אמן יהא שמיה רבה בכל הכח והכוונה

הנני להביא כאן מה שכתב אלי ידי”נ הגרי”ש שליט”א:

נודע מש”כ בסה”ק (ויש לזה מקור נאמן בד’ האריז”ל) דבימים אלו יש שפע רוחני עצום מהשמים לכל דורש ומבקש, וכל הפושט יד נותנין לו, ומצאו סמך לזה מהכתוב במגלת אסתר, “ויאמר המלך לאסתר, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש”, ונודע דכל תיבת המלך במגילה מכוונת כנגד מלכו של עולם.

ואכן אסתר המשיכה לבקש: תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, ואכן בקשתה התמלאה.

ויש להבין כיצד פועלים שהשי”ת ימלא כל משאלות ליבנו לטובה בימים קדושים אלו?

ידועים דברי הגמרא בשבת (קיט ע”ב) כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו – קורעין לו גזר דינו, אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה  מוחלין לו, ופותחין לו שערי גן עדן.

וכ’ הרבה מגדולי הדורות שבכוונת יהא שמיה רבה יכוין שימחה שמו של עמלק מהעולם (עי’ בתוס’ ברכות ג סע”א, ובטור סי’ נו, ולמהר”ח ויטאל ב”שערי קדושה” ש”א פ”ד, ובמש”כ החיד”א במורה באצבע פ”ב אות לד).

ויסוד הדברים על פי דברי רש”י בפסוק (שמות יז טז) “כי יד על כס יה מלחמה לה’ בעמלק”, כי יד על כס יה – ידו של הקב”ה הורמה לישבע  בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב”ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם”. ע”כ.

נמצא שבזמן זה שעוסקים במחיית עמלק, יש לכוין ביתר שאת וביתר עוז בעניית אמן יהא שמיה רבה – שימחה שמו של עמלק.

ויש שפירשו שזה מה שמצאנו אצל מרדכי “ויזעק זעקה גדולה ומרה”, כלומר שענה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו! כיון שרצה להמשיך ישועה לישראל, ולקרוע גזר דינם לטובה, וכמ”ש דכל העונה איש”ר בכל כוחו קורעין לו גזר דינו!

ויש לומר שזה נרמז במה שאמרה אסתר יבא המלך והמן היום, ואיתא בספרים שכאן רמוז שם הויה כסדר, והכוונה בזה לפי האמור, שאסתר כיונה בכל מעשיה למחות זכר עמלק באופן שיהיה השם שלם, והשם י”ה יהיה שלם יוד קי ואו קי.

ועל פי זה פירשו את הפסוק בתהילים במזמור יענך ה’ ביום צרה: נרַנְּנָ֤ה׀ בִּ֮ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝קֹוָ֗ק כָּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ, עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ׀ יְקֹוָ֗ק וכו’.

אימתי  יענך ה’, ונרננה בישועתך?

זה תלוי בנו!

מתי ש”ימלא ה’ כל משאלותיך”

שכל המשאלות של יהודי זה ימלא ה!

היינו שהשאיפה והתפילה תהיה ששם ה’ יתמלא, כיון שעכשיו אנחנו במצב של יד על כס “יה”, אבל אם נתפלל ששם ה’ יתמלא ויהיה יוד קי’ ואו י’, אז עתה ידעתי כי הושיעה ה’!

ואמר הגרמ”צ שליט”א, דנמצא דמי שרוצה שיתקיים בו תנתן לי נפשי בשאלתי,   צריך שיקיים בעצמו: ימלא ה’ כל משאלותיך! עכ”ד ידידינו הגרי”ש שליט”א.

וכה כתבתי אליו בס”ד להוסיף נופך על הדברים הנפלאים הנ”ל:

הן ידוע דצירוף הוי”ה כסדר רק בחדש ניסן שבו “ישמחו השמים ותגל הארץ”, ואדר סמוך לניסן וכמ”ש רש”י בתענית (כט סע”א) על משנכנס אדר מרבין בשמחה דהיינו מי שמחת ישראל “פורים ופסח”, והוי”ה זו מתעוררת מכח “יבא המלך והמן היום”, של אסתר המלכה.

והנה מרדכי היה בזמן ההפרש שבין בית ראשון לשני שהוא בדיוק ע’ שנה, [והוא הפר עצת המן עמלק, וע”כ שמו “מר-דכי” שבו “מר” ד”עמלק”, ו”דכי” גי’ “דל” שדילל והעני את כח עמלק מן העולם], וזה בחי’ קריעת גזר דין של ע’ שנה בכל יהודי שעונה איש”ר בכל כחו… ודו”ק.

והרש”ש בדרושיו הפליג בקריעת גז”ד דר”ה ע”י עניית איש”ר כנודע, ובר”ה כתיב “ושלחו מנות לאין נכון לו”, וגם ידוע ר”ת אלול “איש לרעהו ומתנות לאביונים” [והוא גם ר”ת להשמיד להרג ולאבד את”…. להורות דביטול גזירת להשמיד וכו’ ע”י אהבת חברים של משלו”מ והפקעת פירודא מישראל]. ותכלית ר”ה יוה”כ, שהוא כ-פורים כנודע [ונקרא ג”כ ר”ה ביחזקאל מ כנודע]. וא”כ מצא מין את מינו וניעור בחיזוק עניית איש”ר בפורים ובר”ה יחדיו. והבן זה.

עוד רמ’ז הרומ’ז על האר”ש, יהא “שמיה” – ר”ת ה’מלך מ’ה ש’אלתך י’נתן [ו’ ד”וינתן” ירדה כי היא ו’ החיבור….].

קצרתי במקום שאמרו להאריך וכעת עמ”ק במקומו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הסגולה המיוחדת לימי הפורים אמן יהא שמיה רבה בכל הכח והכוונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לא כל אדם שייך במצות השכרות בפורים!!

אחד מבני קהלת קדש “מאורות יהושע” נפל כמה פעמים בתאוות השתיה והיה ממלא כריסו במשקאות חריפים כמעט מידי יום ביומו, ושלום בית נתערער בגין כך.

מזה כשנה קיבל על עצמו להתנתק לגמרי מכל מיני שתיית אלכוהול, וב”ה חזר השלום לשרור בביתו.

לקראת ימי הפורים הביע את משאלתו לשתות “רק בפורים” יין מלכות רב כיד המלך, ואשתו מציבה תנאי להמשך החיים המשותפים בזה שימשיך את מניעתו מן השתיה גם בפורים, כי חוששת מאד שהתחדשות השתיה תחזיר לו את הרצון העמוק לשתות, והגוף יחדש את ווסת השתיה הכללי וכו’.

סיכמו הזוג ביניהם כדרך בני התורה שיעלו את השאלה לפני שלחנו של מרן הגאון רבי דב הכהן קוק שליט”א, ואת אשר יאמר הם מקבלים בלב שלם.

אמש הצגתי את השאלה בפני רבינו שליט”א וכה השיב:

לגביו של השואל הזה, בנסיבות שלו… הוא לא שייך במצוה הזו, ברור שזה יזיק לו… ולכן לא ישתה כלל בפורים…

וגם בחורי ישיבה שמחמת השתיה הם מקלקלים את ווסת גופם ומגיעים למאמץ של צער הגוף והקאות וכו’, לא ישתו!! ויש בזה איסור חובל בעצמו, ובפרט אם מגיעים להרמת יד וכו’, שבודאי אין זה רצון ה’ ולא על זה דברו חכמים כשאמרו “לבסומי בפוריא”… עכ”ד רבינו שליט”א.

הדברים עתיקים, וכתובים בספרי הפוסקים, ולא באנו אלא לעורר חיזוקים, בדברי תורה הנעימים והמתוקים, וברוך אשר יקים, תן לחכם ויחכם עוד להבין מזה כמה וכמה הוראות נכונות בסוגיית השכרות, אשר רבים לצערינו מגיעים אליה מחמת תאוות ורצונות שונים, ולא מחמת שמחת עבודת היוצר, ושם דרך אראנו בישע אלהים, וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים אכי”ר

בברכת שבתא טבא

יקותיאל דטבריה

נ”ב: בשנה שעברה, שבת פרשת תצווה – זכור תשפ”ה, היה מו”ר הרב דב קוק שליט”א בייסורים וכאבים חזקים לאחר הניתוח שעבר באגן. בשעת קריאת התורה ישב הרב על מיטתו בחדר הסמוך, ודלת החדר פתוחה, וכך שמע את הקריאה ואת פרשת זכור.

לאחר הקריאה אמר הרב שליט”א:

הגדר של בית ראשון – לוחות ראשונות, בחינת ראיה.

הגדר של בית שני – לוחות שניות, בחינת שמיעה.

וכבר אמרו חז”ל (ערובין נד):

“אלמלי נשתברו לוחות ראשונות – לא נשתכחה תורה מישראל”.

בית ראשון הוא בחינת ראיה – מציאות שאין בה שכחה. לוחות ראשונות היו בראיה, בדבקות של “וכל העם רואים את הקולות”. כשיש ראיה – אין שכחה.

בית שני הוא בחינת שמיעה – קבלה, הפנמה, עמל. שמיעה שייכת למקום שבו יכולה להיות חלות של שכחה.

נס פורים הוא המעבר שבין בית ראשון לבית שני, בין לוחות ראשונות ללוחות שניות. ובדיוק בנקודה הזאת עומדת קריאת פרשת זכור, שבה אנו אומרים “לא תשכח” – שלא תחול עליך חלות השכחה בתורה.

לאחר הדברים אמר הרב שליט”א:

חבל שלא אמרתי זאת קודם הקריאה. כי כשמכוונים כך – אפשר לזכור כל תוס’ שלומדים. ולא רק לזכור תוס’, אלא לזכור את הר סיני.

וסיפר הרב שליט”א שפעם אחת אמר המגיד ממעזריטש לתלמידיו בלשון זו:

אתם מרגישים שמה שאני אומר – זה מסיני? שאתם איתי בהר סיני?

כל התלמידים השיבו שמרגישים כך. אולם תלמיד אחד אמר: אני שומע את דברי הרב, אבל איני מרגיש כך. ולימים התגלה שלבו לא היה שלם.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט לקראת פורים – הרב דב קוק שליט”א: לא לכל אחד מותר לשתות ולהשתכר בפורים… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א

ניחום לאמא על בנה הפעוט שנפטר

א. השבוע הלכתי לבית האבל לנחם את ידידינו היקר ר’ אור עקיבא בוקסבוים הי”ו היושב בעמק הבכא על פטירת בנו חמודו יוסף יצחק ז”ל שנפטר בגיל 11 חדשים, ואמרתי למרן שליט”א שהנני חושש ללכת לשם מחמת הצער הנורא וכו’ ומה נאמר ומה נדבר, וגם שמעתי שהאמא צריכה חיזוק גדול, וכתב אגרת חיזוק קצרה וביקש לקראה בפניה.

וז”ל קדשו: כאשר אבדה בתו של המשגיח [רבינו יחזקאל לוינשטיין זיע”א] את בנה היחיד, כך כתב לה ביום הראשון ממש, אשרייך שזכית להחזיר את הפקדון בלי שום רבב של חטא, ובל נחשוב שאינו מרגיש – המשגיח, אלא אין מרגיש כמותו, עד כדי שבאותו יום סירב להספיד את ראש ישיבת סלבודקא מחשש שיתערב בדבריו גם הצער של פטירת נכדו ואז נראה לו כעין שקר בדרגתו הגבוהה, שימו לב לדרגת הגובה של המשגיח. עכ”ל צדיק. [מצ”ב צילום כת”י מרן שליט”א].

דרך שקר הסר ממני

ב. ואמר רבינו שליט”א, אני לא מסוגל לכתוב דבר שלא יוצא לי מן הלב במאה אחוז, אינני יכול להיות שקרן לא בדיבור ולא בכתיבה, ולכן כתבתי רק את זה כי זה מה שיש בידי לדבר מתוך הרגש…

אודות אכילת החזו”א ללא ברכה בעת חולשה

ג. כתב אלי הגרי”ח בקר שליט”א: בשבת שבע ברכות של אחי הגרנ”ב שליט”א סיפר זאת הרב בדרשה בסעודה ג’, וכה סיפר, שהחזו”א באמצע לימוד נחלש מאד, והוצרך לאכול תפוח, ואכלו בלא ברכה, ואמר לסובבים שזה בגדר פיקוח נפש ולכך אוכל בלא לברך.

ועמד רבינו שליט”א על עומק לימודו של מרנא החזו”א עד כלות הכוחות, ואז סיפר המעשה הידוע שנפל על הריצפה שלא שיער טוב את כוחותיו לגבי מהכסא עד המיטה. ועוד סיפר שלא סידר הכרית, כי אם היה כח בידי לזאת היתי ממשיך ללמוד.

והרחיב ג”כ על צורת הברכה, ושאל, הרי במקום להסביר למה לא מברך, יתכן שבפחות מילים היה יכול לברך, וביאר מהו כונה, ובדרגא דיליה [והדגיש שלנו זה לא שייך כל עיקר] בלא כונה עדיף לא לברך, והגדיר זאת נורא – שאין זה מברך אלא מנאץ.

ושוב ראיתי ראיה ברורה למרן החזו”א בדברי הרמב”ם שפועל לא יברך שום ברכה שאינה מדאורייתא, וקשה שיברך תוך כדי פעולה… אלא ע”כ ברכה שלא כצורתה אינה ברכה, ועדיף לאכול בלא ברכה …. ודו”ק. כמה נאה הדברים לאומרם.

כיבוד אב וענות הבן…

ד. עוד כתב הגרי”ח בקר הנ”ל: מתוך חביבות הדברים, ולמען יעמוד לזכרון אספר מה שאירע קודם הדרשה הנ”ל.

אבי רבינו זצ”ל דרש ואמר שהרב ידבר

הרב אמר: אין לי מה לומר

האבא – ולמרות שאין לו מה לומר

הרב: לא הכנתי

האבא – ולמרות שלא הכין

הרב: אין לי כח

האבא – ולמרות שאין לו כח

הרב: אני מתבייש

האבא – ולמרות שהוא מתבייש

הרב: … [לא שמעו מה הרב אמר, כי אביו קטע אותו]

האבא סיים בהחלטיות  – דובלה יראה לכם איך מקיימים כיבוד אב, וידבר, וכולם להיות בשקט כדי שישמעו…

ואז דיבר רבינו שליט”א בהנ”ל והוסיף עוד דברים שאיני זוכרם.

איך שמחים עם בעל התניא…

ה. אחד שאל את רבינו שליט”א איך שמחים עם בעל התניא [שאמר “מי שישתתף בשמחתי אוציאנו מן המיצר אל המרחב” וכו’. וראה להלן בסוף המאמר נספח בענין זה], וכתב לו רבינו שליט”א, “וכי אפשר לשמוח עם מלאך”? ושוב שאל ההוא, א”כ למי התכוין בעל התניא? למלאכים? והשיב הרב: צריך להיות במדרגה רוחנית גבוהה מאד בשביל לזכות בזה.

שמות יקרא…

ו. אחד ביקש ברכה עבור בתו ששמה “לטי” ושאל רבינו שליט”א מהיכן בא שם זה, והשיב האב שהוא קיצור של “לטיפה”, ובתחילה אמר רבינו שטוב שתשנה שמה ל”טלי” שזה טל ה’ וסוד תחית מתים וכו’, ושוב אמר רבינו שאולי “לטי” הוי כעין “נכאת ולט” (בראשית מג, יא). וצ”ע.

ז. ונסתפק רבינו שליט”א במי שנקרא “יוסף” בלידתו ובפועל כולם קורין אותו “יוסי” ונשתקע שם יוסף ממנו, האם כיון שזה שם חדש בפנ”ע, נחשב שנעקר שם יוסף ממנו, או דכיון שקורין לו יוסי מחמת יוסף וחושבין שהוא אביזרא דיוסף, א”כ נשאר יוסף במקומו, וכעין יסוד דינא דהעודר בנכסי עדר וכסבור שהם שלו דלא קני כמבואר (נב ע”ב). ודו”ק. [ויש להעיר דיש יוסי ויוסף בש”ס בחד גברא, וכמ”ש במק”א בס”ד].

כבוד שבת כל השבוע…

ח. הרב אמר שבאופן עקרוני אינו רוצה לאכול “דגים” בימות החול כיון שזה חסרון בכבוד שבת, ולאחרונה אכל דגים ואמר שמחמת חולשתו צריך לזה כעת, ושאלוהו א”כ ממה יתפרנס גופו בכל ימות החול [בימים שאינו צם…], ואמר, יש כאן “ביצים” וגם “מרק” וזה מספיק. [וכעי”ז העירו כמה חכמים שלא יאה לאכול צ’ולנט בליל ששי, כיון שהוא מאכל של שבת, ומאבדים את יחודיות כבוד השבת במנהג זה, ונראה שאינו אוכל בשבת לכבוד שבת בקושטא, אלא מוצא “טרמפ” טוב למלא את תאוותו. ואכמ”ל].

מזמור לברית במקום תחנון

ט. ביום שני בשבוע שעבר היתה ברית בישיבה, ואמר רבינו שליט”א דכיון שהיתה כאן ברית מילה ואין אומרים תחנון, אזי יאמרו הציבור “למנצח על השמינית” ואמרו גם “ויעבור”.

אמירת תחנון כשיש מוהל בין המתפללים

י. וביום רביעי לפני כשבועיים עת שחזר רבינו מברית של נינו אשר הוא היה שם המוהל, ונסע משם לבית מדרשו מיד לאחר הברית, אמר שם תחנון כרגיל. וע’ היטב בשו”ע סי’ קלא ובאחרו’. ודו”ק.

אף בשרי…

יא. רבינו שליט”א הביא [כדרכו לאחרונה] לאברך אחד שוקולד חלבי לברך עליו, וההוא אמר לרב “אני בשרי”… הגיב לו רבינו שליט”א: לא נח לומר “אני בשרי” תגיד “אכלתי בשר”, אם כבר אתה מדבר בנוסח זה אז תגיד “אני לבבי”….

יב. חכם אחד שאל את מרן שליט”א אודות תלמיד שלו מהישיבה שמתחתן באילת, האם הוא צריך ללכת לסדר לו קידושין, ואמר מרן שליט”א, דכיון שזה “סיפור על סיפור”, לא ילך, ואם היתה אפשרות קלה ליסע לשם במסוק וכיו”ב, היה מקום לומר שילך כדי לחזק את התלמיד, אך לא בכל מחיר.

יג. הראו לרב סרטון איך שבאים כחות המדינה לפנות את תושבי “מיצד” ואמר רבינו שזה מחזק אותו לכוין יותר בברכת “למינים ולמלשינים”.

יד. והראו לרבינו שליט”א סרטון של החטופים במנהרות סמוך לרציחתם שמדליקים נר חנוכה בדמעות ובתפלה, ונאחז רבינו שליט”א ברגש נורא.

תפלה במצבי סכנה חמורים

טו. אודות מה שכתבתי בענין תפלה על חולי נורא של הפרה המשוגעת, ושא”א להתפלל על מי שאין לו יד שתצמח לו יד וכו’. כה כתב אלי ידי”נ הרה”ג ר’ אשר חיים איפרגן שליט”א:

בנדרים (סד סע”ב) תניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, וכתבו התוס’ שם וז”ל, “ונפקא מיניה למבעי עלייהו רחמי”. ע”כ. הרי דאיירי כלפי תפלה על “סומא”, ודון מיניה לשאר חולים סופניים.  ובחגיגה (ג:) יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן, וחזרו. ע”ש. וכתבתי בזה מאמר רחב במק”א ואינו לפני כעת. עכ”ד ידידינו הנ”ל.

וכתבתי אליו, נלע”ד דסומא – היינו שפקודת המח של הראיה אינה פועלת ממוחו אל עיניו, וע”ז היתה התפלה שישוב האור למקומו. [כעין צלייאק הנ”ל בדברינו, וכעין בעיית זש”ק שהיא פנימית כהנ”ל], אבל אם לא היו לו עינים כלל, איני יודע אם שייך מיבעי רחמי, מידי דהוה אמי שנקטעה ידו, שהוא חסרון חוצני דחמיר טפי.

וההיא דחגיגה לא ברירא והכל נס בלא”ה, ומין במינו אינו חוצץ. [וע”ש בס’ הערות להגריש”א. ודו”ק]. ושוב שמעתי כן ממרן הגר”ד קוק שליט”א דאין לנו כח להקיש מעובדות פלאיות של חכמינו אלינו. מה גם שיש לפרש שם שעשה פעולה לקבל את גזירת סמיות העין ולא שממש נעקרה העין ממקומה. [וע”ש מהרש”א].

שמירת בני הנעורים

טז. אחד הגיע למרן שליט”א ושאל אודות ישיבה בקרית ספר שיש שם המון בחורים שחשופים לאינטרנט ולכל מיני ניבול פה ומרעין בישין, ובנו עדיין שמור ושומר על עצמו להיות קרוב רק לחברים טובים, האם יוכל להשאירו בישיבה שם, והשיבו רבינו שליט”א, זו צרת המון מקומות, ולא רק בגלל “אינטרנט”, אלא יסוד בעיות הקדושה קיים בכל מקום, ובכגון דא שפרוץ מרובה חייב להבריח את בנו מיד משם ובינתיים יהיה בבית עד שימצא מקום אחר, כי בכל רגע יש חשש השפעה [לא קטן] והיא סכנה נוראה לנפש דחיישי’ בה למיעוטא.

שמירת הילדים מקלקול במשפחה

יז. אודות זוג שהבעל מבקש ללכת עם אשתו והילדים לשבת אצל הוריו כדי לכבדם ולשמחם, אלא שאחיו ואחיותיו ג”כ באים בשבתות, וארח חייהם חפשי ומנבלים את פיהם וכו’, והאשה חוששת מאד על ילדיה שחוזרים משם כל פעם מורעלים בניבול פה וכל מיני דברים לא טובים, הורה רבינו שליט”א שאין לבעל לדבר בשם “כיבוד הורים” בכגון דא, וגם הוא אמור לחשוש על ילדיו כמו שאשתו חוששת.

רבקה ודשה…

יח. בב”מ (כט ע”א) הכניסה לרבקה ודשה. אמרתי למרן שליט”א דמשמע כאן רמז רבקה ויצחק שנאמר בו לשוח ב”שדה” [אותיות דשה], וגם שהאשה נקראת “שדה הבעל”, אלא שאיני יודע לפרש את הרמז בתוכן הדברים.

ואמר מרן שליט”א על אתר שנחלקו רש”י ותוס’ שם אי מיירי בעגלה ערופה או בפרה אדומה, וענין עגלה ערופה הוא סילוק הריגה [בידי אדם] מן העולם, ופרה אדומה ענינה סילוק מיתה [בידי שמים] מן העולם.

והנה פרה אדומה היא גדר תחית המתים, שהעגל הביא מיתה לעולם והפרה באה בתורת אם המקנחת ומתקנת לעילויא, ובספר יחזקאל שבו ענין הטהרה שם נמצא ענין התחיה], וזה סוד יצחק שהוא אותיות “קץ חי” של תחה”מ.

ההוא סבא…

יט. הרב יונתן שלוש שליט”א יצא מחדרו של מרן שליט”א במוצ”ש ואמר למרן שליט”א, “שבוע טוב סבא, אנחנו הולכים”, ואמר רבינו שליט”א, “אוי, כמה זה קשה שכבר קוראים לי סבא, אין זמן”…

ברכה קודם תפלה

כ. שאלו את רבינו אודות ההולך לשמוע ברכת כהנים קודם התפלה, [כיון שבמנין שמתפלל אין ב”כ], האם יש בזה חשש כעין חפציו קודם תפלה. והשיב: אין בזה שום חשש, [ולא דמי כלל לענין ההולך אצל חכם לבקש ברכה קודם התפלה שדברו מזה הפוסקים].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט יום בחצריך – ימי החנוכה במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

גילויים חדשים בסוד יום ראשון של חנוכה

בברייתא דשבת (כא ע”ב) איתא, מאי חנוכה, דת”ר, בכ”ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

ופשט ד’ הגמ’ שנעשה “בו נס” היינו ב”פך של שמן”, והגרש”מ הופמן שליט”א אמר לאחרונה קמיה רבינו שליט”א בשם ה”שפת אמת” (דרושי חנוכה, עמ’ פח) לבאר לשון הגמ’ “נעשה בו נס”, דלכאו’ “בו” מיותר, וביאר, ד”נעשה בו” היינו בעצם השמן, וזל”ק: “כי השמן היה דולק בנס, אף מה שהיה יכול לדלוק בלי נס עכ”ז היה הדלקה בנס לחיבה יתירה, וכבר מובן כי הדלקה בנס היא למעלה מהדלקה בטבע, ונעשה בו נס לשון הרמה אל למעלה מהטבע לדלוק בנס“. וע”ש מה שהרחיב עוד בזה.

[וידוע מאי דמטו בספרים פירוש נוסף שהכירו בעצם זה שהשמן דולק – שזה נס ולא טבע, בבחי’ מ”ש בתענית (כה ע”א) “מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק”. וביסוד זה אמרו ליישב באחד מן האופנים את קושיית הב”י הידועה בסי’ עת”ר, והשפ”א שם תי’ את קו’ הב”י לפי דרכו הנ”ל].

ואמר מרן שליט”א שיש להוסיף מיא וקמחא בביאור זה, ד”נעשה בו נס” היינו ב”יום”, שהוא נהפך מ”יום” למצב “אמא“, בבחי’ “חנה ושבעת בניה” [שהמעשה שלהם היה בימי החנוכה כנודע, וידועים ד’ האר”י ד”חנוכה” אותיות חנה כ”ו] דלקבל ימי ימי חנוכה, ו”אמא” היינו “בינה“, וימי החנוכה שורשם ב”בינה” [כמ”ש “בני בינה ימי שמנה קבעו”] שהיא “אם הבנים” – היינו ז”ת [חג”ת נהי”ם], נמצא דכל הח’ ימים כלולים ביום זה, ו”חנה” בגמטריא “ס”ג” וס”ג היינו “אמא” כנודע.

וכל זה הוא בחי’ “אחד למעלה ושבע למטה” של יוה”כ, [וכן מבואר יסוד זה בדברי מהר”ר נתן מברסלב זיע”א “ליקוטי הלכות” (הל’ חנוכה סי’ ג אות ג). ע”ש], וכבר ידוע הקשר בין יוה”כ לחנוכה, ששורשו בירושלמי דשבת פ”ב (דכ”ד ע”א), ונתבאר בהרחבה בדבריו הקדושים והידועים של הגרא”ד מאווריטש זיע”א בסה”ק “בת עין” (פרשת וישב) עה”פ “ויהי כמשלש חדשים” כנודע. [ויש להוסיף ברמיזא ד”בו” בגי’ ח’, וכן “בו נס” ר”ת בן. תן לחכם ויחכם עוד].

שוב אח”כ כתב רבינו שליט”א בחידושיו בכתב יד וזל”ק:

ענינים

מודים אנחנו לך שאתה הוא הוי”ה.

על הנסים שעשית לאבותינו.

משמע ברישא מודים לך שאתה שמך הוי”ה, ובשם הוי”ה עסקינן שבו מטבע התפלה – ברוך אתה הוי”ה, ואילו על הנסים לאו בשמא דהוי”ה עסיק, אלא “לך” מיהא, ולא אסתגר בשמא, דהא גופא החילוק שבין מודים על הטבע כלפי על הנסים. [דו”ק במטותא].

ולבסוף מסיימים על כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד, ומשמע שיחס מודים אנחנו כלפי על כלם הא כבר התפשטות ההודאה בכל העולם, והוא בגדר “על” של תוספת בחינת ג”ר על ז”ת בגוף, ואז כבר נעשה שם שלו שבו אין חילוק בין טבע לנס ומוגדר הכל תחת שמו אחד. [דו”ק בסיפא].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

מצ”ב כת”י מרן שליט”א מהענין הנ”ל.

תמונת מרן שליט”א קורא בספר “באמת הוא מלאך” על הגרא”צ סופר זצ”ל

תמונת מרן שליט”א מקבל לידו שמן כתית מבית הגרי”ש אלישיב זיע”א. [בפועל לא מקפיד רבינו שליט”א להדליק נרות חנוכה דוקא בשמן זה, ונימק טעמו, שאינו בדרגה זו להקפיד בענינים כאלו..].

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט קדוש ישראל הגר”ד קוק שליט”א בגילוי חדש ומחזק על האור והכח הרוחני של יום ראשון דחנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרן הגר”ד קוק שליט”א

בגילוי סוד “מטות זהב וכסף”

במגילה (יב ע”א) עה”פ “מטות זהב וכסף” איתא, רבי יהודה אומר הראוי לכסף – לכסף, הראוי לזהב – לזהב. אמר לו רבי נחמיה א”כ אתה מטיל קנאה בסעודה, אלא הם של כסף ורגליהן של זהב.

והעיר הגה”צ ר’ איתם זאב ויינברג שליט”א דלכאורה אין כאן שבח כ”כ, שהמטות של כסף ורגליהן של זהב, ולפי כבוד מלכות היה ראוי שתהיה המטה מזהב והרגלים של כסף, שהרי בשבחו של אחשורוש הכתוב מדבר. וכבר העיר כן הגאון מהר”ש די אוזידא זיע”א בעל “מדרש שמואל”.

ומצאנו במדרש אסתר רבה (פרשה ב פ”ח) דאיתא הכי, מטות זהב וכסף, רבי יהודה ורבי נחמיה, רבי יהודה אמר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב, אמר לו ר’ נחמיה א”כ נמצאת מכניס שנאה בסעודת אותו רשע אלא של כסף היו והיו מצופים בזהב, ור’ תחליפא בר בר חנה אמר של זהב היו, והיו מכופתין בכפאתין של כסף, ושמואל אמר הגשיש החיצון של זהב והפנימי של כסף. ע”כ.

ומבואר בד’ המדרש כמה שיטות בענין  כסף וזהב של מטות, אך כו”ע לא ס”ל כשיטת הבבלי שהמטה היתה של כסף ורגליה של זהב. וצ”ב.

ועל זה השיב לו מרן הגר”ד קוק שליט”א מתוך יסוריו וחולשתו הנוראה, וז”ל,

כל הזהב שכתוב במטות זהב של אחשורוש בעוה”ז, זה ציפוי של הציפוי של הציפוי… יש עושר מופשט רוחני… כל “ששה מיני זהבים” בספ”ב דיומא, כל העושר שיש בעולם… זה רק ציפוי… כל העושר והזהב הידוע בדוד המלך [יד – דוד – זהב] שהוא סוד העשירות של העולם… תדע לך שכל זה מגיע רק אל “רגלי המטה” ולא יותר…

יש כאן מופשטות אינסופית של עושר אלהי… הולך מכסא הכבוד של ה’, זה ניצוץ משם, מגיע לדוד ולשלמה המלך…

רבי נחמיה אומר לך, אני משנה לך את הפשט, לא רק מדבר על יחסיות בין זהב וכסף, כל אחד לפי כבודו וכו’, אלא “ערטול” יש כאן… לערטל את הכל…

כמו שאמרו בנדה (כד ע”ב) אבא שאול ארוך בדורו הוה ורבי טרפון מגיע לכתפו, ור’ טרפון ארוך בדורו הוה ור”מ מגיע לכתפו וכו’, גם כאן כל הזהב מגיע רק אל “רגלי המטה” ותו לא, “רגליה יורדות מות” של העוה”ז, זה הזהב של העוה”ז לגבי המטה הזאת…

ונשאל רבינו שליט”א, דהנה זהב גימטריא “יד” כמבואר, וכאן הזהב היה ברגלי המטה, ונמצא “יד ורגל” יחדיו וצ”ב.

והשיב מרן על אתר, זה נראה שיש כאן גדר “קידוש ידים ורגלים”… בית שני קשור טפי לקידוש יו”ר, ובית ראשון יותר נקשר בטבילה, דהטבילה מבטא “ביטול” הגמור, לא כן קידוש יו”ר שזה “עולם המעשה”… וימי הפורים זה המעבר לקראת בית שני כנודע…

ושוב נשאל רבינו שליט”א למה קידוש יו”ר נרמז במטות זהב וכסף של אחשורוש, וביאר על אתר, כי “חדר המטות” (מלכים ב, יא, ב) – זה “קדש הקדשים”, שם כל הזיווגים וכל הענינים, [עפרש”י שם], ועל כן במטות התבטא הגדר של “קידוש ידים ורגלים” הנ”ל…

[ואולי כוונת רבינו שליט”א דאחשורוש מנסה כמו כל כחות הסט”א לגנוב מן הקדושה, ובפרט שהוציא את כלי המקדש].

חברים יקרים חזקו ונתחזקה בלימוד התורה ללא הרף, ובפרט כשרואים את מרן גאון עזינו שוכב על מטת חוליו ומתוך יסורים לא פסיק פומיה מגירסא, כמה הדבר מחייב כל אחד ואחד, להשתדל בעוז ותעצומות בעמלה של תורה, ויהיה החיזוק לרפואתו השלמה של ר’ דב הכהן בן שושנה לאלתר ממש.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרגש ומרתק: הגר”ד קוק ממטת חוליו מסביר סוד עמוק בפסוק “מטות זהב וכסף” של מגלת אסתר הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

כבוד ידיד נפשי

איש החסד רב הפעלים

ר’ אברהם הכהן הי”ו

לשאלתו הנחוצה אודות הנחת החנוכיה מעל י’ טפחים אם בכגון דא יוצא ידי חובת המצוה רק ב”דיעבד” כפי ששמע מחבריו.

א. הנה בגמ’ (שבת כא ע”ב וב”ק סב ע”ב) איתא משמיה דרבא “נר חנוכה מצוה להניחה בתוך עשרה” [טפחים].

ב. וביאר הרא”ש (פ”ב דשבת סי’ ה, ופ”ו דב”ק סי’ יח) שהטעם לזה משום שאם מניח מעל י’ טפחים נראה שמדליק בשביל ההולכים ושבים, שכך היה דרכם להאיר את הרחוב, אבל כשמניח נמוך, ניכר יותר שעושה זאת בשביל המצוה.

ג. והנה הרמב”ם והרי”ף כלל לא הביאו דין זה להדליק הנר למטה מי’ טפחים, והב”י (ס’ תרעא) הבין שהם סוברים שלא נפסקה הלכה כרבא. וכן דעת עוד הרבה ראשו’ דלא נפסקה בזה הלכה כרבא, וכפשט דברי הגמ’ שם.

ד. ויש מהראשו’ [רבינו חננאל ועוד] שכתבו ד”עדיף” להדליק בתוך י”ט, והיינו למצוה מן המובחר [לשון הסמ”ק].

ה. ובשו”ע (סי’ תרעא ס”ו) נפסק, “ומצוה להניחו מתחת לי”ט, ואם הניחו למעלה מי”ט יצא”. והלשון נראה שיצא בדיעבד. אבל יש לפרש שיצא לכתחילה רק שלא עשה “הידור”. וכך פשטות דברי הגמרא שעד כ’ אמה יוצא ידי חובה לכתחילה, ולמה נכניס בשו”ע דברים נגד פשט הסוגיא.

ו. וכבר ביארנו שיש ראשו’ הסוברים שכלל אין צורך להניח בתוך י”ט, וגם הפוסקים כן כתבו כן למצוה מן המובחר, וגם למאן דס”ל שאם לא הניח בתוך י”ט יצא בדיעבד, היינו מחמת שנראה כמדליק להולכים ושבים, וממילא האידנא שיש אור החשמל ברחוב והכל יודעים שהחנוכיה באה לפרסם את הנס, א”כ לכו”ע יוצא ידי חובה “לכתחילה” אם הניחה מעל י’ טפחים.

ז. וכעין זה כבר כתבנו כמה פעמים שהאידנא שאין לנו סכנה וכולם מדליקים בחוץ, אין שום צורך ע”פ הפשט להדליק “שמש”, כיון שבגמ’ מבואר שכל המטרה בשמש היא בשעת הסכנה שמניחה את החנוכיה על שלחנו, כדי שלא יכשל להשתמש לאורה, וא”כ השתא אין לנו חשש זה כלל. [ואפי’ בשעת סכנה אם יניח בביתו, מספיק אור החשמל]. וכן העירו הפוסקים שבזמנינו נר חנוכה קודם לנר שבת, הגם שבגמ’ נפסק איפכא דנר שבת קודם משום שלום ביתו, משום דבזמנינו בלא”ה יש את אור החשמל בבית, וא”כ איכא אורה ושלום.

ח. ועל פי הסוד יש ענין בכל מצב להדליק דוקא בתוך י’ טפחים, אך אי אפשר לומר שמי שאינו עושה כן קיים את המצוה ב”דיעבד”, ואין להאריך יותר.

העולה מכל האמור שלפי פשוטן של דברים בזמן הזה מי שמניח את החנוכיה מעל י’ טפחים יוצא ידי חובה לכתחילה, והעיקר שלא תהיה מעל כ’ אמה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הדלקת נר חנוכה מעל י’ טפחים בזמנינו הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

כבוד ידיד נפשי הג”ר גמליאל הכהן רבינוביץ שליט”א

אודות רב העיר… מצפון הארץ, שפרסם הודעה והוראה לציבור, שהשנה הזו [תשפ”ה] בעקבות המצב הבטחוני, יש “פטור” מסויים ממצות אכילה ושינה בסוכה – למי שסוכתו רחוקה מאיזור מוגן, והיה טעמו, שהרי מצות סוכה היא “תשבו כעין תדורו”, ובעת כזאת שהאזעקות נשמעות מידי פעם באיזורי הצפון שזה נחשב מצב סכנה, וצריכים להיות כמה שיותר לחדר ממ”ד או מקלט, על כן, כל מי שמחמת קיום מצות סוכה הוא מרוחק מהמקום המוגן, הרי זה פטור מהמצוה.

עוד הוסיף הרב הנ”ל, שגם היושבים בסוכה באופן שהם סמוכים למקלט, אם האשה חוששת כאשר בעלה לא נמצא בבית בלילה, הלא גם הבעל מצטער בגין הצער של אשתו, וממילא חזר הדין ש”מצטער פטור מן הסוכה”. ורק מי שיש לו אפשרות לעשות סוכה במרפסת ביתו הסמוכה לחדר הממ”ד, הוא נותר זכאי וחייב לקיים מצוה זו.

ונשאלה השאלה האם הוראה זו נכונה למעשה, או שאותו רב “מקלו הגיד לו”, וצריכים לפרסם ברבים שלא לשמוע לדברים הללו.

והנה צריכים אנו לדעת האם באמת יש בעת אזעקה גדר של סכנה, ונפק”מ למי שמהלך ברחוב בעת אזעקה ולא נכנס ל”מיגונית” או ל”מקלט ציבורי” סמוך, האם נחשב הדבר שעובר על מה שהזהירה תורה לשמור את הנפש, וכמו כן מי שיושב בביתו בעת אזעקה, האם מוכרח הוא ליכנס ל”חדר ממ”ד” אם ישנו בביתו, וכן על זה הדרך.

אזעקה באמצע התפלה

א. ונקדים מה ששאלו באדם העומד באמצע תפלת שמונה עשרה – ושומע אזעקה, האם ילך למרחב מוגן, או שימשיך בתפלתו. דהנה מבואר במשנה (ריש פ”ה דברכות), אפי’ נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. וביארה הגמ’ (שם לג ע”א), שטבעו של הנחש שאם לא נדחקים בו ועומדים בנחת, אינו בגדר “מוכן להזיק”, משא”כ עקרב דשכיח סכנתו טפי. [וכל זה באופן שהנחש אינו מרתיע לכיוון האדם, כמ”ש שם בתוס’ משם הירושלמי]. וע”ש בחידושי הרש”ש, ובשו”ת תורת חסד מלובלין (חאה”ע סי’ מד). ובמש”כ בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ מא אות ו) על קושיית השער הציון (סי’ שכט סק”ו). ואכמ”ל. [והיסוד שיוצא מכל האמור הוא, דהגם בסכנה דחיישי’ למיעוטא, מ”מ אם הוא מיעוטא דמיעוטא הרחוק למאד, לא חיישי’ ליה, ולהלן יתבאר גדר “מיעוטא דסכנתא” בעת אזעקה].

ב. ונחלקו הראשו’ והאחרו’, האם לא יפסיק בדיבור, או שגם במעשה הליכה אסור לו להפסיק, [ע”ש ברא”ש (סי’ ג), ובתר”י על המשנה שם, ובט”ז ובביאור הגר”א (ר”ס קד). ועוד]. וכבר הכריע רבינו המשנ”ב (סי’ קד ס”ק י), שעיקר הבעיה היא בהפסק ע”י דיבור, אבל בהליכה ליכא חששא כולי האי – גם בנחש שאינו מוכן להזיק. ולענין ההנהגה למעשה באזעקה בעת התפלה, שמעתי ממרן גאון ההוראה הרה”ק ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, דאמנם אי אפשר לומר דהטיל המכוון על האיזור הכללי, הוא כעקרב, דהא אדרבה, רוב ככל הסיכויים שלא יבא בדיוק על הנמצאים בבית הכנסת, והחשש לסכנתא הוא מיעוטא דמיעוטא, וכעין המתבאר בדין נחש הנ”ל.

ג. אמנם, הוסיף מרן שליט”א ואמר, עצם זה שכולם שואלים איך לנהוג, זה מגלה על הפאניקה הגדולה שתוקפת את בני האדם, וממילא גם אם אין כאן חשש מצד סוגיית “סכנה”, בודאי שיש כאן חסרון בסוגיית “כונה”, ולכן יש להנחות את הציבור, שאם יארע כדבר הזה ילכו למרחב מוגן, והעיקר שלא לפסוק בדיבור. והכלל בזה הוא שמי ששואל סימן הוא שיש לו חשש, ועל כרחין הוא יהיה מחוסר כוונה אם ישאר. וצדיקים גדולים כמו הרב שך והבבא סאלי זיע”א לא היו שואלים שאלות כאלו, מחמת שהם היו נמצאים בעולם התפלה לגמרי, ולא היו שומעים שום דבר בעת הזאת, וכידוע מסיפורים שהעידו עליהם. עכ”ד רבינו שליט”א. [וראה מש”כ במק”א בשמו בענין השארת רדיו דלוק בשבת בעת מלחמה].

ד. ושוב ראיתי ככל החזיון הנ”ל, מבואר בס’ “הליכות שלמה” (תפלה, פרק ח, עמ’ צו) משם הגאון רבינו שלמה זלמן אוירבאך זיע”א, ושם העידו, שהגרש”ז עצמו היה נשאר על עומדו בכל עת, גם בזמני מלחמה. ע”ש. וגם בנחש כרוך על עקיבו דלדינא קיי”ל דלא יפסיק, כבר העיר מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א בשיעוריו (ברכות ל ע”ב) דהאידנא כל אדם רגיל יהיה לו מזה היסח הדעת, ומסתבר דיפסיק. והובא בהגהות “דרשו” (סי’ קד הערה 22). ע”ש.

ה. ורב אחא”י מהר”ר יוסף חיים או”צ שליט”א כתב אלי ששמע מהגאון ר’ אוריאל הראל שליט”א, שבזמן מלחמת המפרץ המשגיח ר’ דב יפה זצ”ל היה מתפלל עמהם בישיבה, וכשהיו אזעקות כל הבחורים היו רצים למקלט, ולאחמ”כ היו שואלים את ר”ד יפה, למה הרב נשאר, והיה משיבם בפשיטות, לא שמעתי את האזעקה. וכעי”ז סיפר על הגרי”ז מבריסק, שהיה מתפלל בקול ולא אמר “יעלה ויבא”, ודפקו לו לרמוז שיזכיר ולא עזר, אחר כך אמרו לו דפקנו לכב’, ואמר לא שמעתי… וכן ידוע עובדא פי כמה מהנ”ל על זקינו סידנא בבא סאלי זיע”א בדביקות התפלה כשהיו יריות וכו’.

ו. והעיד לי עד נאמן שמרן הגר”ד לנדא שליט”א בכל פעם שיש אזעקה או שאינו שומעה כלל, וגם אם שומע או שאחרים שומעים ואומרים לו, הוא נותר על מקומו וממשיך בלימודו או בתפלתו רגיל, ולא קם ולא זע לשום מקום. וכן נוהגים בבית מדרשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א בכל פעם שיש אזעקה. [אלא שדבר זה לא נכתב ב”יתד” וכו’ כי כידוע לא כל מה שאומרים ועושים הגדולים יוצא החוצה, וגם בזמן מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א הסתירו המון מדבריו, ופעמים שאמרו היפך ממה שאומר].

ז. ובמקו”א הבאנו מה שאמר הגרי”א דינר שליט”א, שבעת אזעקה יש להפסיק את התפילה וללכת מיידית למרחב המוגן, שכן פיקוח נפש דוחה הכל. והוסיף, ששמע זאת ממרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן זיע”א, וכאשר שאל ממנו ממש”כ בברכות (ל ע”ב, לג ע”א) שלא צריך להפסיק מחמת נחש, הואיל ורוב נחשים לא ממיתים, והרי כך אנו רואים ג”כ, שרוב הטילים בחסדי שמים לא ממיתים – וא”כ למה יפסיק באמצע? והשיב מרן זיע”א, שהנחשים עצמם רובם לא ממיתים – ומשא”כ הפצצות, כולן מסוכנות, וכל אחד ואחד שלא מזיק – זה נס… עכ”ד.

ח. ובעניותי אין השמועה בשם הגראי”ל ברורה כלל, ואמנם החילוק המציאותי הוא ברור, אך מבחי’ הלכתית איני מבין מאי נפק”מ בזה, ואם אנחנו מסתכלים על התוצאה בשטח, הלא חזינן דאיכא מקומות פתוחים טובא, וגם בחשבון הפשוט של סיכויי הסיכון, אי אפשר לומר שיש בכל בית גדר סכנה בפועל, ואפי’ ספק סכנה שקול ליכא, ויש מיעוטא דסכנתא, ומיעוט זה לא גרע לכאו’ מאותו מיעוט שיש בנחש, ואדרבה יתכן גם דמיעוטא של סכנת נחש חשיב טפי ממיעוטא דסיכויי נפילת הטיל על הבית, אא”כ נצרף כל את הנפילות יחדיו, וזה לא נראה, דאנו דנים על הנמצא לפנינו, ולא חזי לאצטרופי כל הסכנות יחדיו בכדי לשער הדין מצד שמירת נפש.

ט. ובפרט בזמנים האחרונים שבחסדי שמים יש את המערכת הידועה בשם “כפת ברזל”, שעל ידה כל רקטה [או סוג אחר של מפגע] היוצאת משטח האויב “מסומנת” מיד, ועל ידי טיל שמשוגר משטח ישראל, אשר לו מנוע גדול וחזק מאד, [הרבה יותר מהרקטה הנשלחת מאת האויב], ועליו מצלמות ואמצעים שונים שמסוגלים לזהות את הרקטה בהיותה בשמים בכחות עצמם, [מלבד הזיהוי הקודם של ה”מכ”מ”], ולאחר שיוצא הטיל לכיוון הרקטה של האויב, הוא כבר מחפש מעצמו בהיותו באויר את הרקטה, באופן שגם אם המסלול של הרקטה משתנה קצת מחמת הרוח וכיו”ב, הוא מאתר אותה באופן שמנווט את עצמו עד שמגיע קרוב אליה, ומתפוצץ לידה, ובכך גורם לה להתפוצץ. וכל זה נתן השי”ת לנו בחסדיו המרובים, וכולם עונים ואומרים, היא חכמתם ובנתכם לעיני העמים.

י. ואם נתבונן מעט נראה איך כל הדיון כאן הוא בגדר “עורבא פרח”, וגם השואלים אין להם באמת שאלה, רק עצלות ועצת היצר, שהרי כשישנה בתקופה זו חתונה ונמצאים מאות אנשים במקום אחד במשך כמה שעות, הלא הסיכון באם יפול שם טיל הוא פי כמה וכמה מביתו של האדם, ומעולם לא שמענו שממהרים ללכת ממסעדה או מחתונה מהחשש שמא יבואו לידי סכנה, ואז כולם נעשים חכמים ובעלי אמונה, וגם עונים ואומרים שצפירת האזעקה נרחבת מאד בהיקף עצום, ואין הכרח כלל שהנפילה אמורה להיות באיזור, ואנשי הבטחון מפעילים אזעקה בהיקף נרחב ומיותר וכו’, ורק כאשר מדובר בתפלה ומצות סוכה וכיו”ב, אז מגיע היצר הידוע לבטל כל סממן של קדושה מעם ישראל. והמשכיל בזה יבחן כמה אמת וצדק יש בדברים הכתובים כאן שהם עתיקים וארוכים, תן לחכם ויחכם עוד.

יא. ואספרה כאן דבר מרגש שהיה עמי בערב יום הכפורים, כשנכנסתי לחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ואמרתי לו שיש הרבה מהציבור שחוששים איך יעבור עלינו היום הקדוש בצל האיומים שבאו מחיזבאללה שיעשו מהפכה קטלנית ביוה”כ, ואמר לי רבינו שליט”א, שמעתי מה שאמרו חיזבאללה, ואני מודיע לך, שמי שהולך למקלט ביוה”כ, הוא מפסיד את כל השנה הבאה… הרי בלאו הכי כל הריצה הזאת למקלט והשהייה בו מעת מעת, היא זאת שבינתיים גוררת פצועים ומוכי חרדה, וכבר אמרו כמה מאנשי הבטחון שאין בזה גדר השתדלות כלל, וכאן מבחן האמונה אם האדם באמת מאמין בבורא עולם, או שלמרות הכל הוא שומע לרגשות הפחד המיותרים ורץ אל המקלט… וספר מרן שליט”א איך בזמן השואה התפללו אל מול סכנות מוחשיות וכו’. ואמרתי את הדברים לחברים אשר יש להם אזן לשמוע, והיה להם למשיב נפש.

יב. וראה זה פלא שבמוצאי היום הקדוש שמעתי ממספרי החדשות שאמרו בתקשורת שיש י”ג פצועים באיזורי האזעקות, ופציעותיהם הגיעו מחמת הריצה אל המקלטים!!! ודברי רבינו הנ”ל באו חיים וקיימים לעין הכל, וכבר אמר רבינו שליט”א כמה וכמה פעמים לשואליו, שיש כאן חשבון פשוט, דהלא קרוב למאה אחוז של הטילים הם מיורטים ע”י הטכנולוגיה הנ”ל בסיעתא דשמיא, וגם המיעוט שאינו מיורט מפני איזה סיבה שתהיה, אין לנו לחוש אליו כולי האי, שהרי הסיכוי שאותו מיעוט יפגע בדיוק במקום שאתה נמצא, הוא פחות הרבה יותר מהסיכוי לעשות תאונת דרכים ברכב, וא”כ נפסיק ליסוע במכוניות מעתה ועד עולם, וכן עזה”ד בחשבון כמה וכמה דברים, וכאשר תחזינה עיני המתבונן מעט, ואינו הולך בשגעון ובחושך ע”פ דיבורי פחדנים וחוששי חששות מיותרות.

יג. ומעתה בין תבין כמה מיותר הדבר לפטור אנשים ממצוה חביבה ויקרה זו של ישיבה בסוכה, והמורה לפטור עליו להביא ראיה ברורה, ולא לפסוק פסקים על נייר שסובל הכל, ולצטט איזה ציטוטים שאינם קשורים לנידון, וכל זמן שלא השיב באר היטב על המבואר לעיל, הרי שחזקת חיוב סוכה עומדת לעד, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.

חילול שבת בשביל להכנס למקלט?!

יד. ולתועלת בירור הנושא אציגה נא לפניכם שאלה נוספת שהגיעה אלינו לפני זמן רב בסגנון פטור מצות סוכה הנ”ל.

בשבת האחרונה נשמעו כמה אזעקות רצופות בעירנו “כרמיאל”, כאשר הגיעו בני השכונה אל המקלט, נתקלו בדלת נעולה ולא היה אפשר להכנס בשום אופן, לא היתה ברירה אלא לעשות מלאכה שיש בה איסור תורה כדי לפתוח את המקלט.

אחד החברים עשה את הפעולה מחמת הלחץ שהיה בשכונה, ואחר כך העירו לו כמה אברכים, שיתכן שעבר על איסור מלאכה בשבת, כי לא שמענו היתר לעשות מלאכה בשבת קדש בכדי להכנס למקלט.

רצונינו לדעת אם אותו אדם אכן עבר איסור, וגם הדרכה להבא כיצד לנהוג בכגון דא, ובכללות עד כמה יש חיוב מצד הלכות פקוח נפש להכנס למקלט בעת אזעקה.

טו. ושאלה זו היא אמת המידה בענין זה היא, מה נעשה בשעת נפילת טילים בשבת, היכא דאין ביד האדם להגיע למקלט מוגן בשבת אא”כ יעשה מלאכה דאורייתא, האם נתיר לו לעשות כזאת או לא, ולא שמענו מעולם היתר כזה, ועל כרחין דמיעוט הסכנה שיש כאן, הוא מיעוט גרוע דלא חיישי’ ליה כולי האי, וכבר כתב כן מרן החזו”א זיע”א במכתבו להרב צבי כגן ז”ל, בתקופת מלחמת העולם השניה (שנת ת”ש) והבאתי הדברים במקו”א. [וע’ בספר משנת פקו”נ (סי’ י אות ט) בשם הגראי”ל שטיינמן זיע”א שאסר לעשות בשבת מלאכה דאורייתא, בכדי להגן בזמן מלחמת המפרץ. ודו”ק].

טז. ולפי”ז לא נחשב הדבר פקו”נ או ספק פקו”נ, רק שיש בזה גדר “השתדלות” לפי דעות מסויימות, ויש אומרים שגם אין גדר השתדלות בהליכה אל המקלט וכיו”ב, ולכן אין לטעון שום טענה על הנשארים בביתם מחמת גודל אמונתם, [או הבנתם, או עצלותם, וכיו”ב], ואי אפשר לומר עליהם שעוברים על איסור של תורה ולא של דבריהם. וידוע שמרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א לא התיר לעבור גם על איסורי דרבנן בעת מלחמת המפרץ. וע’ משנת פקו”נ (שם אות י), ובמש”כ הגר”י זילברשטיין שליט”א בשו”ת “נס להתנוסס” (סי’ א – ב). ודו”ק. והארכתי בענינים אלו במקו”א בס”ד.

חיישי’ למיעוטא – חיוב או היתר

יז. ואעיקרא, אמר הגר”ד קוק שליט”א שיש לחקור אי חיישי’ למיעוטא הוי “חיוב” או “היתר”, ונפק”מ אי שרי להכנס למקום מיעוט סכנה, דאי הוי היתר לענין חילול שבת על חולה שיש בו מיעוט סכנה, י”ל דלהכנס לזה מותר, ואי הוי חיוב, ממילא משמע דאסור להכנס גם למיעוטא. והנה להצד דהוי היתר, שוב הו”ל “מצוה” לחלל עליו שבת מצד “השבת גופו”, וכדמצינו בשלהי יומא דאפי’ ברוב עכו”ם מפקחין את הגל, אך לענין מאן דנכנס למצב שכזה, יתכן שלא יהיה בו איסור. [ומיושבת בזה הערת הג’ שערי זבולון (סי’ קז). וע’ בס’ אור לנתיבתי (עמ’ תרצא בהערה). ודו”ק]. וכיו”ב מבואר בד’ הגרמ”צ הלוי טננבוים מלאמז’א בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ה סי’ לא). ע”ש היטב בדבריו.

הפחד מהטיל יותר גרוע מהטיל עצמו…

יח. והנה זה ידוע שהפחד מהסכנה יותר מגרוע מהסכנה עצמה, [וכפי שהיה שגור בפי זקני מרוקו “כלעה – כיר מן בלעא” – הפחד שמא יבלענו האויב – טוב יותר מהבליעה עצמה], וראה המשל שהביא ע”ז רבינו הרי”ח הטוב מבבל זיע”א ב”בן יהוידע” (ב”ק ס ע”ב) אודות ריבוי המתים ב”מגפה”, שלא מתו מן המגפה עצמה אלא מהפחד והבהלה שאכלו את לבם.  [וכעי”ז מבואר ברש”י (יומא כט רע”א) על “הרהורי עבירה קשים מעבירה”. ע”ש]. וכבר כתבתי לעיל שגם במלחמה זו רוב ככל הפצועים אינם פצועי הטילים או היירוטים, [שהם במספר קרוב ל- 30 אלף מתחילת המלחמה ועד עתה, כי גבר עלינו חסדו], אלא פצועי הנפש מחרדת האזעקות וכו’, ופצועי הגוף מחמת מהירות הבריחה אל המקלט, ובדרך נחבטו בראשם או בגופם, ה’ ישמור כל עמו ישראל מעתה ועד עולם.

ולא יראה בך ערו”ד ושב מאחריך

יט. עוד יש לעורר על בעיה קשה ששמענו בחדשים האחרונים מכמה וכמה מקומות אשר בעת אזעקה מתאספים מכל הבתים, בין שהוא בן ברית ובין שאינו בין ברית, ולצערינו גם מבני הברית יש הרבה טועים ההולכים בפריצותא וכו’, והמקלט נעשה מאסף לפריצות ושיבוש, וכל מיני קטני דעה היושבים כל היום וכל הלילה עם המכשיר הטמא בידם, וכמה שחוק וקלות ראש יש באסיפה זו שאינה אסיפה לצדיקים, ובודאי שבכגון דא אין צד לומר שילך אדם ל”מקלט” שאינו אלא מקום נסיון ובזיון. וכבר אמרה תורה בעת מלחמה “ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך”, והיינו שחסרון הזהירות בקדושת ישראל הוא הגורם הגדול ביותר לסכנה וכו’.

סוכה בזמנה אגוני מגנא

כ. וכיון שבמצות סוכה עסקינן, אציגה נא מה שאמר מרן הגר”ד קוק שליט”א, שאין לך שמירה יותר מן הסוכה, וכמ”ש בהדיא בתהלים (כז, ה) “כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתרני בסתר אהלו בצור ירוממני”, ובודאי שלגבי שיעור סכנה מועט כגון דא יש לנו להשתמש בשופי וביישוב הדעת בזכות דמצות סוכה המקיפה אותנו מכל צד בשמותיו של ה’, ובה יסתופפון שבעה אושפיזין עילאין קדישין. ואמרו על החזו”א שפעם אחת אסרו עליו הרופאים לצום ביוה”כ, ולא שמע אליהם וצם עד בין השמשות של יום הצום, והסביר הנהגתו שביוה”כ עם ישראל נמצאים בדרגה גבוהה, ובזה יש לנו רשות לנהוג כד’ הרמב”ן *). [ומלבד פשטן של דברים, ביארו עוד, שלכן לא צם אלא עד ביה”ש, כיון שכבר יש ספק אם עדיין יש את כח ההנהגה טפח מעל הקרקע הנ”ל]. וה”נ לאור כל האמור, בודאי דחזי לאצטרופי דברי הרמב”ן לגבי כל היושבים בסוכה.

*) וז”ל הרמב”ן בביאורו על התורה (ר”פ בחקתי), והכלל, כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג ענינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו, כו) כי אני ה’ רופאך וכו’, ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה’, אחר שהבטיח וברך וכו’ והסירותי מחלה וכו’, והוא מאמרם (ברכות ס ע”א) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו, אילו לא היה דרכם ברפואות, יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה’, אבל הם נהגו ברפואות וה’ הניחם למקרי הטבעים. וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות, לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות, אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים, אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו, לא מפני חשש שמא ימות בידו, אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא, ולא בעבור שיאמר כי ה’ לבדו הוא רופא כל בשר, שכבר נהגו. וע”כ האנשים הנצים שהכו זא”ז באבן או באגרוף (שמות כא יח), יש על המכה תשלומי הרפואה, כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים, כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון וכו’, מדעתו שכן יהיה. אבל ברצות ה’ דרכי איש אין לו עסק ברופאים. עכ”ל.

כא. וידידינו הרה”ג רי”ד הופמן שליט”א אמר בזה דבר נפלא, דהלא ידוע סוד “סוכת דוד”, ויום אחרון של סוכות כנגד אושפיזא דדוד, והכל הולך אחר החיתום, וראה זה פלא שבתהלים מצינו ז’ פעמים סוכה, [הלא המה: פרק י “כאריה בסכה”, פרק יח “סביבותיו סכתו”, פרק כז “יצפנני בסכה”, פרק לא “תצפנם בסכה”, פרק ס (ושוב בפ’ קח) “עמק סכות”, פרק עו “בשלם סכו”, פרק קמ “סכתה לראשי”]. עכ”ד, והוא ניצוץ חדש בעולם, ודפח”ח. וגם ידוע מאי דמטו מרבינו הגר”א שהפסוק (שה”ש א, ד) “הביאני המלך חדריו” נאמר על ישיבת הסוכה שהיא צלא דמהימנותא. [ובקושטא הגר”א פי’ זה על שמיני עצרת. ואכתי יש קשר לסוכות כנדבך ע”ג נדבך].

כב. וידועים ד’ הגר”א מוילנא ב”מעשה רב” (סי’ רכא), דהגם שאמרו בשבת (קנא ע”ב) שהישן יחידי בלילה אחזתו לילית, [וע”ש במאירי], מ”מ אין חשש לישן יחידי בסוכה, ד”שומר מצוה לא ידע דבר רע”. ע”כ. [ומשמע דסוכה היא כליל פסח שנאמר בו “ליל שימורים” – המשומר ובא מן המזיקין]. והובא בבכורי יעקב (סי’ תרלט ס”ק יח). והגר”ח פאלאג’י בספר “נפש כל חי” (מע’ ס אות ד) הבי”ד הגר”א הנ”ל, והוסיף רמז, ד”סכת” בגימטריא “לילית”, שמצוה של  סוכה דוחה  את לילית. ע”ש.  וע”ע בשו”ת דובב מישרים ח”א (סי’ עט).

כג. וכיו”ב כתב הגר”י ענגיל ב”גליוני הש”ס” (סוכה כז ע”א) דשרי לישן יחידי בליל פסח מפני שהוא ליל שימורים. ושוב מצאתי לו כעת ב”תפארת יוסף” ענגיל (פרשת בא) שכתב לדמות שמירה דפסח לשמירה דסוכות וכהנ”ל. וכ”כ ב”שם משמואל” (סוכה, עמ’ קמח) בשם אביו רבינו ה”אבני נזר” דבסוכה אי”צ לומר רק פרשת שמע, וכמ”ש הרמ”א (סי’ תפא) לענין ליל שימורים, והבי”ד הזהר (פ’ אמור) דכיון דיתיבו בסוכה אישתזיבו מן מקטרגא.

כד. וכמובן שא”א ללמוד מסכנה רוחנית לסכנה גשמית, דדוקא מינו מחריב בו (כההיא דריש זבחים), וכח רוחני קדוש מבטל כח רוחני המגיע מהסט”א, וכמו שכתבתי במק”א בשם הגר”נ קרליץ שמטעם זה א”א לפטור שומר שלא שמר כדרך השומרים בלילה שימורים, [והגרנ”ק קאמר מצד דהוי ליל שימורים לו ולא כלפי חבירו, אמנם כונתו כפי הנראה כהנ”ל דמציאות של שמירה אין לה שינוי], ועמש”כ בתשו’ אודות מזוזה גלויה בברלין בתקופת דאעש וכיו”ב, ובתשו’ לענין ברכת מעין ז’ בליל פסח שחל להיות בשבת. וכעת אכמ”ל.

כה. ובפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים, נספחים ב – פרשה אחרת) איתא, “וסוכה תהיה לצל יומם מחורב” (ישעיה ד, ו), כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה”ז, מסיך עליו מן המזיקין שלא יזיקו אותו, שכן הוא אומר באברתו יסך לך (תהלים צא, ד). ד”א, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב, כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה”ז אף הקב”ה נותן לו חלק לעתיד לבא בסוכתה של סדום, מה שהב”ה עתיד לחלק אותה לצדיקים שבטים שכמים, שנא’ (תהלים ס, ח) אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד וכו’, א”ר לוי, כל מי שמקיים מצות סוכה בעוה”ז אף הקב”ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא וכו’. ע”ש. וע”ע בילקוט שמעוני (פ’ אמור, רמז תרנג), ובס’ הרוקח (הל’ סוכה סי’ ריט).

כו. עוד רגע אדבר על מה שביקש אותו חכם להתיר לישן בבית ע”פ דין “מצטער”, וה”נ מצטער מחמת שאשתו מצטערת, וכעי”ז כ’ בשו”ת תשובות והנהגות ח”ד (סי’ קסה). ע”ש. והנה בס’ “חשוקי חמד” (סוכה, עמ’ קנ) דן ידין אודות אדם הישן בסוכה ואשתו הנמצאת בהריון מפחדת לישן בבית לבד, אם הוא פטור מצד שהוא מצטער עליה, והביא ממרן הגרי”ש אלישיב שאין זה בכלל פטור דמצטער, ואם קשה לה הדבר שתלך גם היא לישן בסוכה. וזכורני ששאלתי שאילתא דא ממרן הגר”ד קוק שליט”א בדין ישן בסוכה ואמו חוששת ומצטערת והוא מצטער בגין צערה, ולא אבה להתיר על סמך סברא זו. [וכבר ביארו כל הראשו’ דפטור מצטער היינו שיש לו צער מחמת הסוכה ממש, ע’ תוס’ סוכה (כו ע”א, ד”ה והולכי), ובס’ יראים (סי’ קכג), ועוד. וכעת אכמ”ל].

כז. והגם שמצאנו בשו”ת “התעוררות תשובה” ח”ג (סו”ס תכח) שביקש לפטור מן הסוכה בגוונא הנ”ל שאביו מצטער על ישיבתו בסוכה, ופטר את הבן מחמת שמצטער בצערו של אביו. ע”ש. מ”מ לדינא קשה לסמוך על סברא זו שאין לה מקור בדברי רבותינו, שהם דברו על מצטער מחמת הסוכה כמבואר בראשו’ הנ”ל, ולא ב”סיפור” ו”עיתוי” הנקשר עם הסוכה, ואין לנו מקור להרחיב את הסברא ולומר דכיון שלא היה גר בבית שהיה לאביו צער מחמת זה, א”כ ה”נ יהיה פטור, וראה מש”כ בשו”ת יעלת חן ח”א (חאו”ח ר”ס לז). וראיתי שכבר השיגו ע”ד ההתעוררו”ת בשו”ת חקי חיים ח”ה (סי’ קי). ועוד. [וראה חזו”ע (סוכות עמ’ קנד). וצ”ע].

כח. וראה מש”כ במק”א כעין הנ”ל אודות “הומלס” שכל השנה ישן ברחוב, דבטלה דעתו ולא יכול לפטור עצמו בתואנה שכך ה”תדורו” שלו כל השנה. וכן שמעתי ממרן הגר”ד קוק שליט”א.

כט. וידידינו רש”ק גראס שליט”א בשו”ת שבט הקהתי ח”א (סי’ קצח) התיר לאדם לישן בביתו היכא דיש לו תינוק שבוכה בלילה ואין מי שישמשנו כי א”א ע”י אשתו, ואם ישן בסוכה לא ישמע את קולו, והביא שכבר כ”כ החו”י במקור חיים (סי’ תרמ). וכן העלה הגרע”י בחזו”ע (סוכות, עמ’ ר). ע”ש. אכן אשה בוגרת מתינוק לא ילפי’, כי היא לא תנוקת, ואיבעי לה ליתובי דעתה, או לילך לישן אצל חברתה, או לבא לישן עם בעלה בסוכה וכהנ”ל.

ל. והפוסקים לציבור שיאכלו מהר בסוכה ולא ישנו בה וכו’, נכנסים בזה לפלוגתא הידועה בענין סוכה שאינה ראויה לשינה, שהרמ”א (סי’ תרמ ס”ד) פסק את ד’ המרדכי שאם לא ראוי לשינה, פסול ג”כ לאכילה, ולא מקיים מצות בסכת תשבו, וגם הברכה על האכילה לבטלה, ואמנם ידוע שהחכם צבי (סי’ צד) ובנו הגיעב”ץ במו”ק שם פליגי ע”ד הרמ”א, אך כבר כתב בשעה”צ שם שייש לחוש לזה, כיון דרבים מן האחרו’ פסקו כד’ הרמ”א להלכה. [וכמובן שאיני מדבר כאן על כל מצב ועל כל פרט, רק בכללות אנו מדברים לאפוקי מממציאי ההיתרים בצורה גורפת, וכל ערום יעשה בדעת.

לא. ולדבריהם החוששים כ”כ לסכנה, ומחייבים ללכת למרחב המוגן מדין פקו”נ, א”כ הסוכה הזאת פסולה גם מחמת שאינה ראויה לשבעה (ע’ סוכה כג ע”ב), שהרי מסתברא שיבואו הטילים ויפרקו את הסכך וכו’. וכמובן שאין מקום לטענות אלו שהם פחות מגדר “רוח שאינה מצויה” [כלשון מרן הגר”ד קוק שליט”א], וכמבואר בכל הני טעמי תריצי וביאורים פשוטים שנאמרו לעיל, וחיך אוכל יטעם. וכבר ידועות העובדות המבהילות על קיום מצות סוכה במחנות ההשמדה, ועמש”כ הגר”י זילברשטיין שליט”א בס’ חשוקי חמד (סוכה כג ע”א), וראה בס’ “אור עולם” על הרבי מביאלה זצ”ל (עמ’ רד) דברים נפלאים השייכים לכאן. וכעת עמ”ק במקומו מחמת אפס הפנאי, הגם שיש להרחיב עוד הרבה, וראה מש”כ במק”א באריכות אודות גדר “קבוע” לענין סכנה. ודי בזה.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט אכילה ושינה בסוכה – בעידן “אזעקה” הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

בערב כיפור נכנסתי לחדרו של מרן שליט”א, ואמרתי שבאתי להתברך ל”חתימה טובה” כיון שלא אזכה השנה להיות אצל רבינו שליט”א ביוה”כ, ואמר רבינו שליט”א בענוותו, “זו לא זכות כלל להיות עמי”…

מרן שליט”א נכנס בערב כיפור לבית המדרש, ואמר שאינו חש בטוב, ונכנס לחדרו ונותר שם ביחידות – גם בעת שהתפללו ערבית של ליל כיפור.

במהלך כל יוה”כ, מרן שליט”א עמד על מקומו והתפלל, שלא כבשאר שנים שהוא החזן כמעט בכל התפלות.

באמצע היום נעמד רבינו על הבימה ואמר בקול גדול לבורא עולם, “איפה כי ביום הזה יכפר עליכם, הבטחת, אז למה אתה לא מקיים, יש הסתר פנים”… ושוב אמר רבינו שליט”א, “אני לא רואה כלום, לא שומע כלום, לא עונים לי בתפלה”…

בשעת הנעילה אמר מרן שליט”א, “מישהו כאן נענה מן השמים?? מישהו כאן קיבל רוח הקדש???… אני חושב שצריכים להתחיל שוב מ”כל נדרי”… [כל זה עדות נאמנה מהחברים שהיו סמוכים ממש לרבינו שליט”א].

הדברים אמורים כדי לעורר את כולנו להתחזק בתפלה ובקריאת תהלים לשמירה על החיילים ועל כלל ישראל, ולהמשיך לשמור שבתות ולשמור על הקדושה בטהרת המשפחה וכו’, ולא לחזור אחרי כיפור לשגרת החיים של יצר הרע חס ושלום, ועל ידי זה נזכה לשנים רבות נעימות וטובות ובשורות של גאולה וישועה ברחמים, אמן כן יהי רצון.

שימו לב, שזה כבר שנה!! שרבינו שליט”א אומר לא לחשוש כלל בטבריה, ולפני כחודש פרסמנו כאן שרבינו שליט”א אומר שהמחללי שבת מפריעים לו, ובשבוע שעבר פרסמנו שרבינו שליט”א דיבר בכאב עצום בעת האזעקות בטבריה על הצער שיש בשמים מהחילולי שבת…

ולכן מוטל על כל אחד ואחד מאתנו להתחזק בשמירת שבת ולחזקה אצל אחרים, כי רק בזכות שמירת שבת נזכה לגאולה ברחמים בקרוב ממש אמן.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מה היה במהלך יום הכפורים בבית מדרשו של הקדוש ר’ דוב קוק שליט”א??!! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט 100 קולות וחידושים מופלאים עובדות וסיפורים מחזקים במחיצתו של מרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א בימי ראש השנה תשפ”ה ושבת שובה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הגר”ד קוק שליט”א מבאר מהיכן מגיע כח ההגנה של “כיפת ברזל”… וסגולה חשובה כדי לזכות להחתם לחיים טובים!! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.