בילדותי שמעתי משם הגאון הצדיק ר’ אברהם רפול זצוק”ל שאמר כי חנוכ”ה ראשי תיבות “חופש נעשה ונלך כולנו הביתה”… והכל היו אומרים זאת לשעשוע…

אבל נראה לי שיש כאן מסר חשוב, ומכיון שיצא דבר מפי גברא רבה אנסה לבאר הדברים, וברור לי שיש בהם אמת, ואמנם כתבתי בקיצור, אך המתבונן בדברים, יראה שהם ארוכים ועמוקים מאד, וחבל לפספס מסר כזה יקר השייך לימי החנוכה, ולא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא, היינו לכל ימות השנה.

חנוכה הם ימי חינוך הילדים, לאפוקי ממה שאמרו היונים, לכתוב על קרן השור שבו היה שותה הילד, “אין לנו חלק באלקי ישראל”, והדברים מפורסמים. החינוך הוא רק באור, להזהי’ר גדולים על הקטנים, כשהאבא והרב בכיתה מזהירים פנים לילד, הוא מזהיר פנים לתורה ולמצות, וכבר אמר הגראי”ל שטיינמאן זיע”א, שאחוזים גדולים של נוער נושר מגיעים מחמת חוסר אהבה והארה בין אב לבנו ובין רב לתלמידו…

סיפר לי יהודי כאן בטבריה שהיה לומד בישיבה מפורסמת בבני ברק, ופעם אחת בהיותו ישן בפנימיה נכנס מישהו והכאו מכות אכזריות, בבוקר הוא פנה לראש הישיבה לומר לו על המקרה, וראש הישיבה אמר לו, אתה חלמת את זה… [כפי הנראה לא רצה שיתפרסם ואולי יהיה בעיות עם הרשויות שלא היה שומר בכניסה וכו’], ואחר כחודש שלא יכל לישא את המועקה של חוסר היחס מראש הישיבה, שזה הפריע לו בנפש יותר מהמכות שקיבל בגוף, ועזב את הישיבה, והגיע תוך כמה חודשים לשאול תחתית, חילול שבת, וטומאת הגוף והנפש, ומה לא, ברוך השם היום הוא בתשובה שלמה, בזכות רב שפגש  והתייחס אליו יפה….

והנה כל השנה אדם שולח את בנו למלמד, ויש כאן אמנם תוצאה יפה של לימוד תורה, אבל במצות ושננתם לבניך יש ב’ חלקים, הראשונה, שהאבא ילמד את בנו, השניה, שהבן ידע תורה, ועל ידי המלמד מתקיים רק החלק השני, אבל הראשון נפסד, וכל יראת הבן מהאב באה על ידי שהוא דוקא מלמדו תורה, כמבואר בקידושין (לא ריש ע”א), ויש שרצו לומר שמצות לימוד תורה לבנו היא מצוה שבגופו, ואכמ”ל.

פוק חזי, איך אדם יכול ללמד את כל העולם, ורק כשמגיע ללימוד עם בנו יש לו הפרעות מכאן ועד סוף העולם, וזה מחמת שהסטרא יודע שיש כאן כח עצום, כן שמעתי משם החזון איש, וכן אמר לי מורי הגר”ד קוק שליט”א, וידוע כמה השקיע הסטייפלר זיע”א עד סוף ימיו בלימוד עם בנו הגר”ח, וגם הגר”ח שליט”א עד היום יש לו חק וזמן קבוע יום יום ללימוד עם בניו, [ולפי מה שנתבאר לעיל זה מובן יפה, כי אין כאן רק ענין של תוצאה, שידע תורה, שזה יכול לעשות בעצמו, אבל יש כאן חלק רוחני גבוה שזה אי אפשר לעשות רק פה אל פה בין אב לבנו].

ולכן עתה בימי האור של חינוך הנשמות הטהורות [כידוע ממהר”י צדקה שהיה דורש הנרות הללו על הילדים], זה הזמן לעשות חופשה מהחיידר, ויבא כל בן לחדרי משכיתו של אביו וילמד עמו תורה באהבה… זוהי מטרת החופש האמיתית, והלוואי שנזכה להפנים את הדברים בימים אלו ובכל ימות השנה, ונזכה לראות נחת דקדושה מכל יוצאי חלצינו אמן

בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• המתארחים בשבת היכן מדליקים נרות חנוכה בע”ש ובמוצ”ש
• פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א
• טעם חדש למאכלי חלב בחנוכה, וסוד פטירת הרב שטיינמן סמוך לחנוכה
• היכן מדליקים את הנרות החנוכה?

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מהי מטרת החופש בחנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

חידוש נפלא בגדר השמחה בחנוכה…

והטעם שלא אמרו “משנכנס כסלו מרבין בשמחה”…

בגמרא נאמר שקבעו ימים אלו להלל ולהודאה, ומפני זה כתב מהר”ם מרוטנברג שאין חיוב סעודה והכל רשות.

וברמב”ם כתוב שקבעום ל”ימי שמחה והלל”, [ומקורו במגלת תענית כידוע], והעולם אומרים שיש כאן מחלוקת, אכן הא לא נהירא כל כך, דהרמב”ם לא פירש כלל ענין של מצוה בסעודה, ולשון שמחה והלל מתפרש יפה בכמה אופנים, ואטו מי שעשה שבועה שלא יאכל בשר כי אם בסעודת מצוה, יכול לאכול בשר בסעודות חנוכה?!

ועוד, דאם נפרש כפשוטו שיש חיוב שמחה, זה פלא, מנא ליה להרמב”ם שיש חיוב שמחה בחנוכה, והרי בראש השנה ויוה”כ דנו הרבה אי יש חיוב שמחה, ודברי השאגת אריה בזה הרעישו את בית הספר כנודע, וחנוכה שהוא מדברי סופרים מנא לן חיוב שמחה בו. ולשון המגלת תענית לא מראה כלל על חיוב שמחה, אלא על מצב של שמחה, ובאמת גם ברמב”ם יש לפרש כן, ויתבאר להלן בס”ד החילוק בין “חיוב במעשה שמחה” ל”מצב של שמחה”.

ובאופן אחד יתכן דשמחה שכתב הרמב”ם, אין כונתו כלל לחיוב שמחה הידוע בשאר מועדים, אלא לשמחת ההלל, כי אמירת הלל בצער היא חסרון בהלל, וכמ”ש בגמ’ ברכות ע”פ בה’ אהלל דבר באלהים אהלל דבר שיש לקבל הכל בשמחה, כי הלל בלא שמחה אינו הלל, ופרש”י דהלל היינו שלימות הלב.

וזאת שנית, יותר נראה שחז”ל קבעו אותם בכח רוחני של שמחה, היינו שבכל שנה יהיה בימים אלו שמחה, וכעין מה שאמרו חז”ל “וביום שמחתכם אלו השבתות”. והעירו דשבת היא חיוב עונג ולא שמחה. וביארו בזה דבקושטא אין חיוב שמחה בשבת כי אם עונג, [דמטעם זה רגל מפסיק אבלות ולא שבת], רק שהמציאות שיורדת מהעולמות העליונים על ישראל היא מציאות של שמחה, וכן הוא בנוסח התפלה, ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג וכו’. [וצ”ל דלענין אבלות רק שמחה שישנה באתערותא דלתתא גורמת הפסקה. ודו”ק].

ונרחיב מעט, שמחה היא מצב של שלימות, כמבואר ברש”י (ברכות ס ע”ב) הנ”ל, שבת הכל שלם, וממילא יש שלום, כלשון חז”ל “ושבתו בשלום”, ושלום היינו שלימות, ויכולו השמים והארץ, כאילו כל מלאכתך עשויה.. וכמו כן בחנוכה קבעום רבותינו לימי שמחה, אלו ימים שיורדת בהם שמחה לעולמות שלנו, אפילו למטה מעשרה …..תן חלק לשבעה [שבת] וגם לשמונה [ימי החנוכה], וידוע לשון הזהר “שכינתא לא שריא אלא באתר שלים ולא באתר חסר ולא באתר פגים ולא באתר עציב” וכו’.

ובאמת שיש להעיר אמאי לא אמרו “משנכנס כסלו מרבין בשמחה”, וכבר העירו בזה הגאון שאלת יעב”ץ ח”ב סי’ פח [ויישובו על פי רש”י בתענית (כט סע”א), לפע”ד אין בו כדי השב],

ויתכן דדוקא בפורים שיש פעולת הגברא של “ימי משתה ושמחה”, המתבטאים בסעודה חשובה כמפורט ברמב”ם [וידוע מהגרי”ז דהרחיב רמב”ם בגדר סעודת פורים טפי מיו”ט, ואכמ”ל], בזה הוא דשייך להרבות מראש חודש, והרחבנו בזה בדרושי פורים, אבל בחנוכה מיירי מהארת שמים, ולא שייך בזה הוראה לבני אדם, ומסתבר דאה”נ שיש כח שמיימי של שמחה ונסים כבר מראש חודש… וכדכתיב במגלה והחדש אשר נהפך וכו’. [וכסלו עם ד’ אותיות הוא ק”כ להורות על מיתוק ק”כ צירופי אלקים].

והרי הצירוף של חודש כסלו, הוא בשם ויה”ה, היוצא מפסוק בפרשת ויחי “וירא יושב הארץ הכנעני”, דמיירי באבלו של יעקב, והנה חודש בחודש כסלו פטירת ר”י הנשיא הנקשר ביעקב כידוע ר”ת נשי”א.

והנה בפסוק הנ”ל מבואר בסוטה (יג ע”א) שעטרו את ארונו של יעקב בל”ו כתרים, כמו גורן שיש לה גדר של קוצים [ע”ש בפרש”י], וזה כנגד לו נרות של חנוכה, ומתבאר כי חנוכה תיקון כר”ת כמ”ש הגרד”ק שליט”א דל”ו נרות כנגד ל”ו כריתות [נפש נר פתילה שמן]. ועל ארונו של יעקב הניחו ל”ו כתרים כי יעקב תיקון ל”ו כריתות.

ומבואר שבכל החודש הזה יש כח גדול של הכנעת החיצונים וריבוי גדול של הארה שמיימית, והקוצים שהם בדרך כלל מפריעים, נעשים שומרים והגבורה מביאה כח לחסדים. והוא מיתוק כי תצא אש ומצאה קוצים וכו’… והכל הארת פנים בלא הסתרה כלל, יא’ר ה’ פניו אליך “ויחנך”, גימטריא “החנוכה”.

עוד יש לבאר כי הכח של חנוכה הוא מעל הטבע [כידוע ממהר”ל במספר שמונה], והשמן דלק מעל הזמן, והיינו שימי החנוכה הם מעל הזמן, [ופוק חזי שזהו המועד היחיד שמחולק בב’ חדשים], ולכן אין בזה צמצום של משנכנס … כי הוראת משנכנס היא עד זמן מסויים מן הכניסה עד היציאה, אבל אור ימי חנוכה לא בטל לעולם.

נסיים בדבר טו’ב ובדבר [רבינו] דו’ב (דטלנ”ת בני חד בקתא), מה שנתברר לי היום (נר ששי של חנוכה) עם מורי הגר”ד קוק שליט”א מיד לאחר שהדליק בביתו נאוה קדש את הנרות, כי הימים י”ד וט”ו באדם הם לא ימים שעושים בהם את מצות הפורים, אלא הם “ימי הפורים”, כמו שלא שייך לומר על יום שבת שהוא יום שביעי שיש בו שבת, אלא השביעי הוא השבת, כך גם ימי הפורים נהפכו מאז תקנת אנשי כנה”ג לימים שהם חפצא של פורים, והסיבה לכך מפני שהימים האלה מקורם בכ”ד ספרים, וכדכתיב במגלת אסתר “וימי הפורים האלה” וכו’, ובזה שייך לומר משנכנס אדר, ובפרט דימי הפורים בי”ד וט”ו לחודש שאז סיהרא בשלימותא, שזה גדר שיא העליה, וממילא שייך לומר משנכנס אדר, אבל ימי החנוכה, אין להם שורש בתנ”ך, [ואמנם מקורם טהור במגילת תענית, אך כח של תורה שבכתב הכנוס בתנ”ך בלבד לית בהו], וקשה לומר מתחילת החודש להרבות בשמחה, וימי שמחה והלל של חנוכה שכתב הרמב”ם, אינם כשמחה של רגלים וגם לא של פורים, אלא שיש להזהר שלא להצטער ולהספיד כמבואר בסוגיא דחנוכה הניצבת ריש פ”ב דשבת, ובפרט שימי החנוכה בסוף החודש שהוא חצי של הירידה, והם שייכים לשליש האחרון של הירידה, ולא שייך בהו כח המושך מראש חודש.

רמזים קצרים לחביבות ימי החנוכה

בפסוקי ההלל “כי חלצת נפשי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי”. כנגד נפש”י ממות, מדליקים נפ”ש נר פתילה שמן, והאור הוא חיות ושמחה, היפך מות וצער. וכנגד את עיני מן דמעה, ברכת הרואה בדמעות של גיל, וידוע כמה השגות יש בהסתכלות על נרות החנוכה. וכנגד רגלי מדחי, הדלקה עד שתכלה רגל מן השוק. מדחי, ר”ת, מ”ד ח’ ימים, כי מ”ד נרות עם השמש כנודע, מה בצע בדמ”י. וברישא דכתיב, כי חלצת נפשי, ר”ת חנ”ך, שהם אותיות שורשיות של חנוכה.

צמ”ח. ידוע הרמז ציצית מזוזה חנוכה. ויש כאן ענין של “מוקף במצות” כנודע. אך יש כאן ענין נוסף בקומה ולא רק בהיקף, כי המזוזה בשליש עליון, והחנוכיה בשליש תחתון, והציצית באמצע.. [בפרט לאור דברי הב”י סו”ס י שכתב טעם לפטור בגד ארוך מציצית]. והעירני הגאון ר’ ישי שרגא שליט”א שרשום בזכרונו שכבר נמצא יסוד זה בכת קודמין. ולא מצאתי עדיין, אשמח למי שיראני מקור הדברים.

 בברכה רבה

   יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• המתארחים בשבת היכן מדליקים נרות חנוכה בע”ש ובמוצ”ש
• פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א
• טעם חדש למאכלי חלב בחנוכה, וסוד פטירת הרב שטיינמן סמוך לחנוכה
• היכן מדליקים את הנרות החנוכה?

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט ניצוצי אור מופלאים וחדשים על ימי החנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שאלה: אודות הנשואים ההולכים בימי חנוכה לבית הוריהם וכיו”ב, האם צריכים להשתתף בדמי הדלקת הנרות או לא.

תשובה בקיצור: הגם שהבן הנשוי כשמתארח אצל הוריו, הוא מתנהג בחופשיות, ואין לו שום הגבלה, מ”מ הרי הוא חייב בהדלקה, כמו כל “אכסנאי” שאמרו בגמרא דמשתתף בפרוטות עם בעה”ב, ומבואר בראשונים שאין הבדל בין אורח זר לבן המתארח אצל אביו או אצל חמיו, ורק אם הבן סמוך על שלחן אביו כל הזמן ללא הגבלה וטפל להוריו, והוא כאחד מבני הבית ממש, לא רק לימים אחדים, בזה הוא נפטר בהדלקת אביו.

נימוקים ומקורות:

הנה דין הדלקת נר חנוכה הוא ענין כללי וכמ”ש נר איש וביתו, אמנם אכסנאי שאינו חלק מבני הבית שהוא מתאכסן שם, ממילא יש עליו חיוב בפני עצמו, וכמו שאמר רב ששת בשבת (כג ע”א) דאכסנאי חייב בנר חנוכה. ובגמ’ שם אמרינן, דרבי זירא בהיותו אכסנאי היה נוהג להשתתף בפריטי, ורק כאשר נשא אשה נפטר מצד מה שמדליקים עליו בביתו, וביתו זו אשתו. והנה בפשטות כל המתארחים בבית ההורים או חותניהם וכיו”ב, דינם כאכסנאי שיש להם להשתתף בפריטי. וכן דעת רוב ככל גדולי הדור. וכן דעת מורינו הגר”ד קוק שליט”א.

אך מצינו להגאון מהר”א הלוי בעל גינת ורדים בספרו “גן המלך” (סימן מא) אשר בחלקות ישית למו בין סוגי המתארחים, ולדעתו בן הבא אצל אביו כיון, דכל מחסורו עליו, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, בודאי גם בענין השמן אקנויי מקנה ליה אביו או חותנו, ולא על זה אמרו להשתתף בפריטי, אלא באורח הבא לבית אושפיזא ומשלם דמי אכילתו, דה”ה שמשלם גם דמי השמן בכדי לקיים מצות הדלקה. עכ”ד. ודברי הרב גן המלך הובאו להלכה באחרונים, הלא המה, מהר”א אלפנדרי ביד אהרון (ר”ס תרעז) [אלא שרמז להעיר ע”ז מהרשב”א כפי שאבאר להלן], ומהר”א ישראל בכסא אליהו שם, ומהר”י מולכו בשולחן גבוה שם, ורבו מהר”ר יוסף דוד מסאלוניקי בשו”ת בית דוד (חאו”ח סי’ תעב), ומהר”ר רפאל מיוחס בס’ מזבח אדמה (ד”ט סע”ד), ועוד רבים. ובכה”ח סופר (שם סק”ג) הוסיף בה מילין יקרים. ע”ש. ועמש”כ בזה ידידינו הרה”ג ר’ דוד ברדא שליט”א בס’ שער הגן (הוא הסובב את ס’ “גן המלך” למהר”א הלוי) שם בהרחבה.

והנה בדברי הגמ’ אין שום מקור לדבריו, ואדרבה בגמ’ ובראשונים לא פלוג בין סוגי האורחים. והנה באורחות חיים (הל’ חנוכה שלהי אות יד) וכן גדול בבית אביו ואינו סומך על שלחן אביו הרי הוא כאכסנאי ויש אומרים דאפילו סומך הרי הוא כאכסנאי דאין ידו כיד אביו. עכ”ל. והובא בב”י (או”ח סי’ תרעז). ונחזי האי אינו סמוך מה פירושו, וזה ברור דמה שהבן עושה כל מה שחפץ בבית אביו אין זה מגדירו סמוך, ובכל הש”ס פירוש “סמוך” היינו שכל סיפוקו וצרכיו על בעל הבית דהיינו אביו בנדו”ד. וא”כ לענין שלפנינו הרי כל הנשואים אינם סמוכים כלל על שלחן הוריהם, ואדרבה אם ימשכו בבית הוריהם כמה ימים, יהיה הדבר לטורח ולמשא כבד עליהם, ובפרט היכא דרמו בהו טפלי. והדברים ידועים. זכר לדבר בדין מזוזה שכל שלושים יום נחשב עראי כמבואר ביו”ד (סי’ רפו סכ”ב). ודו”ק. ומבואר באר היטב מד’ האו”ח שבזמנינו חיובא רמיא על כל המתארחים להשתתף בפריטי. ומכ”ש לפי היש אומרים שהובא שם. וק”ל.

גם בתשו’ הרשב”א (סי’ תקמא תקמב) וז”ל: מי שאוכל בבית חמיו הוא ואשתו ובניו וכו’, גם מי שאוכל על שלחן בעה”ב אפי’ שוכב בבית בפנ”ע, אינו צריך להדליק, אבל מ”מ צריך להשתתף או שיקנה לו בעה”ב חלק בשמן ופתילות. ע”כ. והובא ג”כ בב”י שם. ומבואר באר היטב כנז”ל. ורבינו הב”י הביא דברי הרשב”א והאו”ח סמוכים לעד לעולם. וכן הוא במאירי (שבת כג ע”א). וע”ש שהביא מחכמי התוס’, דאפי’ סמוך ע”ש אביו חייב להשתתף. והיא דעת הי”א שהביא באו”ח. אך בזה לא הסכים המאירי לדבריהם. ע”ש. ועכ”פ בבן הבא אצל אביו לעתים ואינו סמוך ע”ש בתדירות מבואר במאירי שחייב להשתתף וכנ”ל. וכן מבואר כל זה בפשיטות בשו”ע שם. ע”ש לשונו.

ומה שכתב מורינו הגר”ע יוסף זיע”א בשו”ת יחוה דעת (ח”ו עמ’ רלז) שהאורחות חיים פליג ע”ד הרשב”א, כיון שבאו”ח (בסברא ראשונה) מדוייק דאם סמוך על שלחנו אי”צ להשתתף, הנה עין רואה דגם הרשב”א מיירי באין סמוך, ואה”נ מודה הוא בסמוך דאי”צ. והביאור אינו סמוך, היינו שנמצא שם לימים מספר ולא בקביעות ללא הגבלה. ובטלה מחלוקת, וידוע דאפושי פלוגתא לא מפשינן. ובפרט דבב”י מוכח דפסק לתרוויהו. וכ”כ בפשיטות בכנה”ג (סי’ תרעז) דהא”ח קאי בשיטת הרשב”א. ע”ש בנידונו. אכן מדברי הגרע”י נראה שהסביר דאינו סמוך היינו שמשלם מכיסו דמי מאכלו. וצע”ג. וכן העיר ע”ד הגאון מהר”מ לוי זצוק”ל בהערות איש מצליח שבסו”ס משנ”ב (סי’ תרעז, עמ’ נ). וכן העיר גם הגאון ברכת יצחק שם. ע”ש.

