בני בית המדרש “אהלי חיים” באשדוד נמנו וגמרו יחד לערוך מגבית חיים ורפואה עבור מרן אור עינינו החד”ה קוק שליט”א, וכבר נצטברו מאות שעות, ועוד היד נטויה ע”י שתעבור השמועה מבית מדרש לבית מדרש בכל הארץ ובכל העולם.

חכם אחד שליט”א טען שאין לעשות כן מב’ סיבות, זה יצא ראשונה שאין מקור ברור לדבר הזה, ולא שמענוהו כלל בדברי חז”ל והראשונים וגם לא בגדולי האחרונים, וגם לא חזינן לרבנן קשישאי בדורות שלנו שעשו כן, ועוד בה, שהרי רבינו שליט”א אינו מוגדר במצב דסכנת חיים, אלא בחולי חולשת המח באופן שאין אותות מן המח להפעיל את הגוף, וא”כ אין מקום בלא”ה למגבית זו.

ונפש בני בית המדרש לשאול הגיע’ה, כדת מה לעשות, כי הכל שבורים ורצוצים בעקבות מצבו של מרן שליט”א, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, ונפשו של רבינו שליט”א עלית על כלנה, שהוא עמוד הדור והדרו כידוע לכל, ובקשו לדעת גם האם מרן שליט”א התבטא בסוגיא זו של תרומת חיים הנ”ל.

א. מצינו בחגיגה (ה ע”א) מה שאמר מלאך המות לרב ביבי בר אביי, שאם באה אליו נשמה שלא הגיעה זמנה למות [כעובדא דאיתא התם במרים מגדלה שיער נשייא וכו’], אז הוא מסתובב עמה עד שיגיע יומה ואז מוסרה לדומה, ואת השנים הללו שהיתה צריכה לחיות הוא נותן לצורבא מרבנן דמעביר במיליה. ע”ש. ואמנם אין מזה מקור לפעולות בנ”א שיתנו חיים לחולה, אך מצינו מבואר שיש גדר של חיים דאזלי מגברא לגברא. וכן מצינו בדברי חז”ל שאדם הראשון נתן ע’ שנה משנותיו לדוד המלך, וגם מזה אין ראיה דשאני אדה”ר יציר כפיו של השי”ת, ובפרט שהיה שם חשבון של תשובה על מעשיו. [ע’ פרקי דר”א פי”ט, זהר ח”א דנ”ה סע”א, ושם צ”א ע”ב, ושם קלט ע”ב, ושם קסח ע”א, וח”ב דף רלה, ובמדרש בראשית רבה (פכ”ב) ובמדבר רבה (פי”ד פ”ב). ודו”ק]. וכבר שמעתי כמה פעמים ממרן החד”ה קוק שליט”א שלא בכל ענין אפשר לנו לדמות מענינים של אנשי מרכבה.

ב. ואמנם אין מקור קדמון ידוע לענין זה, אך ענין זה מבוסס ע”פ ג’ עובדות שנשתמרו בידינו ע”י עדים נאמנים על סבא קדישא החפץ חיים זיע”א, והידוע שבהם, כאשר הגאון רבי נפתלי טרופ זצ”ל חלה מאד, והיה נהוג לעשות סגולה לחולה שיבריא להתרים את אנשי הקהילה שכל אחד יתנדב מחייו לחולה, וכך עשו, הלכו מאדם לאדם וכל אחד נידב לרפואת החולה מחייו, היה מי שתרם יום, והיה מי שתרם שבוע, וכשהגיעו למרן החפץ חיים לבקשו שגם הוא יתרום אמר לאחר מחשבה מעמיקה “אני תורם דקה”, התפלאו השומעים להבין פשר הדבר, ואמר להם החפץ חיים, למי שיש זמן מיותר בחיים יכול לתרום מהחיים כרצונו הטוב, אני יש לי זמן מצומצם בחיים ויותר מאשר דקה אין ביכולתי לתרום, כיון שהחיים יקרים לי מאד.

דבריו המחזקים של הח”ח גרמו בקרב ישיבת ראדין להתעוררות של שקידה מיוחדת במינה שלא נראתה כמותה עשרות שנים כי למדו להכיר ערך דקת חיים, [ראה “מאיר עיני ישראל” ח”א עמ’ רמג]. וציינו בזה שאותו הח”ח שתרם לר’ נפתלי דקה של חיים, הוא האיש שמידי שנה בליל יוה”כ היה באפשרותו לערוך לעצמו חשבון הנפש על כל רגע ורגע מהשנה שחלפה, וידועים המעשים על הבכיות הנוראות שלו כשגילה שישנן מספר דקות שאינו יודע בדיוק מה עשה בהן. [וכמ”ש בס’ “המאורות הגדולים” (מערכת החפץ חיים אות רפז, וע”ש אות קלג – קמג) עזוז נפלאותיו של הח”ח בחשבון הנפש]. וראה בהערה דלהלן עוד ב’ עובדות עם הח”ח זיע”א בענין תרומת חיים לחולה *).

*) בס’ “בשבילי ראדין” (עמ’ 250) יסופר: בשנת תרפ”ח חלה החפץ חיים מאד ונשקפה לו סכנת חיים, בישיבה הרבו בתפילות ותחנונים לרפואתו, הרב מרדכי לונדינסקי אשר היה מקורב לח”ח מצד עצמו ומצד הקרבה של אביו ר’ משה אל הח”ח, חש צער גדול, וחשב בלבו מה עוד הוא יכול לפעול לרפואתו של הח”ח, לאחר מחשבה החליט ללכת לבהכנ”ס ואמר תהילים מעומקא דלבא כל הלילה, לפנות בוקר פתח את ארון הקדש ואמר, רבונו של עולם, כלל ישראל צריך את הח”ח, אני תורם חמש שנים משנותי לרפואתו והחלמתו של הח”ח, סיים את דבריו עזב את בהכנ”ס והלך לביתו.

איש לא ידע על תפילותיו, ואיש כמובן גם לא ידע על תרומת חמש השנים שתרם לח”ח, כעבור מספר ימים חלה הטבה במצבו של הח”ח, הוא התאושש ושב לאיתנו. ר’ מרדכי נכנס לח”ח, הח”ח פנה אליו מעצמו ואמר לו, מרדכי, תפילותיך נתקבלו, אמנם אל תדאג על השנים שנדבת, ממך זה לא יחסר. הוסיף הח”ח ואמר, אתה תחיה לא פחות משנותי היום.

הבחור מרדכי לונדינסקי התפעל עד למאד ממשמע אזניו, בראותו בחוש כיצד הח”ח ידע את שעשה לבדו בבהכנ”ס באישון ליל, ר’ מרדכי נצר את הסיפור בלבבו ולא סיפרו לאיש מלבד לבניו, באומרו שאין רצונו בפירסום הסיפור, ורק בעת הלוייתו יסופר ענין זה כדי שידעו מי היה הח”ח. אכן ברכתו של הח”ח לר’ מרדכי לונדינסקי נתקיימה במלואה כשנפטר קרוב לתשעים, ר’ מרדכי כה בטוח היה בברכתו של הח”ח, עד שכשבנו אמר לו כי חלומו שיזכה שר’ מרדכי יסדר את הקידושין אצל כל בנותיו, השיבו ר’ מרדכי, יש לי ברכה של הח”ח, וכל זמן שאינני בגיל של הח”ח הכל יהיה לטובה בעזהי”ת.

והנה עוד מעשה נורא שמסופר ע”י הרמ”א שטרן בס’ המוסמך “הכל לאדון הכל” (עמ’ 299), כשהיה אבי [הרי”ט ליפמן שטרן, חתנו של הרי”י הרמן] בן 26 בלבד, חלה במחלה כליות קשה, פרופסור לב, אחד מהטובים שבמרכז הרפואי במנהטן שלח את אבי לאישפוז בבית חולים, באותם ימים לא היה מדע הרפואה מפותח כמו בימינו, והשתלות שבכוחן להציל חיי אדם לא נערכו, זמן קצר לאחר שאבי אושפז, באחד מביקוריה של אמי אצלו, אמר לה הפרופסור, “צר לי לומר לך זאת, אך לבעלך נותרו רק שבועות ספורים לחיות, לא נותר דבר שנוכל לעשות למענו, אני מציע לך לקחת אותו הביתה”…

דבריו של הרופא שברו את לב אמי, היא כמובן שיתפה את חמיה ר’ יוסף [שטרן, אביו של רי”ט] וסיפרה לו על התחזית הנוראה של הרופא, סבי שלח מברק אל רבו ה”חפץ חיים” ושאל אותו, “רבי, האם אפשרי לתרום שנות חיים כדי להציל חיי אדם אחר, אני אדם בריא בן 65, ואני מוכן לתרום את השנים שעדיין נותרו לי לבני, ולקבל על עצמי את מחלתו”, החפץ חיים השיב בחיוב, והנחה את סבי כיצד ליישם זאת, זמן קצר לאחר מכן חלה סבי, ואילו כליותיו של אבי החלו לתפקד כראוי, חדשים אחדים לאחר מכן נפטר סבי ר’ יוסף, ואבי החלים לחלוטין וחי עוד 31 שנה, משמעותו של דבר היא, שלולא תרם סבי את השנים שנותרו לו, היה חי עד גיל 96.

ובספר “ר’ אלה'” לתולדותיו של הגה”צ מהר”ר אליהו לאפיאן זיע”א [בציוני דרך לחייו של ר’ אלה’ שנכתבו בראש הספר] כה כתוב: בשנת תר”צ נפל [ר’ אלה’] למשכב, הרבנית העתירה בתפלה להקב”ה, לרבי אליהו יש עוד תפקיד בעולם, אם גזירה היא, קחני נא תחתיו, רבינו אכן קם מחוליו וזכה לאריכות ימים, הרבנית נפטרה בשנת תרצ”ה, כל הבנים מלבד בן אחד באו לשבת שבעה בלונדון ונותרו שם, מן השמים סובבה יד ההשגחה שעל ידי זה ינצלו מגיא ההריגה.

