שאלו מרבינו הגר”ד קוק שליט”א אדם שרוצה לעשות לעילוי נשמת אמו מערכת חשמלית של נרות כמצוי בבתי כנסיות אם הדבר מומלץ. ואמר רבינו שליט”א, שאם הנר עשוי משעוה או פתילה בשמן, יש בזה משל רוחני של גוף ונשמה [הנר שהוא בית קיבול של השמן הוא כנגד הגוף, והשמן הדולק הוא כנגד הנשמה], ועשיית החיבור הזה יש בו חיות ונחת רוח לנפטר, [עיין בד’ רבינו בחיי פ’ תרומה פכ”ה פל”א], ויוצא במידת מה מן המות לשורש החיים. אבל בזרם בעלמא נראה שאין שום דבר.

וכבר אמרו בעלי רמז קדומים, נפ”ש ר”ת נר פתילה שמן, שעוה ר”ת, הקיצו ורננו שוכני עפר.

ומצאתי שכדבריו של רבינו שליט”א, כן העירו גם בשו”ת דבר הלכה קלצקין (סי’ לו), ובשו”ת עמק הלכה בוימל (ח”ב סי’ נב). ובשו”ת כוכבי יצחק שטרנהלל (ח”א סי’ יג), ובשו”ת משנה הלכות (ח”ה סי’ ע). וזה דלא כמ”ש הגרע”י זצוק”ל בשו”ת יחוה דעת (ח”ה סי’ ס) ובס’ חזון עובדיה (אבלות ח”ג עמ’ נד, רז), שלכתחילה אפשר להשתמש לעילוי נשמה בנר אלקטרי. וראיותיו שם לא מוכרחות כפי שיראה המתבונן.

ושאלוהו, הרי עשו כן בבית מדרשו לעילוי נשמת סבו הגאון ר’ רפאל הכהן קוק זצ”ל, והשיב, לא אני עשיתי… אכן אם אדם תורם תאורה גדולה להאיר את בית הכנסת, ולא נרות חשמליים קטנים, זה ודאי מעלה גדולה, להאיר את עיני הלומדים והמתפללים, וזיכוי הרבים שאין קץ לשכרו. ועמש”כ בזה ידידינו הרה”ג ר’ מנחם גיאת שליט”א בס’ תורת חכם (פט”ז סי’ רנג).

ועתה (כסלו תשפ”א) כשהיינו עם רבינו שליט”א בלימוד סמוך לקברי האמוראים, הדליק רבינו נר של שמן [מתרומה טמאה השייכת לכהנים], והזכיר בהדלקה את נשמת הגאון ר’ אהרון יהודה ליב שטיינמאן זצוק”ל שנפטר סמוך לחנוכה. ועורר על בתי הבד ששופכים את כל השמן של תרומת מעשר לאבדון, שאין להם מחילה ורשות על זה משבט הכהנים, ולכן יש לחלק הכל לכהנים כדי שידליקו בזה נר שבת או לעילוי נשמת וכיו”ב, ויניחו על הבקבוק סימן ברור שהוא אסור בהנאת מאכל מחמת טומאת הכנים האידנא.

וסיפר רבינו, כי בקשו שיכתוב בספרים שמדפיס לעילוי נשמת אביו וכו’, ולא עשה כן, כי בכתיבה זאת אין שום תועלת לנשמה…

ובענין החשמל אמר רבינו שליט”א, כי אמנם אינו בגדר נשמה, אבל יש בו ניצוץ נשמה, וברור שיש בו איזה השתלשלות מיוחדת מכח רוחני. וכבר נזכר ענין החשמל בספר יחזקאל. והמלאכים נקראו חשמלים, עתים חשים עתים ממלמלים. [ועיקר המצאתו באלף הששי בשנת ת”ר כידוע מזהר הקדוש שיפתחו בזמן זה תרעין דחכמתא, ו”חשמל” ר”ת, “שערי חכמה לקראת משיח”…. בעגלא ובזמן קריב].

בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• מדוע נסגרו בתי כנסיות בקורונה
• דיני השלמת קריאת התורה
• סגולה לזיווג הגון

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט האם יש עילוי נשמה בנר חשמלי הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מעשה שבאו שני בחורים למורינו הגר”ד קוק שליט”א, וספרו לו שזה זמן רב שהם מחפשים שידוך ולא מצאו עדיין דבר נאה ומתקבל, וכבר עלה הצער מאד, ובקשו ברכת וגזירת צדיק לזיווג הגון במהרה לפי שורש נשמתם, הרב אמר להם שיקפידו במשך ארבעים יום לומר את “שירת הים” בכונה מיוחדת, וכשבאו לצאת אמר להם הרב, אבל לא ביחיד… אלא במנין בבית הכנסת… וקבלו על עצמם את דברי הרב…

לאחר זמן בא לפני אחד מהם (ר’ משיח בבאזדא הי”ו) וסיפר לי, כי הוא זכה כבר סמוך ליום הארבעים להכיר את אשתו, והחל עמה פגישות וברוך ה’ נישאו בצהלה ורינה, והשני מעט לאחר הארבעים יום מצא את בת זוגו והוא נשוי ג”כ, והוסיף לי שבאמת הוא וחבירו בתקופה שבאו לרב, כבר לא היו מקפידים כל כך להתפלל במנין, וראו איך משמים נותנים בפי רבינו שליט”א את תוכחת המוסר הראויה להם…

והנה זה ידוע בספרים ובין ההמון שאמירת שירת הים מסוגלת לזיווג, וכן כתב רבינו נחמן מברסלב זיע”א ב”ספר המידות” (מערכת חיתון, ח”ב אות א). אך לא ידעתי טעמו של דבר. ואולי מפני מה שכתוב “לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי”… ונמצא ענין קריעת ים סוף מקושר בזיווגו של אדם, ויש להרחיב עוד, שנקשר הדבר במאמר חז”ל (ריש מסכת סוטה) “וקשה לזווגן כקריעת ים סוף”, ואם כן כשמעורר את הכח הרוחני של קריעת ים סוף ע”י שאומר את הפסוקים בכונה טובה, ממילא מתבטל קושי הזיווג. ושוב ראיתי שכן כתבו הגר”נ מטשערין והגר”צ הכהן מלובלין בהגהותיהם לספר המידות שם.

ולמדנו מהסיפור שלפנינו דבר מעניין, לפעמים אדם עושה איזה סגולה ולא עולה בידו שום ישועה, וברור הדבר שהכח הסגולי מתעכב הרבה פעמים על ידי כל מיני קטרוגים של עוונות וכו’, אבל פעמים שהאדם מחסיר איזה תנאי בעשיית הסגולה, כגון שירת הים, שלא מספיק לאומרה, אלא יש לאומרה בכונה, וגם ברוב עם הדרת מלך, וככל שמהדר יותר בעשיית הענין לכבוד ה’ יתברך, זוכה לקבל ולהיות כלי לישועה במהרה.

בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• הרב דב קוק בענייני שמות “בן אל” ו”בת אל”
• פנינים בעניני שינוי השם
• סגולת העיר טבריה לבשורת הגאולה
• בניה קלה… לימוד פרק הבית והעליה מסוגל להצלחה בבניה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סגולה לזיווג הגון הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

הגיעה למורינו הרב דב קוק שליט”א מורה בבית ספר… אשר בעקבות עבודתה שם חייבו אותה להכניס את בנותיה ללמוד שם, ורואה בשנה האחרונה כי יש לבתה איזה דרדור מסויים שחברותיה בכיתה אינן כ”כ ביראת שמים וכו’, ואם תוציא אותה לבית ספר אחר הרי שהיא יוצאת עמה יחד ויש בזה איזה הפרעה לפרנסה, וכבר שאלה כמה וכמה רבנים וכולם כאחד אמרו לה שאין כאן שאלה כלל ותצא היא ובתה מן המקום, כי חיי הבת הרוחניים קודמין לכל, וה’ ית”ש הוא זן ומפרנס נפש כל חי וכו’, ובכל זאת קודם שעשתה מעשה, אמרה לשמוע דבר זה מפי הכהן הגדול מאחיו.

ואמר הרב כי כיון שהאמה נמצאת בבית הספר היכן שבתה נמצאת, הרי שזה בגדר שמירה, ומה שיש חבירות לא כ”כ טובות וכו’, הנה בבנות אין זה כמו בבנים, ובפרט שברוך ה’ בבית שלהם האבא לומד תורה, ואמא משמרתה כנ”ל, ואדרבה בבית הספר הזה יש מעלה שאין במקום השני, כי הבנות מקבלות מידת הענוה, לא כן בבית הספר ה”חשוב” וכו’, שלצערינו רבות בנות קונות שם מידת היפך הענוה… ותהי הוראת הרב לפלא. [שוב באתי להדגיש שיש דברים שהם הוראה פרטית וכל ענין יש לדון לגופו, אך יש כאן חיזוק והסתכלות חדשה שלפעמים גורמת שאלה בדברים שאדם לא חושב בכלל שיש צד אחר …].

אולי יעניין אותך גם:

• האם יש מעלה ללימוד בלי הבנה
• הכאת הילד לחנכו, כשמעורב בה כעס
• הגר”ד קוק מדבר הכל על טלפון לא כשר

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט באיזה בית ספר לבחור לילדה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שאלתי מרבינו שליט”א, אי אב המכה את בנו באופן שראוי לקבל מכה, כגון שמשקר ולא שומע מוסר, דעל כגון דא ידוע מהגר”א שיש להכות את הבן, [כמובן במדה נכונה ושיקול דעת בריא, וכל אחד יעשה בדעת], אלא שמעורב במכה זו כח אחר של פירוק לכעסו של האב, וזה וזה גורם, אי בכה”ג ההכאה מותרת, או דילמא נימא דבכגון דא עובר האב על איסור תורה של “פן יוסיף להכותו”.

ואמר רבינו שליט”א, דזה מתקשר עם פלוגתת רבה ורבא במנחות (סד ע”א) במתכוין להעלות בשבת דגים מן המים שהוא איסור תורה, והעלה דגים ותינוק, דלרבא אזלי’ בתר מחשבתו וחייב, ולרבה אזלי’ בתר מעשיו ופטור, וה”נ כיון דהמכה ראויה לבא אל הבן, אלא שלא כיון האב לשמה, י”ל דלרבה הרי הוא פטור, ולרבא יתכן שחייב. ושוב אחר זמן קצר אמר לי רבינו בנוסחא אחרינא, כי בחיצוניות האב שפיר עבד, אך בפנימיות יש חסרון במעשיו.

צורת הענישה המועדפת

וסיפרתי למורינו הרב דב קוק שליט”א, שהוצרכתי להעניש את בני על איזה ענין הראוי לקבל עליו עונש, ונתתי בפיו מעט פלפל שחור, ושמעתי שהיו אומרים משם איזה רבנים שהיום אין להכות כלל וכו’, גם נסתפקתי על עצם המעשה אולי שגיתי בהנהגה עם הבן. והשיבני הרב, שזאת התורה לא תהא מוחלפת, וכבר נאמר “חושך שבטו שונא בנו”, ובודאי שיש דברים שראוי להכות עליהם, לשם חינוך הבן ומתוך ישוב הדעת, ואדרבה נתינת פלפל הנ”ל עדיפה על הכאה, כיון שפעמים הרבה נכנס כעס בעת ההכאה, ובסוג ענישה כזאת ע”י דבר אחר איכא ריחוק מתערובת כעס הנ”ל.

