עניינים כלליים שו"ת והלכה

איזו ברכה יש לברך על מפלת נשיא איראן וחבורתו?!

ברכת שהחיינו – הטוב והמטיב על מפלת איראן

 

אייר תשפ”ד

 

כבוד ידידי וכו’ יקותיאל אוהב ציון שליט”א שלום וברכה וכט”ס! אחדשה”ט כנאה וכיאה באהבה רבה! ה’ יאריך את ימיכם בטוב ושנותיכם בנעימים! נשמח מאד לשמוע את דעתו של מרנא ורבנא הכהן הגדול רבנו דב הכהן קוק שליט”א על הדברים דלהלן:

 

אחרי הבשורה הטובה והמשמחת שנשיא איראן ימש”ו יחד עם שר החוץ האיראני נהרגו בתאונת מסוק יחד עם עוד כמה רשעים ארורים מראשי הנחש, אנו שמחים מאד על מותם באופן משונה, ויש דין ויש דיין.

 

כל זאת הראה לנו ה’ יתברך בתוך פחות מחודש ממה ששלחו איראן טילים על ישראל, ומראה ה’ יתברך לגויים הארורים שמי שרואה לפגוע בבת עינו של ה’ יתברך עם ישראל עם אהובו ובחירו, בני בכורי ישראל, לא ינקה ממכות חולאים ומות משונה.

 

שאלתי היא האם ביום זה עצמו יש לעשות משהו מלבד ההודאה העצומה לה’ יתברך, האם ישנה איזה ברכה מסויימת שצריך לברך, האם להמנע מאמירת תחנון ביום זה, כי הוא יום שמחה שאובדים רשעים מן העולם. האם צריך בשנים הבאות לעשות משהו בסגנון פורים של כל מי ערים בעולם שבמשך השנים הרעו ליהודים וניצלו מאת אותם הגוים וקבעו אותו ליום פורים להצלתם ומותם של הרשעים הארורים.

 

בברכת התורה ולומדיה

רן יוסף חיים מסעוד אביחצירא

מח”ס “מריח ניחוח” עפולה

 

כבוד ידידינו ואהובינו הגריחמ”א שליט”א.

שלום וברכה וישע רב.

 

הנני בעיה”ק ירושלם בימים אלו, ולצערי איני זוכה להתבשם מאורו של מרן שליט”א, אך זאת אשיב מה שיש בידי ע”פ יסודות ששמעתי ממנו בענינים אלו ותולדותיהן כיוצא בהן. ועוד חזון למועד בל”נ.

 

גדר תקנת הודאה לדורות

א. יש לדעת, שכל “פורים קטנים” שתקנו חכמי ישראל לדורותיהם, היינו כאשר אבדו האויבים לגמרי, וכן פורים משפחה כגון מה שתיקן הרמב”ם לבני ביתו, מדובר שהיתה הצלה גמורה, ונעקר האויב ודעתו לגמרי מן העולם. וכעין לשון רש”י בברכות (נד ע”ב) גבי ד’ צריכין להודות “כשיוצאין מן הסכנה”. וע’ “עטרת זקנים” (סי’ ריט). ודו”ק. ויסוד ענין זה מצינו בפסחים (קיז ע”א) ת”ר, הלל זה מי אמרו וכו’, וחכמים אומרים נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהו אומרים אותו על כל פרק ופרק, ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם לישראל, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.

פורים טבריה

ב. וכמו כן תקנו לעשות יום פורים כאשר היו נסים היוצאים מדרך הטבע לעם ישראל. וראה לדוגמא ספר “זמרת הארץ” שחיבר הגאון מהר”י בירב חתנו של מהר”ח אבולעפייה זיע”א על נסים ונפלאות שהיו להם שלכן תקנו פורים. [אגב, תקנת מהרח”א היתה על טבריה העתיקה, ועל יושבי העיר שחשו את הנסים הם ובניהם, אבל האידנא שכמעט אף אחד לא יודע מהנסים הללו, וספר זמרת הארץ אינו מוכר כלל, רק שהציבור שמחים כמוצא שלל רב לראות ב”לוח שנה”, שיש היום “פורים טבריה”, ולא אומרים תחנון, דעת מרן הגר”ד קוק שליט”א, שאין לזה שום משמעות ויש לומר תחנון כרגיל. ואכמ”ל כעת].

כפאוהו פרסיים…

ג. אבל כאן במותו של הארור צורר ישראל “ראיסי” ושאר בני העוולה שהיו כרוכים עמו במחיצתו, הלא ידוע שיכפו על העם נשיא אחר תחתיו, וכבר הכריזו באיראן שתוך 50 יום יהיו בחירות לכס הנשיאות, הלך כלב ויבא כלב אחר, ו”הכלב החי” יכול להיות יותר גרוע מן המת, עד שלא שקעה שמצ’ו של זה זרחה שמצ’ו של ארור חדש בגזרותיו ושנאתו לעם הקדש, כחזקתם של אלו השונאים ליעקב, על כן, אם כי יש כאן שמחה מצד מה ש”יד ה’ היתה בהם”, כן יאבדו כולם אכי”ר, ועל זה נודה ונהלל להשי”ת, אך אין כאן עקירת הרוע לגמרי, ובפרט שה”נשיא העליון” שלהם [חמינאי שר”י] עדיין קיים.

הלל ושהחיינו ביום ה”עצמות”…

ד. וראה מש”כ מעין זה מרן הגרע”י זצ”ל בתשו’ יבי”א ח”ו (חאו”ח סי’ מא) דל”ש לומר הלל ושהחיינו על יום העצמות [כצ”ל, שהרי אין בה אלא עצם יבש בלא תועלת כנודע לכל מבין] גם לפי אותם החושבים שיש בהקמת המדינה גדר “אתחלתא דגאולה”… וז”ל, הואיל ועדיין רב הדרך לפנינו כדי להגיע אל המנוחה ואל הנחלה, הן מבחינה מדינית וצבאית, והן מבחינה מוסרית ורוחנית, לפיכך אין לחייב לגמור ההלל בברכה, וכמ”ש בירושלמי (פ”י דפסחים ה”ו), בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה’, התנדבו ראשי עם, כשהקב”ה עושה לכם נסים, תהיו אומרים שירה. התיבון והרי גאולת מצרים, [שלא אמרו שירה תיכף כשיצאו ממצרים אלא על הים, קרבן העדה], שנייא היא שהיא תחלת גאולתן. [שהיא היתה רק תחלת גאולתן ולא נגמרה הגאולה עד שיצאו מן הים. קה”ע].

ואף כאן, הרי מנהיגי צבאות ערב, למרות התבוסות והמפלות שנחלו, עודם מאיימים השכם והערב לצאת למלחמה נגדנו, ומנפנפים בחרבותיהם ובקשתותיהם, חרבם תבוא בלבם וקשתותם תשברנה, אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. וכמה מדינות נאורות שהיו נחשבות כידידותיות לישראל, פנו עורף ולא פנים במלחמות שעברו עלינו, מלחמת הקוממיות, מבצע קדש, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, והאחרון הכביד מלחמת יום הכפורים, לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז. ועודנו תכלינה עינינו אל ישועת ישראל האמתית ע”י צור ישראל וגואלו השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלינו, לולא ה’ שהיה לנו אזי חיים בלעונו.

ומבחינה רוחנית, אשר ירוד ירדנו אלף מעלות אחורנית, ועדים אנו להתדרדרות מוסרית מדהימה, המתירנות גוברת וההתפרקות משתוללת בראש כל חוצות, חוסר צניעות, בגדי פריצות, ספרי פורנוגרפיה, וסרטי קולנוע מבישים, חילולי שבת בפרהסיא, פתיחת איטליזי טריפה בממדים מבהילים, ועוד כהנה וכהנה, ועל הכל שמאות אלפי ישראל, מתחנכים במוסדות חינוך לא – דתיים, ולומדים שם להתנכר לכל קדשי ישראל, ולפנות עורף לצור מחצבתם, ולהיות ככל הגוים בית ישראל, עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ונתקיימה נבואת ישעיהו “ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד”, וכדרשת חז”ל בחגיגה (יד ע”א), ובעקבות משיחא חוצפא ישגא, ועמא דארעא אזלא ומדלדלא, נערים פני זקנים ילבינו וכו’ (סוטה מט ע”ב), הלזה צפינו וקוינו במשך כאלפיים שנות גלותינו וכו’… עכ”ד היבי”א.

שמחת קידוש ה’ ואהבת ה’ לישראל

ה. אכן בעת ששומעים על פעולה שמיימית זאת שארעה בערי פרס, למרות כל הבעיות הנ”ל, שיבא אחר תחתיו וכו’, נראה לומר דמי שיש לו התרגשות ושמחה מצד עצם המציאות של “לעשות נקמה בגויים”, וקידוש ש”ש הגדול והנפלא, שבזמן שהם מאיימים על ישראל במלחמה גדולה, וכן על כל המדינות העוזרות לישראל, והפרט מפורש בימים אלו ממש שרוצים לתלות יהודי בערי פרס, ומיד השיבו להם מן השמים מנה אחת אפים, וכולם עונים ואומרים בקול גדול “ה’ הוא האלהים ה’ הוא האלהים”, אה”נ שיש לצדד שיכול לברך שהחיינו או הטוב והמטיב כדין בשורות טובות. ובפרט שאותו נשיא היה אדם רע מאד גם לאנשי עדתו והיה מכונה בפי הפרסיים “התליין”, וכפי שידוע כעת שבערי פרס רבים חוגגים ועושים מסיבות למפלת הרשע ההוא, ויש הטוענים שמתוך אחוזת מרעיו התנקשו במסוקו כדי להורידו לשאול תחתית.

שהחיינו על מצב של “מבריח ארי”

ו. ואע”פ שאין כאן אלא מצב ד”מבריח ארי”, מ”מ גם ע”ז מברכי’, וכפי שהוכיח מרן הגר”ד קוק שליט”א ממ”ש בגיטין (לד ע”א), גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו, אזל שליחא אשכחא דהוה יתבה ונוולה [אורגת בגד], אמר לה הא גיטיך, אמרה ליה זיל השתא מיהא ותא למחר, אזל לגביה [חזר השליח לגידול והודיעו שעדיין לא נתן לה את הגט], פתח ואמר “ברוך הטוב והמטיב”. [וע”ש פלוגתא דאביי ורבא אם ברכה זו גורמת לביטול הגט, ונפק”מ אם בא למחר ומסר את הגט, אי מגורשת]. הרי שעל השמחה “שלא נתגרשה” הימנו בירך.

שהחיינו במוצא את בנו חי ובריא ב”אסון מירון”

ז. וכבר כתבנו פעם להג”ר גמליאל רבינוביץ שליט”א, [בעל “גם אני אודך”] אודות שאלתו באדם שהיה עם בנו במירון בליל ל”ג לעומר תשפ”א, ובמשך כמה שעות בנו נעלם, והיה בצער גדול מחשש שמא נאבד בגיא ההריגה, ושוב לקראת עלות השחר מצאו בריא ושלם, האם יברך שהחיינו על הבשורה הטובה, שיש לדון בזה, האם יש לברך ברכת הודאה רק על “הטבה” בפועל, כגון קניית או קבלת כלי חדש, וכן ירידת גשמים על שדה השותפין או לידת זכר לאביו ואמו כמבואר בברכות (נט ע”ב), וכן כששומע שבנו או אביו נרפא ממחלה קשה וכעזה”ד, או שגם על מניעת דבר רע איכא ברכה, וכגון כמה בתים שנשרפו, ונעצרה השריפה בביתו של פלוני, דההצלה בכאן אינה הצלה ממשית, והיא פחותה מגדר “מבריח ארי”, ויש לצדד, דכל כה”ג לא יברך שהחיינו או הטוב והמטיב.

ברכת הטוה”מ אי שייכא בכל הטבה

ח. ואעיקרא הרחבנו טובא במקו”א, דברכת הטוה”מ היא רק על “הטבה בפועל”, ולא על בשורה טובה בעלמא, דעל בשורה טובה שאין בה הטבה בפועל, מברכים שהחיינו דוקא, וכעין דין הרואה את חבירו לאחר ל”י שמברך שהחיינו, וה”ה אם ב’ אנשים רואים חבר שלא ראוהו ל”י דלא מברכין הטוה”מ, וביאר בשו”ת הרשב”א (ח”ד סי’ עז) וז”ל, “לא בכל דבר שנהנה הוא ואחרים עמו מברך הטוה”מ וכו’, אלא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו ולאחרים עמו, כגון ירידת גשמים וירושת הקרובים, ואפי’ בריבוי יין ואחרים נהנים ושותים ממנו עמו, אבל בהנאה לבד וכו’ לא מצינו וכו’, שהנאת תועלת קאמר וכו'”.

ט. והאחרו’ כתבו עיקר זה לדינא, כמבואר בלבוש ובמג”א ובא”ר (ר”ס רכה). ובזה ביארתי בזמנו את הנהגת מרן הגר”ד קוק שליט”א שבירך שהחיינו בשו”מ כשבשרוהו על בחירתו של הנשיא טראמפ לנשיאות ארה”ב, ואמר שהוא ניצוץ כורש וכו’, ושאלו עליו למה לא בירך הטוה”מ, שהרי כל ישראל שותפים בשמחה, ולהנ”ל ניחא, דבבשורה הזאת לא היתה הטבה ממשית, רק בשורת שמחה ערטילאית, וע”ז מברכים שהחיינו וכמבואר. וע’ שו”ת זית רענן (ח”ב ר”ס ג) שהרחיב מעט ביסוד זה. וע”ע בתורת חיים סופר (שם סק”ב), ושו”ת אורח משפט (סי’ מז). ודו”ק. ואמנם דעת ר”י החסיד בס’ חסידים דלא כרשב”א הנ”ל, וכמ”ש בביאוה”ל (ר”ס רכג). ע”ש. וכן שמעתי לאחר זמן רב ממרן שליט”א שיש פנים יפות לברך על הנ”ל “הטוב והמטיב”. ואכמ”ל.

 

חילוק בסוגי הטבת “סור מרע”

י. אכן סוגיא דגיטין הנ”ל דמוכח שמברך שהחיינו על הסרת הבעיה, לא שייכא בנידון של נמצא בנו במירון שלם וחי, דההיא דגיטין שאני שהיתה מיועדת לקבלת גט, ומשמיא זכו ליה שנתעכבה מלקבל, ונעשה רצונו שחזר בו מן הרצון לגרשה, אבל באופן שחשב לפי דמיונו שבנו ח”ו נפצע או נהרג, ושוב נתברר דמעיקרא לא היה כלל במקום, יתכן דבכה”ג לא יברך, וזה דומה למה שמצוי פעמים הרבה שהרופאים שולחים בני אדם לבדיקות מסוימות מחמת חשש מחלה, והלחץ עצום ורב, וכשבאה התשובה שהכל תקין, יש לדון אם לברך שהחיינו מטעם הנ”ל, דהא הוברר למפרע דהכל “עורבא פרח” ומעיקרא להד”מ. [ועמש”כ במקו”א בעובדא דפדיון נפש עם הרה”ק מבעלזא].

מסקנה בנ”ד

יא. אמנם בנ”ד שמתו צוררי ישראל מערי פרס במיתה משונה, כהמן האגגי שגם קבורה לא היתה לו, שפיר יש מקום להודות ולהלל על מפלת הרשעים הללו, שהרי בודאי הצורר הזה נועד להשמיד להרג ולאבד, ואם כי מסתמא יבא אחר תחתיו, מ”מ אי אפשר להתעלם מיד ה’ הגדולה אשר נחתה עליהם בריסוקם במיתה משונה במקום ציה ושממה וקרח הנורא, שלקח זמן רב לחפש שיריים מן המסוק שהיו בו, והכל מודים שאויבי ישראל נחלו תבוסה קשה בידי שמים, להורות את כל העמים, כי חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חבה יתירה נודעת להם וכו’, והשמח בנפשו על כל זאת ומתפרצת לו שמחה מיוחדת מעומק לבו לברך “הטוב והמטיב” בודאי שאן מזניחין אותו. כנלע”ד הלכה למעשה. והבוחר יבחר. ושוב אמר לי כזאת ממש מרן הגר”ד קוק שליט”א על שאילתא דא דמפלת נשיא איראן, שאם מתפרצת הברכה אכן יש לה מקום לנוח.

 

עובדא ד”אבלות בטעות”

יב. ולסיומא דהאי פרקא אציין מש”כ הגר”י זילברשטיין שליט”א בשו”ת “מאה שערים” (סי’ מז), מעשה שהיה באדם אחד שהיה בא”י וקיבל טלפון מבית אבות בלונדון שאמו נפטרה, ובירך דיין האמת בשו”מ, ושוב לאחר יומיים כשהוא יושב שבעה, הודיעוהו כי אשה אחרת היתה זאת, וקם מן ה”אבלות” המדומת שישב בה, ואמר מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א דכיון ששמח מאד על הבשורה הטובה, דמעיקרא קוש’י וצער הלב ליתא, אכן יכול לברך שהחיינו בשו”מ. ושכן מבואר בדברי הגאון הנורא מהרי”פ פירלא במילואים לביאור על רס”ג (סי’ ב). ע”כ. ונראה דעתו, דכל שהיה בפועל בצער, יהיה מאיזה טעם שיהיה, ושוב נתיישבה דעתו ושמחתו גדולה, אכן לו נאה להודות ולברך שהחיינו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

 

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

5 1 הצבעה
דירוג פוסט
Subscribe
Notify of
guest
0 תגובות
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הצבעות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות