י”א אדר תשפ”א. פעה”ק טבריה לתורה.

יומא דהילולא של החיד”א [נטמן בליוורנו והועתק לירושלם], ומהר”ר אברהם בן אביר יעקב אביחצירא [טמון פה עירנו טבריה], והרש”ש בעל חידושי הש”ס, ומרנא הצפנת פענח זיע”א.

חיסון מאולץ

שאלה: בעל המפעל שבו אני עובד, מחייב אותי להתחסן, ומתנה בזה את המשך עבודתי אצלו, ברצוני לדעת האם מותר להתחסן במקום אונס כגון דא.

תשובה בקיצור:

הטוב וההגון ביותר הוא שלא להתחסן, וכל אדם מצווה על שמירת גופו, ועל כן לא יתחסן בשום פנים. וכבר הרחבנו בזה כמה פעמים. וכן היא הוראת מרנא ורבנא הגר”ד קוק שליט”א, והגאון רמ”מ קארפ שליט”א, והגר”מ צדקה שליט”א ראש ישיבת פורת יוסף. ועוד רבים וטובים.

ואם יש אילוץ קשה, כגון שמודיעים לו בהחלטיות ממקום עבודתו שיוציאוהו מהעבודה אם לא יתחסן, וכן אברך שמקבל הודעה כזו מראש הכולל שלו, ישתדלו למצוא מקום עבודה או כולל אחר. וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים.

ואם פשפש ולא מצא, ומטה לחמו ישבר מחמת יציאתו מהכולל או מהעבודה, אזי הוא נכלל בדברי חז”ל שהאדם מותר להכנס לסכנה מסויימת בשביל פרנסת ביתו.

אין רשות לראש כולל או לראש ישיבה להוציא אברך או תלמיד מהכולל ומהשיבה, בטענה שהוא מזיק לאחרים בזה שאינו מתחסן.

לצערינו הרב מאות רבות כבר מתו לאחר החיסון, ממש בסמיכות לקבלתו, אלא שמעלימים זאת מן הציבור, ועוד ימים ידברו, ה’ ירחם. ולכן ברור שהכופה על השני להתחסן, הוא מופקע מדרך החכמה.

ויישר כחם של כמה בעלי מפעלים ועסקים בטבריה, שהניחו לפועליהם שלא להזקק לסכנת החיסון, ושמעו לקול קריאתם של מרנן ורבנן הגדולים שליט”א, שיש לנקוט בענין זה בשב ואל תעשה.

נימוקים ומקורות:

א. הנה בבבא מציעא (קיב ע”א) דרשו רבותינו על הפסוק (דברים כד טו) “ביומו תתן שכרו כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו”, מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה, לא על שכרו. ופרש”י כל עצמו הוא מוסר נפשו עליו, לעלות בכבש גבוה וסיכן עצמו ליפול וכו’. וכיו”ב איתא בנדה (יד ע”א) הספנים כולם צדיקים, ופרש”י, שדרים בסכנה ולבם לאביהם שבשמים. ולכאורה צ”ב, מאחר שהזהירה תורה על שמירת נפש, וספק פקו”נ דוחה כל איסורי תורה, ואפי’ למיעוטא חיישי’ בנפשות כודע, א”כ אמאי התירה תורה איסור חמור זה במקום צורך הפרנסה.

ב. ויתכן ביישוב הענין עפמש”כ הגר”א וסרמן הי”ד בס’ קובץ שיעורים (כתובות לט ע”ב, אות קלו) אמאי דאיתא התם, וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר שומר פתאים ה’. וכעין זה איתא בענין אחר בע”ז (ל ע”ב), ר”א אומר, אוכל אדם ענבים ותאנים בלילה ואינו חושש, משום שנאמר שומר פתאים ה’. ובנדה (לא ע”א) תנא, המשמש מטתו ליום תשעים כאילו שופך דמים, מנא ידע, אלא אמר אביי, משמש והולך ושומר פתאים ה’.

וצ”ע בכל אלו, מאי שנא מכל ספק נפשות דמחמירינן ביה כולי האי, ולא סמכינן כלל על שומר פתאים ה’. וצ”ל, דאין האדם חייב להמנע ממנהג דרך ארץ, וממילא הוי כאילו אין בידו לשמור את עצמו, ואז נשמר מן השמים, אבל היכא שבידו להזהר, אינו בכלל פתאים, ואם לא ישמור את עצמו, הוא מתחייב בנפשו, ולא יהא משומר מן השמים. עכ”ד הגרא”ו. וע’ תורת חיים (ע”ז ל ע”ב). ודו”ק.

ג. וה”נ יש לומר דמנהג דרך ארץ הוא, שכל איש מביא טרף לביתו, וע”כ אינו מונע עצמו גם מלהסתכן בעבור זה בעלותו בכבש או בהיותו בספינה. ולפי כל זה יש לומר גם בנידון דידן, דכיון שכל אדם יוצא לעבודתו עדי ערב, על המחיה ועל הכלכלה, דהגם שיש נזק מחמת החיסון שעושה, ויש בזה גם כניסה לסכנה, אכתי י”ל שומר פתאים ה’. ועמש”כ ע”פ היסוד הנ”ל בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ מא), בענין זריקת מורפיום לחולה מיוסר. ושוב מצאתי שכ”כ בשו”ת מנחת שלמה תנינא (סי’ פו אות ב), וע”ש מש”כ לדון בזה.

ד. אך בעניותי עיקר דברי הגרא”ו הי”ד אינם מוכרחים בביאור דברי הגמרא, ואקדים מאי דאיתא ביבמות (עב ע”א) אמר רב פפא, הלכך יומא דעיבא ויומא דשותא לא מהלינן ביה וכו’, והאידנא דדשו ביה רבים שומר פתאים ה’. ופרש”י, יום המעונן, ויום שרוח דרומית מנשבת, והיא קשה מכל הרוחות. ולכאורה גם זה צ”ב, אם יש סכנה במילת הילוד בימים אלו, היכי מצינן למולו מחמת דדשו ביה רבים, אטו יכלי רבים להסיר הסכנה ע”י מנהגם.

ונראה ברור, דסכנה זו דיומא דעיבא ויומא דשותא אינה סכנה ודאית, ואפי’ בגדר ספק אינה כ”כ, וכבר ידוע דאפי’ בנפשות לא חיישינן למיעוטא דמיעוטא, משום שאינו מצוי כ”כ, וההגדרה בזה היא, דכל דלא חיישי אינשי להאי מילתא, כגון מי שנעלם זמן גדול שכבר נתייאשו ממנו האנשים, דכבר אין מצוה לחלל שבת בעבור חיפושו, הגם דאיכא צד רחוק מאד שמא ימצא מוטל גוסס באיזהו מקומן שעד עכשיו לא חיפשו שם, דכיון דאין האנשים חושבים על נסיון הצלה זה הוי ליה מיעוט גרוע. והגדרה זו כבר כתבוה גדולי הפוסקים הלא בספרתם, וידוע בזה עובדא דהגריש”א זיע”א.

ה. ובזה יש ליישב מה שהעיר בשער הציון (סי’ שכט ס”ק ו), אהא דאמרי’ כל דפריש מרובא פריש בנפשות. ע”ש הענין. ומצאתי שכ”כ הגאון הנורא מהרש”ז מלובלין זיע”א בשו”ת תורת חסד (חאה”ע סי’ מד). וגם בתשו’ חתם סופר (חיו”ד סו”ס רמה, ד”ה הנה) כתב, דבעינן מיעוטא דאיתחזק לפנינו, ולא כל מיעוט אמרי’ ביה חיישי’ למיעוטא. ע”ש בנידונו לענין מילה. ועמש”כ בכיו”ב על נידון היתר עגונה בשו”ת הב”ח הישנות (סי’ קד). ע”ש.

וכן ראיתי שרמז ליסוד זה בקיצור נמרץ בחידושי הרש”ש ברכות (לג ע”א, ד”ה לא שנו), וציין עוד למה שפסק בשו”ע (סי’ תריח ס”ג) שאם החולה ורופא אחד עמו אומרים שאינו צריך ורופא אחד אומר צריך, או שרופא אחד אומר צריך ושנים אומרים אי”צ, אין מאכילין אותו. הרי דלא בכל גווני חיישי’ למיעוטא, כי לאו כללא הוא בכל דוכתי. [וע”ע בשו”ת בית יעקב (סי’ נט, דמ”ד ע”ד), ותחזינה עיניך מה שילע”ד לפי הדברים האמורים לעיל בס”ד]. וע’ בשו”ת פתחא זוטא (חאו”ח סי’ יט), שגם הוא העיר בזה, ונדחק ביישוב שאינו נכון לפע”ד. ע”ש. וכבר נתבארו הדברים לאשורן בס”ד.

ו. ומהשתא כיון דדשו רבים בענין זה דמילה ביומא דעיבא ושותא ולא חיישו לה, נמצא דהויא בגדר מיעוט גרוע שאין לו חלק המחייב בדיני סכנה וכמבואר, וע”כ איתמר ביה שומר פתאים ה’. ונפק”ל יסוד גדול בעניני סכנה, שההיבטים ההלכתיים ביחס לסכנה, נמדדים באופנים מסויימים אפילו לקולא, עפ”י דעת בני אדם. ואם לא מחשיבים דבר מסויים לסכנה, אזי אינו נחשב גם כלפי שמיא לסכנה. וע’ בשו”ת משפט כהן (סי’ קמג) שכתב יסוד זה בביאור דברי הספרי ע”פ “לא תגורו מפני איש”. וה”נ כיון דחשש הרוח הוא ענין חיצוני ואינו בגופו של התינוק כלל, כמ”ש בכיו”ב רבינו מנוח והובא בב”י יו”ד (סי’ רסד), שפיר סמכינן על מנהג העולם למול התינוק ולא לחוש לסכנתא.

ז. ומאחר עלות כל זאת מבואר היטב מה שכתב בחידושי הריטב”א (יבמות שם) בשם מהר”ם וז”ל, ולפום האי טעמא, מאן דלא בעי למימהל ביומא דעיבא, הרשות בידו, ושפיר עבד שלא לסמוך על שומר פתאים ה’. ע”כ. והיינו דכיון שכל הקולא נובעת ממה שאין האנשים מחשיבים ענין זה לסכנה, נמצא דמי שנחשב ענין זה אצלו לסכנה, אינו נכלל בשמירה הנ”ל.

והגם דבעלמא יש גדר לכל ענין אם הוא בכלל סכנה, ואין בזה שיעורין לפי דעת כל אדם לעצמו, וכפי שמסתבר טובא בדוגמא הנ”ל של חיפוש אחר נעדר חודש ימים, דגם אם יבא מאן דהוא ויאמר שהוא סובר דעדיין יש תקוה למוצאו, ויבקש לחלל עליו את השבת, לאו כל כמיניה למיעבד הכי, ובטלה דעתו אצל כל אדם, מ”מ שאני הכא דמעיקרא כולי עלמא הוו זהירי בהכי שלא למול באותם ימים, ורק אח”כ דשו ביה רבים, וע”כ מאן דחייש, אית ליה אילן גדול להשען עליו, ושפיר צייתינן ליה שלא למול את בנו בימים אלו. ודו”ק.

ח. ומעין זה כתבו כמה מהראשונים בדעת רבנן, דג’ נשים אם רוצות אינן משמשות במוך וסומכות דמן השמים ירחמו, אבל אם רצו ליתן מוך ולא לסמוך על שומר פתאים, שרי. [וכ”כ הרדב”ז בתשו’ (ח”ג סי’ תקצו), דיכולות לומר שמא אין להם זכות דמן השמים ירחמו. ודבריו אמורים אליבא דרבנן. ועמש”כ בשו”ת אחיעזר חאה”ע (סי’ כג אות ב). וכ”נ בחי’ הריטב”א ליבמות (יב ע”ב). וכ”כ הרא”ה הובא בשטה מקובצת כתובות (לט ע”א). ע”ש]. אכן שיטת רש”י שם דאליבא דרבנן אסורות לגמרי לשמש במוך. וע’ בספר חינא וחסדא (כתובות טל ע”א). ואכמ”ל.

ט. ומאחר עלות כ”ז יש לערער ביסודו של הגרא”ו במחכ”ג, כי כל הני מילי דאמרו בהו חז”ל שומר פתאים ה’, מיירי באופן שאין הסכנה שקולה וכ”ש שאינה ודאית, שהרי אכילת תאנים וענבים בלילה לאו סכנה קרובה היא כלל, כיון דבהני מילי ליכא ליחה לא חיישי’ לנחש, ובפרט היכא דליכא ריעותא דניקור, נמצא דליכא למיחש כמעט למידי באכילתו מהן בלילה. ורק היכא דאיכא ריעותא יש לחשוש כמ”ש התוספות (שם ד”ה פי). ע”ש. [וע’ תורת חיים ע”ז שם. ודו”ק].

וכן בההיא דאמר אביי בנדה שם דמשמש והולך ולא חייש ליום תשעים, משום שומר פתאים ה’, היינו נמי משום דסכנה זו לא ברירא כלל, ולא בחנם תנא בברייתא “כאילו” שופך דמים, ומה גם דאינו מוכרח כלל דיפגע ביום תשעים כיון דלא ידע אימת מעברה, ע”כ שפיר מהני ביה סברת שומר פתאים ה’. וע’ בס’ ערוך לנר (נדה שם) שביאר בדרכא אחרינא ללשון כאילו הנז’, ולענ”ד הפירוש שכתבנו מרווח טפי.