אולי גם יעניין אותך:

• הגר”ד קוק מדבר הכל על טלפון לא כשר
• דין קדימה בתרומת כלייה לזקן או לצעיר
• כניסת כהנים לקבר רבי מאיר

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הכאת הילד לחנכו, כשמעורב בה כעס הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

כמר יוסף אליהו מ’, ישמרהו צור ויחייהו, ואורך ימים ישביעהו, אמן.

לקראת השנה החדשה תשפ”א, תהא שנת “פה אשב”, שנזכה בה לגאולת ישראל, כשכולם יושבים על אדמת הקדש, הנני שולח לך כנהוג בישראל מכתב ברכה לשנה טובה, ותוכו רצוף דברים נפלאים לחיזוק בעבודת ה’, כדי שנגיע לראש השנה בקבלות טובות, ועי”ז נזכה לגמר חתימה טובה אמן.

עצות ל”שמירת העינים”
ממשנתו של מרן הגאון רבי דוב קוק שליט”א

בהמשך לשיחתך הנחוצה בענין קושי גדול שיש לך בשמירת העינים, ובפרט שיש לך המון נסיון עם המכשיר הטמא הידוע, שיש בו אפשרויות לגשת למחוזות אפלים של טומאת רעיון, ובתוך לבך רצונך באמת לשוב בתשובה שלמה, אלא ששאור שבעיסה מעכב על ידך בכל פעם מחדש, ויצר הרע דומה לזבוב אשר מכים עליו בחזקה וחוזר שוב, ועל כן בקשת ממני לכתוב לך איזה דברים, שיתנו לך כח להגביר הקדושה על הרצון ההפוך, הנני העני כותב מה שיש בלבי, וכמעט כל הדברים הנאמרים הם לאור מה ששמענו ולמדנו מפיו הטהור של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ואתפלל להתחזק גם כן בעבודת ה’, כי אין בביתי לא לחם ולא שמלה, והנני צריך חיזוק בכל הענינים הנסתרים והגלויים, ולשוב באמת ובתמים בתשובה שלמה, ואיני כותב כדי להוכיח כי אם את עצמי, ומיני ומינך ומכל המתחזקים עמנו יחדיו, יתקלס עילאה אמן כי”ר.

מהי השמחה האמיתית ומהי שמחה גנובה ושקרית

א. לכל לראש, הלא אתה אמרת לי בעצמך, שאין לך שום גדר הנאה אמיתית בכל היזק ראיה הזה, ורק כמו איזה מסומם הנך נמשך אחר היצר, וראיה ברורה לזה, שהרי כשאתה לומד תורה יש לך שמחה אמיתית וסיפוק גדול מאד כפי שאמרת, והשמחה הזו מלווה אותך כל היום, ובפרט כשאתה לומד בעיון ולא בשטחיות, כי ה’ חנן אותך בהבנה ושכל טוב, וכבר נאמר “פקודי ה’ ישרים משמחי לב”, ולא לחנם באה התורה בטרוניא “תחת אשר לא עבדת את ה’ אלהיך בשמחה ובטוב לבב” וכו’, כי לימוד התורה ועבודת ה’ משמחים את הלב מאד, ואין תחליף לנביעת השמחה הזו, רק שברגע שהיצר מסית את האדם לעבירה שיש בה שקר ושמחה מדומה, ממילא כבר נגנב כח השמחה מלימוד התורה, בבחי’ אין ב’ מלכים משתמשים בכתר א’, ולפי מה שאתה אומר שיש לך הרגשת שמחה בתורה, זה סימן שנפשך עדיין קשורה בשמחה האמיתית, ופעמים שהיא זולגת בחושך אחר היצר השקרי, אך תקוותך טובה מאד.

תוצאת העבירה דכאון ומרירות

ב. והנה לא זו בלבד שההנאה לא אמיתית, אלא נוסף גם הוא על שנאינו, שלאחר כל הדברים האלה ששומע האדם לקול יצרו, יש לו תחושת דכאון ומרירות, וזה ידוע אצל כל בעלי עבירה, ששמחת החיים מהם והלאה, וכפי שאתה יודע אין פעם שלא תהיה לך מרירות לאחר שלא נשמרת מדבר רע, וכל זה מפני שהכח הקדוש של השמחה פגוע ממך, שאתה מנסה להשתמש בו ולאגף אותו להנות ולשמוח מדבר השנאוי עליו ביותר, ובפרט דכתיב “עבדו את ה’ בשמחה”, ואמרו שנרמז באותיות בשמחה גם אותיות מחשבה, להורות שכל השמחה תלויה במחשבת האדם היכן היא. ואם כן כאשר אתה חושב לראות או לשמוע ליצר בשאר דברים הקשורים לטומאת רעיון, דע לפני מי אתה עומד, ודע את האויב המבקש את נפשך, לשקר אותך בשמחה מדומה, ולהפיל את שמחתך האמיתית לשאול תחתית.

מתיש את הגוף ומפר שלום בית

ג. גם אמרת שבכל פעם לאחר שנגררת אחרי מרעין בישין הללו, אתה עייף מאד, וגם סבלנותך מתפקעת מהר וכו’, וזה גורם בעיות בשלום הבית וכו’, הנה זה ברור שגם ללא עייפות וחוסר סבלנות, שלום בית נעקר ומתפורר, ו”זנותא בביתא כי קריא לשומשמא” כדאמרו בסוטה (ג ע”ב), ואמנם בזנות של האשה הדבר חמיר טפי טובא, אך גם באיש הדבר משפיע, וכבר ידוע ממרן החיד”א בשם קדוש ה’ האריז”ל, כי התנהגות האשה כלפי בעלה תלויה מאד בהתנהגות האדם כלפי קונו, ואם כן יש כאן טעם כללי לחסרון השלום בבית, כי השלום תלוי בשלימות האדם, וזה מתקשר גם לחולשה וכו’, כמו שכתוב בעשיו שהיה בעל עבירה “והוא עייף”, אך יש כאן גם ענין פרטי שאמרו חז”ל ביומא (כט רע”א) “הרהורי עבירה קשים מעבירה”, ופרש”י שהם קשים להכחיש את כחו של האדם, כי מחשבות אלו טורדות את האדם ולא נותנות לו מנוחה כלל, [וכבר מפורסם הדבר שהעובדים בעמל המח מתעייפים הרבה יותר מהעובדים בעבודה פיזית, ואפי’ בעמל תורה יש תשישות כמו שאמרו בסנהדרין (כו ע”ב) שלכן נקראת תושיה, אבל זה רק בתחילת הלימוד, אבל לאחר שמתחבר לתורה, נאמר בו “אני בינה לי גבורה” כמבואר בזהר חדש], ואתה תחזה בעלי תורה היושבים בבית המדרש ימים ולילות, איך עומדים ומתאמצים בלימוד התורה ולא כהתה עינם, ואדרבה ככל שירימו קולם ויתאמצו יותר, תרבה שמחתם עוד יותר, כי פקודי ה’ ישרים משמחי לב, וחכמת אדם תאיר פניו, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. וזה ההבדל בין מאמץ של קדושה למאמץ הפוך, וברור אצלי כשמש שזו היא הסיבה לעייפות, כי היא באה מהנפש הנלאית, ומשפיעה על הגוף.

סופו שמפסיד את אשתו וילדיו

ד. עוד צריך אתה להתבונן, הלא אתה נשוי לאשה ויש לך בלי עין הרע כמה ילדים טובים, בנים ובנות, כולם אהובים כולם ברורים, ואתה מחנך אותם רק ע”פ דרך התורה, כי ידעת שזו האמת היחידה ואין שום דבר אחר חוץ מדרך התורה, ואשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, וכל כבודה בת מלך פנימה, ויש ביניכם ברוך ה’ אהבה ואחוה ושלום ורעות, [חוץ מאיזה פעמים שאתה אומר שאינך מבין מה קורה לה והיא ממש מתנהגת כלפיך כשונא, ולהלן יובן הענין], ואתה דע לך, כי כאשר אתה שומע ליצר לראות במקום שאינו שלך, סופך שגם מה ששלך לא יהיה שלך, כך אמרו חז”ל, ובחון את עצמך כלפי רעייתך, האם זה מה שמגיע לעקרת הבית, שאעשנה ככלי לפירוק תאוותיי ובגידותיי במחשבה, הרי אין לך שקר ואכזריות גדול מזה. ואנו רואים זאת במוחש, כי כל אלו שהלכו אחר יצר הרע דעריות בנסתר, הקב”ה הכריז עליהם בגלוי, וביתם התפרק לגמרי, והרבה מהם לא ראו נחת מבניהם, כיון שנפגעו מהנהגתם ולא רצו להכיר באב כזה, ושים מול עיניך תמיד את הפסוק הזה, “סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם”.

ההבדל בין “אהבת” איש לאשתו ל”תאות” אשה זרה

ה. ואשר שאלת כי היצר משבש אותך כי מצד אחד יש ענין גדול באהבת איש ואשתו, הרי שיש מושג של אהבת אשה, ופתאום במקום אחר הכל אסור, ואם יש אז קשה לך להפנים את המחיצה בין אשה זו לאשה אחרת, זו קושיא הנובעת מחמת השקפה טעותית והסתכלות מעוותת על חיי האישות של איש ואשה בישראל הקדושים, כי ע”פ תורה אהבת איש לאשתו איננה אהבת גוף בלבד, אלא בעיקר אהבת נפש, כי אוהב את מעלותיה וטוהר מעשיה וכשרון מידותיה וכיו”ב, והפנימיות מגבירה אהבה גם על החלק החיצוני שהוא עצמו גזירת מלך כדאמרו חז”ל בשבת (קנב ע”א) חמת מלא צואה ופיה מלא דם וכו’, לא כן באשה שאיננה שלך בקדושה, הלא ודאי אין כאן אלא תאוה ולא אהבה, כי אהבה אמיתית אינה תלויה בדבר [ואין דבר אלא ערוה וממון, ובעוה”ר היום רוב ככל האהבה שיש בין אנשים הכל כמעט תלוי בערוה או בממון. ודו”ק], ואם כן מה דמות יערוך ענין אשתו של אדם ה”מקודשת” לו, לאשה דעלמא, וגבה טורא בינייהו.

