ענינים נפלאים במחיצת מרן הגר”ד קוק שליט”א

לפני כשבועיים הגיעה שיחה דחופה מבית החולים “רמב”ם” לאחד מהיושבים בחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, בשיחה הבהולה בקשו להעביר לרבינו שליט”א על הידיד הותיק הרה”ג ר’ י. כהן שליט”א שמאושפז בבית החולים בעקבות נוזל מסויים שנמצא בעמוד השדרה ולפי הבדיקות נראה שמחלת הסרטן מקוננת בגופו…

רבינו שליט”א ביקש את הטל’ לשמוע את קולו של הגר”י כהן, ולאחר שדרש רבינו בשלומו, החל הלה לברך את מרן שליט”א ברכות עצומות, ואמר לרבינו שמקפיד יחד עם הציבור בבית הכנסת שלו להתפלל עם רבינו שליט”א בכל יום ויום…

רבינו שליט”א התפעל מאד ואמר בפליאה: “אתה נמצא במצב כ”כ קשה [לפי”ד ה”רופאים”], ובמקום לבקש ברכות אתה עסוק ב”לברך אותי מעומק הלב”… אני גוזר עליך שתהיה בריא אולם, וכל מה שאמרו לך הכל דברים בטלים, ותזכה לרפואה שלמה ועצומה אמן ואמן”…

כאן הסתיימה השיחה…

וכאן הסיפור מתחיל…

לאחר כמה ימים בהיותינו יושבים במחיצת קדשו של מרן שליט”א התקשר אחיו של הגר”י כהן וביקש בבהילות של שמחה להודיע לרבינו שליט”א שהרופאים אמרו שיכול לשוב הביתה, וכל מה שאמרו מעיקרא היה בטעות, ואין שום דבר “ממאיר” כמו שחשבו…

רבינו שליט”א שמח מאד על הבשורה, ותוך כדי הדברים נשאל רבינו שליט”א האם הגר”י כהן יכול לברך שהחיינו על ה”בשורה הטובה”, או שאין כאן גדר “בשורה” כיון שמתברר שהכל מעיקרא היה בגדר “עורבא פרח”…

אחד החברים העיר ממאי דאיתא בגיטין (לד רע”א), גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו, אזל שליחא אשכחא דהוה יתבה ונוולה [אורגת בגד], אמר לה הא גיטיך, א”ל זיל השתא מיהא ותא למחר, אזל לגביה [חזר השליח לגידול והודיעו שעדיין לא נתן לה את הגט], פתח ואמר “ברוך הטוב והמטיב”. [וע”ש בגמ’ פלוגתא דאביי ורבא אם ברכה זו גורמת לביטול הגט, ונפק”מ אם בא למחר ומסר את הגט, אי מגורשת]. הרי שעל השמחה “שלא נתגרשה” הימנו בירך.

אמנם רבינו שליט”א דחה דשאני התם שהיתה מיועדת לקבל גט באופן של “עבידי דאתו”, ומשמיא זכו ליה שנתעכבה מלקבל, וכפי רצונו שחזר בו מלגרשה, א”כ הו”ל הטבה בפועל, לא כן בנ”ד שמתברר שמעיקרא לא היה כלום, וזה דומה לאדם שאמרו לו שטבעה ספינתו בים והיה בצער נורא, ושוב נתברר שהיתה ספינת גוי, דלא שמענו שיברך ברכת ההודיה, כיון שמעיקרא להד”מ.

ונפק”מ לאופן שהחלה ספינתו של אדם לטבוע בים ושמע שהצליחו להצילה מרדת שחת, שבזה שפיר יכול לברך על ההטבה. אבל לו יצוייר שאדם חשב לפי דמיונו שבנו ח”ו נפצע או נהרג בתוך מבנה שנפל עליו טיל וכיו”ב, ושוב נתברר דמעיקרא לא היה כלל במקום, יתכן דבכה”ג לא יברך מידי, כיון שנתברר למפרע שאין כאן אלא פרי הדמיון. [ועמש”כ במק”א אודות מי שחשב שבנו היה ב”אסון מירון” ושוב לאחר חצי יממה בא בנו ברגליו הביתה].

שוב אמר רבינו שליט”א שיש להביא פתחא לספיקא דידן ממ”ש ביבמות (צב רע”א) אהא דאיתא במתני’ שאם ניסת ע”פ בית דין [ע”פ עד אחד] ושוב בא בעלה, תצא מזה ומזה ופטורה מן הקרבן, כיון שעשתה ע”פ בי”ד. ואמר זעירי, דלדינא ליתא להא דמתני’, וראיה לדבר מדתני בי מדרשא, “הורו בית דין ששקעה חמה ולבסוף זרחה – אין זו הוראה אלא טעות”, והעושה על פיהם מחוייב קרבן ואינו נפטר במה שעשה ע”פ בי”ד, [וכן לא יפטרו רוב קהל בפר העלם דבר, וראה מתני’ ריש הוריות ושם ד ע”ב].

הרי לפנינו פלוגתא אם אדם שעשה ע”פ “טעות” של בי”ד, יש לזה גדר “הוראה” לענין שיפטר ככל העושה ע”פ הוראת בי”ד והוברר שטעו, או דהני מילי ב”הוראה”, ולא בדבר שהוא “טעות” במציאות, [כגון שחשבו ששקעה חמה והוברר שענן כסה את השמים, וכן טעו בחשבם שהבעל מת והתירוה להנשא ושוב בא הרוג ברגליו, וכעזה”ד], וה”נ יש לומר דלפי משנתינו שטעות נחשבת כהוראה, גם מחשבת טעות בענין רפואה וכיו”ב, הויא מחשבה המועלת לענין ברכת שהחיינו, ולפי הא דתני בי מדרשא [וכ”פ הרמב”ם פי”ד משגגות ה”ג] נראה שאין כאן מקום לברכה.

ושמא יש לדון שכל המחלוקת אם טעות במציאות נקראת “מצב”, היינו בדיני אישות ואיסור והיתר וכו’, אבל בנידון שלפנינו דאיירי בהודיה ושבח להשי”ת על בשורה טובה ומרגיעה שבאה בבירור הנושא הרפואי, דבזה יש לומר דכל שמרגיש בפועל שנגולה אבן מלבו, אה”נ שיוכל לברך את ה’ ולהודות בברכת שהחיינו.

