מתבטא על ההתראות בטלפונים בזמן מלחמה…

היום בהיותינו יושבים במחיצת מרן אור העולם הגאון רבינו דב הכהן קוק שליט”א, אירע פתאום שבכל הטלפונים הופעלה התראה לפני אזעקה [כידוע], ואמרתי לרבינו שליט”א שזה נעשה בנסיבות של “בטחון”, כדי להאיץ את האנשים ללכת למרחב מוגן בטרם תגיע סכנה לאיזור…

ואמר מרן שליט”א בצער גדול מתוך יסוריו וחולשתו:

את זה היו צריכים לעשות בכדי להתרות על חילולי שבת, כאשר מכונית נוסעת בשבת צריכים לעשות אזעקה… אם לא היו חילולי שבת לא היו לנו כל הצרות עכשיו… אנשים נרצחים בעוונות… כמה טירוף הדעת יש כאן… להשאיר חילולי שבת ולחפש פטנטים והתראות לפני סכנות… [כחכמי חלם שבונים בית חולים תחת הגשר הרעוע במקום לתקן את הגשר…].

היום בצהרים הורה רבינו שליט”א להריע בחצוצרות לרגל המצב הקשה השורר בעם ישראל, [מצ”ב תיעוד הענין].

היום קודם תפלת ערבית אמר מרן שליט”א, “קשה היום לישראל, דבר נורא אירע בבית שמש, יהודים שלנו נפלו למות על ידי הצר הצורר את ישראל, נקרא כעת כולם פרק ט בתהלים שבו נאמר למנצח על מות לבן, ושם מוזכר נקמת ה’ יתברך באויבי ישראל בקרוב”…

יהי רצון שנשמע ונתבשר בשורות טובות אכי”ר

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הרב דב קוק מתבטא על ההתראות בטלפון ואזעקות בעת שיגור טילים – “את זה היו צריכים לעשות כשרואים מכונית נוסעת בשבת”!! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

א. בברכת האורח איתא, “הרחמן הוא יברך וכו’ ובנכסים שירבו” וכו’.

ונשאל מרן שליט”א הלא אמרו רבותינו (פ”ב דאבות מ”ז) “מרבה נכסים מרבה דאגה”, וא”כ מה ברכה היא זו שירבו נכסיו – דאגותיו.

ב. וביאר מרן שליט”א, שה”מרבה” נכסים, היינו דעביד פעולות להרבות את נכסיו, זו מדה שאינה טובה ומביאה דאגה, אך הברכה כאן היא שהנכסים “ירבו” בברכת שמים, בלא פעולה דגברא המחפש לצבור הון. [וכן מטו משמיה דהגאון הנאמ”ן זצ”ל].

אמונה – ברכה

ג. ובביאור הענין יש להרחיב בס”ד, דכאשר האדם חושב בעצמו שהוא מרבה את הנסכים, ואומר “כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה”, ממילא הוא מתרחק מה’ וסרה ממנו ההשגחה הפלאית של “והתהלכתי בתוככם”, והוא נכנס לקללת “והסתרתי פני מכם”, ואין לך דאגה גדולה מזו…

אבל כאשר יודע האדם את האמת, כי מידו הכל, ואיהו לאו מידי עביד בבחי’ “יגעת – ומצאת”, שיודע שלא עשה כלום ביגיעתו, רק יישום קללת “בזעת אפך תאכל לחם”, אך בקושטא “ה’ ילחם לכם”, והכל מידו המלאה והרחבה, ממילא ברכת ה’ חלה עליו עד בלי די.

ברכה שלמה

ד. ובזה יש לפרש מה שכתוב (משלי י, כב) “בִּרְכַּ֣ת ה’ הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ”, כי מה שבא לאדם ע”י הכרה ברורה שהוא מאת “ברכת ה'” בלא פעולה ד”כחי ועצם ידי”, אין בזה את קללת “בעצבון תאכלנה”.

ברכת האורח בשבת קדש

ה. והנה איתא בירושלמי (פ”ב דברכות שלהי ה”ז) “הדא דכתיב ברכת ה’ היא תעשיר – זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה – זו אבילות [שאין אבלות בשבת].

ומשמע לומר דיום שבת מופקע מקללת “בעצבון תאכלנה”, כי בו ליכא לפגם אדה”ר, שכבר עשה תשובה – ופנים חדשות באו לכאן.

ו. וע”פ האמור י”ל דבר נאה, דחזינן דרובא דעלמא מברכים “ברכת האורח” בשבתות, שבהן מצוי ענין האירוח אצל הורים וחברים וכו’, ולא לחנם נשתלשל שברכה זו תאמר דוקא בשבת קדש, וצ”ב פשר דבר.

ונקדים מאי דאיתא במכילתא דרבי ישמעאל (פרשת יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ז) עה”פ “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך”, וכי איפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים, אלא שבות כאלו כל מלאכתך עשויה. וכן איתא בפרש”י (שמות כ, ט) ועשית כל מלאכתך – “כשתבא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה”.

וממילא מתבאר דכיון שבשבת יש התעוררות בגדר “מלאכתו עשויה” של האמונה הנ”ל – הזמן גרמא ל”נכסים שירבו”.

מרבה תורה

ז. לאור דברי רבינו שליט”א יש לנו להמשיך לפרש מ”ש במשנה דאבות שם “מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום”, להורות לנו הדרך שבעניני תורה וישיבה וכו’, אין לו לאדם להסתפק במועט במה שיש לפניו, אלא הוא צריך להיות מרבה בחבילות של תורה וצדקה עד בלי די.

שש בש”ס

ח. רבינו שליט”א רגיל לומר בברכת האורח “שש ושמח כל הימים… שש בש”ס לדעת את כל הש”ס”…

ט. אמש הגיע למרן שליט”א הרב קונשטט שליט”א [מישיבת “קול תורה”], וביקש מרבינו שליט”א לברך את בנו זאב נ”י, ואמר לו רבינו בזה הלשון, “בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל”, שלל בגימטריא ש”ס, שתזכה לסיום ש”ס כל יום!!!