ובשנים האחרונות זכינו ויצא לאור עולם הספר הנורא שו”ת יביע אומר חלק יא מכתבי הקדש של רבינו עובדיה זיע”א [בהשדלותו של ידיד נפשינו מר בריה דרבינא, הרה”ג רבי משה יוסף שליט”א] ושם בסימן פ תחזינה עינינו תשובה ארוכה ביותר מבחרותו של הרב, יוסף בן תשע עשרה שנה [שנת תרנ”ן], וכל יקר ראתה עינו, והשיג בתוקף ע”ד הגן המלך מד’ הרשב”א והאורחות חיים, והוסיף לנו גם מדברי האהל מועד שכתב כעין זה, והשיג ע”ד הרב כה”ח סופר בריתחא דאורייתא, וגם סיפר על עצמו שבהיותו בחור בישיבה, בהיות ובזמן שאביו מדליק הוא היה טרוד בגירסתו, הגם שהיה סמוך על שלחן אביו, מ”מ היה מהדר בגלל שלא שמע את ברכות אביו, להדליק ולברך בבית הכנסת, והביא בזה הוראת רבו הגדול ר’ יעקב עדס זיע”א. ע”ש בהרחבה, ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. ולא ידעתי למה לאחר כמה עשרות שנים, שינה דעתו מן הקצה אל הקצה, וסמך על דברי חלק מן האחרונים, בזמן שדבריהם שנויים בפלוגתא, ומפורש בראשונים להיפך, ואין שום יישוב לזה, רק למי שמבקש לשבש הדברים ולהוציא דברי הראשונים מפשוטן.

ודע, דמצינו להגאון פרי חדש (סי’ תרעז, ד”ה נשאלתי) שפסק בהדיא אודות בן המתארח אצל אביו בכל שמונת ימי החנוכה, ואוכל וישן אצל אביו, דמדליק בפני עצמו בבית אביו. ע”ש. [ובעיקר ד’ הפר”ח ע”ש בס’ “חלקו של ידיד” דפליג עליה. ואכמ”ל בזה]. וע”ע בכנה”ג סי’ תרעז, דס”ל דאפי’ בסמוך על שלחן אביו וחמיו, יש לו להשתתף בפריטי. ושמורו הנהיג לבנו שהיה סמוך ע”ש חמיו להדליק בפנ”ע. ע”ש. וע”ע בס’ בן איש חי (פרשת וישב אות טז). ומה שמצינו בכמה פוסקים שכתבו לפטור בן מן ההדלקה, אחד הרואה דכולם כאחד עונים ואומרים דבריהם בבן הסמוך כל השנה על שלחן אביו, לך נא ראה בבית דוד (חאו”ח סי’ תעב) ובזכור לאברהם אלקלעי (שלהי סי’ כד), ובזבחי צדק ח”ב (בתשובות שבסוה”ס סי’ לז). ע”ש.

והגאון הנורא מהרש”א אלפנדרי זיע”א העיר ג”כ ע”ד הגאון גן המלך וז”ל: ולדידי הדבר תימה, דמלבד דכל כי האי הוי ליה להפוסקים לפרש, ומסתמיות הפוסקים משמע איפכא, ועוד זאת, דעיקר טעמו של הרב אינו מספיק, דמנא ידע הבעה”ב דצריך לאקנויי לכשנאמר דמסתמא מקנה לו מעט שמן, ואפי’ אם פירש דבריו דמקנה לו הוא, יש מקום לומר דלא מהני, דאיך זכה בשמן בדבורא בעלמא. עכ”ל. והובאו דבריו בספר שער הגן על גן המלך (עמ’ סט). וכבר ראינו להגאון מהר”ר ידידיה טרייאקה בספר חלקו של ידיד (סי’ תרעז) שהשיג על דברי הרב גן המלך. גם ביד אהרון אלפנדרי שם אחר שהביא דברי הרב גן המלך בנה ציון לדברי הרשב”א שהובאו בב”י. וע”ע בשו”ת זכור לאברהם שם בסיום דבריו, שהביא דברי הגן המלך והעיר דבדברי הפוסקים לא משמע כמותו אכן עלמא נהוג הכי. וצירף את דבריו לנידונו שם בבן הסמוך על שלחן אביו כל השנה לענין שאי”צ להשתתף כלל. ע”ש היטב.

מכל הלין מילי עילאי ותתאי תורה יוצאה בהינומא, כי בודאי חובה קדושה על כל המתארח אצל אביו להשתתף בפריטי, כי מדברי הראשונים מוכרח כן, וכן דעת כמה וכמה מגדולי האחרו’, ואין הספק שקול. ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהר.

 בברכה רבה

   יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• היכן מדליקים את הנרות החנוכה?
• למה נהגו לתת מים תחת השמן בנרות חנוכה
• הדלקת נר חנוכה במרחב הפתוח בימי הקורונה
• האם יש הידור להדליק נר חנוכה בשמן זית הראוי לאכילה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט בן נשוי המתארח אצל אביו האם חייב בהדלקה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שאלה נפוצה מאד, ובכל שנה מתעוררת שוב, אודות המתארחים בשבת אצל הוריהם או חבריהם, היכן ידליקו בערב שבת, האם בביתם קודם שיוצאים או שישתתפו בהדלקת המארחים, [וכן יש לדון כשסועד בבית ההורים בליל שבת וחוזר לישן בביתו בליל שבת], וכן במוצאי שבת באופן שלא נשארים ומתכננים לחזור לביתם, אך בשעת ההדלקה הם עדיין בבית ההורים, ולפעמים אוכלים שם סעודה רביעית וכיו”ב, האם יצאו ידי חובה בהשתתפות עם המארחים, או שעליהם להדליק בברכה לכשיחזרו לביתם.

תשובה בקיצור:

שמעתי ממורי הגר”ד קוק שליט”א, שהנושא הזה הוא עמום מאד, ודעות הרבה יש בו, וראיות חותכות וברורות, אפי’ מעט אין בו, והטוב ביותר שלא להכנס לשאלות, ומשבח אני את העצלנים בחנוכה, שנמצאים בביתם ומדליקים בחצריהם ובטירותם, ושמחים שמחת ימי החנוכה בשמחת אמיתית, על ידי התרת כל הספיקות.

והנראה יותר לענין מעשה, שאם סועד בבית המארח את סעודת הלילה, וחוזר בליל שבת לביתו לישן, ידליק בביתו בערב שבת, ולא יסמוך על הדלקת מארחו, וטוב שיאכל בביתו איזה סעודה.

ואם מתארח עד מוצאי שבת, דעת מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, שצריך להדליק לפני יציאתו בברכה בפתח ביתו, או לשלוח שליח להדליק שם, ולא להזדקק להשתתפות עם המארח, מפני שכך צריך לעשות לכתחילה, ולא יועיל לו השתתפות עם המארח, אמנם הגר”ש הלוי וואזנר זיע”א סבירא ליה, שאין צריך לזה, ויכול לכתחילה לצאת בהשתתפות עם בעה”ב. וכאשר הביא הדעות בשו”ת אבני ישפה ח”ה (סי’ צד ענף ג). והטוב ביותר שיצא ידי שניהם, וידליק שנ”י או”ר.

ובאשר להדלקה במוצאי שבת כשמתכנן לשוב לביתו, ידליק בשעה שיגיע לביתו, ואפי’ אם נשאר בבית המארח איזה זמן ואוכל שם סעודה רביעית וכו’. ואם מגיע בשעה מאוחרת וכבר לא יהיה פרסומי ניסא, ימנה שליח שידליק בביתו בעתו ובזמנו. כן העלה רבינו הגר”ד קוק שליט”א. ויסוד הדברים מבואר גם בדברי מרנא ורבנא הגר”ע יוסף זיע”א. ועוד. [ואם גם בזה ידליק שנ”י או”ר, תבא עליו ברכה].

ואם אינו יכול לשלוח שליח וגם הוא עצמו יגיע בשעה מאוחרת לביתו, ולא יהיה פרסומי ניסא בהדלקתו, ישאר בבית מארחו עד הבוקר, וטוב שיאכל שם סעודה רביעית ופת שחרית. כן מסר שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א בשם החזון איש, בעובדא שהיתה לו כשחזר מבית הוריו לישיבה בפתח תקוה, והורה לו לזרז עצמו להדליק בישיבה. [ראה ס’ “ימי הלל והודאה, עמוד עדר].

נימוקים ומקורות:

רבינו ציין פתח לסוגיא זו מעירובין (עג ע”א) שנחלקו רב ושמואל מהו מקום דירה האוסר את החצר, רב אמר מקום פיתא, היינו במקום שאוכל נחשב מקום הדירה, ושמואל אמר מקום לינה. והלכתא כרב כמבואר לדינא ברמב”ם פ”ד מעירובין ה”ד). ולפי זה לכאו’ יש לומר דהיכן שאוכל שם הוא דירתו לענין נר חנוכה. אכן התם מיירי שאוכל במקום זה כל השנה, והכא הוא אוכל בבית הוריו הוא חמיו בשבת בלבד, מה גם דחזינן בסוגיא שם (עב סע”ב), דעד כדי כך מקום פיתה עיקר, שאפילו אם כמה אחים בחצר וכל אחד אוכל וישן בדירה נפרדת, אם הם מקבלים פרס מבית אביהם, והעירוב בא לבית אביהם, [ובית זה שהעירוב בתוכו אי”צ להשתתף כמבואר בעירובין מט ע”א], אזי אינם צריכים עירוב כלל, הרי דגדר מקום פיתה הוא קלוש מאד בענין עירובין, ואי אפשר לבנות על סוגיא זו חומה בצורה לכל עניני התלמוד.

ואמר רבינו שליט”א שהיה מנהג פשוט בזמן בחרותו בישיבת פוניבז’ שמעלין את האוכל מחדר האוכל לחדר השינה בפנימיה כדי שיהיה מקום פיתה ולינה, ושם היו מדליקים אתנרות החנוכה. וראיתי שכן היה מורה ובא מרן הגראי”ל שטיינמן זיע”א. ושמעתי פעם מרבינו שליט”א, שהגם שרוב זמנו הוא נמצאו בחדר לימודו בישיבה, ונמצא בבית רק שעה או שעתיים ביממה, מכל מקום בימי החנוכה הוא משתדל לאכול בכל יום משהו בביתו, ולנוח שם מעט, כדי שההדלקה תהיה בפתח בית שאוכל ולן בו. וראה דברי השו”ע והרמ”א (ר”ס תרעז), ומשנ”ב שם. ודו”ק. וע’ מגד תבואות שמש (עמוד לח) בשם הגרמ”ש שפירא זצוק”ל.

ולמעשה אמר לי גאון עזינו הגר”ד קוק שליט”א דכיון שההדלקה במוצאי שבת היא לצורך יום המחר דהיינו יום ראשון, והאורחים מתכננים לשוב לביתם, ומה שנשארים איזה שעה או שעתיים, הוא ענין נימוסין ומוגדר כשיירי שבת של האירוח, אך עיניהם ולבם בביתם, א”כ קשה לסמוך על המארח, בין שהוא אביו בין שהוא חמיו או חבירו, ובכזה אופן טוב שישלח שליח שידליק בביתו בזמן צאת השבת, או שידליק הוא עצמו בעת שיבא לביתו, אם הוא עדיין תוך זמן שיש פרסומי ניסא. וכבר העלה כן להלכה ולמעשה גאון עזינו הגרע”י זיע”א בספרו “חזון עובדיה” חנוכה (עמ’ קנה, קנו), שיש לו לאדם המתארח להדליק את הנר בביתו כאשר שב לביתו במוצאי שבת. וכ”כ סברא זו הגרב”צ א”ש זיע”א בזכרון יהודה (עמ’ קג).

ואמנם הגאון מהרש”ז אוירבאך זיע”א אמר דכל זמן שלא יצא מבית המארחים זה נחשב כביתו לענין נר חנוכה, ולכן יצא ידי חובה במקום שהוא נמצא בשעת ההדלקה כי שם ביתו, וכמובא משמו בס’ הליכות שלמה (מועדים עמ’ רעט). וכ”כ הגאון ר’ יעקב קמינצקי זצ”ל בס’ אמת ליעקב (סי’ תרעז). אבל לא הביאו ראיה ברורה לדבריהם. וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות (ח”א סי’ שצא). גם הגאון המיוחד מהר”ם הלוי זצ”ל בשו”ת תפלה למשה (ח”ב סי’ נ) הרחיב למאד מאד בפתגמא דנא, וסיים, שאם חוזר לביתו לאחר חצי שעה מזמן ההדלקה, לא ימתין כדי להדליק בביתו, ויצא ידי חובה בהדלקת המארח.

אבל לא הבנתי את דבריו, כיון שסומך את הכרעתו על זה שמעיקר הדין אפשר להדליק בפנים, וא”כ הרי עכשיו הוא בבית חבירו, ומלבד מה שיש לדון בזה, שהרי דעתו להיות בביתו העיקרי, עוד יש להעיר טובא, שזה נגד הרמב”ם ורוב הראשונים, שסוברים דאם לא מפרסם את הנס לאחרים לא מקיים המצוה, וכבר הרחבתי בזה במקום אחר בס”ד, שאין שום ראיה ברורה מן הראשו’ להצדיק הדלקה בבית, בזמן שאין סכנה או חשש שתחזור הסכנה כגון כשדרים בין הגויים, וממילא כיון שיש פרסום הנס בפועל גם לאחר חצי שעה, למה יפסיד בידיו את מצות ההדלקה בביתו, בזמן שיודע שיהיה בביתו בזמן שההדלקה מפרסמת עדיין את הנס. ואכמ”ל יותר.

ואמר הגר”ד קוק שליט”א דסברת הגרש”ז אוירבאך בנידון דידן, היא כעין סברתו המפורסמת של החכם צבי (סי’ קסז) דבן חו”ל שבא לא”י אפילו ביאת עראי, אינו צריך לשמור קדושת יו”ט שני בזמן שהוא בא”י, [אכן שם טעמו ונימוקו דכל יום טוב שני הוא משום הזהרו במנהג אבותיכם דילמא גזרו שמדא ואתי לאקלקולי, וביאר החכם צבי, שזה שייך במקומם בחו”ל, אבל בא”י לא, ואין זה בכלל חומרי מקום שיצא משם וכו’. ע”ש. וסבירא ליה דענין יו”ט שני תלוי באתרא ולא בגברא. וכן הובאה דעתו בשו”ע של הגרש”ז מלאדי (או”ח סי’ תצו). [וכך היתה דעתו של רבה של ירושלים הגאון ר”ש סלאנט זצ”ל, רק שלא דרש כן בפירקא]. ונכדו של החכם צבי הגרי”ש נתנזון בתשו’ שואל ומשיב תליתאי (ח”ג סי’ כח) הרחיב בביאור שיטת זקינו, והכריע כן לדינא. וכ”ה בהגהותיו לשו”ת חכם צבי שם. וכ”כ כמה גדולי עולם כמבואר יפה בס’ “יום טוב שני כהלכתו” (פ”ב הערה ב). וידוע דלא נתקבלה דעתו של הח”צ, [וכן הכריעו החיד”א בברכ”י והמשנ”ב שם, וראה בהרחבה בס’ יו”ט שני כהלכתו שם הערה ג], אכן חזו הפוסקים לצרופי לדבריו במקום שיש עוד צד קולא.

אכן יש לדון טובא דמלבד שרבו על החכם צבי חולקים הרבה, הרי גם החכם צבי לא אמרה למילתיה אלא מטעם דס”ל דהמקום גורם, אבל בחנוכה מאן מפיס לן דהמקום שהאדם נמצא בו גורם, שמא בתר גברא אזלינן והוא נגרר אחר זיקת ביתו, ולא אחר בית אביו או חמיו או חבירו, שאין לו שייכות לשם בקבע לעולם. והעיר עוד רבינו שליט”א, דיש לחלק בין יו”ט שני שהוא יום אחד בלבד, לחנוכה שהוא שמונה ימים, [והגם שזה ברור שכל יום מצוה בפנ”ע], ויתכן שגם אם נעתיק לכאן את סברת החכם צבי, הני מילי רק אם יהיה אורח לשמונה ימים, ולא כשהוא כמו “בר בי רב דחד יומא” (חגיגה ה ע”ב), או אפי’ תרי ותלת יומי. וכך היתה דעת הגרי”ש אלישיב זיע”א, והיה מציין שכן מבואר בפשיטות בלשון המשנ”ב בביאור הלכה (סי’ תרעז, ד”ה במקום) בשם הפרי חדש, וכמ”ש בשו”ת אבני ישפה ח”ה (או”ח סי’ צד ענף ג). וע”ש מה שכתב להעיר בזה, וע”ע בס’ ימי הלל והודאה (עמ’ רעג). ואכמ”ל.

בברכה
יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• היכן מדליקים את הנרות החנוכה?
• למה נהגו לתת מים תחת השמן בנרות חנוכה
• פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א
• טעם חדש למאכלי חלב בחנוכה, וסוד פטירת הרב שטיינמן סמוך לחנוכה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט המתארחים בשבת היכן מדליקים נרות חנוכה בע”ש ובמוצ”ש הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

בפיוט לחנוכה “בני בינה ימי שמנה קבעו שיר ורננים”, הבינה היא סוד התשובה, כמ”ש ולבבו יבין ושב ורפא לו, ומבואר דהתשובה היא רפואה, וידוע ברכת רפואה ברכה שמינית, (רפאינו ה’ ונרפא שבתפלה מיסוד הפסוק בירמיה, חד לרפואת הגוף וחד לנפש, כנודע מהחיד”א, ורפואת הנפש בחנוכה ע”י נ‘ר פ‘תילה ש‘מן, בבחי’ נפ”ש תחת נפש), ומתחברים בני הבינה עם ימי שמונה דייקא, בכל שמונת ימי החנוכה, ובפרט בשמיני של חנוכה, שהוא בחי’ “שמינית שבשמינית” למעליותא, [כעין יסוד שביסוד וכעזה”ד, ושורשו בכתבי הקדש “שיר השירים”, וכן “רעוא דרעוין”, ודו”ק], ולשון בני בינה, להורות על “בין כך ובין כך בני הם”, כשיטת רבי מאיר בקידושין (לז ע”א), וכבר נתבאר באריכות במקומו סוד רבי מאיר בראש חודש טבת].

וכולהו שבטי יה, קשורים בחנוכה בקריאת פרשת הנשיאים, וג’ ראשים בשבטים בפרטות עניינם תשובה ונקיות מעוון וקשורים בחנוכה, זה יצא ראשונה, ראובן בכור ישראל הוא, “אור בן”, אור של תשובה השייכת בבינה, והוא פתח בתשובה תחילה כדאיתא בבראשית רבה (פד, יח), והוא אור ימי האורים של בני בינה, ויהודה המלך בגדולה, ג”כ אמר במעשה דתמר “צדקה ממני”, והוא נזכר בחנוכה ביהודה המכבי, ויוסף צדיקא, בכור שורו, אמר, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים, המורה על נקיות מכל סרך חטא, וידוע כל ענין חנוכה דנעוץ ביוסף צדיקא, מוסי”ף והולך כבית הלל, חנוכה חנוך לנער, לקבל והוא נער וכו’, בכור שורו.. וקרני …, לקבל כתבו לכם על קר”ן השו”ר, הדר לו, לקבל סוגיית המהדרין דחנוכה, “אנטיוכס” גי’ “יוסף” כמ”ש ב”מגלה עמוקות”, שמן של נס, והשמן הוא בחי’ יסוד, מידת “הין צדק” של שמן לקבל אות ברית. והמשכיל ימצא המון [ואכמ”ל בפרטים].

והנה בנוסח על הנסים אנו אומרים “מסרת גיבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, ורשעים ביד צדיקים, וטמאים ביד טהורים, וזדים ביד עוסקי תורתך”… ולאור האמור לעיל, יש כאן אור חדש וחיזוק גדול, וסדר מיוחד ממצב קל למצב כבד, כי אם אמור יאמר הבא להיות עבד ה’, מה אני ומה חיי, והלא בעונותי הרבים כבר גבר עלי יצרי פעמים הרבה, והרביתי פשע ועבירה, ונחתם עלי תואר רשע ולא צדיק, וטומאת העונות עצומה ומי יטהרנה, והגעתי למדרגת זד יהיר לץ שמו ונכללתי בתפלת וכל הזדים כרגע יאבדו וכו’, ח”ו, על כל זאת ישיבו לו מתקני התפלה, כי טעות היא בידו, ואין שום יאוש בעולם כלל, כי בימי החנוכה הניח הקב”ה מימות החשמונאים אור גדול אשר בו גבורת היצר נמסרת ביד החלשים, הם אלו שמקבלים על עצמם עול תורה שנקראים חלשים [קצירי ומריעי (ר”ה טז ע”א) תושיה סנהדרין (כו ע”ב). ואכמ”ל], וריבוי הפשעים בטל באיכות הכח של המצות אע”פ שהם מיעוט, ולא רק המעשים אלא גם הגברא הגם שהיה רשע הוא נמסר בידי הצדיק שחבוי בו, ואפי’ הרובד הפנימי ביותר שבו נעשה גדר טומאה, וקשה מאד לתקנו דהרהורי עבירה קשים מעבירה, מ”מ גם הוא נמסר בידי הנהר המטהר, ואפי’ הגרוע ביותר שהגיע למצב שהוא משוייך לאויבי ה’ הזדים, הרי הוא ניצל בכח חנוכה שהוא עסק התורה שבעל פה, וכאשר הרחבנו במאמר מיוחד על חנוכה סוד תורה שבע”פ.