עוד הוסיף מרן שליט”א, שיש לדון שבכל הימים הללו שהיה להג”ר שמעון לחץ מחמת הממצא החשוד שראו בגופו, הו”ל כמו סיכון מסויים לנפשו, [וכבר ידוע מה שאמרו חכמים דהפחד מהסכנה גרוע יותר מן הסכנה עצמה, וע’ בס’ “בן יהוידע” ב”ק (ס ע”ב) שהביא מעשה על זה], וא”כ שמא יש לו לברך על מה ש”נחלץ” מן ה”לחץ”.

אלא שאמר רבינו שליט”א, דגם אם סברא זו נכונה לדינא, הרי שיש בה להצריך ברכת “הגומל” ולא שהחיינו. [ודן רבינו שליט”א בכל המברך הגומל למה לא מברך שהחיינו, ושמשמע דבתוך הגומל כלול שהחיינו].

סוף דבר אמר רבינו שליט”א: שבכגון המקרה שלפנינו שה”סכנה” היא ענין חיצוני נראה דלא תקון ברכת הגומל, אך לגבי ברכת שהחיינו שפיר יש לו לברך, [ואע”פ שהוא ענין חיצוני כהנ”ל], ובפרט אם מתפרצת הברכה מלבו.

ושאלתי את רבינו שליט”א, הלא כל בני הבית היו שרויים עמו בלחץ זה הדחק, והבשורה הטובה אינה רק עבורו, וא”כ למה יברך “שהחיינו” ולא “הטוב והמטיב” כדין כל שמחה המשותפת?

ואמר לי מרן שליט”א, שבנ”ד שהוא “מרכז הסיפור” וכולם נטפלים אליו, נראה דיותר מתאים לברך שהחיינו, ולא דמי ללידת זכר וירידת גשמים בשדה שותפים, דבכל הני מילי כולם שוין בטובה.

נ”ב. ראה מה שכתב מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א בס’ “חשוקי חמד” (ב”מ לח ע”ב) אודות אדם מאמריקא שהודיעוהו מהנהלת בית אבות בלונדון שאמו נפטרה ובירך דיין האמת, ובהיות שנבצר ממנו להגיע לשם, ביקש מהחברא קדישא לטפל בקבורתה, והחל לשבת “שבעה”, ולאחר יומיים של אבלות… קיבל הודעה שאמו חיה וטעו בהודעה שהודיעוהו מפטירת אשה אחרת, שהיתה חברתה של אמו בחדר אחד, ונתנו לו לדבר עם אמו בטל’… והבן מבקש לברך “שהחיינו” כדין “שמועות טובות”.

ושם הביא שמרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א אמר שיכול לברך שהחיינו, דשפיר הו”ל בכלל גדר בשורות טובות. והגרי”ז הביא סיוע להוראה זו ממש”כ הגרי”פ פירלא בביאורו לספר המצות של הרס”ג (במילואים, סי’ ב) בענין מה שאמר יעקב אבינו בשכמל”ו כשנודע לו שמטתו שלמה. ע”ש. ולאור כל האמור אתה תחזה מה שיש לדון בהנ”ל.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט קידוש ה’: החולה ש”בירך” את הגר”ד קוק שליט”א – קיבל הבטחה בכח התורה והגיע לבשר ישועה ולפלפל בהלכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרן הגר”ד קוק שליט”א

בסגולה וחיזוק לרפואה ושמירה מחולי ה”חצבת”

לאחרונה נשאל מרן גאון ישראל רבי דב הכהן קוק שליט”א אודות השמועות על התפרצות חולי ה”חצבת”, כדת מה לעשות להשמר ולהיות מוגנים מן החולי.

וכתב מרן שליט”א סגולה לרפואה ולהצלה מחולי ה”חצבת”, לומר את הפסוק בפרשת עקב (דברים ח, ט) “אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת”, ולכוין בפסוק הזה ג’ דברים וכדלהלן:

א. במילה “תחצב” שהיא אותיות “חצבת” לכוין שבזכות קדושת ארץ ישראל יהיה מיתוק ל”חצבת“.

ב. במילה “ומהרריה” תחצב נחשת, לכוין על זה שהאבות נקראו “הרים”, וכפי שדרשו חז”ל (ר”ה יא ע”א) עה”פ “מדלג על ההרים” בזכות אבות, “מקפץ על הגבעות” בזכות אמהות, וכן אמרו חז”ל בכמה דוכתי שהאבות נקראו “הרים”, כמבואר בסנהדרין (פא ע”א) ובמדרש שמות רבה (פרשה טו פ”ד). ועוד. [וכן במילה “ברזל” רמוזות בר”ת “בלהה רחל זלפה לאה” כנודע], ויש לכוין להמשיך בריאות ורפואות ע”י זכות אבות.

ג. ובמילה “נחשת” לכוין לנחש דמשה רבינו הממשיך רפואה, וכמ”ש במשנה (פ”ג דראש השנה): כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כא) “עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי”, וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים, ואם לאו היו נימוקים.

עוד אמר רבינו שליט”א שיש ניגון ידוע על הפסוק “עשה לך שרף” הנ”ל, ושכדאי להשמיעו ולהתחזק ממנו מידי פעם.

מצ”ב השיר הנ”ל בקולו הקדוש של מרן שליט”א כפי שהקליט לפני שנים רבות.

נ”ב. פעם אחרת אמר מרן שליט”א שיש לומר את הפסוק “קול ה’ חוצב להבות אש”, ולהסמיך לזה “חסין קדוש ברוב טובך נהל עדתך”, [כמבואר סמיכות זאת בתיקוני הזהר כמדומה], ולכוין שזה החיסון לחצבת.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט בעקבות התפשטות ה”חצבת” – תרופה וסגולה מיוחדת מכתב ידו של מרן קדוש ישראל הרב דב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרן הגר”ד קוק שליט”א

אודות רפואת “מי דקלים” בזמנינו

א. לאחרונה פורסם מחקר מעניין ומיוחד ע”י החוקר ר’ ישרא שפירא שליט”א, אודות “מי דקלים” המוזכרים בחז”ל לרפואת הגוף, ושגם מרן הגר”ד קוק שליט”א שותה מהם, [לא ברור אם סובר בבירור שזהו המקום שעליו דברו חז”ל, או שנוטה דעתו כך], ורבים שואלים לדעת איה מקומם בדיוק והאם הם מועילים לכל חולי או רק לחולאים מסויימים, ובקשו לדעת בבירור את הנהגת מרן הגר”ד קוק שליט”א בנושא זה.

ב. דבר ידוע הוא שבתלמוד הובאו המון עניני רפואה, ובפרט בפרק מי שאחזו שבמסכת גיטין, וידוע שאין היתר לעשותם ולנסותם בדורות האחרונים, והחרימו הקדמונים על זה, וכמ”ש מהרש”ל ביש”ש על חולין (פ’ כל הבשר, סי’ יב). וע”ע בתשו’ חו”י (סי’ רלד), ושד”ח (מע’ ר אות נד), ושו”ת צל”ח (סו”ס פד).

ג. וכבר כ’ ב”ליקוטי מהרי”ל”, שיכול אדם לבא לזלזול בדברי חז”ל, אם יעשה מה שאמרו ולא יתקיים בו, ורק דבר אחד יכולים לעשות גם בזמנינו, והוא מ”ש במס’ שבת (ס”פ במה אשה) לענין מי שנתקע לו עצן בגרונו וכו’. והו”ד בגליון רע”א לשו”ע יו”ד (סי’ שלו). וע’ תוס’ מו”ק (יא ע”א, ד”ה כוורא), ובביאור הר”ש בן היתום שם [מובא בקובץ שיטות קמאי שם].

ד. והנה איתא בשבת (קי ע”א) על מעין שבארץ ישראל היוצא מבין שני דקלים ויש במים הללו תועלת לנקות את המעיים. ע”ש. וכ”ה בירושלמי שבת (פי”ד ה”ג) בשם רבי יונה. וכן מתבאר בנזיר (נא ע”ב) שהדבר מועיל לנקות גם את גופו של המת. ובירושלמי (פ”ו דברכות שלהי ה”ח) איתא שמברכין על המים הללו “ברוך שברא מי רפואות”.

ובס’ “עלי תמר” על הירושלמי (ברכות שם) כתב, דלכאו’ הול”ל “מי רפואה”, וביאר דיש בהם עוד תועליות לרפואה כדרכם של מינרלים וכו’. ע”ש. ומרן שליט”א כתב לן, דמיגו דמברכין על רפואה זו משבחים את ה’ על שהוא “בורא רפואות” בכללות, ובפרט שיש כמה וכמה מימות רפואה בעולם.

ה. וכ’ הר”ש סיריליאו בביאורו לברכות שם, דמי דקלים הללו נמצאים בטבריה, והביא לזה הוכחה ממתני’ שלהי מכשירין, והביא שכ”כ גם בס’ הערוך. ע”ש. ובס’ “עלי תמר” לירושלמי שבת שם כ’, דמשמע שהיה ידוע לו להר”ש סיריליאו שאותו מעיין שבין הדקלין היה בטבריה. וא”כ רבי יונה [בירושלמי] מדבר מהמוחש שראה בטבריה שמים אלו יוצאים מבין שני דקלים וכו’, וגם לא היה לו צורך לומר שהן יוצאין מבין שני דקלים שבטבריה, כי רבי יונה היה גר בטבריה והישיבה שבה סודר הירושלמי היתה בטבריה.

ו. ולענין הברכה לא מצאנו בפוס’ שיביאו לברכת שברא מי רפואות הנ”ל, וברכה זו לא הוזכרה בבבלי והיינו כיון דלא מברכינן על רפואה ברכה בפנ”ע, וכן העלה הגר”מ וינקלר בשו”ת לבושי מרדכי (ליקוטי תשובות סי’ יז). וכן העלה הגר”צ לינק זצ”ל בס’ “תורת צבי” (עמ’ יט והלאה). ע”ש הרחבת דבריו. גם רבינו הגר”ד קוק שליט”א לא בירך מעולם ברכה זו, ואפי’ ברכת “שהכל” לא ראינו שמברך על המים, ואמר לי שאינו שותה אותם לצמאו, וע”כ לא מברך. [עוד אמרו לי שיש בהם איזה מליחות]. וע”ע בשו”ת ארץ צבי (סי’ מו), ובס’ התנהגות הדרך (אות מא). ועמש”כ ידידינו הג”ר יזהר גתי שליט”א בס’ “זוכר הנשכחות” (עמ’ רב – רג).

ואמר לי הגר”ד קוק דגם אליבא דהירושלמי והראשו’ דס”ל שיש לברך בורא מי רפואות הני מילי למי שהוא חולה, דרק בכגון דא דניכר בו שבח הרפואה תקנו לברך ברכה זו. [וגם זה דלא כפי שפורסם בעולם שכביכול יש לברכה ברכה זו בכל עידן ועידן].

ז. ואמר לי רבינו שליט”א שזה כמה זמן שהוא שותה ממי הדקלים, אך אינו רואה תועלת בפועל, ושאלתיו אם כן למה רבינו ממשיך לשתות, וכה השיב “אם כתוב, כתוב”… וזה ידוע אצל מרן שליט”א שכל דבר היוצא מפי חז”ל והראשונים הרי זה אצלו מציאות גמורה, ולכן ממשיך לעשות מה שכתוב כי אמונתו עצומה שהדבר יועיל ואם לא הועיל אז סיבתו גרמה לכך.

ח. אמנם אמר לי רבינו שליט”א שלא להציע ענין זה לאחרים השואלים, ונראה מדבריו שיכול להיות מדבר זה עגמ”נ וזילותא בדברי רבותינו למי שאינו בר לבב כדבעי וכמבואר לעיל בראש דברינו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הגר”ד קוק שליט”א אודות רפואת “מי דקלים” בזמנינו הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

נשמת היהודי זועקת

לפני כמה ימים נהרג הבחור היקר “דניאל אסלאן” ע”י אחד שירה בו “בטעות”…

הכדור פגע בגבו וירד אל הלב, לאחר זמן קצר השיב את נשמתו לבוראו.

בהיותו בדרך לביה”ח אמר “אני מרגיש שאני הולך למות”, ומיד אמר “שמע ישראל ה’ אלהינו ה’ אחד”… לאחר כמה דק’ עלה  בסערה השמימה.

האירוע היה כאשר הוא יצא מ”יום הולדת” שעשו בבית קרובי משפחתו, וסיפר לי אחיו שקודם צאתו אל מסיבת יום ההולדת, עמד בבית והתפלל מנחה בתשוקה וזעקה עצומה לבורא עולם.

המחזה היה “מוזר”, כיון שהבחור לא מוגדר “דתי”, ורק את השבת האחרונה הוא “שמר על מלא”, ודיבר בתקופה האחרונה על הרצון שלו להתפלל, וגם לקח על עצמו ללכת עם טלית קטן מידי פעם למרות שלא היה חובש כיפה…

נשמתו הרגישה משהו… והוא לא היה “מודע” למה שהולך להיות, וכמ”ש בגמרא “אע”ג דאיהו לא חזי מזליה חזי” (ע’ מגלה ג ע”א).

מרן הגר”ד קוק שליט”א שיגר מכתב אמש לבני משפחה ובו כתוב:

לעשות מבצע בכל טבריה לזכות [כל יהודי] בקריאת שמע, כי [יש] מי שעדיין לא קורא כל לילה, וכל זה עילוי נשמה לבחור הצדיק דניאל איש חמודות.

הוא עכשיו צוחק על כולם ושמח יותר מכולם.

דב”ש

מצ”ב מכתבו של מרן, וגם מסר מחזק שמתפרסם בכל העולם על שמו של הנפטר, איך רמוז בו מה שעבר עליו בעת פטירתו, והדברים מחזקים מאד.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט זעזוע בטבריה: הבחור שנורה למות “בטעות”… ומכתבו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, ועוד הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מתבטא בצער על דברי חכם אחד

שאמר שלא לצרף למנין מי שעולה להר הבית

לאחרונה דבר חכם אחד שליט”א [כמדומה ב”רדיו”] ואמר שמי שעולה ל”הר הבית” אין לצרפו למנין… משל היה מי שעולה לשם כמו דין המחלל שבת בפרהסיא, [שגם בזה יש מתירים לצרפו, כידוע ממרנן ה”אגרות משה” ועוד, והרבה “אוהבי ישראל” אוהבים לצרפם, למרות שהמשנ”ב (סי’ נה) כ’ בשם הפמ”ג שלא לצרף מחלל שבת וכן דעת רוב הפוסקים, וכאן נעשה העולה להר הבית יותר חמור ממחלל שבת].  

וכה אמר רבינו שליט”א: אחד אמר שמי שעולה להר הבית – א”א לצרף אותו למנין…

אני לא יודע… לא אמרתי לעלות… לא אמרתי לא לעלות… אני קטנתי… אני תרנגול… זה לא קשור אלי כן או לא, אני לא אומר כלום…

לבא בתוך ציבור ולומר שמי שעולה להר הבית לא מצרפים אותו למנין, זה דברים בטלים ומבוטלים!!… והוא צריך לחזור בתשובה…

אני מציע לו ופונה אליו, תחזור בתשובה, אל תפסוק, אתה לא מאן דאמר… אתה לא מאן דאמר… כל אחד ישאל את רבותיו… אתה לא הרב של המקום…

אתה לא יכול לומר אי אפשר לצרף למנין… למען ה’, מספיק צרות יש לנו… אתה לא יכול לפסוק את זה, למדת את כל הרדב”ז?? את כל החשבונות שמה… אתה לא בדקת!! אתה יכול לומר שאמרו שאסור… עד כדי כך לומר שא”א לצרף למנין, חוששני שמי שאומר את זה, אותו אולי אסור לצרף למנין…

למען ה’ תפסיקו עם הביטויים האלה… אל תתן חץ כזה… עכשיו אנשים מתביישים לבא למנין… אתה יכול לומר להם אסור, תסביר להם את ההלכה, בא נראה אותך אומר דברים בהלכה, תדבר על שילוח מחנות… צריכים שבעה נקיים שם על כל סוגיא וסוגיא… בא נראה אותך…

לא להתבטא בצורה הזאת… מספיק כבר… תגיד לי נראה שאסור… אשריך… אני לא אומר כלום… מספיק עם המחלוקות האלה… כל השנאת חנם הזאת… מספיק!!

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הגר”ד קוק שליט”א מגיב בכאב לדברי חכם אחד שאמר לא לצרף למנין את מי שעולה להר הבית הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

א. מעשה שהיה לפני כחדש ימים באחד [בן 65] שכרתו לו רגל אחת, ובנו [ידידי רי”ד הי”ו] היה מטפל בו ומחליף לו בכל פעם שעושה צרכיו, ולאחר איזה שנים רגלו השניה גם היתה מסוכנת מאד, ואמר לי הבן שכבר אינו עומד בזה, והגם שהיא מצוה חמורה שבחמורות בתורה (ירושלמי ריש פאה), אין כח הסבל שלו עומד בזה, כיון שרגלו השניה של אביו גם היא מלאה מוגלה והמצב נורא ממש, וא”א לסבול הריח וכו’, ונזכר כעת בד’ רבי יוחנן בקידושין (לא ע”ב) “אשרי מי שלא חמאן” [אשרי מי שלא ראה את הוריו דהנסיון קשה].

ב. וביקשני לשאול את פי קדשו של רבינו הגר”ד קוק שליט”א אם מוכן לומר לאביו שילך לבית החולים, ושיעשה מה שהרופאים אומרים, וידוע מראש שיגידו לכרות את הרגל השניה בדחיפות, וכפי הנראה אביו חושש מזה. והוסיף, שאם רבינו שליט”א לא יסכים בזה לדעת הרופאים, הוא מאד חושש שכבר לא יוכל להתעסק בכיבוד אביו, וכעין מ”ש בקידושין שם ברב אסי שאמו היתה מטריחתו מאד בדברים שאין הדעת סובלתן, והניחה והלך לא”י, וכן נפסק ברמב”ם (פ”ו מממרים ה”י) ובשו”ע יו”ד (סי’ רמ ס”י), וגם כאן קשה עליו המצב הנוכחי כמו גדר נשתטה אביו.

ג. ואמר לי רבינו שליט”א: אני לא אומר לאבא ללכת לשם, כי ברור הדבר שהם יזדרזו לכרות לפי מה שיראו, וא”א להכריח אדם לעשות זאת, ושאלתי את רבינו שליט”א, אבל הלא זו עצה טובה עבורו לכרות את רגלו שהיא נמקה כפי הנראה לעין, וא”כ כל רגע שהוא מוטל כך זו סכנה בפועל ולא יוכל לחיות זמן זמנים, והשיבני רבינו שליט”א על אתר, וכי אתה חושב שהניתוח אינו מסוכן?! הרי באמצע הניתוח הוא יכול למות, בפרט בגיל כזה, זה לא פשוט כלל ועיקר הניתוח הזה, ולכן אם החולה עצמו לא מבקש את הטיפול, א”א להכריחו לעשות כריתה שמזעזעת את כל נימי הדם וכו’.

ד. סוף מעשה, שהלחיץ הבן את אביו מאד, והתחנן לפניו שישמע לעצת הרופאים וכו’, והלכו לבית החולים, והסכים האב בלית ברירה לניתוח הקשה, לאחר שהרופאים הראו לו בעליל שיש תולעים ברגלו, וכמה דק’ לפני הניתוח התקשר לבקש ברכה שהכל יעבור בשלום, ובעת הניתוח נדם לבו וכמעט שאבדה תקוה, ונלחמו על חייו במשך עשרות דקות, עד ששב לחיים, ולקח זמן רב שהתאושש מעט, והוא כעת מוטל בלא רגליו בבית זקנים. ואמר לי הבן, תראה כמה גדולים דברי מרן שליט”א שכאשר דיבר כן ממש הוה עובדא.

ו. ואמרתי קמיה רבינו שליט”א, דהלא ידוע מה שהיה רגיל להביא שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א מד’ התוספתא במסכת שקלים (פרק א הלכה ו) “משישבו במקדש, התחילו למשכן משכנו ישראל על שקליהן כדי שיהו קרבנות צבור קריבין מהן, משל לאחד שעלתה לו מכה ברגלו, והיה הרופא כופתו ומחתך בבשרו בשביל לרפואתו, כך אמר הקב”ה משכנו ישראל על שקליהן, כדי שיהו קרבנות הצבור קריבין מהן, מפני שקרבנות הצבור מרצין ומכפרין בין ישראל לאביהן שבשמים” וכו’. ע”כ. [וכן הביאו ראיה זו בשם הגרח”ק בס’ “דרך שיחה” ח”א (עמ’ רנד), וע”ש בח”ב (עמ’ שפז), ובס’ צבא הלוי (סנהדרין פד ע”ב). ועוד].

ז. ואמנם ידוע מש”כ הפוסקים [הביאותים במק”א] דלאו בכל דוכתא אפשר לפסוק ע”פ “משלים” שהביאו חז”ל, מ”מ הלא חזינן שכן היה “נהוג” בזמן חז”ל לעשות פעולת כריתה לרפואה, כמ”ש בע”ז (י ע”ב) בעובדא דקטיעא בר שלום, וכ”כ בהדיא הרופא הגדול רבינו הרמב”ם (פ”ב מממרים ה”ד). ע”ש. וכ”כ המג”א (סי’ שכח סק”ו) בשם תשו’ הרדב”ז ח”א (סי’ סז), שאם החולה לא רוצה לקבל התרופה, כופין אותו לקבלה. וכ”ה הפ”ת ביו”ד (סי’ קנה סק”ד). והגאון יעב”ץ בס’ “מור וקציעה” (סי’ שכח) הוסיף ע”ז, שכופין על החולה אם צריך לכרות לו רגל, וכדכתיב “לא תעמוד על דם רעך”. ע”ש.

ח. ועל זה השיבני מרן שליט”א: למרות ד’ האחרונים הללו, אין הלכה ברורה לכרות רגל בעל כרחו של אדם, וגם ד’ התוספתא א”א להורות מהם הלכה פסוקה בכל מקרה, ובפרט בגיל כזה שמעשה הכריתה עצמו מסוכן ולא פשוט, ונמצא שהולך מן הפח אל הפחת. ועל כן המסקנא היא שרק אם הוא עצמו מבקש זאת אז יש רשות לרופא לעשות כן ותל”מ. עכ”ד מרן שליט”א.

ט. שו”ר כעין זה [קצת] בתשו’ “אגרות משה” חיו”ד (ח”ד סו”ס כד) וז”ל: ואם יש חולה שצריך ניתוח להצילו, ויש רוב גדול שיצליח הניתוח, יש לעשות לו הניתוח גם כנגד רצונו – כל זמן שאין חשש שעצם מה שכך מכריחים אותו יגרום לו סכנה גדולה יותר. עכ”ל. וע”ע באגרו”מ חחו”מ (סו”ס עד). וכן מצאתי כעת כעין ד’ רבינו שליט”א בשו”ת “תשובות והנהגות” ח”ג (סו”ס שסג, ד”ה חולה). ע”ש. [ואכתוב למשמרת מה ששמעתי מאנשים נאמנים וצדיקים שהיו קרובים למרן שר התורה זיע”א, שאמר בבתי גוואי כמה פעמים, שא”א לסמוך למעשה על מה שהובא בשמו בס’ ד”ש הנ”ל].

י. וע”ע למהרש”ה וואזנר בשו”ת “שבט הלוי” ח”ח (סו”ס רנא) בענן כפיית החולה לעשות טיפול רפואי, שלא תמיד יש לכפות, והכל לפי דרגת האדם בבטחון, וגם כשיש לכפותו, אין לעשות כן אלא ע”פ דעת תורה וכו’. ע”ש. ונפק”מ לאשה שע”פ דעת הרופאים יש לה חשש סכנה בלידה רגילה, והיא לא מסכימה ללדת בניתוח, שא”א לכפותה ע”ז, וכמ”ש בשש”כ (פל”ו הערה ד). ועמש”כ הגר”י נויבירט זצ”ל בהערה שם. ועמש”כ הגר”י זילברשטיין שליט”א ב”חשוקי חמד” (שבת קח ע”א, בכורות כ ע”א, ועוד דוכתי).

