ישראל לסגולתו

אורות לכבוד הילולת בעל התניא זיע”א

פתיתים קצרים מחזקים ומעניינים

לכבוד יומא דהילולא של בעל התניא זיע”א, כ”ד טבת

מתורתו ומשמועותיו של הגר”ד קוק שליט”א

 

לימוד בספר התניא

מרנא הגר”ד קוק שליט”א אמר לא פעם, כי הלימוד בספרו של בעל התניא עשה אותו יהודי כשר… ופעם התבטא, בעל התניא גייר אותי… ורבינו שליט”א ממליץ מאד לכל בר דעת, ללמוד הרבה פעמים את הספר הזה, ובעיקר את “שער הייחוד והאמונה“, שהוא יסוד ושורש גדול בכל הענין של זיקת היהודי לבורא עולם. לרוב חשיבות שער היחוד, הדפיסו רבינו כמה פעמים, ומחלק לבאים אליו את הקונטרס, ומרבה לדבר בחשיבותו.

 

החיבור לבעל התניא

כשנפטר הרה”צ ר’ יורם אברג’ל זצוק”ל אמר הרב, עתה נפטר רבי יורם, שהיה חסיד גדול של בעל התניא, ואפילו יותר ממני… ומי שמכיר יודע, כי רבינו הגדול שליט”א מרבה להזכיר בספריו ובשיחותיו את בעל התניא, ובנה על גבי דבריו כמה וכמה יסודות בתורה ובעבודה, אפס קצהו תראה בדברים דלהלן.

 

ישועות בזכות בעל התניא

פעמים הרבה כשמברך בעת צרה, אומר הרב שליט”א, בזכות בעל התניא שיש לי אתו קשר וזכיתי לברר מקחו ולהדפיס מכתביו, ופעם אחת בסעודה רביעית עם רבינו שליט”א, כשהיה נוכח שם יהודי בצרה גדולה של משפטים בערכאות, אמר הרב בתוך הדברים, כי בעל התניא שנמצא אתנו כעת, יעמוד בתפלה בשמים לבטל הגזירה מעל היהודי הנ”ל.

 

היה יהודי שאמרו לו הרופאים שאסור לו להביא ילדים, ואם יביא הוא נכנס מיידית לסכנת מות ממש, ובא לרבינו הגדול שליט”א, והרב אמר לו שבזכות בעל התניא יהיו נסים מעל הטבע, ושיקרא לילדיו על שמו ועל שם בתו, וכך הוה, שנולד לו בן וקראו שניאור זלמן, וכשנולדה בת נקראה דבורה לאה.

 

כמו כן שמעתי מזוג אשר הם חסוכי בנים מזה חמש עשרה שנה, והרב כתב להם בפתקא את השם שיקראו לבן שיוולד להם [בקרוב אכי”ר] …. שניאור זלמן.

 

ניגון ארבע בבות

פעם זכיתי להיות נוכח ליד רבינו הגדול שליט”א בעת שניגנו את הניגון הידוע של ד’ בבות, ואמר לי הרב, כי הניגון הזה יסודתו בהררי קודש, והוא נחצב משורש קדוש של ד’ אותיות הוי”ה, והוא עולה מעולם לעולם באבי”ע וכו’, והרבה לכוין בעת הניגון בהתרגשות גדולה, ולאחרונה היינו בחופה שהיו שם בעלי מנגנים שניגנו לפניו ניגון זה, ונעמד לידם בהתרגשות נוראה ממש כמו בעת תפלתו, בכוונות וסילודין.

 

ניגון אלי אתה ואודך

הניגון הידוע במילים “אלי אתה ואודך אלהי ארוממך”, הוא של בעל התניא, ורבינו רגיל לשורר תמיד פסוק זה, ומזכיר את בעל התניא שהוא “בעל הניגון”, ומקפיד להזכירו, כמו ענין אמירת דבר בשם אומרו (מגילה טו סע”א), וכגדר “יהא בעל שמועה כנגדו”, ורוב פעמים כשמנגן פסוק זה [וכן בהלל דראש חודש וכיו”ב], רגיל רבינו להגות [לפחות פעם אחת] את מילת “ארוממך” כמנהג חב”ד שהחולם מתבטא כמו צירי, ואומר רבינו כי מכיון שהוא משתמש כעת בקדושת הניגון של בעל התניא, הרי שיש ללכת עמו עד הסוף גם בצורת ההגייה…

 

נסיעה לציון בעל התניא באדיטש

ידוע שמורינו הגר”ד קוק שליט”א מתייחס בקרירות לנסיעה לחו”ל, גם כשמטרתה להשתטח על קברי צדיקים, וכששומע על נסיעה לקברו של בעל התניא, מראה פנים מסכימות… [ואין כאן הוראה כללית וכמובן שבכל מקרה יש להיוועץ בחכם].

 

הפתקא ששלח הגר”ד קוק לציון בעל התניא

פעם כשבא מאן דהוא וסיפר שנוסע לבעל התניא, כתב הרב פתקא בכתב ידו, וביקש להתפלל עליו שם, וכך כתוב בפתקא, “דב הכהן בן שושנה, שיזכה ללמוד תורה בעומק המחשבה בלי הפסקה“.

 

תיקון עוונות בזכות לימוד ספר התניא

כשהגיע לרבינו שליט”א מאן דהוא שנכשל בעונות הקשורים לעניני קדושה, וביקש תיקון על העבר, אמר לו הרב ללמוד בספר התניא, וביאר כי העבירות הללו מגיעות אל האדם מחמת חוסר סיפוק, וכשלומדים בספר התניא נעשה לאדם סיפוק גדול בעבודת ה’, כי בעל התניא מסביר ומבאר באופן ברור ומיוחד את הפעולות הכבירות שהאדם פועל בלימוד תורה ובקיום המצות… [וראה עוד מה שכתב רבינו שליט”א בס’ “ויפגע במקום” (עמ’ קלה) מענין השייך לתיקוני שובבי”ם, והזכיר שם מדבריו של בעל התניא בהנ”ל].

 

ביאור ד’ הגר”ז בענין לימוד ללא הבנה

ידועים דברי המגן אברהם (סי’ נ ס”ק ב), שהקורא משניות ואינו מבין, אין לו על זה שכר תלמוד תורה. וכ”כ המשנה ברורה שם. ושאר אחרונים רובם ככולם העתיקו כן לדינא. [מלבד ס’ “בינת יששכר” שכתב משם אביו שחלק ע”ד המג”א, ע”פ הגמ’ בע”ז (יט ע”א). והובאו דבריו בס’ “מראית העין” לגאון עזינו החיד”א שם. והמעיין בפרש”י לע”ז שם, יראה שאין משם כל הערה ע”ד המג”א. ועמש”כ החיד”א שם].

 

אבל בשו”ע של רבינו שניאור זלמן מליאדי זיע”א (ספ”ב מהל’ ת”ת) יש בזה חילוק מחודש וז”ל, אך אם מוציא בשפתיו אע”פ שאינו מבין אפילו פירוש המילות מפני שהוא עם הארץ, ה”ז מקיים מצות ולמדתם וכו’, במה דברים אמורים בתורה שבכתב, אבל בתשבע”פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל. ע”כ. וחילוק זה שבין תורה שבכתב לתורה שבע”פ צ”ב, והעירותי בזה בהמון בדרשה שהיתה בכינוס דחסידי חב”ד כאן בטבריה, יחד עם מורינו הגר”ד קוק שליט”א שהיה נוכח שם.

 

ועל אתר ביאר לן מורינו הגאון רבי דב קוק שליט”א, כי תורה שבכתב אשר שורשה במקום עליון מן שמיא, לא שייך כלל להשיגה ולהבינה, והקריאה בתורה היא לא בתורת “להבין” בה, אלא “לקבל” ממנה, ואדרבה מי שחושב שהוא “מבין” את תורה שבכתב, טיפש יתקרי. [וכמובן שיש בזה רובדים הרבה]. אכן בתורה שבעל פה המאוחרת טפי, הגם שבודאי עמוקה וארוכה היא ואין סוף לליבונה של תושבע”פ, מ”מ כשנאמרה ע”י חכמינו ז”ל, לפי שיעור השגת כל איש ישראל נאמרה. וחסרון בהבנה הוי חסרון בחיבור שבין האדם ללימוד. ואכמ”ל.

 

הקשר הפנימי בין יום י”ט כסליו לבעל התניא זיע”א

ביום י”ט כסליו תשע”ו, נערך כינוס מיוחד בטבריה לכבודו של רבינו שניאור זלמן מליאדי זיע”א, בעל התניא. מורינו הגאון רבי דוב הכהן קוק שליט”א הגיע עם משקה לשתיית לחיים כנהוג אצל החסידים, והביא עמו גם כמות נכבדה של חוברות מיוחדות שנדפסו על ידו בשם “שער היחוד והאמונה” מתורתו של הגרש”ז מליאדי, וידוע שמורינו הרב שליט”א מדרבן הרבה לעסוק בספר תניא בכלל, ובשער היחוד והאמונה בפרט. וכשנתכבד רבינו לשאת את דברו, האריך בכמה מילי, ובתוך דבריו גילה את הסוד והקשר של יום י”ט כסלו עם בעל התניא, ואלו דבריו:

 

העיתוי של י”ט כסליו כיום שמחתו של רבינו שניאור זלמן מליאדי בעל התניא, אינו בכדי, וגלוי וידוע הוא, שיום זה הוא הסמוך ונרא”ה לשמונת ימי החנוכה שנקראים [בספר החשמונאים של יוסף בן מתתיהו] ימי האורים, [וראה סידור “עולת ראיה” שיש שמונה אורות שצריכים להתגלות בעולם, וע”ע בסה”ק תפארת שלמה (ענייני חנוכה), ובס’ עקידת יצחק מאלכסנדר (עמוד רסג). ע”ש], וידוע המבואר מדברי חז”ל [ומודגש טובא בכתבי מהר”ל] שמספר שמונה הוא מעל הטבע, וכן רבינו שניאור הוא דור שמיני למהר”ל מפראג. ומעתה יש לומר דזה רמז גלוי על השם שנ”י או”ר, דיש לפנינו ב’ ימים של אור, יום שחרור הרב מאפילה לאור”ה, וימי החנוכה הממשמשים ובאים.

 

אכן יש כאן ענין נוסף שמשתייך בפרטות ליום י”ט, והוא כי כבר ידוע ענין מחזור י”ט שנים דמחזור שנות הלבנה, שכל מחזור יש ז’ שנים מעוברות, [והם השנים ג’ ו’ ח’ י”א י”ד י”ז י”ט] וי”ב שנים פשוטות, [והעירו שגם בשמיטות כך הוא, שבכל י”ט שמיטות (היינו קל”ג שנים בכללות) ושבע מתוכן מעוברות ושאר הי”ב שמיטות אינן מעוברות], וכך קבלו חז”ל מסיני, בכדי להתאים את שנת החמה ושנת הלבנה שהם אורי”ם גדולים, אור החמה ואור הלבנה, נמצא שיווי שני אור במערכת של י”ט שנים, והיינו הך דקמן, שמחת רבינו שניאו”ר בי”ט לחודש כסליו של אורים, והחוט המשולש לא במהרה ינתק. [כשהראיתי דברים הללו לפני רבינו שליט”א, שש מאד, ואמר לי שטוב לפרסמם ברבים].

 

תפלין שבראש

ידוע בשם בעל התניא זיע”א שביאר מה שאמרו חז”ל על הפסוק “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”, אלו תפלין שבראש, ודקדק הרב, דלא אמרו חז”ל תפלין שעל הראש, אלא תפלין שבראש, להורות על קדושת התפלין שנמצאת ממש בתוך הראש. ויש בזה מעשה מופת שהיה עמו שברחו השודדים מפניו בזכות תפלין של ראש. ורבינו שליט”א רגיל לספר עובדא זו, ואומר כנראה שלנו לא קורה כאלו נסים, כיון שהמח לא מחובר מספיק לתפלין.

 

ורגיל על לשונו של רבינו שליט”א להביא על מעשה זה, את לשון הזהר שבפתח אליהו “קרקפתא דתפילי”, [ואמר פעם שהענין בעובדא דאמתיה דרבי (כתובות קד ע”א) שראתה אותו חולץ תפלין כמה פעמים, ועשתה מעשה לעכב התפלות עליו, כי הבינה בהסרת תפלין שכבר יש ניתוק], וכן מביא בדומה לזה, עובדא דהגר”א מוילנא שפתחו את קברו אחרי שנים רבות, ומצאו שער במקום התפלין של ראש, כי הוא מקום של תורה שלא שייך בו מות. והכל לפי כוונת האדם במצות תפלין. [וכן מוכח ומבואר יסוד זה בבת השר שבקשה להפשיט עורו היפה של רבי ישמעאל מעשרת הרוגי מלכות, וכשהגיעה למקום תפלין צרח בקול מר ליוצר נשמתו. ודו”ק, כי אכמ”ל].

 

וביסוד הנ”ל של בעל התניא ביאר רבינו שליט”א בס’ “התאנה חנטה פגיה” (פ’ כי תבא, עמ’ רצה), מה שאמרו חז”ל (מגילה טז ע”ב) על הפסוק ליהודים היתה אורה וכו’ “ויקר, אלו תפלין”, והקדים מה שאמרו בסנהדרין (לח ע”ב) על פסוק “יקר בעיני ה’ המותה לחסידיו”, ד”יקר” היינו “כבד”, ובפסוק זה נאמר מילה בארמית, וה”נ יש לומר שיש כובד של משקל רוחני בהנחת תפלין, והסיבה שנאמר יקר בארמית על תפלין, כדבר הלמד מעניינו של “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”, וכעין “טטפת” שהוא לשון גויים בכתפי ואפריקי שנאמר בתפלין. עכ”ד, ודפח”ח.

 

דירה בתחתונים

ידוע מאמר בעל התניא בכמה דוכתי, שהעיקר בבריאת העולם לעשות לו דירה בתחתונים, וגם מטרת האדם בעוה”ז הוא להפך כל החומר לשורש העליון, כגון עור בהמה לתפלין, וצמר הבהמה לציצית, וכן על זה הדרך, ועל פי דבריו ביאר רבינו שליט”א בס’ “עד שהמלך במסיבו” (בראשית עמ’ ה) מה שכתוב “ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות”, דלכאורה מילת אלקים האחרונה מיותרת. אלא שיש לומר דהכונה היא אשר ברא “אלקים לעשות” דהיינו דעיקר הבריאה היא לעשות ולהמשיך אלוקות בכל דבר.

 

ובזה ביאר רבינו שליט”א לשון חז”ל (בתוספתא פ”ו דברכות, ובסוכה מו ע”א), העושה תפלין והעושה ציצית וכו’, שיש כאן מצב מיוחד המודגש דייקא בעשייה אשר היא לכאו’ רק הכנה מוקדמת והיכי תימצי לחפצא דמצוה, ומאידך ברמב”ם (פי”א מברכות ה”ט) נפסק שהעשייה הזאת היא עיקר, וכפי שביאר הגר”א מוילנא (או”ח סי’ כב) באריכות, והיינו כנ”ל, דבמעשה זה הוא ממשיך האלוקות על הנבראים הגשמיים, ויש לומר דלשון חז”ל העושה תפלין וכו’, מושרש בפסוק הזה שנאמר בו “אלקים לעשות”.

 

ספר של בינונים

ובס’ “עוטר ישראל בתפארה” (עמ’ שטז) ביאר רבינו שליט”א, הענין שנותיו של משה שהם ק”כ, שעולה כמנין אחד מחמשים של שנות העולם שהוא גדר תרומה בינונית (כידוע מהגר”א), דהכונה בזה למשה רעיא שמוסר התורה לישראל במצב של “ספר של בינונים” כלשון התניא קדישא, שמוגדר כמחושיות הטוב והרע שוה בשוה בתוכו בלי שום עבירה בפועל, כדרגת ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וכו’. ע”ש.

 

שבת שלום ומבורך

יקותיאל דטבריה

 

יהיה הלימוד במאמר הזה לע”נ זקנתי מרת אורה מונבר בת מלכה סלטנת שנפטרה השבוע בגיל צ”ג, כמה שעות לאחר שקבלה בבית אבות את החיסון של הקורונה.

 

 

 

אולי יעניין אותך גם:

 

 

 

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום
5 1 הצבעה
דירוג פוסט
guest
1 תגובה
הישן ביותר
החדש ביותר הכי הצבעות
Inline Feedbacks
הצג את כל התגובות
אלירן👐דוד ..בוהדנה
אלירן👐דוד ..בוהדנה
2 חודשים לפני

הרב אתה יודאע שאני רוצה לצת לציון של הצדיקים..וזה דבר לו ברור …אני רוצה שתגיד לי קמה מילים דחוף מאוד …הרב שמי שדחה.תקדושה למתרת דברים שאן באם תועלת..אתה תמשיך מה צריך ..