אפליקצית עץ חיים
בדין טעות בנוסח הבדלה דיקנה”ז
שאלה: השנה הזאת שיוצא ליל פסח במוצ”ש, ויש להבדיל בנוסח “ברוך המבדיל בין קדש לקדש”, מה הדין אם אמר כשיגרת לישנא “ברוך המבדיל בין קודש לחול”, האם יי”ח.
תשובה בקיצור: צריך לחזור ולברך שוב ברכת המבדיל, ולסיים המבדיל בין קדש לקדש. וכן הסכימו רוב ככל חכמי ישראל, וכן דעת רבינו המשנה ברורה זיע”א. ולזה הסכים לדינא מרנא הגר”ד קוק שליט”א.
ובמוצא”ש דעלמא, אם סיים בנוסח בין קדש לקדש, נראה שחוזר ומברך בנוסח בין קדש לחול. [אא”כ חל חוה”מ במוצ”ש, שבזה יש לדון דיי”ח בדיעבד].
נימוקים ומקורות:
א. במתני’ חולין (כו ע”ב) איתא, כיצד מבדילין, המבדיל בין קדש לקדש, ר’ דוסא אומר בין קודש חמור לקודש הקל. ואמרי’ בגמ’ דלית הלכתא כותיה דר’ דוסא. ופרש”י דזילותא דיו”ט היא לקוראו קודש הקל. והמאירי שם כתב, ושמא תאמר היכן מצינו הבדלה בין קודש לקודש בתורה, הרי נאמר והבדילה הפרוכת וכו’. ע”כ. וכ”כ מדנפשיה בתשו’ רמ”ע מפאנו (סי’ חי). ויש לדון דאינו יי”ח גם אם יאמר “קודש הקל”, כיון שיש כאן שינוי מטבע, וגם אי נימא דיי”ח משום דסו”ס כולם קדושי’ם, ולא פליגי רבנן עליה אלא לכתחילה, מסתיין להקל בזה, אך כשאומר לשון חול גרע טפי.
וכן העלו רוב ככל רבני הדור האחרון, שצריך לחזור ולברך, הלא המה הג”ר נתן גשטטנר זצ”ל בשו”ת להורות נתן (חי”א סי’ לא). והגרש”ז אוירבאך זיע”א כמובא בס’ שיח הלכה (סי’ כה שלהי אות סט), ובס’ “שמירת שבת כהלכתה” (פס”ב סכ”א, וע”ש בהערה מח. ודו”ק). וכן הכריע הגר”ש וואזנר זיע”א בשו”ת שבט הלוי (ח”ח סי’ קיח). וכ”כ בשו”ת ויען דוד וייס (או”ח סי’ פב). וכ”ה בשו”ת רבבות אפרים (ח”ב סי’ קמה) בשם הגר”ד רוזנברג והגר”מ פישר. ע”ש.
דעת הגרי”ש אלישיב בסוגיין
ב. ובשו”ת אבני ישפה (ח”ב סי’ מט, נדפס תשנ”ד) דן בזה בהרחבה, וכתב לצדד, דכיון דיש אומרים (ע’ בשו”ע ר”ס קפד, ומשנ”ב שם סק”ד, ועמשנ”ב ר”ס סח בשם הגר”א בד’ הרמב”ם) שאם התחיל הברכה ולא סיים בחתימה כלל, דיצא י”ח, א”כ נחשוב ה”נ דכאילו לא אמר מידי, אך גאון אחד [הוא הגרי”ש אלישיב זיע”א כנודע] העיר לו, דכיון שחתם א”כ גרע טפי, וא”כ לכו”ע יש כאן שינוי מטבע, רק שאמר הגרי”ש דכיון דסו”ס אמר במטבע החתימה את המילה “המבדיל” א”כ יש כאן הבדלה, ובדיעבד אם סיים המבדיל בין קודש לחול יי”ח. ע”כ. וע’ רבבות אפרים (ח”ו סי’ תי אות י, ובסיום דבריו במוסגר. ודו”ק).
ולא ידעתי למה לא תבא כוס הטענה גם על סברתו החדשה של הגריש”א מצד מילת “המבדיל” שבחתימה, דכיון דאמר בין קודש לחול, גרע גם במילת המבדיל שאמר, ואילו היה אומר רק בא”ה המבדיל ותו לא, היה ניחא לשמוע דבדיעבד יי”ח, אך הכא גרע שוב וכנ”ל, והכי מוכח בחולין (כו ע”ב) דדחינן לשיטת רבי דוסא דס”ל לומר בהבדלת יו”ט שחל להיות במוצ”ש “המבדיל בין קודש חמור לקודש קל”. [ובדוחק יש ליישב ולחלק, ומ”מ הפשט לא יופשט].
שוב ראיתי לידידינו (מעיה”ק ירושלם ת”ו) הגר”מ ויינגרטן שליט”א בס’ “הסדר הערוך” (ח”א פרק נג, נדפס תשנ”א) שכתב בשם הגרי”ש אלישיב זיע”א דלא יי”ח, ויחזור שוב על הברכה, ושכן הורה הגאון בעל קהלות יעקב זיע”א. ע”כ. וכ”ה באורחות רבינו (ח”א עמ’ קלב), דהכי מוכח בפוסקים. וכן ראיתי לידי”נ הגר”א רוט שליט”א בס’ הליכות חיים (יו”ט, עמ’ קס בהערה), שהביא שמועה זו בשם דודו הגר”ח קניבסקי שליט”א שסיפר בשם אביו הסטייפלר זיע”א שפסק דחוזר לברך.
ע”ד מרנא הגרע”י זיע”א בנ”ד
ג. וחזינא לגאון עזינו מהר”ר עובדיה יוסף זיע”א בס’ חזון עובדיה (פסח עמ’ ערב) שנשאל בשאילתא דא, וכתב שיש להביא ראיה מב”מ (פד ע”ב) דאמרה אשת ראב”ש לשלוח לרבי שאינה מוכנה להנשא לו בטענת “כלי שנתשמש בו קודש יבא וישתמש בו חול”, והרי בודאי רבי קדש קדשים הוא, ושמו נאה לו “רבינו הקדוש” (שבת קיח ע”ב), רק שבאופן יחסי נחשב כחול לגבי ראב”ש, וה”נ יו”ט ביחס לשבת שפיר חשיב חול. ע”כ. אכן במחכ”ג, בודאי דטופס ברכה שכבר קבעו בו מסמרות, א”א לשנותו גם בדיעבד ע”פ לשון בני אדם, ואפי’ משיחת חולין של צדיקים וצדקניות שצריכה תלמוד.
האם הבדלה במוצ”ש ויו”ט מה”ת
ד. והגרע”י שם הביא מחידושי חת”ס (פסחים קב ע”ב) שכתב בשם הג’ מהר”א פולדא מפפד”מ, דבשבועות (יח ע”ב) ילפי’ להבדלה מדכתיב “להבדיל בין הקדש ובין החול”, ולפי”ז ביו”ט שח”ל במוצ”ש, לכו”ע ההבדלה אינה מה”ת. [וסיים ע”ז החת”ס, ונכון ודפח”ח]. וכ”כ הדברי צבי (דע”ד סע”ד). ושוב הביא דבתשו’ הרמ”ע מפאנו (סו”ס יח) כתב דגם ההבדלה משבת ליו”ט נפק”ל מקרא דכתיב (שמות כו, לג) “והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים”. ע”כ. וכבר קדם בזה המאירי בבית בחירתו לחולין שם כדכתיבנא לעיל.