ויש כאן ה’ לשונות של נצחון, שנמסרו גיבורים רבים רשעים טמאים וזדים, בידי החשמונאים שהם היפך הטומאה הנ”ל, ונראה שיש כאן מיתוק ה’ גבורות דמנצפ”ך, וכדאיתא בפורים בכונות של ה’ פעמים נ”ו בברכה אחריתא דמגלת אסתר, וחנוכה ופורים שוין בכמה מילי כנודע, ורמזו טמנו רשעים פ”ח לי. ודו”ק.

והנה, השמן פועל את ענין ה”היפוך”, כי הזית שממנו הוא בא, משכח את הלימוד, ומביא את האדם לחשיכה (להשכיחם תורתך אותיות להחשיכם), והשמן מפקח ומביא זכירה, בחי’ זדונות נפכים לזכויות, אכן זה תלוי במאמץ, וכדכתיב גבי רות, ותרא כי מתאמצת היא, והיינו מאמץ כתישת השמן, וכאשר ביאר הגר”ד קוק שליט”א ע”ד הרמז, “חזון ישעיה בן אמוץ”, הרוצה לראות ישועות, ידע שלפי שיעור המאמץ כך הוא שיעור הישועות, וכן בגדרי התשובה, לפי מאמץ התשובה, כך הכל נהפך לזכויות, והיינו דכתיב במזמור חנוכת הבית “הפכת מספדי למחול לי”, לא רק מחול של מחילה, אלא מחול [בחולם, שזה עליה משורוק היורד] של תוף ומחול, על היפוך עבירה למצוה, והיינו מנהג מאכלי חלב בחנוכה, כי החלב בסוד מי יתן טהור מטמא שבא מן הדם, והוא סוד היפוך זדון לזכות, וזהן ענין פורים ג”כ, כדכתיב ונהפוך הוא אשר וכו’.

י”ג נשיאים שקורין בתורה בחנוכה, לעורר גימטריא אהבה, בכדי להשיג תשובה מאהבה הנשפעת בימים אלו, ומהפכת זדונות לזכיות, ואמר הגר”ד קוק בבית מדרשו, לומר י”ג מידות בפתיחת ההיכל של ימי החנוכה, ושאלתיו לפשר דבר, וענה כי אין לך יותר יפה מאמירת י”ג מידות בזמן של י”ג נשיאים. [ובכללות נהוג בבית מדרשו לומר בכל יו”ט י”ג מידות בפתיחת ההיכל, וכמנהג הספרדים הישן בכל התפוצות, ואמר לי שאין בזה שום חשש, ואדרבה יש בזה ענין של חסד ורחמים, ויתירה מזו מקפיד מורינו הגר”ד קוק שליט”א בכל יום שאין אומרים תחנון, שיאמרו עכ”פ י”ג מידות, שאין להם קשר כלל לגדרי הוידוי ונפילת אפים, וכן נהוג בבית מדרשו במקום לומר יהי שם אומרים ויעבור, ופוק חזי בברית מילה שהיא שמחה שאין בה תחנון, שבשיא הענין של הברית כולם כאח”ד עונים ואומרים ויעבור (כמבואר יסוד הענין בס’ חסד לאלפים פאפו ורוח חיים פאלאג’י. ואכמ”ל). ואמר לן רבינו הגרד”ק שיש בכח י”ג מידות להעלות לטובה את י”ג ברכות האמצעיות שבתפלה].

וכתב רבינו הגדול המגיד ר’ דוב בער ממזריטש זיע”א [הוא היה ראש וראשון לתלמידי הבעל שם טוב, וזכה לגילוי אליהו כמ”ש תלמידו מהרש”ל בהקדמת ס’ “מגיד דבריו ליעקב”, וכל גדולי החסידות היו תלמידיו ושומעי לקחו כנודע, ושמעתי ממורינו הגר”ד קוק שליט”א, שהוא חברותא נסתרת של האריז”ל, ויסוד לזה מן הפסוק “דב אורב הוא לי אר”י במסתרים”…] ששמע הטעם שזדונות מתהפכים לזכויות בתשובה מאהבה “מפני שכבר הכיר חימום והתלהבות העונות, וכשעושה תשובה ועוסק בתורה ובמצות, עושה הכל בדביקות גדול והתלהבות, מפני שיודע בטיב ההתלהבות, מה שאין כן הצדיק שלא הכיר זה מעולם. [ראה תורת המגיד הנד”מ עמ’ סח, וע”ש עוד ביאור נפלא בענין זה מפי רבו].

ואמר רבינו הגרד”ק שליט”א משל לחיזוק החוזרים בתשובה מהמשחק הידוע “מי בא לאבא”, צורת המשחק היא שהאבא עומד בקצה אחד של החדר והבן בקצה השני, והאבא אומר לבנו “מי בא לאבא” ואז הבן רץ ומחבק בתנופה עצומה את אביו, וככל שהחדר גדול יותר והמרחק בין האב לנו יותר גדול, כך תנופת החיבוק עצומה יותר, וכך היא צורת האהבה הגדולה שבורא עולם מצפה לבניו הרחוקים… דוקא אלו הנמצאים במחוזות האפלים והרחוקים, יוארו באור החנוכה, כמו הנרות של חנוכה המאירים את לילות טבת הארוכים יותר מכל ימות השנה.

 בברכה רבה

   יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• ניצוצי אור מופלאים וחדשים על ימי החנוכה
• המתארחים בשבת היכן מדליקים נרות חנוכה בע”ש ובמוצ”ש
• פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט זאת חנוכה – סוד תשובה מאהבה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

ששמעתי מפי קדשו של מורינו הגאון החסיד ר’ דב הכהן קוק שליט”א

תיקון כרת בהדלקת הנרות

א. ידוע לשון המשנה ריש מסכת כריתות “שלושים ושש כריתות בתורה”, והנה מספר הנרות בחנוכה הוא ל”ו, והדלקת הנרות ע”י נר פתילה שמן, ר”ת נפש, וענין עונש כרת הוא בנפש, ומבואר דעל ידי הדלקת נרות חנוכה יש תיקון כרת, על ידי החיבור לנר ה’ נשמת אדם. [א”ה, וידוע נח”ל ר”ת להדליק נר חנוכה, ויוצא מפסוק נפשינו חכתה לה’, והדגשת נפשינו בענין הדלקת נר חנוכה, רומזת לתיקון הנפש

הגברת נשמה על גוף

ב. הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד וכו’. הנשמה נקראת נר, ואין לנו רשות להשתמש בה אלא ללמוד ממנה… כי הגוף הוא נטפל לנשמה, וכל מהותו בעולם רק כדי לעשות את רצון ה’, והרי בלי הרגשה לא שייך עבירה, וכל מהות ומקור ההרגשה באה מן הנשמה, נמצא שעשיית עבירה היא שעבוד ושימוש בנשמה לדבר המצערה ביותר. וימי חנוכה מעוררים שליטת נשמה על גוף.

הלל בלילות החנוכה

ג. הנרות הללו. בפורים קוראים את המגלה בלילה וביום, וקריאתה במקום הלל. [ויש במאירי שיטה שאם אין לו מגילה אומר הלל], והנה בחנוכה אומרים בכל יום הלל שלם, וכל הלכות אמירת ההלל נמצאים ברמב”ם בהלכות חנוכה כנודע, ואם כן יש לעיין היכן ההלל של הלילה בחנוכה, ונראה שהנרות הם המהללים, וזה סוד הנרות הלל”ו.

חנוכה ופורים כתפלין וטלית של כל השנה

ד. חנוכה ופורים הם גדר תפלין וטלית של כל השנה, כי חנוכה שמונה ימים כנגד שמונה עשה שיש בתפלין כמבואר במנחות (מד ע”א), [ובפרט שפעמיים בתלמוד גדר “עד שתכלה רגל מן השוק”, בסוגיא דחנוכה (שבת כא ע”ב) ובסוגיא דתפלין (מנחות לו ע”א). והבן]. ופורים בחינת “תכלת מרדכי” של פתיל תכלת בציצית. [א”ה, ויבואר עוד דחנוכה כנגד נשמה ופורים כנגד גוף כנודע מהלבוש בטעם שאין סעודות בחנוכה, ותפלין כנגד מח ולב משכני הנשמה והנפש הרוחניים, וטלית כנגד גוף כדכתיב “אשר תכסה בה”, ואם אין הנאת גוף ליכא חיוב ציצית כמבואר בתוס’ נדה (סא ע”ב) ובב”י (או”ח סו”ס י). ע”ש].

למה נשים לא שמחות להדליק נר חנוכה

ה. קשה מאד לאשה להדליק נר חנוכה לבד ומעדיפה לחכות לבעלה, ובאמת אם מגיע בשעה שעדיין הרגל מצויה בשוק, ויסוד הדברים בריטב”א הידוע בסוגיא דחנוכה דכל עיר והשוק שלה, וגם דברי הרשב”א דמפרש דלפי הביאור בגמ’ “דאי לא אדליק מדליק”, היינו כל הלילה, הגם שלא קיים המצוה כתיקונה וכו’. ע”ש. ועכ”פ בשעות הלילה המוקדמות שפיר דמי. ומכיון שהיא מדליקה בצער אפי’ מועט, זהו חסרון במעשה הפרסומי ניסא שצריך להיות בשמחה, וכנראה ששורש הענין טמון בלשון התורה דכתיב “אמור אל הכהנים בני אהרון”, ולא בנות אהרון. וכל זה לרמיזא. ובודאי אם שמחה להדליק מיד בזמן הראשון, ואינה מצטערת כלל, טוב תעשה, וגם לה יש שורש שהנס נעשה על ידן כנודע.