 יש להמשיך תועלת אמיתית מכל הנאה

ו. בכל הנאה של היתר שיש לאדם יש לו גם להמשיך מזה תועלת לעבודת ה’, וכבר ידועים ד’ הרמב”ן והראב”ד בענין קדושת הזיווג וכו’, לך נא ראה דבריהם הקדושים, ואמרו חז”ל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו מעל ונקרא גזלן, וע”ד הפנימיות רצונם לומר, כי בכל הנאת עולם הזה יש להמשיך תועלת לעבודת הבורא, [ברכה מלשון המשכה כמ”ש (שבת סה ע”ב) נהרא מכיפיה מיברך], ואם נהנה בלא המשכת תועלת, הרי שיש כאן השחתה ומעילה במה שנתן לו ה’, ואמנם בדברים אלו אין הוראה כללית, וחייב כל אדם לדעת איזוהי דרך ישרה שיבור לו, והולך את חכמים יחכם. ודי בזה.

קרבה לצדיק מונעת אסון

ז. עצה טובה מאד לזכות להגברת מוחין על תאוות הלב, להיות במחיצתו של צדיק אמיתי, כי בעל כרחין הקרבה אל הצדיק יש ממנה תוצאות חיים של קדושה וטהרה, וכן מוכח ומבואר בדברי חז”ל על השפעתו של אהרון הכהן כלפי אנשים שלא יחטאו, וזה מבואר גם ממה שאמרו ביומא (לה ע”ב) יוסף מחייב לבעלי יצר הרע, דלכאורה קשה הלא גם יוסף אלמלא נראתה לו דמות אביו בחלון היה נכשל, וא”כ מה יעשו כל בעלי עבירה שאין להם דמות כיעקב שתבא ותמנעם מן העבירה, ומבואר כן כאשר הסבירו שהתביעה על האדם למה לא סגלת לעצמך דמות של צדיק שתתקרב אליו, וממילא בכל פעם קודם שיסיתך יצרך דמות הצדיק תבא לפניך ועי”ז לא תבוש ולא תכשל לעולם ועד. והלא בעיר עוז לנו טבריה ת”ו, נקל להסתופף בצלו של מרנא ורבנא קדוש ה’ החסיד הקדוש רבינו דב הכהן קוק שליט”א, אשר רבים השיב מעוון, רק ממה שראו עיניהם ושמעו אזניהם, בעבודת כהן גדול במסירות נפש לתורה ולתפלה ולעשות צדקה וחסד, והכל ביראת ה’ טהורה לאין שיעור.

כמה וכמה רעות בפגם הראות

ח. וכל זה אנו מדברים חוץ מכמה וכמה רעות רבות שיש מסביב לזה, ראשית, עוון ביטול תורה המקטרג בכל רגע, וכבר ידועים ד’ הגר”א בענין “דין וחשבון”. וזאת שנית שיש כאן סכנה גדולה בכל פעם שיצא ממעשיך חילול ה’, ואמרו בירושלמי נדרים כי עוון חילול ה’ חמור יותר מעוון עבודה זרה וחילול שבת וכו’. ע”ש. ויבא השלישי שאין לך כפיות טובה גדולה מזו, שבורא כל עלמין נותן לך חיות וראיה כל רגע ורגע יש מאין כמבואר בהרחבה בד’ בעל התניא זיע”א, ואתה לוקח את המתנה העצומה הזאת אשר אנשים מוכנים ליתן כל הון שבעולם להשיב אליהם מאור עינים, ובגוף מתנת הקודשת הזאת אתה מכאיב לנותנה, ומתאכזר לעשות בה נגדו, היש לך כפיות טובה גדולה מזו. גם תדע על ארבעה, כי הכל ענין של רגש, הן במצוות והן להבדיל בעבירות, תכונת האדם לחפש רגש, ויצר הרע מסיתו למצוא את הרגש בדבר מקולקל, ונמצא שהאדם לוקח את הרגש שלו מן הקדושה לדברי הבל.

ואלו ארבע”ה אבות נזיקין שיש בפגם הראות, הצד השוה שבהו שדרכן להזיק לאדם ולהובילו לצער ודכדוך, ומ”מ שמירתן עליך וחסרון השמירה מחייב בדין, כי הנשמה מושאלת ביד האדם לעבדה ולשמרה, ושואל חייב בכל, אא”כ בעליו עמו, ומקיים אחת שאלתי וכו’ שבתי בבית ה’, שבזה ניצל מן הפורענות. וכולהו אבות נזיקין הנ”ל, נרמזו בריש סדר נזיקין, ולית מילתא דלא רמיזא באורייתא כי כנגד כפיות טובה המבוארת לעיל אמרו שו”ר, שהוא מרמז לחוש הראות כנודע, וכנגד חילול ה’ אמרו בור, שגדר הבור הוא חלל פנוי, וקוב”ה ממלא כל עלמין, והמחלל שמו כביכול עושה חלל פנוי מיניה, וכנגד ביטול תורה ותפלה, אמרו מבעה שהוא האדם המתפלל ולומד, וכנגד לקיחת הרגש אמרו הבער זה האש שבו החמימות הקשורה להתרגשות. והנני מקצר ועולה במקום שיש להאריך הרבה.

שמירת עינים מתוך רוממות ולא במלחמה

ט. ואמר מורינו הגרד”ק שליט”א לאברך ששאלו על נושא ההתגברות בשמירת עינים, כי הסגנון של מלחמה בענין זה הוא מיותר למתבונן, שהרי העינים עובדות באופן מופלא ביותר, [והגר”ד קוק שליט”א רגיל להציע לכל תלמידיו ומקורביו להיות רגילים לעיין בספרים המבארים את תהלוכות גוף האדם, אשר בזה מתקיים מבשרי אחזה אלוה, ולדוגמא אם יסתכל אדם רק על פעולת העין הלא ודאי יתרגש ויתפחד ביראת הרוממות ממה שיראה ויבין שם]. ואחרי ידיעה זאת, כבר קשה לאדם לאבד כח עצום כזה על דברי הבל ורעות רוח. ונמצא ששמירת העינים מגיעה ע”י התרוממות האדם והכרה בערכו העליון, ובנשמתו הטהורה אשר היא הרואה דרך העין (כמבואר בנדה לא ע”א), ולא בדרכי מלחמה אשר ע”פ רוב סופם יגון ואנחה. וסיפרו (בס’ עירין קדישין) על ר’ ישראל מרוזי’ן, שהיה מדבר פעם עם הרה”ק מסאווראן ליד החלון, עברה אשה במקום וקפץ הרב מסאווראן, אמר לו ר’ ישראל אל תצורם, אל תתן להם צורה ומקום בלבך, וממילא לא תתגר בם מלחמה (מלשון הכתוב בדברים ב, יט), לא תהיה צריך להלחם בדברים הללו. [ומה נאה מעשה זה על הרב מרוז’ין שכנודע היה דרכו במלכות ורוממות].

ועיקר רוממות האדם היא ע”י עסק התורה, כמ”ש במשלי (ד, ח) “סלסלה ותרוממך“, ופרש”י בביאורו שם, ובר”ה (כו ע”ב), שיש לאדם להיות חוזר על התורה ומדקדק בה לחפש ולהפך במטמונותיה וכו’. ע”כ. ומבואר דעי”ז האדם מתרומם כמ”ש “ותרוממך”. והיינו דכתב רש”י בפסחים (סו ע”ב) גבי עגלא תלתא דעבדו לרב יוסף בעצרת (סו ע”ב) “שלמדתי תורה ונתרוממתי“. [ומי יודע, שמא רב יוסף דפסחים שם הוא ניצוץ יוסף הצדיק דכתיב ביה “לעבד נמכר יוסף”, וידוע מטבע “עבד הנמכר בשוק”, וזכה להנצל מקליפת השוק (ע’ שבת כא ע”ב ומנחות ל ע”א) ע”י התורה, ואי לאו ההוא יומא כמה יוסף איכא בשוקא]. ותורה עצמה איקרי “רוממות”, כדכתיב (תהלים קמט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, ומבואר בברכות (ה ע”א) דקאי על הקורא ק”ש, וה”ה לעוסק בכל התורה, כדאמרי’ שם “אם ת”ח הוא אין צריך”. נמצא שהעוסק בתורה שהיא רוממות, מתרוממם על ידה, כארון ה’ הנושא את נושאיו, שהיא נותנת באדם חוסן עצום, ומזככת את הנהגתו ומגלה לו צפונותיה כמבואר בסנהדרין (צט ע”ב), ובזה דוחה בנקל את היצר הרע, ומתברר לו לאדם, כי לא היצר חזק, אלא אני חלש בתורה, ולכן היצר נראה לי כחזק ועצום ממני, אבל כשאהיה חזק בתורה לשמור ולעשות, ממילא יחלש כח היצר ויהיה בעיני כמוץ לפני רוח, כי באמת אינו הר אלא חוט שערה.

אכן מלחמת היצר תמיד קיימת גם אצל גדולי הדור בדברים דקים. וכבר אמרו ז”ל (סוכה נב ע”א) כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. וכתיב בפ’ דברים “רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם צפונה”. וכ’ בס’ “תורי זהב” שם, כי הנה אמר הרה”ק ר’ נחמן מקאסוב עמ”ש “קדשי קדשים שחיטתן בצפון”, היינו דהצדיקים אין יצה”ר יכול להכשילם בנקל, וע”כ מצפין להם את העבירה באיצטלא דמצוה וכיו”ב, וע”י צביעותו מצליח להפילם בעבירה [וידוע ביאור הבעש”ט בד’ הגמ’ שוחט משום מאי מיחייב וכו’], והיינו ק”ק שחיטתן בצפו”ן, אבל קדשים קלים, כלומר אנשים פשוטים, שחיטתן בכל מקום, שהיצה”ר מפילם בכל מצב ואינו צריך לטרוח עליהם. ועפי”ז ביאר הרב תורי זהב, רב לכם שבת בהר הזה, היינו לעמוד מול יצה”ר שנדמה לצדיקים כהר, כי זה ברור שלא יכשילם בדמות ההר אשר בו, פנו וסעו לכם צפונה, לבדוק מה הוא מצפין ומעלים מאתכם ובזה מכשיל אתכם. עכ”ד. והחכם עיניו בראשו לפקוח עין תמיד בכל דרכיו לדעת מה באמת רצון ה’ בכל פעולה שעושה.

צדקה תציל ממות רוחני של פגם הראות, ועוד סגולות

י. ומה שבקשת סגולה להשמר בקדושה ולחשוב מחשבות טהורות, האמת שרבו כמו רבו ענינים סגוליים לענין זה, ואציין כאן ענין אחד והוא ע”י ריבוי בנתינת צדקה, כמבואר בסה”ק ליקוטי מהר”ן מברסלב (ח”א תורה רמב), ע”ש מילתא בטעמא, ושם ביאר בזה מ”ש “וצדקה תציל ממות”. וידוע דכסף מלשון נכספה וגם כלתה נפשי, וע”י שמחלק כסף, נמצא מוציא את כיסופין של אל העני, שהוא כנגד השכינה, ועי”ז תכסוף נפשו תמיד לדבקה בו. ויבא חסד דקדושה וימעט חסד דקליפה. ואכמ”ל. ובזה יש לרמוז צדק”ה תרומ”ם, כמבואר לעיל (אות ט) דרוממות דוחה שיבוש היצר. וטוב ללכת מידי פעם לקברו של התנא הקדוש רבי מתיא בן חרש זיע”א, הנמצא ליד כפר עלבון בצפון, ולקרוא שם בהתעוררות את המעשה הנורא שהיה עמו בשמירת עיניו.