וכן ידוע שהרב המקובל מהר”ר סלמאן מוצאפי זצ”ל נתן 5 שנים מחייו לרבו הגאון המקובל מהר”ר יהודה פתיה זיע”א. וכעין זה מפורסם שאמרה הרבנית מרגלית יוסף ע”ה בעת שחלה בעלה מרן עטרו”ת מהר”ר עבדיה יוסף זיע”א, והיא הלכה למנוחות והוא נותר עוד שנים רבות להנהיג את כלל ישראל.

ג. והעובדא הנ”ל היא חדשה ונדירה, וכמדומה שלא מצאנו כמותה עם גדולי ישראל שקודם החפץ חיים זיע”א, ולכאורה יש לעיין בזה, איך שרי לתרום חיים של אדם בעבור הצלת חיי חבירו, הא קיי”ל כר”ע (ב”מ סב ע”א) ד”חייך קודמין לחיי חבירך”, ואם כי לא עשו כאן פעולה גשמית של מסירת חיים, ורק דרך סגולה באו, אך לכאו’ י”ל דכשם שאסור לקחת חיים בפועל, ה”ה שאין רצון התורה שיעשו כם בדרך סגולית. אכן י”ל דאינו מוכרח, דאמנם אסור לכבות שריפה בשבת, אך שרי להתפלל בשבת שהשריפה תעצר ולא תכלה את ממונו. ופוק חזי מש”כ הר”ן בנדרים (מ ע”א) דפעמים שיש להתפלל על החולה שימות, [ועמש”כ בזה בארוכה במק”א], הגם שבפעולה ממשית העושה כן נקרא רוצח גמור.

ד. והגאון ר’ יצחק זאב כגן שליט”א כ’ בגליון “מים זכים” (פ’ בהעלותך, עותק סד), דכיון שהם לא מסרו את כל חייהם בעבור הצלת הגרנ”א, אלא הם מסרו רק “חיי שעה” מהחיים שלהם, לכן הותר להם לעשות כך. אכן באמת צ”ע טובא בזה, כיון שבסברא פשוטה נראה שגם חיי שעה שלך קודמין לחיי שעה של חבירך, [אא”כ נימא דמצרפי’ לכל התרומות יחד, שהם יותר משנה, והו”ל לגביו חיי עולם], ואע”פ שהכל נעשה בדרך סגולית, אכתי צ”ע כיון דקיי”ל דצריך לשמור על הנפש גם מסכנות סגוליות שהרי נכתבו כמה וכמה הלכות בעניין סכנת זוגות ובעניין סכנת עין הרע וכדו’, ואע”פ שהוו סכנות סגוליות. עכת”ד. וע”ש מה שכתב עוד בזה. ואתה תחזה.

ה. והגרמ”פ באגרות משה חיו”ד (ח”ב סו”ס קעד) כתב, שאם נגזר על פלניא ת”ח ובעל מעשים ליהרג, ובא ע”ה ורוצה להצילו בסכנה ודאית שהוא ימות ויהרג תחתיו, אסור לו להציל בחייו, דדמא דחבריה לא סומק לענין זה ודמא דידיה סומק [ע”ש בדבריו קודם לכן], וזה שפפוס ולוליינוס אמרו על עצמם שקר שהם הרגו בת המלך כדי להציל את ישראל כדאיתא בתענית דף י”ח ברש”י וכן ברש”י ב”ב דף י’, אף שמשמע שהם לא היו בכלל הגזירה, מדחזינן שעשו דבר היותר גדול, שהרי בשביל מצוה זו אין בריה יכולה לעמוד במחיצתן כדאיתא בגמ’ שם, שאני התם דהצלת ישראל שאני וכו’. ע”ש בדבריו. וכבר העיר בס’ משנת פקו”נ (סי’ עח אות ג) דפשט לשון ס’ חסידים (סי’ תרצח) דלא כאגרו”מ הנ”ל. וכן מבואר בהדיא בד’ הגיעב”ץ במגדל עוז (אבן בוחן, פינה א, אות פה) שמותר לת”ח למסור עצמו בכדי להציל ת”ח גדול ממנו. דון מינה שבודאי מותר להתפלל להשי”ת שיתן מחייו עבור ת”ח.

ו. ומצאתי למרן החד”ה קוק שליט”א בס’ “סיעתא דשמיא” (עמ’ קסח) שהעיר בענין תרומת שנות חיים לחולה שהוא ת”ח, מפלוגתת תירוצי התוס’ בריש שבת (ד רע”א) לגבי הצלת חבירו מחטא היכא דלא פשע, וללישנא חדא לא אמרי’ בזה חטא בכדי שיזכה חבירך, א”כ גם בתרומת חיים יש לומר דאין אומרים לאדם לתרום מחייו גם אם מדובר בהצלת אדם גדול, ששנותיו נחשבות יותר משנותיו של התורם, [וכ”ש כאשר תורם לחולה שכמותו במדרגה], אמנם יש לחלק דהיכא דתורם חייו לאחר, הרי הוא נעשה כמשותף עמו בכל תורתו ובכל מצותיו, ונמצא שלא הפסיד מאומה ממש, אלא קיבל תועלת של שנות לימוד וקדושה נוספים של אדם גדול, תחת לימוד תורה של אדם קטן במעלה. עוד כתב רבינו שליט”א, דשאני חטא בשביל שיזכה חבירך, דעביד פעולת חטא ועושה שלא כדין מיהא, לא כן בתרומת חיים שאין כאן “חטא” אלא “הפסד”, בהא עדיף למנוע הפסד גדול של חבירו ע”י הפסד קטן דידיה. עכ”ד רבינו שליט”א הקצרים והעמוקים כדרכו בקדש.

ז. והנה איתא בברכות (יב ע”ב) אמר רבא, אם תלמיד חכם הוא [החולה] צריך שיחלה עצמו עליו, מאי טעמא, אילימא משום דכתיב “ואין חלה מכם עלי וגולה את אזני”, דילמא מלך שאני, אלא מהכא “ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי”. [וראה מימרת רבא בשבת (קיט רע”א). ודו”ק]. וקל וחומר שמדובר בת”ח שהוא רבו, וק”ו בן בנו של ק”ו כשמדובר ברבו מובהק, [וגדול הדור דינו כרב מובהק, וע’ תוס’ בברכות לא ע”ב], וכבר אמרו בב”מ (לג ע”א) אבדת אביו ואבדת רבו, של רבו קודמת, שאביו הביאו לעוה”ז ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העוה”ב. ואמר רבא ביומא (עה ע”ב) “בדיל רבה אכיל תלמידא”, הרי שגם שפע עוה”ז בא בזכות רבו, [ואביו “הביאו” לחיי העוה”ז], וע”ש בס’ תוספת יוה”כ. ודו”ק. ועמש”כ מהר”ל מפראג בנתיבות עולם (נתיב גמ”ח פ”ד).

ח. ובס’ הזכרון “זכר שלמה” (עמ’ תמט) הובא מה שהעיר הג’ מטשעבין זצ”ל ע”ד הגמ’ הנ”ל “דלמא מלך שאני” ממש”כ התוס’ בסנהדרין (יט ע”א, ד”ה ינאי) ושבועות (ל ע”ב, ד”ה עשה), וזבחים (טז ע”א, ד”ה מיושב), דת”ח גדול ממלך, והא דת”ח יכול למחול ע”כ (קידושין לב ע”א) ומלך לא יכול (שם ע”ב), הוא משום דת”ח תורה דיליה היא, משא”כ מלך דיקרא לאו דיליה. ותירץ חתנו הגרב”ש שניאורסון זצ”ל, דאמנם התוס’ כ’ דעשה דכבוד התורה עדיף, ואע”פ שהת”ח אי”צ לעמוד בפני הדיינים, מלך צריך לעמוד, אך ב”מרגליות הים” שם מטי מהמאירי ורבינו יונה שלא ס”ל כן, ואולם כל זה הוא לענין דיני “כבוד”, אבל בהא דצריך להחלות עצמו על צערו, י”ל דמלך שאני דכרבים דמי, וא”כ נוגע הצער לכולם. ע”כ. וכן נדפס מקרוב בשו”ת דובב מישרים ח”ד (סי’ שז). ע”ש. [וכבר קדם בזה החת”ס בתשו’ ח”ו (סי’ כט). וע”ש מש”כ עוד בזה].

ט. ובנ”ד נמצא החיוב כפול במשנה תקף, דהלא רבינו שליט”א אין לו רשות לעצמו כלל, וכולו גדר רשות הרבים, ואין בדבר גוזמא כלל ועיקר, וכל עין רואה איך שהוא הפקר הגמור עבור ישראל קדושים, ואפילו דברי אכילה המועטים שיש לו מחלק לאחרים, וזה שנים רבות שאין לרבינו שליט”א שום “פרטיות” בזמן השינה וכו’, וכבר הבאנו העובדא שבא לכולל כדי להפקיר תמרים שהיו בביתו בשעת ביעור, ושאלוהו אם הוציאם מן הבית, ואמר בפשיטות, הלא ביתי הוא רשות הרבים, והכל נכנסים ויוצאים כאשר בשלהם. ואכמ”ל בפרטים טפי מפני הכבוד, ומודעת זו שהוא הגבר בדור האחרון אשר רבים צריכים לו, וגם כל גדולי עולם כולם שמו אותו עטרה לראשם, נמצא שיש להיות חולה עבורו גם מצד גדר “מלך” שבו, וגם מצד התורה שבו, ומאן דגריס “תורת המלך” לא משתבש. ודו”ק.

י. וידועים ד’ החת”ס בתשו’ (חאו”ח סי’ קסו) ובדרשותיו (דרוש לח’ תמוז) לבאר מ”ש בשבת (קיט ע”ב) שהמבזה ת”ח אין רפואה למכתו, דמכיון שהמתפלל על ת”ח צריך שיחלה עצמו עליו, וביאור הענין הוא, דעפ”י השכל לא יובן איך יועיל תפילת אדם על חבירו, כי בהקב”ה לא שייך פיתוי דברים לישא פני איש זה עבור זה, אבל הענין הוא, הואיל וכל ישראל נפש אחד נמצא גם חליו של זה כואב לזה, והוה כאילו פיו של אדם מתפלל שירפא לו מכאב אצבעו, והיינו צריך שיחלה עצמו שיראה כאילו הוא עצמו חולה עליו, ועי”ז יקובל תפילתו כאילו מתפלל על עצמו, [ובפרט בת”ח שהוא אגוד בתורה ובישראל טפי משאר אינשי. ודו”ק]. ועל יסוד זה אמרו בב”ב (קטז ע”א) דמי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל ת”ח ויתפלל עליו, והיינו ג”כ מאופן הנ”ל. אמנם מי שמבזה ת”ח, על כרחך אינו סובר שהוא נפש אחת, ומכ”ש שלא יאמין שהת”ח הוא בחינת ראשו, והוא רגליו, דהיתכן שאיבריו יבזו ראשו וילעיגו עליו, אלא ע”כ שאינו מאמין, א”כ אין רפואה למכתו, דלא תועיל עליו תפילת הת”ח. עכת”ד [בשינוי מעט].

יא. וכמה נאים ויאים הדברים על מרן החד”ה קוק שליט”א, אשר זה עשרות בשנים שבאים מכל קצוות תבל ומתדפקים על דלתותיו כדי שיתפלל על החולים, והוא באהבת ישראל הכבירה המפעמת בקרבו, צם ומתפלל עד כלות הנפש עבור כל חולי ישראל, וכששומע בשורה טובה על חולה שהבריא מברך שהחיינו בשו”מ, משל בא הדבר בבנו הקרוב אליו, וידוע לנו על מקרים רבים שאמר רבינו שליט”א “אני אתפלל עבור החולה ואתם אל תעשו שום השתדלות גשמית”, וזה שנים רבות אשר החולים הבריאו בדרך פלאית, וכעת בחדשים הללו כמה וכמה מן החולים באו לבשר בצער שחזרה חנה לשחרוריתה, ופתאום עלה החולי מחדש, והבינו כי רבינו שליט”א לא הפסיק להתפלל עליהם עד היום הזה, וענין זה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, נמצא עתה דכולנו בגדר בעלי חוב לרב האי גאון ת”ח כהן מקודש בעשר קדושות שרבים צריכים לו, ובעוה”ר הוא מוטל בחולי כבד מנשוא, וכמ”ש (ישעיהו נג,ד) “אכן חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם”.

יב. וידועים ד’ ר”י החסיד בס’ חסידים (סי’ תמה) בענין מכירת מחלה לגוי, והרחבתי בזה למאד במק”א, וכתבתי שאולי יש לומר יסוד לענין זה ממה שאמר ישעיהו (מג, ד) “מֵאֲשֶׁ֨ר יָקַ֧רְתָּ בְעֵינַ֛י נִכְבַּ֖דְתָּ וַאֲנִ֣י אֲהַבְתִּ֑יךָ וְאֶתֵּ֤ן אָדָם֙ תַּחְתֶּ֔יךָ וּלְאֻמִּ֖ים תַּ֥חַת נַפְשֶֽׁךָ”, וע’ בעובדא דרבי אלעזר ורומאה בברכות (סב ע”א), ובירושלמי שבת (פ”ו ה”ט), וכן אמר אדונינו דוד המלך בתהלים (מז, ד) “יַדְבֵּ֣ר עַמִּ֣ים תַּחְתֵּ֑ינוּ וּ֝לְאֻמִּ֗ים תַּ֣חַת רַגְלֵֽינוּ”, ופרש”י שם, “יתן דבר בעובדי כוכבים תחת נפשנו – להיות חמתו מתקררת בהם ואנו נצולים, כענין שנא’ (ישעיה מג, ג) ונתתי כפרך מצרים” וגו’. ע”כ. ובמכילתא דרבי ישמעאל (פ’ משפטים, מסכתא דנזיקין פ”י) איתא, חביבין ישראל שנתן הקב”ה אומות העולם כפרה תחת נפשותיהם שנא’ (שם) נתתי כפרך מצרים כוש וגו’, מפני מה (שם ד) מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשיך. ע”כ. ובזה יל”פ [בפן נוסף את] נוסח התפלה “מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה”.

יג. וכן ידוע מה שביאר הרה”ק מהר”ם מפרימשלאן זיע”א בלשון רחב”ד בתפלת החולים “זה חי וזה מת” (ברכות לד ע”ב), דלכאורה צ”ב בשלמא מה שאמר “זה חי”, שאיש טוב זה ואל בשורה טובה יביא, אבל מה אמר “זה מת” צריך בירור על מה זה, הלא יש כאן פתיחת פה לדבר שאינו טוב, ולמה לא ישתוק בשוא”ת. וביאר בזה דבר נפלא בהקדים דברי חז”ל במו”ק (טז ע”ב) שהקב”ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה, ויש כח ביד הצדיק להעביר את רוע הגזירה שנחתה על האיש הישראלי אל גוי אחר, וע”י שהגוי ימות יצא היהודי לחיים טובים ולשלום, והיינו “זה [היהודי] חי וזה [הגוי] מת [תמורתו]. ויש בזה עובדא נפלא של מהר”ם הנ”ל עם הגאון בעל ישועות יעקב ובנו הגרמ”ז. וראה בס’ “דעת זקנים” (ב”פרקא דרבי מאיר”), ובס’ דברי מאיר עה”ת (פ’ עקב). וכעת אכמ”ל. ובעינינו ראינו כמה פעמים את מרן החד”ה קוק שליט”א בתפלתו על החולים שאומר בהדיא שתעבור המחלה לצוררי התורה, אע”פ שהם יהודים, וכדינא דמורידין ולא מעלין, וק”ו בתפלה.

יד. וכתב גאון עזינו החיד”א בהגהותיו “ברית עולם” ע”ס חסידים שם: מוכר חולי או חלום הקונה יכנס במקומו, רבינו ז”ל כתב מעשים על זה ע”ש, וגם אני שמעתי מאדם גדול שראה בעיניו גוי שמכר החולה [לגוי את מחלתו] והמוכר נתרפא והקונה תיכף נלכד בחולי רחמנא ליצלן. עכ”ל. וכ”כ הגאון מהר”ח פאלאג’י זיע”א בס’ “נפש חיים” (מע’ ח אות מב) וז”ל, חלום וחולי רע מי שמוכרו לאחר יכנס במקומו כמ”ש ספר החסידים וכו’, וגם אני שמעתי דהוה עובדא באחד שהיה חולה בחולי אבעבועות, ומכר החולי לאחד, ונתרפא החולה ורפואה ל’ו עלתה, ואחר זה נכנס הלוקח במקומו ונפל למשכב “אך זה חולי” (ירמיהו י, יט), וע”ז נאמר (קהלת ה, ה) “אל תתן את פיך לחטיא את בשרך”, רחמנא ליצלן מהאי דעתא. עכ”ל. וכן הביא עדות דומה לזה בס’ “יוסף אברהם” (פ’ מקץ, עמ’ רכא בדפו”ח). ומתבאר מן הדברים דפעמים שיש תקף גם במכירת המחלה לישראל. וע”ש מש”כ באריכות בזה מפי סו”ס.

טו. ומה שטען החכם שבמקרה שלפנינו אין ענין בתרומת חיים כיון שאין סכנת נפש לרבינו שליט”א, ועיקר החולי הוא בחלקי המח שעל זה מצלינא עליה דמר שיתחזק ויתרפא והיתה לו שמחת עולם, במחכ”ת אין דבריו נכונים בזה, שהרי בחזקת החיים דהשתא ודלהבא שיש לכל אדם, חיים בריאים וטובים נכונו לו בעזהי”ת, וכאשר הוא מקנה לחולה מחייו, הרי שהוא נותן בעין יפה את כל מה שיש לו, דהיינו חיים טובים בבריות גופא ונהורא מעליא, ואדרבה, יש לנו לומר ק”ו, אם חולה הנוטה למות יש לו תקוה ע”י שאחרים יאספו חיים ויעבירו לו, ק”ו זה שאינו נוטה למות ח”ו, שבודאי יש ויש כח לעושים לכבוד התורה, שבזכות פעולתם ירבו ימיו של רבינו שליט”א בבריאות ויוסיפו לו שנות חיים כהנה וכהנה, ובענינים אלו הכל לפי הכונה והרגש, כפי שרגיל על לשונו של רבינו שליט”א תמיד, ומי שיעבור כמה פעמים על כל האמור לעיל, יש בדברים הללו כח התעוררות גדול להשכיל כמה עלינו למסור כל מה שיש בידינו כל אחד כפי כחו עבור מרן אור העולם שליט”א.

האמת אומר שיש בלבי עוד ועוד מה לסלסל בענין זה ובפרט בסוגיות קדימה בדיני נפשות בכמה וכמה נושאים שזכיתי לפלפל קמיה מרן שליט”א והביא בזה חידושים נפלאים, רק שאין בכחי לכתוב טפי, ואסתגר בזה שלפי כל האמור כל המבקשים מתוך התעוררות לבם לעשות פעולות כהנ”ל למען מרן רבינו שליט”א קדוש יאמר להם, ובפרט לאור המסופר לעיל (אות ב בהערה) שהחפץ חיים זיע”א אמר לר’ מרדכי לונדינסקי זצ”ל שלא יחסר ממנו מה שביקש מהשי”ת לתרום עבורו, ומתבאר מעובדא זו שבשמים רואים את כח הרצון והמסירות, ודין אהניא לחולה שיאריכו ימיו באופן שזה נהנה וזה לא חסר, [ויותר נכון “זה נהנה וזה נהנה” כעובדא הנ”ל בהערה], ואין שום הכרח ברור שיחסרו חיים לתורם. ואשמח מאד אם יש בידי החברים להודיעני מה אומרים בזה גדולי ישראל. ושכמ”ה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט האם לעשות מגבית תרומת חיים עבור תלמיד חכם חולה?! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

חזינן ניהוג בני אדם להניח הממון בכיס הנתון בחולצה סמוך ללב או במכנסיים סמוך לברית קדש, [וכן בזמן חז”ל היה מצוי “חגור חלול ונותנין בו מעות”, וכדפרש”י על “פונדתו” בברכות נד ע”א, וכיו”ב בפרש” שבת צב ע”א].

ומשמע דמזלייהו חזי כי שפע העשירות בא ע”י קדושת הברית, [כידוע מיסוד יוסף הצדיק שהוא המשפיע לכל וכתיב ביה ויצבר יוסף בר וכו’, וע’ ריש סוטה דהבא על הזונה סופו שמגיע לעניות בככר לחם].

ו”כיס” בגי’ צ’ להורות על גדר “צדיק יסוד העולם”, היינו יסוד המשפיע שפע לכל.

והברית והלב חדא אינון, שהמילה כורתת את ערלת הלב שבה לאו דולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, [ועניני הברית במסכת נדרים דף לב דייקא], וכן כריתת ברית של הקב”ה עם ישראל במעמד הר סיני כתיב שם “וההר בוער עד לב השמים”.

וכבר אמרו בירושלמי תרומות (פ”ח ה”ד) “כל האיברים תלוין בלב והלב תלוי בכיס”, ומכאן נשתלשל לעשות כיס כנגד הלב וכנגד הברית.

וידוע לשון חז”ל בשבת (יא ע”ב) “לא יצא הזב בכיסו”, [ופרש”י, שעושין לזב וקושרו לפי האמה לקבל בו את הזוב], והיינו קלקול הכיס בקללה של טומאת זיבה.

אך במצב מתוקן פועל הכיס לטיבותא כדי לקבל את ברכת ארץ “זבת” חלב ודבש, ולשון “זבת” הוא ריבוי מדה טובה ממדת פורענות של טומאת וחולי “זב” ו”זבה” כפי שאמר לן רבינו החד”ה קוק שליט”א.

וחלב היינו ח’ “לב”, שמיני למילה של ערלת הלב, והוא מיתוק הדין של דם נעכר ונעשה חלב, ושמיני דייקא שבו אביו ואמרו כבר לא עצבים מחמת דם הטומאה משורש קללת ואל אישך תשוקתך השייך בקללת בעצב תלדי בנים וסמיך ליה שם בעצבון תאכלנה של פרנסה. תן לחכם ויחכם עוד.

ומכל האמור יובן לנו סמיכות פסוקי התורה בפ’ כי תצא (דברים כה, יא – יג) “כִּֽי־יִנָּצ֨וּ אֲנָשִׁ֤ים יַחְדָּו֙ אִ֣ישׁ וְאָחִ֔יו וְקָֽרְבָה֙ אֵ֣שֶׁת הָֽאֶחָ֔ד לְהַצִּ֥יל אֶת־אִישָׁ֖הּ מִיַּ֣ד מַכֵּ֑הוּ וְשָׁלְחָ֣ה יָדָ֔הּ וְהֶחֱזִ֖יקָה בִּמְבֻשָֽׁיו. וְקַצֹּתָ֖ה אֶת־כַּפָּ֑הּ לֹ֥א תָח֖וֹס עֵינֶֽך. לֹֽא־יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ בְּכִֽיסְךָ֖ אֶ֣בֶן וָאָ֑בֶן גְּדוֹלָ֖ה וּקְטַנָּֽה”.

והחוט המשולש בג’ פסוקים אלו הוא פגם הקדושה והסרת הבושה ע”י החזקתה במקום ערוה, ועל כן נקצץ כפה, [דהיינו קנס של חסרון ממון כמ”ש בספרי ובפרש”י שם, וממילא לא תזכה לסוד “כפה פרסה לעני” וכו’, שהרי קלקלה ב”בטח בה לב בעלה” וכו’], ומתמעטת השפעת השפע בכיס, כיון שנפגם הלב ונעשה “לב אבן” [וע’ סוכה (נב ע”א) יחזקאל קראו אבן], וז”ש “לא תחוס עיניך”, כי “שורייני דעינא באובנתא דלבא תלו” כמ”ש בע”ז (כח ע”ב), ו”אבן ואבן” הם בחי’ פגם הממון כמובן. והבן. [“ושלחה ידו והחזיקה במבושיו” ר”ת גי’ כ”ד, שמקלקלת בזה סוד השפע של כ”ד קישוטי כלה].

בענין אבנים בכליות ובכיס המרה

א. כאשר סבלתי מאד מאבנים בכליות והרופאים לא ידעו לעזור בזה כלום [כמו בהרבה מקרים], הלכתי לרבינו החד”ה קוק שליט”א, וברכני בהוראת ובברכת התורה “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”, ולאחר כמה שעות יצאו האבנים מן הגוף.

ב. להלן קטעים מתוך מכתב שכתבתי אודות סגולה לרפואה ממרנא הגאון רבי דוב קוק שליט”א למי שיש לו אבנים בכיס המרה או בכליה

כבוד ידיד נפשי

מהר”ר וכו’ שליט”א

הפניתי את בקשתו של כת”ר שיחי’ על אודות יסוריו מחמת אבן שנמצאת לו בכיס המרה, ויש חשש שיצטרך לעבור ניתוח, והיסורים קשים בגוף ובנפש יחדיו וכו’. ומפני שאמר הרב כמה דברים שיכולים להועיל לרבים, ואל תמנע טוב כתיב, הנני לכתוב מה שאמר בענין זה, ומגו דזכי לנפשיה זכי נמי לאחריני.

מרן הגר”ד קוק שליט”א אמר, דידוע מאי דכתיב באיוב (יד, יט) “אבנים שחקו מים“, ואחז”ל ב”אבות דרבי נתן” (ריש פ”ו) על רבי עקיבא שהיה בן ארבעים שנה ועדיין לא למד כלום, פעם אחת היה עומד על פי הבאר, אמר מי חקק אבן זו, לא המים שנופלים עליה תדיר בכל יום?! אמרו לו, עקיבא אי אתה קורא “אבנים שחקו מים”, מיד היה ר”ע דן ק”ו בעצמו, ומה דבר הרך [מים] נקב את הקשה, ד”ת שקשים כברזל על אחת כו”כ שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם.

ותוכן ענין זה מתקשר מאד לחולי האבנים בגוף, כי אין מים אלא תורה, כדאמרי’ בב”ק (פב ע”א) משם “דורשי רשומות” דאסמכוה אקרא (ישעיה ר”פ נה) “הוי כל צמא לכו למים”. וע’ תענית (ז ע”א) למה נמשלו ד”ת למים וכו’. ואכמ”ל בציונים. ויש במימי הדעת של התורה – כח עליון לשבר כל האבנים ולפוררם שיצאו מהגוף, וכדאמרי’ בכללות בעירובין (נד ע”א) “חש בכל גופו יעסוק בתורה”, ובפרטות כלפי האבן כדכתיב באיוב וכדאמר רבי עקיבא. ולכן ראוי לך לומר בכל יום בצפרא קודם הלימוד את הפסוק “לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי”, ולכוין שע”י כניסת התורה במעיו, ממילא תהיה הפעולה של אין מים אלא תורה – לשחוק האבנים.

ואמר עוד רבינו שליט”א, דאיתא בתיקוני הזהר (בתיקונים יג, כא, כה)  “אי לאו כנפי ריאה דאינון נשבין על לבא, הוה לבא אוקיד כל גופא“, [תרגום: אם לא הריאות שמצננים את הלב, היתה האש שבלב מבעירה את כל הגוף]. וכבר הרחיבו הרבה בסה”ק בביאור מאמר זה, הן מצד אש התורה, והן מצד אש התאוה שהלב חומד (כמ”ש רש”י ס”פ שלח), וע’ ראשית חכמה (שער הקדושה פ”ז), ובלקוטי מהר”ן זיע”א (תורה עח). ועוד. ועמש”כ בשו”ת הרב”ז שפראן ח”א (סי’ צד אות ג), ובס’ “לשם שבו ואחלמה” (ביאורי “עץ חיים”, דס”ט ע”ד).

הרי לפנינו שיש בריאה את כח המים [וע’ זהר פ’ פנחס (דרי”ח ע”ב) ריאה דא מיא], ועי”ז היא מצננת את החום הגדול של הלב בכל עת שנופחת, כי היא שואבת כל המשקין (ברכות סא ע”ב), ואע”פ שאין הושט מוביל לריאה אלא לכרס, [ולא שייך שיגיעו משקין דרך הקנה הקשור לריאה, דסכנה גמורה היא כמבואר בפסחים (קח ע”א). ע”ש], מ”מ עשה השי”ת שהגידים הדבוקים בריאה מוצצין כל המשקין, [ראה פרש”י ברכות שם, וב”יבין שמועה” לרשב”ץ שלהי פ”ה דהלכות טריפות], ומאווררים בזה את הלב. [והיינו חולי ה”מים בריאות”, שאינם עושים התפקיד הנ”ל].

ולאור כל האמור אמר רבינו שליט”א כונה חדשה וחשובה בפסוק “אבנים שחקו מים”, ובהקדים מ”ש בסוכה (נב ע”א) שבע שמות יש לו ליצר הרע וכו’, יחזקאל קראו אבן שנאמר (יחזקאל לו, כו) “והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר”. ו”לב האבן” הזה נשחק ע”י לימוד התורה שנמשלה למים, והיינו שורש פעולת הריאות הסמוכים ללב שבהם כח המים כמבואר לעילא, וככל שיתאמץ האדם בכונה זו הלכה למעשה, יחולו עליו כל הרפואות.

וסיים רבינו שליט”א בברכה הידועה בגדר “פסק הלכה” על פי הפסוק (דברים כה, יד) “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”.

ג. אודות מה שהבאתי לעיל שרבינו שליט”א ברכני וציטט מהפס’ “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”, יש להוסיף דסיפורים ירננו על מהר”ר דוד ן’ חסין זיע”א, מגדולי חכמי מרוקו לפני כשלוש מאות שנה, ובעל הפיוט הנודע “אוחיל יום” על עיר הקדש טבריה ת”ו וקדושיה, שכאשר היה באמשטרדם [לשם הדפסת ספרו “תהלה לדוד”], הלך יחד עם רב העיר ואנשיה לבקר חולה כליות, ואמר לו את הפסוק “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”, והחולה כששמע את הפסוק יוצא מפי הרב החל לצחוק ותוך כדי הצחוק יצאה האבן ממנו. [ראה שו”ת “שופריה דיוסף” ברדוגו הנד”מ עמ’ תכג].

ד. וסיפר לי אדוני אבי מזה”ר ר’ מרדכי אוהב ציון שליט”א שבצעירותו היה לו ג”כ חולי האבן בכליות, וקיים בעצמו מה שאמרו רבותינו “ילך אצל חכם”, וביקש את ברכתו של הגאון החסיד אב”ד הספרדים בירושלם ת”ו כמהר”ר יעקב מוצפי זיע”א, וברכו בפסוק “לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן”.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט רפואות וסגולות לחולי אבנים בכליות או בכיס המרה – מבית מדרשו של מרן החד”ה קוק שליט”א, ועוד ועוד הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן החד”ה קוק שליט”א גם אם תורם הכליה גוי הוא זכאי לקבל ממני ברכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט עדכון מיוחד על מצבו של הרב ח”ד הכהן קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

“טיפולי פוריות”

באספקלריה של תורה

חדש תמוז תשע”ט, בביקורי בבית המדרש “ברכת אברהם” הבנוי לתלפיות בעיר הקדש ירושלים דדהבא, אשר שם יושבים דיינים ומורי הוראות בעניני אבן העזר, ושוקדים יחדיו בעמק הלכה לדון ולהורות לשואלים את הדרך אשר ילכו בה ע”פ דעת תורה, נאחזו בסב’ך בכמה ענינים הקשורים לסוגיית “פוריות” בעידן הטכנולוגי המתפתח בקצב אדיר, [מי נקראת ה”אם” במצב של “פונדקאות”, והאם הדבר מותר בכלל, ועוד ועוד], ובקשוני להעביר כמה שאלות בסוגיות הסבוכות הללו, אל מרן אור העולם הג”ר חזקיהו דב הכהן קוק שליט”א, באשר עז רצונם לשמוע את דעת קדשו.

בינתיים סיפרתי להם מה שאירע בחדרו של רבינו שליט”א לפני שנים רבות, שהגיעו לפניו זוג חסוכי בנים ובקשו בדמעות את ברכתו, לאחר שיצאה האשה אמר רבינו שליט”א בלחישה לבעל כשהוא אוחז את ידו בשני ידיו הקדושות:

הלא אתה מצווה מן התורה על מצות פריה ורביה, והאשה הזאת לא יכולה ללדת כדרך העולם, אם כן לא על דעת זה לקחת אותה לאשה – שתלך להביא ילדים ע”י טיפולים וכל מיני המצאות של בני אדם, וכבר אמר רבי עקיבא בב”מ (סב ע”א) “חייך קודמין”, והכא בנושא רוחני וגשמי יחדיו עסקינן, והעצה הכי טובה עבורך היא לגרשה ולישא אשה בריאה שתוכל לקיים את מצות פו”ר כפי שנוסד הדבר בידי שמים, ובכך תזכה לקיים מצוה זו ביתר שאת הן בכמות והן באיכות…

דמעות זלגו מעיניו של הבעל לשמע דברים נחרצים וברורים אלו מפי כהן גדול, ובתחילה לא הצליח לקיים את עצתו של רבינו שליט”א, ורק לאחר כמה שנים של צער ועגמ”נ עשה כדברי רבינו שליט”א, וב”ה זכה לבנות בית ולהבנות בידי שמים. [ועמש”כ בשו”ת “דבש מסלע” (עודנו בכתב יד) אודות מניעת הריון בחשש הולדת לבקנים, ובענין אם איכא לדין שהתה י’ שנים בזמנינו שמכירים הבעיה מראש מקדם].

לשמע סיפור זה, תמהו הרבנים ושאלו, אמנם בסופו של דבר ראינו שצדקו דברי רבינו שליט”א, אך מעיקרא לנו לדעת מה סבר כשהורה באופן ברור להתגרש, דאמנם הטוב ביותר הוא לישא אשה שיתאפשר להבנות ממנה כארח כל ארעא ולא ע”י טיפולים, אבל כאן שכבר הם נשואים זה לזה, והצער נורא ועולה עד לב השמים, אם כן איפה מסתמא יש לנו לנקוט בכלל הידוע “שעת הדחק כדיעבד דמי”, ובמצב שכזה שנקלעו כבר להזדקק לטיפולים הידועים, שמא יש לומר “ההכרח לא ישובח ולא יגונה”…

חכם אחד צידד ואמר, רק לרבינו שליט”א יש את הכח להורות באופן כזה כיון שעיניו צופיות למרחוק ברוח הקדש השורה על יחידי הדורות שבכל דור ודור, ותינח מר דאפשר ליה לפי ראות עיניו הרואות בלתי הגבלה, אבל אנן דאי אפשר לן ואין לנו חלק בהשגת כח עליון זה,ואם כן יש לנו לדון בכל מקרה לגופו, ועל כגון דא אמרו (ב”ב קל ע”ב) “אין למדין הלכה מפי מעשה”.

ונומיתי לו, שאמנם אמת נכון הדבר שחכמתו הטהורה של רבינו שליט”א אפופה ברוח דקדושה, וכבר אמרו רבותינו בב”ב (יב סע”א) “חכם עדיף מנביא”, וע”ש בחי’ הרמב”ן, ועל זאת וכזאת יש לי להרחיב ימים ארוכים, אך בקושטא אי אפשר לצמצם הוראתו כדבריך, וכך מקובלני מפי קדשו בשימוש חכמים לא פעם ולא פעמיים, שגם לנו יש ללכת בדרך זו, ושכך היא דעתו בכללות לכל הבא לשאול בענינים אלו.

סערה אחזה את ידידי היקרים חברי ביהמ”ד היושבים בשבת תחכמוני, וכולם אמרו בסגנון אחד, הלא רבינו שליט”א הוא “לבן של ישראל”, ודעתו דעת תורה נקיה וצרופה אין בה נפתל ועקש, נא לשון בקשה, תן לנו הסבר המניח את הדעת, מה כ”כ חמור הוא עסק טיפולי הפוריות, הלא יש הרואים בזה את גאולתן של הזוגות היושבים בצר ומצוק, וקשה הדבר לשמוע דברים חדשים כ”כ שיש מהם השלכות חריפות וקשות…

אמרתי להם, את שליחותכם אעשה, וכעת אין בידי תשובה בהירה ושלמה על שאלתכם, רק זאת אגיד לעת עתה, הלא ידעתם מה שכבר דנו בהולדה המחודשת מסוג זה אם האדם מקיים בה את מצות פו”ר, ואע”פ שבתוצאה הסופית יש ילדים בעולם, יש צד שלא קיים בזה את מצות פו”ר, כי התורה הקפידה על הפעולה ולא רק על התוצאה,

והבאתי לפניהם ד’ הגמ’ בב”ק (פ ע”א) מעשה בחסיד אחד שהיה גונח מלבו, ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שינק חלב רותח משחרית לשחרית, והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה, והיה יונק ממנה משחרית לשחרית. לימים נכנסו חביריו לבקרו, כיון שראו אותה העז קשורה בכרעי המטה חזרו לאחוריהם ואמרו לסטים מזויין בביתו של זה ואנו נכנסין אצלו, ישבו ובדקו ולא מצאו בו אלא אותו עון של אותה העז, ואף הוא בשעת מיתתו אמר יודע אני שאין בי עון אלא עון אותה העז, שעברתי על דברי חברי. וכבר ידועים בזה ד’ הראשו’ והמפרשים לא ע’ט האספם כאן.

רק זאת שאלתי מהם, אם מה שהיה זקוק לרפואתו הוא חלב עזים, הלא סמי בידן ללכת למקומן של העזים ולהביא לו בכל יום בכלי חלב רותח כמין ימא לטיגני, ומה ראו על ככה לטרוח להביא העז אליו ולעבור על האיסור של גידול בהמה דקה במקום היישוב.

ועל זאת השיב מרן הגר”ד קוק שליט”א שהדבר פשוט שעיקר התועלת שבחלב העז הוא רק באופן ששותה את החלב ישר מן העז, וברגע שהורק מגופה  אל כלי, כבר הוי בבחי’ “כלי שני” [ואפי’ פחות מזה] לענין השפעת הרפואה. וכן הסביר מרן הגרמ”י לפקוביץ זצ”ל בשיעורו על הגמ’ שם, וכבר כ”כ מהר”ר עזריה פיג’ו זיע”א בס’ “בינה לעתים” (דרוש עד, דק”כ ע”ב וע”ג), והביא דמיון לזה מן הקושי לשבור ענף מן העץ כאשר הוא מחובר בלחותו אל מקורו, משא”כ אחרי שנעקר מן העץ שנקל יותר לשוברו. וע”ש מה שהרחיב לבאר ע”פ יסוד זה. וע”ע בר”ן (כתובות ס ע”א) שכתב בפשיטות שרפואתו לינק בעצמו מן העז.

וכן מצאנו יסוד זה בכמה וכמה מילי שהחיבור אל המקור הוא עיקר העיקרים, ובאופן שנעשה הדבר בניתוק מהצורה המקורית, כבר הוא יורד מדרגתו ופעמים שאין בו תועלת כלל ועיקר, ועמש”כ במק”א אודות הלומד תורה מפי הרב שמעלתו גדולה מאד כמבואר בעירובין (יג ע”ב) והוריות (יב ע”א), ואין זה שייך כולי האי בלומד מפי קלטת של הרב ואפי’ אם יראה את צורתו בשידור חי, כי כשהוא כלול במקורו יהיה ברוך, וה”ה לענין הולדת הבנים לעולם, דזה פשוט וברור שיש חסרון הניכר בבישול הולד היכא דנולד ע”י המצאות של הדורות האחרונים, שהם רחוקים מן המקור הרבה יותר ממרחק חלב העז כשהוא בכלי אשר לעומת יניקה מקורית.

שבתי לעיר הקדש טבריה ת”ו ונכנסתי אל הקדש פנימה, לאחר דיונים העמוקים והמקוריים במחיצת קדשו של רבינו שליט”א בכמה וכמה סוגיות קשות השייכות לנושאים שהעלו חברי ביהמ”ד בעקבות חידושי הטכנלוגיה השייכים לעניני פוריות, [ודבריו המקוריים והכרעותיו יבואו במקומם הראוי להם, כאשר אשנה פרק זה שוב לפני מרן שליט”א, ועוד חזון למועד בל”נ].

סוף דבר אמר לי מרן שליט”א, כל אלו העיונים והתשובות לשאלות ששאלו, אך השאלה המרכזית היא, אם בכלל יש לגשת לטיפולים מסוג שכזה, והאם זה בכלל מה שנתנה תורה “רשות” לרופא לרפאת (ע’ ברכות ס סע”א, ותוס’ רא”ש שם, ובב”ק פה ע”א ובפרש”י שם), שהרי אין כאן גדר רפואה רגילה אלא פולשנות מאסיבית למחוזות רחוקים שאין ליד האדם מקום בהם, [ולא מיבעיא לד’ האבן עזרא והבחיי (שמות כא, יט) שלא נתנה רשות לרופא אלא בחולי חיצוני, אבל בחולי הפנימי לא תהיה בו אלא יד ה’, אלא גם לפי מאן דס”ל דהרשות נתונה גם בחולי הפנימי, וע”ע בתשו’ התשב”ץ ח”ג (סי’ פב), ודו”ק, ועמש”כ התוס’ בב”ק שם, ובכרתי (סי’ קפח סק”ה), ואכמ”ל, הכא חמיר טפי טובא דעסקינן בהויית נפש כל חי, ויש להרחיב ולצדד עוד בזה, וע”ע בתשו’ אבני נזר (חחו”מ סי’ קלו), ובאגרות משה או”ח (ח”ג  סי’ צ) ואה”ע (ח”א סי’  צט). ע”ש. וכעת לא באתי אלא להעיר], ואמנם יש הסוברים, שככל שהדבר ניתן והנסיון מראה בו הצלחה, א”כ איפה אות משמים בידינו, שגם זה אפשרי, אך ענין זה גופא ניצב בשאלה שלפנינו, האם הנתונים הללו נכונים ומוסכמים, [הן מצד המציאות, והן מצד השקפת התורה בטהרה].

ואמר רבינו שליט”א, זה לי שנים רבות שהנני מכיר את הטיפולים הללו, יש בהם המון עגמת נפש יותר מן התועלת, וגם כאשר יש מהם “תוצאה”, הלא תדע שהתוצאות הללו אינם טובות ובודאי שאין בהם שבח, שאינו דומה הנולד כאורח כל ארעא, לזה שבא לעולם ע”י טכניקות של מעשה ידי אדם, ופוק חזי שילדים הבאים לעולם באופנים אלו, שמצוי בהם פגות, או משקל לידה נמוך, וכל מיני מומים הרבה יותר מהנולדים כדרך כל הארץ, וגם חלושים המה וחשופים יותר לכל מיני בעיות וחלאים וכו’. [וראה “אנציקלופדיה הלכתית רפואית” ח”ב, מערכת הפריה חו”ג, עמ’ 836 והלאה].

וסיים רבינו שליט”א, אם באים לשאול אותי אני לא מציע את הטיפולים הללו… זה לא דרך…זה שגעון… הם עושים את האדם כאילו הוא מכונה… זה בנוי על זה שהאדם הוא מכונה אצלם…

וכבר אמרו רבותינו בתענית (ב סע”א) מפתח של יולדת לא נמסר בידי שליח, וכאן מבקשים לקחת את יצירת הולד עצמו ולעשותו בידי אדם, וכן לא יעשה… גם אם אין כאן שאלה של איסור והיתר, מ”מ את רצון התורה יש לנו ללמוד, והשקפתה הצרופה של התורה קמה וגם נצבה בבירור שלא זו הדרך…

ותדע, שזה כלל גדול בהמון ענינים של רפואה המצויים היום, שלפעמים כל יסודם בכפירה קשה של כחי ועצם ידי שבאים לומר הכל בידי אדם עפרא לפומייהו, ואמנם יש דברים שהם צודקים במהלכים שאומרים ופעמים שהטיפול נכון בענינים מסויימים, אך אין “חותמת” כללית על כל דבר היוצא מפי האסכולה הרפואית המצויה בדורות האחרונים, הם לא ה”רמב”ם”, וחזינן בהדיא כמה וכמה ניחושים הם עושים בענין אחד עד שמצליחים [לדעתם] להגיע אל הנקודה. והדברים ארוכים ועתיקים מאד וקצר המצע מהשתרע.

הוסיף ואמר רבינו שליט”א, מה שאני אומר לפעמים לאנשים שהברכה שלי תגיע אליהם רק בתנאי שלא ילכו לדרוש ברופאים, יש בזה עומק גדול… ואחד הענינים הוא שבשביל לקבל ברכה צריך להיות כלי קיבול, וההולכים אחר השיבוש לא יוכלו להשיג את הברכה…

ואני לא מדבר מצד הרמב”ן הידוע (ויקרא כו) “ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם”, שהוא מדבר מצד דרגה ששייכת רק ביחידים, אלא אני מדבר על רמת גן של אתחלתא דנורמליזציה, שהרבה פעמים אי אפשר להכיל במח אנושי את הדמיונות והשטויות שהם מלעיטים את האנשים שהולכים כסומא בארובה אחרי ההבל, ובתורת שכזה בודאי אי אפשר להמשיך ברכה וישועה… עכ”ד הפלאיים של מרן שליט”א שזכינו ממנו לגילוי טפח בהנהגתו הברורה בעניני רפואה.

שוב שאלתי את רבינו שליט”א האם יש כאן הכרעה ברורה שאפשר לפרסם לכל דורש את דעתו בענין טיפולי פוריות הנפוצים, ואמר לי רבינו שליט”א, אינני עונה תשובה על זה, כי בלאו הכי אין להורים “צד” שלא לעשות את הטיפולים וההמצאות הללו, וגם אלו שאומרים לך לשאול אותי כמעט אין אחד בהם שמבקש לשמוע מה אני אומר, אלא שהם מחפשים לקבל גיבוי וברכה למה שהם עושים, והם כמעט אנוסים בדבר לעשות כל דבר שלדעתם נכנס תחת הגדרת ה”השתדלות”, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ונפש זרעיותיו, שהרי מי שאין לו בנים נחשב כמת, וכאן הוא רואה לפי דעתו אופציה להציל את חיי הזוגיות שלו ואת המשכיותו בעולם, אבל אם כבר יש להם ילדים רק שמבקשים עוד, דעתי לומר להם שלא יעשו כן…

וידידינו היקר הרב עידו אוחיון שליט”א העיר בענין זה, ששמע לפני שנים מרבינו שליט”א שיש סוג של “רווח” בטיפולים אלו שאין בהם את החסרון שאמר דוד בתהלים (נא, ז) “הֵן בְּעָו֥וֹן חוֹלָ֑לְתִּי וּ֝בְחֵ֗טְא יֶֽחֱמַ֥תְנִי אִמִּֽי”, [ופרש”י שם, “ואיך לא אחטא ועיקר יצירתי ע”י תשמיש הוא שכמה עונות באים על ידו. דבר אחר, עיקר יצירתי מזכר ונקבה שכלם מלאים עון”. וע’ ויקרא רבה (פרשה יד ס”ה), ובנדה (לא ע”ב). ודו”ק]. אך עדיין אין מחמת זה הוראת תחליף לטבע שהטביע הקב”ה בבריאה.

ולסיומא דהאי פרקא אציין למה שדנו בספרי האחרונים אם מותר להזדקק לטיפולי פוריות מצד איסור סכנה שבלידה כזו שאינה ע”פ טבע שהטביע הקב”ה בעולמו, וא”כ שמא בזה ליכא לשמירה שנותנת התורה בתוך מצותיה. [ואע”פ שאשה בלא”ה לא מצווה על פו”ר, מ”מ נטפלת היא לבעלה שהוא מצווה, ומשועבדת היא לו בשעבודא דאורייתא דהלכות אישות, וכבר ידועים ד’ הר”ן רפ”ב דקידושין אהא דמצוה בה יותר מבשלוחה. ואכמ”ל כעת]. ועמש”כ בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ לו).

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרתק: הגאון חד”ה קוק שליט”א מגלה טפח מהנהגותיו בעניני רפואה וטיפולי פוריות… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

במענה לדרישתך בשם מאות ואלפי נשים מהארץ ומחו”ל השואלות במה להתחזק בזמנים קשים אלו אשר מזה כחדש ימים שרבינו הגדול קדוש ישראל רבי חזקיהו דב הכהן קוק שליט”א מוטל במטת חוליו כשהוא מחוסר הכרה וסובל צער נורא, ומורגש הדבר שהעמוד של הדור במצב רעוע כספינה המיטלטלת בים, הנני מביא מה שהשיב רבינו שליט”א בכתב ידו לנשים המבקשות להתמקד בתפקידן בעולם הזה ולחיות את הבורא כרצונו:

חלק “סור מרע”

א. להזהר ולהתגבר בכל עוז שלא לדבר דיבורי לשון הרע ורכילות, השם יתברך נתן בנשים כח דיבור מוגבר מאד (כמבואר בקידושין מט ע”ב), וכח זה נועד כדי לשמח ולעודד את הבעל והילדים להרבות תורה וקדושה בעולם, ולא לדבר לשוה”ר חס ושלום שהוא איסור תורה חמור.

ב. להזהר ממריבה המצויה בין אשה לחברתה, ובשעת כעס לבלום את הפה ולהסיח דעתה לדברים אחרים.

ג. צניעות בהנהגת האשה כמאמר דוד המלך (תהלים מה, יד) “כל כבודה בת מלך פנימה”, וצניעות בלבושה כמו שכתוב (שם) “ממשבצות זהב לבושה”, ולשאוף ולהתפלל ולפעול להיות בת ישראל כשרה אשר היא “בת של מלך”, ואין מכבודה להדמות ל”שחקניות בהוליווד”.

חלק “עשה טוב”

ד. להשתדל כמה שאפשר במדת “הכנסת אורחים” [כמובן ע”פ דרך התורה ובאופן שלא מצערת את בני הבית], ולשבור את מדת צרות העין שיש לה כלפי האורחים (כפי שאמרו בברכות י ע”ב), ולוותר מהפה שלה עבור האורחים.

ה. להקפיד על תפלה מכל הלב, ולהתפלל לכל הפחות ב’ תפלות ביום (כמבואר בפוסקים), ואינה מחוייבת בקריאת שמע וכו’, והעיקר הוא רק ברכות השחר ותפלת העמידה של שחרית ומנחה, והרבה שפע יכול להגיע לעולם על ידי תפלת הנשים. וכשמברכת ברכות הנהנין על מאכל או משקה וכדומה, תברך בקול ליד בני הבית.

ו. הדבר גלוי כאור השמש בתוקפה, שתפקיד האשה להשקיע את עיקר כוחותיה בבית פנימה, אשה נקראת בית – “ביתו זו אשתו” (ריש מסכת יומא), וגולת הכותרת היא, עבודת המידות מול בעלה, וכבישת הכעס מול הילדים, להיות מסורה אליהם, לעטוף את נפשם שיגדלו בריאים ושמחים, בכל עבודת מידות, ובכל פעם שמשרה שמחה ונעימות בביתה ומסירות לנשמות שהופקדו אצלה, היא זוכה לאינסוף של נצח קרבת אלהים.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מכתב מאת מרן הרב חזקיהו דב הכהן קוק שליט”א לכל נשות ישראל החפצות בשלומו ורפואתו הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרן הגר”ד קוק שליט”א

בסגולה וחיזוק לרפואה ושמירה מחולי ה”חצבת”

לאחרונה נשאל מרן גאון ישראל רבי דב הכהן קוק שליט”א אודות השמועות על התפרצות חולי ה”חצבת”, כדת מה לעשות להשמר ולהיות מוגנים מן החולי.

וכתב מרן שליט”א סגולה לרפואה ולהצלה מחולי ה”חצבת”, לומר את הפסוק בפרשת עקב (דברים ח, ט) “אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת”, ולכוין בפסוק הזה ג’ דברים וכדלהלן:

א. במילה “תחצב” שהיא אותיות “חצבת” לכוין שבזכות קדושת ארץ ישראל יהיה מיתוק ל”חצבת“.

ב. במילה “ומהרריה” תחצב נחשת, לכוין על זה שהאבות נקראו “הרים”, וכפי שדרשו חז”ל (ר”ה יא ע”א) עה”פ “מדלג על ההרים” בזכות אבות, “מקפץ על הגבעות” בזכות אמהות, וכן אמרו חז”ל בכמה דוכתי שהאבות נקראו “הרים”, כמבואר בסנהדרין (פא ע”א) ובמדרש שמות רבה (פרשה טו פ”ד). ועוד. [וכן במילה “ברזל” רמוזות בר”ת “בלהה רחל זלפה לאה” כנודע], ויש לכוין להמשיך בריאות ורפואות ע”י זכות אבות.

ג. ובמילה “נחשת” לכוין לנחש דמשה רבינו הממשיך רפואה, וכמ”ש במשנה (פ”ג דראש השנה): כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא) “עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי”, וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נימוקים.

עוד אמר רבינו שליט”א שיש ניגון ידוע על הפסוק “עשה לך שרף” הנ”ל, ושכדאי להשמיעו ולהתחזק ממנו מידי פעם.

מצ”ב השיר הנ”ל בקולו הקדוש של מרן שליט”א כפי שהקליט לפני שנים רבות.

נ”ב. פעם אחרת אמר מרן שליט”א שיש לומר את הפסוק “קול ה’ חוצב להבות אש”, ולהסמיך לזה “חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך”, [כמבואר סמיכות זאת בתיקוני הזהר כמדומה], ולכוין שזה החיסון לחצבת.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט בעקבות התפשטות ה”חצבת” – תרופה וסגולה מיוחדת מכתב ידו של מרן קדוש ישראל הרב דב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

נשמת היהודי זועקת

לפני כמה ימים נהרג הבחור היקר “דניאל אסלאן” ע”י אחד שירה בו “בטעות”…

הכדור פגע בגבו וירד אל הלב, לאחר זמן קצר השיב את נשמתו לבוראו.

בהיותו בדרך לביה”ח אמר “אני מרגיש שאני הולך למות”, ומיד אמר “שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד”… לאחר כמה דק’ עלה  בסערה השמימה.

האירוע היה כאשר הוא יצא מ”יום הולדת” שעשו בבית קרובי משפחתו, וסיפר לי אחיו שקודם צאתו אל מסיבת יום ההולדת, עמד בבית והתפלל מנחה בתשוקה וזעקה עצומה לבורא עולם.

המחזה היה “מוזר”, כיון שהבחור לא מוגדר “דתי”, ורק את השבת האחרונה הוא “שמר על מלא”, ודיבר בתקופה האחרונה על הרצון שלו להתפלל, וגם לקח על עצמו ללכת עם טלית קטן מידי פעם למרות שלא היה חובש כיפה…

נשמתו הרגישה משהו… והוא לא היה “מודע” למה שהולך להיות, וכמ”ש בגמרא “אע”ג דאיהו לא חזי מזליה חזי” (ע’ מגלה ג ע”א).

מרן הגר”ד קוק שליט”א שיגר מכתב אמש לבני משפחה ובו כתוב:

לעשות מבצע בכל טבריה לזכות [כל יהודי] בקריאת שמע, כי [יש] מי שעדיין לא קורא כל לילה, וכל זה עילוי נשמה לבחור הצדיק דניאל איש חמודות.

הוא עכשיו צוחק על כולם ושמח יותר מכולם.

דב”ש

מצ”ב מכתבו של מרן, וגם מסר מחזק שמתפרסם בכל העולם על שמו של הנפטר, איך רמוז בו מה שעבר עליו בעת פטירתו, והדברים מחזקים מאד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט זעזוע בטבריה: הבחור שנורה למות “בטעות”… ומכתבו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ועוד הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מתבטא בצער על דברי חכם אחד

שאמר שלא לצרף למנין מי שעולה להר הבית

לאחרונה דבר חכם אחד שליט”א [כמדומה ב”רדיו”] ואמר שמי שעולה ל”הר הבית” אין לצרפו למנין… משל היה מי שעולה לשם כמו דין המחלל שבת בפרהסיא, [שגם בזה יש מתירים לצרפו, כידוע ממרנן ה”אגרות משה” ועוד, והרבה “אוהבי ישראל” אוהבים לצרפם, למרות שהמשנ”ב (סי’ נה) כ’ בשם הפמ”ג שלא לצרף מחלל שבת וכן דעת רוב הפוסקים, וכאן נעשה העולה להר הבית יותר חמור ממחלל שבת].  

וכה אמר רבינו שליט”א: אחד אמר שמי שעולה להר הבית – א”א לצרף אותו למנין…

אני לא יודע… לא אמרתי לעלות… לא אמרתי לא לעלות… אני קטנתי… אני תרנגול… זה לא קשור אלי כן או לא, אני לא אומר כלום…

לבא בתוך ציבור ולומר שמי שעולה להר הבית לא מצרפים אותו למנין, זה דברים בטלים ומבוטלים!!… והוא צריך לחזור בתשובה…

אני מציע לו ופונה אליו, תחזור בתשובה, אל תפסוק, אתה לא מאן דאמר… אתה לא מאן דאמר… כל אחד ישאל את רבותיו… אתה לא הרב של המקום…

אתה לא יכול לומר אי אפשר לצרף למנין… למען ה’, מספיק צרות יש לנו… אתה לא יכול לפסוק את זה, למדת את כל הרדב”ז?? את כל החשבונות שמה… אתה לא בדקת!! אתה יכול לומר שאמרו שאסור… עד כדי כך לומר שא”א לצרף למנין, חוששני שמי שאומר את זה, אותו אולי אסור לצרף למנין…

למען ה’ תפסיקו עם הביטויים האלה… אל תתן חץ כזה… עכשיו אנשים מתביישים לבא למנין… אתה יכול לומר להם אסור, תסביר להם את ההלכה, בא נראה אותך אומר דברים בהלכה, תדבר על שילוח מחנות… צריכים שבעה נקיים שם על כל סוגיא וסוגיא… בא נראה אותך…

לא להתבטא בצורה הזאת… מספיק כבר… תגיד לי נראה שאסור… אשריך… אני לא אומר כלום… מספיק עם המחלוקות האלה… כל השנאת חנם הזאת… מספיק!!

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הגר”ד קוק שליט”א מגיב בכאב לדברי חכם אחד שאמר לא לצרף למנין את מי שעולה להר הבית הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

א. מעשה שהיה לפני כחדש ימים באחד [בן 65] שכרתו לו רגל אחת, ובנו [ידידי רי”ד הי”ו] היה מטפל בו ומחליף לו בכל פעם שעושה צרכיו, ולאחר איזה שנים רגלו השניה גם היתה מסוכנת מאד, ואמר לי הבן שכבר אינו עומד בזה, והגם שהיא מצוה חמורה שבחמורות בתורה (ירושלמי ריש פאה), אין כח הסבל שלו עומד בזה, כיון שרגלו השניה של אביו גם היא מלאה מוגלה והמצב נורא ממש, וא”א לסבול הריח וכו’, ונזכר כעת בד’ רבי יוחנן בקידושין (לא ע”ב) “אשרי מי שלא חמאן” [אשרי מי שלא ראה את הוריו דהנסיון קשה].

ב. וביקשני לשאול את פי קדשו של רבינו הגר”ד קוק שליט”א אם מוכן לומר לאביו שילך לבית החולים, ושיעשה מה שהרופאים אומרים, וידוע מראש שיגידו לכרות את הרגל השניה בדחיפות, וכפי הנראה אביו חושש מזה. והוסיף, שאם רבינו שליט”א לא יסכים בזה לדעת הרופאים, הוא מאד חושש שכבר לא יוכל להתעסק בכיבוד אביו, וכעין מ”ש בקידושין שם ברב אסי שאמו היתה מטריחתו מאד בדברים שאין הדעת סובלתן, והניחה והלך לא”י, וכן נפסק ברמב”ם (פ”ו מממרים ה”י) ובשו”ע יו”ד (סי’ רמ ס”י), וגם כאן קשה עליו המצב הנוכחי כמו גדר נשתטה אביו.

ג. ואמר לי רבינו שליט”א: אני לא אומר לאבא ללכת לשם, כי ברור הדבר שהם יזדרזו לכרות לפי מה שיראו, וא”א להכריח אדם לעשות זאת, ושאלתי את רבינו שליט”א, אבל הלא זו עצה טובה עבורו לכרות את רגלו שהיא נמקה כפי הנראה לעין, וא”כ כל רגע שהוא מוטל כך זו סכנה בפועל ולא יוכל לחיות זמן זמנים, והשיבני רבינו שליט”א על אתר, וכי אתה חושב שהניתוח אינו מסוכן?! הרי באמצע הניתוח הוא יכול למות, בפרט בגיל כזה, זה לא פשוט כלל ועיקר הניתוח הזה, ולכן אם החולה עצמו לא מבקש את הטיפול, א”א להכריחו לעשות כריתה שמזעזעת את כל נימי הדם וכו’.

ד. סוף מעשה, שהלחיץ הבן את אביו מאד, והתחנן לפניו שישמע לעצת הרופאים וכו’, והלכו לבית החולים, והסכים האב בלית ברירה לניתוח הקשה, לאחר שהרופאים הראו לו בעליל שיש תולעים ברגלו, וכמה דק’ לפני הניתוח התקשר לבקש ברכה שהכל יעבור בשלום, ובעת הניתוח נדם לבו וכמעט שאבדה תקוה, ונלחמו על חייו במשך עשרות דקות, עד ששב לחיים, ולקח זמן רב שהתאושש מעט, והוא כעת מוטל בלא רגליו בבית זקנים. ואמר לי הבן, תראה כמה גדולים דברי מרן שליט”א שכאשר דיבר כן ממש הוה עובדא.

ו. ואמרתי קמיה רבינו שליט”א, דהלא ידוע מה שהיה רגיל להביא שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א מד’ התוספתא במסכת שקלים (פרק א הלכה ו) “משישבו במקדש, התחילו למשכן משכנו ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן, משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו, והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפואתו, כך אמר הקב”ה משכנו ישראל על שקליהן, כדי שיהו קרבנות הצבור קריבין מהן, מפני שקרבנות הצבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים” וכו’. ע”כ. [וכן הביאו ראיה זו בשם הגרח”ק בס’ “דרך שיחה” ח”א (עמ’ רנד), וע”ש בח”ב (עמ’ שפז), ובס’ צבא הלוי (סנהדרין פד ע”ב). ועוד].

ז. ואמנם ידוע מש”כ הפוסקים [הביאותים במק”א] דלאו בכל דוכתא אפשר לפסוק ע”פ “משלים” שהביאו חז”ל, מ”מ הלא חזינן שכן היה “נהוג” בזמן חז”ל לעשות פעולת כריתה לרפואה, כמ”ש בע”ז (י ע”ב) בעובדא דקטיעא בר שלום, וכ”כ בהדיא הרופא הגדול רבינו הרמב”ם (פ”ב מממרים ה”ד). ע”ש. וכ”כ המג”א (סי’ שכח סק”ו) בשם תשו’ הרדב”ז ח”א (סי’ סז), שאם החולה לא רוצה לקבל התרופה, כופין אותו לקבלה. וכ”ה הפ”ת ביו”ד (סי’ קנה סק”ד). והגאון יעב”ץ בס’ “מור וקציעה” (סי’ שכח) הוסיף ע”ז, שכופין על החולה אם צריך לכרות לו רגל, וכדכתיב “לא תעמוד על דם רעך”. ע”ש.

ח. ועל זה השיבני מרן שליט”א: למרות ד’ האחרונים הללו, אין הלכה ברורה לכרות רגל בעל כרחו של אדם, וגם ד’ התוספתא א”א להורות מהם הלכה פסוקה בכל מקרה, ובפרט בגיל כזה שמעשה הכריתה עצמו מסוכן ולא פשוט, ונמצא שהולך מן הפח אל הפחת. ועל כן המסקנא היא שרק אם הוא עצמו מבקש זאת אז יש רשות לרופא לעשות כן ותל”מ. עכ”ד מרן שליט”א.

ט. שו”ר כעין זה [קצת] בתשו’ “אגרות משה” חיו”ד (ח”ד סו”ס כד) וז”ל: ואם יש חולה שצריך ניתוח להצילו, ויש רוב גדול שיצליח הניתוח, יש לעשות לו הניתוח גם כנגד רצונו – כל זמן שאין חשש שעצם מה שכך מכריחים אותו יגרום לו סכנה גדולה יותר. עכ”ל. וע”ע באגרו”מ חחו”מ (סו”ס עד). וכן מצאתי כעת כעין ד’ רבינו שליט”א בשו”ת “תשובות והנהגות” ח”ג (סו”ס שסג, ד”ה חולה). ע”ש. [ואכתוב למשמרת מה ששמעתי מאנשים נאמנים וצדיקים שהיו קרובים למרן שר התורה זיע”א, שאמר בבתי גוואי כמה פעמים, שא”א לסמוך למעשה על מה שהובא בשמו בס’ ד”ש הנ”ל].

י. וע”ע למהרש”ה וואזנר בשו”ת “שבט הלוי” ח”ח (סו”ס רנא) בענן כפיית החולה לעשות טיפול רפואי, שלא תמיד יש לכפות, והכל לפי דרגת האדם בבטחון, וגם כשיש לכפותו, אין לעשות כן אלא ע”פ דעת תורה וכו’. ע”ש. ונפק”מ לאשה שע”פ דעת הרופאים יש לה חשש סכנה בלידה רגילה, והיא לא מסכימה ללדת בניתוח, שא”א לכפותה ע”ז, וכמ”ש בשש”כ (פל”ו הערה ד). ועמש”כ הגר”י נויבירט זצ”ל בהערה שם. ועמש”כ הגר”י זילברשטיין שליט”א ב”חשוקי חמד” (שבת קח ע”א, בכורות כ ע”א, ועוד דוכתי).

יא. וזכרוני לפני כשנה שנשאלתי מידידי ר’ אלדר אהרן הי”ו שזקנתו בת 90 לערך הוצרכה בדחיפות לכריתת רגל לפי דברי הרופאים, ואמרו לבני המשפחה שאם לא יכרתו מהר יכולה למות בכל רגע לפי מה שהם רואים את עצמת הנמק שיש שם, ואמרו כל בני המשפחה שלא מעניין אותם כלל מדברי הרופאים אם לא ישמעו את חוות דעתו של מרן שליט”א, ומרן ענה מיידית, “לא לכרות ולהשאיר בידי שמים, בגיל כזה לא נוגעים בגוף עד כדי כך”, ואכן כן עשו ולא נתנו לרופאים לחתוך בבשרה ונותרה בחיים עוד כמה חדשים, היפך גמור מגוזמת הרופאים. [ולפני כ’ שנה לערך כשהייתי בביתו נאוה קדש של מרן הגרע”י זיע”א, אמר לן בזה”ל, “הרופאים משוגעים אוהבים לייאש” וכו’. עכ”ל].

יב. ואציין כאן מעשה מדהים שהובא בס’ “ורפא ירפא” [לזכרו של הרב ד”ר ישעיהו לוי ז”ל, עמ’ קצו], “מעשה וקבעו הרופאים בביה”ח כי יש לכרות רגלה של חולה לאחר שהתנפחה מאד, בני המשפחה התקשו לקבל את ההחלטה, אך הרופאים הזהירום כי אחרת עלולה האשה למות. הקרובים פנו ביאוש לרופאים רבים, ביניהם ד”ר לוי זצ”ל, לאחר שערך בדיקה קצרה קבע, הרגל בריאה – יש בעיה אחרת, הוא ביקש לערוך בדיקת פה, ולאחר שמצא שן רקובה ביקש לפתור בעיה זו בדחיפות, רופא השיניים פתר את בעיית השן – והרגל התרפאה“.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סיפור מדהים על פסק הרופאים לכריתת רגל והוראת הרב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.