למה אין מסכת חנוכה

ו. הטעם שאין מסכת חנוכה כמו מגילה, כי המסכתות הם תורה שבעל פה, וקומת תורה שבעל פה היא טירת כסף שעל גבי החומה, דהיינו תורה שבכתב, ורק בפורים שיש מגלת אסתר בתנ”ך שייך על זה מסכת מגילה, אבל כיון שאין בתנ”ך ענין חנוכה, שהנס היה בזמן מאוחר יותר בבית שני, על כן אין על זה מסכתא.

לא שייך פרסום בזמן הסתרה

ז. בשעת הסכנה מניחה על שלחנו ודיו. זמן סכנה הוא הסתר פנים, והדלקה בחוץ הוא גדר הארת פנים ופרסומי ניסא, ולא שייך בזמן הסתר לפרסם… [א”ה, “סכנה” אותיות נס, כה. “ודיו” גימטריא הוי”ה, לרמוז דאפי’ בהסתרה שבתוך הסתרה נמצא ה’].

בברכת תשועה גדולה ופורקן בענייני רוחניות וגשמיות

בברכה
יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• היכן מדליקים את הנרות החנוכה?
• למה נהגו לתת מים תחת השמן בנרות חנוכה
• הדלקת נר חנוכה במרחב הפתוח בימי הקורונה
• האם יש הידור להדליק נר חנוכה בשמן זית הראוי לאכילה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

בביאור חדש על מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחנוכה

ואודות עיתוי פטירת מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל בערב חנוכה

[הדברים הועברו בשידור ישיר מפי הרב שליט”א בקו “מתוק מדבש”, בחנוכה תשע”ח, וכפי רצון הרב שליט”א מתפרסמים שוב לזיכוי הרבים]

לפנינו כעת מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בחנוכה, בא וראה כמה שורשי מנהגי ישראל עמוקים בתוכנם, וגבוהים במדרגתם, לכשנתבונן בפנימיות הענין, נמצא שטעם המנהג הזה פלאי ביותר, וכעת (כ”ה כסלו התשע”ח) שאני חשבתי על זה, הרי שבאמירת הדברים פעם ראשונה (דייקא), זה מרגש עד דמעות.

תורה – אור וחיות, חטא העגל – חושך ומיתה

א. התורה ניתנה לישראל בו’ בסיון, ובעונות נשתברו הלוחות לאחר מ’ יום בי”ז בתמוז, מפני שחטאו ישראל בעגל. יום ו’ בסיון הוא יום של חיים לישראל, יום של הארה, יציאה מחשך לאור וממיתה לחיים, [כי נר מצוה ותורה אור, ליהודים היתה אורה זו תורה, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וסימן לדבר שפרחה נשמתם וחזרה במעמד הר סיני, וקבלו חיות עצומה עד כדי כך שנאמר בהם “אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם”], וכשנעשה העגל באה מיתה לעולם, ונחלש אור התורה בעולם, ומלאך המות שמחשיך עיני ישראל [כדכתיב “האירה עיני פן אישן המות”] נעשה שולט [וכדמסיים קרא הנ”ל “אכן כאדם תמותון”, ודרשו חז”ל ריש עבודה זרה דקאי על חטא העגל].

חטא העגל – קלקול עבודה זרה

ב. החטא הכללי שבעגל הוא ענין של עבודה זרה, וכך עולה לנו מלשון תורה שבכתב ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת, אדם שהוא חשוב מקדים את אכילת בהמתו (ע’ ברכות מ ע”ב, ורמב”ם שלהי הל’ עבדים), אע”פ שהיא טפילה לו, אבל במצב שהבהמה נעשית חשובה יותר מהאדם, כגון חטא העגל, שבני האדם סוגדים לשור אוכל עשב, על זה נאמר מיד “השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים” וכו’.

טומאת יון – עבודה זרה

ג. ד’ הגלויות (בבל פרס יון ואדום) כולם עובדי עבודה זרה, אך גלות יון היא מבטא את פגם עבודה זרה בספציפיות, כיון שהם “העמידו צלם בהיכל”, צלם זה שורשו בחטא העגל שהוא ע”ז כמבואר לעיל.

חלב מנין מ’ – עגל מערב חלב בבשר

ד. וכאן באה אכילת חלב מתוקן שמספרו ארבעים, לרמוז על תיקון יום מ’ שנתקלקל בעגל, חטא העגל קלקל את החלב, שהיה בו סוד תורה שבכתב כדכתיב “דבש וחלב תחת לשונך”, ותוכן הקלקול היה עירוב בשר בחלב, שהתורה שנקראת “בשר” כלשון חז”ל “בישרא דתורא”, ואכילת חלב מתוקן בחנוכה מתקנת את יום מ’ (שהוא מנין חלב כנ”ל) של העגל, סילוק העגל אומר סילוק מיתה מן העולם, הפירודא של עגל נמחק ומתקיים “ואתם הדבקים בה’ אלהיכם חיים כלכם היום”, כ”ז מכח חלב שנותר מתוך הדם שהנפש תלויה בו, חלב זה חיים, כי בלא רביעית דם אי אפשר להתקיים, ואמרו רבותינו “דם נעכר ונעשה חלב”.

זהירות באיסור בב”ח שורש למתן תורה

ה. למה דוקא ענין בשר בחלב משמעותי כאן כל כך, [ידועה העובדא עם מרן שר התורה ר’ חיים קניבסקי שליט”א, וזכותו תגן עלינו בחייו יהי רצון, שהביאו לפניו קבוצת בחורים ובירכם אחד אחד, אך בבחור מסויים נמנע מלברך, ושוב ניסו להבליעו לברכה בדרכא אחרינא ונשתמט מלברכו, וכנשנאל על זה אמר איך אברך למי שאינו זהרי באיסור בשר בחלב …, אכן התוודה הבחור שמחמת תאוות לבו זלזל באיסור זה]. תשובה לזה אנו מוצאים בזמן שהתורה יורדת לעם ישראל על ידי משה רבינו, והמלאכים מעכבים לאמר “תנה הודך על השמים”, ואז משה רבינו לובש את דמותו של אברהם אבינו, ושואל מן המלאכים בתימה, הלא אצלי אכלתם בשר בחלב ואיך תבקשו כעת את התורה, נמצא דאכילת חלב מתוקן של ישראל, גורמת להסרת עיכוב מתן תורה ע”י המלאכים. ואדרבה, חלב מתוקן מגביר בכל פעם את איכות מתן תורה, ואת ההבדל למעליותא – בין ישראל למלאכים.

מצות חנוכה וזהירות באיסור בב”ח בכל ישראל

ו. פוק חזי, אפילו היהודי הרחוק ביותר מדליק נרות חנוכה ויודע את הברכות, וגם את הפיוט מעוז צור ישועתי הוא ישיר מאליו מילה במילה, אין בענין זה של נר חנוכה הבדל בין דתי ללא דתי, כולם אהובים כולם ברורים, אפילו השמאלני הרחוק ביותר יבא וידליק וישמח עם כולם, למה, כי חוזר הזמן של חלב מתוקן שהוא מנין מ’, ומתעורר שורש “ויחן שם ישראל נגד ההר” כאיש אחד בלב אחד, וממילא כל ישראל שוין לטובה, כך זה גם בענין איסור תערובת בשר בחלב לענין בישול ואכילה, אני מכיר לא מעט חילוניים שנזהרים באיסור זה (לפעמים יותר מבני תורה …), שוב פעם אנו מתקשרים למתן תורה, שמזה לא תוכל שום נשמה להסתתר.

חנוכה – תחיית המתים

ז. הוי אומר “חנוכה” פירושו “תחיית המתים” (ששורשו במעמד הר סיני כנ”ל), כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם מדליקים נרות חנוכה, מדליקים את הנשמה, נר ה’ נשמת אדם, הייתי בתל אביב ואני רואה רחוקים ביותר, אחד מביא את חבירו לראות הדלקה, וכל אחד מבקש בא תדליק פה ושם, כל הנשמות מתעוררות בחנוכה, שהוא סוד ארבעים של תיקון ההוא יומא שנעשה בו חטא העגל, וממילא כולם רוצים לחזור בתשובה שלימה. [בני בינ’ה ימי שמונ’ה, בינה כנגד מספר שמונה כנודע, ובן ארבעי’ם לבינ’ה, ארבעים יכנו – והיה אם בי’ן הכות הרשע, וז”ס “ולבבו יבי’ן ושב ורפא לו” של מ’ ימי רצון באלול ועשי”ת. והדברים עתיקים. ולאור דברי רבינו על התעוררות תשובה שבכל ישראל על ידי נר חנוכה, יש כאן רמז בפתיחת הבית להדליק נר חנוכה, כעין פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם וכו’, והבא ליטהר מסייעין בידו, ומשמע דהדלקת “אש” של חנוכה מעוררת גדר “מתוך האש” של מעמד הר סיני].

שמן – תחיית המתים

ח. נאמר בשמן של אשת עובדיה הנביא, “ואת ובנייך תחיו בנותר” ואמרו חז”ל תחיו לעתיד בתחיית המתים, כאן אנו מוצאים את הקישור בין ה”שמן” לתחיית המתים, ובעיתוי “אשת עובדיה” דייקא, ומקבילים הדברים לעומת “נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס”. חוץ ממעשה הגבורה הידוע של יהודית, נאה וכדאי להזכיר בימים אלו את אשת עובדיה, נביאה היא לא היתה אבל רוח הקדש ודאי היה לה, היא נושאת את נס חנוכה על גבה.

תחיית המתים – גילוי נשמה

ט. תחיית המתים פירושו שהחומר כלה, ונתעורר כעת רק כח הנשמה, זה תחיית המתים, ובזה לא שייך כלל דתי ולא דתי. לך עכשיו תדליק בכיכר בתל אביב נר חנוכה תראה תחיית המתים ברגע זה, כולם אמרים בפה או בעינים רוצים להיות יהודים כשרים, אע”פ שלפני כמה ימים מי שיצעק שם בשבת “שאבעס” יכנס לבית סוהר. ככה זה בחיפה בדניה בכל מקום בעולם.

אז ישיר משה – רמז לחנוכה מן התורה

י. למדנו כעת, ששמונה ימים אלו, הם שמונת ימים של תחיית המתים, חז”ל דרשו, “אז ישיר משה”, שר לא נאמר אלא ישיר לעתיד לבא, מכאן לתחיית המתים מן התורה, א”ז מנין שמונה של חנוכה שבו יש תחיית המתים מעכשיו, א”ז, אחד למעלה ושבע למטה (שמתבטא בהדלקת הנרות לפי בית הלל ובית שמאי כל חד כדאית ליה), אז ישיר משה – התפרצות של שירה בזמן תחיה, והנה בחנוכה מתפרצת שירת התחיה ב”בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים”.

ע”י הלל של חנוכה נתן קלקול נחש ומתגלה משיח

יא. כתוב במסכת סופרים לומר הלל “בשירה וזמרה”, בהודו יושב אדם ומנגן בחליל והנחש לידו רוקד לפי ניגונו, לא שהוא לא מכיש, הוא רוקד לפי החליל יותר יפה מכל רקדן שבעולם, הנחש הוא יצר הרע, ומצב כזה של נחש מרקד, זה גדר “משלים עם יצרו”, וזה זמן משיח, מי שלא כורע במודים הוא עצמו נהיה נחש, מי שכורע במדים מסלק נחש, מי שאומר הלל שכולו “מודים”, (חנוכה על ידי שבט יהוד’ה, ששורשו הפעם אודה, יהודה שהודה ולא בוש, וימי חנוכה מקבלים מספירת “הוד”, ונקבעו להודאה והלל, היפך “כפר בטובה” שבעיתוי נחש), הרי הוא הופך את הנחש לטוב, ועושה מ”נחש” גימטריא “משיח”, אם אין נחש אין מיתה, יש תחיית המתים, אתה חי שמונה ימים ב”אי” של תחיית המתים, זה אינסופי במשמעות, אמנם כל יום זה תחיית המתים בשירת הים, אבל עתה יש לזה התעוררות יותר.

עיתוי פטירת נשיא התורה הגראי”ל בערב חנוכה

יב. צדיקים במיתתן קרויים חיים (ברכות ח”י), האם יש לנו צדיק כמו הרב שטיינמן זצוק”ל… אנו עכשיו באשכבתיה דרבי, עדיין כולנו בוכים עליו, הוא נפטר והוא קרוי חי, תחיית המתים כפשוטו, ואדרבה קרויים חיים במיתתן יותר מבחייהן, פטירת הרב בערב חנוכה, היא דבר הלמד מענינו ודבר הלמד מסופו, והזמן גרמא, זה ערב חנוכה אמיתי, כל חנוכה זה תחיית המתים, ונסמכו התחיות זה לזה.

גם רשעים הקרויים בחייהם מתים – לא יעמדו בפני נר חנוכה, יענו אמן וישירו, מרן הרב שטינמן זיע”א, מעורר את ה”קרויים חיים” של “תחיית המתים” בעיתוי הפטירה שלו, צא וראה, בערוץ 2 הביאו את כל צוואתו מילה במילה והוסיפו נופך מדילייהו, האם יש לך תחיית המתים גדול מזה … זו תחיה גלויה לעין …

נחשון תיקון נחש – גימטריא משיח

יג. היום בבוקר קראנו ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה, נחשון זה תיקון נחש גימטריא משיח, נתקן נחש בא משיח ותחיית המתים, מה זה “עמינדב”, דוד המלך אומר, כל העמים תקעו כף הריעו לאלהים בקול רינה … זה זמן משיח, ומה כתוב בסיום הפרק הזה, נדיב’י עמי’ם (עמינד”ב) נאספו עם אלהי אברהם כי אלהים מגיני ארץ מאד נעלה, נחשון מסלק טומאת נחש ומביא משיח בן דוד שהוא מיהודה (נדיבי גימטריא “בן דויד”), אם אין ע”ז ומתבטל נחש ויצר הרע, ממילא כולם נאספים, עם אלהי אברהם, דוד הוא דור י”ד מאברהם.

נחשון בן עמינדב למטה יהודה, יהודה יש בו שם הויה, ואות ד’ זה שם אדנות, ושילוב הויה ואדנות, כמאמר זכריה הנביא, ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, היינו חיבור הויה ואדנות, אז הוא זמן משיח ותחיית המתים. אתה הראת לדעת כי בחנוכה מכל הצדדים כולם מגיעים לנקודת משיח ותחיית המתים.

מקשה תעשה המנורה – סוד משיח

יד. נס חנוכה במנורה, מקשה תעשה המנורה, מקשה עניינה חיבור מכל הצדדים, כאשר כל הצדדים מחוברים בשוה, אז בא “חק כלים שלובים”, שלובים היינו שלום, מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים, הכל שוה ולא שייך מעלה ומטה, לא מצא הקב”ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום (מימרא דר”ש בן חלפתא, שלהי עוקצין), מקשה זה מים, הכל מחובר להכל, סוד השלום, ה’ יברך את עמו בשלום, שזה סיום ברכת כהנים שקראנו היום בתורה, (וסיום כל תפלת ישראל), פוק חזי באיזו דרגה רוחנית אנו שוחים עכשיו, יהי רצון שנזכה להחיות את כל החלקים השבורים בתחיית המתים המתנוצצת בימים אלו אכי”ר.

לאור דברי רבינו שליט”א עולה מאליו הרמז בשמו הקדוש ובעלייתו בסערה השמימה של מרן הגאון ר’ אהרון יהודה ליב בערב חנוכה לגנזי מרומים, כי אהרון הכהן אוהב שלום מטיב את המנורה העשויה מקשה, יהודה המכבי שבט יהודה של נס חנוכה שבו שילוב הויה ואדנות, “לייב” של וראך ושמח בלבו, חשן המשפט על לבו, שופט ישראל, חש”ן המשפט תיקון נח”ש בקדושה כידוע מזהר הקדוש, תן לחכם ויחכם עוד.

בברכת

יאר ה’ פניו אליך ויחנך

אולי יעניין אותך גם:

• פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א
• היכן מדליקים את הנרות החנוכה?
• בן נשוי המתארח אצל אביו האם חייב בהדלקה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט טעם חדש למאכלי חלב בחנוכה, וסוד פטירת הרב שטיינמן סמוך לחנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

ידוע מנהגו של רבינו הגדול ר’ דוב קוק שליט”א להמנע מהדלקת שמש לאחר הדלקת נר חנוכה, ובכל פעם שמניחים שמש בחנוכיה ורומזים לו להדליקו, הרב לא מדליק, והמעיין מעט בסוגיא דחנוכה הנמצא בתחלת פ”ב דשבת, עיניו יחזו שדין השמש בא בעקבות הדין של שעת הסכנה שמניח את הנרות על השלחן בבית, ואז יש חשש השתמשות לאור נרות החנוכה, שזה אסור על פי הדין, ועל כן נותן שמש להכיר באיסור הנ”ל, וכן כתב רבינו המאירי שם שמשמע “מכח הסוגיא” שכאשר מדליק בפתח הבית אין צורך בשמש. וכן מדוייק יפה בלשון הרמב”ם (פ”ד מחנוכה ה”ח) שכתב הלכה מיוחדת לשעת הסכנה ובתוכה הכניס את ענין נר השמש.

אמנם סיים המאירי שם, “אלא שלמעשה אני נוהג להדליק נר אחרת אף בלא צורך תשמיש, ומנהג אבותינו בידינו”. וע”ש בריטב”א בשם רבו. ובביאור הלכה (סי’ תרעא ס”ה).

ובכל הראשונים משמע שאם אין סכנה שמניח על שלחנו, אין שום ענין להדליק שמש. וגם המאירי כתב כן דרך סלסול. ועוד יש להוסיף כי בזמנינו שאור החשמל נפוץ בכל אתר ואתר, נראה שגם לדברי המאירי אין צורך בהדלקת שמש, והכל יודעים שאין שום צד שימוש בנר, כי הנר כלפי האור שבבית ומחוצה לו, הוא כעין “שרגא בטיהרא”. וכבר אמרו בגמרא שם שאם יש בבית מדורה המאירה, אין צריך שמש, אלא אם כן הוא אדם חשוב, ובנדון דידן גם אדם חשוב אין צריך. ופשוט.

ומה שכתבו בכמה ספרים ענינים גדולים בשמש, והביאו רמז ממש”כ “שרפים עומדים ממעל לו”, אולי יש בזה סוד כאשר יש בזה צד הלכתי, אבל השתא לית לן בה, מה גם שדברים אלו לא נתבארו בבית רבינו האריז”ל.

בברכה
יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• פניני חנוכה מהרב דב קוק שליט”א
• היכן מדליקים את הנרות החנוכה?
• בן נשוי המתארח אצל אביו האם חייב בהדלקה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט למה הרב קוק שליט”א לא מדליק שמש בחנוכיה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שי”ח קודש

עם מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א

בעניני זית ושמן, זכירה ושכחה

לאחרונה מצאתי דברים מיוחדים ומעוררים שזכיתי לדון עם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א, היה זה לפני כי”ב שנה שזכיתי להוציא לאור את הספר “זכר עשה” הכולל עשרה פרקי הלכה עם מקורות ומשא ומתן בעניני זכרון ושכחת התורה, ובבירור גדרי איסור שכחת התורה, וזכיתי להגיש את הספר למרן הגר”ח קניבסקי ביום ב’ כ”ד שבט תשס”ט, אז היה הרב ברכבו ומסר את הספר לרב ישעיהו אפשטיין שליט”א, שישמרנו בעבורו עד שיבא הביתה.

באותו לילה בשעה מאוחרת מאד קבלתי טלפון מאחי הרה”ג ר’ יצחק שליט”א, שכידוע הוא מגדולי המקורבים מזה עשרות שנים למרן שר התורה שליט”א, ובישרני בהתרגשות מיוחדת כי בני הבית מספרים שהרב מעיין זמן רב בספר, ושכדאי מאד לבא שוב אל הגר”ח לשמוע ממנו מה אומר על הדברים הנאמרים בו, למחרת נכנסנו אחי ר’ יצחק ואני לביתו נאוה קדש של הגר”ח, ובאמת זכיתי שקבלני במאור פנים מיוחד, והתחיל מעצמו לדבר על הספר, וכל דבריו הוקלטו על ידי אחי ורשמתים אז למזכרת, ועתה אמרתי כי הזמן גרמא לקראת חנוכה [שבו עניני זית ושמן], כדאי להוציאם לרשות הרבים וזכות הרבים תעמוד לנו להצלחה בכל הענינים אמן

וזה לשון הגליון שכתבתי מאז.

בהיותי אצל מרן שר התורה הגאון ר’ חיים קנייבסקי שליט”א ביום שני כ”ד שבט תשס”ט בלילה, מסרתי לו את הספר, והעידו בני ביתו בפני שעיין בו בלילה זמן רב, ולמחרת העלהו לספרייתו שבחדר לימודו הפרטי. למחרת נסעתי שוב אל ביתו, לשמוע מפי קודשו את אמרותיו והארותיו על הספר.