לסיים בדבר טוב, אומר אני לך, כי לפי שאלותיך ומשאלותיך רואים כי נפשך נמצאת בעיקר בקדש, רק שיצר הרע מתגרה בך מפני מעלותיך הרבות, ויש לך לשמוח מאד מאד, על זה שאתה עצב מן העבירות, כי רואים בזה שלא כהו חושי הקדושה שבתוכך, וכבר ידוע שבמלחמה לקראת הסוף כשמגיע השלב המכריע, כל צד מוציא את כל הנשק שיש לו, וכן במלחמת יצר הרע בדור האחרון שהוא סיום שית אלפי שנה, מוציא היצר הרע את כל נשקו, וכתבו בספרים שזו סיבת ריבוי הדמיון שיש בדורינו זה מה שלא היה מעולם, ואנו נמצאים עתה בגדר זמן “תוספת שבת” בהדי פניא דמעלי שבתא, אלף השביעי הממשמש ובא, וסמוכים ממש ליום השבת אשר בו כולם ישבעו ויתענגו עונג אמיתי, אבל מי שמשביע עצמו מראיית דברי הבל, לעתיד לבא יהיה כמו סומא, ולא יזכה לראות באור העליון, כאשר כתב סבא קדישא רבינו החפץ חיים זיע”א בס’ שמירת הלשון (ח”ב פרק ל). והאלף הששי הוא כנגד סדר טהרות הששי, ובו עומד משמים יוסף הצדיק הששי בשבעת הרועים ומכניס בהיכלו את כל ה”יוספים” המעלין בקודש, וכל זה רמוז בתפלה בבקשת “ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”, העין הקדושה הקשורה ליוסף שהוא גימטריא ציון, היא תזכה לחזות בנעם ה’, והיו עינינו ולבנו שם (בבית המקדש) כל הימים, בתוך קדושת ארץ ישראל שנאמר בה “עיני ה’ אלהיך בה”.

אולי גם יעניין אותך:

• מה אמר הרב דב קוק שליט”א לזמר העולמי סטטיק
• דיני השלמת קריאת התורה
• האם ילד חייב לקנות לאביו סיגריות

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט עצות לשמירת העינים הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

על זמרים ומנגנים שלא חוזרים בתשובה …

אספר לציבור דבר מחזק, לפני כשלש שנים בערב שבת קדש, הגיע אלי ידיד מיוחד הרב אלירן מלול שליט”א, עם מקורבו הבחור לירז רוסו הי”ו, אשר הוא זמר מפורסם בעולם בשם “סטטיק”, ובקשו שנכנס יחד לקודש פנימה אל מרן הגאון רבי דוב הכהן קוק שליט”א, והיתה סיעתא דשמיא ונפגשנו כשלש שעות לפני כניסת השבת בביתו נאוה קודש של הרב שליט”א, הרב דיבר עמו ממושכות על קדושת הנשמה האין סופית, ועל כמיהתה ורעבונה המופלג למעשים רוחניים, וסיפר לו על הגר צדק מוילנא איך שהיה מתרגש בכל שבת מחדש מקדושתה הנוראה, לפני שיצא הבחור אמר לו רבינו שליט”א, זמר שמחובר לעולם הנגינה ולא שב בתשובה הוא מזוכיסט ומשובש … הבחור הנ”ל יצא מביתו של הרב כשהוא מנשק את ידיו בדמעות של התרגשות, ומיד כשיצא מהבית פרסם לכל אוהדיו שזו השבת הראשונה שהוא הולך לשמור בעזהי”ת …

שוב מצאתי כזאת ממש לרבי משה מקוברין זיע”א, שביאר מה שנהוג אצלם לומר על החזן שהוא שוטה, כי איך יתכן לבא לעולם הניגון שהוא הכי קרוב לעולם התשובה ולא ליכנס לחדרי התשובה הנפלאים … [כך מובא משמו בס’ “אמרות טהורות” (דמ”ב ע”א). ע”ש], וכן הובא בשם המגיד ממעזריטש שביאר מ”ש במשנה (שבת נא ע”ב) כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, כי על ידי השירה יוצאין מכל הרע, ונמשכין לעולמות קדושים ומתוקנים. וכ”כ הרמ”ק בספר “פרדס רימונים” (שער ערכי הכינויים פרק יד, ערך ניגון), כי מה שהאדם לא משיג ומבין בכלי השכל שבמוחו, יכול להשיג ולכוין לעומקו ממש ע”י הניגון, כי הניגון סודו בבינה, והיינו דכתיב והיה כנגן המנגן ותצלח עליו רוח ה’, כי הנבואה היא מהבינה. ע”כ. וידוע דסוד התשובה הוא בבינה, וכמ”ש “ולבבו יבין ושוב ורפא לו”. [ומהר”ם שיף בחידושיו (שנדפסו בסוף מסכת חולין) כתב כי אחשורוש לא הביא כלי נגינה בסעודתו מפני שחשש שע”י הניגונים יהרהרו ישראל בתשובה].

אולי יעניין אותך

• בענין השתתפות במסיבת נשים
• בענין שמיעת שירי רגש והתעוררות בימי בין המיצרים
• עצות לשמירת העינים

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מה אמר הרב קוק שליט”א לזמר העולמי סטטיק הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

עם ניצוצי אורה ממרן הגר”ד קוק שליט”א

מוצש”ק פרשת חיי שרה התשפ”א. פעיה”ק ירושלם ת”ו.

כבוד ידיד ה’ וידיד בית ישראל מזכה הרבים וגומל חסדים טובים

הר”ר שלום סעדון שליט”א, ידיד ותיק ואהוב של מר אבי ר’ מרדכי שליט”א.

באתי בזה לכתוב איזה שורות על אודות ספרו הנכבד “מלך שהשלום שלו”, שבא לידי לפי שעה, ומאד נהניתי מהרצאתו הטבעית והמיוחדת, ובעיקר מהאמת הצרופה בלא כחל ופירכוס, וניכרים הדברים שדבר אמת בא בקולמוסו ועוולה לא עלתה עליו, ורק בכזאת יש חיזוק אמיתי לאורך זמן, ובאתי לומר יישר כח על כמה וכמה פעמים שהתחזקתי מאד מסיפוריו, שיש בהם גילויים נפלאים על שיקול דעת עמוק, השקפה בריאה ורחבת אופקים, אהבת ישראל, רוח הקודש, ועוד ועוד. דמעות של רגש ירדו מעיני כמה פעמים בקוראי את דבריו.

שם הספר נאה לו, והוא ר”ת “שמש”, על שם “גדולה שימושה” (ברכות ז ע”ב) של מעלתו, שזכה לשמש באמת את מרן הגרע”י זיע”א. וגם על שם השמש שמאירה את כל העולם, והצדיק הוא כמו שמש לעולם כי מאיר בתורתו ובצדקותו כמבואר בקידושין (עב ע”ב), וע’ בספר מתת אלהים (זולקווא תקצ”ה, דל”ח ע”א), ודו”ק.

אמנם ידוע שאי אפשר ללמוד הלכה מספרים הנכתבים בצורה כזאת, ובפרט אם המחבר אינו בעל הוראה, אבל נראה לי שבמדה מסויימת יש בספר הזה דברים השופכים אור על ההלכה הידועה, ורק בספר שכזה נוכל לראותם ולא בספר אחר, והמשכיל ידע לברור אוכל ולאכול לפי דעת התורה, והעיקר שהכותב נאמן כמו כבודו שידוע בנאמנותו ודיוקו הנכון, והיא תהלתו.

בעיקר אני זוכר אותך כשהיית בא לקבוע עתים לתורה בבית הכנסת ברוכוב שהיה בראשות מורינו הרב יעקב יוסף זצוק”ל, וכאן אני שמח להדגיש את מעלתך המיוחדת, מעלה שראיתי גם אצל מר אבי ידידך מזה שנים רבות, שבכל השנים היתה לכם אהבה והכנעה מיוחדת לאב הגדול מרן זיע”א, ולבנו הגאון חכם יעקב זצוק”ל, ולא ערבתם שיקולים זרים בעניני תורה וכבוד חכמים. וכבר רמזת על זה בספרך הנחמד (עמ’ 430) בפולמוס הגדול שהיה כשדיבר חכם יעקב נגד אינשי דלא מעלו מש”ס, והתקשורת ניסתה לעשות מזה להבות וכו’, ולבסוף נפגשו האב והבן בברוכוב ובעבור פעילותך הברוכה לא דיבר מרן מאומה… [אגב, כתבתי ספר על הרב יעקב בשם “קדוש יעקב”, באם אין לך אותו, נא תפנה לאבי ידידך ר’ מרדכי שליט”א, ותקח בעבורך].

עתה באתי לרשום איזה ענינים שעלו ברעיוני להוסיף ולהאיר מידי שוטטי בספרו הנחמד

למה לא הסכים הרב בתחילה לשידורי הלויין

א. את המעמד של פרישת כבודו מחברת “דר וסוחרת”, [שהוזכר בספר כמה פעמים], אני זוכר בהיותי ילד צעיר, ולא אשכח את המחזה איך שכבודו הוריד דמעות של התרגשות ומסר לידי רבינו הגדול את הגלובוס שיש בו את כל הנקודות בעולם אשר שומעים בהם את שיעורו של מרן זיע”א, ורציתי להוסיף כי אז באותו מעמד אמר רבינו זיע”א, כי היו לו התחבטויות רבות אם להסכים ללויין, [וזה כאשר כבודו מספר בדבריו שהרב דחה אותו ולא אבה בתחילה לשמוע על הרעיון הזה], רק שהמסקנא היתה שזיכוי הרבים והפצת התורה גוברים על כל השיקולים האחרים. [כמדומה שאחד משיקולי ההמנעות היה, שבזה יש אפשרות לגויים לשמוע תורה וידוע איסור לימוד תורה לגוי (חגיגה יג ע”א), והיותר גרוע מגויים הוא יהודים המתנכרים לתורה שעוקבים אחרי הדברי תורה במטרה לנגח את התורה ולעשות ממנה ליצנות ח”ו, והמסקנא היא דכיון דהמטרה חיובית ועלינו ללמד תורה לכל דורש, לא איכפ”ל מגויים ואנשי שוליים, והו”ל כפסיק רישא דלא ניח”ל. ואכמ”ל].

ב. עמ’ 217. כתבת על היחס והערכה המיוחדת שהיה בין מרן להגר”י זילברשטיין שליט”א, הנני להוסיף לך מה שהעיד לי הגאון ר’ אליעזר רוט שליט”א [חתנו של הגרי”ז הנ”ל], שפעם אחת בעת שביקרו הוא וחמיו בבית מדרשו של מרן זיע”א, הגר”י זילברשטיין בירך על מרן ברכת שחלק מחכמתו ליראיו בשם ומלכות.

