חמיו, ורק אם הבן סמוך על שלחן אביו כל הזמן ללא הגבלה וטפל להוריו, והוא כאחד מבני הבית ממש, לא רק לימים אחדים, בזה הוא נפטר בהדלקת אביו.
נימוקים ומקורות:
הנה דין הדלקת נר חנוכה הוא ענין כללי וכמ”ש נר איש וביתו, אמנם אכסנאי שאינו חלק מבני הבית שהוא מתאכסן שם, ממילא יש עליו חיוב בפני עצמו, וכמו שאמר רב ששת בשבת (כג ע”א) דאכסנאי חייב בנר חנוכה. ובגמ’ שם אמרינן, דרבי זירא בהיותו אכסנאי היה נוהג להשתתף בפריטי, ורק כאשר נשא אשה נפטר מצד מה שמדליקים עליו בביתו, וביתו זו אשתו. והנה בפשטות כל המתארחים בבית ההורים או חותניהם וכיו”ב, דינם כאכסנאי שיש להם להשתתף בפריטי. וכן דעת רוב ככל גדולי הדור. וכן דעת מורינו הגר”ד קוק שליט”א.
אך מצינו להגאון מהר”א הלוי בעל גינת ורדים בספרו “גן המלך” (סימן מא) אשר בחלקות ישית למו בין סוגי המתארחים, ולדעתו בן הבא אצל אביו כיון, דכל מחסורו עליו, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, בודאי גם בענין השמן אקנויי מקנה ליה אביו או חותנו, ולא על זה אמרו להשתתף בפריטי, אלא באורח הבא לבית אושפיזא ומשלם דמי אכילתו, דה”ה שמשלם גם דמי השמן בכדי לקיים מצות הדלקה. עכ”ד. ודברי הרב גן המלך הובאו להלכה באחרונים, הלא המה, מהר”א אלפנדרי ביד אהרון (ר”ס תרעז) [אלא שרמז להעיר ע”ז מהרשב”א כפי שאבאר להלן], ומהר”א ישראל בכסא אליהו שם, ומהר”י מולכו בשולחן גבוה שם, ורבו מהר”ר יוסף דוד מסאלוניקי בשו”ת בית דוד (חאו”ח סי’ תעב), ומהר”ר רפאל מיוחס בס’ מזבח אדמה (ד”ט סע”ד), ועוד רבים. ובכה”ח סופר (שם סק”ג) הוסיף בה מילין יקרים. ע”ש. ועמש”כ בזה ידידינו הרה”ג ר’ דוד ברדא שליט”א בס’ שער הגן (הוא הסובב את ס’ “גן המלך” למהר”א הלוי) שם בהרחבה.
והנה בדברי הגמ’ אין שום מקור לדבריו, ואדרבה בגמ’ ובראשונים לא פלוג בין סוגי האורחים. והנה באורחות חיים (הל’ חנוכה שלהי אות יד) וכן גדול בבית אביו ואינו סומך על שלחן אביו הרי הוא כאכסנאי ויש אומרים דאפילו סומך הרי הוא כאכסנאי דאין ידו כיד אביו. עכ”ל. והובא בב”י (או”ח סי’ תרעז). ונחזי האי אינו סמוך מה פירושו, וזה ברור דמה שהבן עושה כל מה שחפץ בבית אביו אין זה מגדירו סמוך, ובכל הש”ס פירוש “סמוך” היינו שכל סיפוקו וצרכיו על בעל הבית דהיינו אביו בנדו”ד. וא”כ לענין שלפנינו הרי כל הנשואים אינם סמוכים כלל על שלחן הוריהם, ואדרבה אם ימשכו בבית הוריהם כמה ימים, יהיה הדבר לטורח ולמשא כבד עליהם, ובפרט היכא דרמו בהו טפלי. והדברים ידועים. זכר לדבר בדין מזוזה שכל שלושים יום נחשב עראי כמבואר ביו”ד (סי’ רפו סכ”ב). ודו”ק. ומבואר באר היטב מד’ האו”ח שבזמנינו חיובא רמיא על כל המתארחים להשתתף בפריטי. ומכ”ש לפי היש אומרים שהובא שם. וק”ל.