ומתו”ד הגרע”י נראה, שדברי החת”ס והדברי צבי הנ”ל נצבו כמו נד נגד הכרעתו, שהרי לא ניחא להו לכלול הבדלה זו בכלל הפסוק להבדיל בין הקדש ובין החול, וא”כ ה”ה דלא יי”ח אם טעה ואמר נוסח בין קודש לחול, רק שנתיישבה דעתו עפי”ד הרמ”ע מפאנו. אכן יד הדוחה נטויה לומר, דאדרבה מכאן ראיה נוספת שהנוסח הזה מעכב, שיש שורש בתורה לטופס המיוחד של “בין קודש לקודש” דייקא. ויש לפלפל בזה לכמה אנפי. ועכ”פ נראה דקשה לסמוך על אגדתא דב”מ להכריע בענין זה. וע’ הליכות חיים שם. ובעיקר ד’ החת”ס עיין בנספח דלהלן.
ה. וכל היד המרבה תמצא בכמה דוכתי לשונות חול על קודש, וראה לשון רש”י שבת (קיד ע”ב) אהא דאייתי’ התם למאי דאיתא במתני’ דחולין שם “יו”ט שחל להיות ע”ש תוקעין ולא מבדילין”. ופרש”י, תוקעין להבדיל את העם ממלאכה המותרת ביו”ט כגון אוכל נפש ולהבדיל בין הקודש ובין החול. ולא מבדילין, בתפלה ועל הכוס, דלא תקינו לומר הבדלה אלא ביציאת קודש ובכניסת חול וכו’. ע”כ. הרי דרש”י קורא פעמיים ליו”ט בלשון חול. וכ”ה בפרש”י חולין שם (ד”ה היכי תוקע). אכן אין ראיה מזה, דרש”י לפרש הענין בא, ובודאי דלענין ברכה לא מהני לשון חול על יו”ט, שהוא קודש הקל. [וע”ש היטב בפרש”י סד”ה מוצ”ש]. וע’ לב אריה עדרש”י בחולין הנ”ל. ואכמ”ל.
אמירת אתה חוננתנו בטועה
ו. ומצאתי בתשו’ מתת ידו (תנינא סי’ יג) שדן במי שטעה בתפלת ערבית של מוצ”ש שיש בו יו”ט והתחיל אתה חונן, דדינא הוא שמסיים הברכה וחוזר לאתה בחרתנו, האם יאמר אתה חוננתנו באתה חונן, או דכיון שיש לו לומר ותודיענו בנוסח תפלת יו”ט, לא יאמר את”ח, וע”ש מה שפלפל טובא בזה, ומסקנתו שלא יאמר את”ח, והביא הסוגיא דחולין הנ”ל דמבואר שיש זלזול לומר “קודש הקל” על יו”ט, ולהכי דחינן שיטת רבי דוסא, וא”כ כ”ש שיש זלזול לומר לשון חול על יו”ט. וכן העלה בשו”ת דברי חיים (פיטרקוב תרס”ג, סי’ יא, דט”ו ע”ד).
פלפול מהגר”ד קוק שליט”א בהנ”ל
ז. והגר”ד קוק שליט”א אמר, שיש לדון בכאן אם אתה חוננתו הוא חלק מברכת אתה חונן, או רק הזכרה בתוך הברכה, ומשמע דהיינו פלוגתא דאמוראי בברכות (לג ע”א) במה שביארו הטעם דאתה חוננתנו באתה חונן, לרב יוסף דאמר מתוך שהיא חכמה קבעוה בברכת חכמה, [וכעין זה בירושלמי (פ”ה דברכות ה”ב) אם אין דעת הבדלה מנין], משמע דהוי חלק מהחפצא של הברכה, ולרבנן דאמרי מתוך שהיא ברכת חול קבעוה בברכת החול, משמע דהזכרה זו היא רק כעין “טרמפ” העולה על ברכת אתה חונן. [וע’ מתת ידו שם].
