במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א

ניחום לאמא על בנה הפעוט שנפטר

א. השבוע הלכתי לבית האבל לנחם את ידידינו היקר ר’ אור עקיבא בוקסבוים הי”ו היושב בעמק הבכא על פטירת בנו חמודו יוסף יצחק ז”ל שנפטר בגיל 11 חדשים, ואמרתי למרן שליט”א שהנני חושש ללכת לשם מחמת הצער הנורא וכו’ ומה נאמר ומה נדבר, וגם שמעתי שהאמא צריכה חיזוק גדול, וכתב אגרת חיזוק קצרה וביקש לקראה בפניה.

וז”ל קדשו: כאשר אבדה בתו של המשגיח [רבינו יחזקאל לוינשטיין זיע”א] את בנה היחיד, כך כתב לה ביום הראשון ממש, אשרייך שזכית להחזיר את הפקדון בלי שום רבב של חטא, ובל נחשוב שאינו מרגיש – המשגיח, אלא אין מרגיש כמותו, עד כדי שבאותו יום סירב להספיד את ראש ישיבת סלבודקא מחשש שיתערב בדבריו גם הצער של פטירת נכדו ואז נראה לו כעין שקר בדרגתו הגבוהה, שימו לב לדרגת הגובה של המשגיח. עכ”ל צדיק. [מצ”ב צילום כת”י מרן שליט”א].

דרך שקר הסר ממני

ב. ואמר רבינו שליט”א, אני לא מסוגל לכתוב דבר שלא יוצא לי מן הלב במאה אחוז, אינני יכול להיות שקרן לא בדיבור ולא בכתיבה, ולכן כתבתי רק את זה כי זה מה שיש בידי לדבר מתוך הרגש…

אודות אכילת החזו”א ללא ברכה בעת חולשה

ג. כתב אלי הגרי”ח בקר שליט”א: בשבת שבע ברכות של אחי הגרנ”ב שליט”א סיפר זאת הרב בדרשה בסעודה ג’, וכה סיפר, שהחזו”א באמצע לימוד נחלש מאד, והוצרך לאכול תפוח, ואכלו בלא ברכה, ואמר לסובבים שזה בגדר פיקוח נפש ולכך אוכל בלא לברך.

ועמד רבינו שליט”א על עומק לימודו של מרנא החזו”א עד כלות הכוחות, ואז סיפר המעשה הידוע שנפל על הריצפה שלא שיער טוב את כוחותיו לגבי מהכסא עד המיטה. ועוד סיפר שלא סידר הכרית, כי אם היה כח בידי לזאת היתי ממשיך ללמוד.

והרחיב ג”כ על צורת הברכה, ושאל, הרי במקום להסביר למה לא מברך, יתכן שבפחות מילים היה יכול לברך, וביאר מהו כונה, ובדרגא דיליה [והדגיש שלנו זה לא שייך כל עיקר] בלא כונה עדיף לא לברך, והגדיר זאת נורא – שאין זה מברך אלא מנאץ.

ושוב ראיתי ראיה ברורה למרן החזו”א בדברי הרמב”ם שפועל לא יברך שום ברכה שאינה מדאורייתא, וקשה שיברך תוך כדי פעולה… אלא ע”כ ברכה שלא כצורתה אינה ברכה, ועדיף לאכול בלא ברכה …. ודו”ק. כמה נאה הדברים לאומרם.

כיבוד אב וענות הבן…

ד. עוד כתב הגרי”ח בקר הנ”ל: מתוך חביבות הדברים, ולמען יעמוד לזכרון אספר מה שאירע קודם הדרשה הנ”ל.

אבי רבינו זצ”ל דרש ואמר שהרב ידבר

הרב אמר: אין לי מה לומר

האבא – ולמרות שאין לו מה לומר

הרב: לא הכנתי

האבא – ולמרות שלא הכין

הרב: אין לי כח

האבא – ולמרות שאין לו כח

הרב: אני מתבייש

האבא – ולמרות שהוא מתבייש

הרב: … [לא שמעו מה הרב אמר, כי אביו קטע אותו]

האבא סיים בהחלטיות  – דובלה יראה לכם איך מקיימים כיבוד אב, וידבר, וכולם להיות בשקט כדי שישמעו…

ואז דיבר רבינו שליט”א בהנ”ל והוסיף עוד דברים שאיני זוכרם.

איך שמחים עם בעל התניא…

ה. אחד שאל את רבינו שליט”א איך שמחים עם בעל התניא [שאמר “מי שישתתף בשמחתי אוציאנו מן המיצר אל המרחב” וכו’. וראה להלן בסוף המאמר נספח בענין זה], וכתב לו רבינו שליט”א, “וכי אפשר לשמוח עם מלאך”? ושוב שאל ההוא, א”כ למי התכוין בעל התניא? למלאכים? והשיב הרב: צריך להיות במדרגה רוחנית גבוהה מאד בשביל לזכות בזה.

שמות יקרא…

ו. אחד ביקש ברכה עבור בתו ששמה “לטי” ושאל רבינו שליט”א מהיכן בא שם זה, והשיב האב שהוא קיצור של “לטיפה”, ובתחילה אמר רבינו שטוב שתשנה שמה ל”טלי” שזה טל ה’ וסוד תחית מתים וכו’, ושוב אמר רבינו שאולי “לטי” הוי כעין “נכאת ולט” (בראשית מג, יא). וצ”ע.

ז. ונסתפק רבינו שליט”א במי שנקרא “יוסף” בלידתו ובפועל כולם קורין אותו “יוסי” ונשתקע שם יוסף ממנו, האם כיון שזה שם חדש בפנ”ע, נחשב שנעקר שם יוסף ממנו, או דכיון שקורין לו יוסי מחמת יוסף וחושבין שהוא אביזרא דיוסף, א”כ נשאר יוסף במקומו, וכעין יסוד דינא דהעודר בנכסי עדר וכסבור שהם שלו דלא קני כמבואר (נב ע”ב). ודו”ק. [ויש להעיר דיש יוסי ויוסף בש”ס בחד גברא, וכמ”ש במק”א בס”ד].

כבוד שבת כל השבוע…

ח. הרב אמר שבאופן עקרוני אינו רוצה לאכול “דגים” בימות החול כיון שזה חסרון בכבוד שבת, ולאחרונה אכל דגים ואמר שמחמת חולשתו צריך לזה כעת, ושאלוהו א”כ ממה יתפרנס גופו בכל ימות החול [בימים שאינו צם…], ואמר, יש כאן “ביצים” וגם “מרק” וזה מספיק. [וכעי”ז העירו כמה חכמים שלא יאה לאכול צ’ולנט בליל ששי, כיון שהוא מאכל של שבת, ומאבדים את יחודיות כבוד השבת במנהג זה, ונראה שאינו אוכל בשבת לכבוד שבת בקושטא, אלא מוצא “טרמפ” טוב למלא את תאוותו. ואכמ”ל].

מזמור לברית במקום תחנון

ט. ביום שני בשבוע שעבר היתה ברית בישיבה, ואמר רבינו שליט”א דכיון שהיתה כאן ברית מילה ואין אומרים תחנון, אזי יאמרו הציבור “למנצח על השמינית” ואמרו גם “ויעבור”.

אמירת תחנון כשיש מוהל בין המתפללים

י. וביום רביעי לפני כשבועיים עת שחזר רבינו מברית של נינו אשר הוא היה שם המוהל, ונסע משם לבית מדרשו מיד לאחר הברית, אמר שם תחנון כרגיל. וע’ היטב בשו”ע סי’ קלא ובאחרו’. ודו”ק.

אף בשרי…

יא. רבינו שליט”א הביא [כדרכו לאחרונה] לאברך אחד שוקולד חלבי לברך עליו, וההוא אמר לרב “אני בשרי”… הגיב לו רבינו שליט”א: לא נח לומר “אני בשרי” תגיד “אכלתי בשר”, אם כבר אתה מדבר בנוסח זה אז תגיד “אני לבבי”….

יב. חכם אחד שאל את מרן שליט”א אודות תלמיד שלו מהישיבה שמתחתן באילת, האם הוא צריך ללכת לסדר לו קידושין, ואמר מרן שליט”א, דכיון שזה “סיפור על סיפור”, לא ילך, ואם היתה אפשרות קלה ליסע לשם במסוק וכיו”ב, היה מקום לומר שילך כדי לחזק את התלמיד, אך לא בכל מחיר.

יג. הראו לרב סרטון איך שבאים כחות המדינה לפנות את תושבי “מיצד” ואמר רבינו שזה מחזק אותו לכוין יותר בברכת “למינים ולמלשינים”.

יד. והראו לרבינו שליט”א סרטון של החטופים במנהרות סמוך לרציחתם שמדליקים נר חנוכה בדמעות ובתפלה, ונאחז רבינו שליט”א ברגש נורא.

תפלה במצבי סכנה חמורים

טו. אודות מה שכתבתי בענין תפלה על חולי נורא של הפרה המשוגעת, ושא”א להתפלל על מי שאין לו יד שתצמח לו יד וכו’. כה כתב אלי ידי”נ הרה”ג ר’ אשר חיים איפרגן שליט”א:

בנדרים (סד סע”ב) תניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, וכתבו התוס’ שם וז”ל, “ונפקא מיניה למבעי עלייהו רחמי”. ע”כ. הרי דאיירי כלפי תפלה על “סומא”, ודון מיניה לשאר חולים סופניים.  ובחגיגה (ג:) יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן, וחזרו. ע”ש. וכתבתי בזה מאמר רחב במק”א ואינו לפני כעת. עכ”ד ידידינו הנ”ל.

וכתבתי אליו, נלע”ד דסומא – היינו שפקודת המח של הראיה אינה פועלת ממוחו אל עיניו, וע”ז היתה התפלה שישוב האור למקומו. [כעין צלייאק הנ”ל בדברינו, וכעין בעיית זש”ק שהיא פנימית כהנ”ל], אבל אם לא היו לו עינים כלל, איני יודע אם שייך מיבעי רחמי, מידי דהוה אמי שנקטעה ידו, שהוא חסרון חוצני דחמיר טפי.

וההיא דחגיגה לא ברירא והכל נס בלא”ה, ומין במינו אינו חוצץ. [וע”ש בס’ הערות להגריש”א. ודו”ק]. ושוב שמעתי כן ממרן הגר”ד קוק שליט”א דאין לנו כח להקיש מעובדות פלאיות של חכמינו אלינו. מה גם שיש לפרש שם שעשה פעולה לקבל את גזירת סמיות העין ולא שממש נעקרה העין ממקומה. [וע”ש מהרש”א].

שמירת בני הנעורים

טז. אחד הגיע למרן שליט”א ושאל אודות ישיבה בקרית ספר שיש שם המון בחורים שחשופים לאינטרנט ולכל מיני ניבול פה ומרעין בישין, ובנו עדיין שמור ושומר על עצמו להיות קרוב רק לחברים טובים, האם יוכל להשאירו בישיבה שם, והשיבו רבינו שליט”א, זו צרת המון מקומות, ולא רק בגלל “אינטרנט”, אלא יסוד בעיות הקדושה קיים בכל מקום, ובכגון דא שפרוץ מרובה חייב להבריח את בנו מיד משם ובינתיים יהיה בבית עד שימצא מקום אחר, כי בכל רגע יש חשש השפעה [לא קטן] והיא סכנה נוראה לנפש דחיישי’ בה למיעוטא.

שמירת הילדים מקלקול במשפחה

יז. אודות זוג שהבעל מבקש ללכת עם אשתו והילדים לשבת אצל הוריו כדי לכבדם ולשמחם, אלא שאחיו ואחיותיו ג”כ באים בשבתות, וארח חייהם חפשי ומנבלים את פיהם וכו’, והאשה חוששת מאד על ילדיה שחוזרים משם כל פעם מורעלים בניבול פה וכל מיני דברים לא טובים, הורה רבינו שליט”א שאין לבעל לדבר בשם “כיבוד הורים” בכגון דא, וגם הוא אמור לחשוש על ילדיו כמו שאשתו חוששת.

רבקה ודשה…

יח. בב”מ (כט ע”א) הכניסה לרבקה ודשה. אמרתי למרן שליט”א דמשמע כאן רמז רבקה ויצחק שנאמר בו לשוח ב”שדה” [אותיות דשה], וגם שהאשה נקראת “שדה הבעל”, אלא שאיני יודע לפרש את הרמז בתוכן הדברים.

ואמר מרן שליט”א על אתר שנחלקו רש”י ותוס’ שם אי מיירי בעגלה ערופה או בפרה אדומה, וענין עגלה ערופה הוא סילוק הריגה [בידי אדם] מן העולם, ופרה אדומה ענינה סילוק מיתה [בידי שמים] מן העולם.

והנה פרה אדומה היא גדר תחית המתים, שהעגל הביא מיתה לעולם והפרה באה בתורת אם המקנחת ומתקנת לעילויא, ובספר יחזקאל שבו ענין הטהרה שם נמצא ענין התחיה], וזה סוד יצחק שהוא אותיות “קץ חי” של תחה”מ.

ההוא סבא…

יט. הרב יונתן שלוש שליט”א יצא מחדרו של מרן שליט”א במוצ”ש ואמר למרן שליט”א, “שבוע טוב סבא, אנחנו הולכים”, ואמר רבינו שליט”א, “אוי, כמה זה קשה שכבר קוראים לי סבא, אין זמן”…

ברכה קודם תפלה

כ. שאלו את רבינו אודות ההולך לשמוע ברכת כהנים קודם התפלה, [כיון שבמנין שמתפלל אין ב”כ], האם יש בזה חשש כעין חפציו קודם תפלה. והשיב: אין בזה שום חשש, [ולא דמי כלל לענין ההולך אצל חכם לבקש ברכה קודם התפלה שדברו מזה הפוסקים].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט יום בחצריך – ימי החנוכה במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

גילויים חדשים בסוד יום ראשון של חנוכה

בברייתא דשבת (כא ע”ב) איתא, מאי חנוכה, דת”ר, בכ”ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

ופשט ד’ הגמ’ שנעשה “בו נס” היינו ב”פך של שמן”, והגרש”מ הופמן שליט”א אמר לאחרונה קמיה רבינו שליט”א בשם ה”שפת אמת” (דרושי חנוכה, עמ’ פח) לבאר לשון הגמ’ “נעשה בו נס”, דלכאו’ “בו” מיותר, וביאר, ד”נעשה בו” היינו בעצם השמן, וזל”ק: “כי השמן היה דולק בנס, אף מה שהיה יכול לדלוק בלי נס עכ”ז היה הדלקה בנס לחיבה יתירה, וכבר מובן כי הדלקה בנס היא למעלה מהדלקה בטבע, ונעשה בו נס לשון הרמה אל למעלה מהטבע לדלוק בנס“. וע”ש מה שהרחיב עוד בזה.

[וידוע מאי דמטו בספרים פירוש נוסף שהכירו בעצם זה שהשמן דולק – שזה נס ולא טבע, בבחי’ מ”ש בתענית (כה ע”א) “מי שאמר לשמן וידלק יאמר לחומץ וידלק”. וביסוד זה אמרו ליישב באחד מן האופנים את קושיית הב”י הידועה בסי’ עת”ר, והשפ”א שם תי’ את קו’ הב”י לפי דרכו הנ”ל].

ואמר מרן שליט”א שיש להוסיף מיא וקמחא בביאור זה, ד”נעשה בו נס” היינו ב”יום”, שהוא נהפך מ”יום” למצב “אמא“, בבחי’ “חנה ושבעת בניה” [שהמעשה שלהם היה בימי החנוכה כנודע, וידועים ד’ האר”י ד”חנוכה” אותיות חנה כ”ו] דלקבל ימי ימי חנוכה, ו”אמא” היינו “בינה“, וימי החנוכה שורשם ב”בינה” [כמ”ש “בני בינה ימי שמנה קבעו”] שהיא “אם הבנים” – היינו ז”ת [חג”ת נהי”ם], נמצא דכל הח’ ימים כלולים ביום זה, ו”חנה” בגמטריא “ס”ג” וס”ג היינו “אמא” כנודע.

וכל זה הוא בחי’ “אחד למעלה ושבע למטה” של יוה”כ, [וכן מבואר יסוד זה בדברי מהר”ר נתן מברסלב זיע”א “ליקוטי הלכות” (הל’ חנוכה סי’ ג אות ג). ע”ש], וכבר ידוע הקשר בין יוה”כ לחנוכה, ששורשו בירושלמי דשבת פ”ב (דכ”ד ע”א), ונתבאר בהרחבה בדבריו הקדושים והידועים של הגרא”ד מאווריטש זיע”א בסה”ק “בת עין” (פרשת וישב) עה”פ “ויהי כמשלש חדשים” כנודע. [ויש להוסיף ברמיזא ד”בו” בגי’ ח’, וכן “בו נס” ר”ת בן. תן לחכם ויחכם עוד].

שוב אח”כ כתב רבינו שליט”א בחידושיו בכתב יד וזל”ק:

ענינים

מודים אנחנו לך שאתה הוא הוי”ה.

על הנסים שעשית לאבותינו.

משמע ברישא מודים לך שאתה שמך הוי”ה, ובשם הוי”ה עסקינן שבו מטבע התפלה – ברוך אתה הוי”ה, ואילו על הנסים לאו בשמא דהוי”ה עסיק, אלא “לך” מיהא, ולא אסתגר בשמא, דהא גופא החילוק שבין מודים על הטבע כלפי על הנסים. [דו”ק במטותא].

ולבסוף מסיימים על כלם יתברך ויתרומם שמך מלכנו תמיד, ומשמע שיחס מודים אנחנו כלפי על כלם הא כבר התפשטות ההודאה בכל העולם, והוא בגדר “על” של תוספת בחינת ג”ר על ז”ת בגוף, ואז כבר נעשה שם שלו שבו אין חילוק בין טבע לנס ומוגדר הכל תחת שמו אחד. [דו”ק בסיפא].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

מצ”ב כת”י מרן שליט”א מהענין הנ”ל.

תמונת מרן שליט”א קורא בספר “באמת הוא מלאך” על הגרא”צ סופר זצ”ל

תמונת מרן שליט”א מקבל לידו שמן כתית מבית הגרי”ש אלישיב זיע”א. [בפועל לא מקפיד רבינו שליט”א להדליק נרות חנוכה דוקא בשמן זה, ונימק טעמו, שאינו בדרגה זו להקפיד בענינים כאלו..].

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט קדוש ישראל הגר”ד קוק שליט”א בגילוי חדש ומחזק על האור והכח הרוחני של יום ראשון דחנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

כבוד התורה – ענוה ושפלות

בבית מדרשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א

הבוקר הלכתי להתפלל בבית המדרש הגדול דחסידי צאנז בעיה”ק טבריה [שב”ה עושים “ברכת כהנים” בכל יום ויום כדת וכדין], ובא יהודי אחד מהמתפללים שם ואמר לי בצער גדול שמבקש לדבר עמי דבר מה…

וכה דיבר האיש:

לפני כשנה הגיע מרן הקדוש רבי דב הכהן קוק שליט”א לאולם הסמוך לביהמ”ד דצאנז, והשתתף באירוסי הבחור למשפחת גרינוואלד המקורבים לרב…

באמצע האירוע תקפו את כבוד הרב כאבי רגלים עזים, ואז טפלו לרב ברגליו [וגם הורידו לו הגרבים], וחייכתי לעצמי סוג חיוך שיש בו מעט זילותא כלפי רב האי גאון וקדוש…

מאותו יום… יש לי כאבים בכל הגוף ואני עובר מהכא להת ביסורים… וגם פרנסתי נעצרה ממש… אין לי ברכה בשום דבר… לא לי ולא לאשתי… עוד מעט עוברת שנה והכל תקוע… אני מרגיש כל הזמן צער נורא על החיוך השטותי הזה, ומבקש בכל לבי מחילה מכבוד הרב הקדוש שליט”א…

ראיתי את הצער הנורא על פניו, ואת יסוריו המצפוניים על המעשה שנעשה שלא כהוגן, והצעתי לו שיבא בעצמו אל הרב ויבקש מחילה, וברור שרבינו שליט”א ימחל באופן של “חכם עוקר את הנדר מעיקרו” (כתובות עד ע”ב), וגם יברכנו מעומקא דלבא, אך הוא אמר שחושש מאד לגשת אל הרב, וכתב את הדברים במכתב וביקשני להיות שליח עבורו.

כשהגעתי למרן שליט”א וספרתי לו את כל האמור, אמר מרן שליט”א בענות קדשו המופלאה:

לא שייך סליחה, כי לא ראיתי את זה… הוא לא פגע בי כלום… עד כדי כך לבקש מחילה אין צורך…

ואמרתי לרבינו שליט”א, שלכאורה עדיין יש כאן דופי, מצד שנהג שלא כהוגן ב”א לחבירו, ובפרט כלפי רב האי גאון, ולא התייחס רבינו שליט”א לדברים אלו כלל ועיקר.

וביקש רבינו שליט”א לכתוב להנ”ל מכתב, וז”ל:

לכבוד וכו’.

כבודו יזכה לכבד אנשים בכל מצב.

לגבי עצמי – לא שייך שום מחילה, כי לא עשית לי מאומה, ולא “נתפס” כאן שום איסור כלל.

ויהי רצון שתקבל פרנסה ובריאות, ותעלה במעלות התורה.

כיבוד אם – דב”ש

כיבוד אב – בן בוזי הכהן  

נ”ב. סברת רבינו שליט”א היא, שאם אדם צוחק בפיו ובלבו על אחר, והכל בינו לבין עצמו, כיון שהאחר לא נפגע כלל שהרי אינו יודע מזה, אין בזה איסור הונאה וכו’, וממילא ליכא נמי קפידא.

אכן יש לאדם לתקן את עצמו, שזה ברור שאינו נוהג בדרך מתוקנת, וצריך לראות כל אדם באופן חיובי ובלימוד זכות וכו’.

ובר מן דין, כשמדובר בת”ח אשר הוא “דרופתקי דאורייתא” (סנהדרין צט ע”ב), ובפרט כשהוא “גברא רבה” אשר לו חשיבות טפי מס”ת (מכות כב ע”ב), אז גם אם אין החכם מרגיש בחוכא שנעשתה כלפיו, כאן התורה תובעת את עלבונה, כיון שהוא ענין מופשט.

רק שרבינו שליט”א מחזיק עצמו איש פשוט יותר מכל הפשוטים, ולכן לא קיבל את הדברים שנאמרו כלפיו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הזהרו בגחלתן: סיפור קדושת התורה והענוה במחיצת מרן הגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

משיב למבקש תיקון על שתיית יין אסור

במוצאי שבת קדש הגיע בחור צעיר לבית מדרשו של מרן הגר”ד קוק שליט”א ודמעות בעיניו, וסיפר שעשה הבדלה על היין, ופתאום הוא מגלה שכתוב על היין “לא כשר”, ומתברר שזה יין שהגיע ממחוזות הגויים בחו”ל, ובודאי יש בו דין “סתם יינם” שאסור בשתיה, ואולי גם יותר גרוע מזה…

הלה ביקש לשאול עצה ותיקון מרבינו שליט”א כדת מה לעשות, ובפרט שהוא מתחזק מאד בשנה האחרונה בכל הנוגע לתורה ומצות ומרגיש צער גדול שקרה לו דבר כזה.

ואמר רבינו שליט”א, שיקבל על עצמו שלא להרבות ביין בכלל, כי זה מביא הרבה עבירות, שישמע עוד מעט את ההבדלה שאני עושה… אבל הקבלה הזאת שאמרתי היא קבלה גדולה וחשובה…  

נ”ב. רבינו שליט”א אומר תמיד שכל המשקאות החריפים יש בהם דופי, והם מרחיקים את האדם מעבודת ה’, ואפילו יין שנאמר בו “ויין ישמח”, אין בדורינו מי שיכול להגיע לדברים טובים ע”י ריבוי שתיית יין, ואדרבה דבר זה מביא לידי עבירות, וכמ”ש בסוטה (ז ע”א) בענין אשה סוטה שמביאין אותה לבדיקה, “היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות, ואומר לה, בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושין”…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הגר”ד קוק שליט”א משיב למבקש תיקון על שתיית יין אסור הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

הוציאוה ותשרף – נרות חנוכה…

לאחרונה הבאנו כאן את החידוש הנודע של הרה”ק רא”ד מאווריטש זיע”א בעל “בת עין” על הפס’ “ויהי כמשלש חדשים ויוגד ליהודה לאמר” וכו’, שביאר זאת על ימי החנוכה שהם ג’ חדשים מראש השנה וכו’. ע”ש דברים מופלאים באהבת ישראל וקדושתן.

ובס’ “נאות דשא” הובא מה”אבני נזר” זיע”א לרמוז בפס’ “הוציאוה ותשרף” שהוא מיתוק הדין, ורמוז בו דין נר חנוכה שמוציאין אותו החוצה לפרסומי ניסא.

גם ידוע מה שהביאו הראשו’ סמך לברכות הדלקת נר חנוכה מן התורה מהכתוב (במדבר כא, ח) “וַיֹּ֨אמֶר ה’ אֶל מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף [להדליק נ”ח] וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל־נֵ֑ס [שעשה נסים] וְהָיָה֙ כָּל־הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי [שהחיינו]”.

וידידינו ר’ אהרן גיאת שליט”א אמר לי שמרן הגר”ד קוק שליט”א העיר בזה, שלכאו’ צ”ב אמאי ענין “הדלקת” נר חנוכה נרמז במילים “הוציאוה ותשרף“, וכן במילים “עשה לך שרף“, הלא את הנרות “מדליקים” ולא “שורפים”…

וביאר רבינו שליט”א ע”פ עובדא שסיפר הגאון הרי”מ חרל”פ [ראה “שיחות הראי”ה” לרמ”צ נריה (עמ’ שנא), ו“שבחי הראי”ה” עמ’ 116] וכדלהלן:

בחורף תרע”ד כאשר הצטרפתי לנסיעתו של הראי”ה קוק זיע”א אל הגליל, התעוררתי באמצע הלילה וראיתי את הרב נישא בסערת רוח הלוך ושוב לאורך החדר, נחרדתי והתרוממתי…

והנה ניגש אלי הרב ואחז בידי, ידיו היו קרות כקרח, ופניו בערו וזהרו כלפידים, ומפיו פרצו דבר להבה…

רבי יעקב משה…

אני נשרף מאהבת השם…

ונוסח זה להשרף מאהבת ויראת ה’ – היה שגור בפי כמה וכמה צדיקים כנודע, [ראה “דמויות הוד” ח”ב (עמ’ רח), ובס’ “יהי אור” (עמ’ עח) על מהר”א מקרלין, ובס’ “הנאדר מקדושים” (עמ’ צו) על בנו הרביעי של ר”י מרוז’ין ר’ נחום משטעפינשט זיע”א, וב”שפע חיים” – רעוא דרעוין ח”ג (מאמר יג, עמ’ קכא). ועוד.

והכי מטו משמיה דהרה”ק מקוברין זיע”א שאמר, וכי חידוש הוא שאברהם לא נשרף בכבשן האש, החידוש הגדול הוא איך לא נשרף מאהבת ה’ שבערה בקרבו [נתיבות שלום מסלונים עמ’ קיט אות ב].

ואמר רבינו שליט”א, שבזה יש לבאר את רמז הפסוק “הוציאוה ותשרף” שהביא רבינו ה”אבני נזר” זיע”א, ללמדנו כי בעת שהאדם מוציא את נרות החנוכה ומדליקם לפרסומי ניסא, הרי שהוא אמור להגיע להרגש שהוא נשרף באהבת ה’.

לאחרונה כשאמרתי את הדברים שוב לפני מרן שליט”א לקראת ימי החנוכה הבאים עלינו לטובה, כה התבטא: “מה אתה אומר… זה הרי מבהיל הדברים האלה… איזה פחד זה… כמה זה מחייב אותנו… היכן אני… היכן אני”…

נ”ב. במסכת מידות (פ”ב מ”ג) “לפנים ממנו סורג גבוה עשרה טפחים, ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון חזרו וגדרום וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות”. והני י”ג הם מנין “אהבה”, של אהבת השי”ת לעמו ישראל ואהבת הנס, והיונים בקשו לקלקל את האהבה הקדושה שבאה מי”ג מידות הרחמים. וידוע מה”בני יששכר” (מאמרי חנוכה מאמר ד אות כט) ד”מתתיהו בן יוחנן” יש בו י”ג אותיות כנגד הנ”ל. וע”ע בשו”ת שיח יצחק וייס (או”ח סי’ שנ).

וחיבור פורים לחנוכה [כידוע ברמז טמנו רשעים פ”ח לי, וברמב”ם הם מחוברים ממש] ע”י שתיית יין כיוצא מר”ת אהב”ה – הביאני אל בית היין, ומסיים ודגלו עלי אהבה, ושם נאמר “הדור קבלוה מאהבה” כנודע, וי”ג אדר זמן קהלה לכל שהוא תוצאת אהבה הניכרת בעם ישראל, [ועוד יש להרחיב הרבה בענין י”ג השייך בחנוכה ובפורים, תן לחכם ויחכם עוד]. ובין חנוכה לפורים “תיקון שובבי”ם” של אהבה נפולה.   

וכתב הרב “בת עין” (דרושי חנוכה) בענין מצות הדלקת נר חנוכה באופן של חיבור יום ולילה וז”ל, “בחינת חנוכה הוא רזא דהשתחויה, כמו שאמר המגיד זללה”ה על פסוק ואני והנער נלכה עד כה, שהוא מרמז על חנוכה שהוא כ”ה כסליו, ואח”כ ונשתחוה כו’, שהוא בחינת השתחואה, כמ”ש במשנה שנתקנו י”ג השתחויות נגד י”ג פרצות שעשה מלכות הרשעה, ולכך מצוה להניחו בתוך עשרה, כדי לכרוע שהוא רזא דהשתחויה. וענין רזא דהשתחויה הוא עד”ז להשפיל את עצמו שהוא בחינת ענוה ושפלות ומחמת זה הוא ממשיך השראת השכינה ושפע ברכה וחיים בזה העולם.

מצ”ב שירת “וכל החיים יודוך סלה” מפ”ק של מרן שליט”א בימים האחרונים.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הוציאוה ותשרף – בנרות חנוכה: פנינת חיזוק עצומה ממרן הגר”ד קוק שליט”א לקראת ימי החנוכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שאלה: האם מותר לכהן לבקש מ”אבי הבן” [בכור] שיעשה את מצות ה”פדיון” אצלו.

א. איתא בחולין (קלג ע”א), אמר רבא, בדק לן ר”י, האי כהנא דחטיף מתנתא, חבובי קא מחבב מצוה, או זלזולי קא מזלזל במצוה, ופשטנא ליה “ונתן” ולא שיטול מעצמו. אמר אביי, מריש הוה חטיפנא מתנתא, אמינא חבובי קא מחביבנא מצוה, כיון דשמענא להא ונתן ולא שיטול מעצמו, מיחטף לא חטיפנא, מימר אמרי הבו לי, וכיון דשמענא להא דתניא “ויטו אחרי הבצע”, ר”מ אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם, מימר נמי לא אמינא, ואי יהבו לי שקילנא, כיון דשמענא להא דתניא, “הצנועים מושכין את ידיהם והגרגרנים חולקים”, משקל נמי לא שקילנא, לבר ממעלי יומא דכיפורי – לאחזוקי נפשאי בכהני, ולפרוס ידיה, אנסיה ליה עידניה. ע”כ.

ב. ומתבאר שאין לכהן לבקש שיעשו אצלו את מצות פדיוה”ב, כיון שיש בזה חסרון כלפי מה שאמרה תורה במתנות כהונה (דברים יח, ג) “ונתן לכהן”, שצורת הנתינה נחסרת כאשר יש דרישה לקבל מן הנותן. אמנם אמר מרן הגר”ד קוק שליט”א, שאם הכהן מכיר אבי הבן עני וחס עליו, ומבקש ממנו לפדות אצלו את בנו כדי להחזיר לו הממון לאחר קיום המצוה, בזה אין חסרון. ועפי”ז יש לדון שאם יודע בעצמו שהוא כהן מיוחס ושאר כהנים אין בהם בירור גמור, שגם בזה יהיה מקום להתיר לומר לפדות אצלו, כיון שלצורך המצוה הוא עושה ולא לצרכי קיבול המתנות.

ג. ובשו”ת מהר”י מברונא (סי’ קכב) כ’, מצאתי בתוספות, שנוהגים שאבי הבן יעמוד לפני הכהן, והכהן ישב בדרך חשיבות לקבל מתנות כהונה, שנאמר “למשחה בהם”. עכ”ל. וכ”ה וביש”ש (פ”ק דקידושין סי’ נד). אמנם בתשובת מהר”ר ישראל נג’ארה שנדפסה בשו”ת מהריט”ץ החדשות (סי’ א) מבואר שהמנהג הוא שאבי הבן והכהן שניהם עומדים בשעת הפדיון לכבוד המצוה, והביא סמך לדבר ממתני’ דביכורים (פ”ג מ”ג) ובירושלמי שם, [וה”נ הכהן עומד בפני אבי הבן המקיים מצוה, וע’ שלהי פסחים. ודו”ק], וכתב מהריט”ץ שם בסיום תשובתו, שכן הוא האמת ושכן נהוג. ע”כ. וכן הביא מהר”ר יצחק בויאנו בס’ “שלחן מלכים” (סי’ שה ס”ק יד). וכן נהוג ברוב ככל קהלות הספרדים כנודע. וע”ע בס’ ליקוטי פנחס שווארץ (סי’ שה ס”ק לה). וע”ע היטב ב”מנהגי מהרי”ל” (עניני פדיוה”ב אות ב),

ד. והנה כתיב (במדבר יח, ח) “וַיְדַבֵּ֣ר ה’ אֶֽל־אַהֲרֹן וַאֲנִי֙ הִנֵּ֣ה נָתַ֣תִּֽי לְךָ֔ אֶת מִשְׁמֶ֖רֶת תְּרוּמֹתָ֑י לְכָל קָדְשֵׁ֣י בְנֵֽי יִ֠שְׂרָאֵל לְךָ֙ נְתַתִּ֧ים לְמָשְׁחָ֛ה וּלְבָנֶ֖יךָ לְחָק עוֹלָֽם”. ופרש”י, “למשחה, לגדולה”. והוא ע”פ הש”ס בכמה דוכתי (סוטה טו ע”א, וזבחים כח ע”א ושם צא ע”א, וחולין קלב ע”ב) “למשחה – לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים”. והעיר מרן הגר”ד קוק שליט”א ד”למשחה לגדולה” נאמר דוקא בענין אכילה, וכמ”ש בחולין (קלב ע”ב) אמר רב חסדא מתנות כהונה אין נאכלות אלא צלי, ואין נאכלות אלא בחרדל, מ”ט, אמר קרא למשחה – לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים. נמצא שאין בידינו לדון בענין פדיון הבן אלא מצד מ”ש “ונתן לכהן” וכמבואר לעיל, ודלא כמהר”י מברונא הנ”ל בשם התוס’. וצ”ע. ושו”ר שכבר העיר בזה בס’ מנחת כהן ח”א (קפרמן, סי’ כא).

ה. שוב שמתי אל לבי שבתשו’ מהר”י ברונא הנ”ל לא ציין על הפסוק הנ”ל, אלא על הפסוק בספר שמות (כט, כט) “וּבִגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַהֲרֹ֔ן יִהְי֥וּ לְבָנָ֖יו אַחֲרָ֑יו לְמָשְׁחָ֣ה בָהֶ֔ם וּלְמַלֵּא בָ֖ם אֶת־יָדָֽם”, ופרש”י,”למשחה – להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה, כמו (במדבר יח ח) לך נתתים למשחה, (תהלים קה טו) אל תגעו במשיחי”. ע”כ. וע”ש ברמב”ן וברשב”ם וברא”ם ובחזקוני. ומתבאר טכסיס כאן חשיבות הכהנים בבגדיהם, ומזה שפיר איכא למילף רצון התורה שיהיה הכהן מכובד בכל פעולה שיש בה קדושת כהונה. ונחמד הוא.

ו. אך מרן הגר”ד קוק שליט”א אמר דביאור זה לא ניחא בדברי מהר”י מברונא, כיון דבלשונו כתוב להדיא “והכהן ישב בדרך חשיבות לקבל מתנות כהונה, שנאמר למשחה בהם”, הרי שתולה הדבר בדין “מתנות כהונה” שנאמרו בפרשת קרח, וטפי ניחא לומר דס”ל להתוס’ שהביא מהר”י מברונא שיש לדמות דין אכילה דמתנות כהונה לשאר מתנות שאין בהם אכילה. [ולפי”ז הפסוק דנקיט הוא אגב שיטפיה, וראה לשון מהרש”ל ביש”ש שם. ודו”ק].

ז. וחזיתיה למרן שר התורה מהר”ח קניבסקי זיע”א בדרך אמונה (פי”א מביכורים ס”ק לא) שהביא ב’ הדעות בענין אם הכהן יושב או עומד, ולא הכריע ביניהם. ואכתוב למשמרת דחזינא למרן הגר”ד קוק שליט”א כמה וכמה פעמים שאבי הבן הפודה עמד, ורבינו שליט”א ישב בעת קיום המצוה. וראיתי שכן נהגו חכמי חלאב ממשפחת “טוויל מעלי הכהן” וכמ”ש בס’ “דגלי תורה” (עמ’ טו), וראה מש”כ בהערה לס’ שלחן מלכים שם בשם מהר”ר יוסף עדס זצ”ל. וכן נהג רבם של יוצאי יהודה בוכארה, מהר”ר יהודה הכהן רבין זצ”ל וכמ”ש בס’ תפארת בנים ח”ה (עמ’ מח). ומרן הגרי”ש אלישיב זיע”א השיב לשואלו, שאין חובה על הכהן לעמוד בעת הפדיון, וכמ”ש משמו בשו”ת ישא יוסף (יו”ד ח”א סי’ נט).

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט האם מותר לכהן לבקש שיעשו אצלו “פדיון הבן” הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

יש לומר בסיום שיחה “שלום” ולא “בי”…

לפני כמה ימים עורר הרב משה הכהן נחמו שליט”א בחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א שיש להרגיל את האנשים לומר “שלום” בסיום שיחה ולא “בי” כנהוג מהרגל הגויים.

ואמר רבינו שליט”א:

“ביי” – זה לא יפה להגיד, הכי טוב ונאה לומר “שלום”, ואפשר גם לומר “להתראות”…

ואמרו לרבינו שליט”א שידוע משמו דמה שנעשה שגור בפי ההמון לומר אחד לשני “ביי” בסיום שיחה, הוא רמז לחיבור י”ב שבטי יה…

וחייך רבינו שליט”א ברמיזה שדברים אלו נאמרים רק כרמיזה בעלמא להורות שאין דבר שאין לו מקור ושורש בתורה, ובפרט כאשר הגיע ללישנא דעם ישראל הקדוש, אבל בודאי שאין לאבד את קדושת ה”שלום”, וכמבואר במשנה שלהי מסכת ברכות.

ושוב מצאתי למרן שליט”א בספר “אוריאל” ח”ב (עמ’ נט) שכתב:

הסתר הגלות שבו משמש מטבע “בי” במקום “שלום”, משמע במזלייהו חזי שענין “שלום” מושרש ביוסף כידוע (מאד), וכוחו של יוסף הוא בריכוז כל י”ב השבטים לחדא, ונמצא מזלייהו חזי להשלים את מעשה השלום ולפורטו ל”חלקיו”, וכל ישראל יש להם חלק – וניתנה נבואה לשוטים וכו’. עכ”ד המופלאים.

הרי לפנינו כבר בכותרת של גילוי סוד ההשתלשלות, שאין זה אלא “הסתר הגלות”, ותו לא מידי…

נ”ב. מה שכתב רבינו שליט”א בענין יוסף, כוונתו היא, ד”שלום” הוא “יסוד” [כנודע] ויסוד היינו יוסף, [ואכמ”ל בפרטים], וכן כתיב ביה “לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן” וכו’. וכל השבטים הם בחי’ נוקבא לגבי אבות, ויוסף הוא “דוכרא דשבטים”. תן לחכם ויחכם עוד.

בברכה  רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הגר”ד קוק שליט”א מבאר את שורש אמירת העולם “בי” בסיום שיחה במקום “שלום”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

קירוב לבבות במעונו של הגר”ד קוק שליט”א

הערב הגיע יהודי מ”דימונה”, ואמר בצער למרן אור העולם ר’ דב קוק שליט”א, שאחיו הצעיר מחלל שזה כבר 10 שנים, ואם הרב יעודד אותו וידבר עמו, מסתמא הוא יחזור לשמור שבת, כי הוא מאד אוהב את רבינו שליט”א.

הרב אמר שאינו יכול לדבר כ”כ, וצרידותו ידועה לכל בימים אלו, ועל כן ביקש מתלמידו לדבר אל היהודי מדימונה ולקרבו בעבותות האהבה כאשר הוא יושב ליד רבינו, ואמר רבינו שישתדל להוסיף כמה מילים כפי יכלתו…

וכך נאמר לאותו יהודי:

דוד ישראל היקר… הרב קוק יושב כאן והוא מנוע מלדבר בגלל בעיה בגרון והוא גם חלש מאד… הרב מוסר לך ד”ש חם…

אתה “דוד מלך ישראל חי וקיים”… דוד זה יום שבת, הוא שבע… תהלים של דוד המלך שייכים ליום שבת…

כאן הוסיף רבינו שליט”א לומר לו, אתה יכול להציל אותי בפועל על ידי שמירת השבת שלך…

תשמור את השבת ויהיה לך אך טוב וחסד… אתה חמודי… חמוד”י זה ראשי תיבות “דוד מלך ישראל חי וקיים”…

וחייך רבינו שליט”א בהנאה וקורת רוח.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט החיוך של הצדיק: קירוב לבבות מחדרו של מרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א עבור יהודי מ”דימונה”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

איך מתגברים על יצר פגם הברית…

אחד מבני ברק הגיע לחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א ואמר בצער, שיש לו בעיות בנושא שמירת הקדושה, ורוצה עצה וברכה להתגבר על הבעיות הללו.

מרן שליט”א שאל אותו “באיזה גיל אתה”? והשיב הלה: בן 32 וחצי…

וכה השיבו רבינו שליט”א מתוך כאב:

זו השאלה שלך – היא לא שאלה…

לא צריך להתגבר על זה…

אל תגיד כזה דבר…

והוסיף רבינו שליט”א בכאב ובאופן של לעג ובוז:

איך אני יכול להתגבר שלא לעבור ברמזור אדום…

[ובזה שוב השיב לשואל, שלא צריך “להתגבר” כדי לא לעשות חטא כזה נורא, כאשר מבינים שזה כמו למות תחת רכבת שדורסת את האדם למות…].

וביאר לן רבינו שליט”א: שאם האדם מרגיל על לשונו לומר שהוא צריך “להתגבר” על דבר כזה, הרי שהוא מחזק את כח השטות בעצמו, ורק כאשר מכיר באמת שאין בתאוות שום דבר אמת, רק מדמה ושטות ושיבוש, אז יותר נקל לדחות ולהעלים הימנו את הנסיונות.

נ”ב. סיפר מרן הגאב”ד דטבריה ר’ אברהם דב אוירבך זצ”ל שפעם אחת הגיע בחור למרן החזון איש זיע”א וביקש עצה להתגבר על הרהורים רעים השולטים עליו, ואמר לו החזו”א, שיקפיד היטב במצות ציצית ותפלין, ויעשה הטלית בשיעור הכי גדול, ויבדוק מי כתב התפלין וכו’, ועי”ז יזכה לטהרת המחשבה.

ראוי לסיים כאן בלשונו הזהב של הרמב”ם (פכ”ב מהל’ איסורי ביאה הכ”א), “וכן ינהוג להתרחק מן השחוק ומן השכרות ומדברי עגבים שאלו גורמין גדולים והם מעלות של עריות, ולא ישב בלא אשה שמנהג זה גורם לטהרה יתירה, גדולה מכל זאת אמרו יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה וירחיב דעתו בחכמה שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מן החכמה, ובחכמה הוא אומר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד”. עכ”ל.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

ההקלטה המצ”ב היא בשינוי קולו של השואל, באופן שאין חשש איסור לשוה”ר.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הרב דב קוק שליט”א עונה לאדם שבא לקבל עצה איך להתגבר על יצר הרע של פגם הברית… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שבת קדש במחיצת מרן הגר”ד קוק שליט”א

א. בערב שבת קדש נכנס רבינו שליט”א לבית מדרשו, והחל בקבלת שבת בניגונים כנהוג בחדש האחרון, ואמר שצריכים לעשות תשובה קודם כניסת השבת ועל כן ביקש מכולם לומר יחד את פרק נא בתהלים שכולו מדבר על תשובה וחרטה. [ויש לרמוז הקשר בין יום השבת והתשובה בפרק זה דייקא, דכתיב שם “בְּֽבוֹא אֵ֭לָיו נָתָ֣ן הַנָּבִ֑יא כַּֽאֲשֶׁר בָּ֝֗א אֶל בַּת שָֽׁבַע. חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי.  הֶ֭רֶב כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֹנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי” וכו’. והבן].

ב. בעת אמירת “מזמור שיר ליום השבת” הרכיב רבינו שליט”א את לחן הניגון של “זכור אהבת קדומים והחיה נרדמים” על המזמור הנ”ל, ושורר כך את כולו בניגון זה יחד עם בנו ר’ שמואל המנצח עמו על מלאכת הניגון. ובאמצע אמר רבינו שליט”א “זה ניגון יפה”….

ג. ובסעודה ג’ סיפר לן מרן שליט”א ששמע עובדא פלאית [כמדומה] ממחותנו הג”ר יעקב שכטר שליט”א אודות האדמו”ר ממודז’יץ שליט”א שהוא בעל הלחן לניגון הנ”ל [ולמד עם רבינו שליט”א לפני 50 שנה בישיבת פוניבז’], וכידוע כל אדמור”י מודזי’ץ היו מלחינים פלאיים, והאדמו”ר הנוכחי התבטא לאחר פטירת אביו, איך אהיה ממשיך דרכו של אבי באדמורו”ת בזמן שאינני יודע פרק בשיר ואין לי את חכמת ההלחנה. ואביו ה”נחלת דן” זצ”ל בא אליו בחלום ולימדו הלחנה מיוחדת [כמדומה את השיר “הטוב כי לא כלו”] ואמר לו שזה נחשב לו כאילו הוא הלחין את השיר, ומשם והלאה פרץ ונבע בחכמה זו.

ד. כשדברנו מענין זה שוב במוצא”ש, אמר לי רבינו שליט”א, איזו זכות יש לו לאדמו”ר ממודז’יץ שאביו בא אליו בחלום ולמדו ניגון, אני מקנא בו, זה לא חלום רגיל, יש כאן חיזוק וגילוי…

ה. בקריאת התורה דמנחה של שב”ק בפ’ ויצא ניגן רבינו שליט”א את הפס’ “והנה ה’ נצב עליו” בלחן הידוע בשנים האחרונות שחובר ע”י האדמו”ר מזוטשקא שליט”א, [גיסו של המגיד הנודע ר’ אלימלך בידרמאן שליט”א].

ו. וסיפרתי לרבינו שליט”א מה שפורסם ע”י האדמו”ר הנ”ל שהיה בטרמינל מלא גויים וכו’, והרגיש שיש לו איזה חסרון בעבודת השמירה בענין קדושת וטהרת הלב והמחשבה, ואז התעצם בהתבודדתו מול השי”ת וזכה להלחין את הניגון הנ”ל על המילים “והנה ה’ נצב עליו”… והפטיר מרן שליט”א, שהוא ניגון פלא ויש בו רוח הקדש… [וע’ חולין (צא ע”ב) ובמדרש עה”פ והנה ה’ נצב עליו, ואתה תחזה שבפסוק זה יש מקור טהור להגנה מטומאה וקרירות בעבודת ה’. ודו”ק].

ז. לתועלת החברים הנני מביא את לשון רבינו בעל התניא זיע”א ב”ליקוטי אמרים” (פרק מא) שעליו הולחן הניגון הנ”ל: “והנה ה’ נצב עליו, ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו ובוחן כליות ולב – אם עובדו כראוי”.

ח. לאחר קריאת התורה אמר מרן שליט”א על הפסוק (כח, ט) “וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה”, ואמר מרן שליט”א דהנה חזינן ביבמות (יז ע”ב) מקור לדין “אחין מן האב” ביבום דילפי’ “אחוה אחוה” מבני יעקב, מה להלן מן האב ולא מן האם, אף כאן מן האב ולא מן האם. ע”ש. והכא בקידושי עשו לאחות נביות ב”קידושי מיאון” עסקי’, וזה מלשון הכתוב בחליצה “מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל”, נמצא דיעקב ועשו כנגד יבום וחליצה.

ט. קודם תפלת מוסף הגיע לבית מדרשו של רבינו שליט”א, ידידינו הגאון ר’ מרדכי אורי הלוי אנגלמן שליט”א [הרב דמערב “ראשון לציון”] והביא בפני מרן שליט”א את השאלה הידועה למה מזכירים במי שבירך לחולה את שם אמו, [וציין לשבת (סו ע”ב) “כל מניני בשמא דאמא”, וע”ש בפרש”י, ורבינו שליט”א הוסיף דכעי”ז איתא בפרק מי שאחזו. וע”ע בזה”ק (פ’ לך לך, דפ”ד ע”א, ופ’ וישלח, דקס”ט ע”א). ואכמ”ל].

י. ואמר לבאר ע”פ הידוע מגדולי החסידות דמה שמזכירין ל”רבי מאיר” בעת צרת חולה מסוכן, כי קיי”ל רוב גוססין למיתה, ור”מ פליג וס”ל דחיישי’ למיעוטא, ובזה יש כח להמשיך הצלה ורפואה לחולה השוכב על ערש דויד ללא ליזיל בתר רובא, וממילא י”ל שלכן מזכירים בשם האמא דאביו הוא רק מצד רוב כמ”ש בפ”ק דחולין, ואנן בעי’ זיקה לר”מ דחייש למיעוטא כדי להמשיך עי”ז ישועה, ונקטינן בשם אמו. [וע’ חכמת שלמה למהרש”ל (שבת סז ע”ב), ובס’ בן יהוידע (ברכות נה ע”ב). ובשו”ת יבי”א ח”ב (או”ח סי’ יא). ודו”ק].

יא. עוד הוסיף הנ”ל מה שידוע מהרבי ממונקאטש ב”דברי תורה” ח”א (אות פז) שביאר מ”ש ביומא (עה ע”א) עה”פ (משלי יב, כה) “דאגה בלב איש ישיחנה” – לאחרים, מאן אחרים ר”מ כמ”ש בהוריות (יג ע”ב). ע”ש, והיינו כהנ”ל שיש כח בהכרעת ר”מ להמשיך ישועות גם במקום רוב סכנה.

יב. ואמר לו רבינו שליט”א, דפירוש זה אינו מפרנס את המנהג בקושטא כ”כ, דהרי גם בחולה שאינו מסוכן אמרינן בברכתו על שם אמו, [ולומר דחיישי’ שמא יבא לידי סכנה ושנידון ע”ש סופו הוא דוחק הנראה לעין].

יג. וע”כ אמר רבינו שליט”א שנראה לו לבאר ענין זה בהקדים הא דחזי’ שבעליה לתורה קורין לאדם בשמו ובשם אביו, [ומעולם לא נשמע שיקראוהו בשם אמו], והחילוק בזה הוא דבעניני עוה”ב בתר אב אזלי’ [דאיש מסמל את עוה”ב כמ”ש במנחות (כט ע”ב) שבאות י’ נברא עוה”ב, ואיתא בסוטה יז ע”א ובפרש”י שם דאות י’ שייכת לאיש], ובעניני עוה”ז כגון במקום צורך רפואת החולי, בתר האם אזלי’ שהיא שייכת ומסמלת את עוה”ז [כמ”ש שם ה”א באשה, ובאות ה’ נברא עוה”ז כמ”ש שם]

יד. עוד הזכיר הגאון הנ”ל מלשון התוס’ בפסחים (מו ע”ב) בסוגיא ד”הואיל”, דחולה שיש בו סכנה לא שכיח כלל, וביאר כוונתם דהלא לר”מ חיישי’ למיעוטא וא”כ אכתי תועיל סברת “הואיל”, וע”כ הוסיפו דל”ש “כלל”.

טו. ואמר לו מרן שליט”א דמעיקרא יש להבין מה הוקשה להתוס’ דהלא סברת הואיל שנאמרה בהכנת אוכל ביו”ט, היא מפני שטכסיס עונג יו”ט הוא באוכל נפש, לא כן שבת שאין בה טכסיס לחללה עבור חולה מסוכן, והסכנה היא מתיר לדחות את כל המצות והשבת בכלל. וא”כ בכגון דא לא שמענו את סברת “הואיל” לקולא.

טז. אח”כ הביא הרב הנ”ל למה שכתב הבן איש חי בשו”ת “תורה לשמה” (סי’ שצט) דהסיבה שמזכירין את החולה בשם אמו כי בהזכרת שם אביו חיישי’ לקטרוג מפני עוון ביטול תורה ופגה”ב, וענינים אלו לא שייכי באשה. ע”כ. ואמר רבינו שליט”א בענות קדשו, “אוי ואבוי לי… איזה פחד זה… אוי לי… אל תגיד לי את זה עכשיו… כמה זה דק מן דק התביעה על ביטול תורה”…

חדש “כסלו” – מדת הבטחון

יז. שאלתי את מרן שליט”א אודות שם החדש “כסלו” [שמקורו בראש ספר נחמיה] שמשמעותו “בטחון” *), דמה ענין הבטחון שמודגש דוקא בחדש כסלו, [ואם כי ענין האמונה והבטחון מודגש בימי החורף שבהם גדר “מאמין בחי העולמים וזורע” כלשון הירושלמי שהביאו התוס’ בשבת (לא ע”א) ע”ד הגמ’ שם “אמונת זה סדר זרעים”, אך זה שייך כבר במרחשון. וי”ל בזה].

*) כמ”ש באיוב (ד, ו) “הֲלֹ֣א יִ֭רְאָתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֝קְוָתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ”. ופי’ האבן עזרא, כסלתך – דבר שתשען עליו כמו (תהלים עח, ז) “וישימו באלהים כסלם“. ע”כ. ועוד כתיב באיוב (ח, יד) “אֲשֶׁר־יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ”. ופרש”י, אשר יקוט – יקצור ויכרות כסלתו והבטחתו. כסלו – היא מחשבת מבטחו כמו (לקמן לא) אם שמתי זהב כסלי וכו’. ע”כ.

ח”י. ואמר מרן שליט”א, הלא כל עצמת ה”בטחון” בהשי”ת נמצאת בחדש זה שבו “חנוכה”, שהלכו יוחנן כה”ג ובניו לכתחילה למלחמה בתורת קומץ של מעטים וחלושים מול גיבורים רבים, וככל שגוברת מדת הבטחון כך גוברים הנסים באיכות וכמות, והפטיר בסוף דבריו “אם לא היה נחשון [בטחון] לא היה קרי”ס.

יט. והזכיר מרן שליט”א את שיטת הרמב”ם (פ”ז ממלכים הט”ו) שכ’, “ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה, וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה, וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה, וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה, שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם”.

וכ”כ בספר המצוות (מצוה נח) וז”ל, “שהזהירנו מלירא מהאויבים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל חובה עלינו להתגבר ולעמוד ולחזק כנגד העם האחר, וכל מי שיסוג אחור ויברח, כבר עבר על לא תעשה והוא אמרו יתעלה לא תערוץ מפניהם ונכפלה זאת האזהרה ואמר לא תראום וכו’. [והרמב”ן פליג וס”ל שזו הבטחה ואין כאן ציווי. ואכמ”ל]. פוק חזי כמה נדרש מן האדם להיות בוטח בקונו.

כ. ועל זה הוסיף ידידינו הגרמ”א אנגלמן שליט”א דכבר כ’ בסה”ק “זרע קדש” מארפשיץ [לבאר הא דנס חנוכה נעשה ע”י כהנים שהם מסטרא דחסד, ולא ע”י גיבורים מסטרא דגבורה, כיון דהנס נעשה ע”י מדת ה”בטחון” שתלויה ב”חכמה”, וכמ”ש “והחכמה מאין תמצא”, שבוטח בהשי”ת שהוא כל יכול ע”י “יש מאין” המתחדש בכל רגע בעולם, וכשגברו יונים גרמו להחליש את חכמת התורה וממילא את הבטחון, וע”כ באו הכהנים שהם משורש “חכמה ודעת”, וכמ”ש בספר מלאכי “כי שפתי כהן ישמרו דעת” וכו’, (והוא פסוק מתוך הפטרת פ’ תולדות שקראנו השבת), והחזירו את עטרת הבטחון לישנה, והיינו דאשכחן] ד”כהן” עולה בגי’ “בטחון”, וכן מטי האי גימטריא בס’ “גן הדסים” (דכ”ג סע”ב) משם רבינו ה”תפארת שלמה” מרדומסק זיע”א. ומצא מין את מינו עם חדש כסלו דייקא.

כא. עוד הביא ידידינו הנ”ל מה שכתב המג”א שכאשר יוחנן כה”ג ובניו יצאו למלחמה היו קורין את פרק צ”א שהוא פרק הבטחון כמבואר בכל פסוקיו. [ויש להוסיף בס”ד פרפרת נאה כי “בטחון” ר”ת “ח’ נרות טלית ומזוזה בפתח”, וענינים אלו הם חוט המשולש של חיזוק האמונה והבטחון כנודע לכל]. וראה עוד מש”כ בהרחבה ביסוד ענינים אלו האדמו”ר מהרי”י מצאנז בס’ “שפע חיים” ח”ד (פ’ וישב שנת תשמ”ב, עמ’ שז והלאה). ע”ש.

חוצב להבות אש

כב. לאחר ההפטרה בירך רבינו שליט”א את בנו של חבירנו רי”א שליט”א הסובל מחולשה וכו’, לאחר שעבר את החצבת בימים אלו, ואמר שכולל בברכה את כל ילדי ישראל שיקויים בהם מ”ש (בירמיה) “רפאני ה’ וארפא הושעני ואושעה כי תהלתי אתה”. [גם לאחר הבדלה במוצ”ש עשה רבינו “מי שבירך” עבור החולים והזכיר בתוך השמות ילד בן שנה וחצי הסובל מ”חצבת”, ואח”כ אמר שכעת כל הילדים סובלים מזה, ויה”ר שבמהרה יהיה סילוק יסורים לכולם].

יראה ב”פנים” ואהבה ב”לב”

כג. בברהמ”ז דסעודה ג’ שאל רבינו שליט”א על נוסח הרחמן “הוא יטע תורתו ואהבתו בלבנו ותהיה יראתו על פנינו”, דחזינן כאן חילוק בין אהבה שהיא בלב ליראה שהיא על הפנים, וכמ”ש “ולמען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו”. וצ”ב בזה.

והביא מרן שליט”א מ”ש בירושלמי דברכות (פ”ט ה”ה) עשה מאהבה ועשה מיראה עשה מאהבה שאם באת לשנוא דע כי אתה אוהב ואין אוהב שונא. עשה מיראה שאם באת לבעט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט. וכ”ה בירושלמי סוטה (פ”ה ה”ה). והובא בתוס’ סוטה (כב ע”ב, ד”ה פרוש). הרי לפנינו דאהבת ה’ מבטלת שנאה [שעיקרה ב”לב” פנימה], ויראת ה’ מבטלת “ביעוט” [שהוא חיצוני], וממילא מתבאר הא דאמרי’ “אהבתו בלבנו”, ו”יראתו על פנינו”. ע”כ.

ותלמוד תורה [בפועל] כנגד כולם

כד. המשגיח דישיבת… שאל את מרן שליט”א שאין לו סיפוק בעבודת הקדש בישיבה והוא רוצה לעזוב את התפקיד, ושאל רבינו שליט”א מה יעשה לפרנסתו, ואמר שמאמין שמשמים ידאגו לזה, ושוב שאל רבינו היכן ילמד ואם תהיה לו חברותא וכו’, ואמר שכל זה כבר מסודר מעיקרא. ולאחר מחשבה אמר לו רבינו שליט”א, “אם כן הכל ברור ושיעזוב את התפקיד”…

משנת הרמב”ן והרמב”ן בענין ה”בטחון”

כה. וכבר העיר רבינו שליט”א מדברי הרמב”ם (סוף הל’ שמיטה ויובל) שכ’, שלא רק שבט לוי אלא כל אשר נדבה רוחו אותו וכו’, ולכא’ דברי הר”מ הללו דומים לסברת הרמב”ן של “בטחון בלי השתדלות”, והא לאו הכי מקובל דעת הרמב”ם, אלא דס”ל שיש לעשות פעולה בפועל בתורת השתדלות וכו’.

ואמר מרן שליט”א דההפרש הוא, שלסברת הרמב”ן המצב של “אינו משתדל” הוי בכלל דרגת הבטחון גופא, שבמעלתו העליונה מגיע למצב של בלי שום השתדלות אדם, אבל הרמב”ם בלומדי התורה כשבט לוי, לאו מגדרי בטחון קאמר – שבו יש עדיין הנהגת מעשה בנ”א, אלא שכך היא המדה של מסירת עצמו לתורה במוחלט, ששכר הדבר והנהגת הדבר הוא – לתת כלים לקיום תורה זו שמחייבת בפועל שביתת בעליה ממלאכה, כמו בשבט לוי שמחייב מצבם בתורה שלא יהיה להו עסק בגשמיות הארץ.

ואמר מרן שליט”א שלכן לא כתבו הרמב”ם ב”הלכות דעות” ששם נמצאו עניני האמונה והבטחון, משום שבאמת דבר זה לא קשור לענין הבטחון כלל, אלא הלכה כהלכות א”י היא שנותנת מתנות ללומדי תורה שבה, כמו שמלמדת שיעורין של תורה בפירות שבח שבה. עכ”ד מרן שליט”א.

ודברת בם ולא בדברים בטלים

כו. אחד מחו”ל הגיע וביקש על בנו שהוא כבר בן 10 ואינו מדבר כלום, ואמר לרבינו שליט”א שהוא מחזיק כולל אברכים בירושלים וכו’. רבינו שליט”א שאל אותו האם יש לאברכים פלאפונים והאם יש דברים בטלים בעת הלימוד, וההוא אמר שככל הידוע לו לומדים שם בהתמדה, ואמר לו רבינו שליט”א, “תבדוק את זה שוב.. ותעורר על רציפות הלימוד”… [ואמר אחד החברים שעל ידי קיום “ודברת בם” בצורה נכונה, תהיה זכות לבן של התמכין דאורייתא שיפתח פיו וידבר כהוגן].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט יום בחצריך שבת קדש במחיצת מרן הגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.