מרן הגר”ד קוק שליט”א

בסגולה וחיזוק לרפואה ושמירה מחולי ה”חצבת”

לאחרונה נשאל מרן גאון ישראל רבי דב הכהן קוק שליט”א אודות השמועות על התפרצות חולי ה”חצבת”, כדת מה לעשות להשמר ולהיות מוגנים מן החולי.

וכתב מרן שליט”א סגולה לרפואה ולהצלה מחולי ה”חצבת”, לומר את הפסוק בפרשת עקב (דברים ח, ט) “אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת”, ולכוין בפסוק הזה ג’ דברים וכדלהלן:

א. במילה “תחצב” שהיא אותיות “חצבת” לכוין שבזכות קדושת ארץ ישראל יהיה מיתוק ל”חצבת“.

ב. במילה “ומהרריה” תחצב נחשת, לכוין על זה שהאבות נקראו “הרים”, וכפי שדרשו חז”ל (ר”ה יא ע”א) עה”פ “מדלג על ההרים” בזכות אבות, “מקפץ על הגבעות” בזכות אמהות, וכן אמרו חז”ל בכמה דוכתי שהאבות נקראו “הרים”, כמבואר בסנהדרין (פא ע”א) ובמדרש שמות רבה (פרשה טו פ”ד). ועוד. [וכן במילה “ברזל” רמוזות בר”ת “בלהה רחל זלפה לאה” כנודע], ויש לכוין להמשיך בריאות ורפואות ע”י זכות אבות.

ג. ובמילה “נחשת” לכוין לנחש דמשה רבינו הממשיך רפואה, וכמ”ש במשנה (פ”ג דראש השנה): כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא) “עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי”, וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נימוקים.

עוד אמר רבינו שליט”א שיש ניגון ידוע על הפסוק “עשה לך שרף” הנ”ל, ושכדאי להשמיעו ולהתחזק ממנו מידי פעם.

מצ”ב השיר הנ”ל בקולו הקדוש של מרן שליט”א כפי שהקליט לפני שנים רבות.

נ”ב. פעם אחרת אמר מרן שליט”א שיש לומר את הפסוק “קול ה’ חוצב להבות אש”, ולהסמיך לזה “חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך”, [כמבואר סמיכות זאת בתיקוני הזהר כמדומה], ולכוין שזה החיסון לחצבת.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט בעקבות התפשטות ה”חצבת” – תרופה וסגולה מיוחדת מכתב ידו של מרן קדוש ישראל הרב דב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

נשמת היהודי זועקת

לפני כמה ימים נהרג הבחור היקר “דניאל אסלאן” ע”י אחד שירה בו “בטעות”…

הכדור פגע בגבו וירד אל הלב, לאחר זמן קצר השיב את נשמתו לבוראו.

בהיותו בדרך לביה”ח אמר “אני מרגיש שאני הולך למות”, ומיד אמר “שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד”… לאחר כמה דק’ עלה  בסערה השמימה.

האירוע היה כאשר הוא יצא מ”יום הולדת” שעשו בבית קרובי משפחתו, וסיפר לי אחיו שקודם צאתו אל מסיבת יום ההולדת, עמד בבית והתפלל מנחה בתשוקה וזעקה עצומה לבורא עולם.

המחזה היה “מוזר”, כיון שהבחור לא מוגדר “דתי”, ורק את השבת האחרונה הוא “שמר על מלא”, ודיבר בתקופה האחרונה על הרצון שלו להתפלל, וגם לקח על עצמו ללכת עם טלית קטן מידי פעם למרות שלא היה חובש כיפה…

נשמתו הרגישה משהו… והוא לא היה “מודע” למה שהולך להיות, וכמ”ש בגמרא “אע”ג דאיהו לא חזי מזליה חזי” (ע’ מגלה ג ע”א).

מרן הגר”ד קוק שליט”א שיגר מכתב אמש לבני משפחה ובו כתוב:

לעשות מבצע בכל טבריה לזכות [כל יהודי] בקריאת שמע, כי [יש] מי שעדיין לא קורא כל לילה, וכל זה עילוי נשמה לבחור הצדיק דניאל איש חמודות.

הוא עכשיו צוחק על כולם ושמח יותר מכולם.

דב”ש

מצ”ב מכתבו של מרן, וגם מסר מחזק שמתפרסם בכל העולם על שמו של הנפטר, איך רמוז בו מה שעבר עליו בעת פטירתו, והדברים מחזקים מאד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט זעזוע בטבריה: הבחור שנורה למות “בטעות”… ומכתבו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ועוד הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מתבטא בצער על דברי חכם אחד

שאמר שלא לצרף למנין מי שעולה להר הבית

לאחרונה דבר חכם אחד שליט”א [כמדומה ב”רדיו”] ואמר שמי שעולה ל”הר הבית” אין לצרפו למנין… משל היה מי שעולה לשם כמו דין המחלל שבת בפרהסיא, [שגם בזה יש מתירים לצרפו, כידוע ממרנן ה”אגרות משה” ועוד, והרבה “אוהבי ישראל” אוהבים לצרפם, למרות שהמשנ”ב (סי’ נה) כ’ בשם הפמ”ג שלא לצרף מחלל שבת וכן דעת רוב הפוסקים, וכאן נעשה העולה להר הבית יותר חמור ממחלל שבת].  

וכה אמר רבינו שליט”א: אחד אמר שמי שעולה להר הבית – א”א לצרף אותו למנין…

אני לא יודע… לא אמרתי לעלות… לא אמרתי לא לעלות… אני קטנתי… אני תרנגול… זה לא קשור אלי כן או לא, אני לא אומר כלום…

לבא בתוך ציבור ולומר שמי שעולה להר הבית לא מצרפים אותו למנין, זה דברים בטלים ומבוטלים!!… והוא צריך לחזור בתשובה…

אני מציע לו ופונה אליו, תחזור בתשובה, אל תפסוק, אתה לא מאן דאמר… אתה לא מאן דאמר… כל אחד ישאל את רבותיו… אתה לא הרב של המקום…

אתה לא יכול לומר אי אפשר לצרף למנין… למען ה’, מספיק צרות יש לנו… אתה לא יכול לפסוק את זה, למדת את כל הרדב”ז?? את כל החשבונות שמה… אתה לא בדקת!! אתה יכול לומר שאמרו שאסור… עד כדי כך לומר שא”א לצרף למנין, חוששני שמי שאומר את זה, אותו אולי אסור לצרף למנין…

למען ה’ תפסיקו עם הביטויים האלה… אל תתן חץ כזה… עכשיו אנשים מתביישים לבא למנין… אתה יכול לומר להם אסור, תסביר להם את ההלכה, בא נראה אותך אומר דברים בהלכה, תדבר על שילוח מחנות… צריכים שבעה נקיים שם על כל סוגיא וסוגיא… בא נראה אותך…

לא להתבטא בצורה הזאת… מספיק כבר… תגיד לי נראה שאסור… אשריך… אני לא אומר כלום… מספיק עם המחלוקות האלה… כל השנאת חנם הזאת… מספיק!!

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הגר”ד קוק שליט”א מגיב בכאב לדברי חכם אחד שאמר לא לצרף למנין את מי שעולה להר הבית הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

א. מעשה שהיה לפני כחדש ימים באחד [בן 65] שכרתו לו רגל אחת, ובנו [ידידי רי”ד הי”ו] היה מטפל בו ומחליף לו בכל פעם שעושה צרכיו, ולאחר איזה שנים רגלו השניה גם היתה מסוכנת מאד, ואמר לי הבן שכבר אינו עומד בזה, והגם שהיא מצוה חמורה שבחמורות בתורה (ירושלמי ריש פאה), אין כח הסבל שלו עומד בזה, כיון שרגלו השניה של אביו גם היא מלאה מוגלה והמצב נורא ממש, וא”א לסבול הריח וכו’, ונזכר כעת בד’ רבי יוחנן בקידושין (לא ע”ב) “אשרי מי שלא חמאן” [אשרי מי שלא ראה את הוריו דהנסיון קשה].

ב. וביקשני לשאול את פי קדשו של רבינו הגר”ד קוק שליט”א אם מוכן לומר לאביו שילך לבית החולים, ושיעשה מה שהרופאים אומרים, וידוע מראש שיגידו לכרות את הרגל השניה בדחיפות, וכפי הנראה אביו חושש מזה. והוסיף, שאם רבינו שליט”א לא יסכים בזה לדעת הרופאים, הוא מאד חושש שכבר לא יוכל להתעסק בכיבוד אביו, וכעין מ”ש בקידושין שם ברב אסי שאמו היתה מטריחתו מאד בדברים שאין הדעת סובלתן, והניחה והלך לא”י, וכן נפסק ברמב”ם (פ”ו מממרים ה”י) ובשו”ע יו”ד (סי’ רמ ס”י), וגם כאן קשה עליו המצב הנוכחי כמו גדר נשתטה אביו.

ג. ואמר לי רבינו שליט”א: אני לא אומר לאבא ללכת לשם, כי ברור הדבר שהם יזדרזו לכרות לפי מה שיראו, וא”א להכריח אדם לעשות זאת, ושאלתי את רבינו שליט”א, אבל הלא זו עצה טובה עבורו לכרות את רגלו שהיא נמקה כפי הנראה לעין, וא”כ כל רגע שהוא מוטל כך זו סכנה בפועל ולא יוכל לחיות זמן זמנים, והשיבני רבינו שליט”א על אתר, וכי אתה חושב שהניתוח אינו מסוכן?! הרי באמצע הניתוח הוא יכול למות, בפרט בגיל כזה, זה לא פשוט כלל ועיקר הניתוח הזה, ולכן אם החולה עצמו לא מבקש את הטיפול, א”א להכריחו לעשות כריתה שמזעזעת את כל נימי הדם וכו’.

ד. סוף מעשה, שהלחיץ הבן את אביו מאד, והתחנן לפניו שישמע לעצת הרופאים וכו’, והלכו לבית החולים, והסכים האב בלית ברירה לניתוח הקשה, לאחר שהרופאים הראו לו בעליל שיש תולעים ברגלו, וכמה דק’ לפני הניתוח התקשר לבקש ברכה שהכל יעבור בשלום, ובעת הניתוח נדם לבו וכמעט שאבדה תקוה, ונלחמו על חייו במשך עשרות דקות, עד ששב לחיים, ולקח זמן רב שהתאושש מעט, והוא כעת מוטל בלא רגליו בבית זקנים. ואמר לי הבן, תראה כמה גדולים דברי מרן שליט”א שכאשר דיבר כן ממש הוה עובדא.

ו. ואמרתי קמיה רבינו שליט”א, דהלא ידוע מה שהיה רגיל להביא שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א מד’ התוספתא במסכת שקלים (פרק א הלכה ו) “משישבו במקדש, התחילו למשכן משכנו ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן, משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו, והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפואתו, כך אמר הקב”ה משכנו ישראל על שקליהן, כדי שיהו קרבנות הצבור קריבין מהן, מפני שקרבנות הצבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים” וכו’. ע”כ. [וכן הביאו ראיה זו בשם הגרח”ק בס’ “דרך שיחה” ח”א (עמ’ רנד), וע”ש בח”ב (עמ’ שפז), ובס’ צבא הלוי (סנהדרין פד ע”ב). ועוד].

ז. ואמנם ידוע מש”כ הפוסקים [הביאותים במק”א] דלאו בכל דוכתא אפשר לפסוק ע”פ “משלים” שהביאו חז”ל, מ”מ הלא חזינן שכן היה “נהוג” בזמן חז”ל לעשות פעולת כריתה לרפואה, כמ”ש בע”ז (י ע”ב) בעובדא דקטיעא בר שלום, וכ”כ בהדיא הרופא הגדול רבינו הרמב”ם (פ”ב מממרים ה”ד). ע”ש. וכ”כ המג”א (סי’ שכח סק”ו) בשם תשו’ הרדב”ז ח”א (סי’ סז), שאם החולה לא רוצה לקבל התרופה, כופין אותו לקבלה. וכ”ה הפ”ת ביו”ד (סי’ קנה סק”ד). והגאון יעב”ץ בס’ “מור וקציעה” (סי’ שכח) הוסיף ע”ז, שכופין על החולה אם צריך לכרות לו רגל, וכדכתיב “לא תעמוד על דם רעך”. ע”ש.

ח. ועל זה השיבני מרן שליט”א: למרות ד’ האחרונים הללו, אין הלכה ברורה לכרות רגל בעל כרחו של אדם, וגם ד’ התוספתא א”א להורות מהם הלכה פסוקה בכל מקרה, ובפרט בגיל כזה שמעשה הכריתה עצמו מסוכן ולא פשוט, ונמצא שהולך מן הפח אל הפחת. ועל כן המסקנא היא שרק אם הוא עצמו מבקש זאת אז יש רשות לרופא לעשות כן ותל”מ. עכ”ד מרן שליט”א.

ט. שו”ר כעין זה [קצת] בתשו’ “אגרות משה” חיו”ד (ח”ד סו”ס כד) וז”ל: ואם יש חולה שצריך ניתוח להצילו, ויש רוב גדול שיצליח הניתוח, יש לעשות לו הניתוח גם כנגד רצונו – כל זמן שאין חשש שעצם מה שכך מכריחים אותו יגרום לו סכנה גדולה יותר. עכ”ל. וע”ע באגרו”מ חחו”מ (סו”ס עד). וכן מצאתי כעת כעין ד’ רבינו שליט”א בשו”ת “תשובות והנהגות” ח”ג (סו”ס שסג, ד”ה חולה). ע”ש. [ואכתוב למשמרת מה ששמעתי מאנשים נאמנים וצדיקים שהיו קרובים למרן שר התורה זיע”א, שאמר בבתי גוואי כמה פעמים, שא”א לסמוך למעשה על מה שהובא בשמו בס’ ד”ש הנ”ל].

י. וע”ע למהרש”ה וואזנר בשו”ת “שבט הלוי” ח”ח (סו”ס רנא) בענן כפיית החולה לעשות טיפול רפואי, שלא תמיד יש לכפות, והכל לפי דרגת האדם בבטחון, וגם כשיש לכפותו, אין לעשות כן אלא ע”פ דעת תורה וכו’. ע”ש. ונפק”מ לאשה שע”פ דעת הרופאים יש לה חשש סכנה בלידה רגילה, והיא לא מסכימה ללדת בניתוח, שא”א לכפותה ע”ז, וכמ”ש בשש”כ (פל”ו הערה ד). ועמש”כ הגר”י נויבירט זצ”ל בהערה שם. ועמש”כ הגר”י זילברשטיין שליט”א ב”חשוקי חמד” (שבת קח ע”א, בכורות כ ע”א, ועוד דוכתי).

יא. וזכרוני לפני כשנה שנשאלתי מידידי ר’ אלדר אהרן הי”ו שזקנתו בת 90 לערך הוצרכה בדחיפות לכריתת רגל לפי דברי הרופאים, ואמרו לבני המשפחה שאם לא יכרתו מהר יכולה למות בכל רגע לפי מה שהם רואים את עצמת הנמק שיש שם, ואמרו כל בני המשפחה שלא מעניין אותם כלל מדברי הרופאים אם לא ישמעו את חוות דעתו של מרן שליט”א, ומרן ענה מיידית, “לא לכרות ולהשאיר בידי שמים, בגיל כזה לא נוגעים בגוף עד כדי כך”, ואכן כן עשו ולא נתנו לרופאים לחתוך בבשרה ונותרה בחיים עוד כמה חדשים, היפך גמור מגוזמת הרופאים. [ולפני כ’ שנה לערך כשהייתי בביתו נאוה קדש של מרן הגרע”י זיע”א, אמר לן בזה”ל, “הרופאים משוגעים אוהבים לייאש” וכו’. עכ”ל].

יב. ואציין כאן מעשה מדהים שהובא בס’ “ורפא ירפא” [לזכרו של הרב ד”ר ישעיהו לוי ז”ל, עמ’ קצו], “מעשה וקבעו הרופאים בביה”ח כי יש לכרות רגלה של חולה לאחר שהתנפחה מאד, בני המשפחה התקשו לקבל את ההחלטה, אך הרופאים הזהירום כי אחרת עלולה האשה למות. הקרובים פנו ביאוש לרופאים רבים, ביניהם ד”ר לוי זצ”ל, לאחר שערך בדיקה קצרה קבע, הרגל בריאה – יש בעיה אחרת, הוא ביקש לערוך בדיקת פה, ולאחר שמצא שן רקובה ביקש לפתור בעיה זו בדחיפות, רופא השיניים פתר את בעיית השן – והרגל התרפאה“.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סיפור מדהים על פסק הרופאים לכריתת רגל והוראת הרב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

בימים אלו נפוץ בעיה”ק טבריה ובכמה מקומות בארץ שיח “תורני” עמוק ורציני אצל יראי ה’ – ולהבדיל שיח “מתירני” אצל שוחרי החופש שאינם חפצים לשמוע את דבר ה’, [ה’ יחזיר את כולנו בתשובה שלמה], אודות צורת הפעולה הנכונה ע”פ התורה למתנדבי ההצלה על סוגיהם, ואכן זו מטרת כל פרסום הדברים בהמון, כדי לחדד את הנושא ההלכתי החמור ולהביאו לידי תיקון מתוך אהבת חברים ואחדות בעזהי”ת.

השבוע הגיע ידידינו הרה”ג ר’ נפתלי הלפרן שליט”א לביקור בחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א ששהה בבית הרפואה “מעייני הישועה”, ודן לפני רבינו שליט”א בצדדים הרגישים של סוגיא זו. וסיפר לי היום מרן שליט”א שאמר לו לאחר שמיעת הדברים, “אם אתה יודע שברגע אמת הוא לא ילך להציל נפש בגלל שלא מתירים לו לחזור, אז אתה תגיד לו שמותר לו לחזור, מכיון שחייביים להציל נפש, [כמו אחד שלא מוכן להציל בלי שיביאו לו מנה חזיר לאכול], אבל אני יגיד לו את האמת שזה אסור מדאורייתא, ואם יש לו יראת שמים אז הוא יבין ולא יחזור”… [יש בידינו הקלטה של כל השיחה עם תוכן הדברים הנ”ל, רק שלעת עתה מסיבות השמורות במערכת וכבודו של ארגון הצלה מסויים, אין אנו מפרסמים את הדברים].

ומכיון שיש איזה שמועות לא נכונות ואי הבנות [בשוגג או במזיד…] בשמו של רבינו שליט”א, ושמענו שאמרו בשמו שרואה את הדברים אחרת ושומע את ההיתר לחזור ברכב, על כן ביקש רבינו שליט”א היום ערב שבת קדש פרשת נשא תשפ”ה לחדד את הנושא ולשגר את הדברים לכל מבקשי דעת ויראת ה’, וזה לשון קדשו לשאלת השואל מה דעתו ואם חזר בו:

אסור לחזור בעקרון!! אלא אם כן אם ישאר הכונן הוא לא יוכל לקבל את הקריאה הבאה… וגם בזה אינני יכול להתיר… [ובפועל המכשיר קשר אצלו ובשהותו במקום שהציל יוכל להגיע לכל מקום], זה אסור!! אם יש מציאות מסויימת… גם לא נראה להתיר, כי זה לא “קמן” – לא “לפנינו”, גם ביולדת לא התירו למיילדת לחזור [אע”פ שמיילדת היתה נחוצה הרבה יותר מכונני ההצלה… כלשון רבינו שליט”א בהמשך השיחה], בינינו הם לא מצילים אלא “אחד למאה”… [רוב המקרים שיוצאים זה לחבלת רגל או יד או חבלת ראש לא מסוכנת, וכעזה”ד, כאשר אנשי אמת שבהם מעידים]. מצ”ב סרטון.

עוד מצ”ב סרטון קצר שבו נתבקשתי מכונני הצלה לשאול את רבינו שליט”א שלאור ההתעוררות בנושא הם מבינים שהם בבעיה קשה לחזור הביתה, ועל כן הם נאלצים לעזוב את ההתנדבות בשבת, ואמר רבינו שליט”א בפה מלא “שיעזבו”!!

לסיום הדברים הנני להביע כאן מעט מרחשי לבי:

בשנים האחרונות עלו כמה נושאים שפורסמו כאן ע”פ בקשתו האישית של מרן גאון דורינו הגר”ד קוק שליט”א, כגון המחאה הכואבת מדם לבו של רבינו שליט”א על מוסדות הגאוה ושנאת ישראל הנקראים “עמלי תורה” בראשות הרב זעפראני שליט”א, הן וגרורותיהן כיוצא בהן [עיתון “מקור חזק” וכל מרעין בישין שלהם], וכן המחאה על ארגונים ומוסדות וכל מיני גופים הגורפים ממון מאנשים באיצטלא של רבינו שליט”א, וכן כעת בנושא מתנדבי ההצלה, וכן על זה הדרך עוד איזה נושאים כידוע ליודעים, וראה זה פלא, תמיד יש את “כת המכחישים” מחללי ה’ ובוזי התורה, שיאמרו שזה לא רבינו שליט”א אע”פ ששומעים ורואים הכל מפי קדשו, ומתרצים לעצמם כל מיני דמיונות שלא בדיוק כך התכוין, ושמכריחים אותו לומר דברים, וכעזה”ד כל מיני שטוטים, אומרים לאור חושך ולחושך אור, ובליצנות וגאוה דוחים כל דבר של קדושה וחיזוק. וצריך לעקור מגמה רעה זו מן העולם.

דוגמא טריה מהנושא שלפנינו, בעקבות עקשות ה… לקבל את האמת, לקחו תמונה של אחד המתנדבים ופרסמוה בעיתון מקור חזק [מקור טמא] עם כיתוב לצידו שהוא מציל אלפי מקרים ושליש מהם!! בשבת!! בזכות ההיתרים של רבני ארגון איחוד הצלה!!

ידידי מר יוסי א. יו”ר איחוד הצלה בטבריה [שהוא גם יו”ר ש”ס, ששכח לרגע ש”אבא מסתכל מלמעלה”, וכותב בספרו שאסור לכוננים לחזור, ואני ממתין לו מאד לפגישה לחיזוק וביצור חומת השבת בנושא זה] פנה אל הרב עידו אוחיון שליט”א כדי לפרסם את הנ”ל בעיתון “מקומי דתי”, אך הרב אמר לו שלמרות שמוכנים לשלם ע”ז טבין ותקילין, אסור לפרסם דבר כזה שהוא חילול ה’!!

אגב, גם את הוראות ה”רבנים” שהם נתלים בהם, [כגון הגרש”א שטרן ועוד] הם כלל לא מקיימים, לדוגמא, נוהל הארגון אומר שבשעה הסמוכה לצאת שבת אסור לחזור!! והם חוזרים!! נוהל הארגון הוא שאם באיזור מגוריו של המציל יש אחרים שיכולים לעשות את המלאכה, אסור לחזור!! והם חוזרים גם אם יש בשכונתם עוד 2 או 3 המוכנים ליציאות… ולא אפרט עוד פרטים, ואסתפק במחאה זו כלפי מסכנים אשר מקל’ם יגיד להם. ודי בזה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הגר”ד קוק מתוך חולשה גדולה מבהיר שוב את האיסור החמור לחזור עם אופנוע או רכב לאחר פעולת “הצלה”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שאלה: האם מומלץ להשתמש בריטאלין עבור הילד, כאשר יש לו קשיים, והאם מותר לקחת ריטאלין ביום שבת, או שזה בכלל רפואה האסורה בשבת.

תשובה בקיצור:

ריטאלין הוא דבר שמזיק לגוף הילד, אלא שלפעמים עדיף לילד הנזק של הריטאלין כדי להנצל מנזקים אחרים שיכולים לבא עליו בהעדר לקיחת סם הריטאלין. ויש להושיב צוות מומחים אנשי אמת שהם יחליטו בכל מקרה לגופו, מהי טובת הילד.

גם ביום שבת קודש, מותר ליתן לילד ריטאלין. [וה”ה למבוגר אם צריך לזה].

נימוקים ומקורות:

א. זה זמן זמנים ששאלתי מרבינו הגר”ד קוק שליט”א אודות תופעה נפוצה בשנים האחרונות, לתת לילדים ונערים ריטאלין, בטענה שזה גורם לריכוז וכו’, אי יאות למיעבד הכי, כי יש דעות בענין זה לכאן ולכאן. והשיבני כי החקירה בכאן היא מה עדיף, איכות המחשבה (שע”י הריטאלין המחשבה מרוכזת וכו’ כנ”ל), או בריאות הגוף (שהרי ידוע שהריטאלין מונע תיאבון הרבה שעות, וזה מגלה על חומר כימי הפוגע במערכות הגוף), כן ביאר רבינו שליט”א את עצם השאלה.

ב. ואמר שקשה למצוא על זה ראיה מהש”ס, רק יש קרוב לזה בסנהדרין (מה ע”א) בפלוגתא דרבנן ור’ יהודה בצערא דגופא ובזיונא הי מינייהו עדיף, ונפק”מ אי לסקול אדם עם מלבושיו הגם שצער המיתה מתארך טפי, או דעדיף לו ליסקל ערום אע”פ שיש לו בזיונא, [וע’ ב”ב (ט ע”א), וסוטה (ח ע”ב), ושו”ת חות יאיר (סי’ קצא), וקובץ שיעורים (ב”ב שם). ואכמ”ל], ולהצד דבזיונא עדיף, יש לצדד קצת דטוב ליקח הריטלין, ולהצד דצערא דגופא עדיף, יש לומר דניחא ליה לאדם להמנע מזה.

ג. ולענין מעשה שאלתי מרבינו שליט”א, דהרי לצערינו חזינן כמה וכמה מקרים שהילד או הנער משתולל וכו’, ועל ידי זה נעשה מרוחק בחברה, וגם רבותיו לא מאירים לו פנים כדבעי, וילדים ונערים אלו יוצאים לתרבות רעה והולכים מדחי אל דחי כנודע, ואמר רבינו שאכן במקרה חמור כגון דא, יש אילוץ לקחת הריטלין, ושגם הוא עצמו הורה כמה פעמים במקרים קשים דההכרח לא יגונה ליקח ריטלין. [וראה מה שכתבתי לאחרונה בכיוצא בזה אודות לקיחת חיסון קורונה המזיק, בכדי שלא יפגעו לאדם וישברו את מטה לחמו].

לא למהר בנתינת ריטאלין

ד. והגביל רבינו, שיש להושיב על זה אנשי מקצוע אובייקטיביים שידונו בכל מקרה לגופו, ושלא כפי המצוי היום, שמחמת עצלותם של חלק מן המורים, סובלים הילדים בכפייה מסמים מרים, וזה מנהג אכזרים ומכוערים, שנתחדש בזמנים מאוחרים, כי בימים קדומים מדורי דורים, היו המורים שמחים במצות לימוד הנערים, ואגב מצות הלימוד היו נשכרים, אבל האידנא לצערינו בהרבה מקומות עיקר העיקרים, הוא קיבול המעות כי המה המדברים, ואגב ריוח הממון בא עמו טפלה לימוד הבחורים, ודין גרמא דנפילת הנוער לבור עמוק מגובה ההרים.

ה. ויש מקרים שהמורה צריך ריטאלין ותולה הבעיה בתלמיד, ראה מעשה משעשע על זה בס’ הנחמד חשוקי חמד (סנהדרין צא ע”ב). ע”ש. ופעמים הרבה גם הרופא אינו נאמן בזה מכמה וכמה סיבות, אשר אכמ”ל, וצרת חיסוני הקורונה תוכיח, שלוקחים דבר שאין בו ממש, ואדרבה יש בו נזק לגוף, והיחס אליו כאילו הוא מציל נפשות. ולשומעם ינעם ותבא עליהם ברכת טוב.

לקיחת ריטאלין בשבת

ו. ולענין שימוש בריטלין בשבת יש לדון מצד איסור שחיקת סממנים, ראיתי בס’ “וביום השבת” (וייל, סי’ לא אות ל) שכתב לאסור, והביא שכן הורו הגריש”א והגרח”ק דלא גרע מכל רפואה דאסור, דגם חוסר ריכוז הוי בעיה בגוף, רק שיש לומר דאם במניעת לקיחת הריטלין איכא פגם בכבוד הבריות דשרי (כמבואר בסי’ שיא). ע”כ. ובס’ עריכת שלחן להגר”ש קרח (ח”ד עמ’ קסד) כ’ להתיר בפשיטות, כיון שיש בזה צורך הנפש לילד או לנער ולסביבתו. ע”כ. ונראה שרוצה לומר דלא גרע מהיתר לקיחת רפואה לחולי שבכל הגוף.

והגר”י זילברשטיין שליט”א בס’ חשוקי חמד (בכורות מא ע”א) כ’ להקל בזה באופן שהילד מתחת גיל מצות, ע”פ המבואר בביאוה”ל (סי’ שמג) בשם רשב”א ור”ן דלצורך הקטן עצמו מותר לספות איסור דרבנן. ובפרט אם עי”ז יכול ללמוד עמו ולהביאו לתפלה וקריאת התורה וכו’, וע’ בשו”ת מנחת יצחק וייס (ח”א סי’ קח). וע”ש. וכעי”ז רמזו בס’ ארחות שבת (ח”ב עמ’ רצ בהערה), וכ’ דיש לדון כל מקרה לגופו. ודי בזה.

אקמול בשבת

והגר”ד קוק שליט”א אמר לי דריטאלין לא מוגדר רפואה כלל, אלא “שיכוך”, ואמר לי רבינו שליט”א, שמטעם זה לדעתו מותר לקחת אקמול בשבת מצד דהוי שיכוך ולא ריפוי, ושאלתי ממנו, הלא טעמא דמילתא משום גזירת שחיק”ס, והרי כל בן אנוש שהיה יכול בעת צרה לשחוק סממנים לייצר אקמול היה עושה כן כדי להרגיע עצמו, וא”כ אקמול בכלל האיסור של רפואה בשבת, ואמר רבינו א”כ בא ונגזור שלא לאכול שמא מחמת שאוהב כמון במאכלו ישחק כמו לתבלן התבשיל, ואין לדבר סוף, אלא דגזרו על רפואה ותו לא. [ועוד הרחיב רבינו לפלפל בענין זה, וכעת עמד קנה במקומו].

בברכת התורה

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• למה נהגו להזכיר את שם החולה בעליה לתורה
• איך הרב קוק ניחם אבא ששיכל ילד קטן
• הרגשות קודש ופסיכולוגיה תורנית

הפוסט לקיחת ריטאלין בהלכה ובהנהגה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

שמות בני ישראל

שאלה: שמענו כמה פעמים, שאם באים לבקר חולה ומתפללים על ידו, שלא כדאי להזכיר את שמו בתפלה, ויש להתפלל לפני ה’ שישלח רפואה לחולה הזה, ותו לא, ומצד שני אנו רואים מנהג ישראל, שכאשר מגיע אדם הנושא מחלה קשה לבית הכנסת, שעושים לו מי שבירך כשעולה לתורה, ואומרים את שמו ושם אמו, ויש להבין פשר הדבר.

תשובה בקיצור:

אכן כבר אמרו חז”ל והמפרשים, שהמתפלל על החולה, אם מתפלל בפניו אינו צריך להזכיר את שמו, ואדרבה יש ענין שלא יזכירנו, אבל כאשר נמצא החולה בסמוך לקריאה בספר התורה, שם אין מניעה, ואדרבה שמו נאה לו, ומנהג ישראל יש לו ביאור ברור כמבואר להלן (אות ז) מפי קדשו של הגר”ד קוק שליט”א.

באופן כללי, לא מתפללים על חולה בשבת, אבל חולה שהוא מסוכן, אכן מתפללים ומבקשים בעבורו גם ביום שבת.

ענין גדול יש להתפלל על החולה דוקא בפניו, כי אז מתעוררים בתפלה יותר, וגם משום שלא מזכירים את שמו, וזה יותר טוב בעבורו. וכבר כתב הרמב”ן בס’ “תורת האדם”, שעיקר מצות ביקור חולים היא בתפלה שמתפלל עליו.

נימוקים ומקורות:

א. בברכות (לד ע”א) איתא, המתפלל על החולה אין צריך שיזכיר שמו שנאמר “אל נא רפא נא לה ולא קמידכר שמה דמרים. ע”כ. והנה לשון הגמ’ “אין צריך”, ומשמע שאם ירצה יזכיר. אכן יתכן לדקדק עוד מדאמר אין צריך, דאיכא גוונא דצריך, ובאופן דשמעתתא דידן הוא דאי”צ, וצ”ב באיזה אופנים איירי. והיה נראה לומר דהתלמוד ס”ל כהזהר (ר”פ וישלח), דיש לפרט התפלה כמו שכתוב “מיד אחי מיד עשו”. ע”ש. ואמנם המתפלל “על” החולה, דמשמע שהוא בסמוך לו, [דהוה סגי למימר בשביל או עבור החולה], אז אי”צ להזכיר שמו. וממילא יש לפרש אין צריך דהכא, דהוא לאפוקי מהמתפלל שלא בפניו דצריך. וחילוק זה בין בפני לשלא בפניו מוזכר בהדיא במהרי”ל וכאשר הביא המג”א (סי’ קיט). ע”ש.

ומעתה יש לעיין, האם אין צריך ואם רצה מזכיר, או שיש ענין לא להזכיר, כמ”ש בכמה דוכתי ד”אין צריך” היינו דלא טוב היות הענין, ואגב האופן דצריך, נקט הכא אי”צ. ובפסקי ריא”ז כ’, שאם רצה להזכיר מזכיר. אך בס’ הפרדס לרש”י כ’, דלא יזכיר שם החולה. והו”ד בעינים למשפט. [וכ”כ מהריק”ש (סי’ תקעו), ורוב דגן להגאון מהר”י עטיה בחי’ לברכות שם, ועוד. וכן ביאר החת”ס בנדרים (מ ע”א) ויובאו דבריו להלן].

ב. והנה בעינים למשפט שם תמה, מאי טעמא יש קפידא לא להזכיר שם החולה. ומצינו באחרו’ שביארו ענין זה, מפני שהשם גורם החולי, וזה טעם שינוי השם שמקרע גזר דינו של אדם כדאיתא בר”ה (טז ע”ב). וכ”כ בעיון יעקב ברכות שם. ומהר”א הכהן מאיזמיר בס’ אזור אליהו (סי’ קכז) והחת”ס בחי’ לנדרים שם. ובס’ שיורי טהרה למהר”א הכהן מסאלוניקי (מע’ ח אות כב). ועוד רבים. וידי”נ הדיין המפו’ מהר”א טהרני שליט”א בס’ כתר שם טוב (ח”א עמ’ רצז) הביא סימוכין לזה מד’ הזהר (ח”א דס”ט ע”ב). ע”ש.

ג. והרמב”ם בידו החזקה, השמיט דברי הגמ’ הנ”ל. ובס’ “כתבי אבא מרי” כ’, שהוא מפני דס”ל כהזהר שיש לפרש תפלתו. ובמחילת כבוד גאונותו, הנה דבריו לא נכונים בזה, חדא דהזהר מיירי שלא בפניו וכמ”ש לעיל, ועוד דבזהר במקום אחר מבואר כדברי התלמוד דהזכרת השם משפיע לרעה כמ”ש לעיל (שלהי אות ב), ועכצ”ל כחילוקא דרבנן שעשה מהרי”ל. מה גם שידוע דרבינו הרמב”ם לא ראה ספר הזהר. [וראה מאמר “הרמב”ם והזהר” הנדפס בראש ס’ “פנינים ומרגליות” להגאון האהוב ר’ ראובן מרגליות זצ”ל]. ובפרט לפמש”כ לעיל דמדקדוק דברי הגמ’ מוכח כמ”ש מהרי”ל בחילוק הענין, וא”כ הזהר והתלמוד שוין. [וכבר ידוע מ”ש הגר”א, דל”ש פלוגתא בין הזהר לתלמוד בשום מקום, ובמקו”א כתבתי בזה בס”ד].

ד. ובנדרים (מ ע”א) איתא, כי אתא רב דימי אמר, כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה, ושאינו מבקר גורם לו שימות, מאי גרמא, אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה, וכל שאין מבקר מבקש עליו שימות, שימות ס”ד, אלא כל שאינו מבקר אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות וכו’.

וכ’ בחי’ חתם סופר שם, יראה לפרש ע”פ מה שאחז”ל המבקש רחמים בפני החולה אין צריך להזכיר שמו כדכתיב אל נא רפא נא לה, וכתבו המקובלים כי יש בהזכרת שמו קצת התעוררות הדין עליו, אע”פ שמ”מ קרוב לשכר ע”י התפלה, מ”מ לפעמים איכא קצת הפסד (עי”ז לפעמים) ע”י הזכרת שמו, משא”כ כשמתפלל בפני החולה, שא”צ להזכיר שמו, אז טוב לו, והיינו הנכנס לבקר מתפלל עליו שיחיה, כי לא צריך להזכיר שמו, משא”כ מי שאינו מבקרו, שמבקש ואינו בפניו, זה צריך להזכיר שמו בתפלתו, ולפעמים יארע לו הפסד בדבר, אע”פ שמתפלל עליו שיחיה. ע”כ.

ומ”ש דאיתא בחז”ל המבקש וכו’ “בפניו” הנה בגמ’ לא מוזכר חילוק זה, אכן י”ל דמוכח הכי כמשנ”ת לעיל. [ויתכן דכונתו למהרי”ל בביאור דחז”ל, ונקיט בקציריה].

יסוד האריז”ל בענין שם האדם

ה. ותמיד נפלאתי על ענין זה שהשם גורם החולי, הרי ידוע דהשם ניתן ברוה”ק, ואיך שייך שתבא תקלה על ידו, ועוד שחז”ל אומרים לשנותו לגמרי כנז”ל. וצ”ב. עד שבאתי אל היישוב עם דברי האר”י המוכרחים והברורים בשער הגלגולים (הקדמה כג) אשר כה כתב, כל איש ישראל יש לו שני שמות, האחד שקוראים לו או”א, והוא מוסכם מלמעלה ונתן בלב או”א שיקראוהו בשם זה, וכותבים אותו תחת כסא הכבוד והוא קבוע שם, ולעומת זה יש לו שם אחר בחלק הקליפה מהטומאה, והוא נרשם בארץ בעמקי תהום, ואם האדם צדיק ומטיב מעשיו, אז גובר השם הקדוש ונשאר חקוק תחת כסא הכבוד, ובשעת חיבוט הקבר כשמגיד את שמו כי זוכר אותו, אזי אין רשות למחבלים להזיקו. ואם האדם רשע נמחק שמו מתחת כסא הכבוד, ונתשכח ממנו ואז אינו יודע שום שם, כי שבקדושה אזל, ושבטומאה הרי נעלם כבר בהיותו בחיים, ואז נדבקים בו החיצונים והמחבלים וכו’. ע”כ.

ורבינו אברהם פאלאג’י זיע”א כ’ בהקדמת ס’ “שמו אברהם”, אחר שהבי”ד האר”י הנ”ל, ואין ספק דחובר חבר במילי דשייכי לשמו, שבעת ההיא יהיה שמו שגור לפניו, ושמחה לאיש במענה פיו וכו’, יתר שאת איש אשר כמוני דקריאת השם בא ע”י חלום, דזה יורה אתערותא דלעילא וכו’. ואחרי הודיע אלהים אותנו כל זאת, עלה בידינו טעם כעיקר לקרוא ספר זה שמו אברהם וכו’, זה שמי וזה זכרי. עכת”ד בקיצור נמרץ. [וע”ע בהגה שבפרש”י על ספר מיכה (פ”ו פ”ט). ובס’ וימהר אברהם (מע’ ש אות שצח). ובס’ כתר שם טוב ח”ב (ענף ח, סי’ ח ס”א). ובמש”כ בס”ד בחידושי לר”ה (יז ע”א). ע”ש. ואכ”מ]. ועמש”כ בס”ד בהקדמת יעלת חן הראשון.

ו. הרי לפנינו דפעמים שהשם בקליפה גובר ב”מ, ולכן יש צורך לשנות. ומעתה כמה חשוב הדבר להתפלל על החולה בפניו ושלא להזכיר שמו. ובאמת בתקופה זו שיש חולים רבים שאי אפשר להתפלל עליהם בפניהם מחמת הדיבוק בחולי הקורונה, הרי שיש בזה כעין מחסום לאיכות התפלה, ויש להתחזק הרבה בענין אהבת ישראל, והיו לאחדים כל הנפרדים, שבזה נזכה להכנס לגדר המתפלל על החולה בפניו ללא שום פירודא, ואנו ליה וליה עינינו שנזכה לקיבול תפלות ברחמים, והשי”ת ישלח דברו וירפא כל חולי עמו ישראל אמן.

ביאור מהגר”ד קוק שליט”א

ז. ומעתה צריך להבין טובא מה שנהגו ישראל שהחולה עולה לתורה ועושים לו מי שבירך וכל העם עונים אמן, דאמנם מעלה גדולה היא שכל הציבור ברוב עם עונים ואומרים אמן על ברכת החזן, אבל למה להזכיר שמו, הלא יש בזה קטרוג לפי מה שמבואר לעיל. ופליאה זו שמעתי ממורינו גאון עזינו ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, ואמר בביאור מנהג ישראל דתורה יש בו, כיון שאומרים מי שבירך לחולה בסמוך לספר התורה, אשר היא שורש שמות בני ישראל, ובפרט לאחר שעלה החולה לתורה, ועשה חיבור לטהרה, דבודאי שכאן יש התעוררות לשמו הקדוש דלעילא הקבוע תחת כסא הכבוד, ואדרבה זה יועיל לרפואתו יותר, שמחזיר העטרה ליושנה. עכ”ד.

ח. ובס’ “אמרי שפר” להגר”ש קלוגר זיע”א, ביאר מ”ש חז”ל על עם ישראל “שלא שינו את שמם”, כגון כשהיה חולה בבית, לא היו רצים לחכם לעשות שינוי השם, אלא משתדלים לעשות שינוי מעשה, וכל אחד אומר “אנא ענישתיה” בעונותי, ותולים היסורים במעשיהם, ולא בענינים אחרים אשר אין בהם תועלת לשינוי מעשיהם. וכמ”ש בברכות (ה ע”א) יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו. ולפי מה שנתבאר לעיל, הלא כל ענין שינוי ה’ הוא, בעבור חזרת החולה בתשובה, שיהיה כקטן שנולד, וע”כ קורין לו שם מחדש, שבזה יתגלה לו שם קדוש, שאין בו חלק לרע ב”מ, ואין בזה ענין סגוליי של שינוי חיצוני בלבד. וממילא שינוי השם כולל בתוכו בודאי שינוי מעשה ומהות.

ט. ואין להקשות ע”ז ממ”ש בר”ה (טז ע”ב) שינוי השם ושינוי מעשה, דשינוי מעשה הוא במעשה אחד, שכנראה הוא גורם החולי, אך שינוי השם הוא שינוי במהות לכל המעשים. ודו”ק. וכ”נ בחידושי הריטב”א שם שפירש פי’ מחודש בשינוי השם, דהיינו שאם היה בעל עבירות פוסק, ומשנים שמו מרשע לצדיק. ע”ש. וכ”נ ברמב”ם (פ”ב מתשו’ ה”ד). וס’ החינוך (מצ’ שיא). ותוכן דבריו מסייע היטב לדברינו. ודו”ק. וקצת משמע דלדבריהם אינו משנה את שמו כלל רק את מעשיו.

וע’ חת”ס (סוכה ל ע”א, ד”ה ואיידי) שהעיר על שיטת הרמב”ם [והריטב”א הנ”ל], דא”כ היינו שינוי השם היינו שינוי מעשה. ולדברינו מיושב. דיש מעשה ויש “מעשים”. דעבור מעשה אחד אינו “רשע” שצריך שינוי השם. וק”ל. אכן יתכן בכונת הר”מ והריטב”א הנ”ל דמשנה את שמו לשם אחר, סימן הוא לשינוי מהותו. וכ”נ בדברי הר”ן ר”ה שם, דתרוייהו איתנהו. וע”ש במהרש”א. ודו”ק. וע’ משנה כסף בר”מ שם, ולדבריו מיושבת הערת החת”ס באנפ”א. ודו”ק. וראה מה שהרחיב בס’ “בצרור החיים” (חי”א, עמ’ רמא והלאה).

עובדא מחזקת מהגר”י לווינשטיין

י. אסיים בעובדא מחזקת שראיתי על הגאון הצדיק ר’ יחזקאל לוינשטיין המשגיח דפוניבז’, שבא לפניו חסוך בנים וביקש ברכה להפקד בזש”ק, והשיבו הגר”י כי ישנה גזירה עליו ועל אשתו לבל יפקדו בילדים, אכן יש גם עצה לצאת מן הגזירה, ע”י שישנה מדה רעה שיש בו, וילמד מוסר בענין זה, ומאחר וישתנה לטובה, כגון שמעתה לא יהיה כעסן, ע”י עסק המוסר בגנות הכעס וההפסדים היוצאים ממנו, ממילא לאדם אחר יחשב, והגזירה אכן היתה על פלוני הכעסן, וכעת שקנה עצמו מחדש בשינוי, אין הגזירה שייכת עליו. ואמר דמכיון שהגזירה היא גם על אשתו, היא צריכה להיות מזכירתו בכל יום ללמוד מוסר, ובזה גם ממנה תסור הגזירה. והכי הוה שנפקדו בזש”ק מיד. ויסוד לעובדא זו מהגמ’ הנ”ל בראש השנה כמבואר.

בברכת שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא

יקותיאל דטבריה

הדברים מוקדשים לע”נ זקנתי מרת אורה מונבר בת מלכה סלטנת ז”ל שנפטרה השבוע בבית אבות, ביום כ”ב טבת, כמה שעות לאחר שקבלה זריקת חיסון הקורונה.

אולי יעניין אותך גם: 

• ילד שלא מצליח לדבר טוב מיהו הקלינאי תקשורת הכי טוב בעבורו
• הרגשות קודש ופסיכולוגיה תורנית
• האם יש ללכת לרופאים בתקופת ההריון

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט למה נהגו להזכיר את שם החולה בעליה לתורה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

יהודי ששיכל את בנו בעודו תינוק קטן, הגיע לקבל תנחומים ודברי חיזוק ממו”ר הרב דב קוק שליט”א, הרב חיזקו בדברים גבוהים ומיוחדים על זכות הנשמה הנקיה שכרגע נמצאת בעולם העליון ומזכה את האבא בזכויות גדולות, וכך אמר לו:

אדם שיש לו בן שיש לו נשמה שהיא כזו נקיה, אותו הבן הוא נקי לחלוטין, יוצא שלפני שהיה לו את הבן הזה, אז נכון שהיתה כזו נשמה נקיה באיזה מקום בעולמות, אבל זה לא היה הבן שלו. אבל עכשיו יש לאבא שייכות עם הבן הזה שהוא נשמה נקיה נטו, נקיה לגמרי כמו דרגת משיח, וזה הבן שלו.

יוצא שיש לו עכשיו בן כזה נקי כמו נשמת משיח, כי נשמת משיח זו נשמה נקיה לגמרי מהחטא, ונשמה נקיה לגמרי כמו תינוק זו נשמה של משיח, מפני שמשיח נמצא במצב של עולם מתוקן כמו תינוק שאין בו חטא. ועכשיו יש לו בן בשמים בדרגא של משיח באיתגליא.

נראה פשוט שמצב הצבירה הרוחני כך, הוא יותר עליון. עכשיו יש בן שהוא בדרגת משיח, נקי ללא חטא, ואם הוא בעולם הזה הוא לא יהיה בדרגה הזו, ועכשיו הוא הנושא שלי, הוא הבן שלי, והוא בעולם הבא מתפקד כבן שלי לכל דבר, יש לו הארת רוח הקודש, הארה של נשמה שצופה מסוף העולם ועד סופו (נדה ל ע”ב), הוא נקי לגמרי כדרגת משיח, וכל זה נמצא בעולם העליון עם הבן שלי שהוא עצמי ובשרי, האם זה לא אמור לרומם אותי? ואמרו חז”ל כי “ברא מזכה אבא” (הבן מזכה את האב), ועכשיו הבן שלי נמצא בדרגת משיח, והוא זה שמזכה אותי, זה אמור להביא אותי למצב צבירה רוחני גבוה.

בוא נשאל (בלי שאף אחד יעמוד בנסיון הזה), האם אתה מעדיף עשרה בנים, או בן אחד שימות בחייך אבל הוא יהיה כמו ‘קצות החושן’? ברור ופשוט שאם הוא בן תורה, בשניה הוא יעדיף בן אחד כמו קצות החושן עם כל הכאב שבדבר. וכי אתה יכול להסביר לי מה זה שהבן שלי הוא ‘קצות החושן’ שהוא מלאך אלקים? אתה יכול לצייר שהבן שלי זה ה’בבא סאלי’? או שהבן שלי זה רבי יעקב אבוחצירה? אז מה אם הוא ימות בחיי, זה צער גדול, אבל עצם זה שהבן שלי יהיה רבי יעקב אבוחצירה, או ה’חפץ חיים’, זו זכיה, אתה יכול להסביר מה אתה זוכה כאן? הבן שלי יהיה ה’בעל שם טוב’, אתה יכול לתפוס כזה מצב? וזה המצב כרגע בנשמה של הבן הזה שנעדר מהעולם….

לאחר מכן ביקש האב השכול ברכה לעוד בנים ובנות. והרב השיבו שיזכה לברכה פי חמש מאות מהצער שהצטער, שהרי אמרו חז”ל מרובה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות. והמשיך הרב ואמר לאב, לפי זה אתה אמור לקבל חמש מאות בנים, יש לך עריסות לכולם? יש לך מקום בבית לחמש מאות ילדים? ואמר אחד מהתלמידים שנכח במקום, שאמרו חז”ל על הפסוק “ובני רחביה רבו למעלה” – למעלה משישים ריבוא, יוצא שיכול להיות אחד ששקול כשישים ריבוא. וסיים הרב, אז יש כאן פשרה שתזכה לבן אחד גדול בתורה כמו חמש מאות אנשים…

רב תודות לידיד נפשי מזכה הרבים הרב דוד שדה שליט”א על תיעוד הפגישה ועריכת המאמר בשופר מהופך מקול לכתב, ובזכותו אנו רואים את הקולות, יהי רצון שיהיה החיזוק לרפואת אמו היקרה לאריכות יו”ש.

אולי יעניין אותך גם: 

• איך הרב קוק ניחם הורים ששכלו את בתם הקטנה
• האם יש ללכת לרופאים בתקופת ההריון
• ילד שלא מצליח לדבר טוב מיהו הקלינאי תקשורת הכי טוב בעבורו

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט איך הרב קוק ניחם אבא ששיכל ילד קטן הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

וכמה מילים על הליכות והנהגות בניחומי אבלים

כשהלכנו עם מורינו הגר”ד קוק שליט”א לעיר חיפה, לנחם הורים שכולים על מות בתם הקטנה בתאונה מחרידה, ה’ ישמרנו, הרחיב רבינו בתפלת העמידה בבית האבל, ובינתים נאמרו שם דרשות מפי רבנים חשובים, והרב שליט”א דיבר מאוחר ובקצרה ממש, ותוכן הדברים היה, הילדה הזאת לא מתה, היא הלכה להביא את המשיח … לאחר מכן אמר האבא של הילדה, כי אמנם היו כאן עשרות רבנים ואישי ציבור וכל אחד אמר את דברו, אך אף אחד לא הצליח לנחם את לבו הקרוע, [ואדרבה לפעמים הם גורמים צער בדבריהם, כיון שמקטינים את הכאב וכיו”ב, ובגלל זה לפעמים עדיף שלא לדבר בבית האבל, וכבר רמזו חז”ל ענין זה באמרם (ברכות ו ע”ב) אגרא דבי טמיא שתיקותא], אבל ממילותיו המיוחדות של הגר”ד קוק היוצאות מן הלב שנכנסו לו אל הלב ועשו לו נחת רוח …

כשראיתי איך המשפט הזה פועל נחמה בלב הכואבים והדואבים, חשבתי כי טוב לחזור עליו בכל מקום שצריכים נחמה מיוחדת, ובאיזה פעמים כשבקשו ממורינו הרב לדבר וראיתי שנמנע מחמת קושי הדיבור או בושה וכיו”ב כדרכו, אז אמרתי לרב, כי לפחות יאמר את הענין הנ”ל שאמר בהיותינו בחיפה שיש בו עוצמת נחמה אדירה, ואמר לי הרב אם זה לא יוציא לי מהלב אינני יכול להוציא את זה מהפה, אז שהיינו בחיפה היתה לי התעוררות פנימית של כח אמונה ולכן אמרתי את זה ….

גם לאחרונה אירע מעין זה עם רבינו שליט”א בעקבות פטירת לבית עולמו הרה”ג רבי אריה יהודה הראל זצ”ל, חתנו של סידנא בבא סאלי זיע”א, ובימי חוליו באו בניו הרבנים שליט”א לבקש עצה וברכה ממורינו הרב דב קוק שליט”א, והרב אמר להם כי כל מה שעובר על אביהם הוא בגדר “אחיזת עינים”, ויצאו שמחים מאד, ובימי השבעה ביקש הרב לנחמם דרך הטלפון, [מחמת המרחק הגדול בין טבריה לירושלים], ואחד מבני המנוח שאל מהרב, מה כיון הרב כשאמר לנו שזה אחיזת עינים, ומיד השיבו הרב שליט”א, כי גם המות הוא אחיזת עינים, וכי הרב אריה יהודה עלה השמימה כדי לבא עם בבא סאלי זיע”א ולהחיש קץ משיח בקרוב, אמן ואמן. [וידוע מאמר הראי”ה קוק זיע”א כי המות, שקרו טומאתו …. והרבה יש להרחיב בענין זה].

בזמני טרגדיות מורינו הרב רגיל לומר שקשה מאד לדבר, ובזמנים קשים כאלו השתיקה עדיפה מהדיבור, שיש בו חסרון, ורק אדם גדול כמו אור שבעת הימים ה”בעל שם טוב” יכול לפתוח את פיו ולנחם במקומות כאלה, וסיפר רבינו על אשה שנפקדה אחרי שנים רבות בבן, ולא זזה מלחבבו ולאוהבו כי הוא היה אור חייה, ובפתע פתאום נקטף מן העולם בהיותו בן שנתיים ימים, ולא היה מי שיעיז לפצות פה בפניה, כי במה ינחמוה, וכשבא לנחמה הבעל שם טוב, אמר לה, כי הבן הזה הוא נשמת הגאון הקדוש רבי אלכסנדר שור זצ”ל בעל הספר הנודע “תבואות שור”, והוא לא זכה לינוק חלב מאמו, כי נפטרה בעת לידתה, וכשלא מצאו מינקת יהודיה, לקחו לו מינקת גויה, ובמשך שנתיים ימים ינק חלב גויה, אשר אם כי על פי ההלכה אין בזה איסור, כמבואר בשו”ע (יו”ד סי’ פא), אך יש בזה איזה פגם מסויים, אשר לפי רום ערכו של התבואות שור, כאשר עולה מחיל אל חיל בעולמות העליונים, כמו שאמרו חז”ל (ברכות סד ע”א) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, וביאר רבינו האר”י ז”ל, שמעלים אותם בעולמות העליונים מדרגה לדרגה, וזו כוונת חז”ל באומרם “אין להם מנוחה”, לטיבותא ולמעליותא, שאינם נחים במקום אחד, אלא עולים ממתיבתא למתיבתא, ועכשיו לפי הדרגה שאליה הגיע התבואות שור, הוצרך לבא במיוחד לעולם כדי לינוק בשנתיים הללו חלב מאשה ישראלית כשרה, והיא זכתה לארח את הנשמה הגדולה הזאת בביתה לשנתיים, לאחר תשעת ירחי לידה שהיה חלק ממנה ממש, כמו שאמרו רבותינו “עובר ירך אמו”, ועכשיו כשסיים את התיקון, כבר אין לו מה לעשות בעולם הזה, והוא רץ בשמחה לשוב לצור מחצבתו, ובדברים הללו קבלה האם חיזוק עצום ותנחומים אמיתיים, ודמעתה לא היתה כבר על לחייה.

זכורני כשנפטר בעירנו טבריה ילד בן תשע שנים, והיו אביו ואמו מצוערים מאד, ובפרט שהיה ילד בעל צרכים מיוחדים, ומחמת זה הוריו נקשרו אליו מאד, ובקשתי ממורינו הרב שליט”א לבא לנחמם כי זוהי מצוה שאינה יכולה להעשות על ידי אחרים, ומיד לאחר כחצי שעה הגיע הרב וישב עמהם, וכך אמר, הילד הזה בא לעולם לענינים נסתרים אשר נשגבו מבינתינו, ונשמתו מתוקנת לגמרי ואין צריך לומר עליו קדיש ולא לעשות שום פעולה לעילוי נשמה כי הוא במעלות רמות ונשגבות, והוסיף עוד שליד קברו יקבעו עמוד, ויהיה כתוב בראשו כי זהו “מקום קדוש” וכאן טמון ילד בעל נשמה מעולה, [וכן ציוה רבינו לכתוב ליד מצבת קבורת הילד נחמן שנרצח בשבת קדש בידי משובש], והיה זה להורים למשיב נפש. ועד היום אומר לי אבי הילד שדברי הרב הגבוהים, מהדהדים באזניהם ומחזקים אותם מאד.

בברכה,
יקותיאל אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם: 

• איך הגר”ד קוק שליט”א ניחם הורים ששיכלו את בתם הקטנה בתאונה
• הרגשות קודש ופסיכולוגיה תורנית
• האם יש ללכת לרופאים בתקופת ההריון

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט איך הרב קוק ניחם הורים ששכלו את בתם הקטנה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט איך הגר”ד קוק שליט”א ניחם הורים ששיכלו את בתם הקטנה בתאונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.