וכן הוא בדין ג’ נשים משמשות במוך דאמרי רבנן שומר פתאים ה’, כיון דקטנה חיישי’ בה שמא תתעבר ושמא תמות ומעוברת שמא תעשה עוברה סנדל ומניקה שמא תגמול בנה וימות נמצא דאין כאן אלא ספק, והספק הזה הוא רחוק מאד כיון דסתמא דהני נשי לא מיעברן כלל כנודע. ובודאי דלא אמרו רבנן למילתייהו באשה אשר ידוע שיש לה סכנה בעיבורה. [וע’ בחי’ הריטב”א יבמות (יב ע”ב), ובשטמ”ק כתובות (לט ע”א) בשם הרא”ה. ודו”ק].

וכן ראיתי להג’ מליובאוויטש בתשו’ צמח צדק (חאה”ע ר”ס פט) שכתב דמ”ש שומר פתאים ה’, היינו שלא יקרה סכנה גם מצד המיעוט. ואה”נ באשה שראויה להתעבר, כגון שאינה מג’ נשים הנ”ל, והעיבור חשש הוא לה, בכה”ג ודאי דמודו חכמים לר”מ דאינה אסורה לשמש במוך וכו’, ואדרבה צריכה לעשות כן משום איסור כניסה לסכנה. עכת”ד. וכן מבואר בשו”ת חמדת שלמה (חאה”ע סי’ מו), ובשו”ת חוט המשולש (ח”ג סי’ ח, ד”ה והן), דטעמא דרבנן משום דמיעוט שאינו מצוי הוא דהני ג’ נשים מתעברות.

ומצאתי שכ”כ גם הגאון רש”ז מלובלין בשו”ת תורת חסד (חאה”ע סי’ מד אות ג). ושכיו”ב כתב בתשו’ משיבת נפש (סי’ חי). וכן ראיתי להגאון נצי”ב מלך בתשו’ משיב דבר (סי’ פח, דע”ח ע”ד) שכתב דהנראה כדברי הצמח צדק הנז’. ועמש”כ הגרח”ש גריינמן זיע”א בחידושים וביאורים (יבמות סי’ ה אות ג). ובשו”ת ציץ אליעזר ח”י (סי’ כה, פרק יג). וכן יש לומר גם במה שאמרו בשבת (קכט ע”ב) שומר פתאים ה’ על עניני הקזה. ע”ש. נמצינו למדים שלא אמרו חז”ל לסמוך על שומר פתאים ה’ אלא במקום חשש קלוש וכיו”ב התלוי בדעת בני אדם. ועמש”כ כיו”ב מופת דורינו הגרע”י זיע”א בתשו’ יבי”א ח”ו (חיו”ד סו”ס יג).

י. ובההיא דב”מ שיש ספק סכנה שקול ואינו קלוש כלל, וכן בספנים דמשמעות לשון רש”י שדרים בסכנה שאינה מועטת כלל, צ”ל דהטעם שהתירה תורה לעשות כן, משום דעני הוא, ובלא”ה נמצא בסכנה, ואל”ה ימותו הוא ובני ביתו ברעב. וכעין מ”ש בב”ק (ס ע”ב) ת”ר רעב בעיר פזר רגליך וכו’, מאי ואומר וכי תימא הני מילי היכא דליכא ספק נפשות אבל היכא דאיכא ספק נפשות לא, ת”ש לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחיה. ע”כ.

והסברא בזה כיון דמכת דבר הוא ממיתה בודאי, ע”כ יכניס עצמו בספק סכנה, כל שיש צד שבאותו מקום ינצל לגמרי ויחיה. דון מינה ואוקי בההיא דספנים הדרים בים וכן העולה בכבש ונתלה באילן, דכיון שהרעב ודאי ממית, על כן מוטב יכנסו בספק סכנה מאשר יותרו כמות שהם, שהרי יש צד שיצילו בזה את חייהם.

יא. וענין זה כבר עלה ונתבאר על שולחנו של מהר”י לנדא זיע”א בתשו’ נודע ביהודה תנינא (חיו”ד סי’ י), אודות מי שזכהו השי”ת בנחלה רחבה, ויש לו כפרים ועירות, אשר בעירות תרמוש כל חיות יער, אם מותר לו לילך בעצמו לירות בקנה שריפה לצוד ציד, או שיש בזה איסור מטעם בל תשחית וצעב”ח וכו’.

ואחר שפלפל בזה כתב עוד, ואני אומר, דאיסורא איכא בזה, משום שכל העוסקים בזה צריכים ליכנס בעירות ולהכניס עצמם בסכנות גדולות במקום גדודי חיות, ורחמנא אמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם, ומי לנו גדול ואומן בקי בצידה יותר מעשו, שהכתוב העיד עליו ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה, ופוק חזי מה אמר הוא על עצמו, הנה אנכי הולך למות וגו’, ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, דהיינו שהוא מסתכן כל יום בין גדודי חיות, וכן פירש הרמב”ן שם.

ומעתה איך יכניס עצמו איש יהודי למקום גדודי חיות רעות ואף גם בזה מי שהוא עני ועושה זה למחייתו לזה התורה התירה כמו כל סוחרי ימים מעבר לים שכל מה שהוא לצורך מחייתו ופרנסתו אין ברירה והתורה אמרה ואליו הוא נושא את נפשו ואמרו חז”ל מפני מה עלה זה בכבש וכו’, אבל מי שאין עיקר כונתו למחייתו ומתאות לבו הוא הולך אל מקום גדודי חיות ומכניס עצמו בסכנה הרי זה עובר על ונשמרתם וכו’. עכ”ד. [ומבואר מדברי הנוב”י דההיא דעלה בכבש ונתלה באילן מיירי בסכנה ממש וכדכתיבנא לעיל].

יב. אמנם מצאתי להגרא”י קוק זצ”ל בשו”ת משפט כהן (סי’ קמג) שכתב, דמיירי בחשש סכנה רחוק, דלאו ברשיעי עסקינן, שמכניסים עצמם במקום סכנה האסורה. עכת”ד. אכן נראה ברור דס”ל להנוב”י דלישנא ד”נושא את נפשו”, משמע טפי שיש בזה סכנה שקולה עכ”פ, אך אי ליכא אלא סכנה מועטת מאד, מאי רבותא. וכן משמעות לשון הגמרא שמוסר עצמו למיתה. ובנקל יש לדחות מה שהעיר המשפט כהן דלאו ברשיעי עסקינן, דכבר כתבנו דשרי להכנס בסכנה, היכא דבלא”ה יש חשש גדול לחייו, פן ימות ברעב הוא ובני ביתו.

יג. איברא דאחר העיון רואה אני כי לפי משפט הצדק דברי המשפט כהן מסתברים טפי, ויותר נראה לפרש כדבריו, דלא מיירי במקום סכנה ממש, ואפי’ לא בספק סכנה, רק מיירי בסכנה רחוקה מאד, דסתם איניש לא מעייל נפשיה לתוכה, אבל איסורא לית בה, כי סו”ס רחוקה היא מאד, דאטו אדם העולה לגג של חבירו שאין בו מעקה יש בו איסור, ואפ”ה אמרה תורה שיש לעשות מעקה לגג, כי סו”ס איכא סכנה רחוקה מאד שמא יעלה איניש לגג ולאו אדעתיה ויפול. שו”ר בחזון איש (חו”מ בליקוטים לב”ק סי’ יח) שכתב להדיא כדברינו דלא חשיב סכנה כלל. ע”ש.

יד. וכן מצאתי עתה בליקוטי הערות שעל שו”ת נוב”י שם (מכון ירושלים, עמוד תמו אות ו) שהביאו הגה כתיבת יד שכבר העיר כן ע”ד הנוב”י, וז”ל, ילע”ד דהעולה בכבש עכ”פ למד באומנות להזהר מנפילה, אבל למקרה רחוק שיסתכן וכחוטב ברזל נושל, וזו מותר לצורך, אבל בסכנה שתפול עליו חיה דורסת במקומה מבלי יוכל להזהר, גם לעני אסור, וצידה שהתירה תורה לא במקום מגור הדורסות, ודוד במדבר לא במקום מעון אריות היה מרעהו, וארי ודוב לא שכיחי לבא שמה, וכבאלישע (מלכים ב, ב כד). וק”ל. וכן השטה במים (סוף קידושין פב ע”א). עכ”ל. והן הן הדברים שדברנו בתוספ”נ. וראה בתשו’ יעל”ח שם שהרחבתי בזה טובא.

טו. והכי בעינן למימר גבי הא דאיתא בפאה (פ”ד מ”ב) בדלית ובדקל אינו כן, אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין שאמר כהלכה. והיינו מדינא דאיתמר במתני’ לעיל מיניה, דמשום סכנה שיש בעלייתם בדלית ובדקל, ע”כ בעה”ב מוריד ומחלק לעניים. וע”ש בירושלמי. ומשמע ממתני’ דדוקא אי קם אחד נגד צ”ט אזלינן כותיה, אך אה”נ אי כולהו סברו וקבילו עלייהו לבוז שמעינן להו. וכ”כ להדיא הרמב”ם (פ”ב ממתנות עניים הט”ז). וע’ תוספות חדשים שם.

ולכאו’ צ”ב הא איכא סכנה. ועכצ”ל דהאי סכנתא אינה מסוג הסכנות שעליהם הזהירה תורה, כיון שבאמת כל העולה באילן נזהר להתפס בעץ חיים, ודרכו של עולם הוא כדאמרי’ בב”מ שם דנתלה באילן, ואה”נ שהחשש אם לא ישים לבו, הוא חשש גדול פי כמה מהמהלך בדרך מישור ללא פחתים ותקלות הגם שאינו שם לבו, מ”מ אין זה בכלל אזהרת התורה. ומה שמעיקר הדין אמרי’ דבדלית ובדקל בעה”ב מוריד ומחלק לעניים, היינו משום דתורתינו דרכיה דרכי נעם, וחסה על העני שאינו בר הכי. וכעי”ז שמעתי כעת ממרנא הגר”ד קוק שליט”א.

טז. ומעתה לענין נידון דידן, אם כי אין לנו מקור להתיר סכנה ממש, ואפי’ ספק סכנה בשביל פרנסה, אא”כ העדר הפרנסה גורם ממש סכנה ג”כ וכמבואר לעיל, א”כ אין להתיר בקלות לקיחת החיסון הנ”ל. אכן נראה דאי אפשר להגדיר את החיסון כלפי כל יחיד כסכנה ממשית, רק שנזק ברור יש מזה לאדם, ובאנו לדון אם מותר לאדם להזיק עצמו בשביל הרווחה ופרנסה טובה, [וע’ ב”ק צב ע”ב, וכבר הרחיבו בזה], ובפרט ששבירת מטה לחמו של האדם, מהווה נזק גדול בחיי היום יום, ויש בה כדי להוביל לעכירות הנפש, אשר מזה באים ג”כ יסורי הגוף כנודע, לכן נראה שאם לא מצא אדם כולל או עבודה במקום אחר, יש להתיר לו בשעה”ד להזיק את עצמו בלקיחת החיסון.

טו”ב. וזאת למודעי, שחותנו של רבינו הגר”ד קוק שליט”א, הוא ניהו הגר”י זלברשטיין שליט”א, הוציא לאור קונטרס “חוסן ישועות” בעניני החיסון וגרורותיו, ושם כותב שלדעתו ראוי לבריאים שלא לקחת את החיסון עד שיעברו כמה חדשים ונראה את תוצאותיו, כי יתכן ומרה תהיה אחריתם של המתחסנים. [ומשום מה “שכחו” בעיתונים החרדים להביא את דעתו בזה]. ולדעת רבינו הגדול שליט”א אין מה להמתין, כי זה ברור שיש נזק בחיסון. וראה מה שכתבתי בהרחבה במכתבי להרה”ג ר’ אשר וייס שליט”א בענין האמת והשקר בעולם הרפואה. ואכמ”ל יותר.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• דיקור סיני, וגרורותיו ודעת הסטייפלר זיע”א על חיסון הקורונה
• הרב קוק והרב קניבסקי על החיסונים
• דעת הגר”ד קוק על חיסוני הקורונה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט חיסון מאולץ הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

ודעת הסטייפלר זיע”א על חיסון הקורונה

כבוד ידידינו היקר ר’ משה סוגולביץ’ הי”ו, טבריה.

הנני במענה לשאלתך, האם מותר לעשות רפואה שאין מקורה ידוע, כגון “דיקור סיני” וכיו”ב, או שיש בזה חשש עבודה זרה.

תשובה בקיצור: אין שום איסור לעשות דיקור סיני, אך באמת אין בו שום תועלת, והכל הבל ופסיכולוגיה בעלמא שאין בה ממש. וכן השיב לי מרן הגר”ד קוק שליט”א.

נימוקים ומקורות:

א. דינא הוא שיש על החולה בפרט כשיש בו סכנה, לעשות השתדלות להבריא, ונתנה רשות לרופא לרפאות (ב”ק פה ע”א), וחיוב על החולה להתרפאות [כמבואר בברכות (ס ע”א), וע’ רמב”ם (פ”ו מנדרים ה”ח), וט”ז (יו”ד ר”ס שלו), ושבט יהודה וברכ”י שם]. והדברים ידועים. אכן בדורינו זה רבו השיטות [והשטות] והצורות להבאת מזור, ואהניא להו שטותייה’ו לגרור את ההמונים אחריהם כנודע, ולנו לדעת אם הם בכלל רפואה, והאם שרי להתעסק בהם, כיון שאין מקורם ברור.

