מתבטא על ההתראות בטלפונים בזמן מלחמה…

היום בהיותינו יושבים במחיצת מרן אור העולם הגאון רבינו דב הכהן קוק שליט”א, אירע פתאום שבכל הטלפונים הופעלה התראה לפני אזעקה [כידוע], ואמרתי לרבינו שליט”א שזה נעשה בנסיבות של “בטחון”, כדי להאיץ את האנשים ללכת למרחב מוגן בטרם תגיע סכנה לאיזור…

ואמר מרן שליט”א בצער גדול מתוך יסוריו וחולשתו:

את זה היו צריכים לעשות בכדי להתרות על חילולי שבת, כאשר מכונית נוסעת בשבת צריכים לעשות אזעקה… אם לא היו חילולי שבת לא היו לנו כל הצרות עכשיו… אנשים נרצחים בעוונות… כמה טירוף הדעת יש כאן… להשאיר חילולי שבת ולחפש פטנטים והתראות לפני סכנות… [כחכמי חלם שבונים בית חולים תחת הגשר הרעוע במקום לתקן את הגשר…].

היום בצהרים הורה רבינו שליט”א להריע בחצוצרות לרגל המצב הקשה השורר בעם ישראל, [מצ”ב תיעוד הענין].

היום קודם תפלת ערבית אמר מרן שליט”א, “קשה היום לישראל, דבר נורא אירע בבית שמש, יהודים שלנו נפלו למות על ידי הצר הצורר את ישראל, נקרא כעת כולם פרק ט בתהלים שבו נאמר למנצח על מות לבן, ושם מוזכר נקמת ה’ יתברך באויבי ישראל בקרוב”…

יהי רצון שנשמע ונתבשר בשורות טובות אכי”ר

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הרב דב קוק מתבטא על ההתראות בטלפון ואזעקות בעת שיגור טילים – “את זה היו צריכים לעשות כשרואים מכונית נוסעת בשבת”!! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

כבוד התורה – ענוה ושפלות

בבית מדרשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א

הבוקר הלכתי להתפלל בבית המדרש הגדול דחסידי צאנז בעיה”ק טבריה [שב”ה עושים “ברכת כהנים” בכל יום ויום כדת וכדין], ובא יהודי אחד מהמתפללים שם ואמר לי בצער גדול שמבקש לדבר עמי דבר מה…

וכה דיבר האיש:

לפני כשנה הגיע מרן הקדוש רבי דב הכהן קוק שליט”א לאולם הסמוך לביהמ”ד דצאנז, והשתתף באירוסי הבחור למשפחת גרינוואלד המקורבים לרב…

באמצע האירוע תקפו את כבוד הרב כאבי רגלים עזים, ואז טפלו לרב ברגליו [וגם הורידו לו הגרבים], וחייכתי לעצמי סוג חיוך שיש בו מעט זילותא כלפי רב האי גאון וקדוש…

מאותו יום… יש לי כאבים בכל הגוף ואני עובר מהכא להת ביסורים… וגם פרנסתי נעצרה ממש… אין לי ברכה בשום דבר… לא לי ולא לאשתי… עוד מעט עוברת שנה והכל תקוע… אני מרגיש כל הזמן צער נורא על החיוך השטותי הזה, ומבקש בכל לבי מחילה מכבוד הרב הקדוש שליט”א…

ראיתי את הצער הנורא על פניו, ואת יסוריו המצפוניים על המעשה שנעשה שלא כהוגן, והצעתי לו שיבא בעצמו אל הרב ויבקש מחילה, וברור שרבינו שליט”א ימחל באופן של “חכם עוקר את הנדר מעיקרו” (כתובות עד ע”ב), וגם יברכנו מעומקא דלבא, אך הוא אמר שחושש מאד לגשת אל הרב, וכתב את הדברים במכתב וביקשני להיות שליח עבורו.

כשהגעתי למרן שליט”א וספרתי לו את כל האמור, אמר מרן שליט”א בענות קדשו המופלאה:

לא שייך סליחה, כי לא ראיתי את זה… הוא לא פגע בי כלום… עד כדי כך לבקש מחילה אין צורך…

ואמרתי לרבינו שליט”א, שלכאורה עדיין יש כאן דופי, מצד שנהג שלא כהוגן ב”א לחבירו, ובפרט כלפי רב האי גאון, ולא התייחס רבינו שליט”א לדברים אלו כלל ועיקר.

וביקש רבינו שליט”א לכתוב להנ”ל מכתב, וז”ל:

לכבוד וכו’.

כבודו יזכה לכבד אנשים בכל מצב.

לגבי עצמי – לא שייך שום מחילה, כי לא עשית לי מאומה, ולא “נתפס” כאן שום איסור כלל.

ויהי רצון שתקבל פרנסה ובריאות, ותעלה במעלות התורה.

כיבוד אם – דב”ש

כיבוד אב – בן בוזי הכהן  

נ”ב. סברת רבינו שליט”א היא, שאם אדם צוחק בפיו ובלבו על אחר, והכל בינו לבין עצמו, כיון שהאחר לא נפגע כלל שהרי אינו יודע מזה, אין בזה איסור הונאה וכו’, וממילא ליכא נמי קפידא.

אכן יש לאדם לתקן את עצמו, שזה ברור שאינו נוהג בדרך מתוקנת, וצריך לראות כל אדם באופן חיובי ובלימוד זכות וכו’.

ובר מן דין, כשמדובר בת”ח אשר הוא “דרופתקי דאורייתא” (סנהדרין צט ע”ב), ובפרט כשהוא “גברא רבה” אשר לו חשיבות טפי מס”ת (מכות כב ע”ב), אז גם אם אין החכם מרגיש בחוכא שנעשתה כלפיו, כאן התורה תובעת את עלבונה, כיון שהוא ענין מופשט.

רק שרבינו שליט”א מחזיק עצמו איש פשוט יותר מכל הפשוטים, ולכן לא קיבל את הדברים שנאמרו כלפיו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הזהרו בגחלתן: סיפור קדושת התורה והענוה במחיצת מרן הגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

משיב למבקש תיקון על שתיית יין אסור

במוצאי שבת קדש הגיע בחור צעיר לבית מדרשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א ודמעות בעיניו, וסיפר שעשה הבדלה על היין, ופתאום הוא מגלה שכתוב על היין “לא כשר”, ומתברר שזה יין שהגיע ממחוזות הגויים בחו”ל, ובודאי יש בו דין “סתם יינם” שאסור בשתיה, ואולי גם יותר גרוע מזה…

הלה ביקש לשאול עצה ותיקון מרבינו שליט”א כדת מה לעשות, ובפרט שהוא מתחזק מאד בשנה האחרונה בכל הנוגע לתורה ומצות ומרגיש צער גדול שקרה לו דבר כזה.

ואמר רבינו שליט”א, שיקבל על עצמו שלא להרבות ביין בכלל, כי זה מביא הרבה עבירות, שישמע עוד מעט את ההבדלה שאני עושה… אבל הקבלה הזאת שאמרתי היא קבלה גדולה וחשובה…  

נ”ב. רבינו שליט”א אומר תמיד שכל המשקאות החריפים יש בהם דופי, והם מרחיקים את האדם מעבודת ה’, ואפילו יין שנאמר בו “ויין ישמח”, אין בדורינו מי שיכול להגיע לדברים טובים ע”י ריבוי שתיית יין, ואדרבה דבר זה מביא לידי עבירות, וכמ”ש בסוטה (ז ע”א) בענין אשה סוטה שמביאין אותה לבדיקה, “היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, ואומר לה, בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושין”…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הגר”ד קוק שליט”א משיב למבקש תיקון על שתיית יין אסור הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

הוציאוה ותשרף – נרות חנוכה…

לאחרונה הבאנו כאן את החידוש הנודע של הרה”ק רא”ד מאווריטש זיע”א בעל “בת עין” על הפס’ “ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר” וכו’, שביאר זאת על ימי החנוכה שהם ג’ חדשים מראש השנה וכו’. ע”ש דברים מופלאים באהבת ישראל וקדושתן.

ובס’ “נאות דשא” הובא מה”אבני נזר” זיע”א לרמוז בפס’ “הוציאוה ותשרף” שהוא מיתוק הדין, ורמוז בו דין נר חנוכה שמוציאין אותו החוצה לפרסומי ניסא.

גם ידוע מה שהביאו הראשו’ סמך לברכות הדלקת נר חנוכה מן התורה מהכתוב (במדבר כא, ח) “וַיֹּ֨אמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף [להדליק נ”ח] וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל־נֵ֑ס [שעשה נסים] וְהָיָה֙ כָּל־הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי [שהחיינו]”.

וידידינו ר’ אהרן גיאת שליט”א אמר לי שמרן הגר”ד קוק שליט”א העיר בזה, שלכאו’ צ”ב אמאי ענין “הדלקת” נר חנוכה נרמז במילים “הוציאוה ותשרף“, וכן במילים “עשה לך שרף“, הלא את הנרות “מדליקים” ולא “שורפים”…

וביאר רבינו שליט”א ע”פ עובדא שסיפר הגאון הרי”מ חרל”פ [ראה “שיחות הראי”ה” לרמ”צ נריה (עמ’ שנא), ו“שבחי הראי”ה” עמ’ 116] וכדלהלן:

בחורף תרע”ד כאשר הצטרפתי לנסיעתו של הראי”ה קוק זיע”א אל הגליל, התעוררתי באמצע הלילה וראיתי את הרב נישא בסערת רוח הלוך ושוב לאורך החדר, נחרדתי והתרוממתי…

והנה ניגש אלי הרב ואחז בידי, ידיו היו קרות כקרח, ופניו בערו וזהרו כלפידים, ומפיו פרצו דבר להבה…

רבי יעקב משה…

אני נשרף מאהבת השם…

ונוסח זה להשרף מאהבת ויראת ה’ – היה שגור בפי כמה וכמה צדיקים כנודע, [ראה “דמויות הוד” ח”ב (עמ’ רח), ובס’ “יהי אור” (עמ’ עח) על מהר”א מקרלין, ובס’ “הנאדר מקדושים” (עמ’ צו) על בנו הרביעי של ר”י מרוז’ין ר’ נחום משטעפינשט זיע”א, וב”שפע חיים” – רעוא דרעוין ח”ג (מאמר יג, עמ’ קכא). ועוד.

והכי מטו משמיה דהרה”ק מקוברין זיע”א שאמר, וכי חידוש הוא שאברהם לא נשרף בכבשן האש, החידוש הגדול הוא איך לא נשרף מאהבת ה’ שבערה בקרבו [נתיבות שלום מסלונים עמ’ קיט אות ב].

ואמר רבינו שליט”א, שבזה יש לבאר את רמז הפסוק “הוציאוה ותשרף” שהביא רבינו ה”אבני נזר” זיע”א, ללמדנו כי בעת שהאדם מוציא את נרות החנוכה ומדליקם לפרסומי ניסא, הרי שהוא אמור להגיע להרגש שהוא נשרף באהבת ה’.

לאחרונה כשאמרתי את הדברים שוב לפני מרן שליט”א לקראת ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה, כה התבטא: “מה אתה אומר… זה הרי מבהיל הדברים האלה… איזה פחד זה… כמה זה מחייב אותנו… היכן אני… היכן אני”…

נ”ב. במסכת מידות (פ”ב מ”ג) “לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים, ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות”. והני י”ג הם מנין “אהבה”, של אהבת השי”ת לעמו ישראל ואהבת הנס, והיונים בקשו לקלקל את האהבה הקדושה שבאה מי”ג מידות הרחמים. וידוע מה”בני יששכר” (מאמרי חנוכה מאמר ד אות כט) ד”מתתיהו בן יוחנן” יש בו י”ג אותיות כנגד הנ”ל. וע”ע בשו”ת שיח יצחק וייס (או”ח סי’ שנ).

וחיבור פורים לחנוכה [כידוע ברמז טמנו רשעים פ”ח לי, וברמב”ם הם מחוברים ממש] ע”י שתיית יין כיוצא מר”ת אהב”ה – הביאני אל בית היין, ומסיים ודגלו עלי אהבה, ושם נאמר “הדור קבלוה מאהבה” כנודע, וי”ג אדר זמן קהלה לכל שהוא תוצאת אהבה הניכרת בעם ישראל, [ועוד יש להרחיב הרבה בענין י”ג השייך בחנוכה ובפורים, תן לחכם ויחכם עוד]. ובין חנוכה לפורים “תיקון שובבי”ם” של אהבה נפולה.   

וכתב הרב “בת עין” (דרושי חנוכה) בענין מצות הדלקת נר חנוכה באופן של חיבור יום ולילה וז”ל, “בחינת חנוכה הוא רזא דהשתחויה, כמו שאמר המגיד זללה”ה על פסוק ואני והנער נלכה עד כה, שהוא מרמז על חנוכה שהוא כ”ה כסליו, ואח”כ ונשתחוה כו’, שהוא בחינת השתחואה, כמ”ש במשנה שנתקנו י”ג השתחויות נגד י”ג פרצות שעשה מלכות הרשעה, ולכך מצוה להניחו בתוך עשרה, כדי לכרוע שהוא רזא דהשתחויה. וענין רזא דהשתחויה הוא עד”ז להשפיל את עצמו שהוא בחינת ענוה ושפלות ומחמת זה הוא ממשיך השראת השכינה ושפע ברכה וחיים בזה העולם.

מצ”ב שירת “וכל החיים יודוך סלה” מפ”ק של מרן שליט”א בימים האחרונים.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הוציאוה ותשרף – בנרות חנוכה: פנינת חיזוק עצומה ממרן הגר”ד קוק שליט”א לקראת ימי החנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שאלה. הרואה את נשיא ארה”ב “טראמפ” האם יברך עליו את ברכת “שנתן מכבודו לבשר ודם”.

א. ידוע מה שכתב הרי”ף האחרון – מהר”ר יאשיהו פינטו זיע”א בשו”ת “נבחר מכסף” (סי’ ג), שאם המלך מהלך בחוצות קריה כאחד האדם ואינו הדור בלבושו, לא יברכו עליו ברכת מלכים, דעיקר כבודו הוא במלבושים, וכמ”ש בשבת (קיג ע”א) דר’ יוחנן קרי למאניה “מכבדותי”. עכ”ד. והביאו דבריו כמה וכמה מגדולי האחרונים לדינא. [ואכמ”ל בציונים].

ב. ויל”ע בד’ הרי”ף הנ”ל, דאטו חכם מישראל שיודע את כל התורה כדבעי ונראה בחיצוניותו כ”איכר”, לא יברכו עליו ברכת “שחלק מחכמתו ליראיו” מפני שאינו מעוטר באצטלא דרבנן. וה”נ שמא יש לומר דכל היכא שהמברך יודע בזה שהוא מלך, ממילא כבר יש “חלות” לברכה, דמה לי שאינו נראה בחיצוניות כך, סו”ס מלך הוא, והברכה אינה על מראהו, אלא על כחו וגבורתו. [ודוחק לחלק בין בגדי כבוד של מלך שהם חלק מטכסיסי המלוכה, לבגדי ת”ח שהם באים רק לכבד את התורה ואין בהם טכסיס תורה, והברכה היא על החכמה בלבד].

ג. וכן נראה עיקר לדינא דכל שיש בידו להוציא את חילותיו למלחמה כרצונו ולחנון את היוצא להורג, וכגון הנשיא טראמפ שאע”פ שהוא נשיא “דמוקרטי”, יש בידו להוציא “צו נשיאותי” ולעקוף את ה”פרלמנט המדיני” כנודע, א”כ יש לברך עליו ברכה זו, וכפי שמתבאר בתשו’ הרדב”ז ח”א (סי’ רצו) שעיקר המדד לברכה זו הוא שיכול להרוג וכו’, והו”ד כמעט בכל גדולי האחרו’ בסי’ רכד לדינא. ואע”פ שנשיא ארה”ב לא יכול להרוג כרצונו, מ”מ אין בזה עיכוב, וכמ”ש בשו”ת שבט הלוי ח”א (סי’ לה) שגם הרדב”ז מסכים שאם זה המלך והוא הכח הכי גדול במדינה, יש לברך עליו. ע”ש. וכן הכריע לדינא מרן הגר”ד קוק שליט”א דכל שידוע בו שהוא המלך, יש לברך עליו, ולא איכפת לן מה הוא לובש.

ד. וכבר ידוע מה שדנו האחרונים בספינה העוברת וידוע בבירור שהמלך נמצא בתוכה, שיש אומרים דגם בכגון דא יש לברך ברכת מלכים, וכמבואר בברכ”י (סי’ רכד סק”ג) בשם מהר”א יצחקי בתשו’ כתיבת יד, דכשם שהסומא מברך על המלך כדמוכח בברכות (נח ע”א) בעובדא דרב ששת, [וכמ”ש מהרש”א (בח”א ברכות שם) והמג”א (שם סק”ו), והיעב”ץ בס’ מו”ק שם, ועוד], ה”ה מי שיודע שהמלך בספינה אע”פ שאינו רואהו. וכ”כ כמה אחרו’ לדינא. ועמש”כ בס’ “פדה את אברהם” פאלאג’י (מע’ מ אות יד).

ה. ואמנם החת”ס בהגהותיו לשו”ע שם כ’ בשם בנו לחלק בין סומא שאילו היה פוקח עיניו היה רואה, למצב שהמלך נמצא בספינה, דדמי לעובר ליד בית המלך דלא שמענו שמברך, ופוק חזי מאי עמא דבר. וכן העיר בכיו”ב ממש הגר”ש קלוגר ב”חכמה שלמה” (סי’ רכט). וכן העיר הגאון מהר”א ששון בהגהתו לשו”ת נבחר מכסף שם, דשאני סומא דישנו בראיה אצל אחרים. ועכ”פ כל הפלוגתא הנ”ל היא באופן שאין רואה את המלך כלל מחמת שמסוגר בספינה, אבל אם רואה את המלך, נראה דהכל מודים שיברך גם אם אינו לבוש מחלצות. וי”ל.

ו. גם יש לדון דבשלמא בזמנם שהיה נהוג בגינוני המלכות שהמלך לבוש בבגדים מיוחדים הראויים רק לנשיאים ורוזנים, שבכגון דא אם יקום ויתהלך בלבוש אזרחי ובפרט אם הוא כאחד הרקים, דחסורי מחסרא בנימוס המלכות, ושפיר יש מקום לומר דלא יברכו עליו, אבל האידנא שהנשיאים לבושים בחליפה וכו’ כדרך המכובדים, וברוב המקומות כבר לא נהיגי בטכסיסי המלבושים [מלבד אנגליה וכו’], א”כ י”ל בזה “הלך בנימוסא” ושפיר יש לברך עליו בהופעתו כמות שהוא, כי זהו צורתו וכבודו ואין כאן גדר חסרון כלל.

ז. תו יש לדון אם התנאי של “בגדי מלכות” הוא “סיבה” או “סימן”, ולא מסתברא שיש דין דוקא בבגדי מלכות, וכל שיש היכר אחר על כבוד המלכות, וכגון מה שנהוג היום שפורסים לפניו שטיחים אדומים, ושמגיע ברכבי פאר שאינם מוכרים, ובפרט לאור כל הרעש הנורא שעושים סביב ביקורו, נראה פשוט דסגי בהכי כדי לברך. וכן צידד מהר”א ששון בהגהתו על תשו’ מהר”א ששון הנ”ל. וכן העלה לדינא הגר”ש דבליצקי והביא דבריו ידידינו הגרמ”ז ערבה שליט”א בס’ “מאיר עוז” (סי’ רכד ס”ח). וכן דעת הגאון הנאמ”ן זצ”ל כמ”ש בשמו בס’ “הלכה ברורה” (סי’ רכד ס”ח).

ח. וגאון עזינו מהרע”י זיע”א בשו”ת יביע אומר ח”ח (חאו”ח סי’ כב אות כה) הביא מש”כ הגר”י אבולעפייה בשו”ת פני יצחק (מע’ הברכות אות קעט) בענין הרואה את המלך בלבוש אזרחי, שיברך בלי שם ומלכות. וכ’ שכן העלה לצדד בספרו יחוה דעת ח”ב (סי’ כח), והמסקנא דספק ברכות להקל. [ושם הביא דברי הנבחר מכסף הנ”ל והאחרונים שהעתיקו דבריו לדינא]. וסיים, שכן עשה מעשה בביקורו של נשיא ארה”ב “ניקסון” בא”י, שבירך עליו בלי שו”מ, כיון שהיה לבוש בלבוש אזרחי, ואיה מקום כבודו להעריצו. עכת”ד. וכן השיב כעת הראש”ל הגר”י יוסף שליט”א [בעל “ילקוט יוסף”] שלא לברך על טראמפ בשו”מ.

ט. אכן יש להעיר בהוראה זו, דאחד הרואה בתשובת הרי”ף שם, דאיירי באופן שהמלך מתהלך בחוץ כאחד הרקים, ועושה כן בכונה תחילה להסוות עצמו, שבזה אין לברך כיון דאיה מקום כבודו להעריצו. ומעתה כל שהוא מכובד ברכב וסוס וקול מצהלות מפגני הכבוד שעורכים לכבודו, והוא לבוש מחלצות כדרך המכובדים, נראה פשוט שגם הרי”ף יודה שיש לברך עליו. וכן עולה ומתבאר גם בד’ הגאון פני יצחק הנ”ל. [וכבר הרגיש בהערה זו הראש”ל הגר”ד יוסף שליט”א בס’ “הלכה ברורה” שם].

מסקנא דדינא: הרואה את נשיא ארה”ב כשהוא מלווה בפמליית הכבוד שלו, והדור בלבושו כנהוג לפי הזמן, מברך “שחלק מכבודו לבשר ודם”. וכן העלו לדינא הגר”ש דבליצקי והגאון הנאמ”ן, וכן מבואר בשו”ת בצל החכמה ח”ב (סי’ יט), ובשו”ת קנין תורה ח”א (סו”ס לב), ובשו”ת שבט הלוי ח”א (סי’ לה), ובשו”ת תשובות והנהגות ח”ב (סי’ קלט).

ומרן הגר”ד קוק שליט”א ס”ל שאפשר לברך גם כשהוא לבוש כאיש פשוט ואינו בא בפמליית כבוד, כי עיקר הברכה היא על הכח שיש לו, ואין החיצוניות עיקר.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הגר”ד קוק משיב: יש לברך על “טראמפ” את ברכת “שנתן מכבודו לבשר ודם” בשם ומלכות! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרן הגר”ד קוק שליט”א

עם מרן הגר”ח קניבסקי זיע”א

שח מרן הגר”ד קוק שליט”א:

לפני עשרות שנים אירע שישבתי בספסל אחד לצידו של מרן שר התורה הגאון ר’ חיים קניבסקי זיע”א…

דודי הגאון רבי אברהם יצחק קוק שליט”א [ראש ישיבת “מאור התלמוד”] שהיה נוכח במקום העיר לי על זה, שהרי תלמוד ערוך בידינו במו”ק (כה ע”א) ובמנחות (לב ע”ב) “אסור לישב על גבי מטה שיש ספר תורה עליה”… הוא מחה בי קצת…

ואין לומר דהגמ’ מיירי דוקא בספר תורה, שהרי אמרו רבותינו במכות (כב ע”ב) ד”גברא רבה” יותר חשוב מס”ת. ע”ש.

כל זה סיפר לן מרן שליט”א בהיותינו יושבים לפניו וזוכים לשמוע מפיו פלפולי תורה מענין לענין, ובדרך אגב רימז להאי עובדא כדי להורות הוראה בענין הלכתי מסויים, וכשבקשנו לשמוע את כל הפרטים, אמר באופן נחרץ: “סיפורים” זה “ביטול תורה” ולא ניחא לי לדבר מזה, וכשאמרנו לו שיש לחברים מקשיבים יותר “מתיקות התורה” כאשר הסוגיא באה על גבי “מעשה שהיה” הסכים לספר בקיצור נמרץ.

ולעצם הערת הגרא”י אמר מרן הגר”ד קוק שליט”א שיש לחלק בין יושב ליד ס”ת ליושב ליד ת”ח שנחשב כס”ת, כיון דסוף סוף הת”ח הוא “חי נושא את עצמו” (שבת צד ע”א, קמא ע”ב, ועוד), וע”כ המוציאו בידיו בשבת אינו עובר משום איסור הוצאה של תורה, [ואפילו אם הוציאו במטה הוא פטור גם על המטה שהיא טפלה לו], ומתבאר דכיון שהוא נושא עצמו, אינו “נטפל” בידי המוציאו, וה”נ החכם אינו נטפל אל הספסל – שנחשיב את היושב בסמוך לו שמשווה עצמו אליו.

אכן לאור האמור יש להעיר לכאו’ על עיקר הדין שאסור לישב ע”ג מטה שיש בה ס”ת, דהלא גם היושב ליד ס”ת הוא בגדר “חי נושא את עצמו” ואינו נטפל אל המטה כמו הס”ת, וכיון דלא “שוין נינהו” א”כ למה אסרו כלל לשבת ליד ס”ת.

ואין זו קושיא כ”כ, דכיון שהס”ת נחשב “יושב”, י”ל דסגי בהכי בגדי לאסור על היושב שם – אע”פ שהוא לא בתורת יושב, ולא דמי ליושב ליד ת”ח ששם החסרון הוא ב”מחייב”, וזהו חסרון מהותי טפי מגדר חסרון ב”מתחייב”.

ואמר רבינו שליט”א ראיה ליסוד הנ”ל, ממ”ש במתני’ דנגעים (פי”ג מ”ז) “הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר טהור אם עמד טמא” וכו’. [וע’ ברכות כה ע”א, וקידושין לג ע”ב].

ומתבאר דאם החסרון ב”מטמא” [ה”מחייב” בנ”ד] אז יש קולא ב”נטמא” [ב”מתחייב”], אבל אם ה”מטמא” לא מחוסר, אזי הוא מביא טומאה הגם שהנטמא מחוסר בהגדרתו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט נדיר: מרן הגר”ד קוק מספר ומפלפל על עובדא שהיתה לו אצל שר התורה מרן הגר”ח קניבסקי זיע”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרן הגרי”ש אלישיב

אודות נכדו הפלאי מרן הגר”ד קוק שליט”א

בשמחת תורה האחרון עלה בסערה השמימה אחד מגדולי רבני העיר טבריה ת”ו, הלא הוא הרה”ג מהר”ר מרדכי יוסף הכהן זצ”ל. [על הרב ועל ענין פטירתו והנהגת רבינו שליט”א באותו זמן ידובר עוד ביריעה נפרדת].

כעת בימי השבעה סיפר לי בנו הרה”ג ר’ משה הכהן שליט”א, שאביו המנוח זצ”ל היה לומד לפני עשרות שנים בכולל “עטרת ראשינו” בשיכון ד’, ובעת הפסקת הצהרים היה הולך לבית הכנסת “בן איש חי” בשיכון ג’, להתחמם לאורו של רבינו אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א שהיה יושב שם והוגה בתורה ימים ולילות ללא הפסקה.

רבינו שליט”א גם אז היה כותב המון חידושים בכל מקצועות התורה, וכשהיה ר’ מרדכי מעלעל בכתביו של רבינו שליט”א היה מוצא בהם ריבוי עניני קבלה, ובאותו זמן היה רבינו שליט”א כותב עניני קבלה ב”אתגליא” בספריו, [משא”כ בשנים האחרונות שרבינו שליט”א מצמצם הכל ברמיזא, או שמבליע עניני קבלה בשפה הנשמעת שוה לכל נפש ובתרגום לעולם המעשה].

פעם אחת לא יכל ר’ מרדכי לעצור את פעמי לבו ואת התרגשותו לנכח הידיעה המקיפה של רבינו שליט”א בתורת הסוד, וביכולת המיוחדת להלביש את כל עניני הסוד על פסוקי התורה ומאמרי חז”ל…

וכשהביע את הדברים לפני מרן שליט”א כה השיבו: “מזה אין מה להתרגש… זה לא חכמה גדולה כ”כ לדעת את היסודות הללו וגם את ענפיהם… השאלה היא מה עם ידיעת כל התורה… הרב אלישיב אמר לי שבשמים יתבעו אותי על כל ש”ך וסמ”ע בחשן משפט אם לא אדע אותם כדבעי”…

היום בצהרים, עת שסיפרתי את הנ”ל בפני מרן שליט”א, התבטא באלה המילים: אוי ואבוי… זה פחד גדול… אל תגיד לי את זה… אוי ואבוי לי… עכשיו אני מתחיל לפחד מכאלה מילים… אני מעדיף לא לזכור את זה… היה משהו כזה שהוא אמר לי אחרי החתונה בערך…

בד בבד הזכרנו מה שהיה אומר מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א לגבי בחינות הדיינים הראויים להיות יושבי על מדין, שהוא מעדיף את אלה היודעים היטב את כל הסוגיות עם הראשונים, מאלה היודעים היטב את נושאי כלי השו”ע ופחות בקיאים במקורי הסוגיות והראשו’, כי הטעות מצויה יותר אצל הרחוקים מהסוגיות במקורן ומדברי הראשונים. ואמר רבינו שליט”א שהדברים נכונים.

כעת הנני נזכר שלפני כמה שנים נמצאו מחברות מלאות חידושים בכתב ידו של מרן שליט”א על סדר השו”ע חשן משפט עם נושאי כליו הש”ך הסמ”ע הקצות והנתיבות, והכל בצורה ברורה ובהירה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט התבטאות נדירה של מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א על כח השגת התורה של מרן הגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

האם לברך “הטוב והמטיב” או “שהחיינו”

רבים שואלים בימים אלו שהשבויים אמורים לצאת מאפילה לאורה, האם יש לברך ברכת “שהחיינו” או “הטוב והמטיב” על הבשורה המרנינה את כלל ישראל.

ביום ששי האחרון, יום ד’ דחול המועד סוכות תשפ”ו, שאלתי שאלה זו את מרן הגר”ד קוק שליט”א בין תפלת שחרית למוסף, ואמר שזו שאלה קשה, ולאחר תפלת המוסף זכינו לשמוע ממנו במשך שעה ארוכה דיון גדול בזה עד המסקנא להלכה ולמעשה.

להלן תשובת מרן הגר”ד קוק שליט”א בקיצור:

לצערינו, עסקא זו יש בה רובד מסויים של שמחה בשחרור אחינו החטופים שסבלו זה שנתיים ימים במנהרות החמס, אך בד בבד לא נוכל להתעלם שיש בעסקה זו המון צער וסכנה גדוה מאד, שהרי משחררים בעבור חטופינו כמות עצומה של רוצחים, והנסיון הוכיח שכמעט כולם חוזרים לטרור, נמצא שיוצאים עשרים שבויים מן הסכנה, ולעומתם נכנסים מאות ואלפים לסכנה חדשה על ידי חיות הטרף שיוצאים מן הכלא לאחר שנגזר עליהם “מאסר עולם”.

בנוסף, עלינו להכנס לרגע להרגשה הקשה של המוני “הורים שכולים”, שצופים במחבלים שהרגו את ילדיהם בדם קר, איך שהם נכנסים לכפרים עויינים המיוסדים על שנאת ישראל, ומתקבלים באהדה גדולה ועושים לכבודם יום חג והודיה בעת שחרורם.

במצב כזה נורא של עסקה שאינה על פי סנהדרין ובלי דעת תורה, אי אפשר לברך “שהחיינו” ולא “הטוב והמטיב”.

אמנם החטופים עצמם שמשתחררים, וכן הוריהם, יברכו את ברכת “הטוב והמטיב”, וכן את ברכת “מחיה המתים”.

לא נותר לנו אלא להתפלל מעומק עליו שנזכה במהרה לביאת משיח, ויקויים בנו “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה’ המלוכה”.

מצ”ב מכתב רחב ידים בס”ד, ובו כל מה שפלפל מרן שליט”א בסוגיא זו עד להכרעת ההלכה.

בברכת מועדים לשמחה

יקותיאל דטבריה

א. צדדי השאלה הם, כי מחד גיסא שמחה עצומה יש לראות את השבויים המעונים במנהרות חשוכות זה שנתיים ימים, יוצאים בס”ד מאפילה לאור גדול, וכלל ישראל ציפו וקיוו בתפלות ותחנונים ללא הפסקה בעבור השבויים שהשי”ת יוציא ממסגר נפשם, ויחזרו לביתם בריאים ושלמים, אך שמחה זו היא אליה וקוץ בה, שהרי כל ההוצאה לפועל של העסקה תלוי בשחרור מאות ואלפי מרצחים שפלים וארורים, ואין ספק שיש בזה סכנה בעתיד הקרוב לכלל ישראל, ובעסקה זו עולה המורל של שונאי ישראל, ונוסף גם הוא, שבד בבד עם שחרור החטופים, הורים שכולים צופים במחבלים שהרגו את ילדיהם בדם קר, איך שהם נכנסים לכפרים ומתקבלים באהדה גדולה ועושים יום חג והודיה בעת שחרורם.

ב. והיה מקום לומר ד”פלגינן” בין השמחה לצער, ויש להודות לה’ על הטובה הגדולה בשחרורם ולהסתגר בזה, ולא להתמקד כעת בצרה וצוקה הנלוית עמה, וכאדם שנמצא נמק בבשרו וכרתו את רגלו, שעושה מסיבת הודיה על הצלת חייו, הגם שיש לו צער גדול בהפסד רגלו, דסוף סוף חייו היו לו לשלל. אך הדעת נוטה לומר שלא לברך שהחיינו, וקשה מאד למיעבד “פלגינן” בכגון דא, שהרי כל עסקת השחרור תלויה “זה לעומת זה” בשחרור הרוצחים שונאי ישראל, וכיון שהדברים עומדים זה מול זה, והדבר הרע והמסוכן של שחרור רוצחים “פתיך” בהטבת שחרור החטופים, א”כ אין כאן גדר “טובה” בקושטא, ולשמחה מה זו עושה.

ג. ולכאו’ יש להביא ראיה שיש להודות ולברך על שחרור החטופים, ממ”ש בברכות (נט ע”ב) “מת אביו והוא יורשו, בתחלה אומר ברוך דיין האמת, ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב”, הרי שלמרות צערו הנורא בשעת חימום של פטירת אביו שהביאו לחיי עוה”ז, מ”מ פלגינן בחד גברא ואמרי’ ליה לברך שהחיינו או הטוה”מ על ההטבה שבאה לו בירושת אביו, וכך ה’ רצון ה’ שיעבדוהו בכל מדה ומדה כראוי לה. וע’ בתשו’ הרשב”א ח”א (סי’ רמה). וע”ע בביאור הגר”א ובס’ “חבל יוסף” (סי’ תקנא סי”ז), ובס’ מעדני אשר לונצר (עניני ברכות, סי’ קל).

ד. אמנם מרן הגר”ד קוק שליט”א אמר דאין פה ראיה, כי התם ירושת האב לא פתיכא במותו, דלמרות שעיתוי הפטירה הוא מביא את הירושה, אך אכתי ב’ ענינים הם, שהרי הרבה מתו ולא הורישו לבניהם כלום, והרבה הורישו לבניהם קודם שמתו, והרבה מתו והותירו חובות אחריהם, נמצא שהגמ’ איירי ב”סיפור” שמקבל ירושה בעת פטירת אביו, אבל בנ”ד אין כאן סיפור בעלמא של ריקוד רבי מרצחים ושונאי ישראל הצועקים בגאון “ידינו רמה”, אלא “היא היא” ממש, וכל עצמה של עסקת שחרור החטופים – עומדת ונשענת מול ועל גבי הוצאת ארורים עם דם על הידים מתוך כלוביהם בבית הכלא, בזמן שדינם האמתי להשמידם ולהרגם באכזריות לעיני כל העולם. [וע’ ריש פ”ו דאהלות בסוגיית “נדבך” אשר שם מבואר היסוד דדנים את הדבר ע”פ ה”מעמיד” שלו. ודו”ק].

ה. ואמרתי קמיה מרן שליט”א שלכאו’ יש להביא ראיה לנ”ד ממ”ש במועד קטן (טז ע”ב) על הפסוק (שמואל ב, ריש פרק כב) “וידבר דוד לה’ את דברי השירה הזאת ביום הציל ה’ אתו מכף כל אויביו ומכף שאול”, אמר לו הקב”ה, דוד, שירה אתה אומר על מפלתו של שאול, אלמלי אתה שאול והוא דוד – איבדתי כמה דוד מפניו, היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה’ על דברי כוש בן ימיני וכו’. הרי שהקב”ה הוכיחו לדוד המלך על שירה שאמר בהצלת נפשו מידי שאול שביקש להורגו *). ובקושטא כבר העיר מהר”ר יאשיהו פינטו – הרי”ף בביאורו על ה”עין יעקב” שם, דמה תביעה היתה על דוד המלך, הרי לא שר את השירה על מיתתו של שאול, אלא שר והודה על הצלתו מידו. וע”ש מש”כ ליישב לפי דרכו. ועמש”כ ליישב הגה”ק ר’ עמנואל חי ריקי זיע”א בס’ “חושב מחשבות” (מו”ק שם).

*) ובמק”א הבאתי מה ששאלתי את מרן הגר”ד קוק שליט”א בשם הגאון המופלא ר’ שאול אלתר שליט”א עמש”כ בפרשת וישלח (לב, ח) “וירא יעקב מאד ויצר לו”, ופרש”י, “שמא יהרוג את אחרים”. וצ”ב, הלא קיי”ל “הבא להרגך השכם להורגו”, כמבואר בברכות (נח ע”א) ובסנהדרין (עב ע”א) בדין ה”בא במחתרת” לגנוב ממון, שאמרה תורה (שמות כב, א) “אין לו דמים”, כי אם תמצאנו חותר לא תעמיד עצמך על ממונך, והוא בא ע”ד כן – שיקום עליך ויהרגך. וכן הקשה הגאון אש”ב סופר זיע”א ב”כתב סופר” עה”ת שם.

ובפשטות נראה, שחשש יעקב אבינו שמא יהרגו בעת המלחמה אחרים שאינם קשורים לדינו של עשו, אך מסתברא טובא שכל הנמצאים יחד עם עשו – דין אחד להם עמו, שהם ג”כ בכלל הרודפים, כיון שנמצאים עמו במחיצתו לעוזרו, ואם אמרו (שלהי סוכה) “אוי לרשע ואוי לשכנו”, ק”ו לחברי סיעתו של עשו שכולם ארורים אכזרים. והבאנו מה שכתב רבינו ה”אור החיים” הקדוש זיע”א בפרשת וישלח (לד, כה) בביאור דין הריגת אנשי שכם. ע”ש. ונפק”מ שבמלחמה הנוכחית ע”פ דין תורה היה צריך להרוג את כל אנשי עזה. ובמש”כ הגר”צ שכטר שליט”א בס’ “בעקבי הצאן” (סי’ לב). ע”ש בהרחבה. ואכמ”ל כעת בפרט זה.

ורבינו שליט”א אמר בזמנו בזה”ל: הרי בפסוקי התורה מדובר על דקי דקויות אין סופיים, ובפרט כשמדובר על יעקב אבינו – “איש מרכבה בחיר האבות”, ואם דוד המלך נתבע כאשר שר שירה על הצלתו מיד שאול, כמבואר במו”ק (טז ע”ב), ק”ו בן בנו של ק”ו יעקב אבינו, שהיתה לו יראה עצומה מ”חסרון משהו” בגדרי מסירות נפש, מלחמת יעקב ועשו, היא מלחמת הקדושה בסט”א, יעקב הולך למסור נפש, והיראה שלו על חסרון משהו דק מן הדק בכוונת המסי”נ. עכ”ד. ולאור האמור יש לדון דליכא למילף מסוגיא זו הוראה לכו”ע. וכן יש לדון בזה לפי ביאוריהם של העיון ויעקב והרב חושב מחשבות הנ”ל. וכעת ל”ע בזה.

ו. ומצאתי למרן החזו”א זיע”א (שלהי או”ח, ריש גליונות החומש והגמ’) שכתב, דודאי היה דוד מצטער על מותו של שאול כמבואר בכתוב, אלא שהיה סבור שחייב גם לומר שירה על חלק השלוה שהגיע אליו, וכדמצינו בבברכות (נט ע”ב) מת אביו והוא יורשו, מברך דיין האמת ו”שהחיינו”, והקב”ה אמר לו שטעה בזה, דהכא אין לערב שום שמחה משום גודל הצרה. [וכיו”ב כ’ הגאון חיד”א בס’ “ראש דוד” (פ’ בשלח). ע”ש. וכבר הרחבתי ע”ד הגאון חיד”א הנ”ל בתשובה אחרת לקהל בית הכנסת בשכונת “נוה יעקב” ששאלו אם ראוי ע”פ דעת תורה שיעשו מסיבת הודיה לאחר פיגוע קשה שבו נהרגו כמה וכמה בבית הכנסת ממולם, ואצלם בס”ד לא נכנסו המחבלים כלל. ומשם באר’ה.

ז. עוד כתב החזו”א שם, דהתם הוא מברך על הנכסים, דאפשר שימות אביו עני ולא יוריש לו מידי, אבל הכא עיקר השירה על מיתתו, וא”ל הקב”ה אלמלי וכו’, ואין כאן שמחה לפני, אלא גזירה היא מלפני, ואפשר שאין כאן חטא אלא שגגה בדין וכו’. עכ”ד מרן החזו”א זיע”א. וע’ בתוס’ יומא (כב ע”ב, סד”ה והאמר) שכ’ דהא דחשיב ליה “שגיון לדוד”, כיון שאין אדם נתפס בשעת צערו כדאמרי’ בב”ב (טז ע”ב). ועכ”פ לאור ד’ מרן החז”א נראה דגם בנ”ד איכא “צרה גדולה” בשחרור המחבלים טפי משיעור “שמחה גדולה” של חזרת החטופים לביתם, וחזר הדין שאין לברך שהחיינו.

ח. אמנם מרן שליט”א אמר לי דלפמש”כ רש”י במו”ק שם שהקב”ה אמר לדוד ששאול צדיק יותר ממנו, [וכפי שכן מתבאר ממה שאמר לו אלמלא אתה שאול וכו’], א”כ יש לומר שסוגיית הגמ’ שם לא באה ללמד על הכלל כולו, ויד הדוחה נטויה דשפיר יש לומר שירה וברכת שהחיינו על החלק הטוב שבדבר וכגון הכא בשחרור חטופי ישראל למרות הצרה הכרוכה בזה במוקדם או במאוחר, ושאני דוד המלך שלא היה לו לומר שירה בעיתוי של שאול, כיון שמדובר על “דוד מול שאול” שהוא צדיק טפי ממנו, ובת קול קורא עליו “בחיר ה'” (שמואל ב, כא ו), וע’ ברכות (יב ע”ב) ויומא (כב ע”ב). וראה לעיל (אות ה בהערה) צד נוסף לדחות הראיה מסוגיית דוד ושאול.

ט. ואמר רבינו שליט”א שלאור האמור לעיל דהסברא שלא לברך שהחיינו היא מחמת שהשחרור של החטופים עומד ממש מול שחרור רוצחים וכו’ אחד כנגד השני ממש, א”כ שמא יש לשדות נרגא דלא חשיב “זה לעומת זה”, שהרי ודאי המחיר של שחרור הרוצחים מוגדר “יותר מכדי דמיהן”, [וכפי שכבר הרחבנו בזה בקונטרס “פדית אותי ה”, שעסקאות אלו אינן ע”פ דעת תורה], וא”כ כיון דע”פ תורה אין זה מוגדר “זה לעומת זה”, נובין ונידון בשאלה שלפנינו לפתוח פתח לברכת שהחיינו או הטוה”מ. ושוב אמר מרן שליט”א, אבל היא הנותנת, דכיון שאין זה ע”פ תורה א”א כלל לברך ע”ז, שהשמחה הזאת אין לה גיבוי בהלכה, וא”כ אין לברכת ההודיה על מה לחול.

י. ואמרתי לפני רבינו שליט”א שדבריו האחרונים הם כעין דעת הגר”י חאגיז בשו”ת הלק”ט ח”א (סי’ ס) שכ’, דמסתברא שלא לברך שהחיינו על פרי מורכב, שבו מנחת זכרון מזכרת עוון, שביאתו לעולם ע”י מעשה שהוא נגד רצון ה’. ואמר רבינו שליט”א, כאן זה יותר חמור, כיון שבפרי מורכב מעשה העבירה חלף הלך לו, והוא מברך על הפרי שמותר באכילה, [שלכן יש אומרים לברך שהחיינו כמבואר בשו”ת שאלת יעב”ץ (סי’ סג). וע’ באחרונים (סי’ רכה וסי’ רכו). ואכמ”ל כעת בציונים], נמצא שהמונעים ברכת שהחיינו חוששים ל”סיפור” שחלף הלך לו, אבל כאן עצם המציאות של השחרור [בתרתי] יש בו עבירה וסכנה איומה, וכל רגע שעובר הסכנה גוברת, כי חזקתם להשמיד ולהרוג, נמצא שהמברך בכזאת הוא כעין אביזרא ד”ובצע ברך נאץ ה'” וכמבואר בב”ק (צד ע”א).

יא. וכיו”ב כ’ גאון עזינו הרב יביע אומר זיע”א בתשו’ ח”ו (או”ח סי’ מא אות ו) שא”א לומר הלל בברכה ביום העצמאות, כיון שכמה אלפים מישראל נהרגו במערכות ישראל ועדיין נהרגים במלחמות על קיומינו בא”י, ושם (אות ה) כ’ דמבחינה שרוחנית אין שמחה בעצמאות זו שהרי המצב בא”י נורא ואיום. ובסיום תשובתו כ’ שנודע לו ממגידי אמת שהגרצ”פ פראנק הנהיג בבית מדרשו שלא לומר כלל הלל ביום העצמאות, מפני המצב הבטחוני והרוחני ששניהם ירודים. וע”ש ביבי”א (סי’ מב) שהרחיב לבאר מטעמים הנ”ל שאין לברך שהחיינו ביום זה. וכבר ידוע מה שרגיל מרן הגר”ד קוק שליט”א לומר שביום זה צריכים לעשות צום ולהרים קו יללה, ואם יש דיון על איזה ברכה לברך, הרי שיש לברך “דיין האמת”, ושהדבר שכל גדול”י שאמרו אז שרואים בהקמת המדינה אתחלתא דגאולה, אם היו חיים עמנו היום היו עושים את היום הזה ליום אבל לאומי. ע”כ.

יב. ושאלתי את מרן שליט”א, דהלא אנשי החמס המצויים בעזה וגרורותיהם בכל פנה בעולם, רבים ועצומים המה לצערינו הרב, והם פרים ורבים בהסתה איומה כצפרדעים של מצרים כנודע, להתפוצץ באוטובוסים ולחטוף יהודים ושאר כל מרעין בישין, וא”כ כיון שכל הבעיה בשחרור שבויים יותר מכדי דמיהן, דלמא לגרבו וליתו טפי כמבואר בגיטין (מה ע”א), א”כ שמא הכא מרוב שנאתם המצויה, אין מה לחוש כ”כ בשחרורם, כי בלא”ה רבים ועצומים המה, ועכ”פ אולי יש בזה הוראת היתר לביצוע עסקאות כאלו. וכבר ידוע שכך טענו כמה וכמה גדולים.

יג. ואמר מרן שליט”א שאין הדברים נכונים, כי בפועל השחרור הזה מרבה ברמה מסוכנת וממשית את סכנת ישראל, והאחרון הכביד אירוע התופת הנורא והקשה בשמחת תורה תשפ”ד שבו דם ישראל נשפך כמים, וראשי המתכננים של אירוע זה הם משוחררי “עסקת שליט”, וכל בר דעת יודע שרוב ככל משוחררי העסקאות חוזרים לטרור במוקדם או במאוחר, ואין להם דבר יותר נעלה ממצות הריגת יהודים באכזריות, והדבר ברור שאם לא היו כלל ועיקר עסקאות כאלו, [ובפרט אם היו מוציאים לפועל את דין האמת של “חק הריגת מחבלים”], הרי שהרוצחים הללו היו שוקלים את צעדיהם ונזהרים יותר, וכעת בצאת העסקה הנוכחית לאור מתחזקת עמדתם עוד ועוד לנפנף בחרבותיהם כרצונם, בידעם שאם יתפסו ע”י ישראל, יושיבום בבית מלון הנקרא “כלא” עד לעסקה הבאה. ואין להרחיב בדברים ברורים, ובפרט שכבר ביארנו סוגיא זאת באריכות עצומה במק”א.

יד. ולמרות כל הנ”ל אמר מרן שליט”א אמש לאחד מהורי החטופים שאמור להשתחרר כעת בעסקא זו, שיש לו לברך “הטוב והמטיב”, וכן יעשה גם החטוף עצמו בצאתו מן השביה, וביאר מרן שליט”א שלגבי החטופים והוריהם א”א לומר שלא יברכו, ולא דמי הוראה לציבור [מטעמים הנ”ל] להוראה ליחיד, והם נחשבים כסוגיא בפני עצמה, [ולא זכיתי לשמוע כל נימוקו בפרט זה כדבעי].

טו. שוב אמר מרן שליט”א, שיש לחקור בציבור המברכים הטוב והמטיב על שחרור חטופים [באופן המותר כגון שהוא בכדי דמיהן], האם גדר הברכה הוא שהציבור שותף עם החטופים המשוחררים בשמחה, או שברכת הציבור היא גדר בפנ”ע ששמחים כצופים מן הצד בשמחת הנאנקים שיצאו מעבדות לחירות, ולהצד הראשון שנעשים שותפים בשמחת החטופים, היה מקום לומר שיכולים הציבור לברך גם בנידון שלנו, [לאור האמור שהחטופים והוריהם הם “עם בפני עצמו” לענין הברכה].

טז. אך אמר רבינו שליט”א, דדוקא בנוסח כגון “בריך רחמנא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא” (ברכות נד ע”א), בזה הוא דאיכא למימר שהמברכים משתתפים בשמחת הניצול והמתרפא מחוליו וכו’, אבל בנוסח “שהחיינו” ו”הטוב והמטיב”, נראה טפי שיש כאן גדר שמחה כללית ולא שותפות בשמחת הגברא שהוא ה”עיתוי” של הברכה, וחזר הדין שלא לברך שהחיינו ולא הטוה”מ בעת שתצא לפועל עסקת שחרור החטופים.

יז. לאור האמור בתשובה זו יש לפלפל טובא במחלוקת הראשו’ האם אבי הבן מברך שהחיינו בברית מילה, וראה בתשו’ הרשב”א ח”א (סי’ רמה) ובטור יו”ד (סי’ רסה) ובהרחבה בב”י שם, ובביאור הגר”א שם, ואתה תחזה מה שיש לדון מסוגיית “פלגינן” שנתבארה כאן לסוגיא דהתם, כיון ששם י”ל דצער התינוק הוא חלק מהויית המצוה, וע”כ אין זה מונע מלברך שהחיינו, ואע”פ שנתבאר בכתובות (ח ע”א) שזו סיבה שלא לומר “שהשמחה במעונו” בברהמ”ז של סעודת ברית, כבר ביארו דשאני ציווי דגברא ב”שהחיינו” על המצוה, מענין “שמחה במעונו”. ועוד יש להרחיב בזה, וכתבתי רק כמראה מקום בעלמא, תן לחכם ויחכם עוד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט קדוש ישראל רבינו דב קוק שליט”א עונה לשאלת רבים האם יש לברך “שהחיינו” או ברכה אחרת על עסקת החטופים שאמורה לצאת לדרך בימים אלו?! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

ביו”ט דחג סוכות תשפ”ו כאשר נכנס רבינו גאון ישראל הגר”ד קוק שליט”א לאחר התפלה לחדרו, וסיפר לפני הציבור שראה ברגעים אלו בהקיץ ובמוחשיות גמורה את רבינו שניאור זלמן מלאדי  – בעל התניא זיע”א כשהוא יושב על המטה.

ובמוצאי יו”ט שוב סיפר רבינו שליט”א כדברים האלו ממש לפני חברים מקשיבים, ושאלוהו איך היה תואר פני קדשו של בעל התניא, והשיב “כמו בתמונה שלפנינו”…

למחרת ביום א’ דחוה”מ כשישבנו קמיה מרן שליט”א בסוכתו, אמרתי לפניו הלא הסוכה הזו קדושה בכמה קדושות, דמלבד קדושת הסוכה המופשטת שיש עליה ש”ש ואושפיזין קדישין דאתו, [ובפרט סוכתו של מרן שליט”א שמוקפת בעשר קדושות], עוד בה, שכאן איוה למושב לו רבינו בעל התניא כפי שסיפור’ים ירננו בטבריה…

ותוך כדי הדברים כתב לי מרן שליט”א [בתוספת דברים שבע”פ], שבאותו זמן שנכנס לחדר היה יושב ידידינו הגרא”ו שליט”א על המטה, ורצה רבינו שליט”א להעיר לו שיקום כיון שדוחק את מקומו של בעל התניא זיע”א, אלא שתוך כדי מחשבה פתאום נעלם בעל התניא זיע”א מן המקום… [ראה באמצע הדף המצ”ב מכת”י מרן שליט”א]. 

ושאלתי את הגרא”ו שליט”א האם הרגיש איזה ענין באותה העת, ואמר שלא הרגיש שום דבר, והוסיף, שבמשך כמה דק’ קודם שנכנס רבינו שליט”א לחדר הוא ישב שם עם מאן דהוא ודיבר עמו דברי חיזוק והתעוררות מתוך יסודותיו של רבינו שניאור זלמן בספר תניא.

ואמרו לפני מרן שליט”א שכבר בחדש כסלו דשנת תשפ”ה כאשר היה בבית שאן, [בתקופת י”ט כסלו, ונותר שם בשבת קדש], שמעו מפיו כמה פעמים שאמר “בעל התניא נמצא כאן עמנו”, ואמר רבינו שליט”א, “שם זה היה מתוך הרגשה חזקה, אבל עתה מדובר בגילוי מוחשי ממש”…

וענין זה הוא פלא גדול בתרתי, דמלבד עצם הגילוי, יותר פלא אצלי שרבינו שליט”א מספר על עצמו בפשטות אע”פ שהוא ענין של “השגה” מופלאה לכו”ע, וידוע שרבינו מכסה עצמו טובא טובא בכל ענין, והוא “גאון ההסתרה” של דורינו, ולא זו בלבד שסיפר זאת ג’ פעמים, אלא שאמר בהדיא לחברים, דבהיות ויש בזה חיזוק באמונה, אפשר לפרסם הענין.

וכשאמרתי לרבינו שליט”א שבודאי יהיה הדבר למשיב נפש וחיזוק גדול לחברים היקרים, הוסיף ואמר בענות קדשו “כולי מדמה – גם מה שאני מרגיש מוחשי”…

ונזכרתי במה שאמר לי מרן שליט”א לפני זמן רב שידידו הותיק הרה”ג המקובל ר’ נסים פרץ זצ”ל קרא לבניו קודם יציאת נשמתו, ותפס בידי כל אחד ואמר לו, אל תדאג בני ואל תהיה בצער, אמנם אנכי הולך מכאן, אך בעל התניא היה אצלי בהקיץ והכל בסדר… [עובדא זו סיפר אחד מבני הגרנ”פ למרן שליט”א].

האם לבטל אירועים

שנקבעו לחדש מרחשון הקרוב

לאחרונה פורסם בקו “סוד החשמל” של ידידינו הג”ר יקותיאל פיש שליט”א שהמקובל מהר”ר סלמאן מוצפי זצ”ל בא בחלום בשנה שעברה [שלהי תשפ”ה] לבנו הגרב”צ מוצפי שליט”א, ואמר לו אודות נכדתו [בת ידידינו ר’ יחזקאל מוצפי שליט”א] שהיתה אמורה להנשא בחודש חשון תשפ”ו, שלא טוב עשו בקביעת תאריך זה, כי בחדש חשון תשפ”ו לא יוכלו לעשות חתונות בארץ ישראל… ועל פי דבר החלום הזה הקדימו את החתונה לאלול.

ואמר לי הגר”י פיש הנ”ל שהדובר בקו “סוד החשמל” הוא אבי החתן – מחותנו של ר’ יחזקאל מוצפי שליט”א, וניכרים דברי אמת. ומאידך גיסא אמר לי ר”י מוצפי הנ”ל [בשיחת טל’] דלא כך היה מעשה, אלא שאביו אמר לו שאין הדבר נח לעכב זוג מלהנשא כמה חדשים, וזריזין מקדימין בכל דבר עדיף טפי, ובפרט בעניני נישואין, וכן עשו ע”פ הוראתו ובקשתו ותל”מ. [ויתכן שהר”י מוצפי אינו רוצה להכניס הציבור לפחד וכו’].

ועכ”פ בעקבות כל הנ”ל רבים בקשו לשאול את מרן הגר”ד קוק שליט”א, האם יש לחוש לחלום הזה, ונפק”מ לבטל אירועים שנקבעו מראש לחדש חשון הבעל”ט.

ואמר לי מרן שליט”א בצורה ברורה: שגם אם היה החלום בפועל, אין לחוש כלל ועיקר למידי, וכדקיי”ל (גיטין נב ע”א, סנהדרין ל ע”א, הוריות יג ע”ב) “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”…

ובעזרת ה’ “ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה”, מכאן ולהבא לחושבנא טבא, ולא ישמע בישראל שום שטן ושום פגע רע, אמן כן יהי רצון.

בברכת מועדים לשמחה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט גילוי בהקיץ של “בעל התניא” זיע”א בסוכתו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ובענין אם יש לבטל חתונות וכו’ שנקבעו לחודש מרחשון תשפ”ו…. הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

גדר התשובה של יום הכפורים…

דברים נפלאים מפי מרן הגר”ד קוק שליט”א

תיקון הלב והמחשבות – גדר עבודת יוה”כ

א. פעמים רבות שמעתי ממרן הגר”ד קוק שליט”א, דענינו של יוה”כ הוא “תיקון הלב והמחשבות“, וזוהי חובת היום ביוה”כ – כמו מצות סוכה וארבעת המינים בסוכות, ושמיעת קול שופר בר”ה, וכעזה”ד, [וראה לשון מרן שליט”א בס’ “פיסוק טעמים שבמקרא” עמ’ רלג].

ב. ואמר לי מרן שליט”א לפני כמה שנים, שגדר זה הוא ענין ידוע בעולם, ושזוכר ששמע כן לפני קרוב לששים שנה מגאון אחד, ושכן מתבאר ועולה מדברי רבינו יונה ב”שערי תשובה” (שער ד אות יז) שביוה”כ יש גדר נוסף בתשובה, מעל גדרי התשובה הידועים בכל השנה. [אלא שרבינו יונה לא כתב שם בהדיא את הגדר הנ”ל].

שורש הכעס – גאוה

ג. ולדוגמא אמר רבינו, אדם שכעס על בנו ששפך כוס שתיה בבית, המעשה הנראה לעין האדם בשטחיות – הוא “כעס”, והוא שב בתשובה על שנכשל במידת הכעס, שהיא מידה מגונה המקוננת בקרבו, אך השורש לכעס הוא ה”גאוה”, שאם לא היתה בו גאוה, לא היה ממהר לכעוס על כזה דבר, רק מחמת גאותו שאינו מסוגל שיתרחש סביבו דבר שאינו כרצונו, לכן הגיע לכלל מידת הכעס.

שורש הגאוה – כפירה

ד. והוסיף רבינו שליט”א, שבעומק הפנימיות, השורש לגאוה הוא ה”כפירה”, כי אם היה האדם מאמין באמונה שלמה בכל דבר שהוא מאת ה’, ושאין דבר רע בא מן השמים, והכל מתוכנן בתכנית אלהית ע”י אב הרחמן, בודאי שלא היה שייך בו גאוה, כיון שהענוותן תמיד מרגיש “מוקרן” מאת אור השי”ת, ואין לו שום דבר מעצמו כלל ועיקר. ונמצא שהכפירה – מביאה לידי גאוה – המביאה לידי כעס. ולא לחנם אמרו על הכועס “כאילו עובד עבודה זרה”.

כועס על ה”זבוב” או על “בורא עולם”?!

ה. מצוי פעמים הרבה, שאדם יושב על מקומו, ומגיע זבוב טורדני ומפריע לו על מצחו, האדם מנסה במחי יד להזיז את הזבוב מעליו, אך הזבוב חוזר לאחר כמה שניות שוב, ובכל פעם האדם מניף את ידו או את המגבת שבידו בכעס על הזבוב, כפי שמורגל אצל המון בני אדם, ואמר רבינו שליט”א, על מי אתה כועס?? על הזבוב?? וכי יש לזבוב פרומיל של דעת לכוין לצער אותך או להכעיסך?! הלא הזבוב לא מתכוין לשום דבר… וכל פעולותיו אינם אלא כ”רובוט” המנוהל בטבע שנולד בו ע”פ דרכי שמים, [אינסטנקיט בלע”ז], אם כן על מי אתה כועס?? על הקב”ה ששיגר אותו אל מצחך!!!

שמיעת איסור – בשטחיות ובהתבוננות

ו. עוד אמר רבינו שליט”א כדוגמא ל”תיקון הלב והמחשבות”, אדם שנכשל בשמיעת דבר אסור, המעשה השטחי הוא – “שמיעת דבר איסור”, אבל השורש הוא, ששמיעה זו באה לאזניו בגלל שהוא נגוע בקלקול מסויים השייך לתוכן הדיבור הרע ההוא, והדברים עצומים ועמוקי’ם, וכאשר הם נבדקי’ם, על ידי יודעי בינה ומעמיקי’ם, זוכים לתקן את שורשי הפגמים המעיקים והמציקי’ם, וברוך אשר יקי’ם.

טהרת יוה”כ – תיקון הלב והמחשבות

ז. ומצאתי לרמח”ל ב”מסלת ישרים” (פרק טז) שכתב, כי גדר הטהרה היא “תיקון הלב והמחשבות”, ומעתה הלא ביוה”כ כתיב (ויקרא טז, ל) “כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה’ תטהרו”, נמצא דחובת טהרה איכא ביומא הדין, דהיינו טבילה ב”מי הדעת” [כלשון הרמב”ם (שלהי הל’ מקואות), וע’ שבת (לא סע”א) דעת זה סדר טהרות] – מלבד המנהג החשוב לטבול בפועל במעין או במקוה בעיוה”כ, [כמובא בשו”ע (סי’ תרו ס”ד) ובאחרו’ שם], וממילא כולם עסוקים בתיקון הלב והמחשבות.

ח. ועיין היטב בלשון רבינו יונה בשע”ת (שער א אות ט) בענין טהרת הנפש. וצרף לדברינו כאן. ודו”ק. וכשהצעתי כל הני מילי למרנא שליט”א בעיוה”כ לפני שנתיים הסכים לזה בכל לב. ושו”ר מה שכתב בזה בס’ “שירת דוד” גולדברג (מועדים, עמ’ קלא). ע”ש.

נוסח “חטא” המצוי יותר “מ”פשע”

ט. ונשאל אודות נוסח הוידויים ביוה”כ שנאמר בו “על חטא” וכו’, ולא מוזכר כלל “על פשע”, [רק במקומות בודדים ממש בתפלה], וידוע דלשון “חטא” נאמר על עבירה ב”שוגג”, ומה עם כל העבירות שעשינו במזיד שעליהם יש להתוודות טפי וטפי.

י. והשיב רבינו שליט”א, דהלא ידוע ההבדל בין תשובה דכל השנה לתשובה של יוה”כ, כי בכל השנה אדם שב בתשובה על מעשה החטא [בחי’ “חיצוניות”], אבל עדיין לא מגיע אל שורשו [“פנימיות”], לא כן ביוה”כ שהתשובה היא בשורש, ולא עסקי’ בתיקון “מעשה” החטא, אלא ב”תיקון הלב והמחשבות” כמבואר.

יא. ומעתה, הלא כל השנה אם אדם עשה מעשה במזיד, הוא עושה עליו תשובה מיד, ובכל עבירה פתיך חוב התשובה שלה, אבל תשובת הלב שהיא שורש מעשה החטא כנ”ל, לגבי האדם אינו נחשב מזיד כ”כ, והוא יותר קרוב לשוגג, כי כשהאדם כועס הוא אינו רואה את הגאוה והכפירה מולו, וכעין “אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו”, וכן כששומע דבר איסור הוא לא רואה את שורשו המקולקל, וכמבואר לעיל, ובכל זה האדם נחשב לשוגג, וזו עיקר תשובת יוה”כ, ולכן טופס הוידויים ביוה”כ, עיקרו על לשון “חטא”.

כי לכל העם בשגגה

יב. ובהזדמנות אחרת אמר רבינו שליט”א, שיש להבין מה שאנו אומרים בנוסח “כל נדרי” דעיוה”כ את הפסוק בס”פ שלח לך (במדבר טו, כו) “ונסלח לכל עדת בנ”י ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה”, וצ”ב הרי יש גם מזידים בעם, ומה שאמר הכתוב “כי לכל העם בשגגה”, מדובר במקרה מיוחד של “וכי תשגו” (שם פסוק כב).

יג. וביאר רבינו שליט”א כי באמת בשעת מעשה העבירה נחשב הדבר מזיד, אם אכן הזיד במעשיו, והמזיד הזה מגיע ע”י כח ההסתרה שמסתיר היצה”ר מן האדם את האמת, אבל לפי ה”מודעות” של יוה”כ הקדוש, שהוא יום שמתגלית האמת בבירור, ובו האדם משתנה למעליותא ומבין בבירור כי כל העבירות הם הבל ושטות, ואין מציאות כלל ל”מדמה” של עבירה בעולם, ממילא מתברר למפרע כי גם המזיד הזה שוגג הוא, וכעין מאמר חז”ל (ריש סוטה) “אין אדם עובר עבירה אא”כ נכנסה בו רוח שטות”.

יד. והיינו גדר “פתח בחרטה”, שאם הייתי בשעת הנדר במצב של עכשיו – לא הייתי נודר, וכן כל איש ישראל, אם הוא היה בשעת מעשה העבירה ב”מודעות” הרוחנית של כיפור, הרי ודאי שלא היה עושה זאת, נמצא ממילא דהכל מתברר כשגגה. [ולא לחנם פסוק זה נאמר ע”י כל ישראל דוקא בשעת אמירת “כל נדרי”, שעניינו פתח ע”י חרטה, וכמ”ש “כולהון אתחרטנא בהון”].

טו. ולפי”ז נמצא שכבר בערב כיפור [“תשיעי ועשירי”] יש עקירה לכל העבירות, והן רופפות מאד, ומה שנשאר זה “זכרון העבירה”, ועם זה יש להתמודד בוידוי של רבינו נסים גאון… והדברים הללו חשובים מאד. עכ”ד רבינו. [ולפי זה מובן שפיר הא דרוב נוסחאות הוידוי באו בלשון חטא המורה על שגגה. ודו”ק].

תשובה לחצאין – בכל השנה – וביוה”כ

טז. ואמר רבינו שליט”א, דנפק”מ מכל הנ”ל, שבכל השנה אדם יכול לשוב בתשובה מעוון מסויים, אבל בעוון אחר עדיין לא שב, ואין זה לעיכובא כ”כ הגם שאין זה נכון, דסו”ס עשה תשובה על ענין אחד, ומסיר מעליו חטא מסויים, ובודאי שמתקבל הענין בשמים בתורת “הבא להטהר”, וגם מעבר לזה, וכדין “לחצאין כשרה”.

יז. לא כן ביוה”כ, שאין אפשרות לעשות תשובה לחצאין, ומוטל על האדם לשוב על כל עבירות שיש בידו, ואם לא עושה כן, הוא מחוסר בגדרי התשובה של היום, והטעם לזה, כיון דבכוליה שתא עסקי’ בתשובת המעשים, ובזה יש מקום לחילוקים, אבל ביוה”כ שהוא תיקון הלב, בזה כבר ל”ש חילוק, כי אם הלב טהור, ממילא כל המעשים נמשכים לטובה. [וכעין מ”ש בבכורות (ל ע”ב) שא”א לקבל גוי לגרות אם אינו רוצה לקבל דבר אחד מה”ת או מד”ס].

יח. דוגמא לדבר מגדרי חיצונית ופנימיות הנ”ל, דתשובה דכוליה שתא היא חיצונית, ותשובה דיוה”כ היא פנימית, וכן בגוף האדם, כל האברים החיצונים שייך בהם קיום וחיות גם לחצאין, אבל מעולם לא שמענו ב”מח ולב”, שהם אברים הפנימיים הכי חשובים בגוף אדם, שיהיה בהם תועלת לחצאין, כי חצי לב או חצי מח היינו אדם מת. וכן בכל מכשיר חשמלי ורכב וכו’, שאם יש בו תקלה חיצונית כגון שנעקרה דלת וכיו”ב, עדיין הוא קיים ויכול לשמש, אבל אם תהיה בעיה ב”מנוע”, כבר יצא המכשיר מכלל שימוש.

יט. ולפי”ז כל מה שהרחיב רבינו המבי”ט זיע”א בס’ “בית אלהים” (שער התשובה פרק יב) שיש תשובה לחצאין, וכל דבר שעושה האדם מתקבל אצל ה’, והרחיב באותות ומופתים לזה, הנה כל זה אמור על כל ימות השנה, אבל ביוה”כ שיש דין מיוחד של “לפני ה’ תטהרו”, מוטל על האדם לעשות כל מה שיש בידו, ואם עשה לחצאין, אזי הוא מחוסר חסרון הניכר. וכן מצאתי כעת בהגהות בית משה ע”ס בית אלהים (ח”ב, שם, עמ’ קעד) בשם הגאון ר’ אהרן קוטלר זצ”ל. [ודלא כמו שכתב הג”ר אשר וייס שליט”א ב”לקט חקירות ויסודות” ל”ירח האיתנים” (עמ’ יח) לקשר את ד’ המבי”ט לתשובת יוה”כ. ע”ש. ובעיקר דבריו שם כבר הרחבנו במק”א].

אבא אני רוצה להיות נורמאלי…

כ. לפני כמה שנים מרן שליט”א הרחיב פיו בשיחת מוסר כדרכו על השגעון של “בעל עבירה”… ושלהיות “צדיק” היינו להיות “נורמאלי”, ולא להיות צדיק, היינו להיות “לא נורמאלי”… ואמר רבינו, אל תגיד שום דבר חדש ביום כיפור… פשוט תרצה להיות נורמאלי… וא”א לתאר בפה וק”ו לא בכתב את האש הגדולה שהרגשנו בשמיעת הדברים היוצאים מן הלב מפי קדשו של רבינו, ובאותו יום הכיפורים כמעט בכל התפלות לא עזבו אותי המילים הללו, “אבא, אני רוצה להיות נורמאלי, אבא, זכני לצאת מרוח השטות”… ה’ יזכה את כולנו להדבק בדעת החכמה ובחיים. אכי”ר.

בברכת גמר חתימה טובה

ידידכם הקטן

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הכנה מיוחדת לקראת יום הכיפורים מפי קדשו של גאון עזינו הגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.