נידוי לכבוד התורה

ג. עמוד 237. אודות הבחור שהתריס כנגד ר”י צדקה ורב”צ א”ש והגרע”י, ומרן הפטיר לעברו “מנודה מנודה מנודה”, אם הלשון בסיפור מדוקדקת, יש לומר שהרב אמר לו לשון נידוי כנגד ג’ חכמים שביזה את כבודם. אגב, כל ימיו של הרב לא ידוע לנו שנידה לכבודו כי אם פעמים בודדות בלבד, למרות שהיו עוד המון מקרים של בזיון. ולכולם מחל הרב כשבאו לבקש מחילה כידוע לקרובים.

האם לענות בשבת לבעל רכב ששואל על יעדו

ד. עמוד 247. על מכונית שעצרה בשבת ושאל הנהג את הרב איך מגיעים וכו’, פעם כשחזר הרב מתפלת שחרית של שבת בביהכ”נ הגדול עצר עז פנים ושאל כנ”ל, והרב היה עטוף בטלית וסביבו המון אנשים, והרב השיבו “מכאן ישר לגיהנם”… כנראה מחמת עזות פניו של הנהג השיבו הרב כמידתו. [בעיקר הענין יש שאלה בספרי רבני דורינו, אם לענות כדי להציל את הנהג מסיבובים מיותרים שכרוכים באיסור סקילה, או שיש להשתמט, כיון שלענות לו ולהדריכו למחוז חפצו, זה כמו מתן לגיטימציה לחילול השבת, ולא איכפ”ל ממה שיסתובב עוד, דע”ז נאמר הלעיטהו לרשע וימות, ומהמעשה שהבאת רואים שהרב סובר כצד שני שלא לענות, אך לא ברור שאפשר ללמוד הלכה למעשה ממעשה כגון דא. ודו”ק].

הבריונים שמפריעים לרבנים

ה. עמוד 281. בענין איומים של אנשי העדה החרדית על רבניהם. ראה מה שכתב רבינו הגדול זיע”א בחזון עובדיה סוכות (עמוד ה) שהביא מה שכתב הגרא”ד הורוויץ (שהיה מגדולי הדיינים בעדה החרדית) בספרו שו”ת קנין תורה (ח”ד סי’ ע) מכתב אל מרן ז”ל, וכתב הרב ז”ל, “אלא שמשום מה לא נתקבל מכתבו כלל, ואולי היה ירא לשלוח מכתבו אלי, מפני בריוני מתא, פן ידעו שהוא נושא ונותן עמי בדברי הלכה”.

מעלת הסנדק כשמברך את ברכות הברית

מתי מעלת הסנדק בשלימות

ו. מה שכתבת בעמ’ 384 שהרב אמר על הקפדתו בהיותו סנדק לברך אשר קידש, שכן כתב הגר”א, גם אני שמעתי כן מפי הרב זיע”א, אך לא בשם הגר”א, ובאמת שלא נזכר דבר זה בגר”א בשום מקום, אלא אמר כן בשם הגאון ר’ חיים אלעזר שפירא האדמו”ר ממונקאטש זצוק”ל. [וכבר כתב הרמ”א ביו”ד (סימן רסה ס”ד) שהסנדק שותה מן היין, וביאר הגרע”א בשם ה”תורת חיים” שהסנדק הוי כמזבח ושתיית היין הויא כניסוך יין ע”ג המזבח. אכן לא נזכר בדבריהם ענין הברכה שהסנדק בדוקא יברך]. וידיעה זו הגיעה אלינו ע”י רב אחאי הגרי”ח אוהב ציון שליט”א ששאל פעם ממרן זיע”א למה הוא מקפיד כ”כ לברך על הכוס כשיושב סנדק והשיבו כנ”ל. אכן בינתיים חיפשנו ולא מצאנו בכל כתבי הגאון ממונקאטש דבר זה.

היכן העשירות של הסנדק

ז. שם. לגבי עשירות מסנדקאות, ידוע שהסטייפלר המון פעמים היה סנדק ושאלוהו היכן העשירות, והיה מצביע על ספריו קהלות יעקב ואמר וכי זה לא עשירות לחבר כ”כ הרבה ספרים. ומי לנו עשיר ממרן זיע”א שחיבר למעלה מחמשים ספרים בכל מקצועות התורה … אגב, המילה סנדק לא מוזכרת כלל בתלמוד בבלי או ירושלמי, אבל יש לה מקור אחד במדרש תהלים על פסוק כל עצמותי תאמרנה ה’ מי כמוך, שם מתוארים איברי הגוף שנעשים בהם מצות, ועל הרגלים אמר דוד אני עושה סנדקוס, ומילה זו מקורה בשפה היונית, ופירושה “פטרון”, ועד היום קורים לעשיר שדואג לכל ענין בשם הסנדק, ולפי”ז אמר הגר”ח קרייזוירט זצ”ל שכל מעלת הסנדק היא דוקא אם הוא משלם את כל דמי סעודת הברית.

ברכת שהכל על כל כוס מחדש

ח. מה שהבאת בעמוד 384 שהרב אמר לך לברך בורא נפשות אחרי כל שתיה, ושוב בשתיה הבאה לברך שהכל, כדי לצאת מהמחלוקת הידועה לגבי ברכת השתיה כמה פעמים בכל יום כשנמצא באותו מקום, וחשוב מאד כל הדו שיח שהבאת מה שהיה בינך לבין הרב, כי בזה רואים כמה חשש הרב לענין זה, שלמעשה עדיף כן לברך בכל פעם, ולא כהחושבים שזה בשופי ממש לברך בבוקר ולפטור את כל היום. וכבר מבואר בהדיא בשו”ת הגאונים (סי’ של) שיש לברך בכל פעם שהכל [ונפשות] מחדש, כיון שיש היסח הדעת. [ושם מיירי אפי’ בתוך סעודה, ומכ”ש בנידון דידן]. וזה לא מספיק שיודע שישתה כל היום, כי לא ב”ידיעה” תליא מילתא אלא ב“דעת”, ודעת היינו חיבור והמשכיות רצופה, [כמאי דכתיב “וידע האדם את חוה אשתו”], וזה שייך בשותה כוס שלא מסיח דעת עד ששותה את כל תכולתה, אך ברגע שנעשה רווי, שוב אין דעתו על הכוס הבאה, אלא עוסק בלימודו או בעבודתו ומסיח דעתו, וכשיתעורר שוב צמאון ישתה שתיה נוספת.

וכבר ידועה דעת הגרח”א גאגין בתשו’ חקי חיים (סי’ א) שיש לברך לכתחילה על כל כוס בפנ”ע, ושכך נהגו משנים קדמוניות בירושלים עיר קדשינו ובפרט בישיבת בית אל, אשר שם נקבצו גאוני ומקובלי קדישי דארעא דישראל. וכן מורה ובא בפשיטות מורינו הגר”ד קוק שליט”א, ונוהג כן למעשה, שמברך שהכל ונפשות בכל פעם מחדש. וכן נוהגים כל תלמידיו, ואפי’ אם שותים פחות מכשיעור שאין ברכת נפשות, כל שבאה השתיה הבאה לאחר היסח דעת, כיון שנעשה רווי ממעט מים, שוב כשמתעורר רצון חדש גם מברך מחדש. ואצלינו כן עיקר ברור לדינא. וכן היה נוהג הגה”ק רבי מצליח מאזוז הי”ד בעל “איש מצליח” (כמ”ש בנו שליט”א בהגהותיו לשו”ת אחימלך הכהן סי’ ו). וראה בשו”ת אור לציון ח”ב (פי”ב סימן יז), ובשו”ת יביע אומר ח”ו (חאו”ח סי’ כז), ושו”ת ציץ אליעזר (חי”ב סי’ א), ושו”ת דברות יעקב (ח”ב סי’ יב).

ומש”כ בתשו’ סבא קדישא הגרש”א אלפנדרי (ח”א סו”ס ו) אשר מקורה במכתבו הניצב בראש הספר “קומי רוני”  לברך פעם אחת על כל מה ששותה בלימוד הלילה, נראה שהוא מדבר ששותים ברציפות כמה כוסות, כמ”ש שם שאינם יכולים בלא שתיית הקפה מחמת חלישותם, ואין זו שתיית מים לרוייה ששותה כוס או שתיים, ואחרי שהוא רווי כבר מסיח דעתו עד הפעם הבאה שיתעורר צמאון, אלא זו שתיה של חיזוק הגוף, ואין ממנה היסח הדעת. ולפי”ז יתכן שגם הוא יודה ביושב במשרד ושותה מים בכל שעה שעתיים שמברך שהכל. וצע”ע, כי זה נראה דחוק לומר כן בדעת הגרש”א אלפנדרי זיע”א.

ט. עמוד 385 לענין גלידה בסוף הסעודה. כמדומה שרבינו זיע”א חזר בו והורה לברך, כי אינה בגדר משקה השייך לסעודה, ולא גרע גלידה מפירות שמברכין עליהם. וכן שמעתי מכמה גדולי עולם לדינא.

י. עמוד 414 מסיבה שעשו לרב לכבוד גיל שבעים. יש תיעוד של מסיבה זו ורואים שם את כבודו, את ר’ עזרא בר שלום, רבי דוד יוסף, והרבנית והרב במרכז יושבים על הספה, בעיקר נראה שם רבינו יעקב יוסף זצ”ל עם אשתו וילדיו, וגם חתנו רבי אברהם בן חיים שליט”א נוכח שם. רואים איך מרן מסרב ללבוש את הגלימה הלבנה, וגם שומעים את הדברים הנפלאים איך כל העולם הזה הבל, וכל הכבוד שעושים לו הוא הבל ורעות רוח, והעיקר זה כמה שיותר ללמוד תורה ולחבר ספרים … זו לשונו ממש כפי הרשום בזכרוני.

טבעת לאיש

יא. שם. בענין טבעת של גבר. ידוע שמבואר מתוך דברי הגרי”ח מבבל בשו”ת תורה לשמה (סי’ ריד) שאין בזה חשש, כיון שיש מושג של טבעת לגבר כמפורש בסוגיא דשבת (סב ע”א) ובעירובין (ד ע”א). ואכמ”ל. וכ”כ הגאון אדמו”ר מליובאויטש בשו”ת שלחן מנחם (חיו”ד סי’ לט) שאם כך נהגו הגברים אין בזה חשש. ע”ש. ומפורסמת תמונה של הגאון ר’ יצחק בן וואליד מגדולי רבני מרוקו ובעל שו”ת “ויאמר יצחק” כשעל ידו ענודה טבעת. וכן הסכים לדינא מורינו הגר”ד קוק שליט”א, ובפרט שבציבור ההמוני יש בזה כעין סייג לעבירה. ודבר גדול למדתנו בסיפור זה שאמר רבינו זיע”א כיון שלרבנית יש הנאה מזה למה לא להשאיר אותה עלי … זהו שיעור בשלום בית מחדריהם של גדולי ישראל.

המועמדים לרבנות בקהיר

יב. עמוד 438. הנני להוסיף לך מה שסיפר ידידו של מרן זיע”א הרה”ג הצדיק והחסיד רבי אברהם מונסא זצ”ל, שהגרב”צ עזיאל ביקש מרבי עזרא רב בשביל קהיר, ורבי עזרא הציע את ר”א מונסא [שהיה מבוגר מרבינו] ואשתו של ר”א מונסא לא הסכימה, ואז אמר ר’ עזרא כי רבינו עובדיה מצויין להצעה זו. וממילא מה שכתבת שהרב הלך להיוועץ ברבי עזרא עטיה וכו’, הרי שיוזם הרעיון [הנסתר] היה רבי עזרא. [זה שמעתי מדודי ר’ מנחם הי”ו שהיה יד ימינו של ר”א מונסא ושמע זאת ממנו]. אגב, ר”א מונסא מוזכר ביביע אומר וכותב עליו בתארים “נז”י”, והוא ר”ת נעים זמירות ישראל, כי היה בקי בשירה.

על מהר”ר אליהו לופס זצ”ל

יג. עמוד 445. כתבת שהעבירו את הרב לכיתתו של ר”א לופס. יש להדגיש כי עיקר הנחת רוח שהיה לרב בפורת יוסף זו תקופת לימודו לפני הרב לופס, כי הוא היה מלמד עם הרבה הספק וגם מביא מדברי גדולי האחרונים, וסגנון לימוד זה מצא חן מאד בעיני הרב. והעד על זה כי לספרו הראשון “יביע אומר” על הוריות שהוציא בהיותו עלם צעיר, לקח מכתב הסכמה וברכה רק מר”א לופס. גם יש להדגיש כי הסיפור המפורסם על רבי עזרא שהלך לביתו הוריו של רבינו מפני שלא נראה בישיבה כמה ימים, ואז הלך לחנות וכו’, ואמר אני יעבוד במקומו, חסר בסיפור זה נקודה חשובה, כי הראשון שהתעורר על חסרונו של הנער הוא ר”א לופס, והוא הלך עם רבי עזרא לבית הוריו של רבינו וכו’. כך סיפר רבי שלום  לופס מעכו, כמובא בספר על תולדותיו.

על הגאון הנורא ר’ חיים קרוייזוירט זצ”ל

יד. עמוד 448. הזכרת את הגאונות של ר’ חיים קרוייזוירט זצ”ל. בדידי הוה עובדא שהבאתי לרבינו זיע”א ספר “שבילי ציון” של רב מאמריקא ששלח אלי כדי ליתנו לרב במתנה, ובעמודים הראשונים היה שם דברי זכרון לע”נ רבי חיים הנ”ל, והרב חשב לרגע שזו הסכמה ממנו לספר, והתפעל מאד, אמרתי לרב שאין כאן הסכמה אלא דברי זכרון, ואז אמר לי הרב זיע”א, אין כמוהו בכל העולם בידיעת התורה … מר אבי שליט”א אמר לי שחכם יעקב בירך עליו ברכת שחלק מחכמתו ליראיו, ידוע שהיה בקי בכל הש”ס עם כל שמות התנאים והאמוראים ובכל מימרא היה אומר על פה מי הוא בעל שמועה, והדבר נורא למתבונן, כי בבקיאות בעצם המשניות והברייתות שהם דבר של הגיון וסברא, אז הלב נוצר דבר המתיישב עליו, אבל לזכור מאות ואלפי שמות שונים המפוזרים בלא שום סדר והגיון, הרי שאין כאן תכונת זכרון הטבעית, אלא חיבור נשמתי קדוש ועליון …

וסיפר לי הגאב”ד דטבריה מהר”ר אברהם דב אוירבך שליט”א שבא פעם אחת להספד על אחד מגדולי ישראל, ובאותו זמן היה מספיד הגר”ח, וכשנכנס שמע את הגר”ח מצטט מימרא “אמר רבי זירא אמר רבא בר זימונא” … וכמובן הציטוט בעל פה, והיא מימרא במסכת שבת (קיב סע”ב), ואמר הגרא”ד לזה שבא עמו, אפשר כבר ללכת, כי קבלנו את החיזוק מן ההספד, עומד כאן בן אדם ומזכיר לך שם של אמורא שמעולם לא שמענו עליו, והכל שגור על פיו, אז קדימה בא נלך ללמוד.

טו. עמוד 450 הבאת ביאור נפלא בשם הרב על מה שאומרים בסליחות עננו אלהא דמאיר, כי בכל מקום הלכה כר”י כשנחלק עם ר”מ, אבל בסוגיא של מה נחשבים ישראל כשאינם עושים רצונו של מקום, הלכה כרבי מאיר שנקראים בנים מכל מקום. ועל זה אנו מבקשים להיות כבנים ולהרבות רחמים. כדאי לציין מראה מקומות, שהסוגיא היא בקידושין (לו ע”א), ולהוסיף דרבו של ר”מ הוא רבי עקיבא, וס”ל הכי בב”ב (י ע”א). וזה שההכרעה כאן היא כרבי מאיר, כן כתב בשו”ת הרשב”א (סי’ רמב). ע”ש. [ועיקר פירוש זה, כבר כתבו מהר”י ענתבי מארם צובא בדרוש כתב יד ונדפס בס’ יעטה מורה (ח”ד עמ’ מא). וכ”כ בס’ יהודה יעלה הכהן מדמשק (דקפ”ד ע”ג). וכ”כ בשו”ת ויצבור יוסף שווארץ (סי’ עג). ע”ש].

פאת הנכרית

טז. עמוד 459. בחריפות הנוראה של הרב אודות פאה נכרית. איני יודע אם היה כדאי לפרסם את המילים הקשות, כיון שכבר ידוע המשפט, לא כל מה שאומרים בצנעה אומרים ברבים, ולא כל מה שמדברים כותבים, ולא כל מה שכותבים מדפיסים וכו’. [וכן בעוד כמה מקומות בודדים, היה ראוי להשמיט איזה מילים או לשנותם בזהירות, ועכ”פ להיוועץ בת”ח אובייקטיבי בניסוח הדברים ובפרסומם, ואני את שלי אמרתי מתוך אהבה כנה, ואם תרצה לקבל, קבל. וסליחה מראש על ההערה כי אתה גדול ממני בשנים ובנסיון].

והנני להוסיף מעשה שראיתי בעיני בבר מצוה של ידידי יעקב עמיאל הי”ו בן ידידך הטוב שמואל הי”ו מדר וסוחרת, שרבינו הגיע לבר המצוה באולמי נוף [גם אתה היית שם], וכשירד לרכב קודם שנכנס ביקשו הנהג המסור אברהם שלומי לברך איזה אשה, ובאמצע הברכה בקשה פרי בטן, ואז אמר הרב, מה ??? היא נשואה ???  עצר את הברכה ונכנס לרכב. הוא חשב בתחלה כי היא רווקה, מרוב שהפאה מטעה ומכשילה כנודע. זהו סיפור על חריפותו של הרב בגנות הפאה שלדעתי מצוה לפרסם. וגם למדנו שאפשר להוכיח בלי דיבורים, עוצרים את הדיבור, נכנסים לרכב בצער, והכל מובן.

רבים שואלים הרי הגרע”י זיע”א היה ראש הדור בכחא דהיתרא, ולפניו נגלו כל הפוסקים, וידע היטב שיש הרבה פוסקים גדולי עולם המתירים את הפאה, ואם כן מה ראה על ככה להחמיר כל כך בשצף קצף על איסור הפאה, והרי כחא דהיתרא עדיף, וגם הרי זה כמו גזירה קשה על הציבור, ובפרט שהרבה אומרים שזה מועיל להם לשלום הבית וכו’ וכו’. והנה מלבד שהספרדים מדורי דורות לא התירו שום פאה, כמו שלא יתיר אף פוסק את הנכרית, עוד בה דבר חשוב להדגיש, כי עצם סוגיית הפאה הקדומה אינה עיקר הבעיה, אלא המכשול שעל גבי הפאה בדורינו הוא עיקר הזוהמה, שהרי רואים בפועל כמה וכמה הרהורי עבירה ופריצותא יש על ידי ההילוך באורחות פרי”ז הללו, והפאה שהיתה פעם לא ראויה היום אפי’ לשפחה, ואין פאה בלא יפוי וטבעיות וצבעים וכו’, ואם כן דל מהכא האם פאה כיסוי או לא, אלא האם פאה פריצות או לא, וכמו שלכו”ע אין לאשה ללכת בבגד צמוד מאד וצבעו רועש וכיו”ב, הגם שיש כאן כיסוי לגוף, אבל הבלטה ופריצותא איכא טובא, וזו היתה סיבת החריפות של הרב, כי קדושת המחנה עמדה מול עיניו תמיד. וכמו שאמר פעם, שאינו רוצה שיעשו לכבודו הקבלת פני רבו ברגל, כי שמע שבחור אחד נתן סיגריה לבחורה וכו’, ואמר הרב לא שוה כלום אם יש עוון בקדושה מחמת זה …

ושמעתי ממרן הגר”ד קוק שליט”א בענין בחורה יראת שמים שנפגשה עם בחור והוא מתעקש מאד שרוצה פאה נכרית, שכדאי לה לבטל את השידוך. כי אדם שמבקש פאה מאשתו זה מגלה על חסרון מסויים … עוד אמר לי הגר”ד קוק שהגם שמצד ההלכה יש בזה מקום היתרא [כמו שכתבנו לעיל], מ”מ כיום נוצר חשש חדש וחמור של עבודה זרה.

נוסח “שגמלנו כל טוב” כשמוציא אחרים בהגומל

יז. עמוד 494. הבאת שמרן זיע”א אמר לך שאם מברך הגומל ופוטר אחרים יאמר “שגמלנו” כל טוב. יש לציין שלפני מאות שנים בטבריה היו פרעות וסכנות גדולות על כל הקהלה, וכאשר ניצלו בניסי נסים וכולם היו בריאים, נתאספו כולם בדרשת שבת של חודש כסליו שנת התק”ג, ובירך הגאון רבי חיים אבולעפייה זיע”א ברכת הגומל בנוסח הנ”ל “שגמלנו” כל טוב, וגמרו יחדיו את ההלל וכו’. כן העיד חתנו של מהרח”א הוא ר’ יעקב בירב זצ”ל, ובספר “זמרת הארץ” (דפוס ליוורנו ת”פ, דכ”ג ע”ב), אשר בו מגולל את כל המאורעות והנסים הגלויים שהיו בטבריה. [ומה שכתב נר בריה דרבינא ר’ יצחק שליט”א בהערה, שאביו רק רצה ליישב הנוהגים לשנות, לא הבנתי, הלא זה לא מצוי השינוי הזה, ואדרבה הרב זיע”א גילה אותו ואמר שיותר טוב לומר כן, ועתה מצאנו לו חבר קדמון הוא ר”ח אבולעפייה זיע”א. וכן פסק מדנפשיה הגאון נאמ”ן שליט”א. וכמדומני שאם יראה הראשל”צ רבי יצחק את ד’ זמרת הארץ, יחזור בו].