י. לאחרונה בהיותינו בסעודה רביעית על שלחנו הטהור של מרן הגר”ד קוק שליט”א וברכתי ברכת האורח, והעירותי שמחמת שהשלחן קטן לא אכלנו ממש על השלחן, ויש להסתפק בנוסח הברכה, ואמר לי רבינו שליט”א שלפי”ז יש לדון אם הצירוף לזימון מועיל בכגון דא, והרחיב לפלפל בזה מכמה דוכתי.

מצ”ב תמונת קדשו של אור עינינו הגר”ד קוק שליט”א במוצאי שבת קדש עודו לבוש בבגדי השבת וכותב את חידושיו מהיממה האחרונה שלא יפול בהם שר של שכחה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט ברכת המזון והארות נפלאות בצל שלחנו הטהור של מרן הרב דב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א

ניחום לאמא על בנה הפעוט שנפטר

א. השבוע הלכתי לבית האבל לנחם את ידידינו היקר ר’ אור עקיבא בוקסבוים הי”ו היושב בעמק הבכא על פטירת בנו חמודו יוסף יצחק ז”ל שנפטר בגיל 11 חדשים, ואמרתי למרן שליט”א שהנני חושש ללכת לשם מחמת הצער הנורא וכו’ ומה נאמר ומה נדבר, וגם שמעתי שהאמא צריכה חיזוק גדול, וכתב אגרת חיזוק קצרה וביקש לקראה בפניה.

וז”ל קדשו: כאשר אבדה בתו של המשגיח [רבינו יחזקאל לוינשטיין זיע”א] את בנה היחיד, כך כתב לה ביום הראשון ממש, אשרייך שזכית להחזיר את הפקדון בלי שום רבב של חטא, ובל נחשוב שאינו מרגיש – המשגיח, אלא אין מרגיש כמותו, עד כדי שבאותו יום סירב להספיד את ראש ישיבת סלבודקא מחשש שיתערב בדבריו גם הצער של פטירת נכדו ואז נראה לו כעין שקר בדרגתו הגבוהה, שימו לב לדרגת הגובה של המשגיח. עכ”ל צדיק. [מצ”ב צילום כת”י מרן שליט”א].

דרך שקר הסר ממני

ב. ואמר רבינו שליט”א, אני לא מסוגל לכתוב דבר שלא יוצא לי מן הלב במאה אחוז, אינני יכול להיות שקרן לא בדיבור ולא בכתיבה, ולכן כתבתי רק את זה כי זה מה שיש בידי לדבר מתוך הרגש…

אודות אכילת החזו”א ללא ברכה בעת חולשה

ג. כתב אלי הגרי”ח בקר שליט”א: בשבת שבע ברכות של אחי הגרנ”ב שליט”א סיפר זאת הרב בדרשה בסעודה ג’, וכה סיפר, שהחזו”א באמצע לימוד נחלש מאד, והוצרך לאכול תפוח, ואכלו בלא ברכה, ואמר לסובבים שזה בגדר פיקוח נפש ולכך אוכל בלא לברך.

ועמד רבינו שליט”א על עומק לימודו של מרנא החזו”א עד כלות הכוחות, ואז סיפר המעשה הידוע שנפל על הריצפה שלא שיער טוב את כוחותיו לגבי מהכסא עד המיטה. ועוד סיפר שלא סידר הכרית, כי אם היה כח בידי לזאת היתי ממשיך ללמוד.

והרחיב ג”כ על צורת הברכה, ושאל, הרי במקום להסביר למה לא מברך, יתכן שבפחות מילים היה יכול לברך, וביאר מהו כונה, ובדרגא דיליה [והדגיש שלנו זה לא שייך כל עיקר] בלא כונה עדיף לא לברך, והגדיר זאת נורא – שאין זה מברך אלא מנאץ.

ושוב ראיתי ראיה ברורה למרן החזו”א בדברי הרמב”ם שפועל לא יברך שום ברכה שאינה מדאורייתא, וקשה שיברך תוך כדי פעולה… אלא ע”כ ברכה שלא כצורתה אינה ברכה, ועדיף לאכול בלא ברכה …. ודו”ק. כמה נאה הדברים לאומרם.

כיבוד אב וענות הבן…

ד. עוד כתב הגרי”ח בקר הנ”ל: מתוך חביבות הדברים, ולמען יעמוד לזכרון אספר מה שאירע קודם הדרשה הנ”ל.

אבי רבינו זצ”ל דרש ואמר שהרב ידבר

הרב אמר: אין לי מה לומר

האבא – ולמרות שאין לו מה לומר

הרב: לא הכנתי

האבא – ולמרות שלא הכין

הרב: אין לי כח

האבא – ולמרות שאין לו כח

הרב: אני מתבייש

האבא – ולמרות שהוא מתבייש

הרב: … [לא שמעו מה הרב אמר, כי אביו קטע אותו]

האבא סיים בהחלטיות  – דובלה יראה לכם איך מקיימים כיבוד אב, וידבר, וכולם להיות בשקט כדי שישמעו…

ואז דיבר רבינו שליט”א בהנ”ל והוסיף עוד דברים שאיני זוכרם.

איך שמחים עם בעל התניא…

ה. אחד שאל את רבינו שליט”א איך שמחים עם בעל התניא [שאמר “מי שישתתף בשמחתי אוציאנו מן המיצר אל המרחב” וכו’. וראה להלן בסוף המאמר נספח בענין זה], וכתב לו רבינו שליט”א, “וכי אפשר לשמוח עם מלאך”? ושוב שאל ההוא, א”כ למי התכוין בעל התניא? למלאכים? והשיב הרב: צריך להיות במדרגה רוחנית גבוהה מאד בשביל לזכות בזה.

שמות יקרא…

ו. אחד ביקש ברכה עבור בתו ששמה “לטי” ושאל רבינו שליט”א מהיכן בא שם זה, והשיב האב שהוא קיצור של “לטיפה”, ובתחילה אמר רבינו שטוב שתשנה שמה ל”טלי” שזה טל ה’ וסוד תחית מתים וכו’, ושוב אמר רבינו שאולי “לטי” הוי כעין “נכאת ולט” (בראשית מג, יא). וצ”ע.

ז. ונסתפק רבינו שליט”א במי שנקרא “יוסף” בלידתו ובפועל כולם קורין אותו “יוסי” ונשתקע שם יוסף ממנו, האם כיון שזה שם חדש בפנ”ע, נחשב שנעקר שם יוסף ממנו, או דכיון שקורין לו יוסי מחמת יוסף וחושבין שהוא אביזרא דיוסף, א”כ נשאר יוסף במקומו, וכעין יסוד דינא דהעודר בנכסי עדר וכסבור שהם שלו דלא קני כמבואר (נב ע”ב). ודו”ק. [ויש להעיר דיש יוסי ויוסף בש”ס בחד גברא, וכמ”ש במק”א בס”ד].

כבוד שבת כל השבוע…

ח. הרב אמר שבאופן עקרוני אינו רוצה לאכול “דגים” בימות החול כיון שזה חסרון בכבוד שבת, ולאחרונה אכל דגים ואמר שמחמת חולשתו צריך לזה כעת, ושאלוהו א”כ ממה יתפרנס גופו בכל ימות החול [בימים שאינו צם…], ואמר, יש כאן “ביצים” וגם “מרק” וזה מספיק. [וכעי”ז העירו כמה חכמים שלא יאה לאכול צ’ולנט בליל ששי, כיון שהוא מאכל של שבת, ומאבדים את יחודיות כבוד השבת במנהג זה, ונראה שאינו אוכל בשבת לכבוד שבת בקושטא, אלא מוצא “טרמפ” טוב למלא את תאוותו. ואכמ”ל].

מזמור לברית במקום תחנון

ט. ביום שני בשבוע שעבר היתה ברית בישיבה, ואמר רבינו שליט”א דכיון שהיתה כאן ברית מילה ואין אומרים תחנון, אזי יאמרו הציבור “למנצח על השמינית” ואמרו גם “ויעבור”.

אמירת תחנון כשיש מוהל בין המתפללים

י. וביום רביעי לפני כשבועיים עת שחזר רבינו מברית של נינו אשר הוא היה שם המוהל, ונסע משם לבית מדרשו מיד לאחר הברית, אמר שם תחנון כרגיל. וע’ היטב בשו”ע סי’ קלא ובאחרו’. ודו”ק.

אף בשרי…

יא. רבינו שליט”א הביא [כדרכו לאחרונה] לאברך אחד שוקולד חלבי לברך עליו, וההוא אמר לרב “אני בשרי”… הגיב לו רבינו שליט”א: לא נח לומר “אני בשרי” תגיד “אכלתי בשר”, אם כבר אתה מדבר בנוסח זה אז תגיד “אני לבבי”….

יב. חכם אחד שאל את מרן שליט”א אודות תלמיד שלו מהישיבה שמתחתן באילת, האם הוא צריך ללכת לסדר לו קידושין, ואמר מרן שליט”א, דכיון שזה “סיפור על סיפור”, לא ילך, ואם היתה אפשרות קלה ליסע לשם במסוק וכיו”ב, היה מקום לומר שילך כדי לחזק את התלמיד, אך לא בכל מחיר.

יג. הראו לרב סרטון איך שבאים כחות המדינה לפנות את תושבי “מיצד” ואמר רבינו שזה מחזק אותו לכוין יותר בברכת “למינים ולמלשינים”.

יד. והראו לרבינו שליט”א סרטון של החטופים במנהרות סמוך לרציחתם שמדליקים נר חנוכה בדמעות ובתפלה, ונאחז רבינו שליט”א ברגש נורא.

תפלה במצבי סכנה חמורים

טו. אודות מה שכתבתי בענין תפלה על חולי נורא של הפרה המשוגעת, ושא”א להתפלל על מי שאין לו יד שתצמח לו יד וכו’. כה כתב אלי ידי”נ הרה”ג ר’ אשר חיים איפרגן שליט”א:

בנדרים (סד סע”ב) תניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, וכתבו התוס’ שם וז”ל, “ונפקא מיניה למבעי עלייהו רחמי”. ע”כ. הרי דאיירי כלפי תפלה על “סומא”, ודון מיניה לשאר חולים סופניים.  ובחגיגה (ג:) יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן, וחזרו. ע”ש. וכתבתי בזה מאמר רחב במק”א ואינו לפני כעת. עכ”ד ידידינו הנ”ל.

וכתבתי אליו, נלע”ד דסומא – היינו שפקודת המח של הראיה אינה פועלת ממוחו אל עיניו, וע”ז היתה התפלה שישוב האור למקומו. [כעין צלייאק הנ”ל בדברינו, וכעין בעיית זש”ק שהיא פנימית כהנ”ל], אבל אם לא היו לו עינים כלל, איני יודע אם שייך מיבעי רחמי, מידי דהוה אמי שנקטעה ידו, שהוא חסרון חוצני דחמיר טפי.

וההיא דחגיגה לא ברירא והכל נס בלא”ה, ומין במינו אינו חוצץ. [וע”ש בס’ הערות להגריש”א. ודו”ק]. ושוב שמעתי כן ממרן הגר”ד קוק שליט”א דאין לנו כח להקיש מעובדות פלאיות של חכמינו אלינו. מה גם שיש לפרש שם שעשה פעולה לקבל את גזירת סמיות העין ולא שממש נעקרה העין ממקומה. [וע”ש מהרש”א].

שמירת בני הנעורים

טז. אחד הגיע למרן שליט”א ושאל אודות ישיבה בקרית ספר שיש שם המון בחורים שחשופים לאינטרנט ולכל מיני ניבול פה ומרעין בישין, ובנו עדיין שמור ושומר על עצמו להיות קרוב רק לחברים טובים, האם יוכל להשאירו בישיבה שם, והשיבו רבינו שליט”א, זו צרת המון מקומות, ולא רק בגלל “אינטרנט”, אלא יסוד בעיות הקדושה קיים בכל מקום, ובכגון דא שפרוץ מרובה חייב להבריח את בנו מיד משם ובינתיים יהיה בבית עד שימצא מקום אחר, כי בכל רגע יש חשש השפעה [לא קטן] והיא סכנה נוראה לנפש דחיישי’ בה למיעוטא.

שמירת הילדים מקלקול במשפחה

יז. אודות זוג שהבעל מבקש ללכת עם אשתו והילדים לשבת אצל הוריו כדי לכבדם ולשמחם, אלא שאחיו ואחיותיו ג”כ באים בשבתות, וארח חייהם חפשי ומנבלים את פיהם וכו’, והאשה חוששת מאד על ילדיה שחוזרים משם כל פעם מורעלים בניבול פה וכל מיני דברים לא טובים, הורה רבינו שליט”א שאין לבעל לדבר בשם “כיבוד הורים” בכגון דא, וגם הוא אמור לחשוש על ילדיו כמו שאשתו חוששת.

רבקה ודשה…

יח. בב”מ (כט ע”א) הכניסה לרבקה ודשה. אמרתי למרן שליט”א דמשמע כאן רמז רבקה ויצחק שנאמר בו לשוח ב”שדה” [אותיות דשה], וגם שהאשה נקראת “שדה הבעל”, אלא שאיני יודע לפרש את הרמז בתוכן הדברים.

ואמר מרן שליט”א על אתר שנחלקו רש”י ותוס’ שם אי מיירי בעגלה ערופה או בפרה אדומה, וענין עגלה ערופה הוא סילוק הריגה [בידי אדם] מן העולם, ופרה אדומה ענינה סילוק מיתה [בידי שמים] מן העולם.

והנה פרה אדומה היא גדר תחית המתים, שהעגל הביא מיתה לעולם והפרה באה בתורת אם המקנחת ומתקנת לעילויא, ובספר יחזקאל שבו ענין הטהרה שם נמצא ענין התחיה], וזה סוד יצחק שהוא אותיות “קץ חי” של תחה”מ.

ההוא סבא…

יט. הרב יונתן שלוש שליט”א יצא מחדרו של מרן שליט”א במוצ”ש ואמר למרן שליט”א, “שבוע טוב סבא, אנחנו הולכים”, ואמר רבינו שליט”א, “אוי, כמה זה קשה שכבר קוראים לי סבא, אין זמן”…

ברכה קודם תפלה

כ. שאלו את רבינו אודות ההולך לשמוע ברכת כהנים קודם התפלה, [כיון שבמנין שמתפלל אין ב”כ], האם יש בזה חשש כעין חפציו קודם תפלה. והשיב: אין בזה שום חשש, [ולא דמי כלל לענין ההולך אצל חכם לבקש ברכה קודם התפלה שדברו מזה הפוסקים].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט יום בחצריך – ימי החנוכה במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

גילויים חדשים בסוד יום ראשון של חנוכה

בברייתא דשבת (כא ע”ב) איתא, מאי חנוכה, דת”ר, בכ”ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

ופשט ד’ הגמ’ שנעשה “בו נס” היינו ב”פך של שמן”, והגרש”מ הופמן שליט”א אמר לאחרונה קמיה רבינו שליט”א בשם ה”שפת אמת” (דרושי חנוכה, עמ’ פח) לבאר לשון הגמ’ “נעשה בו נס”, דלכאו’ “בו” מיותר, וביאר, ד”נעשה בו” היינו בעצם השמן, וזל”ק: “כי השמן היה דולק בנס, אף מה שהיה יכול לדלוק בלי נס עכ”ז היה הדלקה בנס לחיבה יתירה, וכבר מובן כי הדלקה בנס היא למעלה מהדלקה בטבע, ונעשה בו נס לשון הרמה אל למעלה מהטבע לדלוק בנס“. וע”ש מה שהרחיב עוד בזה.

[וידוע מאי דמטו בספרים פירוש נוסף שהכירו בעצם זה שהשמן דולק – שזה נס ולא טבע, בבחי’ מ”ש בתענית (כה ע”א) “מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק”. וביסוד זה אמרו ליישב באחד מן האופנים את קושיית הב”י הידועה בסי’ עת”ר, והשפ”א שם תי’ את קו’ הב”י לפי דרכו הנ”ל].

ואמר מרן שליט”א שיש להוסיף מיא וקמחא בביאור זה, ד”נעשה בו נס” היינו ב”יום”, שהוא נהפך מ”יום” למצב “אמא“, בבחי’ “חנה ושבעת בניה” [שהמעשה שלהם היה בימי החנוכה כנודע, וידועים ד’ האר”י ד”חנוכה” אותיות חנה כ”ו] דלקבל ימי ימי חנוכה, ו”אמא” היינו “בינה“, וימי החנוכה שורשם ב”בינה” [כמ”ש “בני בינה ימי שמנה קבעו”] שהיא “אם הבנים” – היינו ז”ת [חג”ת נהי”ם], נמצא דכל הח’ ימים כלולים ביום זה, ו”חנה” בגמטריא “ס”ג” וס”ג היינו “אמא” כנודע.

וכל זה הוא בחי’ “אחד למעלה ושבע למטה” של יוה”כ, [וכן מבואר יסוד זה בדברי מהר”ר נתן מברסלב זיע”א “ליקוטי הלכות” (הל’ חנוכה סי’ ג אות ג). ע”ש], וכבר ידוע הקשר בין יוה”כ לחנוכה, ששורשו בירושלמי דשבת פ”ב (דכ”ד ע”א), ונתבאר בהרחבה בדבריו הקדושים והידועים של הגרא”ד מאווריטש זיע”א בסה”ק “בת עין” (פרשת וישב) עה”פ “ויהי כמשלש חדשים” כנודע. [ויש להוסיף ברמיזא ד”בו” בגי’ ח’, וכן “בו נס” ר”ת בן. תן לחכם ויחכם עוד].

שוב אח”כ כתב רבינו שליט”א בחידושיו בכתב יד וזל”ק:

ענינים

מודים אנחנו לך שאתה הוא הוי”ה.

על הנסים שעשית לאבותינו.

משמע ברישא מודים לך שאתה שמך הוי”ה, ובשם הוי”ה עסקינן שבו מטבע התפלה – ברוך אתה הוי”ה, ואילו על הנסים לאו בשמא דהוי”ה עסיק, אלא “לך” מיהא, ולא אסתגר בשמא, דהא גופא החילוק שבין מודים על הטבע כלפי על הנסים. [דו”ק במטותא].

ולבסוף מסיימים על כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד, ומשמע שיחס מודים אנחנו כלפי על כלם הא כבר התפשטות ההודאה בכל העולם, והוא בגדר “על” של תוספת בחינת ג”ר על ז”ת בגוף, ואז כבר נעשה שם שלו שבו אין חילוק בין טבע לנס ומוגדר הכל תחת שמו אחד. [דו”ק בסיפא].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

מצ”ב כת”י מרן שליט”א מהענין הנ”ל.

תמונת מרן שליט”א קורא בספר “באמת הוא מלאך” על הגרא”צ סופר זצ”ל

תמונת מרן שליט”א מקבל לידו שמן כתית מבית הגרי”ש אלישיב זיע”א. [בפועל לא מקפיד רבינו שליט”א להדליק נרות חנוכה דוקא בשמן זה, ונימק טעמו, שאינו בדרגה זו להקפיד בענינים כאלו..].

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט קדוש ישראל הגר”ד קוק שליט”א בגילוי חדש ומחזק על האור והכח הרוחני של יום ראשון דחנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

כבוד התורה – ענוה ושפלות

בבית מדרשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א

הבוקר הלכתי להתפלל בבית המדרש הגדול דחסידי צאנז בעיה”ק טבריה [שב”ה עושים “ברכת כהנים” בכל יום ויום כדת וכדין], ובא יהודי אחד מהמתפללים שם ואמר לי בצער גדול שמבקש לדבר עמי דבר מה…

וכה דיבר האיש:

לפני כשנה הגיע מרן הקדוש רבי דב הכהן קוק שליט”א לאולם הסמוך לביהמ”ד דצאנז, והשתתף באירוסי הבחור למשפחת גרינוואלד המקורבים לרב…

באמצע האירוע תקפו את כבוד הרב כאבי רגלים עזים, ואז טפלו לרב ברגליו [וגם הורידו לו הגרבים], וחייכתי לעצמי סוג חיוך שיש בו מעט זילותא כלפי רב האי גאון וקדוש…

מאותו יום… יש לי כאבים בכל הגוף ואני עובר מהכא להת ביסורים… וגם פרנסתי נעצרה ממש… אין לי ברכה בשום דבר… לא לי ולא לאשתי… עוד מעט עוברת שנה והכל תקוע… אני מרגיש כל הזמן צער נורא על החיוך השטותי הזה, ומבקש בכל לבי מחילה מכבוד הרב הקדוש שליט”א…

ראיתי את הצער הנורא על פניו, ואת יסוריו המצפוניים על המעשה שנעשה שלא כהוגן, והצעתי לו שיבא בעצמו אל הרב ויבקש מחילה, וברור שרבינו שליט”א ימחל באופן של “חכם עוקר את הנדר מעיקרו” (כתובות עד ע”ב), וגם יברכנו מעומקא דלבא, אך הוא אמר שחושש מאד לגשת אל הרב, וכתב את הדברים במכתב וביקשני להיות שליח עבורו.

כשהגעתי למרן שליט”א וספרתי לו את כל האמור, אמר מרן שליט”א בענות קדשו המופלאה:

לא שייך סליחה, כי לא ראיתי את זה… הוא לא פגע בי כלום… עד כדי כך לבקש מחילה אין צורך…

ואמרתי לרבינו שליט”א, שלכאורה עדיין יש כאן דופי, מצד שנהג שלא כהוגן ב”א לחבירו, ובפרט כלפי רב האי גאון, ולא התייחס רבינו שליט”א לדברים אלו כלל ועיקר.

וביקש רבינו שליט”א לכתוב להנ”ל מכתב, וז”ל:

לכבוד וכו’.

כבודו יזכה לכבד אנשים בכל מצב.

לגבי עצמי – לא שייך שום מחילה, כי לא עשית לי מאומה, ולא “נתפס” כאן שום איסור כלל.

ויהי רצון שתקבל פרנסה ובריאות, ותעלה במעלות התורה.

כיבוד אם – דב”ש

כיבוד אב – בן בוזי הכהן  

נ”ב. סברת רבינו שליט”א היא, שאם אדם צוחק בפיו ובלבו על אחר, והכל בינו לבין עצמו, כיון שהאחר לא נפגע כלל שהרי אינו יודע מזה, אין בזה איסור הונאה וכו’, וממילא ליכא נמי קפידא.

אכן יש לאדם לתקן את עצמו, שזה ברור שאינו נוהג בדרך מתוקנת, וצריך לראות כל אדם באופן חיובי ובלימוד זכות וכו’.

ובר מן דין, כשמדובר בת”ח אשר הוא “דרופתקי דאורייתא” (סנהדרין צט ע”ב), ובפרט כשהוא “גברא רבה” אשר לו חשיבות טפי מס”ת (מכות כב ע”ב), אז גם אם אין החכם מרגיש בחוכא שנעשתה כלפיו, כאן התורה תובעת את עלבונה, כיון שהוא ענין מופשט.

רק שרבינו שליט”א מחזיק עצמו איש פשוט יותר מכל הפשוטים, ולכן לא קיבל את הדברים שנאמרו כלפיו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הזהרו בגחלתן: סיפור קדושת התורה והענוה במחיצת מרן הגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

משיב למבקש תיקון על שתיית יין אסור

במוצאי שבת קדש הגיע בחור צעיר לבית מדרשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א ודמעות בעיניו, וסיפר שעשה הבדלה על היין, ופתאום הוא מגלה שכתוב על היין “לא כשר”, ומתברר שזה יין שהגיע ממחוזות הגויים בחו”ל, ובודאי יש בו דין “סתם יינם” שאסור בשתיה, ואולי גם יותר גרוע מזה…

הלה ביקש לשאול עצה ותיקון מרבינו שליט”א כדת מה לעשות, ובפרט שהוא מתחזק מאד בשנה האחרונה בכל הנוגע לתורה ומצות ומרגיש צער גדול שקרה לו דבר כזה.

ואמר רבינו שליט”א, שיקבל על עצמו שלא להרבות ביין בכלל, כי זה מביא הרבה עבירות, שישמע עוד מעט את ההבדלה שאני עושה… אבל הקבלה הזאת שאמרתי היא קבלה גדולה וחשובה…  

נ”ב. רבינו שליט”א אומר תמיד שכל המשקאות החריפים יש בהם דופי, והם מרחיקים את האדם מעבודת ה’, ואפילו יין שנאמר בו “ויין ישמח”, אין בדורינו מי שיכול להגיע לדברים טובים ע”י ריבוי שתיית יין, ואדרבה דבר זה מביא לידי עבירות, וכמ”ש בסוטה (ז ע”א) בענין אשה סוטה שמביאין אותה לבדיקה, “היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, ואומר לה, בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושין”…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הגר”ד קוק שליט”א משיב למבקש תיקון על שתיית יין אסור הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

הוציאוה ותשרף – נרות חנוכה…

לאחרונה הבאנו כאן את החידוש הנודע של הרה”ק רא”ד מאווריטש זיע”א בעל “בת עין” על הפס’ “ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר” וכו’, שביאר זאת על ימי החנוכה שהם ג’ חדשים מראש השנה וכו’. ע”ש דברים מופלאים באהבת ישראל וקדושתן.

ובס’ “נאות דשא” הובא מה”אבני נזר” זיע”א לרמוז בפס’ “הוציאוה ותשרף” שהוא מיתוק הדין, ורמוז בו דין נר חנוכה שמוציאין אותו החוצה לפרסומי ניסא.

גם ידוע מה שהביאו הראשו’ סמך לברכות הדלקת נר חנוכה מן התורה מהכתוב (במדבר כא, ח) “וַיֹּ֨אמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף [להדליק נ”ח] וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל־נֵ֑ס [שעשה נסים] וְהָיָה֙ כָּל־הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי [שהחיינו]”.

וידידינו ר’ אהרן גיאת שליט”א אמר לי שמרן הגר”ד קוק שליט”א העיר בזה, שלכאו’ צ”ב אמאי ענין “הדלקת” נר חנוכה נרמז במילים “הוציאוה ותשרף“, וכן במילים “עשה לך שרף“, הלא את הנרות “מדליקים” ולא “שורפים”…

וביאר רבינו שליט”א ע”פ עובדא שסיפר הגאון הרי”מ חרל”פ [ראה “שיחות הראי”ה” לרמ”צ נריה (עמ’ שנא), ו“שבחי הראי”ה” עמ’ 116] וכדלהלן:

בחורף תרע”ד כאשר הצטרפתי לנסיעתו של הראי”ה קוק זיע”א אל הגליל, התעוררתי באמצע הלילה וראיתי את הרב נישא בסערת רוח הלוך ושוב לאורך החדר, נחרדתי והתרוממתי…

והנה ניגש אלי הרב ואחז בידי, ידיו היו קרות כקרח, ופניו בערו וזהרו כלפידים, ומפיו פרצו דבר להבה…

רבי יעקב משה…

אני נשרף מאהבת השם…

ונוסח זה להשרף מאהבת ויראת ה’ – היה שגור בפי כמה וכמה צדיקים כנודע, [ראה “דמויות הוד” ח”ב (עמ’ רח), ובס’ “יהי אור” (עמ’ עח) על מהר”א מקרלין, ובס’ “הנאדר מקדושים” (עמ’ צו) על בנו הרביעי של ר”י מרוז’ין ר’ נחום משטעפינשט זיע”א, וב”שפע חיים” – רעוא דרעוין ח”ג (מאמר יג, עמ’ קכא). ועוד.

והכי מטו משמיה דהרה”ק מקוברין זיע”א שאמר, וכי חידוש הוא שאברהם לא נשרף בכבשן האש, החידוש הגדול הוא איך לא נשרף מאהבת ה’ שבערה בקרבו [נתיבות שלום מסלונים עמ’ קיט אות ב].

ואמר רבינו שליט”א, שבזה יש לבאר את רמז הפסוק “הוציאוה ותשרף” שהביא רבינו ה”אבני נזר” זיע”א, ללמדנו כי בעת שהאדם מוציא את נרות החנוכה ומדליקם לפרסומי ניסא, הרי שהוא אמור להגיע להרגש שהוא נשרף באהבת ה’.

לאחרונה כשאמרתי את הדברים שוב לפני מרן שליט”א לקראת ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה, כה התבטא: “מה אתה אומר… זה הרי מבהיל הדברים האלה… איזה פחד זה… כמה זה מחייב אותנו… היכן אני… היכן אני”…

נ”ב. במסכת מידות (פ”ב מ”ג) “לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים, ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות”. והני י”ג הם מנין “אהבה”, של אהבת השי”ת לעמו ישראל ואהבת הנס, והיונים בקשו לקלקל את האהבה הקדושה שבאה מי”ג מידות הרחמים. וידוע מה”בני יששכר” (מאמרי חנוכה מאמר ד אות כט) ד”מתתיהו בן יוחנן” יש בו י”ג אותיות כנגד הנ”ל. וע”ע בשו”ת שיח יצחק וייס (או”ח סי’ שנ).

וחיבור פורים לחנוכה [כידוע ברמז טמנו רשעים פ”ח לי, וברמב”ם הם מחוברים ממש] ע”י שתיית יין כיוצא מר”ת אהב”ה – הביאני אל בית היין, ומסיים ודגלו עלי אהבה, ושם נאמר “הדור קבלוה מאהבה” כנודע, וי”ג אדר זמן קהלה לכל שהוא תוצאת אהבה הניכרת בעם ישראל, [ועוד יש להרחיב הרבה בענין י”ג השייך בחנוכה ובפורים, תן לחכם ויחכם עוד]. ובין חנוכה לפורים “תיקון שובבי”ם” של אהבה נפולה.   

וכתב הרב “בת עין” (דרושי חנוכה) בענין מצות הדלקת נר חנוכה באופן של חיבור יום ולילה וז”ל, “בחינת חנוכה הוא רזא דהשתחויה, כמו שאמר המגיד זללה”ה על פסוק ואני והנער נלכה עד כה, שהוא מרמז על חנוכה שהוא כ”ה כסליו, ואח”כ ונשתחוה כו’, שהוא בחינת השתחואה, כמ”ש במשנה שנתקנו י”ג השתחויות נגד י”ג פרצות שעשה מלכות הרשעה, ולכך מצוה להניחו בתוך עשרה, כדי לכרוע שהוא רזא דהשתחויה. וענין רזא דהשתחויה הוא עד”ז להשפיל את עצמו שהוא בחינת ענוה ושפלות ומחמת זה הוא ממשיך השראת השכינה ושפע ברכה וחיים בזה העולם.

מצ”ב שירת “וכל החיים יודוך סלה” מפ”ק של מרן שליט”א בימים האחרונים.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הוציאוה ותשרף – בנרות חנוכה: פנינת חיזוק עצומה ממרן הגר”ד קוק שליט”א לקראת ימי החנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שאלה: האם מותר לכהן לבקש מ”אבי הבן” [בכור] שיעשה את מצות ה”פדיון” אצלו.

א. איתא בחולין (קלג ע”א), אמר רבא, בדק לן ר”י, האי כהנא דחטיף מתנתא, חבובי קא מחבב מצוה, או זלזולי קא מזלזל במצוה, ופשטנא ליה “ונתן” ולא שיטול מעצמו. אמר אביי, מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי, וכיון דשמענא להא דתניא “ויטו אחרי הבצע”, ר”מ אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא, כיון דשמענא להא דתניא, “הצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים”, משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי – לאחזוקי נפשאי בכהני, ולפרוס ידיה, אנסיה ליה עידניה. ע”כ.

ב. ומתבאר שאין לכהן לבקש שיעשו אצלו את מצות פדיוה”ב, כיון שיש בזה חסרון כלפי מה שאמרה תורה במתנות כהונה (דברים יח, ג) “ונתן לכהן”, שצורת הנתינה נחסרת כאשר יש דרישה לקבל מן הנותן. אמנם אמר מרן הגר”ד קוק שליט”א, שאם הכהן מכיר אבי הבן עני וחס עליו, ומבקש ממנו לפדות אצלו את בנו כדי להחזיר לו הממון לאחר קיום המצוה, בזה אין חסרון. ועפי”ז יש לדון שאם יודע בעצמו שהוא כהן מיוחס ושאר כהנים אין בהם בירור גמור, שגם בזה יהיה מקום להתיר לומר לפדות אצלו, כיון שלצורך המצוה הוא עושה ולא לצרכי קיבול המתנות.

ג. ובשו”ת מהר”י מברונא (סי’ קכב) כ’, מצאתי בתוספות, שנוהגים שאבי הבן יעמוד לפני הכהן, והכהן ישב בדרך חשיבות לקבל מתנות כהונה, שנאמר “למשחה בהם”. עכ”ל. וכ”ה וביש”ש (פ”ק דקידושין סי’ נד). אמנם בתשובת מהר”ר ישראל נג’ארה שנדפסה בשו”ת מהריט”ץ החדשות (סי’ א) מבואר שהמנהג הוא שאבי הבן והכהן שניהם עומדים בשעת הפדיון לכבוד המצוה, והביא סמך לדבר ממתני’ דביכורים (פ”ג מ”ג) ובירושלמי שם, [וה”נ הכהן עומד בפני אבי הבן המקיים מצוה, וע’ שלהי פסחים. ודו”ק], וכתב מהריט”ץ שם בסיום תשובתו, שכן הוא האמת ושכן נהוג. ע”כ. וכן הביא מהר”ר יצחק בויאנו בס’ “שלחן מלכים” (סי’ שה ס”ק יד). וכן נהוג ברוב ככל קהלות הספרדים כנודע. וע”ע בס’ ליקוטי פנחס שווארץ (סי’ שה ס”ק לה). וע”ע היטב ב”מנהגי מהרי”ל” (עניני פדיוה”ב אות ב),

ד. והנה כתיב (במדבר יח, ח) “וַיְדַבֵּ֣ר ה’ אֶֽל־אַהֲרֹן וַאֲנִי֙ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּֽי לְךָ֔ אֶת מִשְׁמֶ֖רֶת תְּרוּמֹתָ֑י לְכָל קָדְשֵׁ֣י בְנֵֽי יִ֠שְׂרָאֵל לְךָ֙ נְתַתִּ֧ים לְמָשְׁחָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ לְחָק עוֹלָֽם”. ופרש”י, “למשחה, לגדולה”. והוא ע”פ הש”ס בכמה דוכתי (סוטה טו ע”א, וזבחים כח ע”א ושם צא ע”א, וחולין קלב ע”ב) “למשחה – לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים”. והעיר מרן הגר”ד קוק שליט”א ד”למשחה לגדולה” נאמר דוקא בענין אכילה, וכמ”ש בחולין (קלב ע”ב) אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי, ואין נאכלות אלא בחרדל, מ”ט, אמר קרא למשחה – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים. נמצא שאין בידינו לדון בענין פדיון הבן אלא מצד מ”ש “ונתן לכהן” וכמבואר לעיל, ודלא כמהר”י מברונא הנ”ל בשם התוס’. וצ”ע. ושו”ר שכבר העיר בזה בס’ מנחת כהן ח”א (קפרמן, סי’ כא).

ה. שוב שמתי אל לבי שבתשו’ מהר”י ברונא הנ”ל לא ציין על הפסוק הנ”ל, אלא על הפסוק בספר שמות (כט, כט) “וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא בָ֖ם אֶת־יָדָֽם”, ופרש”י,”למשחה – להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה, כמו (במדבר יח ח) לך נתתים למשחה, (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי”. ע”כ. וע”ש ברמב”ן וברשב”ם וברא”ם ובחזקוני. ומתבאר טכסיס כאן חשיבות הכהנים בבגדיהם, ומזה שפיר איכא למילף רצון התורה שיהיה הכהן מכובד בכל פעולה שיש בה קדושת כהונה. ונחמד הוא.

ו. אך מרן הגר”ד קוק שליט”א אמר דביאור זה לא ניחא בדברי מהר”י מברונא, כיון דבלשונו כתוב להדיא “והכהן ישב בדרך חשיבות לקבל מתנות כהונה, שנאמר למשחה בהם”, הרי שתולה הדבר בדין “מתנות כהונה” שנאמרו בפרשת קרח, וטפי ניחא לומר דס”ל להתוס’ שהביא מהר”י מברונא שיש לדמות דין אכילה דמתנות כהונה לשאר מתנות שאין בהם אכילה. [ולפי”ז הפסוק דנקיט הוא אגב שיטפיה, וראה לשון מהרש”ל ביש”ש שם. ודו”ק].

ז. וחזיתיה למרן שר התורה מהר”ח קניבסקי זיע”א בדרך אמונה (פי”א מביכורים ס”ק לא) שהביא ב’ הדעות בענין אם הכהן יושב או עומד, ולא הכריע ביניהם. ואכתוב למשמרת דחזינא למרן הגר”ד קוק שליט”א כמה וכמה פעמים שאבי הבן הפודה עמד, ורבינו שליט”א ישב בעת קיום המצוה. וראיתי שכן נהגו חכמי חלאב ממשפחת “טוויל מעלי הכהן” וכמ”ש בס’ “דגלי תורה” (עמ’ טו), וראה מש”כ בהערה לס’ שלחן מלכים שם בשם מהר”ר יוסף עדס זצ”ל. וכן נהג רבם של יוצאי יהודה בוכארה, מהר”ר יהודה הכהן רבין זצ”ל וכמ”ש בס’ תפארת בנים ח”ה (עמ’ מח). ומרן הגרי”ש אלישיב זיע”א השיב לשואלו, שאין חובה על הכהן לעמוד בעת הפדיון, וכמ”ש משמו בשו”ת ישא יוסף (יו”ד ח”א סי’ נט).

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט האם מותר לכהן לבקש שיעשו אצלו “פדיון הבן” הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

יש לומר בסיום שיחה “שלום” ולא “בי”…

לפני כמה ימים עורר הרב משה הכהן נחמו שליט”א בחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א שיש להרגיל את האנשים לומר “שלום” בסיום שיחה ולא “בי” כנהוג מהרגל הגויים.

ואמר רבינו שליט”א:

“ביי” – זה לא יפה להגיד, הכי טוב ונאה לומר “שלום”, ואפשר גם לומר “להתראות”…

ואמרו לרבינו שליט”א שידוע משמו דמה שנעשה שגור בפי ההמון לומר אחד לשני “ביי” בסיום שיחה, הוא רמז לחיבור י”ב שבטי יה…

וחייך רבינו שליט”א ברמיזה שדברים אלו נאמרים רק כרמיזה בעלמא להורות שאין דבר שאין לו מקור ושורש בתורה, ובפרט כאשר הגיע ללישנא דעם ישראל הקדוש, אבל בודאי שאין לאבד את קדושת ה”שלום”, וכמבואר במשנה שלהי מסכת ברכות.

ושוב מצאתי למרן שליט”א בספר “אוריאל” ח”ב (עמ’ נט) שכתב:

הסתר הגלות שבו משמש מטבע “בי” במקום “שלום”, משמע במזלייהו חזי שענין “שלום” מושרש ביוסף כידוע (מאד), וכוחו של יוסף הוא בריכוז כל י”ב השבטים לחדא, ונמצא מזלייהו חזי להשלים את מעשה השלום ולפורטו ל”חלקיו”, וכל ישראל יש להם חלק – וניתנה נבואה לשוטים וכו’. עכ”ד המופלאים.

הרי לפנינו כבר בכותרת של גילוי סוד ההשתלשלות, שאין זה אלא “הסתר הגלות”, ותו לא מידי…

נ”ב. מה שכתב רבינו שליט”א בענין יוסף, כוונתו היא, ד”שלום” הוא “יסוד” [כנודע] ויסוד היינו יוסף, [ואכמ”ל בפרטים], וכן כתיב ביה “לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן” וכו’. וכל השבטים הם בחי’ נוקבא לגבי אבות, ויוסף הוא “דוכרא דשבטים”. תן לחכם ויחכם עוד.

בברכה  רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הגר”ד קוק שליט”א מבאר את שורש אמירת העולם “בי” בסיום שיחה במקום “שלום”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

קירוב לבבות במעונו של הגר”ד קוק שליט”א

הערב הגיע יהודי מ”דימונה”, ואמר בצער למרן אור העולם ר’ דב קוק שליט”א, שאחיו הצעיר מחלל שזה כבר 10 שנים, ואם הרב יעודד אותו וידבר עמו, מסתמא הוא יחזור לשמור שבת, כי הוא מאד אוהב את רבינו שליט”א.

הרב אמר שאינו יכול לדבר כ”כ, וצרידותו ידועה לכל בימים אלו, ועל כן ביקש מתלמידו לדבר אל היהודי מדימונה ולקרבו בעבותות האהבה כאשר הוא יושב ליד רבינו, ואמר רבינו שישתדל להוסיף כמה מילים כפי יכלתו…

וכך נאמר לאותו יהודי:

דוד ישראל היקר… הרב קוק יושב כאן והוא מנוע מלדבר בגלל בעיה בגרון והוא גם חלש מאד… הרב מוסר לך ד”ש חם…

אתה “דוד מלך ישראל חי וקיים”… דוד זה יום שבת, הוא שבע… תהלים של דוד המלך שייכים ליום שבת…

כאן הוסיף רבינו שליט”א לומר לו, אתה יכול להציל אותי בפועל על ידי שמירת השבת שלך…

תשמור את השבת ויהיה לך אך טוב וחסד… אתה חמודי… חמוד”י זה ראשי תיבות “דוד מלך ישראל חי וקיים”…

וחייך רבינו שליט”א בהנאה וקורת רוח.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט החיוך של הצדיק: קירוב לבבות מחדרו של מרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א עבור יהודי מ”דימונה”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.