גם בתשו’ הרשב”א (סי’ תקמא תקמב) וז”ל: מי שאוכל בבית חמיו הוא ואשתו ובניו וכו’, גם מי שאוכל על שלחן בעה”ב אפי’ שוכב בבית בפנ”ע, אינו צריך להדליק, אבל מ”מ צריך להשתתף או שיקנה לו בעה”ב חלק בשמן ופתילות. ע”כ. והובא ג”כ בב”י שם. ומבואר באר היטב כנז”ל. ורבינו הב”י הביא דברי הרשב”א והאו”ח סמוכים לעד לעולם. וכן הוא במאירי (שבת כג ע”א). וע”ש שהביא מחכמי התוס’, דאפי’ סמוך ע”ש אביו חייב להשתתף. והיא דעת הי”א שהביא באו”ח. אך בזה לא הסכים המאירי לדבריהם. ע”ש. ועכ”פ בבן הבא אצל אביו לעתים ואינו סמוך ע”ש בתדירות מבואר במאירי שחייב להשתתף וכנ”ל. וכן מבואר כל זה בפשיטות בשו”ע שם. ע”ש לשונו.
ומה שכתב מורינו הגר”ע יוסף זיע”א בשו”ת יחוה דעת (ח”ו עמ’ רלז) שהאורחות חיים פליג ע”ד הרשב”א, כיון שבאו”ח (בסברא ראשונה) מדוייק דאם סמוך על שלחנו אי”צ להשתתף, הנה עין רואה דגם הרשב”א מיירי באין סמוך, ואה”נ מודה הוא בסמוך דאי”צ. והביאור אינו סמוך, היינו שנמצא שם לימים מספר ולא בקביעות ללא הגבלה. ובטלה מחלוקת, וידוע דאפושי פלוגתא לא מפשינן. ובפרט דבב”י מוכח דפסק לתרוויהו. וכ”כ בפשיטות בכנה”ג (סי’ תרעז) דהא”ח קאי בשיטת הרשב”א. ע”ש בנידונו. אכן מדברי הגרע”י נראה שהסביר דאינו סמוך היינו שמשלם מכיסו דמי מאכלו. וצע”ג. וכן העיר ע”ד הגאון מהר”מ לוי זצוק”ל בהערות איש מצליח שבסו”ס משנ”ב (סי’ תרעז, עמ’ נ). וכן העיר גם הגאון ברכת יצחק שם. ע”ש.
ובשנים האחרונות זכינו ויצא לאור עולם הספר הנורא שו”ת יביע אומר חלק יא מכתבי הקדש של רבינו עובדיה זיע”א [בהשדלותו של ידיד נפשינו מר בריה דרבינא, הרה”ג רבי משה יוסף שליט”א] ושם בסימן פ תחזינה עינינו תשובה ארוכה ביותר מבחרותו של הרב, יוסף בן תשע עשרה שנה [שנת תרנ”ן], וכל יקר ראתה עינו, והשיג בתוקף ע”ד הגן המלך מד’ הרשב”א והאורחות חיים, והוסיף לנו גם מדברי האהל מועד שכתב כעין זה, והשיג ע”ד הרב כה”ח סופר בריתחא דאורייתא, וגם סיפר על עצמו שבהיותו בחור בישיבה, בהיות ובזמן שאביו מדליק הוא היה טרוד בגירסתו, הגם שהיה סמוך על שלחן אביו, מ”מ היה מהדר בגלל שלא שמע את ברכות אביו, להדליק ולברך בבית הכנסת, והביא בזה הוראת רבו הגדול ר’ יעקב עדס זיע”א. ע”ש בהרחבה, ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. ולא ידעתי למה לאחר כמה עשרות שנים, שינה דעתו מן הקצה אל הקצה, וסמך על דברי חלק מן האחרונים, בזמן שדבריהם שנויים בפלוגתא, ומפורש בראשונים להיפך, ואין שום יישוב לזה, רק למי שמבקש לשבש הדברים ולהוציא דברי הראשונים מפשוטן.