ברכת המצה “המוציא”

יח. עמוד 463. ברכת המצה המוציא. הנה בספריו כתב הרב לברך מזונות, ושטוב לאכול מעט לחם לפני זה ועליו לברך המוציא. ואמנם הרב עצמו בירך כל השנה המוציא על המצה כידוע, וכפי שהעיד כבודו, וכן העיד גם ר’ אליהו שטרית בספר “רבינו”. אלא שהיה לרב קושי לפסוק כן כי החיד”א כתב שנהגו ישראל לברך כל השנה מזונות, וידוע כמה גדול כח המנהג, ולכן היה לרב הסתייגות מלפסוק ברבים לברך המוציא. והוא כשלעצמו לא חשש לברך כן. וכן העיד על הדילמה הזאת הגרי”מ יונה שליט”א. והאמת כי בזמן החיד”א היו הספרדים עושים את המצות רכות, וממילא היו מתקשות לאחר יום יומיים, ובמוצאי פסח היו נשארות כמה מצות קשות כמו קרקר, והיו אוכלים אותם להנאה [כמו שאומרים היום “נשנוש”], ועל כן נהגו לברך מזונות, אבל היום שעושים מצות לרבבי רבבות וישנם כל השנה, לא בתורת נשנוש והנאה, אלא בתורת ארוחת בוקר או ערב וכיו”ב, נראה דלכו”ע יש לברך המוציא, ואין זה קשור למנהג שהזכיר החיד”א. ותחזינה עיניך בכל הלשונות שהביא בס’ “פקודת אלעזר” בן טובו (סי’ קסח, דכ”ג ע”ב והלאה), ותראה שכן האמת. ולפי”ז יש לפרסם בכל אתר לברך על המצה המוציא. ויהיה זה דברך מבורך לזכרו של מרן הגדול זיע”א. ואצל האשכנזים הדבר ברור כביעתא בכותחא לברך על המצה כל השנה המוציא. וכבר ידוע דגדרי פת כיסנין אינם סיבה אלא סימן, והכל לפי הענין. ואכמ”ל.

יט. עמ’ 616. יש לתקן, הולך “את” חכמים יחכם, כמ”ש במשלי (יג כ)

כ. עמ’ 617. יש לתקן תיכף “לתלמיד חכם” ברכה כמ”ש בברכות (מב ע”א)

כא. עמ’ 631. אודות השתדלותך לנישואי מרן זיע”א בשנית. ידוע שהיה מאן דהוא שלא היה לו נח מזה, וכבר רמזתי מזה בספרי “קדוש יעקב” בלשון של זהורית, ושמעתי לאחרונה מידידי ראב”ג שליט”א שהיה נוכח בבית מרן זיע”א שאמר לאותו אחד שהפריע בענין זה, תדע לך שעכשיו אתה עובר יסורים מפני שמנעת אותי להנשא בשנית …

והנני מסיים את מכתבי אליך באהבה ובהערכה רבה, ומכיר לך טובה על כמה ידיעות מיוחדות שנחשפתי אליהם בזכות ספרך הנחמד, וגם על חיזוק מיוחד שקבלתי בעברי בין בתרי הספר, כה לחי.

בברכה ובערכה רבה

יקותיאל אוהב ציון

אולי גם יעניין אותך: 

• בענין צירוף למנין דרך מרפסות
• כניסת כהנים לקבר רבי מאיר
• פולמוס טבילת הרווקות במקוה טהרה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הארות על ספר “מלך שהשלום שלו” הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לימוד פרק הבית והעליה מסוגל להצלחה בבניה

סיפר לי ידידי הרה”ג רבי שאול דהאן שליט”א ממגדל העמק, שמזה כמה חדשים ארוכים שיש לו בעיות בבניית הבית, כי בעקבות התנהגותו הלא רצויה של הקבלן הערבי, הוא פיטר אותו מהעבודה, ומאז הוא מחפש קבלנים, וכל קבלן שמדבר עמו, מסרב בסופו של דבר לבא לעבוד, כנראה מפני שהקבלן הערבי לטש עיניים על עבודה זו ואינו מסכים לאחרים שישלימו את העבודה, או בגלל תחושת נקם על שפיטר אותו מהעבודה. בצר לו הוא פנה לחבר טוב, ידידי הרב מיכאל חודר שליט”א המקורב למרן הגר”ד קוק שליט”א, ושאל אם יוכל לילך בשליחותו לרב שליט”א, להיוועץ עמו כדת מה לעשות ולהתברך ממנו, מורינו הרב השיב לומר לר”ש דהאן הי”ו, שילמד במסכת בבא מציעא את פרק “הבית והעליה”, וישועתו קרובה לבא, וכך הוה, הוא למד מיד באותו לילה פרק זה, והמתין לישועת ה’ שהבית יצא מירידה ויבא לכלל עליה, עברו כמה ימים ועדיין לא ראה אור וישועה, הוא שלח שוב את הרב מיכאל לבקש מהרב על הענין, והרב הגיב בחיוך גדול כי לפעמים הישועה באה אחר כמה ימים ולא מיד … אכן תוך כמה ימים הסתדרו הענינים בצורה מופלאת, בא לו קבלן יהודי אוהב תורה, ובהצעותיו חסך לו כמעט עשרת אלפים שקל, הזמין לו רצף להשלים את כל ריצוף הבית, וחשמלאי וכו’, וברוך ה’ הבית עומד לקראת סיום הבניה בשעה טובה.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט בניה קלה… לימוד פרק הבית והעליה מסוגל להצלחה בבניה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

גילוי ומסר מיוחד בעקבות מינוי ראש עיריה חדש בטבריה

לכל אנשי החיל אשר בעיר הקודש טבריה

יהי נעם ה’ עליכם, ועל כל הנלוים אליכם, אמן.

הנני לפרסם כאן עובדא מעניינת עם תוכן מחזק ומרגש, ממורינו ורבינו, מורה דרכינו, עמוד התפלה, הגאון המופלא, אוהבן של ישראל, רבינו דוב הכהן קוק שליט”א, ומצוה לפרסם ענין זה בפרט בעיר טבריה, ובכל אתר ואתר.

אתמול, יום רביעי בלילה, ליל ח”י חשון תשפ”א, [לערך בחצות הלילה], אמר לי מורינו הגאון ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, כי הוא צריך לדבר עם מר בועז יוסף הי”ו, [שנתמנה בימים האחרונים לראש עירית טבריה], לאיזה צורך של נוער המתמודד לעזור להם וכו’. ולא הצלחנו לאתרו מחמת איחור השעה. והיום, יום חמישי בבוקר, הגעתי עם ידידינו מר שמחה אליהו הי”ו לחדרו של הרב להתייעצות רפואית, ופתאום כשאנו סמוכים על שלחנו של הרב שליט”א, צלצל הפלאפון של מר שמחה הי”ו, ועל הצג כתוב מתקשר … בועז יוסף … וראינו כרגיל איך “רצון יראיו יעשה”, ומלאכתם נעשית בהשגחה פרטית. הרב לקח את הטלפון, ובירך אותו בברכת מזל טוב על התפקיד החדש שקיבל, ואמר לו כי ברכת מזל טוב בלבד לא מועילה כל כך אם אין בה תוכן, ואכן יש כאן תוכן מיוחד בשמו “בועז יוסף”, המורה על הארה גדולה לנשמתו בפרט, ולעיר הקדש טבריה בכלל, ולכל ארץ ישראל.

אמרו חז”ל במסכת סנהדרין (יט סע”ב), אמר רבי יוחנן תוקפו של יוסף ענותנותו של בועז, דכתיב “ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת”, מאי וילפת, אמר רב שנעשה בשרו כראשי לפתות. ופרש”י, דבר גדול של יוסף כדבר קל וקטן שבבועז. תוקף, דבר גדול וחמור ויש לו שם. ענוה, דבר שאין לו שם שאדם עושה לפי תומו. שנעשה בשרו. אבר. כראשי לפתות. נתקשה, ואעפ”כ כבש יצרו, ואע”פ שפנויה היתה ועמו במטה, אבל יוסף אשת איש היתה ואינה עמו במיטה. ע”כ. הרי לפנינו עוצמה נוראה של נסיון בגדול הדור הוא בועז [בו-עז, יש בו עזות דקדושה], ושבחוהו חכמינו שהוא עמד בנסיון קשה יותר משל יוסף הצדיק.

וכן כתוב במגלת רות (ב, ג) “ויקר מקרה חלקת השדה אשר לבעז” וכו’, ואיתא במדרש רבה (שם פרשה ד פיסקא ו) אמר רבי יוחנן שכל הרואה אותה מריק קרי. ע”כ. [וכתב רבינו שליט”א בס’ “כאיל תערג” (עמ’ קפא), דלשון זה משמע שהוא יותר ממ”ש במגלה (טו ע”א) לגבי רחב, דהאומר את שמה מיד נקרי, כי כאן אמרו שמריק קריו, דמשמע לגמרי. וע”ש מש”כ עוד בזה]. ואמר הרב שאי אפשר להרחיב בזה, רק מה שהוא לצורך הבנת התורה, כי מעבר לזה מגיעים לגדר ניבול פה והרהורי עבירה הקשים. ועכ”פ נמצינו למדים, שהיה ברות יופי נשגב ביותר, וכידוע שזה מגלה על אור אלקי נשגב. [וכשדיבר על זה הרב שליט”א, פרץ בבכיה מהתרגשות, ונעצרה השיחה, ואמר להנ”ל כי עצר מחמת דמעותיו, וגם עתה שממשיך לדבר עמו, הוא מדבר מתוך התגברות על ההתרגשות הגדולה שיש בו …].

ומעתה, אתה ששמך בועז יוסף, שהוא מורכב משני שמות הקדושים הנ”ל, וכעת קבלת את תפקיד ראש העיריה בטבריה, זה גילוי על תוקף הארת בועז ויוסף הצדיקים הנ”ל, ובפרט בטבריה, אשר בקשו זדים לחלל את קדושתה, ובעזרת ה’ “יתמו חטאים מן הארץ”, וטבריה ש”טובה ראייתה”, תתחדש באהבת ה’ ואהבת ישראל, מתוך נועם וחדוה והרמוניה נפלאה בין כלל התושבים כאשר היה מאז ומעולם. [ואמר הנ”ל בהתרגשות, כי באמת נקרא שמו “בועז”, מפני שנולד בחג השבועות, והשיב לו הרב, כי זה יותר מעצים את הנ”ל, ומצא מין את מינו וניעור].

והנה טבריה היא אתר צמיחת הסנהדרין מחדש, כמו שאמר רבי יוחנן בראש השנה (לא ע”ב) ומשם עתידין ליגאל, וכעת אנו רואים, איך קברו של רבי יוחנן שהיה מוזנח מאד מאות בשנים, פתאום התחדש באור גדול והושיבו ישיבה על קברו, ויש שם הכנסת אורחים וכו’, שזה מגלה על גדרי התחיה של צמיחת הסנהדרין בקרוב, וכאשר אמר רבי יוחנן עצמו, ורשב”י טיהר את טבריה, כי היא מקור טהרה לכל העולם, שיש בה את הכנרת המטהרת, [טבריה בגימטריא “טהרה בה”. וגם בגימטריא “יד דב קוק”, כי בידיו הטהורות פורס עליה ברכת כהן ומטהר לבות ישראל בידו הפתוחה לקבל שבים באהבה].