יא. וזכרוני לפני כשנה שנשאלתי מידידי ר’ אלדר אהרן הי”ו שזקנתו בת 90 לערך הוצרכה בדחיפות לכריתת רגל לפי דברי הרופאים, ואמרו לבני המשפחה שאם לא יכרתו מהר יכולה למות בכל רגע לפי מה שהם רואים את עצמת הנמק שיש שם, ואמרו כל בני המשפחה שלא מעניין אותם כלל מדברי הרופאים אם לא ישמעו את חוות דעתו של מרן שליט”א, ומרן ענה מיידית, “לא לכרות ולהשאיר בידי שמים, בגיל כזה לא נוגעים בגוף עד כדי כך”, ואכן כן עשו ולא נתנו לרופאים לחתוך בבשרה ונותרה בחיים עוד כמה חדשים, היפך גמור מגוזמת הרופאים. [ולפני כ’ שנה לערך כשהייתי בביתו נאוה קדש של מרן הגרע”י זיע”א, אמר לן בזה”ל, “הרופאים משוגעים אוהבים לייאש” וכו’. עכ”ל].

יב. ואציין כאן מעשה מדהים שהובא בס’ “ורפא ירפא” [לזכרו של הרב ד”ר ישעיהו לוי ז”ל, עמ’ קצו], “מעשה וקבעו הרופאים בביה”ח כי יש לכרות רגלה של חולה לאחר שהתנפחה מאד, בני המשפחה התקשו לקבל את ההחלטה, אך הרופאים הזהירום כי אחרת עלולה האשה למות. הקרובים פנו ביאוש לרופאים רבים, ביניהם ד”ר לוי זצ”ל, לאחר שערך בדיקה קצרה קבע, הרגל בריאה – יש בעיה אחרת, הוא ביקש לערוך בדיקת פה, ולאחר שמצא שן רקובה ביקש לפתור בעיה זו בדחיפות, רופא השיניים פתר את בעיית השן – והרגל התרפאה“.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סיפור מדהים על פסק הרופאים לכריתת רגל והוראת הרב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

בימים אלו נפוץ בעיה”ק טבריה ובכמה מקומות בארץ שיח “תורני” עמוק ורציני אצל יראי ה’ – ולהבדיל שיח “מתירני” אצל שוחרי החופש שאינם חפצים לשמוע את דבר ה’, [ה’ יחזיר את כולנו בתשובה שלמה], אודות צורת הפעולה הנכונה ע”פ התורה למתנדבי ההצלה על סוגיהם, ואכן זו מטרת כל פרסום הדברים בהמון, כדי לחדד את הנושא ההלכתי החמור ולהביאו לידי תיקון מתוך אהבת חברים ואחדות בעזהי”ת.

השבוע הגיע ידידינו הרה”ג ר’ נפתלי הלפרן שליט”א לביקור בחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א ששהה בבית הרפואה “מעייני הישועה”, ודן לפני רבינו שליט”א בצדדים הרגישים של סוגיא זו. וסיפר לי היום מרן שליט”א שאמר לו לאחר שמיעת הדברים, “אם אתה יודע שברגע אמת הוא לא ילך להציל נפש בגלל שלא מתירים לו לחזור, אז אתה תגיד לו שמותר לו לחזור, מכיון שחייביים להציל נפש, [כמו אחד שלא מוכן להציל בלי שיביאו לו מנה חזיר לאכול], אבל אני יגיד לו את האמת שזה אסור מדאורייתא, ואם יש לו יראת שמים אז הוא יבין ולא יחזור”… [יש בידינו הקלטה של כל השיחה עם תוכן הדברים הנ”ל, רק שלעת עתה מסיבות השמורות במערכת וכבודו של ארגון הצלה מסויים, אין אנו מפרסמים את הדברים].

ומכיון שיש איזה שמועות לא נכונות ואי הבנות [בשוגג או במזיד…] בשמו של רבינו שליט”א, ושמענו שאמרו בשמו שרואה את הדברים אחרת ושומע את ההיתר לחזור ברכב, על כן ביקש רבינו שליט”א היום ערב שבת קדש פרשת נשא תשפ”ה לחדד את הנושא ולשגר את הדברים לכל מבקשי דעת ויראת ה’, וזה לשון קדשו לשאלת השואל מה דעתו ואם חזר בו:

אסור לחזור בעקרון!! אלא אם כן אם ישאר הכונן הוא לא יוכל לקבל את הקריאה הבאה… וגם בזה אינני יכול להתיר… [ובפועל המכשיר קשר אצלו ובשהותו במקום שהציל יוכל להגיע לכל מקום], זה אסור!! אם יש מציאות מסויימת… גם לא נראה להתיר, כי זה לא “קמן” – לא “לפנינו”, גם ביולדת לא התירו למיילדת לחזור [אע”פ שמיילדת היתה נחוצה הרבה יותר מכונני ההצלה… כלשון רבינו שליט”א בהמשך השיחה], בינינו הם לא מצילים אלא “אחד למאה”… [רוב המקרים שיוצאים זה לחבלת רגל או יד או חבלת ראש לא מסוכנת, וכעזה”ד, כאשר אנשי אמת שבהם מעידים]. מצ”ב סרטון.

עוד מצ”ב סרטון קצר שבו נתבקשתי מכונני הצלה לשאול את רבינו שליט”א שלאור ההתעוררות בנושא הם מבינים שהם בבעיה קשה לחזור הביתה, ועל כן הם נאלצים לעזוב את ההתנדבות בשבת, ואמר רבינו שליט”א בפה מלא “שיעזבו”!!