ב. ושמעתי ממרן הגר”ד קוק שליט”א, שלדעתו מצד ההלכה אין שום איסור לעשות “דיקור סיני”, וכן היה מורה ובא הגאון הנורא ר’ זלמן נחמיה גולדברג זצוק”ל. וכן ידוע בעולם ההלכה, דרבים וטובים התירו הענין, ואין בזה חשש ע”ז וכו’.

הכל הבל

ג. אך אמר רבינו הגר”ד קוק שליט”א, שהענין מיותר לחלוטין, ואמנם ע”ז אין כאן, אך שטות יש כאן, כיון שאין בזה שום תועלת אמיתית, רק כאב ונזק, וסיפר שהוא עצמו בזמן יסוריו הביאו לו אחד מהמומחים העולמיים לדיקור סיני, ולא פעל הענין שום דבר לטובה, ואדרבה צער וכאב היו מנת חלקו. ומי שאומר שזה מועיל לו, הרי הוא מושפע השפעה פסיכולוגית בלבד, אכן רפואה בפועל ליכא הכא כלל.

חיוב רפואת אשתו בדיקור סיני

ד. והנה מחיובי האדם לאשתו, מבואר במשנה דכתובות (נא ע”א) “לקתה חייב לרפאותה”. ופרש”י שהרפואה כמזונות. וכן הוא בתוס’ (הניצב בדף נב ע”ב, ד”ה אמר), והריטב”א (כתובות צו ע”א) דחיוב רפואה הוא בכלל חיוב מזונות אשתו. וחיוב מזונות האשה הוא מן התורה, כמבואר בכתובות (מז ע”ב) לחד מא”ד מדכתיב “שארה” וכו’ לא יגרע, ולחד מא”ד מדכתיב “עונתה” לא יגרע, והרפואה היא חיוב דרבנן בתורת אביזרא דמזונות. [ראה לשון הרמב”ם (רפי”ב מאישות), ובביאור הגר”א אה”ע (ר”ס סט). ואכמ”ל].

ה. ויש לדון אם מחוייב אדם ליתן לאשתו דמים בכדי לעסוק בדיקור סיני וכיו”ב, ולאור האמור כיון שהדבר הזה אין בו ממש, אי אפשר לחייב את הבעל בכזאת. והוא הדין לשאר “רפואות הדמיון” המצויות כיום. ואמנם ידידינו הרה”ג המובהק ר’ ישי שרגא שליט”א בס’ “תורת העובר” (סו”ס טו, עמ’ תתד) כתב, דנראה דכיון שיש שם רפואה על הענינים האלטרנטיביים הללו, הרי שזה בכלל חיוב רפואתה. וע”ע בס’ “איש ואשה שזכו” ח”א (עמ’ שמב, שמג). ובגליוני שם. לאור האמור נראה דכיון שאין פה רפואת אמת, ממילא אינו מחוייב בזה.

ו. ויש לדון שאם במשפחת האשה רגילים לזה, שמא הוי בכלל חיוב מזונותיה, כיון דאדעתא דהכי נסבה. ולא גרע האי דינא מאילו היו מזונותיה מופרזין דחייב ליתן לה. ואם אין נהוג כן במשפחתה או שעכ”פ היא עצמה לא היתה רגילה בזה מאז, נראה שאינה יכולה לחייבו לשלם ענינים אלו, ואין בזה גדר מנהג העולם, כיון שאין מנהג להתעסק ברפואות הללו, [מה גם דלא ברירא כלל דמנהג של דמיון מחייב, וכעין מה שכ’ התוס’ ריש ב”ב. ויש לחלק. ודו”ק].

דעת הגרי”ש אלישיב זיע”א

ז. ובס’ תורת העובר שם כתב מהגר”ד מורגנשטרן שליט”א בשם הגרי”ש אלישיב זיע”א דאסור לעשות דיקור סיני וכיו”ב, מכיון שאין בעלי הרפואה יודעים להסביר בהגיון איך זה פועל וכו’, וכפי הנראה יש להם שורש בע”ז. [וראה מה שכתב הרה”ג ר’ נתן שמואל לייטר שליט”א בקונטרס “מאמר משמרת הקדש” עמוד ד”ן].

ח. ושוב כ’ בתוהע”ב בשם הגרד”מ הנ”ל, שידוע לו מכמה מחקרים רציניים שנעשו ע”י מומחים, שבאמת אין ברפואות אלו ממשא, ורוב התועלת שאומרים הוא פרי הדמיון, ונתפרסמו כבר מחקרים כאלו בארה”ב. ע”כ. וזה סיוע שיש בו ממש לדברי הגר”ד קוק והגרז”ן הנ”ל (אות ב), וסותר לחשש שהביא מהגריש”א. ודו”ק.

חילול שבת לצורך אלטרנטיבייה

ט. ונפק”מ מדברי רבינו שליט”א, דאין לחלל שבת כלל על רפואות אלו וכיוצא בהן, כי הכל הבל. ואין הדיקור הזה בכלל רפואה בדוקה וידועה, וגם לא לחצאין. ועמג”א (ר”ס שכח). ודו”ק. אלא שיש לדון באופן שהענין גורם יתובי דעתא לחשיב”ס, וכעין מה שכתב מהרש”ם מבערזאן בתשובה (ח”ג סי’ רכה) אודות שליחת קוויטל לצדיק בשבת לצורך חשיב”ס. וע’ שו”ת ובחרת בחיים (סי’ פז), ושו”ת יד חנוך (סי’ ה). ובמש”כ ביעלת חן (חיו”ד סי’ לח). ואכמ”ל.

לעבור על איסור בשביל חיסון הקורונה

י. וכל הדברים הללו עליונים למעלה, לא ללמד על עצמם יצאו אלא ללמד על הכלל כולו, ובפרט עתה לעת הקורונה המשתוללת בכל העולם זה כשנה, וכבר אמרנו מראש מלפני כשנה את אשר שמענו מפי קדוש, הוא ניהו הגר”ד קוק שליט”א, שאין ריח מגיפה כלל בא”י, ושכל העולם ידבק בזה ואין מנוס, ושהחיסון אין בו תועלת כי אם נזק, ולכן ודאי שאין לחלל שבת גם באיסור דרבנן בשביל החיסון הדמיוני הזה. ובודאי שאין שום אפשרות לומר שיש חיוב הלכתי להתחסן. [ואדרבה, יש חיוב שלא להתחסן. ואכמ”ל].

דעת הסטייפלר על החיסון

וידוע שבזמנו של הסטייפלר זיע”א הביאו איזה חיסון לילדים לחזרת וכו’, וכמה ילדים איבדו את ההכרה, ואמרו הרופאים [הרוצחים] שהחומר לא היה טוב, ומעתה הביאו חדש והכל בסדר, ואמר הסטייפלר שלא להאמינם וימתינו עד שכולם יעשו ואז יראו איך לנהוג. (וכמ”ש ב”אורחות רבינו” ח”א עמ’ שנ).

ובנ”ד כבר הורו רבותינו גדולי עולם שאין למה להמתין, ואין לעשות החיסון כלל ועיקר. ויש מגמה להעלים כמה שיותר את הבעיות הגדולות שנוצרו מהחיסון הלזה, ואנא עובדא ידענא בזקנתי מרת אורה ז”ל, שלאחר כמה שעות מזריקת החיסון הזאת נפטרה. וכל היד המרבה לבדוק תמצא עוד ועוד בעיות וצרות בענין זה. ומספיק השטות שעושים בחיסוני העופות, ומה לנו ללכת כצאן טבחה, שיעשו בנו את הפעולות שעושים בעופות. ודי בזה.

בברכת רפאני ה’ וארפא וכו’

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• דעת הגר”ד קוק על חיסוני הקורונה
• מהו החיסון המומלץ ביותר ל”קורונה”
• מה אומר מרן הרב דב קוק שליט”א על דיקור סיני

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט דיקור סיני, וגרורותיו ודעת הסטייפלר זיע”א על חיסון הקורונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

ברכת שהחיינו על רבו שלא ראהו ל”י

שאלה: בעקבות הקורונה לא זכיתי להיות אצל מורי ורבי כמה חודשים, כעת שהנני בס”ד נוסע להקביל פניו וללמוד תורה מפיו, רציתי לדעת האם יכולני לברך ברכת שהחיינו.

תשובה בקיצור: הדבר פשוט שכאשר אדם לא ראה ל’ יום את חבירו, וכל שכן אם לא ראה את רבו, ושמחתו גדולה מחמת חביבותו לרבו או לחבירו, שמברך בשם ומלכות ברכת שהחיינו.

נימוקים ומקורות:

א. הנה לשון חז”ל (ברכות נח ע”ב) הרואה את חבירו לאחר ל’ יום מברך שהחיינו. וברור הדבר שהברכה היא על ההתחדשות, בזה שלא ראה עד השתא את חבירו שהיה רגיל לראותו דבר יום ביומו [ואפי’ פחות מזה], והעיקר שהדבר אצלו חידוש. והרשב”א בתשו’ (ח”ד סי’ עו) כתב, דהני מילי שהוא חבירו החביב עליו ושמח בראייתו, וכן פסק מרן בשו”ע (או”ח סי’ רכה). אמנם דייק מרנא הגר”ד קוק שליט”א דבלשון הזהב רמב”ם (פ”י מברכות ה”ב) לא מוזכר תנאי זה, ומשמע דכל שהוא בכלל חבירו שרגיל עמו בדיבור והארת פנים מידי פעם, הרי זה מברך עליו. ומשמע שנחלקו אם הברכה היא על ההתחדשות שבראיה או בשמחה שבהתחדשות. וראה מה שכתבתי ביסוד זה בנספח דלהלן. ואכמ”ל.

ב. והנה ממה שאמרו חבירו, אין לדייק כלל, דחבירו דוקא ולא רבו, והרי כל הש”ס מלא דינים שנאמר בהם חבירו, ולא עלה על דעת אדם מעולם להוציא את רבו מן הכלל. אלא מעתה איסור המלוה את חבירו שלא בעדים (ב”מ עה ע”ב) לא יאמר אלא בחבר ולא ברבו, ואדרבה ע”ש בגמ’ דאדם גדול יותר מצוי שישכח ויכפור בשוגג, וגם כאן אמר מרנא הגר”ד קוק שליט”א, דבודאי יש שמחה יותר גדולה לאדם בראותו את רבו או בראותו צדיק אמת שלא ראהו ל”י, יותר מאשר חבר חביב, והגם שיש חילוק במהות השמחה, שזה שמח בראיית פני חבר בנעימות חברים, וזה שמח בשמחת התורה והקדושה שבעיתוי המפגש עם רבו, אין שום מקום לחלק בזה, והעיקר הוא שבמפגש בין בני אדם יש שמחה.

ג. וכ”כ מרן החיד”א בברכ”י (ר”ס רכה) וז”ל, דבר פשוט דכל שכן ראה גדול ממנו או אביו או רבו, וזכר לדבר מדכתיב ומשלוח מנות איש לרעהו, ואמרו (מגילה ז ע”ב) קיימת בנו רבינו וכו’, ומילתא דפשיטא היא דמידי הוא טעמא אלא שנהנה ושמח בראייתו, א”כ לא שנא גדול או קטן ממנו. עכ”ד. וכ”כ מהר”י אסאד בתשו’ יהודה יעלה (סי’ רד). וע’ ברכת ראש (ברכות חן ע”ב). וראה מה שכתב הגאון ר’ יצחק פאלאג’י בס’ יפה ללב החמישי (סי’ תרצה שלהי אות ד), דבודאי קטן השולח לגדול משלו”מ יי”ח. וכ”כ כל גדולי הפוסקים כאשר הביא הכל בטוב טעם גאון עזינו מהרע”י זיע”א בחזון עבדיה (פורים עמ’ קלו). ע”ש.

ד. ונזקקתי לזה, כי ראיתי להרה”ג המיוחד מזכה הרבים ר’ אופיר מלכא שליט”א בס’ הנחמד “הליכות ברכות” (עמ’ תפא) שכתב, דאין לברך שהחיינו על גדולי ישראל, כיון דאין כאן שמחת ראיית פנים אלא שמחת ראיית כבוד התורה, אלא אם כן הוא נמצא בקשרי ידידות עם אותו גדול. וכתב להוכיח כן מדברי הב”ח שם שכתב, דאם חבירו חכם בישראל, מברך בראייתו שהחיינו וגם שחלק וכו’. ודייק מהב”ח דדוקא אם הוא ידידו מברך שהחיינו. ע”כ.

ובמחכ”ת דבריו בענין זה אינם כהלכה, שהרי זה ברור שהב”ח איירי בדין הרואה את חבירו, ונקיט לישנא דסוגיא ואזיל. ותו לא מידי. והעד על זה שרבינו הגדול תנא דאורייתא המשנ”ב, העתיק ד’ הב”ח והשמיט מילת חבירו, כיון שאין בה נפק”מ. ומה שכתב ההליכו”ב דד’ המשנ”ב צ”ע גדול, אין צ”ע לא גדול ולא קטון, והדברים ברורים שלא היתה כוונת הב”ח מעולם לזה. ואחר ד’ הברכ”י הברורים אין להשיב, וההליכות ברכות לא העלה דבריו על דל שפתיו. וכן הסכים בפשיטות מרן הגר”ד קוק שליט”א דבודאי מברך על רבו שהחיינו כל שלא ראהו ל”י.

ה. וידוע מה שאמר הגר”א מוילנא זיע”א דבכל מילה של תורה יש מצות עשה, והעיר הגאון ר’ יעקב קמינצקי זצוק”ל, דבספרי חז”ל והראשונים בודאי יש לומר כן, כי כל מילה מנופה בי”ג נפה ובודאי ישבו שבעה נקיים על כל קוצו של יוד היוצא מקולמוסם, ובפרט אור העולם רש”י ועמוד העולם הרמב”ם, אבל בספרי האחרונים ובפרט המאוחרים, אשר יש בהם כפל וארבעה וחמשה, לא ברירא אם יש בכל מילה מ”ע, ומ”מ בספריו של רבינו החפץ חיים יש לומר דהוי במעלה זו כמו הראשונים, דחזינן ביה דיוק נורא להפליא מה שלא נמצא כמעט בשום ספר, וכל מילה מדודה בסגנונה ובמקומה וכו’. ובודאי שהמשנ”ב כיון בזה לאפוקי מטעות.

בברכת שים שלום

יקותיאל דטבריה

נספח

ברכת שהחיינו על פרי שלא נהנה באכילתו

שאלוני, באוכל פרי חדש ולא נהנה באכילתו כלל, ומאידך גם אינו קץ באכילה זו, אם מברך שהחיינו. וחשבתי לתלות ענין זה בפלוגתת הרמב”ם (פ”י מברכות ה”ד) והרשב”א (בתשו’ ח”ד סי’ עו) בענין ברכת הרואה את חבירו לאחר ל”י, דהרשב”א כתב דמברך שהחיינו רק בחבירו החביב עליו מאד ושמח בראייתו, אך מסתימת הגמ’ והרמב”ם לא משמע הכי, דעתם המציאות שרואה מכר שלו שלא ראהו ל”י, זה מביא ברכת שהחיינו. [ועמש”כ בביאור פלוגתתם מרן הגר”ד קוק שליט”א בספר “אביי” עניני ברכות]. הרי שיש כאן מחלוקת אם הברכה היא על ההתחדשות או על השמחה שבהתחדשות. וה”ה בנ”ד.

והגר”ד קוק שליט”א אמר לי, שיש להביא ראיה לברך על הפרי ממ”ש בעירובין (מ ע”ב) לענין ברכת שהחיינו על ימי ר”ה וכיפור, דנסתפק רבה אי לברך כיון דאתי מזמן לזמן, או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא מברכינן, ורב יהודה אמר לו כי גם כשרואה דלעת חדשה מזמן לזמן מברך שהחיינו. ע”ש כל הסוגיא. הרי דמדמה ברכת שהחיינו על יום ר”ה וכיפור לשהחיינו של פרי חדש, והרי זה ברור דבר”ה ויוה”כ לא שייך לומר דהברכה היא על השמחה, אלא על עצם חידוש היום, [ובפרט שיש פוסקים דליכא כלל מצות שמחה בר”ה ויוה”כ, וכן נראה עיקר לדינא. ואכמ”ל].

והעירותי דלפי הנ”ל יקשה על הרשב”א דמצריך בברכת שהחיינו על חבירו שמחה והנאה, והלאה מבואר בעירובין דסגי בהתחדשות. והשיבני הגרד”ק דגם הרשב”א הנ”ל יסכים דברכת שהחיינו בפרי שאני, כיון דיש לומר דדוקא שהחיינו של פירות דהוא רשות אמרי’ דסגי התחדשות לברכה, אבל ברכה על חבירו דיתכן שהיא חובה טפי [דענין חבירו “חי” טפי טובא מפרי], בזה לא סגי לחייבו עד שיהיה חביב ושמח בו. [ואולי י”ל איפכא, דבפרי שהוא ענין חדש בכל העולם מברך על עצם ההתחדשות, אבל בחבירו כיון שהוא ענין פרטי בינו לבינו בכדי להגיע לגדר “התחדשות”, צריך שמחה וחביבות בשביל לברך. ודו”ק].

והנה האידנא נהגו שלא לברך שהחיינו עד שעת אכילה, כמבואר ברא”ש (פ”ג דעירובין סי’ י) ובתוס’ ברכות (נט ע”ב, ד”ה התם), וכן הובא בשו”ע (סי’ רכה ס”ג), וביאר המג”א (שם סק”ז) דטעם הדבר כיון שיש מי שאינו נהנה בראיה, ע”כ מברך באכילה, ושכן מפורש בסמ”ק (סי’ קנא). ע”ש. וכ”כ הכלבו (הלכות ברכות סי’ פז).  ולכאו’ מבואר דבעי’ הנאה באכילה. וע”ש באליה רבה (ס”ק ח). וכן ראיתי מובא בהגהת מבשר שלום על קיצוש”ע (סי’ נט, עמ’ קא) בשם הגרצ”ה מזידטשוב זיע”א, שלא היה מברך שהחיינו על פרי חדש כיון שלא היה לו שום הנאה גופנית בנפשו. ושכעין זה כתב הגאון ממונקאטש בס’ דברי תורה (תנינא, סי’ סא) בשם זקינו בעל בני יששכר. ע”ש. וממה שמעיקר הדין מברכין על ראיה, אין ראיה דלא בעי’ הנאה, די”ל בפשיטות דמיירי בדבר שלכשיגיע לפיו יהנה ממנו.

ולענין הראיה מעירובין שמא יש לדחות, כי כל חד לפום דיניה, ור”ה וכיפור שכל עניינם התחדשות, על כן באה הברכה על התחדשות, ואפי’ בלא שמחה, דלא שייך להגדיר חסרון על דבר שאינו קיים בנידון, אבל פרי חדש וכיו”ב ששייך בהם שמחה, בהם יש צורך גם בשמחה, והעדר שמחה הוי חסרון לענין ברכה. וכדמצינו בדוכתין סגיאין חילוק זה, וחד מינייהו באיסור מעילה (ע’ מעילה יח ע”א וע”ב) דאין איסור למועל אא”כ החסיר מההקדש שיעור שוה פרוטה, והיינו שאם משתמש בדבר שדרכו להחסיר כגון בגד הקדש וכיו”ב, לא מעל עד שיחסירנו שו”פ כנ”ל, אבל אם משתמש בכוס של זהב שיעור הנאה של שוה פרוטה אע”פ שאין חסרון בכוס, הרי זה מעל, כיון דכך הוא דרך ההנאה. וכעת עמד קנה במקומו.

אולי יעניין אותך גם:

• חזן שמשמיע הקלטה בחופה ואינו שר באמת
• האם באמת הרב דוב קוק שליט”א אמר שתהיה בקרוב מלחמה
• בענין אכילה ושתיה בבתי כנסיות ובתי מדרשות

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט ברכת שהחיינו על רבו שלא ראהו ל”י הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לכבוד ידידינו היקרים

חברי קהילת “עטרת תורה” בעי”ת נ”י

ולכל השואלים די בכל אתר ואתר ה’ עליהם יחיו

האם יש מלחמה בקרוב…

מה ששמעתם וקראתם לאחרונה בכמה מקומות, בשם מרן הגאון הנורא עמוד התורה והתפלה, רבינו דוב הכהן קוק שליט”א, שאמר כי עוד מעט ממש תהיה מלחמה גדולה, ולא יהיה חשמל בעולם ומזון וכו’, והמון אנשים נכנסים מידיעה זו לפאניקה גדולה, ושואלים על קניית שימורים וגנרטורים וכו’.

למה באה שריפה לטבריה

הנה ידוע לכל באי שער בית רבינו הגדול שליט”א, שלא זו דרכו ואין זה סגנונו, ומעולם לא דיבר בצורה כזו, וגם לפני שנה כשראה שריפה העומדת לבא על העיר טבריה, בגלל חילולי השבת והטומאה שהכניס בעירנו הרשע רון קובי (שם רשעים ירקב), לא אמר במפורש שום דבר, רק ביקש כמה ימים קודם השריפה הגדולה, לפרסם את השיר הידוע “שריפה אחים שריפה”, ואחר כמה ימים כשפרצה בעירנו השריפה הגדולה שעשתה נזק של מליוני שקלים, אמר הרב שהוא לא אמר כלום, רק הגמרא במסכת שבת אמרה שבעוון חילול שבת מגיעה שריפה לעולם.

השריפה בצפת

וגם לפני כמה שנים בעיר הקודש צפת, כאשר פתחו את הבריכה העירונית ביום שבת קודש עם פריצות וחילול שם שמים, עמד רבינו הגדול בתוככי העיר צפת, ודיבר על הצורך לשמור על שבת קודש, והבליע בתוך דבריו בקול דממה דקה, שאם לא יעשו כן, הוא רואה את השריפה קרובה, ואחר כמה ימים באה שריפה עצומה בצפת.

שמועות שוא

אבל מעולם לא שמענו מהרב שליט”א דיבורים כמו נבואה שיהיה כך או כך, וכמעט כל מה שאמרו לאחרונה בשמו, הכל שקר וכזב, הרב לא אמר שתהיה מלחמה, ולא אמר לקנות גנרטורים ושימורים, ולא הזכיר על דל שפתיו שיש שואה קרובה, וגם לא כיוצא בזה, רק שיש איזה משובש, ואיני יודע מי הוא, שמחפש לעשות פרובוקציה דרך האתרים המשובשים, אשר בהם כל צרוע וכל זב מעלה את שיטותיו, ויותר נכון “שטויותיו”, וכל הציבור קורא ומונהג כעדר עיור אחרי רועה משובש.

אין היום נביאים

וזה כלל גדול וידוע בעולם, “מי שמדבר לא יודע, ומי שיודע לא מדבר”, ומזה תקישו ותבינו לגבי כל החוזים הכוכבים ונביאי השקר הצצים בעולם חדשים לבקרים, וצופים כל יום מחדש מה יהיה בעולם, כי הכל שקר וכזב, וזה נובע משגעון ורצון לקבל כבוד וכו’, ותמיד אומר רבינו שליט”א שאין היום מי שיודע עתידות, ולא מבינים בנשמות ולא בשמות אנשים, ואף אחד לא יודע להוציא דיבוק, ולא שום דבר, והכל שקר.

למה בורא עולם עושה מצב כזה

והעיקר מה שהנני כותב לכם עכשיו בשם מורינו ורבינו הגדול שליט”א, שאכן צריך לפחד תמיד מן העבירות, והבורא עולם עשה כל מה שיש עכשיו בעולם, כדי שיראו מלפניו ויכנס בלב ההמונים יראת שמים, וכמו שאמרו חז”ל “לא נבראו רעמים אלא בכדי לפשט עקמומיות שבלב”, והכונה להבריח את היצר הרע מהלב.

ממה באמת יש לפחד

וכמה פעמים אמר רבינו שליט”א לאחרונה, שזה פלא מה שאנשים מפחדים כל כך מקורונה ודמיונה ושאר דברי ההבל, בזמן שמחללים שבת או לא שומרים טהרת המשפחה, או שמחזיקים בידיהם מכשירים טמאים שיש בהם גישה לתועבה, או שרגילים באיסור לשון הרע, שדברים אלו הם המפחידים ביותר, שמביאים את האדם ליסורים קשים בעולם הזה, ובעיקר לאחר שהאדם עוזב את העולם, אשר שם הפחד הגדול ביותר מאש הגיהנם, ואשרי אדם מפחד תמיד בדברי תורה, להזהר בהם ולקיים את כל המצות ולהתרחק כמה שיותר מן העבירות.

אולי יעניין אותך גם:

• הרב קוק והרב קניבסקי על החיסונים
• דעת הגר”ד קוק על חיסוני הקורונה
• מהו החיסון המומלץ ביותר ל”קורונה”
• למה נהגו להזכיר את שם החולה בעליה לתורה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט האם באמת הרב דוב קוק שליט”א אמר שתהיה בקרוב מלחמה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

ביקור חולים לחולה קורונה

שאלה:

כבוד הרב, אבקש במחילה לענות בזריזות לשאלתי הדחופה.

דודי היקר שוכב בביתו מוטל בחולי הקורונה זה כמה שבועות, ואני מאד מבקש לבקרו, ובפרט שיש לי הכרת הטוב כלפיו, וכמה אנשים ששמעו זאת אמרו לי שאם אבקרו אני עושה איסור חמור, אבקש לדעת מהי דרך האמת בענין זה הלוטה בערפל.

תשובה בקיצור: בודאי שמצות ביקור חולים קיימת גם באדם שהוא חולה קורונה, ובפרט כשהוא לבדו ואנשי דמיון חוששים להתקרב אליו, שבזה המצוה היא יותר גדולה, ואין זה נקרא “שכיח היזקא” [היזק מצוי], וכבר אמר שלמה המלך ע”ה “שומר מצוה לא ידע דבר רע”.

ויש לזעוק והתריע על מעשיהם הטפשיים של מנהלי בתי החולים, שהורגים אנשים בצער ודכדוך, בזה שמבודדים אותם כמצורעים, ולא נותנים לבקרם, וכבר שמענו כמה עובדות קשות על זה, והרבה יש לעורר על מחדלים והנהגות גרועות של המשובשים הללו, ולצערינו אין שומע ואין מבין.

נימוקים ומקורות:

דברי הרמ”א על ענין חולי המדבק

א. בשו”ת הרמ”א (סי’ כ) הרחיב מאד בענין אדם ששכר בית מחבירו לדור בו, וקודם שנכנס לדור בבית כמשפט השכירות, חלתה אשתו בצהבת, והמשכיר מבקש בטענת אונס לבטל השכירות, כי הוא חולי המדבק ואינו חפץ שתהיה בביתו אשה הנושאת מחלה קשה כזו. והרחיב הרמ”א בביאור הענין שלאחר קנין אין שום מנוס ושא”א לבטל השכירות.

ובסוף דבריו כתב, “מה שאומר [המשכיר] שהוא חולי מתדבק, כולו הבל, ומי שלבו נוקפו אומר כן, כי השם יתעלה הוא המוחץ והרופא, ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים, כי לא מצינו בשום מקום שחילקו בין חולה מתדבק לחולי שאינו מתדבק, חוץ מלענין בעלי ראתן שאסרו לישב בצילו, וראיה מפרק המדיר (כתובות עז סע”א) דלא חשבו למום אשה לומר שאדעתא דהכי לא קידש, רק בחולי נכפה שהוא מין ראתן, אבל בשאר חולי לא אמרי’ הכי, וכל שכן בחולי דידן דחולי זה שכיח מחמת עיפוש האויר הנהוג בעיר ההיא ואין בית אשר לא היה שם חולי זה” וכו’. עכ”ל.

ב. וכל דבריו מתאימים מאד לנושא שלנו, בכללות ובפרטות, כי לפי דברי ה”רופאים” היום, בטלה מצות ביקור חולים מבעלי הקורונה החמורה, ואטו חולי ראתן הוא זה, מה גם שבאמת חזינן שהחולי הזה הוא פורץ וחודר לכל מקום, וגם בעלי מסכות וכפפות וכל מיני חיטוי, כולם נדבקים בקצב מסחרר, וברוך ה’ רובם ככולם או שלא מרגישים כלום, או שמרגישים איזה מיחושים, ושוב חוזרים בס”ד לאיתנם, ואם כן מה שייך לעצור את המבקרים מהם, ובפרט שהמבקר נכנס לפי כללי הדמיון הידועים בחלוק המכסה את כל הגוף וכו’.

להכנס לספק בכדי להציל ודאי סכנה

ג. וכבר כתב הב”י (חו”מ סי’ תכו) בשם הגהות מיימוניות, דאיתא בירושלמי שחייב אדם להכניס את עצמו בספק סכנה, כדי להציל את חבירו מודאי סכנה. וע”ע בכס”מ (פ”א מהלכות רוצח הי”ד). ובשו”ת חות יאיר (סימן קמו) העלה כדברי הירושלמי להלכה, ושכן משמע בתלמודין במס’ ב”מ (סב ע”א). וכ”כ מהרח”ד אבולעפייא בשו”ת נשמת חיים (בדרושים די”א ע”א).

ובעבור זה כתבו כמה גדולי עולם, כי למצוה יחשב מי שהולך לניתוח הגם שנכנס לקצת סכנה בהוצאת כליה, כיון שמטרתו נשגבה כדי לתרום הכליה למי שהוא ודאי מסוכן בהעדר כליה תקינה. והרי זה גלוי וידוע לכל בר נש, שמצבו הפסיכי של החולה, משפיע מאד על מצבו הפיזי, וכבר אמר שלמה המלך “רוח איש יכלכל מחלהו”, כי הגוף תלוי בכוחות הנפש, ולא לחנם אמר רבי עקיבא (נדרים מ ע”א) כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים.

והן אמת שכבר העיר הסמ”ע בחו”מ (שם סק”ב), שרבותינו בעלי השו”ע השמיטו דין זה דהירושלמי הנ”ל, וטעמם לפי שהרי”ף והרמב”ם והרא”ש השמיטו דברי הירושלמי מפסקיהם, משום הכי השמיטוהו הם גם כן. ע”כ. וכ”כ במנ”ח (מצוה רלז אות ב). וכ”כ בהדיא בספר איסור והיתר (כלל נט דין ח) דלא כהירושלמי הנ”ל. וע”ע בס’ אולם המשפט חו”מ שם, ובשו”ת עזרת ישראל (סי’ קמז), ובהגהות זר זהב ע”ס איסור והיתר שם. ובשו”ת גבעת הלבונה (סי’ טוב אות ד, דל”ג ע”ד). ובס’ אורח נאמן אוירבך (סי’ קנו אות פו). וכ”מ מדברי רבינו יהודה חסיד בספר חסידים (סי’ תרעד), שאין להסתכן אפי’ בספק בשביל סכנה ודאית של אחר. עש”ה. ובהגהות מקור חסד שם. ועמש”כ בתפארת ישראל יומא (פ”ח, בועז אות ג). ורבותינו האחרונים הרבו לפלפל ע”ד הירושלמי הנ”ל, והביאו ראיות לכאן ולכאן מדברי הבבלי, ואין הזמן גרמא כעת להכנס לזה.

אבל כאן לכו”ע אין גדר ספק סכנה, ואדרבה כמעט יש ודאי סכנה, בזה שלא נותנים למבקרים להכנס אל החולה המסכן. והרי כתב הרא”ש בפירושו על התורה (ר”פ וירא) שגם אם החולה ישן, יש להכנס ולבקרו, כיון שכאשר יתעורר ויספרו לו שבא פלוני לבקרו, הדבר יסב לו נחת רוח. ומכל שכן חולה שממתין בציפיה לנפש חיה שיבא לראות במצבו ויתייחס אליו, וישב בדד בדכדוך הנפש, שהמבקרו עושה הצלת נפשות ממש. וגם הפוסקים שכתבו להעיר ע”ד הרמ”א, כאשר ציינתים ברמיזה בספרי זוטא זכר עשה (עמ’ כ), הן הם יודו בנידון דידן שבודאי מצות ביקור חולים החשובה שאין לה שיעור, גוברת על דמיון וכזב של האומרים למנוע מצוה יקרה זו.

ד. ואמנם רבינו הרמ”א עצמו ברח בשנת שט”ז מעירו קראקא לעיר שידלוב, מחמת שהיתה בקראקא מחלה של עיפוש האויר כלשונו בהקדמת ספרו “מחיר יין”, ראה שם דבריו, זה אמת ויציב לענין בריחה מהעיר מפני מגיפה, [וע’ תשו’ מהרי”ל (סי’ נ), ותשו’ מהר”ם פאדובה (סי’ פו), ועוד הרבה], אבל כשנמצאים בתוך העיר, כבר אין נפק”מ אם נמצא ברחוב או בבית, כי כל האויר מלא מזה. ובנידונינו הרי ודאי שהקורונה לא עונה כלל לגדרי מגיפה שכתבו חז”ל, וגם אם היתה מגיפה הרי היא משתוללת בכל העולם, ואין לאן לברוח.

על הנהגת ר’ אריה לוין זיע”א

ה. וסיפר לי הרה”ג ר’ שמחה שלמה לוין זצוק”ל בנו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זיע”א שסיפר לו אחד מן המצורעים שהיה בבית חולים הידוע שלהם, [וזכה להתרפאת מן המחלה הקשה של הצרעת באורח פלאי], שהיו המצורעים זוכים לביקורים תכופים ומיוחדים של אביו זיע”א, ובכל פעם כשהיה יוצא מבית המצורעים, היו משוחחים ביניהם, בטח נשמע עוד יום יומיים שהרב לוין נפטר, כי החולי הזה היה מדבק בצורה מסוכנת ביותר, ובכל פעם היו מופתעים לראותו מחדש.

ורבים תמהו על הנהגת הרב אריה לוין שסיכן את עצמו, ולא חש לאיסור אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, ולמה שכתוב בתורה ונשמרתם וכו’, והרי היה איש גדול בתורה וביראה, ובתחילה חשבתי כי הרב אריה לוין סבר בדעתו, שכיון שאין מי שיבקר כלל אלת החולים הללו, הרי אי אפשר שתתבטל אצלם מצוה זו לגמרי, וראה בזה אפי’ חילול ה’, שיהודים מוטלים בבדידות ואין שום אדם שבא לבקרם, ולכן שינס מתניו כמו שאמרו בכתובות (עז ע”ב) רבי יהושע בן לוי בשעתו, שהיה מבקר את חולי הראתן, שהוא חולי שיש לאדם שרץ במוחו והוא מסוכן מאד לדבק, וריב”ל היה נכרך בהם ולומד תורה, והיה בטוח שהתורה תגן עליו לבל ינזק כדפרש”י שם.

והריטב”א בכתובות שם כ’, דגם כשלא היה עוסק בתורה היה נכרך בהם, כיון דתורה לשמה מגנא גם בעידנא דלא עסיק בה כמבואר בסוטה (כא ע”א). ומה שהדגיש הריטב”א דאיירי בתורה לשמה, הוא מתקשר למה שכתב הרב סדר היום בביאורו לקהלת על הפסוק “שומר מצוה לא ידע דבר רע”, דלא כתיב עושה מצוה וכיו”ב, כי ההבטחה לבל יארע לו דבר רע, היא בדוקא אם שומר עצמו מפניות על גבי המצוה ועושה לשם שמים. [והעיר מרנא הגר”ד קוק שליט”א, דשורש לזה מהפסוק ושמרתם את המצו’ת. ודו”ק]. וכבר ידוע מעין זה בעובדא דהאר”י על אותו יהודי שנעשה צולע בליל שימורים. ואכמ”ל.

ומעתה לאור כל האמור יש לומר, שבטחונו של רבי אריה היה עצום ורב, והיה דבוק באורייתא קדישתא, ונוסף גם הוא, אונסא דאהבת ישראל שבו (כההיא דזבחים קב סע”ב). ושים לב, רבי אריה לוין, שיש כאן ניצוץ רבי יהושע בן לוי. ודו”ק. אכן עדיין כל זה דוחק ואינו משביע כ”כ, דסו”ס ריב”ל סיכן נפשו, והיה יחיד בדורו, אכן עתה אמרתי, כי ר’ אריה הלך בדרכו של הרמ”א בתשו’ הנ”ל, ובצירוף כל הנ”ל עביד עובדא בנפשיה, ואריה לא ירא, ואין שטן ואין פגע רע. וזה ברור שהגר”א לוין אינו צריך לדידן, והרי כל גדולי הדור היו אוהביו וחבריו, ולא משה ידו מידם, והוא היה חותנו של גדול הדור הרב יש”א ברכה זיע”א, וכתבתי רק מה שיש לנו ללמוד תורה מהנהגתו הטהורה.

סיפורים נוראים מטבריה

ו. וכאן בעיר טבריה נפטר יהודי אחד [מתוך ששים אלף תושבים], כפי הנראה מחולי הקורונה שגלגל עליו כמה רעות בגופו, ובני משפחתו אומרים שברור להם שלא הקורונה גמרה את חייו, אלא הבדידות הנוראה והקשה מכל, כי הוא היה רגיל עם בני משפחתו מאד, ואוי להם למרצחים המהלכים בבגדי לבן, כאילו הם עושים טובה לחולים, ועליהם נאמר “טוב שברופאים לגיהנם”.

ומרנא ורבנא הגר”ד קוק שליט”א היה בבית החולים יומיים קודם הפסח, ולקחוהו שלא מדעתו מרוב דאגה ופחד, כיון שהיה במצב חמור בחולשת הגוף וחששו מאד על חייו, והחליטו בבית חולים דכיון שהוא חולה בקורונה יש לבודדו, ובערב פסח שחזר לביתו, אמר לי בדמעות שליש, שהיה לו קושי עצום להיות שם, כי אין קול ואין עונה, ואפי’ מגבת שביקש לא נתנו לו, והיה שם כמו אבן שאין לה הופכין, והיה שבור ורצוץ באופן שלא ראיתיו מעולם. ומה יאמרו אלו המוטלים במצב גרוע כל כך, ימים ארוכים בתוך מחשכים וזועקים ממעמקים.

ולפני כמה ימים נפטרה כאן בטבריה אשה אחת שהיתה מלומדת ביסורי הגוף וחולאים שונים שנים רבות, והדביקו עליה תו קורונה, והיתה בוכה ואומרת איפה בני משפחתי, היכן בני ובנותי ובעלי היקר, ולא הסכימו להכניס אף אחד, ולצערינו שבקה חיים לכל חי, ונפטרה לפני כמה ימים, ואמרו בני ביתה במשך השבעה, כי נפטרה מצער הנפש.

בית חולים או בית משוגעים

ז. וידוע שהאדמו”ר מליובאויטש זיע”א היה מקפיד לומר “בית הרפואה” ולא “בית חולים”, כדי שלא לקבוע שם חולי על הנזקקים לרפואה, אכן מזלייהו חזי לקרוא למקום הזה “בית חולים”, כי שמה ה”רופאים” עושים את הבאים לשם חולים, אי נמי שמו נאה לו “בית חולים” כי יש שם חולי נפש של חולי הגאוה והדמיון, הם רובא דרובא של ה”רופאים” המנחשים שאינם יודעים הרבה דברים, ומדברים הרבה יותר ממה שהם עושים. ופעם כשאמרתי לאחד מגדולי ומאורי הדור שליט”א, שאני הולך לבית חולים לבקר מאן דהוא, תיקן אותי מיד לומר שאני הולך לבית המשוגעים…

המציאות האמיתית בקורונה

ח. ואני מעיד על עצמי, שהייתי בקרבת חולי קורונה מאומתים כמה פעמים במשך זמן רב, ובקרתי אותם ועזרתי להם, ורק לאחר חצי שנה נדבקתי בחולי זה, ואני מכיר אדם אחד שהיה חולה קורונה, והיה חזן ביום כיפור בבית כנסת שיש בו מאה איש, וכולם באו עמו בקירוב לאחר התפלה ובקשו את ברכתו וכו’, ולא נשמע שום נזק ושום צרה בקהילתם, והכלל בזה הוא שאין כללים, ובודאי שאי אפשר לבטל מצות ביקור חולים בשביל שטות וחששות מדומות כאלו.

ט. ולכן בנידון שהבאת לפנינו, שהדוד שלך חולה, וברוך ה’ לא הלך לבית המשוגעים, בודאי שיש לך לבקרו ולעודדו, ולא לחוש לשום דבר, ובפרט שיש לך חובה כפולה של הכרת טובה כלפיו, שהיא דבר שאין לו שיעור, מלבד ביקור חולים שהיא מצוה שאין לה שיעור, ואם תרצה לרווחא דמילתא תרחיק מעט ואל תאכל ותשתה מכוסו, וזכות המצוה תגן בעדך אלף המגן אכי”ר.

י. והנני לסיים בשני סיפורים מעניינים על תוקף חשיבות מצות ביקור חולים. זה יצא ראשונה (מתוך הספר “צדיק יסוד עולם” עמ’ 144) על הגאון הצדיק הירושלמי ר’ אריה לוין זצוק”ל, שפנה בזמן המנדט הבריטי לאדמו”ר מסוכטשוב ר’ מנחם שלמה בורנשטיין זצוק”ל, שיצטרף אליו בנסיעתו לבית החולים של המצורעים, אשר היה ממוקם בבית לחם, ויסייע בידו בנשיאת סלי המזון.

וכך מספר האדמו”ר, עלינו על אוטובוס ערבי, ירדנו בבית לחם, וכיתתנו רגלינו כברת דרך ארוכה עד בית החולים של המצורעים, משהגענו לשם, נכנס רבי אריה לכל חדר, בירך כל חולה ברפואה שלימה, וחילק דברי מאכל. כשיצאנו משם שאלתיו, ר’ אריה, למה לך ליסוע כל כך רחוק ולכתת רגלים בכדי לבקר חולים מצורעים ערבים? השיבני הרב, ישנו יהודי אחד בין כל המצורעים, ובשבילו אני פוקד גם את כל החולים (ע’ גיטין סא ע”א).

סיפור נוסף מצמרר ומחזק על הכח של מצות ביקור חולים, ולאפוקי מהמזלזלים והנחלשים במצוה זו כעת בתקופת הקורונה, המוגש על ידי רי”מ האס הי”ו במוסף תורני “המבשר” (פ’ שמות שנת תשפ”א, עמ’ טו), הסיפור נחשף לאחרונה מפי הגה”צ ר’ חיים מיכאל ביברפלד שליט”א, אב”ד קהל טשורטקוב בלונדון, על אביו הרה”ג מזכה הרבים ר’ פנחס ביברפלד זצוק”ל, שהיה בסוף ימיו רבה של מינכן, והסיפור הזה הוא מתקופת רבנותו במינכן, לפני ל”ה שנה בדיוק בתקופה זו. וכך הוא מספר:

מוצאי שבת מושלג במינכן, ראשית חודש שבט שנת תשמ”ו, השעה 30. 12 אחר חצות. הטלפון מצלצל בביתנו, הרמתי את השפופרת, על הקו היה רופא גוי מבית החולים האונברסיטאי, הוא מודיע, “יש כאן יהודי הנוטה למות, אולי אפשר שהרב יבא לומר איזה תפלה ברגעיו האחרונים”. אמרתי לאבא זצ”ל שהשעה מאוחרת, הרחובות המושגלים מסוכנים לנסיעה, ואין זה בכלל תפקידו של הרב… אבא התעלם מדבריי, וביקשני להסיעו מיד לבית החולים, מרחק כחצי שעה נסיעה!

כשהגענו לשם התברר שמדובר בבנין שיש בו 12 קומות, ולנו אין שום ידע באיזו מחלקה ובאיזה קומה נמצא החולה, עזרנו ה’ ולאחר מאמצים הגענו ליחידה לטיפול נמרץ, שם שכב החולה. הרופא קיבל את פנינו בכניסה, באומרו כי מצב החולה קשה מאד, הוא מחוסר הכרה, כל הפרמטרים מראים כי סופו קרב ואין תקוה להחלמה, ועל כן הזעקנו את הרב. [לגוי במצב כזה, להבדיל, הם מזמינים את הכומר].

אבא ביקש להיכנס לחולה מאחורי וילון, הרופא התלווה אליו, ואני נותרתי לשמוע מבחוץ. אבא אמר פרק תהלים, ולפתע נשמע קול דובר אידיש מאחורי הוילון. “כבוד הרב, מה אתה עושה פה עכשיו”?… אבא היה נדהם לרגע, הרי הוא לא יכול לומר לו את הסיבה שלשמה הוא בא… הוא לא התכונן בכלל שהאיש יפצה את פיו. התעשת מיד ואמר לחולה, כי הזדמן במקרה לבית החולים… והמשיכו לדבר כמה דקות.

אבא נפרד מהחולה שהתעורר לתחיה, ויצא מהחדר. הרופא היה חיוור כסיד, ואמר, “ראינו הרגע שינוי פתאומי לטובה, אין לי הסבר לכך, סליחה שהטרחתי את כבוד הרב לבא לכאן בשעה כה מאוחרת”. כשיצאנו שאלתי את אבא, “ידעתי מכבר את צדקותך, אבל עד כדי כך להחיות מתים”?!…

אבא השיבני בפשטות, “האיש הזה הוא פליט שואה בודד, בשעות אלו, כל מה שהוא ראה סביבו זה רופאים ואחיות גויים של ביתה החולים, הוא הלך ו’נסגר’, וזו היתה סיבת ההתדרדרות הפיזית במצבו. מתוך הערפול המוחלט בו הוא היה שרוי, הוא ראה או שמע אותי, עצם הנוכחות של יהודי בקרבתו, ועוד רב שהוא מכירו ומוקירו, זה הפיח בו רוח חיים חדשה”…

ראה זה פלא, מסיים הגה”צ אב”ד טשורטשקוב שליט”א את עדותו המפעימה, “בשביעי של פסח באותה שנה, ניגש אדם שלא הכרתי אל אבי, וברכו ב’גוט יום טוב’, הכרתי את הקול מאז… היהודי שלנו התאושש לחלוטין ב”ה”….

כוחה של מילה טובה וביקור חולים.

יא. ולחיבת הקדש אסיים את דברי במה שכתב אלי ברגעים אלו, ידידי היקר הרב המגי’ד (דבריו ליעקב) רב אח”א שליט”א, וז”ל, אעתיק מדבריו הנפלאים בספרו תוכחת חיים (פרשת ויחי מהדו”ח עמוד רד): ועוד אני משבח ומברך אותם תמיד לאנשים כשרים ויראי שמים שעומדים על נפשם לעשות מצות ביקור חולים בזמן שיש דבר ומגפה בעיר לתפ”ץ וכו’, דנראה ודאי דמי שאינו מתיירא ואינו בורח מן העיר מדבר באופל יהלוך, ואינו מתנהג במנהג הלועזים בקונטאמז”ו [היינו “סגר”], ובלאו הכי הוא מעורב ביניהם [כמדומה כוונתו שהרי א”א לדעת אם יש חולים בין הנראים כבריאים], הרי לגבי דידיה איכא מצות ביקור חולים ולקבור מתים וכדומה, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, ורבים מיראי ה’ עושים כסדר הזה ואינן ניזוקים כלל, ולא תאונה אליהם רעה בעה”י. עד כאן דב”ק. ועיין עוד שם.

ועוד עיין לו בספרו “ספרי חיים” (סדר ראה דע”ו רע”ב) מה שהביא לפרש בזה קרא דואתם הדבקים בה”א, היינו ביקור חולים גם בזמן מגיפה, וע”ש שהביא בזה מעשה רב, שכן נהגו לדינא. ע”ש. וצרף לזה גם דברי מר בריה דרבינא הגאון מהר”א פאלאג’י זצ”ל בספרו אברהם אנכי ח”ב (תהלים מזמור מא, דס”ח סע”א ורע”ב). עכת”ד המיוחדים. יישר חיליה לאורייתא.

בברכת

“רפאני ה’ וארפא הושעני ואושעה כי תהלתי אתה”

יקותיאל דטבריה

זכות הלימוד בד”ת הללו, יהיה לע”נ זקנתי מרת אורה מונבר בת מלכה סלטנת ז”ל, שמחר פקידת שבועה, תנצב”ה. נפטרה בבית אבות כשהיא קרובה לגיל מאה, י”ב שעות לאחר שהזריקו בגופה את חיסון הקורונה.

אולי יעניין אותך גם:

• דחיית חתונה לאחר תקופת הקורונה
• דעת הגר”ד קוק על חיסוני הקורונה
• מהו החיסון המומלץ ביותר ל”קורונה”

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט ביקור חולים לחולה קורונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

דחיית חתונה לאחר תקופת הקורונה

שאלה: אנו זוג שזכינו ברוך ה’ לשוב בתשובה שלימה, עדיין לא זכינו להתחתן, ובעקבות הקורונה החתונה נדחית מיום ליום, רצינו לדעת אם זה בסדר להתעכב כי רב אחד אמר לנו שזו בעיה.

תשובה:

אמנם סיבת העיכוב היא מפני שאתם רוצים להזמין המון אנשים ובכך תהיה השמחה גדולה יותר, אבל קחו בחשבון שהריוח של ריבוי האנשים אינו שוה לעומת עיכוב החתונה, וכמה סיבות לדבר, ואפרטם בקיצור.

א. כל יום שאתם לא נשואים יחדיו זהו פתח לעבירה, וגם אם אתם שומרים על הצניעות וכל כללי ההלכה, עדיין מי ערב לנו שהבחור נשמר במחשבתו מהרהור עבירה הקשה מעבירה (יומא כט ע”א), ושאר בעיות המתעוררות בעקבות דחיית החתונה.

ב. הרי בשעה שאתם נשואים זה לזה, בידכם לקיים מצות פריה ורביה, שהיא מצוה רבה ועצומה שאין ערוך אליה, ובעבורה אמרו רבותינו לדחות כמה דברים גדולים, וזהו קיום העולם, והיא המצוה הראשונה שיש בתורה, ולא שייך לעכב מצוה כה גדולה בשביל ריבוי אנשים בחתונה.

ג. לצערינו יש המון נסיונות לערוך חתונה כשרה וצנועה, וכל חתונה המונית יש בה לפעמים קלקולים בענינים רוחניים, ואמר לי רבינו הגדול ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, שאפי’ בחתונות של דתיים וחרדים, ההמוניות גורמת איזה דופי וחסרון בעניני הצניעות, ולכן מוטב להקים את הבית בחופה כשירה וצנועה, ואדרבה תקופת הקורונה היא טובה לענין הצניעות, ומהלילה הזה יושפע לכלם שפע טובה וברכה לכל החיים.

ד. רבינו דוב הכהן קוק שליט”א כתב מכתב מיוחד לכלה שביקשה לדחות את החתונה בעקבות הקורונה, ובתוך דבריו הביא לה את דברי חז”ל, “לוחות ראשונות שנתנו בפרסום נשתברו, ולוחות שניות שנתנו בצנעה נתקיימו”, הרי שחתונה שאינה המונית, היא מגבירה את הסיכויים לחיות יחד לאורך ימים ושנים בטוב ובנעימים, ויש לנצל את התקופה הזאת להרבות בחתונות, ומי יתן וימשיכו במנהג זה תמיד, כאשר אמר כמה פעמים מורינו הגר”ד קוק שליט”א.

אלו חלק מהסיבות לזרז את החתונה, ובזירוז החתונה יעלה מזלכם לטובה, כידוע שראשי תיבות מז”ל הוא “זריזין מקדימין למצות”, ויהי רצון שתבנו בית נאמן בישראל בקדושה ובטהרה אמן.

אולי יעניין אותך גם:

• דעת הגר”ד קוק על חיסוני הקורונה
•  האם היתה קורונה במצרים?
• הדלקת נר חנוכה במרחב הפתוח בימי הקורונה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט דחיית חתונה לאחר תקופת הקורונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

הרב קוק והרב קניבסקי על החיסונים

לכבוד ידיד נפשי ואהובי

הרב יוסף חיים דהאן שליט”א

הנני בתשובה מאהבה לשאלתך ולשאלת רבים מכל קצווי הארץ, אודות שמועה חריפה וקשה שנתפשטה לאחרונה בשם מורינו ורבינו הרב דוב הכהן קוק שליט”א בענין החיסונים החדשים לקורונה, ושכביכול אמר איזה דברים על מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א.

הנני משיב בקצרה, כי במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך.

מורינו הגר”ד קוק שליט”א סובר באופן כללי, שיש להמנע מכל החיסונים של דורינו, וידוע שישנה סברא כזאת מאז ומעולם של כמה מגדולי הרפואה, ודעתו שבחיסון יש אך ורק נזק ולא תועלת, ואין זה בכלל דברי הגמרא (פסחים מב ע”ב) שבכל דבר המועיל למשהו הרי שהוא מזיק למשהו אחר, כי כאן נזק יש ותועלת אין, ובפרט בחיסון הזה של הקורונה. זו דעת רבינו שליט”א ותו לא מידי. וכל הדברים שהנני כותב שמעתי באזני מפיו כמה פעמים, ובפרט בליל ששי האחרון (עש”ק פ’ ויגש) ביישוב הדעת.

דעת מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א ידועה בעולם כפי שפרסמו, וידוע שהגר”ד קוק שליט”א אומר תמיד, שדבריו מן השמים, ושהוא היחיד בדור שאפשר לברך עליו בשם ומלכות “שחלק מחכמתו ליראיו”. אלא שבכל הדורות מצינו, שיש באיזה ענינים מחלוקת לשם שמים בין הגדולים, איך לנהוג למעשה בנושאים מסויימים. ואמר לי הגר”ד קוק שליט”א שיש לו צער מכל מה שמפרסמים בשמו כל מיני דברי הבל ששייכים לאפיקורסות.

ולמעשה, לי ברור שאם אשאל ממנו בתור תלמיד של הגר”ד קוק שליט”א הוא יורה לי לעשות כאשר מורי ורבי אומר לי, וכבר היו דברים מעולם, בענינים קשים וחמורים יותר. ואיני יכול להרחיב בדברים שהשתיקה יפה להם מכמה סיבות. ונמצא שבטלה מחלוקת לגמרי והכל אחד.

וכפי הנראה, העולם זקוק לחיסון נגד דמיונות ושיבוש הדעת של הפרחת שמועות הבל ורעות רוח, ה’ ירחמנו ויצילנו משיבוש הדעת, ובמהרה יקויים בנו “ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”.

להרחבה נוספת בנושא זה בפרט, ובהתייחסות הגר”ד קוק שליט”א לעניני רפואה, ראה במכתב הבא

בברכת “כי אני ה’ רפאיך”

יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• דעת הגר”ד קוק על חיסוני הקורונה
• מהו החיסון המומלץ ביותר ל”קורונה”
•  האם היתה קורונה במצרים?

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הרב קוק והרב קניבסקי על החיסונים הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

למכתב בענין חיסוני הקורונה

לצערינו, יד הכל ממשמשת במקלדת, וכבר אמר החכם “הנייר סובל הכל”, וכל אחד מעלה את דמיונותיו על גבי הכתב, ומכל שכן שהמקלדת סובלת הכל, וכפי שאנו רואים איך בכל רגע רצים בכל אתר ואתר מליוני מליונים של רשימות, כיתוביות, ותמונות וכו’, אשר רובם ככולם דברי הבל וריק.

אלא שלצערינו, הרבה מהדברים מביאים לידי אסונות, אין כאן המקום לפרט כמה מקרים של סכסוכים בין חברים ופירוק בתים ורצח, ועוד דברים אכזריים ביותר, נגרמו כתוצאה ממשחק הכתיבה הלזה, וכבר אמר דוד המלך “המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה”, ורמז לנו כי מלבד המלחמה הידועה בשדה הקרב על ידי החזקת הנשק ביד, יש גם מלחמה קשה ונוראה דרך האצבעות המונפות על גבי המקלדת בלי הרף ובלי מחשבה כלל ועיקר.

זו הקדמה שמסבירה, כי באופן עקרוני אין להתייחס כלל לכל דברי ההבל המשוטטים בכל אתר ואתר, ובפרט כאשר מדובר בהתייחסות בוטה חס ושלום של גדול אחד על גדול אחר, שזה דבר שברור לכל בר דעת שלא היה ולא נברא, ולא עלתה על דעת אדם מעולם.

באשר לענין מעשה, הנה ידוע שהגר”ח קניבסקי שליט”א אמר מלכתחילה שאינו מכיר מגיפה שנקראת קורונה, כפי שאמר לי נכדו אהובו, ואמר לאנשים להוריד את הסמרטוט מעל פניהם, ועל זה יעידו כל באי שער ביתו נאוה קודש, אלא שאת הדברים הללו העדיפו משום מה שלא לפרסם, ובענין החיסון נתפרסמה דעתו דעת עליון שאומר שצריכים להתחסן, ושאין לפחד מהחיסון, וגם גיסו הגר”י זילברשטיין שליט”א, דעתו ידועה כדעת רוב אנשי הרפואה המעודדים לקחת את החיסון. וראה מה שכתב בספרו “שיעורי תורה לרופאים” (ח”ג סו”ס רטו).

ואצלי ברור בשמש בצהריים, שאם אשאל ממרן הגר”ח קניבסקי שליט”א מה לעשות בענין החיסון כאשר דעת מורינו הרב שליט”א להמנע, התשובה תהיה חד משמעית, לשמוע בקול דברו של הרב, אין כאן חובה כלל להתחסן, והחובה והצורך לשמוע ולציית לרב היא הרבה יותר מהצורך [לפי חלק מהדעות] להתחסן.

הנני לציין, כי מורינו הגר”ד קוק שליט”א, מלבד היותו גאון בתורה באופן שהוא כמעט חד בדרא, וכפי שאנו רואים בעין, וכן אמרו לי כמה וכמה גדולי גאוני וצדיקי הדור, עוד יש בו דבר מיוחד, שהוא בקי בכל מערכות הגוף האנטומיות, וידיו רב לו בעניני רפואה באופן המעורר השתהות אצל כל מי שבא במחיצתו, לא פעם הוא אומר דעה אחרת מרופאים גדולים ומפורסמים, ואף מתווכח עמהם במשא ומתן, ותמיד ראיתי איך התורה מנצחת, וכמה וכמה רופאים בבית החולים פוריה או שניידר ודומיהם, אומרים מלכתחילה, עם הרב קוק מטבריה אנחנו לא מתווכחים… יכולני לספר כאן דברים נוראים על כחו הגדול של רבינו שליט”א ברפואה, ואין רצוני להרחיב מכמה סיבות.

דעת הגר”ד קוק שליט”א, להמנע מכל החיסונים בכללות, ואמר לנו פעם שאם היה בידו החיסון של זמן התפארת ישראל (עיין בביאורו ליומא פ”ח דיומא אות ג בבועז), יתכן שגם הוא היה משתמש בו, ומכל שכן אם הרמב”ם היה מציע חיסון שהיינו רצים לקבלו, אבל חיסוני הדור האחרון אין בהם תועלת כי אם ההיפך, ובחיסון הקורונה הוא אומר, שלדעתו יש בזה יותר נזק משאר חיסונים, ושלכן יש לנקוט בשב ואל תעשה ולא לקחתם. ושאלתיו על אדם שאם לא יתחסן יפטרוהו מהעבודה וכיו”ב, ואמר לי שבכל מקרה יש לדון לגופו, ולראות מה יותר קשה, החיסון, או ההפסד והקושי שנגרר מחמת ההמנעות ממנו.

וביקש ממני הגר”ד קוק שליט”א כמה פעמים, להמעיט את ההשתוללות שנעשית בשמו שלא על דעתו, ושהדבר הזה מצער אותו מאד מאד.

בברכה רבה

יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• מהו החיסון המומלץ ביותר ל”קורונה
• הרב קוק והרב קניבסקי על החיסונים
• האם היתה קורונה במצרים?

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט דעת הגר”ד קוק על חיסוני הקורונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לכבוד ידידיי ואהוביי, די בכל אתר, מבקשי הדעת באמת

שלום וברכה וישע רב!

מפני שהמון באים ומתקשרים בדאגה וסקרנות גדולה על שאלה אחת מפורסמת, מהו היחס לחיסונים וכו’, ואי אפשר לדבר עם כולם, ובפרט להרחיב בהסבר, על כן באתי בתשובה מאהבה מנומקת ומפורטת בעניני החיסונים, ואגב ביררתי בס”ד עוד כמה ענינים הקשורים לזה. נא ונא לקרוא את הדברים בנחת רוח, ולא מן השפה ולחוץ, ואקוה שיהיו הדברים לחיזוק אמיתי ולתועלת הרבים.

שב ואל תעשה

א. זה שנים רבות שאנו לא עושים שום חיסון לילדינו, ואין שטן ואין פגע רע. וכבר ראינו המונים שעשו חיסונים לכל מיני ענינים, ולמרות החיסון בא עליהם הדבר שממנו ציפו להתחסן, הן שפעת והן חצבת וכן על זה הדרך, ויש אומרים דאדרבה החיסון מגרה את אותו ענין לבא על האדם. ואין אני מתעסק בסוגיא זו כלל, רק באתי לבאר הנהגתינו הידועה ולפעמים מוזרה, וכמה וכמה מגדולי גאוני קדישי הורו כן, ואנו הולכים אחר הוראתם בקדושה ללא שום תזוזה ימין ושמאל, והבוטח בה’ חסד יסובבנו.

חוצב להבות אש

ב. ובתקופת חיסוני החצבת, לא עשינו החיסון הידוע, ובהוראת חסידא קדישא ופרישא שליט”א, היינו רגילים לומר “קול ה’ חוצב להבות אש”… וחצבי לנהרא וכל מיני מאמרים שיש בהם שורשי החצב, כי זה ידוע שהכל משתלשל באותיות הקודש, וזכורני שילדה אחת כאן בטבריה, שלא עשתה החיסון ונדבקה בחצבת, והיתה מוטלת בבית הרפואה במצב קשה, והמדברים דברו, הנה זה התוצאה כשלא עושים חיסון וכו’, ולא שתו אל לבם כמה עשו חיסון ונדבקו, ויש שעשו חיסון ואח”כ עזבו את העולם… וכשבא אבי הילדה למרן הגר”ד קוק שליט”א, ראיתי שהגאון לא מתייחס כמעט לשאלה והיה רגוע מאד… ואמר לי אביה מה אתה רואה כאן, והשבתיו כי לפי מה שהרב מתייחס אין כאן שום חשש, והילדה תשוב לביתה בריאה שלימה, וכך הוה לאחר כמה ימים, ודלא כבשורת הרופאים הגאוותנים להורים, שיתכוננו לקשה מכל…

בדיקות הריון

ג. פעם אמר רבינו עובדיה יוסף זיע”א, כי הרופאים היום, הרבה מהם חסרי אמונה, ומתגאים בכח האדם לומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכורני שהייתי אצלו עם אחת מקרובותיי שתחי’ ובכתה לפניו שהרופאים אמרו לה שלא תוכל לילד וכו’, וצעק ואמר לה, הרופאים חמורים… מי הם שיגידו כן… וכאשר אמר כן היה, שילדה לאחר זמן באופן טבעי…

ואמר רבינו עובדיה, אם היה בידו של הרמב”ם המכשיר הזה שנקרא “אולטראסאונד”, הוא היה מחייה עם זה מתים, והם מה עושים, מדכאים עם זה את נשות ישראל, כל אשה בהריון במקום שתהיה בשמחה בחויית תשעה ירחי לידה, היא ממורמרת ולחוצה ועצובה, וזה משפיע גם על שלום הבית, וכל הזכויות שמורות ל”רופאים” המבינים שרואים ראש גדול וריבוי מים וחשש תיסמונת וכו’ וכו’, וברוב ככל המקרים כל דבריהם הבל וריק, ולכן הוראת רבותינו גדולי עולם הגאון שר התורה ר’ חיים קניבסקי שליט”א, ומרנא ורבנא הגר”ד קוק שליט”א, שלא ללכת בימי ההריון לשום בדיקה, ואין בזה שום ענין של השתדלות. ועתה איני יכול להרחיב בענין זה, כדי שלא לצאת מהמסגרת שלמטרתה באה מכתב זה.

זורע ישועות

ד. ולא אוכל להתאפק, ואספר עובדא חשובה לחיזוק, כאן בטבריה היה יהודי אחד שלקה במחלה הנוראה, ואמרו לו שהוא הולך לעבור טיפולים מאסיביים ביותר בגופו של כימותרפייה וכו’, ואם רוצה להעמיד עוד זרע בישראל, שיוציא מגופו זרע וישמרוהו לעת הצורך, והוא השיב שלא מסוגל לעשות צעד כזה בלי לשאול את פי הגר”ד קוק שליט”א, וכשבא אצל החכם, אמר לו שאפשר להתיר בדרך מסויימת [ואכמ”ל], ולא הסתדר לו באותה דרך שהציע הרב, אז אמר לו הרב, מכיון שאתה הולך ישר בדרך ה’ ולא מחפש קונצים, תזכה לזש”ק באופן טבעי גם לאחר הטיפולים, והאיש הזה הוא גר בשכונתי כאן בטבריה, ובאמת עבר את הטיפולים הקשים ועד היום יש לו בגופו המון השלכות לא נעימות מאותם טיפולים, אבל נולדו לו מאז בדרך הטבע [גימטריא אלהים] עוד שלשה ילדים בריאים ושלמים…

חיסון הקורונה

ה. ולענין חיסוני הקורונה עתה יש פלוגתא גדולה בעולם מה לעשות, וגם בין החכמים שליט”א ישנה מחלוקת, ויש משקרים בשם גדולי עולם בכדי לשבח את מקחם, ואנו אין לנו קשר עם המחלוקת כלל, כי בכלל מאתים מנה, ואצלינו ההוראה ידועה מאז ומעולם, שאין לנו קשר עם חיסוני המודרניזצייה, שיש בהם נזק רב, ואין בהם שום תועלת, ואינם בכלל מאמר חז”ל “כל דמעלי להאי קשה להאי”…. ולכן גם עתה אין שום שאלה כלל, ואנו נוקטים בשב ואל תעשה, לא מספק, אלא מבירור גמור שהכל שקר.

חיזוק בברכת אשר יצר

ו. באשר למבקשים סגולה רוחנית וחיסון סגולי להנצל מכל רע, כבר אמר רבינו שליט”א כמה פעמים כי ברכת אשר יצר בכוונה היא ערובה גדולה לבריאותו של האדם. וטוב לכל אחד להתחזק בזה לעצמו וגם לחזק אחרים, הן בעצם הברכה כי יש שאינם מברכים כלל, והן באיכות הכונה שזה דבר אין סופי.

חסי’ן קדוש

ז. ורבינו שליט”א רגיל לומר כי במקום חיסונים צריך לומר ולהתחבר למשפט הקדוש “חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך”, ולאפוקי מאלה שחושבים לנהל את העולם בכחי ועוצם ידי שלהם, ולמעשה אין כאן שום כח רק שקר ודמיון, ומתאים יותר לומר עליהם “שקרי ועוצם הצגתי עשה לי את החיל הזה”….

חוסן זה סדר נשים

ח. כמו כן מציין רבינו שליט”א את מאמר חז”ל בשבת (לא סע”א) על הפסוק “והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת” וביארו חז”ל דזה קאי על ו’ סדרים ו”חוסן” זה סדר נשים, ויש כאן רמז, כי המערכת החיסונית של הילד מילדותו עד סוף ימיו תלויה בסדר נשים, היינו בהנקה שאמו מינקתו, ודלא כמצוי היום שנשים מייבשות בידיהם את החלב, ונותנות לילד מטרנה [שמביאה צורך לקבל חיסון מבית מודרנה…], ויש בזה פסידא לכל חייו של הילד, וזה ברור שילד שמקבל הנקה מלאה מאמו, גופו בריא הרבה יותר מהתחליף המדומה הזה, ועד כדי כך יש חשיבות להנקה, שמצינו להגאון רבי אבגדר נבנצל שליט”א, רבה של העיר העתיקה בירושלם תובב”א, שהתיר לאשה לאכול בכיפור אם יודעת שמחמת הצום לא תוכל להניקו אפי’ רק יום אחד, וידוע שפוסקי הדור פליגי על זה, וסבירא להו דלגבי צום כיפור דחמור, המטרנה נחשבת איכא דרכא אחרינא, אבל לעקור בידים מתנה כזו גדולה שבורא עולם נותן, הרי זה ממש לגזול ולהעלים את המתנה המיוחדת כל כך שבורא עולם נותן לאמא בשביל הילד… אגב, מצאתי ברעיוני, כי חוסן ר”ת “סומך נופלים ורופא חולים”…

לקנות אמונה בקלות

ט. ובכלל יש בזה הפסד אמונה וחיבור לכפירה, כי היפוך הדם שבגוף האשה לחלב זה נס בתוך נס, מערכת הדם עצמה בגוף האדם היא נס עצום, איך שנעשה ממיצוי המאכל דם, והרי גם אם יתאספו יחד כל חכמי העולם וכל הפרופסורסים הקדומים כולל ראש הרופאים האמיתיים, הוא רבינו הרמב”ם, ויביאו לפניהם אל כל המאכלים שבעולם, בלי סוף של כמות ואיכות, הרי זה ברור שלא יצליחו למצות מזה אפי’ טיפת דם אחת…. ובגוף האדם אפי’ הוא תינוק בן יומו, נהפך האוכל לדם, וזה מה שמחייה את האדם, כי הדם הוא הנפש, ובר מינן אם נגמר הדם בגוף האדם ואין בו שיעור דם מינימלי, מיד הוא מת, והגוף חייב בכל זמן מסויים מחזוריות של דם חדש, כי הישן מזוהם, ובכל פעם שהאדם אוכל הוא מייצר דם חדש, בקיצור, תחיית המתים אין סופית כל רגע ורגע, יש מאין, ותחיה כפולה ומכופלת בשעת האכילה… [שלכן אמר פעם הגר”ד קוק שליט”א שהוא מתפלא איך אדם מסוגל לקרוא עיתון בשעת האכילה, הרי ברגעים אלו הוא חווה בגופו תחיית המתים ממש…]. ואיני יכול להאריך יותר כעת, וענין זה הוא אין סופי.

החיסון הגדול שבירת מידות

י. והעיקר הגדול לענין החיסון האמיתי מקורונה ומכל מרעין בישין הוא, עבודת המידות, וככל שהאדם מתגבר יותר על יצר הקנאה והתאוה והגאוה וכו’, הוא מרפא את נפשו וממילא את גופו, ושורש לזה מהפסוק שקראנו השבת בפרשת מקץ (מג, לא) “וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם”, ובתרגום אונקלוס על המילה “ויתאפק” מתרגם “ואתחסן“, ומכאן שיש כח חיסוני מיוחד על ידי איפוק האדם… וככל שמרבה באיפוק, מרבה בשיעור החיסון…

בברכת

והסירותי מחלה מקרבך

שוליא דנגרי המלקק מן הים

יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• האם היתה קורונה במצרים?
• ברית מילה לילד שהוריו חולי קורונה
• מדוע נסגרו בתי כנסיות בקורונה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מהו החיסון המומלץ ביותר ל”קורונה” הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שאלה: רבים מבקשים לדעת איך לנהוג השנה בימי החנוכה במניינים המתקיימים בשטחים פתוחים, כגון כניסה לבניינים או מגרשים וכיו”ב, האם לקיים את מנהג ההדלקה בבית הכנסת עם ברכה, ולהעתיקו למרחבים הפתוחים הגם שאינם מוגדרים בית כנסת, או שבאופן זה לא נאמר מנהג ההדלקה.

התשובה בקיצור: במצב כזה ידליקו נרות בלא שום ברכה. ואם המקום לא מתאים להדלקה מכל מיני סיבות, אין צריך לטרוח על זה, כי עיקר חידוש ההדלקה שכתבו הראשו’ הוא בבית הכנסת. וכן הורו למעשה גדולי עירנו, הלא המה הגאב”ד מהר”ר אברהם דב אוירבאך שליט”א, ומורינו הגאון החסיד ר’ דוב הכהן קוק שליט”א.

נימוקים ומקורות בקיצור נמרץ:

דימוי הנידון לברכת מעין ז’ והחילוק בזה

הנה מזה זמן רב שנשאלנו אודות ברכת מעין שבע במניינים הנ”ל, והרחבנו לבאר בס”ד בתשובה אחרת שיש לברכה גם במניינים אלו, כי מעיקר הדין מבואר ברוב הראשונים שברכה זו נאמרת בכל מקום, עד כדי כך שדנו הראשונים אם היחיד מברכה, ודיון זה מגלה בבירור שאין ענין לברכה דוקא בבית הכנסת, אלא שלענין מעשה אנו נוקטים לדינא כדעת מרן השו”ע שהורה עפי”ד הריב”ש שלא לברכה בבית חתנים או אבלים, אבל במניינים של הקורונה, מכיון שיש סברא לומר שבית הכנסת נעתק ממקומו לאותם מקומות, ה”ה שגם הברכה נעתקת. ואין צריך שהמנין יתקיים דוקא בחצר בית הכנסת וגם אין צריך שיהיה שם ספר תורה. וכן הורו רבותינו שבצפון מארי דאתרין בטבריה תובב”א, הלא המה הגאון רב אד”א שליט”א, והגאון רד”ק שליט”א. וכעת לא ארחיב שוב בביאור הנושא בראיות ומקורות. ולכאורה יש לומר סברא זו גם בנידון דידן שיברכו על ההדלקה במרחב הפתוח.

ואמר לי מורינו הגר”ד קוק שליט”א, כי מכיון שכל ההדלקה בבית הכנסת היא חידוש שחדשו חלק מן הראשונים, ואין לזה יסוד בגמרא ובעמודי ההוראה, ממילא בכל מקרה חדש שאין בו ראיה ברורה, הדרינן לכללא דספק ברכות להקל, ואמנם יש איזה צד קטן לברך, מ”מ ברור הדבר שהבא להיוועץ, יש לומר לו שיש להמנע. והמברך בכל זאת ברכת שעשה נסים על הדלקה באופן כזה של מנין הקורונה, יתכן דאין מזניחין אותו, והגם דשתי הברכות כחדא נינהו ומה שנאמר בזו יאמר גם בזו, מ”מ כיון שמצינו עיתוי בברכה זו לענין הרואה משום פרסומי ניסא, יש לצדד כמו כן בהדלקה במנין הקורונה, אפי’ כשאינם ממש מתוך בית הכנסת. ומ”מ לכתחילה אם ירצו להדליק, ידליקו בלא ברכה. וכן הורה הגאב”ד רב אד”א שליט”א. אבל הוסיף הגר”ד קוק שליט”א, שטוב והגון שלא ימנעו לגמרי מההדלקה, כי ההדלקה כשלעצמה ודאי יש בה מעלה, וכן יש לעודד להדליק בחנויות וכיו”ב, דסו”ס יש בזה קידוש ה’ ופרסומי ניסא.

האם מברכים על הדלקה במסיבות וחניות וכיו”ב

אכן יש להבהיר לבעלי החנויות שלא מברכים על הדלקה זו כלל. וכמו כן במסיבות חנוכה או באירועים הנערכים בימים הללו, כגון בר מצוה או חתונה, יש לפרסם שלא לברך בהם על ההדלקה, וכבר העירו בזה רוב ככל גדולי ישראל, הלא המה הגרי”ש אלישיב והגרש”ז אוירבאך והגרב”צ אבא שאול והגר”ח קניבסקי ועוד רבים. ואם כי יש מי שאמר לברך לכתחילה באולמות, וכידוע שזו היתה דעת הגר”י רוזינטל זצ”ל, בעל המשנת יעקב, ועוד כמה מחכמי ישראל, בודאי שלמעשה יש לומר בזה סב”ל, ושב ואל תעשה עדיף בכל ספק ומכ”ש בברכות, ומה שעושים חסידי חב”ד היקרים הדלקות בראש כל חוצות עם ברכה, אם כי מעשיהם מיוחדים ויש בזה קידוש ה’, אבל הברכה לא נכונה בזה, ומעולם לא יצאה הוראה מאת הגרמ”מ שניאורסון מליובאוויטש זצ”ל לברך על הדלקות אלו. [ושמעתי מידידי הרה”ג ר’ ברוך לבנוני שליט”א, ראש ישיבת תומכי תמימים בטבריה, שהמברכים בחוצות תולים עצמם במעשה ידוע, שפעם אחת הראו לרבי זצ”ל הסרטה מכמה קצוות בעולם את ההדלקה, והיתה שם גם ברכה, והוא שתק, ומדשתיק ש”מ דניחא ליה. ולפענ”ד פשוט שלא זו הדרך ללמוד הלכה למעשה, והדברים ברורים].

וגם גאון עזינו הגר”ע יוסף זיע”א, לא כתב בצורת פסק הלכה שיש לברך, אלא שלימד זכות על המברכים שיש להם על מה שיסמוכו, ומעולם לא ראינוהו מברך במסיבות הללו, הגם שבימי חייו היה במאות אירועים בימי החנוכה, כי רב האי גאון חשש מאד מענין ברכה לבטלה ואפי’ במקום ספק כידוע לקרוביו, ולכל ההוגים בספריו. ומה שכתב חכם אחד שראה את הגרע”י מברך, מעשה אחד הוא, ועיין בד’ רבינו מנוח (פ”א מברכות הט”ו), ודו”ק, אבל מאות מקרים אחרים יוכיחו שלא רצה לברך, ובימי החנוכה אשתקד כשבקרתי בביתו של אהובינו הראשל”צ כמהר”י יוסף שליט”א, העירותיו שבספרו האחרון ילקוט יוסף על חנוכה, נאמר בנוסח ההלכה, שיש לברך לכתחילה במסיבות, אבל בלשון של זהורית של רבי אבהו זיע”א מבואר כנ”ל, וידוע לכל באי שעריו שאינו זז מדברי בעל היביע אומר ימין ושמאל, וקיבל את ההערה בענוה ובסבר פנים יפות, [ואמר הגר”ד קוק שליט”א, שהראשל”צ שליט”א, הוא גדול הדור בכיבוד אב, כיון דקיי”ל אין כבוד אלא תורה, והוא פרסם את תורת אביו בצורה שאין לה אח ורע…]. וכמדומה שאמר שיתקן זאת במהדורא הבאה של ספרו. ועכ”פ הורה מרנא הגר”ד קוק שליט”א לענין מעשה, שיש למנוע את המברך בדרכי נעם, וכן הורו רוב ככל גדול”י וכנ”ל.

כתבתי כל זאת בעיון ובליבון הסוגיא, אך לא הבאתי ציונים ומקורות לרוב כדרכינו בשאר מקומות, ואי”ה אשנה פרק זה במהדורא בתרא בהרחבה לתועלת הלומדים. ומ”מ הכרעת ההלכה לא זזה ממקומה.

בברכת התורה

יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• האם יש הידור להדליק נר חנוכה בשמן זית הראוי לאכילה
• הרב קוק מגלה את סודו של “בבא סאלי”
• סוד הקשר של י”ט כסלו לבעל התניא

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הדלקת נר חנוכה במרחב הפתוח בימי הקורונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.