ובזכות שמירת שבת קדש נזכה לגאולה בקרוב, אשר היא יסוד הטהרה, כמבואר בנוסח תפלת שבת “וטהר לבנו לעבדך באמת”, ומוסף של שבת כנגד יוסף צדיק יסוד עולם, ויש כאן שורש משיח בן יוסף, ומשיח בן דוד אשר הוא מזרעה של רות ובועז, וכבר ידוע מאמר רבי יוסי בשבת (קיח ע”ב) יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה, שהוא ר”ת משיח בטבריה, השתא בעגלא ובזמן קריב, אמן כן יהי רצון.

עד כאן הדברים שיצאו בקדושה ובטהרה מפיו של רבינו הכהן הגדול שליט”א

בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם: 

• ענייני מוצאי שבת
• בניה קלה… לימוד פרק הבית והעליה מסוגל להצלחה בבניה
• פנינים בעניני שינוי השם

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סגולת העיר טבריה לבשורת הגאולה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לשאלתך הנחוצה ששברת לאחרונה כלי הנקרא “אייפון”, וברוך ה’ מאז אתה מרגיש התעלות גדולה בתורה ובתפלה, רק שלאחרונה שמעת מכמה אנשים שחבל לאבד את שלל ההטבות והתועליות שיש ממכשיר זה, והציעו לך הצעה של “חסימה”, ועיקר שאלתך היא שאמרו לך שמרן הגר”ד קוק שליט”א לא רואה בזה בעיה כל כך, ורצית לדעת מה דעתו באמת.

הנה בימים אלו מרן שליט”א שרוי בצער נורא מחמת יסוריו הגדולים וחולשתו הנוראה, ומכל מקום אזרתי אומץ להציג בפניו את שאלתך וגם את שאר השאלות הנשאלות מידי פעם בענין זה, והנני מביא בפניך כמעט מילה במילה מה ששמעתי מפורש יוצא מפי כהן גדול, ולאחר שסיימתי לכתוב כל זה שוב השמעתי בפניו כל הכתוב כאן מתחילה ועד סוף, וענה אמן ואישר להוציא הדברים בשמו, ואלו הדברים.

מעולם לא אמרתי היתר

א. זה ברור כשמש בצהרים, שאין שום היתר לאדם להחזיק ברשותו את המכשירים הללו, [אייפון, גלקסי, ושאר מרעין בישין], וכמו שמעולם לא שמענו מאן דהוא השואל אם זה בסדר לשתות רעל, ואני לא אמרתי מעולם לאף אדם שדבר זה מותר, ואם יש היתר בעולם להחזיק מכשירים כאלו, היינו באדם שהוא סריס ואינו שייך כלל בתאוות. וזה מלבד הביטול הגדול וגניבת הזמן שיש בכל מיני הבלים אין סופיים המתחדשים כל רגע במכשירים אלו.

מי שאומר “לי זה לא מזיק”

ב. טענת האומרים שאינם נכשלים כיון שיודעים לשמור על עצמם, גם לו יהי כדבריהם, הרי שעצם האפשרות להגיע למבואות המטונפים, זה עצמו כבר מקלקל את נפש אדם, ודבר זה הוא ברור ומוחש אצל כל בעל רגש מינימלי, והחולק על זה בודאי טועה. [וזה מלבד הבעיה הכללית של “איכא דרכא אחרינא” המבואר בבבא בתרא (נז ע”ב). ע”ש].

האם בטלפון חסום יש איסור

ג. ולענין “מכשיר חסום” שאי אפשר להגיע לשום דבר רע, הדבר תלוי באיכות החסימה, שאם אפשר ע”י פעולה קלה לפרוץ החסימה, או ע”י טלפון לחברה וכיו”ב, אם כן האיסור במקומו עומד, ורק אם החסימה חזקה באופן שצריך “אומן” לפותחה, שבזה מובטח לאדם שמקיים “ונשמרת מכל דבר רע”, בזה יש להקל, וכפי הנראה לא שייך חסימה מבוטחת כלל. ורעיון זה נמצא בדברי רבותינו לענין כלי שקיבל טומאה, דאם נשבר פרחה הטומאה, אכן הני מילי באופן שצריך אומן לתקנו, אך אם אפשר לתקנו ע”י הדיוט, טומאה במקומה עומדת. דון מינה ואוקי באתרין.

האם יש “השבת אבידה” במכשירים אלו

ד. המוצא מכשירים הללו, לא שייך בו מצות “השבת אבידה”, ובפשטות יש לנתצו ולאבדו מן העולם. [וכן הורה הגר”ח קניבסקי שליט”א ועוד גדולים]. אלא שיש להסתפק אם על המוצא לדאוג לבעל המכשיר ולמכור את המכשיר לגוי, [ולזרוק לו את המעות בביתו בעילום שם כמובן], וצדדי הספק, מחד גיסא מכשיר זה “אחת דתו להמית”, וכשמוצאו הוא בכלל “הפקר בית דין הפקר”, וכדין המוציא תבנו וקשו לרה”ר שלא ברשות דכל הקודם בהם זכה (ב”ק לא ע”א), או דנימא דהכא אינו מזיק לרבים כמוציא תבן וקש, והוי ליה כההיא דפסחים (יג ע”א) דאם קיבל פקדון מחבירו דבר חמץ, והגיע ערב פסח, שיש על הנפקד למוכרו לגוי, כדי להציל למפקיד את שווי הפקדון, ואין לחלק דהתם הוי שומר וכאן זה רק מוצא אבידה, דהא “שומר אבידה” הוא, ואע”פ שהמוצא עסוק ב”לאפרושי מאיסורא”, מ”מ י”ל דאחר חיוב ההפרשה יש עליו גם מצות השבת אבידה, וכעין הרודף שהוא בן מות, אך אם יש אפשרות ע”י אחד מאבריו, הכי עבדינן. וצ”ע.

אביזרייהו דאיסור יחוד עם מכשיר זה

ה. אדם הנמצא עם מכשיר כזה במקום שאין רואה אותו, גם כשהמכשיר לא שייך לו, כגון של הוריו וכו’, נראה שיש בזה משום “אביזרייהו” דאיסור “יחוד”. ומכל מקום אין לחשוב שאם תופס מכשיר זה בידו בזמן שיש עמו מאן דהוא בחדר זה מותר, כי פעמים הרבה יש מכשול גם באופן זה, ובפרט אם הנמצא עמו אינו כשר. ודי למבין.

אייפון לאשה, והשתתפותה באירוע מעורב

ו. האם מותר לאשה להחזיק מכשיר לענין אשה, הגם שאין בה חומרא דהרהור עבירה כאיש, כמבואר בתוס’ ועוד ראשונים בנדה (יג ע”א), מ”מ בודאי שגם זה בעיה, ובפרט אם קורה שבעלה נחשף למכשיר זה, ומכל שכן בזמן שהיא ישנה וכיו”ב, שחזרו כל הבעיות הנ”ל למקומם. [אגב, בענין אירועים מעורבים בר מינן, שמקובל בעולם דגברים אסורים להכנס שם, אך בנשים יש היתר לזה מטעם הנ”ל שאיננה שייכת בהרהור וכו’, העיר רבינו שליט”א שאסור באיסור מוחלט גם לאשה להיות שם, כיון שעושים שם עבירות חמורות בפרהסיא, הגם שהיא איננה מצורפת במעשיה לעבירות, הרי ששתיקתה לחילול ה’ הנורא שנעשה מול עיניה היא כהודאה לחילול ה’, ומי יכול לראות ספרי תורה נשרפים ולהשאר שאנן, ומכל שכן לאכול ולהתענג במקום כזה, ועל כן אשה לא תקרב למקומות התופת הללו].

האם מותר למוכרו לגוי

ז. מי שיש לו אייפון וכו’, אינו חייב לשוברו, ויכול מעיקר הדין למוכרו לגוי. וכמבואר בהבלעה לעיל (אות ד).

האם מותר להעביר למכשירים אלו ד”ת

ח. לגבי הרבנים שמוסרים שיעורי תורה וכו’, ודבריהם משודרים בכל מיני אתרים ובכללם גם בפייסבוק וכו’, כיון שמטרתם למנוע מהמתבוללים שם לצפות בתועבה, הוי ליה כיורד להציל, וכמובן שלא יהיה לרב המדבר קשר למכשירים אלו וכו’, ומה נעשה לאחותינו שזו דרך לקרב רחוקים, [וידוע שכעין זה אמר הגרי”ש אלישיב זיע”א בסוף ימיו]. וטוב שהרב עצמו ידבר מידי פעם בגנות המבואות המטונפים הללו.

ט. כל האמור לעיל נאמר על כל מכשיר שיש ממנו גישה לתועבה, ואין הבדל מה שמו אייפון או גלקסי, וכל שם אחר, הן מכשיר נייד והן במחשבים וכן על זה הדרך, כולם מרעה אחת ניתנו, הן ותולדותיהן כיוצא בהן, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. ואפילו אם ישמע האדם אלף שיעורי תורה במכשירים הללו, כל זה איננו שוה כלום, אם פעם אחת רואה דבר אסור…

למה הרב לא זועק על זה

י. אני לא מרבה לדבר על זה, כיון שכל הרבנים כבר עשו רעש גדול, ומה יש לי להוסיף, ואינני חושב שיש מי שמחזיק מכשיר כזה מחמת שאינני צועק על זה כמו שאר הרבנים, אכן אם יש מי שתולה את ההיתר בי, יש לי צער גדול מזה, כי מה שייך להתיר דבר כזה. [וכן אמר מורינו הרב שליט”א לתלמידו המובהק הרה”ג ר’ נסים ביטון שליט”א, והפקיד בידו מכתב ברור המצורף כאן בחומר החזקת מכשירים אלו].

נ”ב. כשדברנו מענין זה של דעת הרב האמיתית בנושא זה, כבר קפצו כמה אנשי אמת וזרקו המכשירים הרעים הללו מכיסם, ובשרו זאת לרב והרב שמח מאד, ולאחד מהם אמר הרב, וכי לא ידעת עד היום שהדבר אסור ? ? ? ואנו מקוים מאד, כי כל מי שיראת ה’ נוגעת ללבו יעשה מעשה להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, ובזה יזכו ויראו פני שכינה וכל אשר יעשו יצליחו, ויראו בנים ובנות טהורים ומחונכים באמת ובתמים, בבריאות איתנה ונהורא מעליא, אמן.

בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון

אולי גם יעניין אותך:

• בענין השתתפות במסיבת נשים
• האם ילד חייב לקנות לאביו סיגריות
• עצות לשמירת העינים

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הגר”ד קוק מדבר הכל על טלפון לא כשר הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.