ובחקירה זו יש לתלות פלוגתא דקמאי לענין מי שלא אמר ברך עלינו שיכול להזכיר ותן טל ומטר בשומע תפלה, ואם הגיע להטוב שמך ונזכר שלא אמר בשמע קולנו, נחלקו אם חוזר לשמע קולנו (תוס’ ברכות כט ע”ב, ד”ה הא) או לברך עלינו (ראב”ד הובא בב”י סי’ קיז, וכ”פ בשו”ע שם ס”ה), ומשמע דהיינו פלוגתייהו, אי ותן טל ומטר בתוך שמע קולינו מוגדרת כחלק מהברכה ממש, או שיש כאן “טרמפ”, ואם לא עלה עליו בעתו, תו לא מצי לחדש ברכת שמע קולינו בשביל הזכרה זו, ולכן חוזר לברך עלינו.
עוד העיר הגרד”ק שליט”א, דכיון שאתה חוננתנו הוא טופס חול, א”כ לא יאמרנה באתה חונן היכא דהתחיל בה, שהרי יש שם נוסח של “בין קדש לחול”, [וקשה להמציא שיאמר בין קודש לקודש בתוך אתה חוננתנו], ולכן לא יאמר אתה חוננתנו, אלא סגי ליה לכתחילה ותודיענו.
סיים במוצ”ש דעלמא בנוסח יו”ט
ח. ויש לדון במוצ”ש דעלמא שיש לסיים בברכה ברוך המבדיל בין קודש לחול, וטעה וסיים ברוך המבדיל בין קודש לקודש, והביאו בזה סברא דיי”ח משום דבכלל מאתים מנה, דאם מבדיל בין קל”ק, ק”ו דמבדיל בין קודש לחול, והכי מטו משמיה דהגרשז”א (שש”כ פס”ב הערה נ) בעובדא דבן א”י ששמע הבדלה מבן חו”ל [במוצ”ש שבו יוט”ב ש”ג] בנוסח בין קודש לקודש, דהמבדיל עשה כדין כי הוא בן חו”ל, והשומע יוכל לציי”ח מצד הק”ו הנ”ל. [ושמא רק באופן שהמבדיל עשה כדין איתא להאי סברא ולא בבן א”י עצמו שטועה בנוסח. וגם בנידון זה, שו”ר שהגרש”ז חזר בו, כמבואר בתשובתו שנדפסה במאור השבת (ח”ב עמ’ תקצג) דיותר נראה שנחשב שינוי מטבע].
ויש לטעון בנידון הנ”ל, דל”ש לומר בכלל מאתים מנה, דחשבון זה לא מהני בברכות, דאטו מי שיברך על מים בורא פרי הגפן, נימא דיי”ח מצד בכלל מאתיים מנה, אכן יש לחלק דיין ומים הם ב’ מינים שונים לגמרי, לא כן הכא דהנושא הכללי הוא “הבדלה”, ומשם יפרד לב’ ראשים, בין קודש לחול ובין קודש לקודש, ובזה שפיר שייך לומר בכלל מאתים מנה, וכעין מי שיברך על חבירו שלא ראהו חודש ברכת מחיה המתים במקום שהחיינו. וע’ שרגא המאיר (ח”ו סי’ עג) שמצדד לענין הבדלה במוצא”ש כשעדיין חוה”מ לפניו. וע’ שו”ת קנין תורה (ח”ה סי’ נ), ובס’ שיח מרדכי (פי”ג הערה כב). ובס’ חוה”מ כהלכתו (פ”ב ס”ב). וצע”ע. [וראה מש”כ הפוס’ בדין האומר המלך הקדוש בשאר ימות השנה. ודו”ק].