ודע, דמצינו להגאון פרי חדש (סי’ תרעז, ד”ה נשאלתי) שפסק בהדיא אודות בן המתארח אצל אביו בכל שמונת ימי החנוכה, ואוכל וישן אצל אביו, דמדליק בפני עצמו בבית אביו. ע”ש. [ובעיקר ד’ הפר”ח ע”ש בס’ “חלקו של ידיד” דפליג עליה. ואכמ”ל בזה]. וע”ע בכנה”ג סי’ תרעז, דס”ל דאפי’ בסמוך על שלחן אביו וחמיו, יש לו להשתתף בפריטי. ושמורו הנהיג לבנו שהיה סמוך ע”ש חמיו להדליק בפנ”ע. ע”ש. וע”ע בס’ בן איש חי (פרשת וישב אות טז). ומה שמצינו בכמה פוסקים שכתבו לפטור בן מן ההדלקה, אחד הרואה דכולם כאחד עונים ואומרים דבריהם בבן הסמוך כל השנה על שלחן אביו, לך נא ראה בבית דוד (חאו”ח סי’ תעב) ובזכור לאברהם אלקלעי (שלהי סי’ כד), ובזבחי צדק ח”ב (בתשובות שבסוה”ס סי’ לז). ע”ש.
והגאון הנורא מהרש”א אלפנדרי זיע”א העיר ג”כ ע”ד הגאון גן המלך וז”ל: ולדידי הדבר תימה, דמלבד דכל כי האי הוי ליה להפוסקים לפרש, ומסתמיות הפוסקים משמע איפכא, ועוד זאת, דעיקר טעמו של הרב אינו מספיק, דמנא ידע הבעה”ב דצריך לאקנויי לכשנאמר דמסתמא מקנה לו מעט שמן, ואפי’ אם פירש דבריו דמקנה לו הוא, יש מקום לומר דלא מהני, דאיך זכה בשמן בדבורא בעלמא. עכ”ל. והובאו דבריו בספר שער הגן על גן המלך (עמ’ סט). וכבר ראינו להגאון מהר”ר ידידיה טרייאקה בספר חלקו של ידיד (סי’ תרעז) שהשיג על דברי הרב גן המלך. גם ביד אהרון אלפנדרי שם אחר שהביא דברי הרב גן המלך בנה ציון לדברי הרשב”א שהובאו בב”י. וע”ע בשו”ת זכור לאברהם שם בסיום דבריו, שהביא דברי הגן המלך והעיר דבדברי הפוסקים לא משמע כמותו אכן עלמא נהוג הכי. וצירף את דבריו לנידונו שם בבן הסמוך על שלחן אביו כל השנה לענין שאי”צ להשתתף כלל. ע”ש היטב.
מכל הלין מילי עילאי ותתאי תורה יוצאה בהינומא, כי בודאי חובה קדושה על כל המתארח אצל אביו להשתתף בפריטי, כי מדברי הראשונים מוכרח כן, וכן דעת כמה וכמה מגדולי האחרו’, ואין הספק שקול. ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.
בברכה רבה
יקותיאל אוהב ציון
אולי יעניין אותך גם:
- היכן מדליקים את הנרות החנוכה?
- למה נהגו לתת מים תחת השמן בנרות חנוכה
- הדלקת נר חנוכה במרחב הפתוח בימי הקורונה
- האם יש הידור להדליק נר חנוכה בשמן זית הראוי לאכילה
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום