חוט המשולש ט”ו שבט, ט”ו אדר, ט”ו ניסן

[ל’ יום קודם הפורים, וסוד ברכת האילנות בר”ח ניסן]

הנה ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילן, וידוע שבו תיקון חטא אדם הראשון באילנא דחיי, ובו מתפללים על האתרוג (כמבואר בבני יששכר ולשון חכמים), אשר רמוז בו אל תבואני רגל גאוה, של נחש המתגאה וכופר, שמחמת רגל גאותו נקצצו רגליו כנודע. והאתרוג אמרו בו (סוכה לה ע”א) דטעם עצו ופריו שוה, והיינו מצב תיקונא דבריאת העולם. [ע’ רש”י (בראשית א, יא), דהאדמה לקתה עם האדם על שלא קיימה ליתן טעם בעץ כמו בפרי. ודו”ק].

וענין קיום האדם בשלימות מידת יסוד, נקשר בקיום עצי [ר”ת צדיק יסוד עולם] השדה, כי האדם עץ השדה, וכתיב בעץ “לא תשחי’ת את עצה”, והיינו שורש “שיח’ת ארצה” דכתיב בקלקול הקודש, וריבוי ברכות בט”ו בשבט, שהוא ענין העלאת מיני העץ למקום עליון, הוא תיקון ועקירת ההשחתה, וכדמוכח בברכות (לה ע”ב) שבחסרון ברכה נעשה “חבר לאיש משחית”, ומרובה מדה טובה.

והנה איתא בגמ’ (פסחים ו ע”א) שלשים יום קודם החג שואלין ודורשין בהלכות החג. ובודאי שיש כאן ענין של הארת החג ל”י קודם החג. [אכן בפורים ליכא לדינא דל’ יום קודם כמ”ש התוס’ במגלה (ד ע”א, ד”ה מאי). ע”ש]. ומשמע בפנימיות הענין כי ט”ו בשבט שבו תיקון האכילה וכל דיני היוצא מן השדה, ומנהג ישראל בחיזוק הנושא של ברכות בכונה, דין הכנה דרבה לקראת פורים שבו ביטול קטרוג החטא של עץ הדעת, כידוע מהגמ’ דחולין (קלט ע”ב) המן מן התורה מנין, המן העץ וכו’. ופרש”י דכאן יש שורש לתליית המן על העץ. ובספרים ביארו דשורש קטרוגו בחטא עץ הדעת [שגרם פיזור ופירוד כמבואר בעירובין (יח ע”ב), וכלשון המן “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד”, ולית דידע לישנא בישא כהמן, דהיינו שורש נחש הקשור ב”בעל הלשון” כנודע], ונתקיים בו ויפול בשחת יפעל.

וידוע שביום טוב ענין מצות סעודה הוא חשוב יותר משבת, ואמנם הרמב”ם בהלכות פורים כתב כיצד מתקין סעודה חשובה לפורים, והעירו שלא עשה כן הרמב”ם בהלכות יו”ט, ומטו משמיה דהגאון מבריסק זצ”ל שביו”ט האכילה היא בגדר אמצעי להשגת מצות שמחת יו”ט, לא כן בפורים שיש מטרה בעצם מעשה הסעודה [ושורשו בפסוק “ימי משתה ושמחה”]. וביאור הענין שיש ענין בעצם האכילה בפורים, יתבאר לאור הנ”ל כי כאן איכא תיקון אכילה של עץ הדעת.

ואמר רבינו הגר”ד קוק שליט”א דהיינו סוד מה שאמרו במגילה (ז ע”ב) על אביי שכאשר הלך מבית רבה לבית מרי בר מר היה שבע, ושם הגישו לו ששים קערות שיש בהם ששים מיני קדירה, ואכל הכל וביקש גם לאכול הצלחות שבהם היה המאכל. וגמרא זו היא כחידה עלומה. וביאר רבינו שליט”א, כי התיקון בעצים הוא על ידי שיחזור הגדר של “טעם עצו ופריו שוה”, והמאכל בתוך הצלחת הוא כדוגמת הפרי בעץ, וביקש לאכול גם הצלחת להורות על תיקון החטא ומצב מתוקן של טעם עצו ופריו שוה. עכת”ד. [והרבה הרבה יש להרחיב בענינים הללו. ואין הזמן גרמא].

והיינו ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, היפוך אותיות קרי כנודע, ועקירת עמלק זורק המילות אשר קר’ך בדרך בטומאת קרי של כפירה. וסמיך ל”ויקר” ששון זו מילה. כי מרדכי פעל תיקון גדול, והוא דורש טו’ב לעמו ודובר שלו’ם לכל זרע’ו, שהכל הולך אחר ענין שלימות היסוד כנודע. ו”שבט” בגימטריא “קרי” [ע”ה], כמ”ש בסה”ק פלא יועץ (להרה”ק מהארנסייטפל).

ואחרי ככלות תיקון ט”ו בשבט ופורים, מגיע זמן ראש חודש ניסן שבו מנהג ישראל לברך ברכת האילנות [וכך הוא על פי סודן של דברים, וכן רמוז בלישנא דגמרא (ברכות מג ע”ב) האי מאן דנפיק ביומי דניסן], ויש בזה תיקון מפורסם לנשמות הנפטרים, וכנודע בכוונת הברכת ב”בריות טובות ואילנות טובות” של הרי”ח הטוב זיע”א, [ומפורסמת בזה עובדא דמהר”י ענתבי זיע”א מארם צובא]. וידוע דזמן ההשרשה הוא י”ד יום, והיינו י”ד יום מט”ו בשבט עד ר”ח אדר, ואח”כ ל’ יום של חודש אדר שהם בגדר ל”י בשנה חשיבי כשנה, ואז בא תיקון הנפטרים בברכת האילנות. ונמצא דכל הברכות של ט”ו בשבט, יש בהם הכנה גדולה לתיקון הנשמות של ראש חודש ניסן.

העולם אומרים, “יש להזהר במה שמוציאים מהפה יותר ממה שמכניסים לפה”, וכמה נאה שיחה זו, ובפרט שלפעמים נכשלים בנושא של כשרות מה שמכניסים לפה, ומבלי משים מזלזלים ברבנים חשובים העומדים ומעידים על כשרות דבר מסויים. ורוב פעמים הזלזול והלשון הרע שבזה, הוא הרבה יותר חמור מה”הצלה” שמבקשים למנוע אחרים מלהכשל באכילה מאותה כשרות.

ושורש המשפט הנ”ל השגור בפי ההמון, משתלשל הוא מיסודה של תורה, [כמו כל הא דאמרי אינשי כמבואר בב”ק (צב ע”ב) בהרחבה], שהרי אכילת איסור הראשונה היא אכילת חוה מעץ הדעת, והגרמא לאכילה זו היא מחוסר זהירות של הנחש בדברים היוצאים מפיו, וזה הביא השחתת עולם, הרי לנו בהדיא דיותר זהירות צריך במה שמוציאים מהפה. ועמש”כ בזה רבינו הגר”ד קוק שליט”א בס’ “אוריאל” (ח”ב עמ’ סא) בדרך עמוק יותר.

לצערינו, רוב ככל המאכלים שמגיעים האידנא לשלחן הבית היהודי בט”ו בשבט הם לא מוגדרים כלל פירות, ופעמים שאפי’ לשליש ולרביע לא שמענו, מפני כל התהליכים הכימיים הקשים שמעבירים את הפירות הללו, וכפי שנודע כל הפירות הללו מאבדים לגמרי את טעמם וצבעם וכו’, ואינם אלא כסבל הנושא על גבו חומרי טעם וריח מסוכנים [כהגדרת הגר”ד קוק שליט”א],

ומטעם זה היה מורה אלופינו הנערץ מהר”ר יעקב יוסף זצוק”ל לברך על החומרים הללו שהכל נהיה בדברו. והראני רב אחאי מהר”ר יוסף חיים שליט”א להגא’ רבי גבריאל חיים נוייפלד שליט”א בשו”ת מרבה חיים (סי’ יא) שהעלה לברך עליהם שהכל. וכן נוטה מאד דעת רבינו הגדול ר’ דוב הכהן קוק שליט”א. [מלבד מה שאומר שאין לאכול מהם מצד שמירת הגוף, ויש לזרוק הכל לזבל, ובל תשחית דגופאי עדיף כמבואר בשבת (קמ ע”ב). ואכמ”ל].

וכל זה נובע בשורש הרוחני מחמת הכפירה שמבקשת לשלוט בעולם, ומנסה להעלים את גילוי ה’ בכל דבר אפשרי, לדוגמא חלב אם שמניקה את בנה הרי זה גילוי ה’ עצום של תחיית המתים בדם הנהפך לחלב, ובאה שליטת הסט”א ועוקרת החלב ומביאה חומרים הורסי בריאות, וכן על זה הדרך בכל האכילה המתועשת שיש בה חומרים גרועים שהורסים את הגוף, ומזה פתח לריבוי מחלות קשות בדור האחרון, וגם בענין הפירות, ממיתים את חיות הפרי ומביאים אותו מת כאשר הוא נושא על גביו את החומרים הרעים.

ואמר לי מרנא הגר”ד קוק שליט”א דהדבר פשוט וברור שבריאות הנשמה ובריאות הגוף תלויים זה בזה, ולכן רואים אצל צדיקים שמקפידים מאד על שמירת הבריאות, ונזהרים מעודף אכילה שמבואר ברמב”ם שזה אם כל חולי, וככל שהאדם שומר על נשמתו יותר, הדבר מתבטא גם בשמירת גופו. והרבה יש להרחיב בזה.

בברכה ובאהבה רבה

יקותיאל דטבריה

קצת פניני ברכות ממרן הגר”ד קוק שליט”א

בלא שום משא ומתן וציונים מחמת חוסר פנאי

ממתק הנקרא קוקוס

יש בו קוקוס טחון ונראה לעין, אלא שיש בו תוספת מרובה של סוכר וכו’, אמר רבינו שליט”א דאמנם מצד רוב החומר, אין כאן קוקוס, אבל אין הכרח ברוב, ומכיון שהחלק הדומיננטי בממתק זה הוא הקוקוס כאשר אוכל חיך יטעם, ושמו מוכיח עליו וגם טעמו, נמצא דהתוספות שיש בו באים לשרת’ו, וממילא יש לברך בשמ’ו, וכן נוהג רבינו שליט”א לברך עליו בורא פרי העץ.

במבה

היתה תקופה שבירך על במבה אדמה אך שוב חזר לברך שהכל כאשר בירך מאז.

שניצל

דעת רבינו שליט”א ברורה שיש לברך בורא מ”מ על שניצל שיש בו מעטה של פירורי לחם, ואינו רגיל כלל לעשות חילוקים בין גודל המעטה או גודל העוף שבתוכו, דכל שנותנין אותו בכדי ליתן טעם טוב בשילוב המאכל, הרי שהברכה היא בורא מ”מ.

חומוס ביתי ופלאפל

סלט חומוס ביתי אשר רגילים לטבל את הלחם בתוכו או למורחו בפרוסה, דעת רבינו שאם אוכל החומוס בפני עצמו יש לברך עליו בורא פרי האדמה. וכן היא ברכת הפלאפל הביתי שנעשה מחומוס.

מין שבעה של חו”ל

דן רבינו שליט”א בהיו לפניו מין שבעה של חו”ל ופרי שאינו ממין ז’ של א”י, האם יברך קודם על פרי של א”י או דמעלת מין ז’ היא בחפצא ולא איכפ”ל שגדל בחו”ל. והענין בז’ המינים הוא, שהם חפצא משובח ומחמת שבחו העצמי נשתבחה בו א”י, [וידוע דשבעת  הרועים כנגד שבעת המינים], ואין שבחם מתחיל מחמת שגדלים בא”י, אלא איפכא, א”י משתבחת בהם.

לקיים מילי דברכות

רבינו שליט”א רגיל לחזור על דברי הסטייפלר זיע”א שכאשר ההורים בבית מברכים בקול ובכונה על כל מאכל ומשקה הנכנס לפיהם, הרי שיש בזה ערובה טובה שהילדים יהיו יראי ה’. ובכל פעם כשבאים הורים להיוועץ עמו על נושא חינוך הילדים, רבינו שב לעורר על זה, ואומר שאין לבקש עצות מרחוק, הכל בידינו בפועל, ואין לך דבר המועיל לחינוך הילדים יותר מחינוך ההורים עצמם.

אולי יעניין אותך גם:

• ימי השובבי”ם במחיצת הגאון רבי עובדיה יוסף זיע”א
• ימי השובבי”ם במחיצת הצדיקים
• הגר”ד קוק מגלה תיקון מיוחד לימי השובבי”ם

הפוסט ט”ו בשבט במרכז ימי השובבי”ם הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

למה ימי השובבי”ם בין ימי החנוכה לימי הפורים

בימים אלו זכינו לביאור חדש ממרנא ורבנא הגה”ק ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, השופך אור גדול על תיקוני התשובה של השובבי”ם, דוקא בין המצרים של ימי חנוכה ופורים, וזה תוכן דבריו הנפלאים.

גדר ימי החנוכה הוא זמן ראיה, כי כל העם רואים את הנרות ובזה איכא פרסומי ניסא, והכי אמרי’ בנוסח שלאחר ההדלקה “לראותם בלבד”, וזה כנגד תורה שבכתב שנאמר בה “וכל העם רואים את הקולות” וכו’, וגם ידוע דעיקר לימוד תורה שבכתב הוא בראיה מתוך הספר, דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה.

אך ימי הפורים גדרם הוא שמיעה, כי מצות קריאת המגילה נקראת בחז”ל “באין לשמוע”, וזה כנגד תורה שבע”פ שלא נתנה להכתב רק לשמוע, [ורק משום עת לעשות כתב רבינו הקדוש את המשניות].

והנה תורה שבכתב נקראת דוכרא כנגד טיפת הזכר שהוא המשפיע, ותורה שבע”פ נקראת נוקבא המביאה את יצירת הולד, [וכמבואר יסוד הענין בזהר (שמות, דר”ה ע”א), וכן נרמז בחגיגה (יד ע”א) כמ”ש הגרי”א חבר בחידושיו (שיח יצחק הנד”מ עמ’ תכט). ומצוי בכתבי הגר”א מוילנא, ועוד. ועמש”כ בס’ זכר דבר הנספח לזכר עשה (סי’ כה). ע”ש].

וזהו סוד ימי השובבי”ם בינייהו, כי הכונה היא לתקן את המעצור בין הטיפה להולדה, שזהו פגם הברית. ולכן בימים הללו התשובה יפה לכפר על חסרון הקדושה. עכת”ד רבינו הגדול שליט”א.

אולי יעניין אותך גם:

• ימי השובבי”ם במחיצת הגאון רבי עובדיה יוסף זיע”א
• ימי השובבי”ם במחיצת הצדיקים
• הגר”ד קוק מגלה תיקון מיוחד לימי השובבי”ם

הפוסט למה ימי השובבי”ם בין ימי החנוכה לימי הפורים הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרנא ורבנא הגאון רבי עובדיה יוסף זיע”א

כשהיה רבינו עובדיה זיע”א בצרפת, שאלו רב אחד, על מה ולמה זכה כבודו לזכירת התורה מופלאה שכזאת, והשיבו הרב על אתר, זה משום שכאשר הייתי יושב בבית הדין, והיו באות נשים לבית הדין, מעולם לא רמו עיני להסתכל באשה. וכבר אמרו בעלי רמז, שזה כתוב בפסוק ולא תתורו אחרי לבבכם וכו’ למען תזכרו. וכן מפורסם מהגאון לב שמחה מגור זצוק”ל על רבינו יוסף רוז’ין, בעל הספרים הנוראים “צפנת פענח”, שהיה יודע כל התורה כולה עם כל קוצו של יוד, מפני שהיה שלם במידת יסוד.

וזכורני סיפור מידידינו בנש”ק הרה”ג רבי משה יוסף שליט”א, בנו של הגרע”י זיע”א, שבסוף ימיו של רבינו הגדול היה לו כאב גדול מאד, שלא נתן לו מנוח לעסוק בתורה, ואפי’ לישן לא היה יכול כדבעי, ולבסוף כשהובא הרופא ובדקו ראה פצע בעייתי באיזור השייך מתחת לאבנטו, ואז שאל ר’ משה את אביו, אבא, למה לא אמרתי לי מלכתחילה שיש לך פצע, והשיבו הרב מיד, ומהיכן לי לדעת, וכי נראה לך שאסתכל שם, הלא אסור להסתכל במילה… [ע’ שבת (קיח ע”ב), וסנהדרין (צב סע”א), וזהר (פ’ קדושים, דפ”ד ע”א). ואכמ”ל]

ואמר רבינו הגדול הגר”ד קוק שליט”א, כי מי שאומר שהגרע”י היה זכרן הוא מבזה אותו, כיון שענין הזכירה הוא שהאדם רואה איזה ענין וזוכרו, וזה שייך בכשרון מסויים שלפעמים הוא מולד, ולפעמים בא על ידי מאמץ, אבל הגרע”י והתורה חד אינון ממש, הוא לא זכר את התורה, אלא הוא עצמו התייחד עם התורה, וכל מה שראו עיניו היה בהסתכלות של תורה.

כבר סיפרו (בספר היקר “עמודי שש”) ששאל מרן המשגיח הגר”י לווינשטיין זיע”א את הגרש”ש קרליץ, איך הוא יושב בבית הדין, ולא מפריע לו כל הלכלוך ששומעים שם, והשיבו הגרש”ש זצוק”ל, כשאני שומע את הבעל, אני שומע את הטענה שלו שמבוארת בתשו’ הרשב”א, וכשאני שומע את האשה, אני שומע את התוכן של דבריה שמבואר באבני מילואים, ואמרו שהמשגיח נהנה והתפעל מאד מתשובה זו.

ידוע כמה רבינו עובדיה זעק על פרצת הפאה הארורה, אשר ממנה תוצאות מות רוחני בכמה מישורים, וכל זה היה משום שלא יכל יוס’ף להתאפק בראותו פרצה בעניני קדושה, והיה מדבר בחריפות נוראה ממש. ואמר פעם, איני רוצה שיעשו לי הקבלת פני רבו בגן סאקר ולא בשום מקום, אם זה גורם שבחור אחד יראה בחורה ויכשלו בעניני קדושה. וכתב בס’ “טהרת הבית” בתוקף על רופאים המטפלים בנשים. ופעם כשהגיע להתארח בבית מסויים, גילה שהחדר שנתנו לו לישן שם יש בו טלויזיה, ולא הסכים כלל להתעכב שם. והיה קורא על בעלי אינטרנט וכו’, “לא תביא תועבה אל ביתך”, ושלא להעלות אנשים אלו להיות חזנים או שוחטים וכעזה”ד.

נזכרתי כעת במה שסיפרה לי מרת אמי שתחי’ שהיא זוכרת לפני כארבעים שנה שהיה חכם יעקב זצוק”ל בנו של מרן ע”ה בא אליהם הביתה, ובכל פעם שהיה מגיע לבקש את אבי שיחי’, והיא היתה פותחת את הדלת, הוא כבר היה מוכן מראש כשעיניו נעוצות בקרקע, ומעולם לא הרים את פניו כלפיה.

אצל הצדיקים כל השנה זה עבודת קודש ולא רק ימי השובבי”ם, ויהי רצון שנזכה ללכת באורחות צדיקים, ונעלה במעלות הקדושה והטהרה אמן.

אולי יעניין אותך גם:

• על הספדו המרטיט של ר’ טוביה פולק שליט”א
• על רבינו עובדיה זיע”א והגאון מהרי”ח סופר שליט”א
• “שמיכה” מקצת מפשטיה וסודותיה
• מי ראוי להוכיח, ואיך מוכיחים

הפוסט ימי השובבי”ם במחיצת הגאון רבי עובדיה יוסף זיע”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

בין האדמו”ר מקרעטשניף קרית גת שליט”א

למרנא הגר”ד קוק שליט”א

שאל האדמו”ר את הגרד”ק שליט”א, איך אדע שאני עושה באמת נחת רוח לה’, הרי כל כך חזק היצר של פניות וכו’. והשיבו רבינו, אם אדם רואה בעצמו שינוי במידות זה סימן שהוא באמת עובד ה’, ושאל האדמו”ר, ועדיין אולי גם השינוי במידות יש בו פניות וכו’, ואמר רבינו שליט”א בנחרצות, דשינוי מידות אמיתי, שהאדם מצליח לגבור על תאוה וכבוד וכו’, זה סימן ברור לעשיית רצון ה’, ומי שאינו עושה רצון ה’ לא יוכל להגיע לשינוי הנ”ל.

ושוב דברו מענין עבודת התפלה, ואמר הגרד”ק, בתפלה אני מתאמץ הרבה יותר מלימוד תורה, בלימוד יש לי טרמפים, מחבר מכאן לכאן, מצליח לזהות דברים עלומים על ידי השוואות וכיו”ב, אבל בתפלה לא שייך ענינים כאלו, זה מאמץ כל רגע ורגע. [וידוע שכבר אמר כן בקיצור החזון איש זיע”א].

בהזדמנות אחרת אמר רבינו, כי היום לא מצוי כל כך לחדש בתורה כמו הקדמונים, ועיקר החידושי תורה היום הוא חיבורים ממקום למקום, כגדר המתווכים והשדכנים, שמחברים ענין לענין, וזו הסיבה לריבוי שדכנים ומתווכים בדור האחרון, כי הכל מושפע מן התורה.

אולי יעניין אותך גם:

• על הספדו המרטיט של ר’ טוביה פולק שליט”א
• על רבינו עובדיה זיע”א והגאון מהרי”ח סופר שליט”א
• “שמיכה” מקצת מפשטיה וסודותיה
• מי ראוי להוכיח, ואיך מוכיחים

הפוסט שיח צדיקים בין האדמו”ר מקרעטשני לגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

אמש (ליל כח טבת תשפ”א) ביקר האדמו”ר מלעלוב ניקלשבורג שליט”א בחדרו של מרנא הגר”ד קוק שליט”א, ודברו כשעה ארוכה בעניני השעה ובחידושי תורה, ועל זקינו הגאון הקדוש ר’ דוד מלעלוב זיע”א.

הגר”ד קוק שליט”א אמר [ושמענו זאת ממנו כ”פ], כי הוא מכוין בכל תפלה בברכת השיבנו אבינו לתורתך, על כמה ענינים וכמה צדיקים, ומכללם, שיזכה לאהבת ישראל כמו שהיה לר’ דוד מלעלוב זיע”א.

ואמר לו האדמו”ר שליט”א, כי זקינו ר’ דוד אמר על הפסוק (שמות ה, ז) “לא תוסיפון לתת תבן לעם ללבון הלבנים” וכו’, דהכתיב הוא “לא תאספון”, וצ”ב למה התורה כתבה בכאן אות א’, שהיא כמיותרת. וביאר ר’ דוד, כי ידע פרעה שבכח אהבת ישראל ואחדות יכולים לצאת מיד מעול מצרים, ולכן גזר שלא יאספו להיות יחדיו…

ובהורמנא יש להוסיף, זכר לדברים, כי עם ישראל נמשלו לדגי”ם, כדכתיב בזרעא דיוסף וידגו לרוב וכו’, אשר תיקונם באסיפ”ה ללא שחיטה, וזה סוד מזל אדר דגים, דתיקונא דיליה “לך כנוס את כל היהודים”. ודו”ק. והנה יוסף הוא מידת היסוד, שהוא תיקון ברית קודש, והיינו סוד ימי שובבי”ם, לקבץ פזורינו מארבע כנפות הארץ והיו לאחדים, וככל שמסירים הפירודא ועושים כינוס ואיסוף בישראל, יש יותר חיבור ליוסף המאסף, והיסוד הוא השלום כנודע.

וסוד יציאת מצרים [שהוא תיקון שובבי”ם] בעבור שלא היה דלטוריא ביניהם (כמפורש במדרש), היינו שלא היה פירודא של לשון הרע. וזו כונת מקבץ נדחי עמו ישראל, ר”ת מנע”י קולך מבכי וכו’ ושבו בנים לגבולם, שנאמר גבי רחל אמו של יוסף. והבן.

והגר”ד קוק שליט”א אמר בעיקר הענין של לשון לא תוסיפון שאמר פרעה, שיש כאן התנוצצות של “פן יוסיף להכותו”, שהתורה אסרה להוסיף על “ארבעים יכנו”, ומנין “ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה” הוא כנגד ארבעים של מלקות, ועתה שהגיע הזמן, מיד חזרו ישראל לגדר “אחיך” שאסור להכותו, ולכן מיד לאחר פסוק זה ושאר עניני העבדות, מתחילה גאולת ישראל.

הוסיף הגר”ד קוק על דבריו בענין כונת השיבנו עם ר’ דוד מלעלוב, כי יש לכוין בהשיבנו כעין השבת אבידה, וכל יהודי יש לו אבידה גדולה והיא כל התורה שלמד עם המלאך במעי אמו (כמבואר בנדה ל ע”ב), ועל זה יש להתפלל שנזכה להשיג כל מה שלמדנו שם, ואמר על עצמו שהוא מכוין זאת תמיד, ועל ידי תשובה עילאה אפשר להגיע גם לשם. [וסימנך השיבנו ה’ אליך ונשובה חדש ימינו כקד”ם, מי יתנני ירחי קד”ם. ע”ש בנדה. ודו”ק].

הצדיקים דברו על הגאון הקדוש ר’ אהרון מבעלזא זיע”א, והגר”ד קוק שליט”א סיפר מה שקרא בספרים שבן גוריון שר”י, שלח בזמן מבצע סיני שהיתה סכנה גדולה, וביקש מר’ אהרון מבעלא להעתיר בתפלה, ועמד ר’ אהרון ליד נרות השבת מעת הדלקתן עד מוצאי שבת, ולא זז מתפלה וכונות מיוחדות למען עם ישראל, ואמר לו האדמו”ר מלעלוב כי הוא היה נוכח באותה שבת עם ר’ אהרון, וזוכר איך שבשעת הקידוש רימז ר’ אהרון שיעשו קידוש והוא ישמע, וכך לא זז ממקומו במשך כל השבת.

עד כאן מקצת משיחתן של צדיקים, ויישר כח לידי”נ ר’ דוד שדה שליט”א שמזכה אותנו בתיעוד ושמירת הדיבורים לטובת הכלל.

יהי רצון שיהיו הדברים לע”נ מרת דינה בת אסתר ז”ל. [אמו של דוד שדה הי”ו]. וגם לע”נ זקנתי מרת אורה מונבר בת מלכה סלטנת שהיום מלאו שבעת ימים לפטירתה. תנצב”ה.

באהבת חברים

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• על הספדו המרטיט של ר’ טוביה פולק שליט”א
• על רבינו עובדיה זיע”א והגאון מהרי”ח סופר שליט”א
• “שמיכה” מקצת מפשטיה וסודותיה
• מי ראוי להוכיח, ואיך מוכיחים

הפוסט ימי השובבי”ם במחיצת הצדיקים הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מהגר”ד קוק שליט”א

שמעתי מראש ישיבה מפורסם שליט”א, שהיה לפני שנים רבות אצל רבינו הגדול ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, ושאל ממנו עצה טובה לתיקון פגם הברית, ואמר לו מורינו הרב שליט”א, כי העצה הכי טובה לזה היא, מידת השפלות והענוה, להיות סובל כל אדם באשר הוא, ולא רק זה שמוצא חן בעיניך, ויש לו אתך שיח משותף וקרוב אליך בהנהגה וכו’, אלא גם [ובפרט] מי שאינו כל כך מוצא חן בעיניך, ולא נח לך בקרבתו אליך, [ואין צורך להרחיב בדוגמאות], אותו תסבול ותקבל באהבה, ולא תכעס עליו ולא תדחה אותו מפניך, וגם בלבבך לא תכעס עליו, ואפי’ כשהוא מטריד וכו’. זהו תיקון גדול לפגם הקדושה.

והנני לספר כאן עובדא נוראה שסיפר לי ידיד נפשי ר’ מיכאל חודר שליט”א, כי פעם אחת ראה את רבינו שיש צער על פניו, ושאלו בעדינות מה זה ועל מה זה, ואמר לו כי יש לו צער על זה שכעס בלבו מעט על יהודי, והמעשה היה, שבא אותו אחד כמה פעמים לבקש צדקה מהרב, ולאחר כמה פעמים שכבר הגזים, היה לרב בלבו איזה כעס על השנות הבקשה יותר מדאי פעמים, ואמר לו ר’ מיכאל, הלואי זה יהיה העבירות שלנו, ובפרט שהכעס הזה מוצדק, כי אין זו מידת דרך ארץ [בלשון המעטה], להטריד כל כך לשני [ובפרט שהוא חשוב כרבינו שליט”א], כדי לקבל עוד ועוד. כמובן שרבינו שליט”א לא התנחם מזה כלל, ותבע את עצמו להיות שוה בנפשו בכל עידן ועידן, ועם כל אדם ואדם באשר הוא.

ובביאור הענין נראה ברור, כי העוון הגדול של פגם הקדושה, הוא גדר השחתת עולם כנודע, וכל תיקוני עוונות הם בתשובת המשקל, מדה כנגד מדה, ומכיון שיש בעוון זה השחתת עולם דהיינו לקיחת חיים והפיכתם למות, על כן הממית עצמו ומבטל כל עצמיותו, ומקבל כל השפלה ובזיון בלא כעס ורגשי נקימה, הרי שהוא מתקן במדה כנגד מדה, וככל שמרבה בענין זה הרי זה משובח.

וכבר אמר רבי אילעא בחולין (פט ע”א), אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנא’ “תולה ארץ על בלימה”, והנה ביאור פשוטו של מקרא הנ”ל, כי כדור הארץ עומד על לחץ אויר, וזהו תולה ארץ על בלי – מה, היינו בלא שום דבר שאוחז את הארץ להעמידה, וכמו כן מי ששותק ומחשיב עצמו כאויר שאין בו ממש הוא מקיים את העולם. וקיום עולם הוא תיקון ברור להשחתת עולם.

ויסוד לענין הנ”ל, דע”י שפלות וענוה יש תיקון לעניני קדושה, מצינו בדברי חז”ל (סוטה ד ע”ב) שאמרו על המתגאה דסופו שבא על אשת איש. ומרובה מדה טובה, דהענוותן זוכה לקדושה עליונה ורחוק מכל טומאה ופגם ח”ו. [וע”ש בחולין, יכול יגיס דעתו וכו’. ודו”ק].

וכן אמרו (פסחים סו ע”ב) על הגאוותן שמשכח תלמודו, והשכחה קשורה בטומאת רעיון, שמחמת פגם המחשבה, אינו זוכר קדושת התורה, אבל הקדושה מביאה זכירה כמו שרמזו בפסוק “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו’ למען תזכרו”. ורמזו על זה “שבשפלנ’ו זכ’ר לנו”. ועמש”כ בהרחבה בספרי זוט’א זכר עשה (סי’ קא).

ומצאתי שכבר כתב יסוד הנ”ל ע”פ הגמ’ דסוטה, בסה”ק ליקוטי מהר”ן (ח”א תורה קל) דשמירת הברית תלוי במידת הענוה.

ובס’ רביד הזהב (ר”פ עקב) כ’ בשם מהר”ר מאיר מפרמישלאן זיע”א שביאר הפסוק “והיה עקב תשמעון וכו’ ושמר ה”א לך את הברית” וכו’, כי והיה לשון שמחה כמאמר חז”ל, ועקב לשון ענוה כמ”ש “עקב ענוה”, ואם אתה זהיר להיות בשמחה וענוה, [דהא בהא תליא, כי הגאוה מביאה עצב, והענוה מביאה שמחה], אז ה’ יתברך שומר וממתין לך עד שתזכה לתיקון הברית, ולא תענש עד שתתקן ענין זה.

וזה סוד “אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה”, כי תולדות יעקב שהוא בחי’ עקב ענוה, הם יוסף, היינו מידת יוסף, שנקרא “טוב” (שהוא מנין י”ז), [כדכתיב בברית קודש דמשה רבינו “ותרא אותו כי טוב”. ודו”ק]. וע’ מגן אברהם מטריסק (ר”פ וישב). וראה כל מה שצויין במפתח למשמרת איתמר (עמ’ תקצח). וכ”כ הגה”ק תורת חיים מקאסוב (ס”פ נח, ור”פ וירא) כי מי שזוכה לענוה זוכה ממילא לשמירת הברית. וע”ש מה שביאר בזה.

וידוע דיוסף הצדיק הוא מידת יוסף, והתורה מאריכה בביאור הנהגת יוסף בענוה מופלאה כלפי אחיו, ונתברר למפרע כי מעולם לא עלתה על לבו מחשבת רוממות וגסות הרוח, כאשר חשדוהו בתחילה שרוצה למלוך ולמשול. וכן אמר דוד המלך בתהלים ממעמקים קראתיך ה’, שהוא ענין שפלות וענוה, ומסיים “והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל” וכו’, ומרמז לתיקון פ”ד תעניות של שובבי”ם.

ועמלק שהוא זורק מילות ישראל כלפי מעלה, ומקרר הרתיחה של תורה, מלשון טומאת קרי, הוא גי’ ר”ם, שהוא ענין הגאוה והשכחה, וכמ”ש “ורם לבבך ושכחת את ה”א”. וע”י ענוה מבטל קליפת עמלק. וגם המן עניינו גאוה כמ”ש למי יחפוץ המלך וכו’.

וכתיב “פני ה’ בעושי רע להכרית מארץ זכרם” וכו’, “קרוב ה’ לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע”, וביאר ב”פרי צדיק”, כי עושי רע הם השייכים בחטאי הקדושה, [וכמ”ש ויהי ער רע בעיני ה’], אבל נשברי לב הם בעלי ענוה, המתקנים את כל העוון הנ”ל, ומקבלים את ישועת ה’. ע”כ. והרבה יש להרחיב בזה, ולא כתבתי כי אם טיפה מן הים. וע”ע אמרי מנחם (ח”ג עמ’ צב), וקרן ישועה (מאמרי אדר סי’ ב אות יט).

וכבר אמרו הגדולים, שעיקר נסיון הגאוה וגסות הרוח, הוא בלומדי התורה שהיא הכבוד הגדול שיש בעולם, כי במה יתגאה מי שאין בו תורה, ודא לא קני מה קני, ולכן צריכים הלומדים להזהר טפי וטפי מרמות רוחא וקנטור וכו’, ויהיה הלימוד באהבה ובענוה, וכן אמרו בחולין שם על הפסוק “צדק תדברון” שאין לנהוג במידת השתיקה בדברי תורה, אבל אם מגיס דעתו טובה לו השתיקה.

 בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• התיקון האמיתי לפגם הברית
• מי ראוי להוכיח, ואיך מוכיחים
• דברים מיוחדים לכבוד הילולת הרמב”ם

הפוסט הגר”ד קוק מגלה תיקון מיוחד לימי השובבי”ם הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.