הגר”ח שליט”א הביע שמחה גדולה וקורת רוח, ודיבר עמנו [עמי ועם אחי ר’ יצחק שליט”א שקירבני אליו] כעשרים דקות. להלן חלק מדברי הגר”ח שליט”א [מילה במילה] אלי [מסרט הקלטה]. דברי הגר”ח מודגשים לתועלת המעיינים והמדקדקים.

אני הסתכלתי ודפדפתי אתמול בלילה הרבה בספר שלך, ראיתי שאתה מביא דברים יפים.

אבל הטענה שהם טוענים [האחרונים שהובאו בספר (עמוד רעח ועמוד שכא). ע”ש], שאם מערבים שמן זית בזיתים [הרי זה מגן מפני השכחה שבזיתים], אינה נכונה. [הגר”ח שליט”א בספרו שיח השדה (עמוד י) מנמק, דאין כל האנשים שוין, ומי שכח זכרונו חזק, בודאי הדברים הטובים לזכרון יועילוהו הרבה, והדברים המזיקים לא יזיקוהו כ”כ, ולהיפך מי שכח זכרונו חלוש, הדברים המזיקים יזיקוהו הרבה, והמועילים לא יועילוהו רק קצת לפי ערך זכרונו, וא”כ אפשר שהזיתים יזיקו הרבה יותר ממה שהשמן יועיל. עכ”ד].

ונומיתי לו בזה”ל, האמת שבספר הכרענו למעשה כמ”ש רבינו בשיח השדה, ואמנם בהיותי אצל ידידכם וידיד בית אבא (הסטייפלר זיע”א) הגאון ר’ מנשה קליין שליט”א (בעל ה”משנה הלכות”) אמר לי, שהוא חולק בזה ע”ד רבינו שליט”א, וסובר שמנהג זה יש לו יסוד בגמרא הוריות (יג ע”ב), דאיתא כשם שהזית משכח כך השמן משיב את הלימוד, ומבואר שיש כח בזה לעומת זה. [וכ”כ הגר”מ קליין שליט”א בספרו “ימי שמונה” (סימן נט, עמוד קסא). ע”ש]. וכבר הבאנו בספר שכן דעת כמה מגדולי האחרונים, ובתוכם הגאון ר’ מלכיאל צבי הלוי מלאמזא בשו”ת דברי מלכיאל בח”ב (סי’ גן אות ב). ועוד.

הגר”ח שליט”א השיבני, שאין זה כתוב בגמרא. [היינו דהגמרא בהוריות דברה על תכונת הזית והשמן בלשון שלילה וחיוב, אך אין בזה כדי דיוק שאכילת זיתים עם שמן שריא].

אחד הנוכחים ציין בפני הרב עובדא שהובאה בספר (עמוד י, בהסכמת הגר”י עדס שליט”א), שהגאון מהרש”ז אוירבאך זצ”ל היה נוהג לטבל זיתים בשמן, ומשראה מה שכתב הגרח”ק שליט”א בשיח השדה, חדל ממנהגו ונמנע מאכילת זיתים.

הגרח”ק שליט”א אמר דרך דרוש עמ”ש בפרשת כי תבא (דברים כח, מ) “כי ישל זיתיך”, ישל ר”ת ישכח לימודו, רמז למה שאמרו חז”ל שהזיתים משכחים. [וכ”כ בספרו טעמא דקרא שם עמוד קכד]. והוסיף הגרח”ק שליט”א, שיש מביאים [עי’ מג”א (סי’ קע סקי”ט), ובזכר עשה עמוד שיט] בשם האריז”ל, שעל פי קבלה מכוונים באכילת הזיתים, ומועיל לשכחה.

אמרתי שהבאנו בספר (עמוד שכא) דמטו משמיה דרבינו שליט”א, שאין מועיל לכוין כונה זו רק אם מבינים בחכמת הסוד, והנהן הגר”ח בראשו להסכמה.

הוסיף הגר”ח, אני כתבתי להתיר [אכילת זיתים באופן שאוכלים] יותר מפעם בשלושים יום, משום שבגמרא כתיב הרגיל בזיתים. [ובשיח השדה (עמוד י) משוה זאת למה שאמרו בברכות (מ ע”א), הרגיל בעדשים אחת לשלושים יום].

הערתי שבספר כתבנו באריכות גדולה שיש מקומות דהרגיל הוא ביותר מפעם בשלושים יום, וגם יש מקומות שאין הכונה כלל על פעם בכמה זמן, אלא על ריבוי [כמו בהרגיל בנר דהיינו שמרבה בנרות כדמשמע בשבת כג ע”ב], ויתכן דהכא נמי הרגיל בזיתים היינו שאוכל מהם הרבה, ונפק”מ שאם אוכל הרבה, יהיה בחשש שכחה אפי’ אם אוכל רק פעם בשנה. [וכ”כ בשו”ת מים חיים (חאו”ח סי’ קצ). ועוד].

השיב הגרח”ק, אם כתוב רגיל [כלפי] המנהג שהוא עושה, אז שייך לומר שיעורים מחולקים. אבל הרגיל בזיתים מה ועד כמה נקרא רגיל, צריך לזה זמן קצוב. [עי’ היטב בספר דרך שיחה עמוד תקד].

וטענתי דאה”נ שהקיצוב הוא לפי הריבוי, וכל איניש לפום ריבוייה, ונפק”מ כנ”ל שאין להקל לאכול הרבה זיתים ביותר מפעם בשלושים יום.

הגר”ח אמר, אני חושב שפעם בשלושים ואחת יום אפשר לאכול אפילו מאה זיתים.

שוב טענתי דלפי זה יוצא דמי שאוכל פעם בחודש אפילו זית אחד, יש בו בכדי לשכח לימודו, וזה תמוה לכאורה.

השיב הגר”ח דאה”נ, ושזהו דבר סגולי.

ציינתי, כי ידוע מה שכתב רבינו בחיי בפרשת וישלח, כי אילן הזית אין לו לב ואולי מפני זה טבע פרי הזית לשכח הלימוד. ומשמעות דבריו שיש בזה ענין טבעי. וגם המאירי בהוריות (יג ע”ב) כתב, שחלק מהדברים המשכחים הם טבעיים, ולפי זה יש לדון להחמיר בזית כנ”ל.

השיב הגרח”ק, הרבה [זיתים] מזיק, אבל פעם אם במקרה אוכלים זה לא מזיק.

אחד הנוכחים אמר שהובאה בספר (עמוד תטז) סגולה למציאת אבידה לומר את מדרש חז”ל בבראשית רבה (פרשה נג) אמר ר’ בנימין הכל בחזקת סומין וכו’, ובספר מעשה איש כתוב שהחזו”א היה אומר סגולה זו.

הגר”ח אמר, כי מקור הסגולה הזו אינו מהחזון איש, ואמנם היא מקובלת אצל אנשי ירושלים.

אמרתי כי בספר כתבנו דכל הסגולות שנאמרו להשבת אבידה, יש לעשותם גם בכדי להציל משכחת התורה כי אין כאבידת התורה. והשיב הגאון נר”ו, אולי.

והוסיף הגר”ח, הסגולה הכי טובה לזכור זה לחזור [עי’ רמב”ם פ”א מהלכות ת”ת ה”י], זה בדוק ומנוסה. וה’ יעזור שתזכור את מה שאתה לומד. [ששתי כעל כל הון על ברכתו של רבינו הגדול פה קדוש]. אחי שליט”א אמר שגם הוא רוצה ברכה חשובה כזו, והשיבו הרב בבדיחותא, “אתה לא כתבת ספר על זכרון” …

הזכרתי מה שצדדתי בספר, דיש לומר דהלומד עניני זכרון יועיל לו לזכור לימודו בבחינת מ”ש במנחות (קי ע”א) העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה.

והשיב, יתכן.

בקשתי את הערותיו על הספר בכתב יד, ואמר שצריך ללמוד בעיון הנושאים ואין זמנו בידו.

בברכת

יגדיל תורה ויאדיר

יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• מה הרב קוק שליט”א נותן לרבנית מתנה לחג
• קוים לדמותו של הגאון ר’ דוד פיינשטיין זצוק”ל
• מהי “שנאת חנם”

הפוסט שי”ח קודש עם מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

תמלול: 

מורי ורבותי, אנחנו עוד מעט מתקרבים לימי החנוכה

ימי החנוכה הם ימים של שמחה והלל לה’ יתברך

מטרת הדלקת הנרות, זה כדי לפרסם את הנס שעשה ה’ לעם ישראל

שכאשר באו האויבים, טמאו את כל השמנים

וכשעם ישראל נצחו והתגברו וחזרו לבית המקדש

הם מצאו רק פך שמן שדולק יום אחד

והפך שמן דלק שמונה ימים

עוד שבע ימים נוספים נס…

לכן עושים שמונה ימים של חנוכה, להראות את הנס

צריך לפרסם אותו…

איך מפרסמים אותו??

עיקר ההדלקה של נר חנוכה, זה בפתח של החצר

פעם היה בתים לכולם היה חצר משותפת, ובפתח של החצר היו שמים את החנוכיה,

למה? אם תשים בפתח הבית מי יראה את זה, החצר מסתירה,

שמים בפתח של החצר לכיוון רשות הרבים, שכל מי שעובר יראה

היום יש אנשים יש להם דירות פרטיות בקומת קרקע, ויש להם כניסה של חצר

צריך לשים את החנוכיה בפתח של החצר, שיהיה כמה שיותר חשיפה לרשות הרבים…

הרבה אנשים שמים את החנוכיה במטבח על השיש, או באיזה חלון שאף אחד לא רואה

יש ספק אם הם בכלל יוצאים ידי חובת המצוה…

חבל, לך תקנה איזה אקווריום יפה… תבנה איזה מקום טוב

כמה אנשים משקיעים ברכב, או בדברים אחרים של עולם חולף

זה מצוה!!!

תשים את זה בפתח של הבית, שכל עובר ושב יראה

מי שלא יכול, לפחות ישים את החנוכיה בחלון שהוא מונגש לרשות הרבים

אבל כמה שיותר צריך לעשות את הדבר הזה ולהתכונן עכשיו לפני חג החנוכה

ללכת לזגג או למסגר, שיכין לך מקום מתאים

אדם שעושה את זה יראה נחת רוח מהילדים שלו

כמו שהוא מפרסם את הנסים שה’ יתברך עשה

הוא יזכה גם כן לנסים ונפלאות אמן

אולי יעניין אותך גם:

• למה נהגו לתת מים תחת השמן בנרות חנוכה
• הדלקת נר חנוכה במרחב הפתוח בימי הקורונה
• האם יש הידור להדליק נר חנוכה בשמן זית הראוי לאכילה

הפוסט היכן מדליקים את הנרות החנוכה? הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.