על הידע האדיר של מרן הגאון נאמ”ן זצ”ל

ותגובתו הנרגשת של מרן הגר”ד קוק שליט”א על הסיפור

לפני כמה שנים ערכו כאן בעיה”ק טבריה מסיבת י”ט כסליו של חסידי חב”ד, וזכיתי לשבת ליד הגאון המופלא ראש הישיבה הנאמ”ן זצ”ל במשך כשעה, ואמר לי בתוה”ד, אמנם לא ראיתיך עד הנה, אך אני מכיר אותך מכל מיני מאמרים וקבצים שמוזכר שמך, וגם שלחתי לך מכתבים, והוסיף לי באהבת ישראל הידועה שלו רמז על שמי, “יקותיאל אוהב ציון” ר”ת הפסוק “ה’ אוהב צדיקים”…

זהו החלק הראשון של ענוה גדולה להתייחס לכל אדם ולשמחו גם אם אינו מכירו כלל ומעולם לא ראהו ויכול להיות תלמיד תלמידיו…

קודם שיצא מן האולם לחצתי את ידו ונשקתיה בכבוד הראוי, ואמרתי לו, ששיעוריו במוצא”ש ממש “מחיים” את כל הציבור, ומיד אמר אלי, מה זה “מחיים”… “האם יש מילה כזו”… והיה נראה כמהסס בזה אם יש מקור ע”פ דקדוק המילות למה שאמרתי…

ואמנם מצינו בפסוק (ירמיהו ח, ג) “ונבחר מות מחיים“, וכן כתיב (תהלים סג, ד) “כי טוב חסדך מחיים“, וכן בלשון הראשונים “נבילה מחיים” ובלשון האחרונים “צוואה מחיים” וכעזה”ד, אך בכל אלו האות מ’ שבראש המילה משמשת למילה שלאחריה – ואינה חלק משורש המילה, וכגון “כי טוב חסדך מחיים” שביאורו שטוב חסד ה’ ששוכן בקרב ישראל יותר מעצם החיים, [ע”ש בפרש”י וברד”ק ועוד], אך “שיעורים מחיים” הוא כמו לשון רבים של “מחיה המתים”, וזה לא שמענו…

אחר זמן רב מצאתי ב”מסכת שמחות דרבי חייה” [הנקראת גם “שמחות זוטרתי”] בתחילת המסכת, “משאדם עולה למטה, נכנסין אצלו ואומרים לו דברים, לא דברים מחיים ולא דברים ממיתים, אומרים לו, שמא הלוית לאדם, או שמא אדם הלוה לך, או שמא הפקדת אצל אדם, או אדם הפקיד אצלך, או יש לך פירות שאינן מעושרים” וכו’. וכן הובאה גירסא זו ב”תורת האדם” לרמב”ן (ריש שער המיחוש) בשם מסכת שמחות. והועתק בטוש”ע יו”ד (סי’ שלה ס”ז). וע”ש בביאור הגר”א דבמס’ שמחות שלפנינו ליתא. [ואכן הוא בשמחות זוטרתי הנ”ל. וכ”ה בכמה מילי]. וכ”ה ב”מעבר יבק” (שפתי צדק פ”ט). ע”ש.

וביאור הענין, שאומרים לחולה הנוטה למות, שאין בדברים כח להחיות ולא להמית, ושלא יחוש כלל לדיבורים בעניני המות, כי הכל מידו ית”ש, והנה מצינו מקור יחיד למילה “מחיים”. אלא שאין זה מזוקק כדבעי, וכפי שנודע מה שחקרו אודות טיב ושלימות מסכת שמחות הנ”ל, [וראה הרחבה במאמריו של ד”ר מיכאל היגער בנוסחאות מסכת שמחות שהדפיס בחו”ל ונדפס שוב בירושלים בשנת תש”ל].

כשסיפרתי האי עובדא היום לפני מרן הגר”ד קוק שליט”א, אמר לי, קשה לי לשמוע את זה… עוד פעם אני יותר מצטער שהוא נפטר… אני כבר בלי זה מצטער… אבל כל פעם שאני שומע עליו זה מצער אותי עוד… אנשים באים לספר לי עליו דברים, אני אומר להם אל תספרו לי… מספיק מה שאני כבר מצטער, ואע”פ שיש בסיפורים הללו חיזוקים, אבל אצל הצער גובר על החיזוק… עכ”ד מרן שליט”א.

אגב העובדא הנ”ל, יש לצייון את מה שסיפר הגאון מהרש”ם עמאר שליט”א בהלויית הרב דבר פלא שראה פעם בתוס’ רי”ד בכתובות (נד ע”א) שביאר את מילה “לכאורה” דהיינו “לכעורה”, דהסברא הראשונה שאינה מחזיקה אליבא דמסקנת הענין, כיון שלא נאמרה בעומק הנצרך להבין הדבר לאשורו, “כעורה” היא ואין בה חשיבות, ודן עם הגאון הנאמ”ן אם בכל הש”ס כן יש לבאר, והאם יש לגרוס בכל מקום בע’ או בא’, ואמר לו הנאמ”ן על אתר, שאין בכל הש”ס את המילה “לכאורה” חוץ מכתובות שם.

ונזכרתי בעובדא דמהר”ן פרצוביץ בישיבת מיר בעת שהיו לומדים נדרים שעבר ליד תרי תלמידי שלא היו מתמידים ובקשו להראותו כאילו הם עוסקים בסוגיא ואמרו לפניו “אמר אביי”… כשהגמ’ נדרים פתוחה לפניהם, אז אמר להם הרב, לא די שאתם בטלנים, אתם גם שקרנים, הלא בכל מס’ נדרים ליתא למילים “תנו רבנן”… וכשסיפרו עובדא זו לפני שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א אמר, אכן ליתא “תנו רבנן” אבל יש פעם אחת “דתנו רבנן” בנדרים דף כז ע”א…

“חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'”

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סיפור קטן… על הידע האדיר של מרן הגאון נאמ”ן זצ”ל ותגובתו הנרגשת של מרן הגר”ד קוק שליט”א על הסיפור הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

בחזרה מהלויית הבבא סאלי זיע”א

עם מרן הגר”ד קוק שליט”א

הנני מביא בזאת עובדא חדשה שאינה ידועה בעולם, כפי ששמעתי מפי בעל המעשה הרה”ג א”י ג. שליט”א מנהל רוחני דת”ת… בב”ב [השם המלא שמור במערכת לפי בקשת בעל העובדא], וכה דיבר האיש:

לפני 41 שנה, ביום פטירת רבינו הבבא סאלי זיע”א, פגש אותי הגה”צ ר’ דב קוק שליט”א ברחובות ב”ב בשעות הצהרים, ושאל אותי, למה אני לא נוסע לנתיבות להלויה של בבא סאלי זיע”א?

אמרתי לו, שנראה לי שכבר אין טעם ליסוע כי השעה מאוחרת… ולמה לי ליסוע ולהגיע לשם בלילה לאחר מעשה… אז הוא היה צעיר לימים [קרוב לגיל 30], אמנם כבדנו אותו מאד, אך דברנו בחבירות…

הרב אמר לי, זה לא נכון!! צריך ליסוע… בא נלך ל”איצקוביץ” ונראה אולי יש הסעות או משהו… [א”ה: ראה בשו”ת “עין אברהם” (סי’ קפא) שמספר על עצמו שאל את הגרב”צ אבא שאול זיע”א אם הוא מחוייב ע”פ ההלכה ליסוע להלויית הבבא סאלי, וכך השיבו, “לומר לך ליסוע אני לא יכול, אבל כתוב אצל רבינו הקדוש (כתובות קג ע”ב) שכל מי שהיה בהלוייתו מזומן לחיי עוה”ב, ועכשיו תעשה כחכמתך“…]

הגענו ל”איצקוביץ”… והתברר שכבר כולם נסעו ואין הסעות וכו’, הרב קוק לא התייאש, והאמין שעוד אפשר להגיע להלויתו של בבא סאלי…

פתאום הגיע ידידי הרב לנדא שליט”א, והציע שאולי נקח מונית ל”רחובות” ומשם יש לו את הרכב של אביו, ונסע משם בזריזות ל”נתיבות”… הרב קוק אמר שזה רעיון טוב ויצאנו לדרך…

הגענו ממש בסיום הלויה, ולאחר זמן קצר כבר ירד הלילה, הכל חשוך, ואנחנו נעלמנו זה מזה לרוב דוחק ההמונים…

פתאום אני פוגש את הרב וייס [עם אחיו הילד הקטן “אביש” בן ה-11, הם בני האדמו”ר ר’ אייזיק מספינקא], עם הנהג הרב בלאט [שניהל את מוסדות ספינקא בב”ב], ועמהם הרב ברקוביץ [שהיה ראש כולל בספינקא], והרב מרגלית, והם הציעו לי ליסוע עמם לבני ברק…

רציתי ליסוע אתם וכמעט שיצאנו לדרך… לפתע הגיע מרן הרב קוק שליט”א, ואמר לי, מה אתה עושה אתם ברכב?? אמרתי לו, הרי בלא”ה הנהג שלנו נעלם… ומה אעשה כאן בשעה חשוכה כל כך…

אמר לי הרב באופן ברור, לא עוזבים בני לוייה!! הוא הביא אותנו ויחזור לבד?! אנחנו צריכים לחכות לו ולשוב עמו יחד…

[ככל הנראה הרב הביא את ד’ הגמ’ בחולין (ז סע”א) “כך עושין לבני לויה”?? ע”ש בעובדא דרבי פנחס בן יאיר בנהר, שעשה נס עבור היהודי שהביא חטים לפסח, ושוב עשה נס גם לגוי שליוה אותו כדי שלא ישאר לבד. וראה שם בפרש”י ובמאירי. בסוטה (מו ע”ב) איתא, אמר רב יהודה אמר רב, כל המלוה את חבירו ארבע אמות בעיר – אינו ניזוק. רבינא אלויה לרבא בר יצחק ד’ אמות בעיר, מטא לידיה היזיקא ואיתציל. עוד איתא שם, אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר, כל שאינו מלוה ומתלוה – כאילו שופך דמים וכו’].

שמעתי לדבריו של  הרב קוק, ואמרתי להם שאני ממתין לנהג שהביא אותי, הם נסעו ואמרו לי, נקוה שיהיה לך כאן “רוגלך” בלילה אם תהיה רעב…

לא הייתי צריך שהרב קוק ישכנע אותי… כבר בהיותו בגיל 25 שמעתי את מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל מדבר עליו בהתפעלות גדולה, וכן שמעתי דברים מופלאין מחמיו מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א, כך שמיד כשהוא אמר לי לא ליסוע אתם, לא הססתי ולא הרגשתי שאני מחמיץ משהו… מיד עשיתי כדבריו…

למדתי אתו תקופה בבני ברק, וראיתי איך הוא היה שקוע כל הזמן בתורה, לא אוכל ולא שותה… וכל חדשיים שלש מוציא חוברת מלאה עומק ופלפול בכל מקצועות התורה…

הרב לנדא הנהג שהביא אותנו ב”הלוך”, הגיע לאחר חצי שעה לאיזור, ואמר שהלך לנחם את הרבנית של הבבא סאלי והתנצל על כך… וכך התחלנו בנסיעה לכיוון בני ברק…

בכניסה ל”נתיבות” ראיתי מתוך הרכב שלנו את חבורת הספינקאים שהם מתווכחים עם שוטר הניצב שם, כי הם רצו לטבול במקוה של בבא סאלי והשוטר עיכב בעדם… לבסוף הם טבלו… ואנחנו המשכנו בנסיעה, כשאני אומר לעצמי, חשבתי ליסוע עמהם כדי להזדרז להגיע לבית והנה אנחנו נגיע לבני ברק עוד לפני החברה הנ”ל…

בבוקר אני יוצא לבית הכנסת, ואני רואה את כולם בוכים… מספרים שהרכב של הרבנים מספינקא נקלע לתאונה קשה וכולם נהרגו חוץ מהילד שהיה מעוך כמעט ללא סיכוי חיים, וניצל ממש בניסי נסים ע”י נהג מונית שהיה סמוך למקום התאונה וביצע בו החייאה, כיום הוא אחד מאדמור”י ספינקא, הרה”ג אלתר ב”צ מאיר אביש וייס שליט”א, יש לו בית מדרש ב”רמת אהרן”…

מסיים הרב ג. שליט”א את סיפורו המרגש…

הצדיק המופלא רבי דב קוק הציל לי את החיים במשפט אחד… ואם הייתי מפקפק על דבריו היכן הייתי היום?…

כמה “גדולים” דברי “חכמים”…

וכמה “חכמים” השומעים ל”גדולים”

בלי לפקפק ובלי להתפלמס…

וכמדומה שכאשר הזכרתי עובדא זאת בפני מרן שליט”א, אמר לי בחיוכו הקדוש, אני אמרתי לו מה הוא אמור לעשות ע”פ תורה, והתורה מחיה את בעליה ושומריה…

כידוע שהגר”ד קוק מספר תמיד שהיה נכח בהלויית בבא סאלי והגיע ממש לקראת סיומה בזמן שהספיד ראש ישיבת פור”י מהר”ר יאודה צדקה זצ”ל, ואז סיפר על נס בקבוק הערק שלא היה נגמר.

להשלמת הסיפור

הנני לצטט כאן קטע של עדות מן העיתונות

על מה שהתרחש בתאונה ההיא:

בשעת התאונה חלף במקום נהג מונית שעצר וסייע בפעולות ההחייאה, ובכך הציל את חייו של הילד, כל השנים הנהג שמר על קשר עם משפחת הילד, ובאירוע משפחתי שלהם שהיה נוכח בו, הוא אמר, כי יש דבר המעיק עליו מאז התאונה, בני המשפחה נדרכו לשמוע, והנהג סיפר…

בזמן שהתחלתי בפעולות ההחייאה, הופיע לפתע לידי איש בעל הדרת פנים מיוחדת, והחל לזמר תהילים, אמרתי לו, שאם הוא רוצה הוא יכול לעזור לי, ואם לא, שילך לצד ויתפלל, בזמן התאונה לא הספקתי לחשוב מהיכן הוא צץ פתאום, אבל במשך כל השנים מטרידה אותי השאלה מי האיש הזה…

הנהג ציין, כי הוא זוכר בוודאות את דמותו ופניו של אותו זקן, אחד מבני המשפחה הוציא אלבומי תמונות, בהם נראו אנשים שונים מבני המשפחה, הנהג הביט בתמונות ולא זיהה איש, אך הוא התעקש ואמר, שדמות הזקן חקוקה לנגד עיניו בצורה ברורה ביותר…

כשכבר עמדו לסיים לעבור על כל התמונות וכמעט התייאשו, הצביע לפתע הנהג על אחת התמונות ואמר, זה האיש אותו ראיתי בתאונה, אני בטוח, בני המשפחה נדהמו, האיש עליו הצביע נהג המונית, היה לא אחר מאשר אחד מאבות המשפחה מהדור הקודם, הרב הצדיק מספינקא מחבר ספר “חקל יצחק” שנעקד על קידוש ה’ בי”ג סיוון תש”ד על ידי הגרמנים, אותו זיהה הנהג כהאיש שהגיע להתפלל בזמן שערכו את פעולות ההחייאה לילד הקטן, “הוא בא משמים להתפלל על הילד שיחיה“, אמר הנהג בהתרגשות… [מובא בס’ “פלאי פלאים” של הרב יששכר גרינבוים שליט”א, ח”ה עמ’ 65].

תמונת מרן שליט”א בן ל”ה שנה לערךכ-5 שנים לפני הסיפור המתועד כאן…

וראה עוד בס’ “מעשה נסים” ח”ה (להרה”ג ר”א מוגרבי, עמ’ 143 והלאה) ב’ עובדות שסיפר האדמו”ר מספיקנא רמת אהרן הנ”ל על דברי פלא שראו עיניו במחיצת סידנא בבא סאלי זיע”א.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט נס ההצלה בחזרה מהלויית הבבא סאלי זיע”א עם מרן הגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סיפור נדיר ומחזק

על סידנא בבא סאלי זיע”א

לפני קרוב לט”ו שנה הוזמנתי לסעודת מצוה בבית ידידינו המנוח ר’ יהודה לוי ז”ל, מחשובי עיר הקדש טבריה, [אביו של ידידי היקר ר’ שי לוי ה”ו], וזכיתי שהושיב אותי ליד הרה”צ ר’ מסעוד מלול זצ”ל, שהיה מזכה הרבים גדול בעיר קדשינו טבריה, והכל ידעו שהוא היה החזן והשוחט של סידנא בבא סאלי זיע”א, ובכל פעם שהגיע בבא סאלי זיע”א לטבריה, אוה למושב לו בביתו של רבי מסעוד זצ”ל.

בקשתי מרבי מסעוד לספר לי דבר חדש שאינו ידוע לעולם על בבא סאלי זיע”א, וכה סיפר:

פעם אחת היינו מסובין בשמחת חתן וכלה, ובראש המסובין היה נוכח עטרת ראשינו סידנא בבא סאלי זיע”א, והביאו לשם בדחן לשמח את החתן והכלה בדברים, וההוא בדחנא עמד ואמר בתוך דבריו, מורי ורבותי!! בואו ונבקש מבורא עולם ונתפלל על בבא סאלי שיחזור מהרה בתשובה שלמה…

הקהל נדהם משיבושו של הבדחן, ששכח ממוראו של חכם קדוש, וחשב לעשות צחוק על גבי האי גברא קדישא, וכמעט שרגמוהו כל העם בכפיותיהם ומזלותיהם…

תוך כדי התכונה הנוראה שהתרחשה במקום, עצר בבא סאלי זיע”א את הכל, ודפק על השלחן ואמר ברצינות עצומה, “עד שיש לי כזו ברכה חשובה לזכות לשוב בתשובה שלמה, אתם מסיחים את הדעת, במקום לעניות אמן מעומקא דלבא”… ובכך עצר בענוות קדשו את כל מה שהיה אמור להתרחש שם…

וכשספרתי דבר זה למרן הגר”ד קוק שליט”א התפעל מאד מצדקותו וענות קדשו של בבא סאלי, ואמר, שהחיזוק שלנו מהסיפור הזה הוא, שאם כך אמר הגאון הקדוש הזה מה נענה אנן אבתריה… וכמה צריכים אנחנו לשוב מהר בתשובה שלמה אל השם יתברך ולחדול ממעשים רעים וכו’.

ואמר לן רבינו שליט”א שהבבא סאלי זיע”א, הוא “בבא בתרא”, ואמנם היום יש הרבה מפורסמים כקדושים וטהורים, אך הלואי שכך היתה המציאות בפועל, ובבא סאלי הוא אחרון הצדיקים ששרתה עליו רוח הקדש בקביעות.

מצ”ב תמונת רבי מסעוד מלול עם גאון עזינו חכם עבדיה יוסף בביקורו בטבריה בבית הכנסת “מורשת ישראל”.

נראים גם ידידינו הג”ר אברהם מלול שליט”א [מר בריה דרבי מסעוד] וידי”נ כמהר”ר המלך דוד ברדא שליט”א בעל “רביד הזהב” ושס”ח.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סיפור נדיר ומחזק על סידנא בבא סאלי זיע”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרנא ורבנא תנא דאורייתא

הגאון ר’ שמריהו יוסף חיים קניבסקי שליט”א

סיפורי הוד נדירים ומופלאים ודברי תורה מחזקים על עסק התורה בטהרה במשנתו של הגרח”ק שליט”א

על מי אפשר לברך שחלק מחכמתו

א. שאלתי ממרנא הגר”ד קוק שליט”א, על מי אפשר בדורינו לברך “שחלק מחכמתו ליראיו”, וענה לי מיד, שהיחיד שיש בדורינו הוא שר התורה מהר”ח קניבסקי שליט”א. ומניתי לפני רבינו כמה חכמים ידועים שבקיאים בש”ס וכו’, ואמר לי, אצלי הברכה אינה רק על זכירה מיוחדת בתורה, [שאמנם גם זה מעלה עצומה], אלא על מי שנעשה חכם מחמת חיבור אמיתי לחכמת התורה, וממילא יש בו חכמה אלקית, (ע’ ב”ח סי’ רכד ס”ז), וזה גורם לו שיכול לענות על כל שאלה שתהיה בעולם, על ידי ידיעת התורה.

ותיאר הגרד”ק גדר הנ”ל, על פי מה שהיה אומר הגאון רא”ם שך זיע”א מפוניבז’, שאם שואל אותי יהודי עצה האם לפתוח חנות או לא, אצלי התשובה לשאלתו כתובה בתלמוד… ואין לנו השתא בדור הזה, חוץ ממרן הגרח”ק שליט”א, מי שיכול באובנתא דלבא דאורייתא לענות על כל שאלה שתבא לפניו. [והרבה יש להרחיב בזה על אודות הגרד”ק שליט”א, וכעת אני מנוע מלהרחיב מכמה סיבות].

קדושת החיי’ם

ב. ושמו של הגר”ח מעיד על קדושתו, כי “שמריהו יוסף חיים”, רומז על חיים של שמירת היסוד, וסיפורים ירננו אשר היה רגיל ללמוד בבית הגאון ר’ בערל ויינטרוב זצוק”ל, ופעם אחת נזקק ר’ בערל לצאת מביתו, ונשאר ר’ חיים ללמוד לבדו עד שיחזור, הגר”ח שמע נקישות מתמשכות בדלת הבית, וקם לפתוח וכשהבין שאשה ניצבת פתח, אמר בלבו מסתמא זו אשת ר’ בערל, ועל כן ברח מהמקום תוך כדי שאומר שהרב הלך לכמה דקות, ואז שמע את הרב את קול אשתו הרבנית בת שבע אומרת לו, חיים חיים, זו אני בת שבע, באתי לשאול אותך שאלה, לאן אתה הולך…

וזה ידוע שמעולם לא ראה אשה זרה, וגם לא קורא מכתב המגיע מאשה, ולכן יושבים ובוררים המכתבים קודם שמגיעים לשלחנו, והוא עונה רק לשאלות אנשים. וכאשר כתב רב אחאי מהר”ר יצחק שליט”א בהקדמת ספר חידושי הגרח”ק על הש”ס, וע”ש סיפור פלא על ענין זה. וכל הסיפורים על רב האי גאון, הם בגדר “מים אחרונים” לגודל תוקפו וגבורתו במילי דשמיא וכיו”ב.

זכורני כאשר נכנס לפני הגרח”ק, הרב המקובל ר’ יחזקאל בינג שליט”א מבני ברק והביא לפני הגר”ח למנה את ספרו החדש, אז שאלו הגר”ח היכן הוא לומד והשיבו שהוא בבית מדרשו שברחוב מהרש”ל, ושאל הגר”ח היכן זה רחוב מהרש”ל, ונתפלאו כולם, שהרי הרחוב סמוך ממש לביתו, והיה מהלך שם עשרות בשנים…

ביאור הגרח”ק שליט”א

בהא דלא הוזכר שכר לתלמידו של ר’ פרידא

ג. וסיפר הגאון ר’ מיכל זילבר, ששאל מגאון עזינו שר התורה ר’ חיים קניבסקי שליט”א מדוע הגמרא בעירובין (נד ע”ב) לא פירשה מהו שכר התלמיד שמסר נפש ללמוד מרבו ארבע מאות פעם, וסיפרה רק השכר של ר’ פרידא באריכות ימים ולחיי עוה”ב. והאדימו פני הגר”ח והשיב בתוקף, מה זו שאלה כלל?, הלא אין לתלמיד ברירה אחרת, וכי היתה לו דרך אחרת להבין את הסוגיא, הרי לא היתה!

ואמר הגר”מ זילבר, שתשובת הגר”ח משקפת את מציאות חייו של הגרח”ק, אשר כל מהותו תורה, ואין לו מציאות אחרת בלעדיה, “כי לכך נוצרת”…

הערת הגאון משמר הלוי ע”ד הגרח”ק

ד. והגאון מהר”ר משה מרדכי הלוי שולזינגר זצוק”ל (ראה משמר הלוי קידושין סי’ מה) העיר על דברי הגר”ח קניבסקי במה שהשיב שהתלמיד אין לו ברירה, הלא כל המושג שכר הוא על מה שאנו מחוייבים לעשות, וזו כל סיבת קבלת השכר, על הבחירה בין טוב לרע, ואיך שייך לומר כי התלמיד אין לו שכר כי אין לו ברירה… וכתב הגרממ”ה שולזינגר (במכתבו הניצב בראש ס’ אהל משה שיינרמאן על פורים) שכן הסכים להערה זו הגאון ר’ משולם דוד הלוי סולובייצ’יק זצוק”ל [שכרגע ממש, בצפרא דיום ראשון י”ח שבט תשפ”א, נתבשרנו מפטירתו, אוי לנו].

ביאור דברי הגרח”ק

ה. וכפי הנראה כונת הגרח”ק בתשובתו, דזה ברור שהתלמיד קיבל שכר מן שמיא על כל רגע של תורה, אלא שהגמ’ מדברת על שכר מיוחד ויוצא מן הכלל שניתן לרבי פרידא על מסירותו המיוחדת, כי באמת אין עד כדי כך חובת “ללמדה”, והיה יכול לפטור עצמו שכבר הגיע לשיעור החיוב ותו אין אחריותו עליו, ועל זה שהכניס עצמו לדבר שאינו חייב כלל, קיבל מן שמיא שכר עצום, אך התלמיד אשר הוא מצווה ללמוד ולהבין בכל מצב, את שכרו הוא יקבל, אכן אין כאן את עוצמת ההתמסרות שהיתה בו ברבי פרידא. (וכעי”ז כ’ בס’ אהל משה שיינרמאן ח”ג עמ’ רנא).

קושיית הגאון משמר הלוי על הנ”ל

ו. ואמנם הגאון בעל משמר הלוי העיר על הביאור הנ”ל, שהרי מפורש בשו”ע יו”ד (סי’ רמו ס”י) הרב שלימד ולא הבינו התלמידים לא יכעוס עליהם אלא שונה וחוזר הדבר כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה, ולא יאמר התלמיד הבנתי, והוא לא הבין, אלא שואל וחוזר ושואל כמה פעמים, ואם יכעוס עליו רבו יאמר לו, רבי, תורה היא וללמוד אני צריך ודעתי קצרה. והוא מועתק מלשון הזהב של הרמב”ם (פ”ד מת”ת ה”ד).

ובביאור הגר”א שם (ס”ק לג) ציין לעירובין (נד ע”ב) דאיתא שם, ת”ר כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה וכו’, מכאן אמר ר’ אליעזר חייב אדם לשנות לתלמידו ד’ פעמים וכו’. ר’ עקיבא אומר מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו, שנאמר ולמדה את בנ”י, ומנין עד שתהא סדורה בפיהם שנא’ שימה בפיהם, ומנין שחייב להראות לו פנים שנא’ שנא’ ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם.

וביאר מהרש”א שם, דרבי עקיבא פליג אדרבי אליעזר, וסבירא ליה דגם יותר מד’ פעמים חייב הרב לפרש לתלמידו. ע”ש. וזהו סוד שיח של הגר”א בציונו שם, שציין להא דאמרי’ בעירובין שם, ר’ עקיבא אומר וכו’, דבא ללמדנו דהלכה כרע”ק ודלא כר”א. וע’ גם בלחם משנה על הרמב”ם שם. ואם כן גם לרבי פרידא לא היתה ברירה, ולא רק לתלמיד. עכת”ד המשמר הלוי שהותיר דברי מרנא הגר”ח שליט”א בתימה.

בירור דברי הגרח”ק לאשורן

ז. ואני עני אומר שדברי הגר”ח חיים וקיימים, כי באמת אפשר שגם ר’ אליעזר כלל וכלל לא פליג אדרבי עקיבא, רק דרבי אליעזר מיירי בתלמיד מבין, דעם כל זה מוטל על הרב לחזור ד’ פעמים על הסוגיא כי גם אם חושב התלמיד שמבין, אין בכך סיפוק, כי התלמיד אינו יודע מה חסר לו, ור”א מלמדנו את צורת מסירת התורה מרב לתלמיד באופן המינמלי, ורע”ק מוסיף שאם עדיין לא מבין הרי שהרב חייב להמשיך ולבאר לו עד שיבין.

ואין שום הכרח שהגר”א לא יסכים לביאור הנ”ל, וכן ביארתי בס”ד לפני שנים בס’ זכר עשה (סי’ לד), ועתה ראיתי שכ”כ תלמיד הגר”א מהר”ר יעקב כהנא בס’ גאון יעקב (עירובין שם) דר”ע לא פליג כלל אדר”א וכמבואר לעיל. וע’ שדה יצחק שם. וידוע מה שהרחיבו בספרים עד כמה חייב אדם ללמד לאחרים, ומפורסמים בזה ד’ הגר”ש שקאפ בהקדמת ספרו, והוראת הגר”מ פיינשטיין, והרבה הרחיב בזה הגר”א דסלר בהתכתבות עם אביו ר’ ראובן דסלר. וכעת אכמ”ל. [אכן צ”ב למה הר”מ והשו”ע לא הביאו בהדיא הא דר”א].

יש גבול בחיוב “ללמדה”

ח. אכן גם לאור כל האמור לעיל, נראה ברור ופשוט, שאין הרב משועבד עד כדי כך להסביר לתלמידו, והרי מצינו גם בכיבוד הורים שאם האב או האם לא מסתפקים בכבוד באופן נורמלי, מניחם והולך לו כמבואר בקידושין (לא ע”ב) באמו של רב אסי שהיתה משובשת ושבקה ואזל לארעא דישראל, וכן פסק הרמב”ם (פ”ו מממרים ה”י). וכן מצינו בכמה וכמה מילי, אע”פ שאין להם שיעור.

ואם כן גם במצות לימוד תורה לאחרים, מאן מחייב ליה לרבי פרידא לחזור ת’ פעם, הרי לאונסו של התלמיד יכול לפוטרו ולפטור את עצמו, והכניס עצמו במסירות כדי להשביעו בצוף טעם התורה, ולכן קיבל שכר כזה גדול. וכן כתב הגאון ר’ ידידיה שמואל טאריקה בס’ בן ידיד (על הרמב”ם שם, דט”ו ע”ד) דרבי פרידא מילתא דחסידותא הוא דעבד. וע”ש מה שביאר ד’ הרמב”ם עפי”ד רש”י בעירובין שם. [וע’ להלן ע”ד הגרנ”ק. ודו”ק].

מסירותו של הגרח”ק למען אחרים

ט. ואי אפשר שלא לספר את הדברים המופלאים שנשמעו מפי הגרח”ק שליט”א, כאשר החל להוציא את ספרו הגדול דרך חכמה על עניני מקדש וקדשיו, והספר במתכונת דרך אמונה על זרעים, ואז היה עונה רק על עשר שאלות ביום, וכל העולם נהנה כשהתחיל בעבודה זו, כידוע שספריו הם נכס לדורות עולם, אלא שנעצר פתאום הכל, ואמר הגרח”ק, כי מכיון שבכל יום מגיעים קרוב למאה שאלות מכל העולם, ויש תועלת גדולה בזה שמעודד את הצעירים ומשמחם, ואי אפשר לדעת אולי זה כל חיותם, על כן הוא מוותר על ההתקדמות בספרו דרך חכמה כדי להועיל לאחרים, וזהו חלקי בהרבצת התורה. עכ”ד. [כאשר הביא אחרון המקורבים אליו הוא רב אחאי ר’ יצחק שליט”א בראש ס’ חידושי הגרח”ק על הש”ס].

תירוץ הגרנ”ק בשאלה הנ”ל

י. והגאון מהר”ן קרליץ זיע”א אמר ליישב השאלה בענין תלמידו של ר’ פרידא באופן חדש, כי הנה זה ברור שתלמיד שאינו מבין הסוגיא בדרך שביארו לו, וחוזרים לו שוב על אותו ביאור, הרי מסתבר שאין סיכוי שיבין, ולכן צריך הרב להחכים ולפרש הסוגיא בסגנון שונה שעל ידו יצא יסוד הסוגיא מבואר, ואם כן בודאי דרבי פרידא לא חזר על אותו סגנון ת’ פעם, אלא שמצא ארבע מאות סגנונות שונים, וניסה בכל פעם בסגנון מחודש להגיש הדברים שיובנו לתלמיד, והדברים נוראים.

והמעיין בעירובין (נד ע”ב) ימצא שמפורש כדברי הגר”נ קרליץ, דאיתא שם, “ומנין שחייב להראות לו פנים, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”, ופרש”י שהרב צריך בכל מה שהוא יכול לתת טעם לפני התלמידים ליישב עליהם תלמודם, ולא לומר לתלמיד זה מה ששמעתי, הבן אתה הטעם מעצמך וכו’. ע”ש. [וכבר ביארנו שיש לזה גבול, אכן לרבי פרידא לא היה גבול].

מה רואים על פני הגרנ”ק

וכאן נאה להזכיר על הגרנ”ק זיע”א, שהוא נאה דורש נאה מקיים בענין ההתמסרות לאחרים, ומסר נפשו כרבי פרידא בדורו למען למד את העם דעת תורה, ואמר לן מרנא הגר”ד קוק שליט”א, שהיה ניכר בפני הגרנ”ק צערו וכאבו הגדול על כל הסכסוכים ששומע בבי דינא בין אדם לחבירו, והוא סמל לסבלנות ומתינות מעל הטבע, והרבה יש להרחיב בענין זה על האי גברא רבה. ואכמ”ל כעת.

יישוב שלישי בשאלה הנ”ל

יא. ולסיומא דהאי פרקא, יש לומר יישוב חדש בדרך שלישית על השאלה הנ”ל למה לא הזכירה הגמ’ שכרו של התלמיד, דכיון דרבי פרידא קיבל אריכות ימים מופלגת שכזאת, הרי בודאי צער גדול יהיה לו אם בחייו יפטרו תלמידיו אהוביו שהם כבניו, וכבר ידוע מה שפי’ בפסוק אל אמונה ואין עול וכו’, כי הקב”ה מחשבן בפטירת כל יהודי הצער שיגיע לכל קרוביו, ואם יש בהם אחד שלא מגיע לו צער, אז ניצל ההוא ממות בשביל שהצדיק לא יצטער, ומעתה על כרחין דגם כל תלמידיו של רבי פרידא זכו עמו לאריכות ימים, ולחיי עלמא דאתי כההיא דיומא (פז ע”א) שלא היה הרב בגן עדן וכו’. ודו”ק.

בחלום אדבר בו

יב. והנני חוזר חלילה לספר עוד מעט משגב השגתו של מרנא הגר”ח שליט”א, ואכתוב למזכרת כי הראה לי אחי הגדול הרה”ג ר’ יצחק שליט”א תמונה של הגר”ח כשהוא שוכב על מטתו ומסמן באצבעותיו צורה של כוס, ופשר התמונה הסביר הגר”ח עצמו לאחר מכן, כי הוא קם מן שינת הצהרים, ובחלומו בעת ההיא למד את כל מסכת בבא בתרא, וכיון שדרכו לשתות יין בסיום מסכתא, אזי לרוב מוחשיות החלום כבר בירך בורא פרי הגפן, ורימז באצבעו שיביאו לו יין לשתות, כדי שלא תהא ברכה לבטלה…

וכן סיפר לנו הגר”ד קוק שליט”א, שהגרח”ק סיפר על עצמו שעשה בחלום סיום מסכת כלים יחד עם גיסו הגר”י זילברשטיין שליט”א.

ופעם אחת כשהייתי סמוך למטתו דהגרח”ק שליט”א בעת שהיה ישן, כדי להתבונן בנועם הליכותיו, ראיתי את ידידי מהר”ר גדליה הוניגסברג שליט”א יושב סמוך להגר”ח והמחשב פתוח לידו, ושאלתי מה זאת, ויאמר הלא שינת הצדיק מלאה קדושה, ואינו מסיח דעתו מן התורה בשום רגע, ופעמים הרבה הוא מדבר ד”ת מתוך החלום, ועל כן הנני רושם למזכרת כל היוצא מפיו, והראני קובץ אשר בו משפטי תורה או חצאי משפטים די נפקו מפום מרנא הגר”ח שליט”א בגירסא דשינתא (ע’ עירובין סה ע”א).

וזכורני שראיתי שם בקונטרס החלום של הגר”ח את המילים “אשה בזכור, ר’ נתן אדלר”… והבנתי כוונתו, כי כנראה שאלוהו או שחקר בעצמו על אשה אם חייבת בשמיעת פרשת זכור, ויהי כמשיב לעצמו, שיש על זה בספרים מרבי נתן אדלר רבו של החת”ס, שהיה מקפיד מאד שגם הנשים ואפי’ המשרתות יבואו כולן לשמוע קריאת פרשת זכור, שכן כתב בשמו בשו”ת בנין ציון החדשות (סי’ ח), ובס’ שיח יצחק וייס הי”ד (על התורה עמ’ קצב). וזה ידוע שכך היתה הנהגת הסטייפלר להקיץ את הבנות בשבת זכור לשמוע הקריאה, אכן החזון איש ס”ל שאינן חייבות. [וע’ אורחות רבינו (ח”ג עמ’ לג) משמיה דהגר”ח שליט”א. ואכמ”ל].

רק תורה

יג. וסיפרו ששאלו פעם מהגרח”ק האם אין ביטול תורה בזה שהולך לסנדקאות בכל הארץ, והשיב בפליאה מה ביטול תורה יש, הרי בכל מצב לומדים תורה…

וכן סיפרו לי בני משפחתו של הגר”ח שליט”א שכאשר הוציאוהו מביתו לאיזה כנס בבחירות האחרונות, עמד בפתח הבית ואמר לבנו ונכדו, מה אני יגיד שם לאנשים, שילמדו בבא בתרא… [היה עסוק אז בסדר לימודו במסכת ב”ב]

וכך אמר לי הגאון הנורא ר’ דוב לנדא שליט”א [ר”י סלבודקא, שהוא מהבודדים בדור הקשורים בקשר של קיימא למרן הגר”ח שליט”א, והיה מגיה את ספרי דרך אמונה טרם הדפסתן, וגם היה מקורב מאד למרן החזון איש זיע”א], כי הגר”ח קניבסקי כל כולו חתיכה דאורייתא, ואין לו שום קשר לשום דבר בעולם, והוסיף ששגעון הוא מה שעושים סביבו כל מיני אנשים, וחושבים שיש איזה תועלת בזה שיציגוהו כאילו הוא “מנהיג הדור” והכל הבל, הרי הוא בודאי עמודא דנורא של הדור והוא השומר לכולנו, כנודע מתקופת מלחמת המפרץ, אך באמת אין לו שום קשר לנעשה סביבו. [ולעת עתה איני מפרט יותר מדאי ובפרט שהדברים ידועים].

והעיד נכדו ידידינו הרה”ג ר’ גדליה הוניגסברג שליט”א שבכל פעם שהגר”ח קולט בעינו איזה ענין חולין, אין לו שמץ מושג בחולין והענין מתקשר מיד לתורה ולעניני קודש, ופעם כשראה בביתו שקית שכתוב עליה “פוטו איכות”, שאל האם יש בה ספרי מגילת איכה… וכשהלך פעם בין בנינים גבוהים, קרא לאותו מקום “דור ההפלגה”… וכשראה באולם שמחות מדרגות מתעגלות, אמר שזה כההיא דתמיד (פ”א מ”א) יוצא והולך לו במסיבה… וכן כשבא יהודי לשואלו אם לקנות דירה בבית שמש, שאלו הגר”ח איזה בית שמש של יהודה או של דן (ראה ספר יהושע ודברי הימים)…

ואני מעיד שזכיתי להיות כמה פעמים במשך זמן ארוך בביתו נאוה קודש של מהרח”ק שליט”א כדי ללמוד מהנהגותיו הקדושות, [ויישר כחו של ידי”נ נכדו הנעלה ר’ אריה קניבסקי שליט”א שמסייעני בזה כל פעם] וראיתיו בעת אכילת הצהרים שיושב ליד השלחן עם נכדו ידי”נ הגראי”ש שטיינמן שליט”א, ומרים מהשלחן חתיכת גזר ושואל מנכדו מהי הברכה עליו, וכן על זה הדרך בכל דבר שאוכל שואל מהי ברכתו, ושאלתי מנכדו מאי האי, ואמר שזה עשרות שנים שהוא שואל מקרוביו מהי ברכת כל דבר שאוכל, כי אינו זוכר דבר שאין עצמותו תורה. והדברים נוראים…

וכשהיה הגר”ח בבית הרפואה שאלו הרופא לאחר הבדיקות וכו’ האם יש לו שאלות, והשיב הגר”ח שיש לו שאלות… בתורה…

והספר הנורא “דרך אמונה” הוא עדות חיה על כח התורה המפולג לאין שיעור שיש בהאי גברא רבה, וכל המביט בו מעט נבהל מידיעת התורה החובקת זרועות עולם שיש בספרא טבא הדין, וזכורני שהיה מונח בחדרו של הגרע”י זיע”א והיה הוגה בו הרבה. וידידי הגאון ר’ אברהם ישעיהו קניבסקי שליט”א [בנו הגדול של הגרח”ק] הראני מכתב ישן מאת הגרע”י להגרח”ק, ובו הוספות לספרו נחל איתן על עגלה ערופה, ובו מתאר את הגרח”ק בתארים מופלגים ונדירים מאד].

בברכת

ואתם הדבקים בה”א חיים כולכם היום

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• אורות לכבוד הילולת בעל התניא זיע”א
• דברים מיוחדים לכבוד הילולת הרמב”ם
• הילולת “רבי יהודה הנשיא”
• הגר”ד קוק מגלה תיקון מיוחד לימי השובבי”ם

הפוסט סיפורים על הגאון ר’ שמריהו יוסף חיים קניבסקי שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

על רבינו יצחק דיבה [זאב] כדורי זיע”א

לקראת יומא דהילולא דיליה כ”ט טבת

הגאון הנסתר והמקובל הנעלה רבינו יצחק כדורי זיע”א, חי מעל מאה שנה, וזכה דורינו לראותו בעסק תפלתו, וגם שמע את ברכתו, היוצאת ממעמקי נשמתו, אך לא זכינו כלל לאור תורתו, גם לא לפתיחת פיו בחכמתו, וגם לא מרובי כתיבתו, וממילא רב הנסתר על הנגלה, ואכתוב כאן מעט ממה שזכיתי לראות ולשמוע בילדותי. [כתבתי מה שידוע לי וכמדומה שלא נכתב בשאר ספרים, וראה עוד בהרחבה לידידי ר’ אברהם אליעזר בן הגרי”ח סופר שליט”א שכתב ספר מיוחד עליו, וראה גם מש”כ ידידינו ר’ שמעון ואנונו שליט”א בס’ “ארזי הלבנון” בערכו].

מיהו מקובל

כבר ידועים דברי רבינו הגדול ר’ דוב קוק שליט”א, כי להיות מקובל אמיתי, לא מספיק להיות בקי בספרי קבלה ולדקלם ציטוטים מדבריהם, כי זה יכולים כל מיני בעלי כשרון לעשות, ואפי’ שמעשיהם לא כשרים כל כך, הפירוש של מקובל הוא, אדם שלומד את הכתוב בתורת הקבלה וזוכה להרגיש ולחוות את הדברים שלומד, וכאלו יש בדורינו מעטים מאד, אך רבינו יצחק כדורי היה מקובל אמיתי, אשר הכל ראו עליו קדושה וטהרה והליכה אמיתית בדרכיו של קונו. [וכאשר אמרו כי כל סודות הרמח”ל טמונים בספרו מסילת ישרים. ודו”ק].

תפילה זכה

הרב היה מתפלל כל שבת בבית כנסת היזדים בקומה הראשונה, בבית הכנסת של דוד כהניאן ז”ל, וזכורני שהיה יושב בפינה ומניח אצבעו בסידור, ומתפלל מילה במילה כמונה מרגליות, והיו יודעים תמיד באיזה מילה הוא נמצא לפי אצבעותיו, ובמוצאי שבת היה מקפיד שיביאו הדס משולש ועושה הבדלה בבית הכנסת, ולאחר מכן מחלק סיגריות לחברים. [ידוע האידנא דכמעט כל גדולי הדור כתבו שיש להמנע מעישון. ואכמ”ל. וראה להלן על מושגי העישון של רבינו זיע”א]. והכל בחיוכים והארת פנים מיוחדת.

לברך באהבה

בכל שבת היינו מתפללים עמו בנץ החמה, ובברכת כהנים היינו תופסים בידינו את מקלו, והוא היה מניח באהבה את ידיו הטהורות עלינו. [ואמרו שאין מקור ברור להנחת ידי האב על הילדים בעת ברכת כהנים, אבל המקור הוא כדי לחבב את הילדים, ולא כל דבר צריך להיות כתוב בספרים, אדרבה יש דברים שצריכים להיות כתובים על לוח הלב, ואם זה גורם לילדים לאהוב לבא לבית הכנסת, ולהיות שמחים ועליזים, אז ודאי דטוב לעשות כן. ועמש”כ ידי”נ הגרא”ד שליט”א בשו”ת אדרת תפארת]. והיינו שמחים על זה בכל שבת כעל כל הון.

שתיקה יפה

הסיבה שהרב לא דיבר ברבים, אמר לי מר אבי ר’ מרדכי הי”ו, כי שמע מרבינו יצחק זיע”א שבילדותו דרש בעיר בגדאד והיה צעיר לימים, ונתפעלו כולם מדבריו הנאמרים בטוב טעם, וביקשו הגאון ריש גלותא דבבל שיותר לא ידבר, כדי שלא תשלוט בו עינא בישא, ובירכו לאריכות ימים ושנים, ונתקיימו שני הדברים.

הסתפקות במועט

בעינינו ראינו שהיה על שלחנו לחם יבש ומעופש, ובדוקא היה אוכל מלחם זה, ולא מדברים חדשים וטריים, והיה צנום מאד ומסתפק במועט, ולא ידע כלל מתפנוקי עולם הזה, כי כולו מקשה אחת של טהרה לעבודת קונו.

והיו עיניך רואות

ידוע שהרב היה מחכמי המקובלים שלמדו בפורת יוסף, הן בעיר העתיקה קודם חורבנה, והן בגאולה. שמעתי ששאלו פעם מרב רבנן הגאון הנורא רבי עזרא עטיה זיע”א, למה אינו קובע סדר מוסר בישיבה, כנהוג בכל הישיבות, ואמר הרב, כאן יש מוסר כל שעות הלימוד, כי רואים את המקובלים הקדושים הללו, וזהו ספר מוסר חי.

כורכן ואוכלן

הרב היה כורך ספרים, גם ליחידים, וגם בפורת יוסף, אך ידוע שהיה “כורכן ואוכלן”, וכל ספר שבא לידו לכרוך, היה אוכל את תוכנו, ומפני זה פעמים הרבה, היה מאחר בהחזרת הספר לבעל הספר, כידוע עם ר’ יצחק נסים זצוק”ל, ועוד.

הקמיע ותמורתו…

מרת אמי שתחי’ הפילה ד’ פעמים, ואבי הלך אצל הרב כדורי זיע”א שיעשה מה שיש בידו, והרב כתב בעבורה קמיע מיוחד, וכשנתנו לאבי, הוציא אבי מכיסו סכום מסויים, והרב השיבו זה הרבה… והיה קשה עליו לקחת, לצערינו היום כותבים שטויות ורוצים אלפי זהב וכסף… כמובן שמאז שלקחה הקמיע כבר לא הפילה. ברוך הוא וברוך שמו.

גם אויביו ישלים אתו

זכורני מהיותי ילד, בליל יום טוב של סוכות, ביקש מהר”י כדורי לאחר התפלה מהציבור, מי מתנדב לבא לישן אצלו בסוכה, כי לא רצה לישן יחידי, [ע’ שבת (קנא ע”ב) הישן בבית יחידי אחזתו לילית. וע’ במאירי שם. ולענין שינה יחידי בסוכה, כבר דברו האחרו’, ואמרו מהגר”א דשומר מצוה ליד”ר, וע’ יפה ללב (סי’ תרלט), ואין בכחי לאהוב ציו’ן, וזכורני שהעידו על הסטייפלר זיע”א שלא רצה לישן יחידי בסוכה. ואכמ”ל].

וידידינו היקר ר’ אליהו בן דוד הכהן הי”ו, אמר שהוא יבא לישן עם הרב, ולמחרת בבוקר בא לתפלה בצער, וכך אמר, כל הלילה באו עלי יתושים ועקצוני, ואילו רבינו הגדול ישן במנוחה ולא פגע בו שום יתוש….

אכן זה מפורש בחז”ל (בראשית רבה ר”פ נד) על הפסוק (משלי טז, ז) “ברצות ה’ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו”, ואיכא כמה פירושים מי הם אויביו, וחד מינייהו, אלו הזבובים ויתושים פרעושים… [וע”ש במדרש (פ’ סט פ”ג) על הפסוק והנה ה’ נצב עליו, וע’ חולין (צא ע”ב). ואכמ”ל].

תלמידי חכמים מפרכסין זא”ז

פעם הגיע רבינו עובדיה זיע”א לביקור בערב חג הפסח בישיבת נחלת יצחק, וישבו זה לצד זה, ואותה שנה ליל פסח חל להיות בשבת, וחכם אחד הגיש למרן הגרע”י זיע”א פיתקא ובה שאלה איך לנהוג בברכת מעין ז’ השנה, והגרע”י השיבו מיד, תשאל את ר’ צחק כדורי… כאן ראינו הנהגה, כי הגרע”י ידע שדעתו של הרב כדורי לומר ברכת מעין ז’ גם בליל פסח שחל להיות בשבת, וכדברי הרש”ש, ועכשיו הוא נמצא בבית מלכותו של הגר”י כדורי, ולא זו הדרך לכבוש המלכה בתוך ביתה, ואפי’ שדעתו היתה נחרצת דלא לברך. [ולפני שנים רבות ראיתי תשובה בכתיבת יד של מהר”י כדורי זיע”א, אשר בה הוא מוכיח שיש לברך ברכה זו גם בליל פסח שחל להיות בשבת].

באהבתה תשגה מאד

בתקופה מסויימת היו המון בני ישיבות מתאספים בימי בין הזמנים ללמוד בישיבת נחלת יצחק, ופעם אחת הביאו את הרב זיע”א להסתובב בין הלומדים ולחזקם, והרב היה הולך וצוחק בשמחה גדולה, ואמר “בזמנינו לא היה בכלל דבר כזה בין הזמנים, תמיד צריך לשבת וללמוד”…. והרב היה סמל ההתמדה, כך העיד אבי שיחי’, כי בכל פעם שבא אליו, או שהיה יושב ליד שלחנו עם ספר זהר או גמרא וכו’, או שהיה נח על מטתו והספר על רגליו…

מימי לא הקפדתי

מעולם לא שמענו את הרב כועס או מרים קול, אדרבה, תמיד היה דיבורו בנחת ובחיוך מיוחד ורוגע וכו’, אך פעם אחת זכורני שהרחיבו את בית הכנסת ועשו כמה שינויים, והוא לא ידע כלל, ובשבת קודש כאשר ירד מן התיבה ראה את השינוי, ונצרב בזכרוני המעמד הנורא, שהרים קולו ואמר, למה לא שאלוני לפני שמשנים… וגם נפלאתי שלא ראה כלום בכניסתו ובעת תפלתו, רק לאחר שסיים התפלה, אז היה לו רגע להעיף מבט. ברור לי שהיו לו ענינים בזה, ולכן הראה פני כעס, וכפי שידוע שהוא ביקש כשבנו את הבנין שיעשו ז’ מדרגות לתיבה, וכן על זה הדרך.

אותיות פורחות

לאחר פטירת הרב, ביקש ממני בנו ר’ דוד ז”ל, לסדר את הספרייה שלו, ואז זכיתי לראות מקרוב את גליונות ספריו, ואת כתביו המיוחדים המלאים באהבת ישראל, והיו שם מאות דפים שבהם גורלות החול שהיה עושה, וכו’ וכו’, הופתעתי לראות הגהותיו על שו”ת הרדב”ז דפוס ראשון של פיורדא כמדומה.

סיימנא לכולי ש”ס

בין הספרים ראיתי ש”ס ענק כולו בכריכה אחת, ואמר לי ר’ דוד, כשיצא הש”ס הזה, אבא ביקש ממני לקנותו בעבורו, והיה מניחו לפניו תמיד, ובכל פעם שבאו תלמידי חכמים היה נושא ונותן עמהם בתלמוד ופותח מכאן לכאן בכל חלקי התלמוד, ואז ראיתי איך אבא שלי שט בכל התלמוד כמו דג במים.

הזקנים סיפרו שהיה מקום מושבו ב”שושנים לדוד” ליד היכל הקודש של ספרי התורה, והיה שם ארון קטן ובו כל כרכי הש”ס במהדורה קטנה, והיה בולע מסכת אחרי מסכת והכל בהצנע לכת.

יום ליום יביע אומר

העיד לי רבי דוד ז”ל, שזוכר שאביו ביקש להניח את ספרי יביע אומר דוקא ליד מקום מושבו, והיה לומד ביביע אומר כמעט בכל יום, ובפרט בתקופה שהיה הגרע”י שולח לו יביע אומר חדש, אז היה קובע לו סדר לימוד מיוחד, דף אחרי דף, עד שמסיים כל הספר.

מכבדה יותר מגופו

ידוע שהרב נשא אשה בשנית, את הרבנית דורית שתחי’, [וכמדומה היה לזה סיבה ע”פ סוד], והיה מבקש מקרוביו שיקנו לו שוקולד ומתנות, והיה נותן לה בכל פעם איזה דבר מתוק או מתנה כדי לשמחה.

מעלה עשן

כאשר היה הרב בחו”ל, ונסעו בכבישים גדולים מאד, ראה הרב חנות עם פרסום של סיגריות, וביקש שיקנו לו, והנהג [ר’ מרדכי בבאזדא הי”ו] אמר לרב, זה לא בריא לכבודו, ושוב אחר זמן ראה הרב חנות נוספת עם פרסום כנ”ל, וביקש שיקנו לו, והנהג חשש כיון שהכבישים היו מלאים רכבים וצריך לעבור כמה נתיבים, וגם חשש לבריאותו של הרב, ובפעם השלישית אמר לו רבינו, וכי בשבילי אני מעשן, הלא יש בזה נחת רוח למעלה, זה כמו קטורת, ובזה אני מכוין “והרשעה כולה כעשן תכלה”….

וזה מתחבר יפה עם מה שאמר ד”ר אלי שוסהיים הי”ו, שבבדיקת הריאות של הרב, רואים ריאות נקיות כמו של תינוק, ואדם אחר בקצב העישון כמו של הרב, היו הריאות שלו נראות כמו פחמים. ומכאן שאי אפשר ללמוד כל דבר מצדיקים. [כמדומה שתצלומי בדיקת הריאות של הרב נמצאים אצלי, וניתנו לי עם עוד פריטים מביתו, מבנו ר’ דוד ז”ל, כתמורה על עזרתי בסידור הספרייה לאחר פטירת הרב זיע”א].

יצא בטהור

כשנפטר הרב בקשו לטובלו במקוה מתחת ביתו, ולא התאפשר הדבר בגלל ענין טכני שלא היה מסודר כמו במקוה של חברא קדישא, אז נכנס ידידינו ואהובינו המקובל הצדיק מהר”ר יעקב עדס שליט”א אל המים, וקיבל בזרועותיו את גופו הטהור של רבינו, ועשה לו טהרה.

חגור חרבך

לאחר פטירת הרב היה קושי מסויים בהחזקת הכולל בישיבתו, והבאתי אחד מידידי כאן בטבריה לבנו ר’ דוד ז”ל, ואז עלתה הצעה שהוא יקנה את החגור המיוחד שהיה מונח על חלוקו של הרב זיע”א, והחגור הזה היה בתוכו קמיע שכתוב על קלף שעשוי מעור של צבי, ובו כמה בקשות לשמירה וכו’ שכתב הרב זיע”א בשביל עצמו, וזכינו שהחגור הזה נמצא כאן בטבריה, וגם מרן הגר”ד קוק שליט”א הניחו על עצמו והתפלל בו.

מכיון שהרב זכה לאריכות ימים, ומלבד ברכתו של הבן איש חי הנז”ל, העיד הרב על עצמו שלא כעס מימיו, על כאן אציב בזה לזכרו מאמר מיוחד בענין זה, והוא מחידושי למגילה כתיבת יד, ויש בו גם קצת עניני קבלה בנושא זה ממשנתו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ויהיו הדברים לזכרו של רבינו יצחק כדורי זצוק”ל, תנצב”ה.

לא הקפדתי בתוך ביתי

מגילה כח ע”א. שאלו את רבי זירא במה הארכת ימים, אמר להם מימי לא הקפדתי בתוך ביתי. וכן הוא בלשון הזה בתענית (כ ע”ב) על רב אדא בר אהבה.

וצ”ב אטו ח”ו חוץ לביתו היה מקפיד, ולמה הדגיש בתוך ביתי. אכן יש לומר דעיקר המעלה שהאדם לא מקפיד אינה בחוץ, אלא בביתו כי שם מבצר הנסיונות, והוא מקום המועד להוצאת המידות הרעות טפי וטפי מרשות הרבים, אשר שם בושה היא לו לנהוג במידות רעות, וכנודע לכל אדם מכמה סיבות, [ובאמת שכן כתבו ליישב הערה זו בכמה ספרים, ע’ להרב אמרי ששון (שער החיים אות יב), ועוד], אכן אכתי צ”ב דהול”ל לא הקפדתי בביתי, ומהו “בתוך”.

ובקושטא נראה דכך הוא לשון חז”ל המצוי לומר בכמה מילי לשון “בתוך” הבית, ושורש הענין בתהלים (קא, ב) אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי, [ובירושלמי (ספ”ג דתענית) הובא פסוק זה על מאמר לא הקפדתי הנ”ל]. והכי אמרי’ נמי בשבת (לד ע”א) ג’ דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע”ש עם חשיכה וכו’. ושם (סג סע”א) כל המגדל כלב רע בתוך ביתו מונע חסד וכו’. ובגיטין (ו ע”ב) לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, ובב”מ (נט סע”א) שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו וכו’. ובב”ב (קטז ע”א) כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם. ובמסכת דרך ארץ רבה (פ”ו) איתא, לא יהא אדם קפדן בתוך סעודתו, ובמדרש במדבר רבה (פרשה ט פ”ב) לימדה תורה שתהא וותרן בתוך ביתך, ובמדרש תהלים איתא, דצריך אדם להיות עלוב בתוך ביתו ואין צ”ל בבית חבירו. וכל היד המרבה לבדוק המצא תמצא עוד כהנה רבים, ובכל המקורות הללו קשה לפרש פירושים מיוחדים, והגם שבאיזהו מקומן כ’ המפרשים לבאר איזה חידוש במילת “בתוך”, מ”מ ברובא דרובא לא פירשו, וקשה למצוא ביאור המניח את הדעת, ועל כרחין שזהו שיגרת לישנא דחז”ל.

ומ”מ הרשות נתונה לפרש דרושים לכל חפציהם, ונראה לומר בס”ד, כי כבר ידוע אשר האדם נקרא בית, כמאמר שלמה המלך בקהלת (יב, ג), ובתי גוואי הם בתי הנפש, והנה פעמים שיש לאדם להטיל אימה על אנשי ביתו שיזהרו באיזה דברים ולא ימעדו בעבירה, וכמבואר הנהגת החכמים בשבת (קה ע”ב), אכן כל זה מן השפה ולחוץ שמראה פני כועס רך בקרבו ישים אור בו ואינו כועס בקושטא, וזהו שאמר שמעולם לא כעס “בתוך” בתי הגוף והנפש, ופני כועס היו לו בלבד ותו לא מידי.

ושו”ר שכבר הובא לפרש כזאת בס’ “אמרי קדוש” של השרף ר’ אורי מסטרליסק (דף יד, ד”ה אמר התנא) ובתורי זהב (מזאלוזיץ, די”א ע”ב) משמיה דהבעל שם טוב זיע”א, והתו”ז פי’ עפי”ז מ”ש בקהלת (ז, ג) טוב כעס משחוק כי ברוע פנים ייטב לב. [ולפלא מש”כ בדברי תורה ממונקאטש (מהדורא ו אות יא) בשם התורי זהב לחצאין. ודו”ק]. וכ”כ מדנפשיה הגה”ק ר’ חיים מצ’רנוביץ בס’ “באר מים חיים” (ס”פ כי תשא). וכ”ה בליקוטי מאמרים המיוחס להגה”ק רמ”מ מויטבסק (למברג, דכ”ט ע”ב) משם הרמ”מ הנ”ל. וכ”כ מדנפשיה הגרי”ח מבבל בס’ בן יהוידע כאן, ובבניהו תענית שם. ועמש”כ בס’ קצירת האומר תענית (כ ע”ב). ובשפתי חכמים כאן.

שורש קפ”ד לטיבותא ולגריעותא זה לעומת זה

ולא אמנע טוב מלהביא מה ששמעתי מפי קדוש מורינו הגר”ד קוק שליט”א, שביאר לשון הגמ’ ע”ד הרמז בצירוף כמה ענינים, [ועבר על כל מה שכתבתי כאן בשמו והסכים שהדברים נכתבו בהבנה ואפשר לפרסמם].

הנה איתא ביבמות (מד ע”א) עצה טובה דלא ישא אדם יותר מד’ נשים, כדי שתגיע לכל אחת מהן עונה פעם בחודש. וסימנך יעקב אבינו שהיו לו ד’ נשים, [כמבואר במשך חכמה (פ’ ויצא, לא, נ) ע”פ ואם תקח נשים על בנותי, וע’ ערוך לנר יבמות שם]. ויש להרחיב דהיו לו מהן י”ב שבטים, שהם כנגד י”ב חדשים, ומתקשר לחיוב עונה פעם בחדש הנ”ל. [ושאלתיו היכן נמצאת דינה בחשבון הנ”ל, והשיב על אתר, שהיא כנגד בית דין שמעברים את החדשים, כי נודע דבית דין הוא נוקבא, דינא דמלכותא דינא, והיינו ממידת בינה דאשה ושורש הדינים בבינה. ואכמ”ל], וידוע בכתבי האר”י ז”ל, דהוי”ה דע”ב [במילוי יודין כזה, יו”ד ה”י וי”ו ה”י] כשהיא בריבוע [יו”ד, יו”ד ה”י, יו”ד ה”י וי”ו, יו”ד ה”י וי”ו ה”י] עולה קפ”ד.

והנה איתא בשבת (קיח ע”ב) מעולם לא קראתי לאשתי אשתי אלא ביתי, ובית יש בו ד’ קירות בסוד ד’ אמהות, [ואם אין בו ד’ קירות הוי חסרון בשם בית כמבואר בנגעים (ר”פ יב) דבית עגול לא מטמא בנגעים דבעי’ ד’ קירות, ואם הוא עגול מבחוץ ומרובע מבפנים הדבר צ”ע, [ע’ זכר שמואל גריינמן (נגעים, סי’ יב אות ח), וחידושי הגרמ”ד סולובייצ’יק לנזיר (ח ע”ב, עמ’ סט) מש”כ בזה], ובה’ קירות אינו מטמא בנגעים, [כמבואר בתוספתא (פ”ו דנגעים ה”ג), ובנזיר (שם) וב”ב (קסד ע”ב), וע’ בתפא”י (רפי”ב דנגעים). ודו”ק], ובאשה נאמר (ירמיה לא) “נקבה תסובב גבר”, כי היא חומה לבעלה (יבמות סב ע”ב), ומעתה יש לפרש, דאיש בתוך ביתו (זו אשתו), הוי כעין יחס שבין הוי”ה פשוטה [האיש] להוי”ה בריבוע [דריבוע רומז לאשה כנ”ל בריבוע שבבית] שהיא קפ”ד כמבואר, ואם מקפי”ד ביתו שזה היפך מידת החסד [מנין ע”ב], אז כובש את התפשטות שם ע”ב, דהיינו קפ”ד דמעליותא. עד כאן דברי מרנא הגרד”ק שליט”א. ודפח”ח.

ומשמע להנ”ל שהוא שורש חיוב אדם לפקד את אשתו, כי האיש אשר הוא גדר הוי”ה פשוט כאשר עושה חסד בביתו הרי שהוא משפיע בביתו זו אשתו שם הוי”ה דע”ב שבמילואו הוא קפ”ד כמבואר. והגר”ד קוק שליט”א בס’ “ימין ה’ רוממה” (עמ’ קיג), ביאר מטבע “פקד פקדתי” המיוחד לגאולה שהיא משורש קפד של הויה דע”ב בריבוע וה”נ הוא גילוי החסד. וע’ אמונת משה מאלכסנדר (ח”ג עמוד סה). ובזה יובן לשון “קול דודי דפק”. וק”ל. וע’ ספר הליקוטים (איוב פ’ יט).

ויש לפרש לישנא ד”גולל ודופק” בקבר, כי בא לרמוז על תחיית המתים וזמן פקידה, והיינו גולל מלשון גילוי [עפרש”י ב”ק (ג רע”א, ד”ה הגלל). ודו”ק], ודופק מלשון פקד יפקד הנ”ל, ובזמן קבורה מתגלה גילוי הפקידה ותחיית המתים. ומזה יתבאר גם “פתיחת הקבר” שנאמר בלידת אשה ע”י פקידת בעלה כנ”ל.

שם. המונה במספר עיניו יחזו כי שבעה דברים אמר רבי זירא שבעבורם האריך ימים, ורמוז בשמו זיר”א ר”ת “ז’ רגילויות אריכות ימיו”. 

שם. זירא בגי’ “דוב קוק”, ובחון היטב כי הרד”ק שליט”א זהיר טובא בשבעה דברים הללו, ה’ יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים.

שם. ולא ששתי בתקלת חבירי. פירש בס’ דגן שמים בשם ר’ יצחק מווארקי דרבותיה דרבי זירא היא שבאותו היום שהיה לחבירו תקלה, לא היה לו ששון בשום ענין, מרוב תפיסת הצער שבלבו על חבירו. אכן פשוטן של דברים אינו כן, ובא רבי זירא ללמדנו את מצב האדם בשפלותו, כי גם אם לא ירצה להזיק את חבירו או להביאו לידי תקלה, וגם כאשר לא ישמח בזה שנעשה לחבירו תקלה, ויהיה לו צער עליו, מ”מ באיזו שהיא פינה בלב תהיה לו שמחה מסויימת, הנה זה נפל ואני לא, ובנפילת חבירו מינכרא טפי גדולתו שהוא עומד במקומו ולא נתקל, ועל זה אמר רבי זירא, שלא היה לו שום ששון משום צד ופינה בזמן תקלת חבירו.

יהי רצון שנזכה ללכת בדרכי הצדיק וזכותו תגן בעדינו אמן כן יהי רצון

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• אורות לכבוד הילולת בעל התניא זיע”א
• דברים מיוחדים לכבוד הילולת הרמב”ם
• הילולת “רבי יהודה הנשיא”
• הגר”ד קוק מגלה תיקון מיוחד לימי השובבי”ם

הפוסט לכבוד הילולת רבי יצחק כדורי זיע”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שמעתי מרבינו הגדול ר’ דוב קוק שליט”א, כי למושג “שנאת חנם” יש מקור מפורש בגמרא הידועה ביומא (ט ע”ב) שבעבור שנאת חנם נחרב בית שני. אבל המושג הנדוש בפי כל להרבות “אהבת חנם”, אין לו שורש וענף בשום מקום בכתבי הקודש מן הפסוקים ועד מאמרי חז”ל ורבותינו הראשונים. זה מושג שנכנס בספרות התורנית בזמן מאוחר מאד, ויותר מצוי בין ההמונים. וכן העיר בזה מורינו הגאון ר’ אבגדר נבנצל שליט”א.

ואמנם מלבד העדר המקור, יש דופי במילים הללו, כי שנאת חנם הכוונה שנאה בלא סיבה, כגון ששונא חבר על שוני מנטלי שביניהם, או שחבירו פגע בו ונוקם בו הרבה מעל מה שפגע בו, [שהכל אסור, אך מוסיף עבירה על עבירה], אבל באהבת ישראל אין חנם, כי כל אהבת איש ישראלי היא בצדק ונצרכת וחיונית ולא בחנם ולא לחנם כלל וכלל. וכמדומה שאמר הערה זו בשם הגה”ק הראי”ה קוק זיע”א. [אבל עיין בס’ אורות הקדש ח”ג עמ’ שכג. וצ”ע].

ואחי הגדול מהר”ר יוסף חיים שליט”א כתב לי שמצא כי מקור הביטוי אהבת חנם הגיע מהנוצרים, כאשר הביא הגר”ש וולבה זצ”ל במהדורא קמא של ספר “בין ששת לעשור” (במאמר על דת האהבה), שהם אומרים שהדת שלהם היא “דת האהבה” ואומרים אחד לחבירו “תן את הלחי השניה כהוכחה לאהבת חנם”, ולאור דברי הראי”ה קוק הנ”ל מובן כמה תואמת לנוצרים אהבה של חנם, כי ראינו בכל ההיסטוריה איך עשו עצמם כאוהבים ליהודים, ופתאום גילו פני רוצחים אכזריים, אשר כל אהבתם בחנם היתה ללא שום אחיזה באהבת צדק ואמת.

ושורש לזה בתורה ממצרים, שהראו עצמם אוהבים לישראל והיה פרעה עובד עמהם יחד בבנין, בתחילה הכל בפה רך, ואחר כך בפרך כנודע, נמצא שהראו פני אהבה, אבל זאת היתה אהבת של חנם, מן השפה ולחוץ ללא צדק, ואהבת מצרים היא קליפת חנם [גימטריא צ”ח קללות], כדכתיב “זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם”…

ומורגש, כי אהבת חנם, קשורה לאהבה התלויה בדבר שסופה בטילה, ולכן נקראת חנם, כמו שמצינו בכמה דוכתי שדבר שמתבטל נקרא חנם, כמו שאמרו (חולין סה ע”א) “לא לחנם הלך זרזיר אצל העורב” וכו’, וא”כ לחנם היינו לבטלה, ומעתה אהבת חנם היינו אהבה התלויה בדבר שסופה בטילה. ויוסף הצדיק מבטל קליפת חינם, באומרו “כי למחיה שלחני אלהים לפניכם”, למחיה בגימטריא [עם האותיות] חינם, כי הוא הפך חינם למחיה, היפך שנאה שהיתה במכירתו כנודע.

הפסוק אומר “ואהבת לרעך כמוך אני ה'”, והכונה כמו שאותי אתה אוהב כמו שכתוב “ואהבת את ה’ אלהיך”, כך גם את רעך אתה אוהב, כי כל יהודי חלק אלוה ממעל גנוז בו, ושנאת יהודי היא שנאת ה’, וכשם שאי אפשר בלא אהבת ה’, כך אי אפשר בלא אהבת ישראל, וכל גדולי ישראל היה כחם עצום באהבת ישראל, והשיגו על ידי זה השגות גדולות עד למאד.

וציין רב אחא”י למה שכתב הגה”ק מקמארנא זיע”א בס’ נוצר חסד על אבות (פרק ג), כי הפסוק “ואהבת לרעך כמוך אני ה'” עולה בגימטריא תתק”ז, בדיוק כמספר הגימטריא של “ואהבת לרעך כמוך”… והרבה הרבה יש להרחיב בחיזוק ענין זה, תן לחכם ויחכם עוד.

דברי התורה הללו יהיו לעילוי נשמת מרת דינה שדה ז”ל שנפטרה היום, אמו של ידידינו מזכה הרבים רבי דוד שדה הי”ו

בברכה ובאהבה שאינה של חנם

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• מהי “שנאת חנם”
• איך להתייחס לבזיון מאשתך?!
• האבות באים לכותל ביום ששי אחר חצות

הפוסט האם יש מקור למושג “אהבת חנם” הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

הגיע היום לרבינו הגדול מהר”ר דוב הכהן קוק שליט”א יהודי שאשתו מצערת אותו מאד מאד, ומבזה אותו בפני הילדים בצורה קשה, וכבר אינו יכול לסבול את קושי המריבה בביתו, ובכל פעם שיוצא מהבית לאיזה דבר היא מגבילה אותו מאד, ואם איחר בכמה דקות, כבר מרעישה את כל הבית על זה, ופירט את עזרתו בבית שעות על גבי שעות במסירות וכו’, והיו דמעות בעיניו מרוב צער וקושי. הרב שמע את כל דבריו בהקשבה מלאה [שכידוע חלק מהחסד עם השני זה להאזין לו, גם אם אין לך מה לענות, וגם אם הוא לא מצפה שתענה לו].

בתחילה אמר לו הרב שליט”א, אני אבא אליך הביתה היום בלילה, ונדבר עם האשה לנסות להשכין שלום בבית.

ושוב אמר לו, תחשוב על מה שכתוב בגמרא (עירובין מא ע”ב) בענין אשה רעה, שמצילה את האדם מגיהנם, ואם כן הגם שלקבל צער מאשה זה מאד קשה, [ובפרט שכתוב ברמב”ם (ספט”ו מאישות) שצריכה האשה להתייחס לבעלה כמו לשר או למלך, ולפחות לא להתייחס אליו כעבד מבוזה], אם תחשוב על ההצלה שזה מציל אותך מגיהנם, הרי שתקבל כחות גדולים מאד.

וצדיקים גדולים היו מחזרים אחר בזיונות, ואנחנו לא בדרגות שלהם, ואמר מקורבו של רבינו שליט”א ידידי ר’ אהרון גיאת שליט”א, כי הרצון הגדול של הצדיקים להשגת תורה הוא גובר על צער הבזיון, ולכן מחפשים צער בזיון וכיו”ב, בכדי להשיג תורה, וכאשר אמר רבינו שליט”א כי נשיא התורה בשבט יששכר הוא נתנאל בן צער, כי לקבל את התורה מנותן התורה יש להיות בן צוער שמקבל צער באהבה.

וגם אנחנו הפשוטים שלא נמצאים במדרגה זאת, צריכים לדעת שאם כבר באו בזיונות מהאשה, יש לקבלם באהבה, כי הרווח גדול מאד. [כפי הנראה, אנחנו לא מודעים למצב של הבעיות שלנו, אשר מחמתם יש עונש גיהנם, או בנוסח אחר, אין לנו אמונה בעונש שמקבלים בסוף על כל דבר רע, ואם תהיה לנו אמונה בשכר ועונש, ונדע את קלקול מעשינו, אזי בודאי נשכיל לשמוח מכל בזיון, אשר הוא תרופה היותר טובה למכת הגיהנם. וכשאמרתי זאת לרבינו שליט”א, אמר לי דדברים ברורים הם].

עוד אמר לו רבינו שליט”א, שתדע, שאם ההורים במריבה בבית הילדים מרגישים את זה אפי’ אם אינם רבים ליד הילדים, זה כמין גן מיוחד שבורא עולם נתן בילדים, ומכל שכן אם רבים ליד הילדים שזה חמור מאד ופוגע בנפש הילדים, ולכן תזהרו מאד לא לכעוס זה על זה לפחות בפניהם, ואם הורים לא מסוגלים שלא לריב ליד ילדיהם והמריבה רבה בבית, אזי עדיף לטובת הילדים שהורים יהיו גרושים מאשר הם בבית אחד ופרודים בנפשם ומפרידים בנפש ילדיהם.

בברכת “שים שלום טובה וברכה”

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• הרב קוק מגלה את העצה הכי טובה לשלום בית
• שלום בית או גירושין, במשנת הרב קוק שליט”א
• מה הרב קוק שליט”א נותן לרבנית מתנה לחג

הפוסט איך להתייחס לבזיון מאשתך?! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

ספרתי למורינו ורבינו הגדול רבי דוב הכהן קוק שליט”א שבילדותינו היינו הולכים בכל יום ששי להתפלל מנחה אחרי חצות היום בכותל המערבי, והיינו נוסעים יחד עם הרב המקובל מהר”ר אברהם מונסא זצוק”ל, והיינו רואים שם את הרב המקובל רבי שמואל דרזי זצוק”ל, והרבה מחכמי הספרדים היו באים לכותל בשעה זו, ושמועה ידועה יש, והיה חכם אברהם מונסא אומר אותה, כי האבות הקדושים ישני חברון באים ביום ששי אחר חצות ממערת המכפלה לכותל המערבי, ואמר הגאון הצנוע ר’ יצחק כדורי זיע”א ששמע כן מזקני הדור בזמנו (דברי יצחק עמ’ צא). וכששמע הרב שליט”א דברים אלו, אמר, השבוע נלך להתפלל מנחה ביום ששי בכותל. וכך עשינו כמה פעמים.

ושנים שאני מחפש היכן המקור הראשון לשמועה זו, עד שאמר לי אחי וראש מהרי”ח שליט”א כי הראשון שכתב זאת הוא הגאון רבי יהודה אלקלעי זצ”ל בכתביו וז”ל, ידוע כעת מקום המקודש בא”י היא כותל המערבי שגם בחורבן בית המקדש לא זזה שכינה ממנו, בכל ערב שבת תבואנה נשמות אברהם יצחק ויעקב זיע”א עם נשמות הצדיקים וחונים עליו לחסות תחת כנפי השכינה. עכ”ל. וכך היה אומר הרה”ק ר’ אלעזר מנדל מלעלוב שנשמות האבות באים בכל יום ששי אחר חצות לכותל, והוא היה הולך להתפלל שם, וכשהיה יוצא היה אומר לכותל שבת שלום והיה שומע מן הכותל שבת שלום בחזרה. [כן העיד נכדו רבי יוסף אדלר בס’ “על פי התורה” (בראשית עמ’ פו בהערה). וראה ליקוטי דברי דוד (עמוד נג). ויש שכתבו שיש מערה מחברון עד הכותל ומשם הם באים [ראה יחוס הצדיקים (עמוד סב) בשם ר’ שלמה וקסלר]. וע”ע בס’ אוסרי לגפן (ח”ח עמ’ שמג, וחלק יב עמ’ תקלח).

ומצינו באגרת שכתב ר’ אברהם פרץ מטבריה להגרמ”מ מקאסוב בעל “אהבת ישראל”, [נדפסה בקובץ שפתי צדיקים ח”ד עמ’ סא], שהמנהג של אנשי ירושלים ללכת לקרוא תהלים בכותל בכל יום ששי לאחר חצות, ושאלתי את פי מהר”ר אברהם הספרדי למה הולכים דוקא ביום ששי אחרי חצות, והשיבני שיש קבלה מהאריז”ל שבכל ע”ש אחר חצות הוא זמן עליות הנשמות הקדושות, וכל הנשמות באות לכותל המערבי, ומשם כל אחת עולה למקומה.

בברכה
הרב יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• את מי בא האור החיים לחנוק בחלום….
• שי”ח קודש עם מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א
• קוים לדמותו של הגאון ר’ דוד פיינשטיין זצוק”ל

הפוסט האבות באים לכותל ביום ששי אחר חצות הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סיפר רבינו אברהם פאלאג’י זיע”א (יום הילולא דיליה, כ”ד לחודש טבת) בספר “צוואה מחיים” (אות לד, מהדורת הגריח”ס שליט”א, עמ’ פג) מעשה שהיה בטורקיה, שפעם אחת למד אביו יחד עם דודיו (בני מרן החקרי לב זיע”א) בספר חפץ ה’ של רבינו חיים בן עטר זיע”א, והם היו מקשים על דבריו מאד, ורבי חיים פאלאג’י היה מיישב את דבריו, וכל מה שאמר הם דחו ולא קבלו, וכך נותרו דברי הגר”ח בן עטר כביכול בקושיא, ובלילה הקיצו כולם בבהלה גדולה, כי ראו בחלום את ר’ חיים בן עטר שבא לחונקם, והוכיחם בשבט מוסר, על זה שלא קבלו את יישובו של רבי חיים פאלאג’י, אשר הוא ביאר באמת את דבריו בטוב טעם ודעת, ומאותו לילה היו דודיו יראים ממנו (מהאחיין שלהם ר’ חיים פאלאג’י), ומכבדים אותו כמו שכיבדו את החקרי לב זיע”א. [ועיין היטב מה שכתב מהר”ח פאלאג’י בס’ נפש כל חי (מע’ ת אות פ) כל מה שדיבר עמו רבינו חיים בן עטר בחלום, ותחזינה עיניך כי החלומות הללו חזו לאצטרופי. ואכמ”ל].

וכך סיפר גם גאון עזינו החיד”א זיע”א בספרו שם הגדולים (מע’ ספרים, אות יג, ס’ דברי נב”א) מעשה שהיה במרוקו על חכם אחד מחכמי המערב שהיה לומד בדברי רבינו חיים בן עטר ולא ערבו לו דבריו, ודיבר סרה בקדוש ה’ ר”ח בן עטר, ובלילה בא הרב לחונקו, עד שבכה וביקש מחילה והתחייב שלעולם לא יזלזל בדברי שום ספר. [ומודעת זאת שהחיד”א למד תקופה קצרה בישיבת האור החיים הקדוש בירושלים, וכתב עליו בשם הגדולים שהיו פניו “כפני מלאך ה’ צבאות”, ושמעתי מאלוף נעורינו הגאון החסיד מהרי”ח סופר שליט”א שבכל ספרי החיד”א לא נמצא תאר זה כי אם על ג’ רבנים, האור החיים, הפני יהושע, ועוד חכם].

ויש להבין פשר דבר שרבינו הגדול מהרחב”ע, בא מן שמיא בצורה כזו מופלאה לחנוק את מי שמזלזל בדבריו, שהוא דבר פלאי שלא נמצא כמעט אצל אף חכם, ובפרט שבא אצל גאונים חשובים, הלא דבר הוא.

ואמר מורינו הגר”ד קוק שליט”א ביאור פלאי על זה, כי האור החיים הוא גדר חכם של תורה [חכם גימטריא חיים כנודע], וחכם עדיף מנביא (ע’ ב”ב יב ע”א ורמב”ן שם), ודברי תורתו היו דברים של תורת אמת וכמו גדר נביא אמת, וידוע עונשו של העובר על דברי נביא במיתה בידי שמים, ומיתה זו שייכת למיתת חנק, כידוע בכל עניני לאוין השייכים בנביא, [וראה פרטי הדינים ברמב”ם (פ”ט מהלכות יסודי התורה), ובמפרשים שם], ולכן כשבאו לכבוש דברי נבואתו, הגיע אליהם מן שמיא בעונש של חנק. [ופלא גדול הוא, שרבינו החיד”א בחר להציב את הסיפור הזה בערך הספר דברי נב”א, שמרמז על נביא, מלבד רמז שם המחבר ואביו].

וכבר ידוע אשר כתב בשו”ת דברי חיים מצאנז (חיו”ד ח”ב סי’ קה) לקהילה אחת שהיה שם מלמד שאמר שספר אור החיים הוא ספר חכמה אבל אין דבריו ברוח הקדש, וציוה אותם להדיחו מתפקידו כי הוא אפיקורוס…

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו אמן

אולי יעניין אותך גם:

• הרב קוק מגלה את סודו של “בבא סאלי”
• סוד הקשר של י”ט כסלו לבעל התניא
• סיפור מיוחד על הגר”ד קוק שליט”א עם הגרב”צ אבא שאול זיע”א
• על הגר”ד קוק שליט”א וחמיו הגר”י זילברשטיין שליט”א

הפוסט את מי בא האור החיים לחנוק בחלום…. הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שי”ח קודש

עם מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א

בעניני זית ושמן, זכירה ושכחה

לאחרונה מצאתי דברים מיוחדים ומעוררים שזכיתי לדון עם מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי שליט”א, היה זה לפני כי”ב שנה שזכיתי להוציא לאור את הספר “זכר עשה” הכולל עשרה פרקי הלכה עם מקורות ומשא ומתן בעניני זכרון ושכחת התורה, ובבירור גדרי איסור שכחת התורה, וזכיתי להגיש את הספר למרן הגר”ח קניבסקי ביום ב’ כ”ד שבט תשס”ט, אז היה הרב ברכבו ומסר את הספר לרב ישעיהו אפשטיין שליט”א, שישמרנו בעבורו עד שיבא הביתה.

באותו לילה בשעה מאוחרת מאד קבלתי טלפון מאחי הרה”ג ר’ יצחק שליט”א, שכידוע הוא מגדולי המקורבים מזה עשרות שנים למרן שר התורה שליט”א, ובישרני בהתרגשות מיוחדת כי בני הבית מספרים שהרב מעיין זמן רב בספר, ושכדאי מאד לבא שוב אל הגר”ח לשמוע ממנו מה אומר על הדברים הנאמרים בו, למחרת נכנסנו אחי ר’ יצחק ואני לביתו נאוה קדש של הגר”ח, ובאמת זכיתי שקבלני במאור פנים מיוחד, והתחיל מעצמו לדבר על הספר, וכל דבריו הוקלטו על ידי אחי ורשמתים אז למזכרת, ועתה אמרתי כי הזמן גרמא לקראת חנוכה [שבו עניני זית ושמן], כדאי להוציאם לרשות הרבים וזכות הרבים תעמוד לנו להצלחה בכל הענינים אמן

וזה לשון הגליון שכתבתי מאז.

בהיותי אצל מרן שר התורה הגאון ר’ חיים קנייבסקי שליט”א ביום שני כ”ד שבט תשס”ט בלילה, מסרתי לו את הספר, והעידו בני ביתו בפני שעיין בו בלילה זמן רב, ולמחרת העלהו לספרייתו שבחדר לימודו הפרטי. למחרת נסעתי שוב אל ביתו, לשמוע מפי קודשו את אמרותיו והארותיו על הספר.

הגר”ח שליט”א הביע שמחה גדולה וקורת רוח, ודיבר עמנו [עמי ועם אחי ר’ יצחק שליט”א שקירבני אליו] כעשרים דקות. להלן חלק מדברי הגר”ח שליט”א [מילה במילה] אלי [מסרט הקלטה]. דברי הגר”ח מודגשים לתועלת המעיינים והמדקדקים.

אני הסתכלתי ודפדפתי אתמול בלילה הרבה בספר שלך, ראיתי שאתה מביא דברים יפים.

אבל הטענה שהם טוענים [האחרונים שהובאו בספר (עמוד רעח ועמוד שכא). ע”ש], שאם מערבים שמן זית בזיתים [הרי זה מגן מפני השכחה שבזיתים], אינה נכונה. [הגר”ח שליט”א בספרו שיח השדה (עמוד י) מנמק, דאין כל האנשים שוין, ומי שכח זכרונו חזק, בודאי הדברים הטובים לזכרון יועילוהו הרבה, והדברים המזיקים לא יזיקוהו כ”כ, ולהיפך מי שכח זכרונו חלוש, הדברים המזיקים יזיקוהו הרבה, והמועילים לא יועילוהו רק קצת לפי ערך זכרונו, וא”כ אפשר שהזיתים יזיקו הרבה יותר ממה שהשמן יועיל. עכ”ד].

ונומיתי לו בזה”ל, האמת שבספר הכרענו למעשה כמ”ש רבינו בשיח השדה, ואמנם בהיותי אצל ידידכם וידיד בית אבא (הסטייפלר זיע”א) הגאון ר’ מנשה קליין שליט”א (בעל ה”משנה הלכות”) אמר לי, שהוא חולק בזה ע”ד רבינו שליט”א, וסובר שמנהג זה יש לו יסוד בגמרא הוריות (יג ע”ב), דאיתא כשם שהזית משכח כך השמן משיב את הלימוד, ומבואר שיש כח בזה לעומת זה. [וכ”כ הגר”מ קליין שליט”א בספרו “ימי שמונה” (סימן נט, עמוד קסא). ע”ש]. וכבר הבאנו בספר שכן דעת כמה מגדולי האחרונים, ובתוכם הגאון ר’ מלכיאל צבי הלוי מלאמזא בשו”ת דברי מלכיאל בח”ב (סי’ גן אות ב). ועוד.

הגר”ח שליט”א השיבני, שאין זה כתוב בגמרא. [היינו דהגמרא בהוריות דברה על תכונת הזית והשמן בלשון שלילה וחיוב, אך אין בזה כדי דיוק שאכילת זיתים עם שמן שריא].

אחד הנוכחים ציין בפני הרב עובדא שהובאה בספר (עמוד י, בהסכמת הגר”י עדס שליט”א), שהגאון מהרש”ז אוירבאך זצ”ל היה נוהג לטבל זיתים בשמן, ומשראה מה שכתב הגרח”ק שליט”א בשיח השדה, חדל ממנהגו ונמנע מאכילת זיתים.

הגרח”ק שליט”א אמר דרך דרוש עמ”ש בפרשת כי תבא (דברים כח, מ) “כי ישל זיתיך”, ישל ר”ת ישכח לימודו, רמז למה שאמרו חז”ל שהזיתים משכחים. [וכ”כ בספרו טעמא דקרא שם עמוד קכד]. והוסיף הגרח”ק שליט”א, שיש מביאים [עי’ מג”א (סי’ קע סקי”ט), ובזכר עשה עמוד שיט] בשם האריז”ל, שעל פי קבלה מכוונים באכילת הזיתים, ומועיל לשכחה.

אמרתי שהבאנו בספר (עמוד שכא) דמטו משמיה דרבינו שליט”א, שאין מועיל לכוין כונה זו רק אם מבינים בחכמת הסוד, והנהן הגר”ח בראשו להסכמה.

הוסיף הגר”ח, אני כתבתי להתיר [אכילת זיתים באופן שאוכלים] יותר מפעם בשלושים יום, משום שבגמרא כתיב הרגיל בזיתים. [ובשיח השדה (עמוד י) משוה זאת למה שאמרו בברכות (מ ע”א), הרגיל בעדשים אחת לשלושים יום].

הערתי שבספר כתבנו באריכות גדולה שיש מקומות דהרגיל הוא ביותר מפעם בשלושים יום, וגם יש מקומות שאין הכונה כלל על פעם בכמה זמן, אלא על ריבוי [כמו בהרגיל בנר דהיינו שמרבה בנרות כדמשמע בשבת כג ע”ב], ויתכן דהכא נמי הרגיל בזיתים היינו שאוכל מהם הרבה, ונפק”מ שאם אוכל הרבה, יהיה בחשש שכחה אפי’ אם אוכל רק פעם בשנה. [וכ”כ בשו”ת מים חיים (חאו”ח סי’ קצ). ועוד].

השיב הגרח”ק, אם כתוב רגיל [כלפי] המנהג שהוא עושה, אז שייך לומר שיעורים מחולקים. אבל הרגיל בזיתים מה ועד כמה נקרא רגיל, צריך לזה זמן קצוב. [עי’ היטב בספר דרך שיחה עמוד תקד].

וטענתי דאה”נ שהקיצוב הוא לפי הריבוי, וכל איניש לפום ריבוייה, ונפק”מ כנ”ל שאין להקל לאכול הרבה זיתים ביותר מפעם בשלושים יום.

הגר”ח אמר, אני חושב שפעם בשלושים ואחת יום אפשר לאכול אפילו מאה זיתים.

שוב טענתי דלפי זה יוצא דמי שאוכל פעם בחודש אפילו זית אחד, יש בו בכדי לשכח לימודו, וזה תמוה לכאורה.

השיב הגר”ח דאה”נ, ושזהו דבר סגולי.

ציינתי, כי ידוע מה שכתב רבינו בחיי בפרשת וישלח, כי אילן הזית אין לו לב ואולי מפני זה טבע פרי הזית לשכח הלימוד. ומשמעות דבריו שיש בזה ענין טבעי. וגם המאירי בהוריות (יג ע”ב) כתב, שחלק מהדברים המשכחים הם טבעיים, ולפי זה יש לדון להחמיר בזית כנ”ל.

השיב הגרח”ק, הרבה [זיתים] מזיק, אבל פעם אם במקרה אוכלים זה לא מזיק.

אחד הנוכחים אמר שהובאה בספר (עמוד תטז) סגולה למציאת אבידה לומר את מדרש חז”ל בבראשית רבה (פרשה נג) אמר ר’ בנימין הכל בחזקת סומין וכו’, ובספר מעשה איש כתוב שהחזו”א היה אומר סגולה זו.

הגר”ח אמר, כי מקור הסגולה הזו אינו מהחזון איש, ואמנם היא מקובלת אצל אנשי ירושלים.

אמרתי כי בספר כתבנו דכל הסגולות שנאמרו להשבת אבידה, יש לעשותם גם בכדי להציל משכחת התורה כי אין כאבידת התורה. והשיב הגאון נר”ו, אולי.

והוסיף הגר”ח, הסגולה הכי טובה לזכור זה לחזור [עי’ רמב”ם פ”א מהלכות ת”ת ה”י], זה בדוק ומנוסה. וה’ יעזור שתזכור את מה שאתה לומד. [ששתי כעל כל הון על ברכתו של רבינו הגדול פה קדוש]. אחי שליט”א אמר שגם הוא רוצה ברכה חשובה כזו, והשיבו הרב בבדיחותא, “אתה לא כתבת ספר על זכרון” …

הזכרתי מה שצדדתי בספר, דיש לומר דהלומד עניני זכרון יועיל לו לזכור לימודו בבחינת מ”ש במנחות (קי ע”א) העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה.

והשיב, יתכן.

בקשתי את הערותיו על הספר בכתב יד, ואמר שצריך ללמוד בעיון הנושאים ואין זמנו בידו.

בברכת

יגדיל תורה ויאדיר

יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• מה הרב קוק שליט”א נותן לרבנית מתנה לחג
• קוים לדמותו של הגאון ר’ דוד פיינשטיין זצוק”ל
• מהי “שנאת חנם”

הפוסט שי”ח קודש עם מרן הגר”ח קניבסקי שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.