ט. והצבתי שאילתא דא בפני מרנא הגר”ד קוק שליט”א, וכה אמר אלי, דהבדלה בין קודש לקודש, היא יותר מעולה ומשובחת מהבדלה בין קודש לחול, שהרי יותר דקות יש בין קודש לקודש, והמבדיל בדקות זאת עיניו מאירות, ועל כן נוסח “ותודיענו” של מוצ”ש שחל בו יו”ט, נקרא “מרגניתא” (בברכות לג ע”ב), כי החילוק בין קודש לקודש הוא דק מן הדק, ומי שזוכה להבחין בו עיניו מאירות כאור המרגלית, וע”כ נראה דאכן יש לשמוע צד שאם אמר במוצ”ש רגיל המבדיל ב”ק לקודש, דבכלל מאתים מנה, אך בליל יו”ט שחל במוצ”ש, נוסח המבדיל בין קודש לקודש מעכב, וכאשר פסקו רוב ככל האחרוני הזמן עליונים למעלה.
י. וידי”נ הגאון ר’ בועז חיים כדורי שליט”א (בעל שו”ת דעה חכמה) כתב אלי, דלשון רבינו יהונתן מלוניל על הרי”ף בחולין שם, דלא שייך לשון המבדיל בין קודש לחול ביו”ט שח”ל במוצ”ש, משמע דנוסח המבדיל בין קודש לחול מעכב. וכן מבואר יוצא בנידונו של רבינו המשנ”ב (סי’ רצט ס”ו, ד”ה ולקבל) לענין מי שלא הבדיל במוצ”ש שיש לו ג’ ימים, ובא להבדיל בליל שני שנופל בו יו”ט, דלא יתכן לומר בין קודש לחול היכא דבעי’ למימר בין קודש לקודש. ומכל זה נראה שאם טעה ואמר ב”ק לחול, יחזור שוב על ברכת ההבדלה וכמבואר. עכת”ד.
נספח להנ”ל באות ד
בעיקר ד’ החת”ס שבמוצ”ש שחל להיות בו יו”ט ההבדלה מדרבנן גם אליבא דהרמב”ם, הנה עיקר מבוכתו שם היא דהרי ברכת הקידוש של יו”ט היא מדרבנן, וא”כ איך חשבי’ בגמ’ שם בענין יקנה”ז דתרוייהו דרבנן, הא ברכת הקידוש דרבנן וברכת ההבדלה מה”ת, וממילא ל”ש חבילות חבילות, דזה דוקא היכא דתרוייהו דרבנן או תרוייהו דאו’, לא כן היכא דחדא דאו’ וחדא דרבנן, דהו”ל רשות לגבי דאו’. ומכח זה חיזק היסוד דבליל יו”ט שחל להיות בשבת, גם להרמב”ם ההבדלה מדרבנן. אכן העיר הגר”ד קוק שליט”א דיש לומר דכיון דכולם אומרים בתפלה ותודיענו, ע”כ יצאו כבר ידי הבדלה דאורייתא, וכולהו מדרבנן.
וידוע הקושיא להרמב”ם דהבדלה מה”ת כקידוש, אמאי אין זכר ליצי”מ בהבדלה, [וכן העיר המנ”ח (מצוה לא) ונשאר בצ”ע]. וביאר רבינו שליט”א, דכיון דאמרי’ באתה חוננתו “בין ישראל לעמים” הו”ל כעין זכירת יצי”מ. והוא דוחק. ושוב כ’ רבינו, דיותר נראה ליישב, דחלק “קידוש” שבהבדלה, אינו אלא בהדגשת המחיצה שבין חול לבין שבת, ורק בהגדרת עצם קדושת שבת אשר בקידוש – הא בלבד מחייב מעשה בראשית ויציאת מצרים, אבל נידון ההבדלה שבין קודש דשבת לבין החול, דלאו בעצם הקדושה עסקינן, אלא בהפרשה שבינה לבין החול עסקי’, בהא אין טעם להזכרת שבחי השבת גופייהו. עכ”ל, ודפח”ח.
בברכה רבה
יקותיאל דטבריה
אולי יעניין אותך גם:
סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום