א. לפני כשנתיים, בעת ברכת המזון של סעודה שלישית, דברו עם מרן החד”ה קוק שליט”א על שתיית כוס של ברהמ”ז [בזמן שכבר חל שבוע שח”ב ת”ב], ובפועל לא היתה שאלה כלל, כי המדובר היה ב”מיץ ענבים” שסחטו למרנא שליט”א, וכבר ביארנו בתשובה אחרת בהרחבה בשם מרן שליט”א שאין שום חשש לשתות מיץ ענבים אפי’ בערב תשעה באב, וכל המנהג בתשעת הימים הוא על יין, וכן מה שאמרו חז”ל דברים קשים על השותה יין בסעודה המפסקת היינו דוקא יין.

ב. ועכ”פ שאלו את מרנא שליט”א על אודות שתיית יין בכוס של ברכת המזון, ואמר רבינו שלדעת השו”ע פשוט שאין בזה חשש, כי לא הוזכר דבר זה רק ברמ”א (סי’ תקנא ס”י) שכתב, ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברהמ”ז ולא בהבדלה, אלא נותנין לתינוק” וכו’. ולענין ברהמ”ז של סעודות שבת בודאי שגם הרמ”א מתיר, וה”ה בסעודה שלישית שנתארכה, כמבואר כ”ז במשנ”ב (שם ס”ק סט, ובשער הציון שם ס”ק עה).

ג. ואמר רבינו שליט”א, אבל עדיין אני לא מבין את הרמ”א, הרי הבדלה זה מעשה מצוה, ולמה להחמיר ולהביא לתינוק, והרי הרמ”א עצמו כתב סמוך ונראה ממש באותו סעיף, “ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וכו’ אוכלים בשר ושותים יין כל השייכים לסעודה”, ואטו הבדלה קלישא טפי מסעודת מצוה?? ומה בכך שאפשר לתת לתינוק את כוס ההבדלה, הלא בעינן לעשות המצוה בשלימות.

ד. לאחר כמה שניות ששתק מרנא שליט”א, אמר, דבהיות ואסור לכעוס בשבת, וקושיא זו מכעיסה אותו, על כן הוא נאלץ לומר כאן “חילוקא דרבנן”, וביאר דבכולהו סעודות מצוה [כגון ברית מילה וכו’] הסעודה היא עיקר, ויש בה כל מיני תבשילין [מלבד הבשר], והיין בא כ”תבלין” לסעודה, שלכן אין בהבאתו על השלחן חשש מצד אבילות החורבן, אבל ב”הבדלה” היין מגיע בתורת “חפצא” בפנ”ע, וזה סתירה להעדר ניסוך היין שעל גבי המזבח [ע’ ב”ב ס סע”ב], שלכן כתב הרמ”א להחמיר בזה.

וסיים מרנא שליט”א, זה הטעם של הרמ”א לפי ה”ההשגה שלו”, והשו”ע לא קיבל את החילוק הזה, כי לדעתו הענין הוא “מופשט”, וכל דשייך למצוה כבר אינו בכלל מנהג ההמנעות מן היין. עכת”ד פח”ח.

נתינת כוס של ברכות המילה לקטן

ה. ונפק”מ מדבריו של מרנא שליט”א, דאליבא דרמ”א יצא דבר מופלא, שבסעודת ברית מילה בימים אלו, אכן יכולים לשתות יין כפי הנהוג בסעודות ברית, אך כוס של יין ששותים בברכות הברית, יש לתתו לקטן. [דלא גרע מכוס של הבדלה. ולומר ד”שם” ברית שאני, שכבר הותר בו הכל, אין לזה מקור ברור כלל]. ומצאתי שכ”כ בס’ “מעשה כהן” ח”ב (עמ’ תתקעט) בשם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א, דהכוס שברכו עליה אשר קידש ידיד וכו’, יש לתתה לקטן אם ישנו שם, וכמ”ש הרמ”א לענין הבדלה. וכן מצאתי בס’ שערי נחמה (פ”ה אות י) שכ”כ בשם מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א.

סיבה נוספת לאריכות בברכו בשבוע שחל בו ת”ב…

ו. רבינו שליט”א הרחיב בניגון הקדיש וברכו של קודם ערבית דמוצא”ש, ואמרתי לו בלחישה שאם אמרו [ע’ רמ”א סו”ס רצג] דאריכות הניגון בברכו מועילה להציל את המתים, יש לומר דה”ה בשבוע שחל בו ת”ב, שהאריכות תועיל להציל אותנו מקושי הנורא של יום ת”ב שבו אנו חשובים כמתים [ע’ תענית טז ע”א ובתוס’ ד”ה יוצאין. ודו”ק], והגיהנם שלנו בעוה”ז ללא בית מקדש, הוא גיהנם נורא וקשה למי שיש לו לב רג’ש… והשיב רבינו “פשיטא ופשיטא”, והראה בפניו שלכן הוא מנגן טפי בברכו…

מרחוק ה’ נראה לי

ז. ידידינו הר”ר אברהם בן גו’יה שליט”א, אמר לרבינו שליט”א, שבימי השבעה על אביו, עם כל הצער העמוק, הוא הרגיש קרבת ה’ הכי גדולה שהיתה לו בחייו, [ונקשר הדבר במה שהרחיב מרנא שליט”א שבשיא הצער של ת”ב איכא אפשרות להיות כלי קיבול לשיא הקרבה אל השי”ת, וכמ”ש בביאור הפסוק “כל רודפ-יה השיגוה בין המצרים” דייקא, והדברים עתיקים. ואמר לו רבינו שליט”א, פשיטא ופשיטא דכך הוא, ואני עצמי, כבר בעת ההלויה של מר אבי, הרגשתי את מה שאתה אומר, עוד הרבה יותר מימי השבעה.

מדוע ר’ זכריה לא מחה בבעל השמחה הרשע

ח. שאלתי את מרנא שליט”א לפי דברי מדרש איכה פרשה ד’ שרבי זכריה בן אבקולס היה נוכח בסעודה שבא היה בר קמצא, [בגמרא לפנינו בגיטין (נו ע”א) ליכא פרט זה], א”כ יש לעיין איך קרה כדבר הזה שרבי זכריה שהיה גדול בדורו, ראה את כל העוול הנורא הזה, שבעל הבית מבזה את בר קמצא ומתעולל בו באכזריות ולא מחה בו. [והמפרשים כתבו שלא הבחין בזה וכו’. וע’ מהרש”א ובס’ בן יהוידע ועוד].

ט. ואמר מרנא שליט”א, דכיון שאותו הדור היה נגוע מאד בעוונות שבין אדם לחבירו, ושנאת חנם קטרגה בראש כל חוצות, נמצא שהאויר היה מלא שנאת ישראל, וגם כאשר גדולי הדור היו בסעודה, לא יכלו לפצות פיהם, כי האטמוספרה הרעה של שנאת ישראל, מנעה באופן סגולי את כח הדיבור והתוכחה, [וכעין מ”ש בסנהדרין (יא ע”א) יש כאן אחד שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין דורו זכאי לכך].

י. ואמר רבינו שליט”א, שיסוד זה מבואר בהמשך דברי הגמ’ בגיטין (שם ע”ב) דקרי רב יוסף [ואיתימא ר’ עקיבא] עליה דריב”ז, “משיב חכמים אחור ודעתם יסכל”, שהיה לו להשיב לקיסר דברים נכוחים, ולא לבקש רק את יבנה וחכמיה וכו’, וכל המציאות המוגבלת הזאת גם היא שייכת לאויר העכור שהיה באותו דור, שגרם לגדולי הדור שלא יוכלו לדבר כראוי להם.

יא. והזכיר רבינו כדוגמא לדבר, את הענין המסופר על הבעש”ט ששאף מאד לעלות לארץ הקדש, ומנעוהו מן השמים, כיון שביקש לעורר משיח בא”י, והזמן עדיין לא היה ראוי לכך, וכל הדרך היתה מלאה בעיות וסכנות, ושכח הכל חוץ מאותיות אב”ג וכו’, ולכן נאלץ לשוב על עקבותיו. [ראה העובדא בס’ “הבעש”ט ובני היכלו” עמ’ רכג והלאה]. וכן מה שידוע על מרן החזו”א שמהשמים הסתירו ממנו את השואה, כי לא היה ראוי שיבטלנה…

כיבוס מגבות במקוה נשים

יב. נשאל מרנא שליט”א, אודות בלנית במקוה שיש לה צורך במגבות וכו’, אם יכולה לכבס כרגיל, והשיב שזה דומה לבגדי התינוקות שנאמרה בהם קולא. וכמו שלא שמענו שיש לקנות בגדים עבור תינוקות בכדי להנצל מן הכיבוס, ה”ה שאין לה לפתוח כל המגבות החדשות, או לנסות לרכוש וכו’, ולכן יכולה להמשיך במנהגה ככל ימות השנה. [ובפרט שהוא ענין של מצוה]. וכן העלו לדינא בס’ שושנת ישראל (פ”ד אות כד), וציין להליכות שלמה (פי”ד הערה מב). ע”ש. וידוע מה שכתבו בזה לענין חול המועד.

עיקר וטפל בהוראה…

יג. שאלו את מרנא שליט”א לגבי רחיצה בימים אלו, ואמר שמדינא דגמרא עיקר הבעיה רק בכיבוס ותספורת, ולכן בענין הרחיצה עיקר הקפידא היא שעושה מעשיו לשם הנאה, ונפק”מ שבודאי יש מקום להקל רחיצה במקלחת שבבית [שאינה בגדר מרחץ] במים פושרים מעט, ובפרט היכא דשייך הדבר לכבוד הבריות. [מאחר והרמב”ם לא הביא מנהג אלא במרחץ של חמין. וידועים בזה דברי הראשו’ והתרומת הדשן וכו’ וקצרתי כעת].

יד. ואמר מרנא שליט”א, שגם הענין של אכילת בשר אינו אסור מדינא אלא בסעודה המפסקת כנודע, ואמנם מנהג חשוב וחמור הוא שלא לאכול בכל תשעת הימים [ויש עוד מנהגים כמובא בשו”ע סי’ תקנא], ומ”מ חשוב לדעת מה מדין התלמוד ומה ממנהגא, והדגיש רבינו שליט”א, שיש הרבה חפשיים שמקפידים שלא לאכול בשר בימים אלו, [כידוע שגם החילוניים יש להם יחס חשוב לעניני אבלות], ויש לומר להם, שמה שהם אוכלים בשר כל השנה בלא ברכה, זה הרבה יותר חמור מאכילת בשר בתשעת הימים…

סוד הילולת האריז”ל ביום ה’ באב

טו. ידוע דיום ה’ אב הוא הילולת האריז”ל, ורגיל מרנא שליט”א לומר, כי האר”י שמו “יצחק”, וידוע כחו של יצחק בשבת (פט ע”ב) שאומר לקוב”ה בזמן קץ גלותא “פלגא עלי ופלגא עליך”, והרי עשרה ימים שבין ר”ח אב לעשירי באב, הם עשרה ימים הקשים ביותר לישראל, ובא רבינו האר”י ומסר נפשיה לעילא בחצי הימים הללו, בבחי’ “פלגא עלי”, כדי לעורר רחמים ורצון עם עם ישראל. ויום זה מסוגל לעורר רחמי הא”ב על בנים. זכות רבינו האר”י תגן בעד כל ישראל אכי”ר.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט חידושי תורה ואורות קדש מאת מרן הג’ חד”ה קוק שליט”א בעניני שבוע שחל בו תשעה באב הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לאחר כמה דקות של הרהורי תשובה ופחד ה’ כיאה לכל מי שעומד לפני השכינה הנמצאת אצל צדיקי ישראל תמיד, ובפרט למעלה מראשותיו של חולה צדיק וקדוש כגון דא, סיפרתי קמיה מרן שליט”א עובדא דהוה לפני י’ שנים לערך שהלכנו לברית מילה של ילד שלא היה לו אבא, והיה זה בר”ח אב, ורבינו שליט”א פלפל בענין מי מברך ברכת “להכניסו” כאשר ליכא אבי הבן, ואמרתי אז לרבינו שליט”א שהיום ראש חדש אב ונמצא שהיום עצמו הוא בחינת אבא… ואז התבטא רבינו שליט”א עלה נ”ל, “מברוק ומבריק”… והיה נראה שיש לו בזה איזה כוונה שגרמה לו בחינת השלמת חסרון באותה ברית מילה.

וברכנו את רבינו שליט”א שתחול עליו לאלתר ברכת “אב הרחמים” והיה נראה שמחתך בשפתיו “אמן”, רק שקולו לא נשמע לפי רוב חולשתו הנוראה.

אמרנו קמיה רבינו שליט”א שאנחנו כעת קורין לפניו את ההלל בניגון, ומכוונים בראשי תיבות הלל “הרופא לשבורי לב”, ושכן יתקיים ברבינו שליט”א בקרוב ממש, ובמשך כל זמן ניגוני הקדש מניגוניו של רבינו שליט”א, היו עיניו פקוחות ותזוזות קלות נרשמו באצבעותיו ובשפתיו.

ידיד רבינו שליט”א, כ”ק האדמו”ר מתולדות אהרן שליט”א ביקשני ללחוש לרבינו שליט”א באזנו כי רבים צריכים לו… גם הגאון מהר”ם גרוס שליט”א, אב”ד חניכי הישיבות בבני ברק, בקשני לאחוז בידו של רבינו שליט”א ולומר “יהב ליה ידיה ואוקמיה”, וכן עשינו בס”ד.

אמר לי ידידינו אב”ד לונדון הגר”מ קאהן שליט”א, בנו של האדמו”ר שליט”א, ורב דק”ק תולדות אהרן בטבריה, שאביו לא מפסיק להתפלל על רבינו שליט”א ועושה עבורו דברים שלא נראו מעולם, כגון פישוט ידים ורגלים בתפלה וכו’.

וכן אמר לי לאחרונה ידידינו הרה”צ ר’ אברהם הלברשטאם שליט”א, אב”ד צאנז בטבריה, שמר אביו האדמו”ר מצאנז שליט”א שואל כל הזמן בשלום רבינו שליט”א ומתפלל עליו, באשר הוא מהשרידים הדבוקים ברבינו קדש הקדשים ה”שפע חיים” זיע”א כידוע. ואכמ”ל בזה.

לקראת סיום הביקור הגיע מירושלים אחד מידידיו של רבינו שליט”א, ה”ה כבוד הרה”ג הנודע בכח תורתו וברכתו כמהר”ר יצחק הכהן שליט”א, רב שכונת שמואל הנביא ואב”ד מאור ישראל, ואמר ברגש פסוקים ולחשים באזנו של רבינו שליט”א, ותפסו באצבעותיו ואמר לו “יהב ליה ידיה ואוקמיה” עם כוונת האריז”ל, וגם ברכו בברכת כהנים, והיה נראה בחיתוך שפתיו של רבינו שליט”א שעונה אחריו אמן כמה פעמים.

לאחר מכן סיפר הר”י כהן לרבינו שליט”א שהוא עצמו היה בניתוח מורכב במשך 23 שעות, ודברו על סכנה ממשית וכו’, ורבינו שליט”א התפלל עליו הרבה, והנה כעת הוא עומד על רגליו חי ובריא אולם, וכן יהיה אצל רבינו שליט”א בקרוב אמן.

עוד סיפר הגר”י כהן שליט”א, שהיה בביקור לפני כשנה אצל הג”ר יהודה עדס שליט”א, ראש ישיבת “קול יעקב”, והיה מצבו יותר קשה משל רבינו שליט”א, והוא גם מבוגר מרבינו שליט”א בעשרים שנה לערך, וב”ה כעת הוא כבר חזר למסור שיחות בישיבתו, ואין מעצור לה’ מהושיע.

לאחר שיצא הגר”י כהן שליט”א מהחדר, אמר לי, בעזרת ה’ כולנו נראה אותו עומד על רגליו וכן יהיה…

ואמרתי לו שכך ממש אמרו מרנן הג”ר אביגדר נבנצל שליט”א, והמשגיח ר’ דן סגל שליט”א, ואמנם אין הדבר תלוי אלא בתפלה, וצריך להתאמץ בתפלה מתוך אמונה אמתית, ולפעול שינוי ממשי בקבלות טובות של סור מרע ועשה טוב, כי על פי טבע מצב זה יכול להמשך זה כמה וכמה ואין אתנו יודע, ומי יודע כמה סבל וצער יש לרבינו שליט”א כעת, והוסיף הגר”א נבנצל שליט”א שיש להתחזק בפרטות עבור רפואתו של רבינו שליט”א ב”זהירות מאיסור לשון הרע” וב”אהבת ישראל”.

נ”ב. לפני ד’ שנים לערך הגיע הגאון הצדיק רבי יצחק כהן שליט”א לבית מדרשינו בטבריה, ובקשני להכנס עמו לחדרו של קדש הקדשים מרן החד”ה קוק שליט”א, ואמרתי לו שהיום רבינו שליט”א אינו בטבריה וכבר נסע בבוקר ללמוד בבית שאן, וביקש הגר”י כהן אם אוכל להצטרף אליו יחד למעונו של רבינו שליט”א בבית שאן, כמובן שמיד עליתי אל הרכב ויצאנו לבית שאן…

בדרך סיפר לי הגר”י עובדא על נכדתו שבפתע פתאום החלו להיות בגופה כתמים… וקבלה על עצמה להוסיף צניעות על צניעותה, ולסגור את הצווארון של החולצה לגמרי… ובאורח פלאי ללא שום משחות ותרופות, כל הכתמים נעלמו מהגוף לגמרי, ו… עברו אל הבגד שהיה עליה, וגם לאחר כמה כביסות, לא יצאו הכתמים מן הבגד… ובקשני לספר את הדברים בהמון כדי לחזק את בדק הבית בצניעות וכו’.

זכינו להכנס למעונו של מרן הגרח”ד קוק שליט”א בבית שאן, ולאחר ששוחחו הרבנים ביניהם בד”ת וברכה וכו’, והפטיר מרן שליט”א בלשון הגמרא בחולין (מט ע”א) “ישמעאל כהנא מסייע כהני”, אז סיפרתי קמיה מרן שליט”א העובדא הנ”ל, ואמרתי שיש בזה חיזוק גדול… וכתב רבינו שליט”א “זה מפחיד אותי”…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט רשמים מהביקור אמש אצל מרן החד”ה קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

פעם שח רבינו החד”ה קוק שליט”א: אנשים מדברים על אמונה… אבל זה לפעמים רק דיבור, כמו שהחזון איש אומר “זמר האמונה”… מזמרים חיצונית ולא מדברים מתוך הרגשת הלב פנימה… וזה עיקר העבודה, שתהיה האמונה נובעת מן הלב, והשבות אל לבבך…

הוסיף מרן שליט”א: אדם יש לו מיחושים… הוא רץ אל הרופא שילחיץ אותו בכל מיני ניחושים… בסוף יש איזה “ממצא” שלא יודעים בדיוק מה הוא… שולחים למעבדה את ה”ביופסיה”… והבן אדם לחוץ בלי תיאבון בלי שמחה בלי כלום… הוא הולך ל”צדיק” שיברך אותו, הצדיק אומר לו “אני אומר לך שאין לך כלום”… הוא יוצא שמח, אך עדיין הוא ממתין לתוצאות של ה”מעבדה”…

ביום שהוא מקבל תשובה ברורה מהרופאים שהכל “נקי” ואין כל חשש כלל ועיקר, הוא פוצח בריקוד ושמח עם כל מי שנפגש עמו, ומתכנן מיד סעודת הודיה ענקית וכו’… וכולו מלא הודיה להשם יתברך… אבל כאן נשאלת השאלה הקשה… אם באמת אתה מאמין, והלכת אצל חכם כדין הגמרא במי שמצוי בחולי, והחכם הזה הוא חכם וצדיק אמתי שדבריו קדושים וכנים… אם כן איפה למה לא תכננת את סעודת ההודיה בעת שיצאת מחדרו של הצדיק…

זו אמת המידה לאדם לדעת האם הוא מאמין באמת… הוא שהוא מאמין רק לעובדות שהוא רואה בעיניו… [ולא נכנס כאן להמון מקרים שאמרו ה”רופאים” שהכל נקי, ונתברר שהכל הבל והמצב קשה, וכן פעמים הרבה להיפך מעיקרא, כי שוא תשועת אדם, ורוב רופאים של היום אין בהם חכמה עמוקה וכו’, הם רואים דברים במכונות שלהם, אבל אינם יודעים איך להתקדם ואיך לפעול עם מה שהם רואים, ולפעמים גם לא מבינים מה הם רואים…].

עובדא הוה באחד שביקש מרבינו החד”ה קוק שליט”א ברכה לזכות להפקד בזרע בר קיימא, מאחר והוא נשוי זה כמה וכמה שנים ולא עולה בידם להפקד והרופאים מבשרים לא טוב באשר למצב הפוריות של בני הזוג, רבינו שליט”א דיבר עמו דברי תורה ואמונה במשך חצי שעה, וסיים בברכה מתוך חידושי התורה מעומק הלב, וכך אמר לו, “שתזכה לבן זכר של קיימא ותקרא לו אור החיים על שם רבינו חיים בן עטאר זיע”א”…

הלא יצא שמח וטוב לב וכולו מלא אמונה שבקרוב יזכה לחבוק בן, והצער הנורא של 12 שנה המתנה כבר מגיע לקיצו, ולא הסתפק בשמחה וצהלה זו… אלא… הלך לחנות וקנה עגלת תינוק כהכנה לתינוק שאמור להגיע הביתה בעוד קרוב לשנה…

כששמע רבינו שליט”א את הדברים כה אמר בענות קדשו: “הבן אדם הלך… סמך על איזה ווארט קטן שאמרתי… אני בקושי זוכר שאמרתי לו… הוא הלך… בקיצר… קודם כל אני דורש שישבור לי מקל מטאטא על הראש, זה תנאי לעיכובא… ודבר נוסף אני עושה לו עכשיו פדיון נפש בסכום של 120 שקלים כמנין “ק”כ צירופי אלהים”, ויהיה מיתוק לק”כ דינים… שהוא כזה צדיק שהלך וקנה עגלה… עד כדי כך… זה לא יאומן… זה כבר.. עד כדי כך מאמין”…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מבחן האמונה דברי מרן החד”ה קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

של מרן הגרח”ד הכהן קוק שליט”א

בהורמנא, הנני לכתוב כמה מילין אודות ענין פלאי שרואים אצל רבינו הגדול החד”ה קוק שליט”א דבר יום ביומו, ובפרט בעת התפלה שבולטים ורידים במצחו כעין אות ש’, וכל באי שעריו מתפלאים על הענין הזה בכל פעם מחדש, ובודאי שיש כאן רמז נפלא וסוד גדול, ואין אתנו יודע עד מה, אך לברר מעט באתי מה שהשיגה יד כהה.

ואקדים עוד שבהיותי בבית הרפואה לאחרונה כאשר נסתכלתי בראשו של רבינו שליט”א ראיתי בהדיא ג’ שערות במקום הנחת תפלין בדיוק, וזאת למרות שבכל שטח ראשו הקדמי הוא מקורח לגמרי, וכשראה זאת בנו הרה”ג ר’ רפאל הכהן קוק שליט”א התפעל מאד.

ופעם כשדברתי עם רבינו שליט”א על ענין מעין זה [שראיתי אצלו צורת שם הוי”ה באצבעותיו בעת כתיבת חידושי תורתו], השיבני בתקף, “על ידי הדמיון אפשר לראות הכל, וככל שתרבה את המדמה, תוכל לראות כל מה שאתה רוצה”…

וזה ידוע דלא ניחא ליה כלל כשמדברים ממנו ומהשגותיו, כידוע לכל גודל ענוות קדשו, אך תורה היא וללמוד אני צריך (ברכות סב ע”א).

א. הנה לשון הזהר בפתיחת אליהו (הקדמת תקו”ז, די”ז ע”א) “קרקפתא דתפילי“, והיינו שהתפלין הם חלק מן הראש. כן שמעתי כמה פעמים ממרן הגאון חד”ה קוק שליט”א בשם הקדמונים.

ב. ובמגלה (טז ע”ב) דרש ר’ אליעזר הגדול עה”פ “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך” – “אלו תפלין שבראש“, ודייקו המפרשים שלא אמר “אלו תפלין שעל הראש”, כי ע”י כונת מצות תפלין נעשה הראש “קרקפתא דתפילי”.

ג. וידוע בזה עובדא דבעל התניא זיע”א שגלה את ראשו במקום הנחת תפלין, וברחו הפורעים שבאו לסכן אותו ואת תלמידיו, ואע”פ שהיה זה בשעת לילה דלאו זמן תפלין היא, מ”מ מקום תפלין שלו נעשה חפצא דקדושת תפלין ונתקיים בו סגולת “ויראו ממך” הנ”ל על “תפלין שבראש”.

ד. וכן רגיל רבינו שליט”א לספר על הגר”א מוילנא זיע”א שכאשר פתחו את קברו [מחמת חשש לזילותא כנודע], היה גופו שלם ללא שום רקבון, וראשו היה נטול שערות מלבד במקום התפלין, ומבאר רבינו שליט”א, דהגר”א הגיע למדרגת “קרקפתא דתפילי” הנ”ל, ואצלו היה “מקום שער” של סימן הנחת תפלין, למקום של תורה ולא גוף החומרי, ועל כן לא שלטה נשירת השערות משם, דקדושת הגוף לא פקעה בכדי.

ה. ושמעתי ממרן שליט”א דהיינו טעמא שכאשר ראתה אמתו של רבינו הקדוש איך שהיה מוציא התפלין כל רגע מחמת חוליו – עשתה מה שעשתה כמבואר בכתובות (קד ע”א), כי אז הבינה שאינו קשור כבר להכא, דהא חסר בקרקפתא דיליה שהיא שורש החיים. [על הראש כנגד המח שהוא “משכן הנשמה” – שורש החיים. ודו”ק].

ו. והנה על גבי התפלין מב’ צדדים איכא אות ש’ כנודע, והאות שין מורכת מתלת ווין ובחשבון ג”פ ו’ עולה ח”י, ובו תרמוז למאי דדרש ריש לקיש במנחות (מד סע”א וריש ע”ב) על המניח תפלין שמאריך ימים וכדכתיב “ה’ עליהם יחיו”, וחיות הקדש זו באה לאפוקי מח”י טריפות שהם גדר “מדמה” של חיים.

ז. וב’ פעמים שין הוא [ו’ פעמים ו’] הוא סוד ל”ו של חיים כפולים למי שניצול מל”ו כריתות של תורה. [ואמנם בשין אחת איכא ד’ פעמים ו’, ויחדיו יש ז’ קוים, וידוע הסוד בזה, ולפי”ז איכא גימטריא ב”מ בצירוף ז’ ווין].

ח. ועל פי סודן של דברים אותיות ש’ בתפלין קשורות למצח כמבואר בס’ הליקוטים (פ’ ויצא סי’ כט, דפו”י דל”ז ע”ד), וע”ש בשמן ששון (די”ט ע”א).

ט. וידוע מנהג ותיקין בקריאת שמע שמניחין היד על העינים כמבואר בשו”ע (סי’ סא), ועושים צורת שדי באצבעות, כי הזרת המכופפת היא כמו יו”ד, והאגודל המכופף הוא כמו ד’, וג’ אצבעות האמצעיות שעל המצח הם כאות ש’. [וכמ”ש בס’ “כתר שם טוב” גאגין. ועוד]. ועמש”כ בזה מרן הגרע”י זיע”א במאור ישראל (ברכות טו ע”ב).

י. עוד יש לרמוז דתפלין של יד ושל ראש רומזים אל חמשה חומשי תורה, [תש”ר המחולק לד’ כנגד “בראשית שמות ויקרא במדבר” ותש”י כנגד “דברים”], וה”שין” שהוא בגי’ “שס” ירמוז אל תורה שבע”פ שבה ששה סדרים, ובפרט דכל התורה הוקשה לתפלין, ותורה שבע”פ ג”כ בכלל, דכתיב בהו “למען תהיה תורת ה’ בפיך”.

כל הדברים הללו נאים ויאים לכבוד מרן החד”ה קוק שליט”א אשר כל ימיו עטור בתפלין במסירות פלאית, ופעמים שמרוב צער המעיים וכו’ חולצן 20 פעמים ביום ולא מוותר על רגע אחד שיכול להניחן, ולרוב דביקותו בקדושתן כבר עלה השין במצחו ובשערו, ויהי רצון שיקויים בו בקרוב ממש “ה’ עליהם יחיו”, ויקום ממטת חוליו במהרה ממש בבריאות גופא ונהורא מעליא אכי”ר.

יצויין שבחדש האחרון בהיות רבינו שליט”א חולה מאד, כבר לא נראה השין במצחו וגם הורידים בצידי המצח אשר כל אלו מורים על עומק המחשבה, כולם רפו לגמרי ולא נראו כלל ועיקר, ובימים האחרונים ב”ה חזינן בהדיא איך חוזרים הגידים והורידים הללו לבלוט והאות שין כפורחת עלתה ונראתה ממש בהודה והדרה ביום ששי האחרון עש”ק פרשת קרח אשר הוא ס”ת “צדיק כתמר יפרח”. ודו”ק.

הדברים היו למראה עיני ידי”נ הגה”צ חדב”נ מהר”ן בקר שליט”א.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט פלא פלאות: גילוי סוד אות “שין” הבולטת במצחו של מרן החד”ה קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

אין שום מצוה לשמח חתן וכלה

באירוע שיש בו ריקוד מעורב בר מינן

רבינו החד”ה קוק שליט”א נלחם מזה שנים רבות בחירוף נפש ממש, בתופעת האירועים המעורבים המלאים חילול ה’ ותועבה כדרך הגויים, ולצערינו יש המגיעים למקומות אלו עם חזות דתית, ויושבים לאכול ולשתות שם בהבעת שאט נפש כלפי עוונות חמורים שנעשים במקום, ואין פוצה פה ומצפצף, והרי הם מחללי ה’ ולא יכופר להם העוון הזה בנקל.

טבריינים ותיקים מספרים על אירועים ישנים [לפני 20 שנה ויותר] שהיו אמורים להיות במצב של תערובת ח”ו, ורבינו שליט”א היה מגיע וניצב במרכז האולם מתחילת האירוע עד סופו, בכדי להציל מעוון זה, ופעמים רבות היה עולה על הבמה ומשמש כ”זמר” והכל לעשות נחת רוח ליוצרינו.

לפני כשנתיים, שמע על חתונה שמתקיימת באופן של פריצת גדר, סגר את הספרים ולמרות חולשתו הגדולה אמר לי, כעת אנחנו עולים לשם לעצור את זה, וכשהגענו לאולם היו שם מעל אלף איש והתערובת ניכרה היטב, וכולם מריעים לזמר מפורסם וילכו אחר ההבל, ורבינו שליט”א לא שת לשום דבר ונכנס כמלאך ה’ צבאות ועמד להתפלל בתוך האולם, ויצא משם בזעף גדול כרומז אל הציבור לבל יהינו לעשות דבר שלא כשורה.

כבר כתבנו מענין זה כמה פעמים, וברוך ה’ כמה וכמה חכמי לב שמעו לקול האמת, ואחד מהם הוא ידיד נפשי הרה”ג ר’ מאיר בן דוד שליט”א, [ראש בית הכנסת וביהמ”ד “פורת יוסף” בעיה”ק טבריה], שאינו מסכים לערוך חופות גם לבני עדתו, באירוע שיש בו ריקוד מעורב, אפי’ רק כמה דק’ בסוף האירוע, וכהוראתו הקדושה והברורה של רבינו שליט”א. כה לחי.

בימים אלו אנחנו נמצאים במלחמה מול קומץ של כחות טומאה המנסים להרבות טומאה בטבריה, ואין ספק שכחו של רשב”י שטיהר את העיר טבריה, יגבר וינצח, אבל דבר פשוט הוא, שאם מתוך מחנה הנקרא חרדי ודתי, יש זלזול בענינים הקשורים לנושאי הצניעות והקדושה, הרי שזה בעכרינו וענינים כאלו גורמים דופי ועיכוב במערכות הקדש.

יש מן ההמון שלצערינו לא שומעים ולא קולטים את חומרת האיסור בהשתתפות באירוע [מוחי] מעורב, אבל כשאומרים להם להמנע מצד “בין המצרים” ועניני “אבילות”, אז הם שומעים את הענין, והנה מנהג הספרדים ע”פ הוראת מרן השו”ע (סי’ תקנא) שלא לאסור הנישואין בכל שלשת השבועות, אלא רק מר”ח אב עד ט”ב, אבל “ריקודים ומחולות” של רשות, אסורות לכו”ע בכל ג’ השבועות, ועלתה לי הצעה לומר למשובשים ההולכים למקומות הללו, שהדבר אסור [גם] מצד האבילות בכל ג’ השבועות, כי ברגע שהאירוע מעורב ב”מ, חזר האירוע להיות מסיבה בעלמא, וזה בכלל “ריקודים ומחולות” האסורים כמבואר בפוסקים.

הצעתי את הדברים בפני מרן שליט”א וכה אמר:

פשיטא שיש לומר כן, והלואי שזה יציל אותם… כי בדרך כלל יש להם רגש בעניני אבילות הפרטיים שלהם…

ועל כל פנים בודאי שיש לעשות כל מה שיכול להפרישם מאיסור, שאין שום מצוה לשמח חתן וכלה באירוע מעורב, כיון שכולו חילול ה’ ואין שם שמחת שמים כלל ועיקר, וחזר דינם לריקודים ומחולות של רשות ושל עבירה.

סיים רבינו שליט”א: ההשתתפות באירוע מעורב כשלעצמה היא הרבה יותר גרועה מעריכת חתונה בימי בין המצרים [ואפילו בערב תשעה באב]… איך הם לא מבינים שבלי הענין של “בין המצרים” אסור להגיע כלל ועיקר למקום כזה…

מצוה לפרסם את הדברים בכל אתר ואתר, להרבות קדושה בישראל ולסלק מעלינו חרון אף של אירועי תועבה, ולסור לגמרי מכל מין חניפות ורצון למצוא חן בעיני מחללי שבת ושוחרי פריצות וכו’, והיה זה שלום.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן החד”ה קוק שליט”א – “אין שום מצוה לשמח חתן וכלה שעושים בחתונתם ריקוד מעורב, אין זה אלא חילול שם שמים”…. הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סגולה לפתור בעיות בעניני ירושה

לפני לערך ג’ חדשים הגיע לרבינו החד”ה קוק שליט”א איש נכבד מחו”ל שהוא “תמכין דאורייתא” גדול מאד, ונקלע בתקופה האחרונה לדיונים מסויימים בעניני “ירושה”…

וסיפרו קמיה רבינו שליט”א שלאחרונה [כמדומה בימי חוה”מ פסח תשפ”ו, והיו איזה משובשים שניסו לנצל תיעוד זה לגרוף ממון על גבו של רבינו שליט”א וכאן הערה להזהר מן הצבועים, ועוד חזון למועד] כאשר היה רבינו שליט”א בציון רבי מאיר בעל הנס זיע”א, וידידינו ר’ יקותיאל זלמנוביץ הי”ו אמר אז לרבינו שליט”א את שמו ואת בעייתו אז אמר רבינו שליט”א שילמד “ירושלמי”… כיון שכאשר מבטאים בפה את המילה “ירושלמי”, יוצאת מן הפה כעין “ירושה למי”…

ואמר רבינו שליט”א [בפליאה], מה אתה אומר… כזה דבר להגיד…

ולאחר מחשבה אמר רבינו שליט”א, שילמד פרק י”ן – פרק “יש נוחלין”…

ואמרו לרבינו שליט”א אנחנו נעשה את הסגולות אבל באנו לבקש את ברכת הכהן הגדול שהרי צדיק גוזר והקב”ה מקיים.

ואמר רבינו שליט”א: בזכות ההלבנת פנים שיש לי עכשיו… אני עובר עכשיו בושה ויסורים קשים מאד… ובזכות זה יסתדרו לו עניני הירושה כדת וכדין אמן.

נ”ב.

בעיקר מה שיצא מפיו של רבינו שליט”א ללמוד ירושלמי כסגולה לסדר בעיות בעניני ירושה, שמא יש לומר בעומק כוונתו, דהלא תלמוד ירושלמי נקרא כן ע”ש “ירושלים”, והלא קיי”ל ד”לא נתחלקה ירושלים לשבטים” וכל השבטים שוין ושותפין בה, (ע’ יומא יב ע”א ופרש”י שם, ומגילה כו ע”א ורשב”א שם, ואבות דרבי נתן פרק לה, וכן פסק הרמב”ם פ”ז מבית הבחירה הי”ד), נמצא דבירושלים הכל אחד ממש, ועל ידי כח האחדות וקדושת האהבה שבירושלים ממילא ישרור שלום ויוצלחו כל עניני הירושה, כי כל העיכובים על פי רוב באים מן המריבה והמחלוקת שהיא אותיות “חלק מות”.

וזכורני שראיתי לרבינו מהר”ם ריקאנטי שפי’ הפס’ “בנים אתם לה”א לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת”, כי מצוי בעקבות הירושה שבאה לאחר המות שנעשית מחלוקת וממילא איכא אגודות אגודות בתוככי המשפחה, ועל זה רמזה תורה להתרחק מפלוגתא, ובדרושים הרחבתי בזה למאד בס”ד.

וידועים ד’ הירושלמי (פ”ט דברכות ה”ג) שהמקבל מתנה מחבירו מברך “הטוב והמטיב”, והעירו התוס’ בברכות (נט ע”ב, ד”ה ורבי) דלא אשכחן ברכת הטוה”מ אלא בדאיכא שותפין עמו בהטבה, וכ’ הרא”ש שם, ולי נראה דה”נ איכא אחרינא בהדיה המטיב להנותן אם המקבל עני שזכהו השם וחננו ממון לעשות צדקה, ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שמקבל מתנתו. ע”כ. וכ’ הב”י (או”ח סי’ רכג) דהתלמוד שלנו לא אמר פרט זה כיון דכלול בכלל הידוע שאם יש אחרים בהדיה מברך הטוה”מ וכפדריש לן הרא”ש.

ואמר לי מרן שליט”א, שרק בכח קדושת אחדות ירושלים שלא נתחלקה לשבטים יש את הסברא הזאת שהנותן מרגיש טובה כמו המקבל, וממילא מצב זה מזקיק את ברכת הטוה”מ.   

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן החד”ה קוק שליט”א בסגולות מחודשות לסדר בעיות ועיכובים בעניני “ירושה”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מצות בניית בית המקדש בזמנינו

לפני כמה חדשים פנה אלי ידידינו היקר הרב רונן נוה שליט”א ובידו ספר על נושא מצות בנית בית המקדש בזמנינו, הספר כולו בלול ממקורות נאמנים מדברי חז”ל והראשונים עד גדולי האחרונים בענין זה של בניית בית המקדש, המורכבות הטכנית [ראה סקירה בענין זה בשו”ת “ציץ אליעזר” חי”ב סי’ מז] והפתרונות שהציעו חכמי “מכון המקדש” ועוד, ועטרה לראשנו לשון הרמב”ם (ריש הל’ בית הבחירה), “מצות עשה לעשות בית לה’ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, שנאמר ועשו לי מקדש, וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבינו, והיה לפי שעה שנאמר כי לא באתם עד עתה” וגו’.

וידוע מה שהעירו בזה מצד שצריך להכרית קודם את זרע עמלק כמבואר בספרי עה”פ (דברים יב) “ועברתם את הירדן”, וע’ סנהדרין (כ ע”ב) וברמב”ם ריש הל’ מלכים, והשיבו גדולי האחרו’ דנראה טפי שמצוה זו “כסדר” היא רק בכניסה לארץ, ולא בכגון דא שהחורבן לפנינו, וראיה לדבר, השמטת הרמב”ם לתנאי זה בריש הלכות בית הבחירה. וע”ע בס’ הר המוריה על הר”מ שם, ובס’ מעשי למלך שם. וע”ע בס’ “מרגליות הים” (סנהדרין שם).

ויש שהעירו דהמקדש השלישי ירד בנוי באש מן השמים, [כמ”ש רש”י בר”ה (ל ע”א), וכ”ה ברש”י ותוס’ בסוכה (מא סע”א), וכ”כ התוס’ בשבועות (טו רע”ב) בשם התנחומא, וע’ ב”ק (ס ע”ב), וכתובות (ה ע”א). ואכמ”ל], והנה ד’ הרמב”ם ברורים שהיא מצוה לדורות, והמצוה היא לעשות, וכבר אמרו “תעשה ולא מן העשוי”, וה”ה בידי שמים, וביאר הערול”נ בסוכה שם דהיינו שתהיה התלבשות מקדש של מעלה בגילוי פנים בתוך מקדש של מטה, כמצב דנשמה בתוך הגוף. וב”מקדש דוד” (סי’ א) ביאר שהמקדש יבנה בידי אדם, וסיוע שמים יהיה בתורת גמר מלאכה. וראה עוד בס’ “אם הבנים שמחה” (מאמר “מקדש ה'”).

ומרן הגרי”ש אלישיב זיע”א [שהיום כ”ח תמוז יומא דהילולא דיליה] כתב ב”קובץ תשובות” ח”ה (סי’ כ), דמצות בנין הבית היא מצוה לדורות גם כשאפשר להקריב ללא בית. וכ”כ הגראי”ל שטיינמן ב”אילת השחר” (יבמות ו ע”א). וע”ע באילה”ש (מכות יט ע”א). וראה עוד למרן שר התורה הגרח”ק זיע”א ב“טעמא דקרא” (ישעיהו מ). ועמש”כ מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א בהקדמת “חשוקי חמד” לזבחים, ובחידושיו לשם (מ ע”א).

כבר הבאתי כאן פעם מה שאמר לי רבינו שליט”א, שאחד מהסימנים המובהקים של “פעמי משיח” בזמנינו, מתבטא בהקמת “מכון המקדש” על כל יצירותיו המופלאות והמדוייקות, ואכן דורינו זה הוא בבחי’ “עת לחננה”.

כשהצגתי את הספר ותוכנו בפני רבינו שליט”א, היה זה בזמן שרבינו שליט”א חלוש מאד מאד, ואם כי הורידים במצחו היו בולטים מאד מעומק מחשבת הלימוד, אך גופו התשוש כרע לרוב העייפות הקשה, והניח את ראשו על השלחן לישן קימעא, כאשר אחד התלמידים הצליח להשחיל את הכר כדי שעליו יניח צדיק את ראשו.

תוך כדי הדברים אמר לי רבינו שליט”א: אין בכחי לכתוב כעת הסכמה, ואם יש בידך אפשרות לכתוב לו משהו הנה מה טוב, ויהי רצון שתצליח לסגנן את המכתב הזה… הרעיון לא הבעיה… הסגנון זה הסוגיא כאן, שהסגנון יהיה “מרגש”, כאן הרעיון הוא כולל, העיקר שיהיה סגנון… זה כל הכח של הענין…

ואמרתי לרבינו שליט”א שחשבתי לכתוב לו דברים בסגנון ששמעתי מפיו לפני זמן רב, שלעת עתה אמנם אין בידינו לקיים בפועל את המצוה מצד כמה מניעים ידועים, אבל כל יהודי שהוא עולם קטן והוא בתורת בנין בפנ”ע, יש לו להתלהב מתוך העסק בסוגיא זו, לבנות את החורבן האישי שלו…

ואמר רבינו שליט”א: העיקר לכתוב מה שבא לך מהלב…

ושאלתי את רבינו שליט”א על עצם הרעיון שהנ”ל מבקש להדפיס את הספר הנ”ל אם זה דבר הגון לחלוטין [כי ידוע שיש דעות לכאן ולכאן בכל הני מילי].

ואמר רבינו שליט”א, “זה לא רק בסדר – זה יותר מזה”…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן החד”ה קוק שליט”א – “נתבונן כל אחד בחורבן האישי שלו, וממילא נזכה בד בבד לבנות את בית המקדש”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

אודות גיוס לצבא וגזירת הגיוס ומטרתה

לפני כחדשיים וחצי הגיע לרבינו החד”ה קוק שליט”א אחד שיש עליו “צו גיוס”, והוא לא רוצה ללכת לשם מחשש לקלקול רוחני, וביקש עצה וברכה.

רבינו שליט”א הצדיק את החשש, מפני שידוע מה שהם עושים להכניס טומאה וכשלונות בכל מקום, וכעצת בלעם להכחיד את ישראל על ידי זימה ותועבה.

לאחר מכן ברכו רבינו שליט”א שיזכה לצאת בשלום עם כל הפטורים מחמת המציק, ועל החשש שמא יתפסוהו בינתיים הפטיר רבינו בלשון קדשו “הם לא יראו אותו”…

כאן המקום לתקן את השמועה המעוותת אשר כביכול רבינו שליט”א מעודד הליכה לצבא, ולא היו דברים מעולם, רק רבינו שליט”א כדרכו לוקח מוסר מכל דבר בתורת “מכל מלמדי השכלתי”, ואמר כמה פעמים, שההולכים לצבא “קרבי” שמוכנים למסור נפשם ויוצאים מביתם על דעת שאולי יחזרו במצב צבירה שונה ממה שיצאו, הוא מקנא בהם שמוכנים ללכת בחירוף נפש למען עם ישראל, וראויים הם לתת ברכה לאחרים… [וכן רגיל מרן שליט”א להתבטא על תורמי הכליות. ואכמ”ל].

הוסיף מרן שליט”א, גם אני צריך ללמוד מהם להיות קרבי בתורה, ולא להכנע ליצר הרע ולסגור את הגמרא בשעה 2 בלילה אם יש לי באמת אפשרות להמשיך עוד כמה דקות, וקל וחומר שלא להשמע ליצר וליפול ברשתו בפגם הכעס והעינים וכו’, אלא להיות קרבי נגדו ולהביסו לכבוד ציווי ורצון השי”ת…

בד בבד, אי אפשר לשכוח מה שאמר רבינו שליט”א: חייל קרבי שמחלל שבת הוא עושה תרתי דסתרי הכי גדול שיש בעולם, שהרי אם מוכן למסור נפשו עבור אחרים, איך מחלל שבת שבזה מוסר את עצמו למיתת בית דין ולכל הצרות ומתרחק ממקור הברכה, וגם גורם בזה נזק לכלל ישראל, שהרי כולם מצויים בספינה אחת כמשל הידוע, וכל ישראל ערבים זה לזה.

ואמר לי רבינו שליט”א כמה פעמים, אם תבחן את המציאות תראה שבצבא הקרבי אלה שהולכים בחזית ראשונים על פי רוב הם חובשי כיפה מניחי תפלין ושומרי שבת קדש, כי האידיאל הקדוש למסור נפש הולך בד בבד עם החיבור להשי”ת, ולך נא ראה אפס קצהו בספר “מעשה בצדיק ואלונקה” ואידך זיל גמור… [וזכורני פעם שאמר לי רבינו שליט”א בשם הסטייפלר זיע”א דברים נוראים בענין זה ואיני יכול לכתבם כיון שהעולם ירעש ויגעש]. והדברים ארוכים.

אין ספק שהדבר הערכי ביותר הוא לימוד התורה, וכבר אמרו חז”ל (ריש פאה) “ותלמוד תורה כנגד כולם”, ואמר רב יוסף (במגלה טז ע”ב) גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות. ואין להאריך בדברים פשוטים וברורים, והמנסה לדבר דברים אחרים הרי הוא כשוטה המנסה לכסות את אור השמש בכברה ועפרא לפומיה.

וכבר שמעתי מפי קדשו של רבינו שליט”א דברים קשים וחריפים ביותר על שוסי ובוזי התורה המצפצפים בקולם נגד לומדי התורה שכביכול צריכים להתגייס וכו’, ולא פעם אמר להצטרף למחאות שארגנו גדולי ישראל בענין זה.

ואמר לי רבינו שליט”א, “אין ספק שגזירת הגיוס עבידא דבטלא, ובפועל לא יהיה שום גיוס, הם יודעים את זה שלא יהיה גיוס, והם רק מנסים לבזות את התורה דרך הדיבורים הללו, וכדרכו של הערב שכל בקשתו לעקור כל סממן קדוש, ה’ יפר עצתם ויקלקל מחשבותם”.

אסור לשכוח מה שאמר מרן שליט”א לאחרונה, שגם אנחנו לא נוכל לשבת בשקט לאור כל המצב, כי כל אחד צריך לבדוק אם בשלו הסער הזה, וזה ברור שאם היו עושים הפגנות ומחאות על כל בחור ישיבה שמוציאים אותו מהישיבה, והיו מוסרים עליו נפש שלא יתדרדר, אז העולם היה נראה אחרת, וכן העיר רבינו שליט”א שיש להוציא מוציאים כזאת ואפילו יותר מזה, כנגד היצר הרע של הגאוה העדתיות והסטיגמות הקשות, הגורמים צער ודמעות למשפחות שלמות ב”סלקציה היהודית” שלצערינו נכנסה גם ע”י גורמים ובעלי מוסדות של ספרדים, אשר בודאי לא ניחא לקוב”ה בגאוה זו, ודבר זה מעכב משיח, וענין זה גורם קטרוג על לומדי התורה, ודי בזה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן החד”ה קוק שליט”א: האם יהיה גיוס לבני ישיבות? ומה מטרתם האמתית של המדברים על הגיוס?! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

אמש [מוצ”ש בלק תשפ”ו] בקשוני להגיע לאחר חצות הלילה להלוייתה של המנוחה “מיא מזל” מטבריה כדי לדבר שם דברי התעוררות והספד קצרים…

רגעים קודם שהחילותי לדבר… קרא לי בעלה י. הי”ו, ואמר לי, תשמע דבר פלא… וכה היו דבריו:

לפני 20 שנה דברתי עם מרן החד”ה קוק שליט”א על אשתי, ואמר לי ש”מאיה” זה לא שם, זו המצאה של הדור החדש שאין לה שום מקור ושום גיבוי, שם של בן אדם יש בו המון ענין כמבואר בחז”ל (ברכות ז ע”ב, יומא פג ע”ב, ועוד ועוד)… ולכן יקרא שמה מעתה “מזל”…

אלא שהיה קשה לה לאשתי לעקור לגמרי את השם “מאיה” שכבר הורגלה בו, על כן אמר רבינו שליט”א שמעתה שמה יהיה “מיא” ולא “מאיה”…

וביאר מרן שליט”א את המקור לזה מהתרגום על התורה שמתרגם כל מקום שכתוב מים – “מיא”, וראשון בקדש “ורוח אלהים מרחפת על פני המים”…

סיים רבינו שליט”א, הפסוק שלה בתורה הוא בפרשת בלק (כד, ז) “יִֽזַּל מַ֙יִם֙ מִדָּ֣לְיָ֔ו וְזַרְע֖וֹ בְּמַ֣יִם רַבִּ֑ים וְיָרֹ֤ם מֵֽאֲגַג֙ מַלְכּ֔וֹ וְתִנַּשֵּׂ֖א מַלְכֻתֽוֹ”, “יזל מים” היינו בחינת “מזל מיא”…

וראה זה פלא לאחר שנים רבות חלתה, ושמעה בקולו של רבינו שליט”א בכל אשר יאמר בעניני הרפואה, ועשתה קידוש ה’ ברבים, והן עתה אשר קרוב לחדשיים שרבינו שליט”א פסק מכח תורתו ותפלתו, הנה זה בא החולי בגבורה ושבקה חיים לכל חי בליל שבת קדש פרשת בלק, והפסוק הזה מלווה אותה כעת לבית עולמה…

גדול מקרבי הלבבות בדורינו

ידידינו היקר מר “מוקי גבאי” הי”ו [הבעלים של אולם “קאמבייו” מול ציון ר”מ בעל הנס בעיה”ק טבריה] סיפר לאחרונה לידיד נפשי ר’ גדליה הכהן קוק שליט”א:

אני הייתי בליין ב”אילת” מרים מסיבות של הבל והקמתי [עם עוד כמה מאילת וכו’] מועדון בשם “שאטו” ליד ציון רמב”ה, המועדון היה פעיל בשבתות וחגים, והאורות הענקיים הצבעוניים של המועדון היו מתנוצצים ומאירים [מחשיכים…] את שמי טבריה…

היו לי עוד עסקים ובעיקר פיצוציה ענקית ברחוב הבנים בטבריה שגם היא היתה פתוחה בשבת…

אבא שלך… הרב חזקיהו דב הכהן קוק הצדיק… עשה המון שתדלנות שימכרו את המועדון לאמריקאי אחד, בהתחלה כלום לא צלח… אבל הרב לא התייאש מעולם, ולא הראה לי רק אהבה בלי שום כעס…

אז הייתי גר ביישוב “פוריה” ליד טבריה, ולעתים קרובות הייתי רואה בפתע פתאום את דמותו הקדושה של הרב בפתח ביתי… הבנתי שזו זכות גדולה וכבדתי אותו מאד… אך את בקשתו לא כבדתי הרבה זמן… בכל פעם הוא ביקש בתחנונים שאסגור את הפיצוציה בשבת….

הרב לא התייאש מעולם… פעם אחת הרב הגיע לביתי בהפתעה כדרכו… וביקש שרק אכבה את השלט הענק שעומד בראש הכניסה לפיצוציה… [א”ה, מלבד פשוטו של ענין למעט מה שאפשר בחילול ה’ ובעבירה, פעם שמעתי מרבינו שליט”א עוד מקור עמוק להנהגה זו ע”פ דברי חז”ל בשבת (קד ע”א) “הבא ליטהר מסייעין אותו”. וכעת אכמ”ל ביסוד זה שיש לו השלכות נוספות].

לבקשה הזאת כבר לא יכולתי לסרב, ועשיתי את מה שהוא ביקש למרות שלא הבנתי כל כך מה הענין… הרי זה ממש טפל ובטל לעומת כל החנות הפתוחה ומה שכרוך בזה…

החבר’ה שאלו מה קרה השלט לא עובד??… והתחמקתי מהם…

לאחר זמן משהו פנימי דחף אותי לכבות את כל התאורה שבחוץ…

ובדרך לא דרך מצאתי את עצמי מוכר את העסק הזה ומפסיק לחלל בו את השבת…

יום אחד הרב בא אלי ואמר לי: מוקי… תגיד לי… כמה כסף אתה מרויח במועדון בשבת… תסגור אותו בשבת ואני אשלם הכל…

הדיבורים של הרב היוצאים מן הלב חדרו אל לבי… ובסופו של דבר סגרתי את המועדון בס”ד, והיום יש שם אולם כשר למהדרין, הרב היה מהראשונים שהגיעו לאולם לסדר חופה לבן של ר’ עמוס כהן הי”ו, הוא הגיע לסדר שם קידושין והתרגש מאד, כולם זוכרים את האירוע המרגש שהרב דמע בברכה אחרונה של החופה [מצ”ב תיעוד]… הרב עודד אותי מאד וגם שלח אנשים שיעשו אירועים אצלי…

הכל התחיל משלט קטן שכביתי בעצת הרב… פתחו לי פתח כחודו של מחט… ואני אפתח לכם פתחו של “אולם” [גם כפשוטו ממש במקרה שלנו]… אני לא זז מההוראות של הרב הקדוש שלנו, הוא גם אמר לי להזהר לגבי האירועים ביום ששי, שיגמרו מוקדם כדי שלא יהיה חילול שבת למלצרים ולאנשים… ואני עומד על זה בתקף לכל המזמינים אירועי ששי, שהאירוע אצלי בתנאי שמסיימים שעתיים לפחות קודם כניסת שבת…

לפני כמה שנים, כאשר היתה סופה קשה מהכינרת לכיוון החוף ונהרסו כאן בטיילת המון עסקים וחופים, המקום שלי נשאר שלם, הכסאות והשלחנות וכל הציוד שמחוץ לאולם כולל הדשא המיוחד, הכל עמד על עמדו, כאילו המים קבלו אזהרה משמים לא ליגוע במקום, הרגשתי בעליל ששמירת השבת שמרה על המקום, ואז ביקש הרב קוק שליט”א שאפרסם זאת ברבים לקדש שם שמים בעולם, וכמובן שכך עשיתי…

מסיים מוקי ואומר: היום… גם אם תביא לי מליונים או תהרוג אותי, אני לא פותח בשבת…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סיפורים נוראים ומחזקים על מרן החד”ה קוק שליט”א, שהגיעו למערכת “עץ חיים” ביממה האחרונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מהביקור בחדרו של מרן החד”ה קוק שליט”א

מצ”ב לתועלת שוחרי תורה רשמים מהביקור ביום כ”ג תמוז בצהרים אצל מרן הגרח”ד קוק שליט”א במרכז השיקום ב”נס ציונה”, ביחד עם ידי”נ הנגן האלוף התורני כי ב”ו ישמח לבנו שליט”א.

א. לאחר פריסת השלום קמיה מרן שליט”א, והרהורי וידוי ותשובה ושבירת לב המתבקשים לכל בר דעת בזמן שכזה, אמרתי לו, שהלכנו אמש כ”ב תמוז יחד עם ציבור גדול לציון של סבו הג”ר רפאל הכהן קוק זצ”ל בטבריה, שיום זה הוא היארצייט שלו, והתפללנו של על רבינו שליט”א לרפואה שלימה. [היה זה לאחר תפלת רבים שעשינו על רבינו שליט”א בציון מהר”ח אבולעפייה זיע”א].

ב. והזכרתי קמיה מרן שליט”א שעל קברו של סבו כתוב את לשון הפסוק במלאכי (ב, ו) “בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב” וחסר את המילה האחרונה בפסוק – “מֵעָוֹֽן”, ושמענו בשם רבינו שליט”א שאמר: על הקבר של הסבא לא היה אפשר לכתוב את המילה עוון…

ג. אמרתי לרבינו שליט”א שהרופאים אומרים שב”ה מצב נשימתו משתפר היטב מיום ליום, ונקוה שבקרוב לא יזדקק להנשמה ולא לחמצן כלל ועיקר [גם לא לפרקים] ואמרתי לו שנתעוררתי לאחרונה דפרק ק”נ החותם את ספר “תהלים” יש בו י’ מיני נגינה ומסיים “כל הנשמה תהלל יה הללויה”, והנה כאן יש י’ סוגים של “תהלל יה”, ואם נכפיל “יה” בעשר עולה ק”נ, ולא לחנם נפל מזמור זה בפרק זה, ומצא מין את מינו וניעור.

ד. ואז נתחדש לן באוירא דרבינו שליט”א שה”קינה” הנאמרת ע”י כל בית ישראל בתשעה באב, היא אותיות “יה קנ” של תיקון י’ ספירות שבסוד י’ מאמרות, [והיינו לקבל י’ שבתות דהשתא, הלא המה, תלתא דפורענותא ושב דנחמתא כנודע ממהרצ”ה דלובלין זיע”א] והיא מעוררת כינור של עוה”ב שהוא בן י’ נימין כדכתיב (תהלים צב, ד) “עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור” כמבואר בערכין (יג ע”ב), [וכבר אמרו ד”קינות” אותיות “תיקון” ואותיות “תינוק”, שע”י אמירת הקינות נעשה תיקון והדר גברא בריא ברוחניות כתינוק הנקי מעוון].

ה. [שוב בעת הכתיבה מצאתי שהמילה “קינה” מוזכרת בכל התנ”ך י”ב פעם, והלא דבר הוא, ונראה ביאור הענין, כי בחדש אב אנו בוכים על שם הוי”ה החסר בגין הגלות, וכן על י”א צירופי הוי”ה הנוספים בהוי”ה הפשוטה, והלא חדש אב עתיד להיות בו יו”ט הגדול, בבחי’ שמחנו כימות עניתנו, והוא יהיה כחדש ניסן שנקרא “אביב” דהיינו “אב” ל”יב” חדשים, וכן יהיה בחדש אב שיהיה אב ואדון לכולהו, ועל ידי “תיקון” ה”קינות” יתגלה “קן” ציפור משיח שבו חיבור עוה”ז ועוה”ב (הנקראים יה כדרשת מנחות (כט ע”ב) עה”פ “כי ביה ה’ צור עולמים”), בלא שום מחיצות של הסתר פנים, כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים. ומצא מין את מינו וניעור לטיבותא, כי שם י”ה העשירי הוא לקבל “מלכות דוד”, ולכן פרק ק”נ חותם את יום השבת בבחי’ סיפא דסיפא דגלותא וכניסה גמורה לעולם שכולו שבת. והבן כי קצרתי].

ו. עוד אמרתי לרבינו שליט”א דק”נ פרקי תהלים הלא המה כ”נגעים ואהלות” (כמ”ש בראש מדרש שוחר טוב), ונמצא שיש בהם השפעת טהרה על האדם, [ו”מקוה” גי’ קנא, דהיינו ק”נ ו”אלופו” של עולם, כי עיקר הטהרה בדביקות. ואכמ”ל בדברים הידועים], וממילא הוי בבחי’ “ק”נ טעמים לטהר את השרץ”, וענין טעמים בפרטות כאן משום שיש “טעמי אמ”ת” [איוב משלי תהלים].

ז. עוד הזכרתי קמיה מרן שליט”א עובדא דהוה באיזמיר שבטורקיה כאשר אחד ביקש לסיים ביום כיפור את התהלים ב’ פעמים כמנין “כפר”, [כפר בבחי’ כיפור, וגם “כפר” לשון “נקה”, שהוא סיום י”ג מידות, ואיתא בע”ז (כ ע”ב) בברייתא דרפב”י, “נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה” וכו’, וה”נ כפר דכיפור נקיות הוא, שביום זה כולם בגדר פרישות בה’ עינויים, וממילא באה טהרה של “לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה’ תטהרו”], והיה קורא במרוצה רבה כמשפחת הבלע’י העיקר לומר שסיים פעמיים, ואמר לו מהר”ר אברהם פאלאג’י זיע”א במליצה “אל תסתכל בקנק”ן [ב’ פעמים ק”נ] אלא במה שיש בתוכו, טוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה. [עובדא זו כתב מהרא”פ בהקדמתו לס’ “וישכם אברהם” על התהלים].

ח. אח”כ שורר ידידינו רב”ו שליט”א את הפסוק בישעיהו (מד, ו) “כֹּֽה אָמַ֨ר ה’ מֶֽלֶךְ יִשְׂרָאֵ֛ל וְגֹאֲל֖וֹ ה’ צְבָא֑וֹת אֲנִ֤י רִאשׁוֹן֙ וַאֲנִ֣י אַחֲר֔וֹן וּמִבַּלְעָדַ֖י אֵ֥ין אֱלֹהִֽים”.

ופירשנו בס”ד, ד”אלהים” מידת הדין כנודע, ובזמן דין לפעמים חושב האדם ח”ו מחשבת חוץ למקומו של עולם, ועולים בלבו עניני כפירה וטרוניא כלפי מידותיו של השי”ת, ודין גרמא שיכול לתלות את מצבי העולם בסיבה ומסובב ולא בבורא כל עלמין, להכי קמ”ל קרא, “אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים” דייקא.

ט. שוב שוררנו “כִּ֣י לַ֭ה’ הַמְּלוּכָ֑ה וּ֝מֹשֵׁ֗ל בַּגּוֹיִֽם” (תהלים כב, כט), “וְעָל֤וּ מֽוֹשִׁעִים֙ בְּהַ֣ר צִיּ֔וֹן לִשְׁפֹּ֖ט אֶת־הַ֣ר עֵשָׂ֑ו וְהָיְתָ֥ה לַֽה’ הַמְּלוּכָֽה” (עובדיה א, כא).

ואמרנו ד”ציון” גי’ “יוסף” כנודע, ויוסף הוא “שטנו של עשו” (רש”י בראשית ל, כה, ע”פ המדרש ב”ר פרשה עג ס”ז), ולשון הפס’ ב”הר” עשו דייקא, כיון שעיקר מידת יוסף היא ה”יסוד”, והוא כח שמירה מהרהורי עבירה הקשים, ומכל עניני עריות ופגם הברית וכו’, וכבר אמרו בסוכה (נב ע”א) לעתיד לבא מביאו הקב”ה ליצה”ר ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה וכו’. ע”ש.

וקראתי קמיה רבינו שליט”א את הפסוק דלעיל מיניה בעובדיה (שם כ) וְגָלֻ֣ת הַֽחֵל־הַ֠זֶּה לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶֽׁר־כְּנַעֲנִים֙ עַד־צָ֣רְפַ֔ת וְגָלֻ֥ת יְרוּשָׁלִַ֖ם אֲשֶׁ֣ר בִּסְפָרַ֑ד יִֽרְשׁ֕וּ אֵ֖ת עָרֵ֥י הַנֶּֽגֶב”, וידוע שפסוק זה שגור על לשונו הרבה ואומרו בדמעות.

י. שוב שוררנו “יוסף ה’ עליכם ועל בניכם ברוכים אתם לה’ עושה שמים וארץ” (תהלים קטו, יד), ואמרתי קמיה רבינו שליט”א שלא לחנם נפלו הפסוקים כעת סמוכים לעד לעולם, כי גם כאן מדובר על ביטול קלי’ “עשו” ע”י כח קדושת “יוסף”, והיינו “יוסף” ה’ עליכם וכו’ הוא תקפו של יוסף הצדיק, [דכתיב ביה (בראשית ל, כד) “יוסף ה’ לי בן אחר”], וביטול קלי’ עשו הוא בר”ת “עושה שמים וארץ”, וביאור הענין דענינו של עשו הוא אך ורק “ארציות” [עשיו – לשון “עשיה” דכתיב ביה “ויצא האחד אדמוני”, וקרי בחיל “הלעיטני נא מן האדם האדם הזה”, שהוא גדר ארץ דאשה המביאה אודם (נדה לא ע”א), והיא בחי’ ארץ וקרקע עולם (סנהדרין עד ע”ב) לעומת שמים של י’ באיש (מנחות כט ע”ב). ואכמ”ל], לא כן יעקב [ואלה תולדות יעקב יוסף] שענינו “חיבור שמים וארץ” בבחי’ (בראשית לג, יז) “וְיַעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֙הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל־כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת”, שענין הסוכה היא חיבור שמים וארץ ע”י כוכבים הנראין מתוכה וגשמים היורדים בה שגם הם זיווג שמים וארץ, וזה כל ענין הבריאה “לעשות לו דירה בתחתונים” כנוגע וכו’, תן לחכם ויחכם עוד.

יא. שוב שוררנו [בניגון הידוע בבית מדרשו של רבינו שליט”א] מתוך נוסח התפלה, “שמע קולינו ה’ אלהינו חוס ורחם עלינו וקבל ברחמים וברצון א”ת ומלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו כי אל שומע תפלה ותחנונים אתה”.

ושאלתי למה האשכנזים אומרים “כי אל שומע תפלה” והספרדים “תפלות”, ואמנם נוסח החתימה “שומע תפלה” מוכח כנוסח האשכנזים, אך כבר שמענו מרבינו שליט”א כמה פעמים דקים ליה דנוסחת הספרדים יותר מדוקדקת ואם כן צ”ב מה טעם הנ”ל, ולא היה בידינו להשיב, וראינו שרבינו שליט”א, מלמל איזה דברים ובעוה”ר לא זכינו לשמוע דבריו.

יב. עוד אמרתי קמיה רבינו שליט”א, הנה בתפלה איכא י”ט ברכות, ג’ ראשונות ואחרונות שבח והודיה, וי”ג אמצעיות הם בקשות שעיקרא תכנם “אמונה” שהשי”ת הוא החונן לאדם דעת והוא הרופא והמרפא והוא הגואל והמקבץ נדחי עמו ישראל, ולאפוקי ממאן דמצלי י”ג אמצעיות כהבעת משאלות ורצונות, שזו תפלה השייכת גם בגוי, ובודאי תפלת ישראל מעולה מזה, וממילא ע”י י”ג כחות של המלכת אמונה מצד המתפלל אל ה’ זוכה אח”כ לקבל י”ג מידות הנאמרות לאחר חזרת הש”צ של שחרית ומנחה, בבחי’ מה שאמר יצחק אבינו בשבת (פט ע”ב) “פלגא עלי ופלגא עלך”…

יג. ואמרתי למרן שליט”א שענין זה נתחדש לי כעת מתוך תורתו של רבינו שליט”א שאמר במסיבת בר מצוה של נכדו היקר ידידי ר’ משה הכהן [בן ידי”נ מהרש”נ שליט”א] קוק שליט”א, שכל חתן בר מצוה מביא עמו י”ג שנים בבחי’ י”ג כמות דקדושה שיש בו, והקב”ה כביכול לוחץ את ידו ונותן לו י”ג מידות ממנו, בבחי’ “פלגא עלי ופלגא עלך”, ומזה נוצר שם הוי”ה של תפלין המונחות על ידו וראשו שנאמר בהם “ה’ עליהם יחיו”.

יד. עוד הוספנו בס”ד, דלשון “ריקם אל תשיבנו” הוא בבחי’ לשון “ולא יראו פני ריקם” דמצות ראיה, וכן נוסח סיפא דברכה זו – “כי אתה שומע תפלת כל פה” – בבחי’ “יראה כל זכורך” של מצוה הנ”ל שבה כלולים כולם ממש. [ולהכי סמיך ליה בברכה הבאה נוסח “ותחזינה עינינו” של ראית ה’].

טו. עוד הוספנו בס”ד, דברכה ראשונה דאמצעיות יש בה בקשת “דעת”, ובברכה אחרונה אמרי’ “שמע” דהיינו נמי בחי’ “דעת”, ד”שמיעא לי” כלומר “סבירא לי” (ע”פ עירובין קב ע”ב, וש”נ).

טז. גם אמרנו בס”ד שהמילים “חוס ורחם” עולים בגי’ “שכח”, ובו תרמוז למה שכתוב בישעיהו (מט, יד) “וַתֹּ֥אמֶר צִיּ֖וֹן עֲזָבַ֣נִי ה’ וַאדֹנָ֖י שְׁכֵחָֽנִי”, וקמ”ל דגם בזמן הנראה כשכחה, כולם זכורים לפני ה’ וכאשר משיב ה’ לציון (שם פסוק טו) “הֲתִשְׁכַּ֤ח אִשָּׁה֙ עוּלָ֔הּ מֵרַחֵ֖ם בֶּן בִּטְנָ֑הּ גַּם־אֵ֣לֶּה תִשְׁכַּ֔חְנָה וְאָנֹכִ֖י לֹ֥א אֶשְׁכָּחֵֽךְ”.

יז. שוב שוררנו מהפס’ בישעיהו (כז, יג) “וְהָיָ֣ה׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֘ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַה’ בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם”.

ושאל הרב כי ב”ו ישמח לבנו שליט”א דכאן מצינו לשון “הר הקדש“, ואילו בתהלים (כט, ב) כתיב “הָב֣וּ לַֽ֭ה’ כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַ֝ה’ בְּהַדְרַת קֹֽדֶשׁ”, [וכן כתיב בתהלים (צו, ט) הִשְׁתַּחֲו֣וּ לַ֭ה’ בְּהַדְרַת קֹ֑דֶשׁ חִ֥ילוּ מִ֝פָּנָ֗יו כָּל הָאָֽרֶץ”, וכתיב נמי בדברי הימים (א, טז, כט) “הָב֥וּ לַה’ כְּב֣וֹד שְׁמ֑וֹ שְׂא֤וּ מִנְחָה֙ וּבֹ֣אוּ לְפָנָ֔יו הִשְׁתַּחֲו֥וּ לַה’ בְּהַדְרַת קֹֽדֶשׁ”].

יח. ואמינא בס”ד, דאותיות “דת” של הדרת [מלבד אותיות “הר” שבו] היינו בחי’ ספירות קו האמצע הנקראות “דת”י” [דעת תפארת יסוד], ואל תתמה על אות י’ שלכאורה נעדרה, כי היסוד הנרמז בר”ת של י’ הוא ה”הר” עצמו, שהרי ה”יסוד” מוליד, וכתיב (איוב ג, ג) “והלילה אמר “הורה גבר”, ואותיות “הר” הם היסוד של הורה והריון.

ועוד י”ל ד”הר” עם הכולל עולה “רז”, והיינו מידת יסוד שבה כל ה”סוד”, [בחי’ “בור סוד שאינו מאבד טפה” לבטלה. ודו”ק], וענין “צדיק יסוד עולם” הוא בקדושת ברית שכולו ענין נסתר של “סוד ה’ ליראיו”.

יט. והוסיף רב”ו שליט”א מה שפירש מרן שליט”א בפס’ “סוד ה’ ליראיו”, כי השי”ת מגלה סודות התורה לכל דורש, רק דאיתמר בלחישה ומי שזוכה להיות קרוב – שומע, ומי שרחוק מהשי”ת לא שומע, וזו התביעה על האדם למה רחקת מאת ה’ והלא היה בידך להתקרב, כי קרוב ה’ לכל קראיו וכו’, ואז היית זוכה לשמוע כל רז סודו ית”ש.

כ. שוב שוררנו מנוסח תפלת שבת קדש “שבענו מטובך”, ואמינא לרבינו שליט”א, דכולם מסבירים מילים אלו – שתתן לנו טוב משפע מתנות ידיך, אך הגאון ר’ אביגדר נבנצל שליט”א אמר, דכוונת “שבענו מטובך” היא שנהיה טובים כמוך ונשבע ממידת הטוב שבך להיות טובים ומטיבים לאחרים כמו השי”ת, וכדכתיב “והלכת בדרכיו”.

כא. ואמרתי לרבינו שליט”א, כמה נאה פירוש זה לרבי אביגדר שליט”א שהוא “ירושלמי אמתי” כלשון מרן שליט”א, ויש בו את תכונת אהבת ישראל המיוחדת של ירושלים שאין בה שום תפיסת פירודא וכמ”ש במגילה (כו ע”ב) אליבא דת”ק שלא נתחלקה ירושלים לשבטים, [ולכן מנהגו שאינו יוצא כלל מירושלים].

כב. והוספתי קמיה מרן שליט”א דב’ פירושים אלו כחדא אינון, ומתקיים זה על ידי זה ממילא, כיון דמי שמבקש להיות טוב כמו ה’ בקושטא, ממילא משפיעים עליו הרבה טוב מלמעלה כדי שיוכל להשפיע, וסומכים עליו בתורת שומר פקדונו ועושה בו השליחות כדבעי, ואינו עושק מה שנמסר בידו לעשות טוב לאחריני.

כג. רב”ו שליט”א בשם דוד רבינו שליט”א, הגרא”י קוק שליט”א, שביאר בנוסח “שבענו מטובך”,שנהיה שבעים מהתורה והמצות, ולא נהיה רעבים לדברים אחרים, והחוט המשולש לאו במהרה ינתק. ודו”ק.

כד. שוב הזכרתי את נוסח תפלת החיד”א בימים נוראים [לאחר אמירת המזמור המסוגל לפרנסה] “ונשבע לחם ונהיה טובים“, ומקור מילים אלו מהפסוק בירמיהו (מד, יז) “כִּ֩י עָשֹׂ֨ה נַעֲשֶׂ֜ה אֶֽת־כָּל־הַדָּבָ֣ר׀ אֲשֶׁר־יָצָ֣א מִפִּ֗ינוּ לְקַטֵּ֞ר לִמְלֶ֣כֶת הַשָּׁמַיִם וְהַסֵּֽיךְ לָ֣הּ נְסָכִים כַּאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֜ינוּ אֲנַ֤חְנוּ וַאֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מְלָכֵ֣ינוּ וְשָׂרֵ֔ינוּ בְּעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וּבְחֻצ֖וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם וַנִּֽשְׂבַּֽע לֶ֙חֶם֙ וַנִּֽהְיֶ֣ה טוֹבִ֔ים וְרָעָ֖ה לֹ֥א רָאִֽינוּ”, וצ”ב מה ענין שביעת לחם להיותינו טובים שנאמרו “סמוכים לעד לעולם”.

כה. והחכם ב”ו שליט”א אמר לאפוקי מקלי’ (דברים לב, טו) “וישמן ישורון ויבעט”, להכי מצלינן שלמרות שביעת הלחם נהיה טובים ולא כפויי טובה הבועטים.

כו. ועוד אמינא להוסיף בס”ד ע”פ מה שאמרתי בדרוש לראש השנה בבית מדרשו של מרן שליט”א דלכאו’ יש לתמוה מאי האי דמצלי’ “תפלה על הפרנסה” ביום ש”ספרי חיים ומתים לפניו נפתחים”, והרחבנו בזה למאד בס”ד, ותורף הדברים, דביום זה אירע חטא אדה”ר שבו קללת הסתר פנים ד”בזיעת אפך תאכל לחם” (בראשית ג, יט), והיינו חסרון אמונה של “כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה” (דברים ח, יז), ודין גרמא לעונשין ויסורים, והכל מתגלגל מחטא עה”ד שהביא למצב ד”וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום” (בראשית ו, ה), והיינו דמצלינן על הפרנסה דוקא ביומא דין, להורות “כי ממך הכל ומידך נתנו לך” (דברי הימים א, כט, יד), ולאפוקי מקטרוג החטא שהזמן גרמא ביום ששי דבריאת עולם הוא ראש השנה,

כז. והמתבונן בפרק “לדוד מזמור לה’ הארץ ומלאה” וכו’ (תהלים כד, ב) שאומרים בזמם תפלה על הפרנסה, עיניו יחזו שכולו סובב הולך על תיקונא דחטא אדה”ר, וכעת איני מופנה ומיושב לפרש הכל, אבל אפס קצהו תראה בפס’ “זה דר דרשיו” וכו’ שהוא תיקון קללת “וקוץ ודרדר תצמיח לך”, וכן “מבקשי פניך יעקב סלה”, שבו ר”ת “פסים” דכתונת יוסף, מורה על תיקון יעקב ויוסף לההוא חטא, ומשמע נמי ד”פני תוקע מאדימים” בעיתוי של “ויפח באפיו נשמת חיים” בההוא יומא, הו”ל תיקון “בזיעת אפך תאכל לחם”. ודו”ק כי הרבה יש להרחיב.

כח. והוספתי לפרש עוד בס”ד, דנוסח “ונשבע לחם ונהיה טובים” נובע מהצורך של האדם לפרושיה צלותיה כדקא יאות וכמ”ש בזהר (ר”פ וישלח) עה”פ “הצילני נא מיד אחי מיד עשו” וכו’, וז”ש “ונשבע לחם” – לחמה של תורה דכתיב בה “לכו לחמו בלחמי”, [והיינו שלא נתקע במשל בלבד, ואכמ”ל בזה ובאמת יש הרבה מה להאריך רק שאין בי כח], והיינו “ונהיה טובים” בהשגת הנמשל של התורה הנקראת “טוב” כמ”ש “כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו”.

כט. שוב שוררנו את הפסוק בתהלים (קמב, ח) “ה֮וֹצִ֤יאָה מִמַּסְגֵּ֨ר׀ נַפְשִׁי֘ לְהוֹד֪וֹת אֶת שְׁ֫מֶ֥ךָ בִּ֭י יַכְתִּ֣רוּ צַדִּיקִ֑ים כִּ֖י תִגְמֹ֣ל עָלָֽי”.

והבאנו קמיה רבינו שליט”א מה שפרש”י שם, וז”ל, בי יכתירו צדיקים – “בשבילי יכתירוך צדיקים ויודו לשמך שאתה סומך את יראיך”.

והבאנו הפסוק בירמיהו (יז, יד) “רְפָאֵ֤נִי ה’ וְאֵ֣רָפֵ֔א הוֹשִׁיעֵ֖נִי וְאִוָּשֵׁ֑עָה כִּ֥י תְהִלָּתִ֖י אָֽתָּה”, ומתבאר ד”כי תהלתי אתה” היינו “כח הטענה” של בקשת הרפואה, שעל ידי מצב הרפואה אני יכול להללך כדבעי, כי לא שאול תודך [ולא] מות יהללך, וה”נ אמר דוד הוציאה ממסגר נפשי – להודות את שמך.

ל. ואמר רב”ו שליט”א ששמע מהג”ר חזקיהו מישקובסקי שליט”א בשם רבינו שליט”א שפירש דבכלי נגינה אם חסר מיתר אחד, אפי’ כל שאר המיתרים יהיו מחוזקים היטב, כבר הניגון פסול ואין בו טעם שלימות כלל, ובזה פירש רבינו שליט”א, רפאני ה’ כי אני נבראתי לזמר לשמך, למען יזמרך כבוד ולא ידום, ואם אני חולה כבר הניגון לוקה בחסר, והלא “תהלתי אתה”.

לא. [בעת הכתיבה עלה ברעיוני כי “ממסגר” עולה בגי’ “גשם”, להורות שמסגר הנפש ועיכוב ההודיה האמתית לה’ הוא מחמת השעבוד לגשמיות. ודו”ק].

לב. שוב שוררנו “אחת שאלתי מאת ה’ אותה אבקש שבתי בבית ה’ כל ימי חיי לחזות בנעם ה’ ולבקר בהיכלו”.

ואמינא בס”ד לרבינו שליט”א, הלא ידוע ד”שבתי” ר”ת הפס’ “בסכות תשבו שבעת ימים”, וז”ש “לחזות בנעם ה'”, דבעי’ סכך עד כ’ אמה דשלטא ביה עינא (כמ”ש ריש סוכה), ונקשר בסוד “סוכת עורו של לויתן”, דידוע בחי’ דג – עינא פקיחא.

לג. תוך כדי דיבור עלה ברעיוני דבר נוסף בהשראתו של רבינו שליט”א, דהר”ת של “בי יכתירו צדיקים” – צבי, וכן “צדיק באמונתו יחיה” ר”ת צבי, וכן “צדיקים יבואו בו”, כי הצבי הוא ג”כ בסוד “עינא פקיחא” ואין בו קלי’ מות של שינה, והיינו ארץ הצבי – ארץ החיים [יחיה] וכן שורש עצלן ועצלות מן החשך והמות והזריזות חיים היא, צבי לצדיק,

לד. לקראת סיום שוררנו את לשון מרן ה”חזון איש” הידוע, “כי באמת אין כל עצב בעולם למי שמכיר באור האורות של האמת”.

ואמרנו בס”ד, דבעת ששומע אדם שמת לו מת מז’ קרובים, הרי נפשו אבלה מאד ולפעמים בא לידי עצבות, וזו קללה של “דכדוך” ואין בה רצון ה’, [כי אמנם דרך ארץ להיות בצער, אך הצער אינו סותר שמחה כידוע, וכאשר אמר הגרי”ז דבריסק זיע”א שירמיה כתב איכה (ב”ב טו ע”א) אע”פ שצריך שמחה בשביל נבואה ורוה”ק (שבת ל ע”ב), דצער אינו סותר שמחה, אבל עצבות דוחה את השמחה, וקיי”ל דצריך לברך דיין האמת בשמחה דהיינו בלב שלם (ברכות ס סע”ב ופרש”י שם), וזה סוד טופס ברכת “ברוך דיין האמת” דייקא כי ע”י הדביקות וההכרכה באור האורות של האמת דוחין את קליפת העצב, וזו בחי’ “להקדים תרופה למכה”.

לה. ובתורה שבכתב מבואר שה”עצבון” הוא תולדת העבירה, [שלאחר חטא עה”ד כתיב “בעצבון תאכלנה” “בעצב תלדי” וכו’], ועבירה זו הביאה חשך לעולם [וכמ”ש בתנחומא (ר”פ נח) “היא כבתה אורו של עולם” וכו’, וכן ידוע מ”ש במדרש דאי לאו החטא לא היה חשך בעולם, ובמוצאי שבת ירד חשך ואדה”ר נבהל עד שלקח ב’ אבנים ושחקן זו בזו כמבואר בפסחים (נד ע”א). ע”ש], ודחתה העבירה את “אור האורות של האמת” – שהוא יסוד בריאת העולם כנודע בס”ת “בראשית ברא אלהים”, ורק מן האמת זוכים ל”אור כי טוב” דמעשה בראשית.

לו. אכן, ביום שבת קדש למרות שכבר נעשה החטא, עדיין לא שלט החשך, והאור היה בתקפו, [ורק במוצ”ש נזקק לאבנים, שלכן עושים ברכה על הנר במוצ”ש], כי ביום השבת “אין כל עצב”, רק “ישמחו במלכותך” וכמ”ש בספרי (פ’ בהעלותך) עה”פ (במדבר י, י) “וביום שמחתכם – אלו השבתות”, ואמרו בירושלמי דברכות (פ”ב ה”ז) עה”פ (משלי י, כב) ברכת ה’ היא תעשיר, זו שבת, ולא יוסיף עצב עמה – זו אבילות, נמצא אור האורות של האמת קיים בשבת בכל מצב, וכן אמרו בירושלמי (רפ”ד דדמאי) שאפי’ עם הארץ לא משקר בשבת משום דאימת שבת עליו. וע”ע בזהר (פ’ יתרו, ד”צ ע”א).

לז. ובמוצ”ש חוששים מאד פן יבא קלקולא דעצבון וחשיכה, על כן בא ענין חמין במוצ”ש מלוגמא הנרמז בפס’ “הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבם”, ורמזו בר”ת “מחבש” – “חמין במוצאי שבת מלוגמא” (שבת קיט ע”ב), דבזה יש כח להסיר “עצבות” הנרמזת במילה “עצבותם”. והיינו “עצם הלוז” בסעודה רביעית דמוצ”ש שהיא תחיית המתים (בראשית רבה פכ”ח פ”ג) שבה סילוק קללת מיתה של חטא עה”ד, וגם עיר לוז אין למלאך המות רשות לכנוס בה (סוטה מו ע”ב). ומן שמיא נרמז כי באות ל”ז עסקינן כעת, וסימן טוב הוא כנודע].

לח. שוב שוררנו את השיר הנודע “דא קני מה חסר דלא קני מה קני זה מאמר שנאמר במערבא, דדא ביה כולא ביה” וכו’, וידוע שהוא לקוח מלשון הגמ’ בנדרים (מא ע”א) “במערבא אמרי דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה דא קני מה חסר דא לא קני מה קני.

ושאלתי קמיה מרן שליט”א אמאי דוקא ב”מערבא” אמרו כן, ופירשתי בסגנון הידוע אצל רבינו שליט”א על ההולכים לחו”ל “לעשות כסף” שהבל יפצה פיהם, כי אין לך דבר יקר יותר מכל רגע שאפשר להיות בא”י, ואמנם למראית העין הם חושבים לעצמם שצוברים ממון וקנינים וכו’, אך כיון דעיקר הקנין הוא התורה, ודא לא קני מה קני, א”כ בהיותם הולכים מן הקדש אל החו”ל הם מפסידים את התורה, שהרי אוירא דא”י מחכים (ב”ב קנח ע”ב), ואין תורה כתורת א”י (בראשית רבה פט”ז פ”ד), והדר בחו”ל דומה כמי שאין לו אלוה (שלהי כתובות), ובודאי חסר לו בכח “המלמד תורה לעמו ישראל”.

לט. והזכרנו קמיה רבינו שליט”א מה שכתב לאחרונה בהקדמות לספריו, שנראה לו שהחוזר מחו”ל בזמן שהוא עדיין יום, הגם שקרא ק”ש בחו”ל, טוב לו לקרוא שוב בא”י, שאינו דומה קבלת עומ”ש במקום שדומה כמי שאין לו אלוה, לקבלת עומ”ש בפלטין של מלך.

מ. שוב הבאנו מ”ש בקידושין (לב ע”ב) “אין זקן אלא זה שקנה חכמה”, ופרש”י שם, שבלשון נוטריקון דיבר הכתוב – “זה קנה חכמה”, והקשו המפרשים דבשלמא “זה קנה” איכא בתוך “זקן”, אבל “החכמה מאין תמצא” והיכא רמיזא. וזכרוני שבתוס’ רא”ש ובפנ”י שם ביארו ע”פ הנ”ל דדא לא קני מה קני, ואם כן על כרחך שאם “קנה” – חכמה קנה. וכ”כ הרב תורת חיים (סנהדרין יד ע”א). ובס’ “אברהם את עיניו” (קידושין שם). וע”ע בתשו’ חת”ס (חיו”ד סי’ רלג).

מא. ובהשראת מרן שליט”א נוסף לן ד”זקן” הוא בחי’ “דיקנא” דהיא “חכמה” [כידוע], וממילא “זקן” גופיה היינו חכמה, ונוטריקון שבו “זה קנה”.

מב. שוב שרנו את הפס’ (זכריה ח, ד) “עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים”, וביארנו בקישור להנ”ל דמיירי מזקנה דחכמה שבירושלים [שהיא התמצית של א”י], וכידוע מריש מדרש איכה גודל חכמת ילדי ירושלים.

מג. סיימנו את הביקור בשירת הפס’ (תהלים כט, יא) “ה’ עז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום”, וביארנו בס”ד, ד”עז” הוא היפך “שלום”, כי העז הוא בחי’ יקוב הדין את ההר, והשלום הוא מיצוע, וע’ גיטין (נט ע”ב).

וביארנו בס”ד כי האיש הישראלי אין לו טבע כמו כל העולם שטבע אינו זז ממקומו, אלא הוא מוטבע על פי ה’, בבחי’ “עדינו העצני” (שמואל ב, כג, ח, וע’ מו”ק טז ע”ב), וכאשר רצון ה’ שיהיה קשה כעץ הוא נעשה תקיף, וכשרציך חמלה ורוך הוא עדין, וכדרכו הקדושה של מרן שליט”א.

מ”ד. הגאון מהר”מ גרוס שליט”א בקשני לתת יד לרבינו שליט”א ולומר לו “יהב ליה ידיה ואוקמיה” (ברכות ה ע”ב), על דעת כוונת שם קדוש “ילי” הידוע, וכן עשיתי בס”ד, ויהי רצון שבקרוב ממש תחזינה עינינו את רבינו קם על רגליו ורץ כצבי וגיבור כארי אכי”ר.

בעת השירה ראינו דמעות יורדות מעיניו של רבינו שליט”א, וגם כמה פעמים כשהשמענו לפני רבינו שליט”א דברי תורה ראינו איך מנסה בכל עוז לדבר ולהגיב, אך המצב הבריאותי עדיין לא מאפשר זאת, וספר תורה מוטל בצער נורא, כן נוכחנו לראות כאשר נכנס מקורב אחד וחשש לגשת לרבינו שליט”א, ואמרתי לרבינו שליט”א שהוא מבקש להרגיש שהרב מרגיש אותו אם יוכל רבינו שליט”א לומר לו “שלום”, ותיכף בעקימת שפתיו אמר כעין “שלום”.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט רשמי הוד נוספים מהביקור הנוסף במעונו של מרן החד”ה קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב חזקיהו דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.