לסיום הדברים הנני להביע כאן מעט מרחשי לבי:

בשנים האחרונות עלו כמה נושאים שפורסמו כאן ע”פ בקשתו האישית של מרן גאון דורינו הגר”ד קוק שליט”א, כגון המחאה הכואבת מדם לבו של רבינו שליט”א על מוסדות הגאוה ושנאת ישראל הנקראים “עמלי תורה” בראשות הרב זעפראני שליט”א, הן וגרורותיהן כיוצא בהן [עיתון “מקור חזק” וכל מרעין בישין שלהם], וכן המחאה על ארגונים ומוסדות וכל מיני גופים הגורפים ממון מאנשים באיצטלא של רבינו שליט”א, וכן כעת בנושא מתנדבי ההצלה, וכן על זה הדרך עוד איזה נושאים כידוע ליודעים, וראה זה פלא, תמיד יש את “כת המכחישים” מחללי ה’ ובוזי התורה, שיאמרו שזה לא רבינו שליט”א אע”פ ששומעים ורואים הכל מפי קדשו, ומתרצים לעצמם כל מיני דמיונות שלא בדיוק כך התכוין, ושמכריחים אותו לומר דברים, וכעזה”ד כל מיני שטוטים, אומרים לאור חושך ולחושך אור, ובליצנות וגאוה דוחים כל דבר של קדושה וחיזוק. וצריך לעקור מגמה רעה זו מן העולם.

דוגמא טריה מהנושא שלפנינו, בעקבות עקשות ה… לקבל את האמת, לקחו תמונה של אחד המתנדבים ופרסמוה בעיתון מקור חזק [מקור טמא] עם כיתוב לצידו שהוא מציל אלפי מקרים ושליש מהם!! בשבת!! בזכות ההיתרים של רבני ארגון איחוד הצלה!!

ידידי מר יוסי א. יו”ר איחוד הצלה בטבריה [שהוא גם יו”ר ש”ס, ששכח לרגע ש”אבא מסתכל מלמעלה”, וכותב בספרו שאסור לכוננים לחזור, ואני ממתין לו מאד לפגישה לחיזוק וביצור חומת השבת בנושא זה] פנה אל הרב עידו אוחיון שליט”א כדי לפרסם את הנ”ל בעיתון “מקומי דתי”, אך הרב אמר לו שלמרות שמוכנים לשלם ע”ז טבין ותקילין, אסור לפרסם דבר כזה שהוא חילול ה’!!

אגב, גם את הוראות ה”רבנים” שהם נתלים בהם, [כגון הגרש”א שטרן ועוד] הם כלל לא מקיימים, לדוגמא, נוהל הארגון אומר שבשעה הסמוכה לצאת שבת אסור לחזור!! והם חוזרים!! נוהל הארגון הוא שאם באיזור מגוריו של המציל יש אחרים שיכולים לעשות את המלאכה, אסור לחזור!! והם חוזרים גם אם יש בשכונתם עוד 2 או 3 המוכנים ליציאות… ולא אפרט עוד פרטים, ואסתפק במחאה זו כלפי מסכנים אשר מקל’ם יגיד להם. ודי בזה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הגר”ד קוק מתוך חולשה גדולה מבהיר שוב את האיסור החמור לחזור עם אופנוע או רכב לאחר פעולת “הצלה”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א

לכל החברים מבקשי ה’ השואלים אודות מצבו הרפואי של מרן הגר”ד קוק שליט”א.

כעת [יום ד’ פרשת נשא תשפ”ה, שעה 5 וחצי בצהרים] זכיתי לדבר עם מרן שליט”א בטל’ [באמצעות בנו אהובינו שליט”א], ובתחילה שמעתי את רבינו שליט”א אומר, שאין לו יכולת “לדבר” וגם לא “לשמוע” דברים מאחרים, לרוב צערו וחולשתו ויסוריו הכבירים, ואמרתי שלא באתי אלא להעתיר עליו ולברכו בברכת הדיוט.

ואמרתי לרבינו שליט”א: שאמנם הגעגועים דילן אליו עזים מאד וקשה עלינו שהוא לא עמנו בטבריה, אך זהו ענין של “אינטרס” שלנו, ואנחנו מבינים היטב שצריכים לתרגם את עצמת ה”געגועים” לעצמה של “תפלה”, ולא לחשוב רק מי ילמדנו תורה ומי יתן לנו עצה וכו’, ובכן תפלתנו היא שיזכה הרב שליט”א להוסיף עוד ועוד השגת אמונה על אמונתו הקיימת, לדעת שהכל מאת ה’, וכל הרפואות אינם אלא בידי בורא עולם, וכדברי הרמב”ן הידועים (ס”פ בחקתי)…

ואמר רבינו שליט”א, תחזור על זה עוד הפעם… כך צריך לומר… זה טוב… תפרסם בכל מקום שזהו הנוסח שאני מבקש שיתפללו עלי, שאזכה ל”אמונה” ולא רק ל”ידיעה”, ושהידיעות המרובות שנמצאות במח, יפלחו את הלב העיקש, ותהיה הרגשת אמונה בפועל בלב… כי בזה תלוי ה כ ל!!!

והוסיף עוד: אני מעדיף שלא יאמרו בתפלות “הרב דב הכהן בן שושנה”, אלא יאמרו “דב הכהן בן שושנה”, ואמרתי לרבינו שליט”א שזה קשה לנו להוציא את שמו בלא התואר “רב”, ואמר שוב, אבל מה נעשה שהנוסח שאמרתי הוא יותר מועיל בשמים…

מצ”ב סרטון מביקור של אחד החברים אצל רבינו שליט”א, [כאשר יושב עם רבינו שליט”א מר חמיו מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א], כשרבינו שליט”א אומר לו: אני מודיע לך שאני סובל יסורים קשים… אני צועק לשמים…

לבקשת החברים מצ”ב כמה תמונות ממרן שליט”א בשבוע שעבר עת שעסק בסוגיית היוצאין להציל אם מותר להם לשוב לביתם ע”י חילול שבת.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט עדכון על מצבו הרפואי ובקשתו של מרן הגר”ד קוק שליט”א השוהה כעת בבית החולים ב”מרכז” הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

דיני אנשי הצלה ביום שבת קדש

אודות מה שפרסמנו לאחרונה מאת מרן הגר”ד קוק שליט”א שיש איסור מוחלט לכונני ההצלה היוצאים בשבת – לשוב לביתם בסיום פעולתם ע”י רכב או אופנוע, וביקש רבינו שליט”א לפרסם מחאה על נושא זה, ואכן פרסום זה עורר הדים רבים, ושמעתי רבים הדנים בזה לכאן ולכאן, ובאמת שנושא זה אינו נתון כלל ועיקר לשיחת הבריות ולכל איש אשר מקל’ו הגיד לו, כי רק יושבי על מדין היורדים לעמק ההלכה מתוך סוגיית הש”ס והראשו’, להם בלבד הרשות לפתוח פה בענין זה, ובפרט שמדובר באיסור כרת וסקילה החמורים, ולא שייך להורות בסוגיות סבוכות כגון אלו בסברות כרס בעלמא.

לכל לראש יש להודיע שאין כאן ח”ו שום מטרה להתנגח ולהתנצח כפי שמנסים איזה פוחזים לפרסם, כי כל מטרתינו אינה אלא לברר את ההלכה לאשורה, ואם צריך לאפרושי מאיסורא, שזה כל מטרתינו בזאת התורה, ולמזהיר ולנזהר שלומים תן כמי נהרא, וכבר אמר החכם (משלי כז, ה) “טובה תוכחת מגולה מאהבה מסתרת”, וזה פשוט שכאשר גדולי עולם עונים ואומרים שיש בדבר הזה איסור דאורייתא של סקילה החמורה, אי אפשר להביע שאט נפש באמירת “יש מי שמתיר”, שהרי בכגון דא בורח האדם ואומר “מה לי ולצרה הזאת”, יכולה המלאכה שתעשה ע”י אחרים, ואני קודם את נפשי אציל שלא להכנס בספיקא רבה דכרת וסקילה.

והנה המסתכל בענין זה עיניו יחזו שכמה וכמה דיונים יש בכל הסוגיא הזאת של אנשי ההצלה העובדים ביום שב”ק, הלא המה:

א. האם כונני ההצלה צריכים לצאת לכל קריאה מטעם דינא ד”חיישי’ למיעוטא” בנפשות, ולא אזלי’ בהו בתר רובא כמבואר ביומא (פה ע”ב), או כיון שהרבה פעמים אפשר לדעת לפי תוכן ההודעה שאין כאן סכנה, אולי יש לכונן לקיים “והתעלמת”.

ב. האם כונן אמור לצאת גם למקרה של סכנה כאשר יודע בבירור שיש עוד אחרים שיוצאים, כ”נהוג” בכמה מקומות.

ג. האם מותר לחזור לאחר סיום הפעולה, [כידוע כמה וכמה גדולי עולם אוסרים ובראשם הגריש”א והגרש”ז והגרע”י, ועוד ועוד], ואמנם יש שהתירו לכונן לחזור לביתו [כנודע בעולם בשם הג’ “שבט הלוי”, וחברי בית דינו שליט”א אחריו], יש לדון שמא היינו רק בכדי שיוכל להיות פנוי למקרה של סכנה הבאה שתהיה בשבת זו, או שמספיקה הסיבה שאם לא יאשרו לו לחזור, לא ירצה לעבוד בשבת הבאה.

ד. האם סברת המתירים לחזור קיימת גם בכגון המצב היום שיש כוננים מרובים, וכפי שרואים שיש כוננים המכבים את המכשיר בערב שבת ועדיין יש אחרים, וכן אלה שמדליקים את המכשיר, פעמים שנוסעים להתארח בעיר אחרת, ועדיין יש להם מחליפים, א”כ שמא בכגון זה לא הותר לכונן לחזור לביתו, כיון שאינו “חיוני” כ”כ ל”ציבור המסוכנים”.

ה. להסוברים שמותר לאיש ההצלה לשוב לביתו, האם זה היתר גורף בלי שום חילוק, וגם חצי שעה קודם צאת שבת, שרינן ליה לשוב הביתה תוך כדי חילול שבת באיסורי דאורייתא.

ו. אם יש מציאות לנוע ממקום למקום באפניים חשמליות [שבהם איסור דרבנן היות ואין בהם מנוע כמו רכב ואופנוע] עם תיק המכיל את הדרוש לאיש ההצלה, האם מותר ליסוע ברכב למקום הסכנה.

ז. האם אנשי ההצלה וראשי הארגונים שלהם מצווים לרכוש “רכבים חשמליים” שאין בהם הבערת מנוע, בכדי להפחית את איסור החילול גם בהליכה אל מקום הסכנה.

ח. כונן שכבר יצא וטיפל במקרה או שראה שאין במי לטפל [או מחמת שהחולה דמיין שהוא זקוק לכח הצלה, או מפני שכבר שבק חיים], האם מוטל עליו להודיע בקשר לחבריו שישובו לביתם ולא ימשיכו לחלל שבת בחנם.

ט. האם מותר לכונן לצאת לקריאות במקום רחוק, או שבכגון דא עליו להשאיר את המלאכה לאנשי הצלה הגרים באיזור הסכנה.

י. במקום שאין “סדר” בצורת היוצאים להציל, ומגיעים לפעמים גם ה’ או ו’ מצילים למקום שאפי’ אחד לא נצרך, ופעמים שמספיק א’ או ב’, האם מותר לעבוד בעבודה כזו, שיש בה זלזול באיסורי תורה.

ואכתוב בקיצור את העולה מן הסוגיות לאחר התייעצות עם מרן אור העולם הגר”ק קוק שליט”א, והנני להדגיש שבמכתב זה לא באתי לערוך את העיון בחלקי הבונה והסותר בסוגיות הש”ס והראשונים, כי הדברים ארוכים מאד ולאו כל מוחא סביל דא, ולא באתי אלא בתורת “זאת עולה מן המדוב’ר”, מהי המסקנא הנראית, ומה אמרו בזה גדולי ישראל במשך עשרות השנים האחרונות, ולהדגיש את המציאות והפרקטיקה בכמה נושאים השייכים לזה.

א. המתבונן בפשט הסוגיא בעירובין (מד ע”ב, מה ע”א) עם ד’ התוס’ (מד ע”ב, ד”ה כל) והרא”ש במסקנת הסוגיא שם, ובלשונות הרמב”ם (פ”ב משבת הכ”ג, ופכ”ז הי”ז) ובד’ האחרונים על דבריו, עיניו יחזו שאין למצוא היתר לחזור מאירוע הצלה אלא רק כשעושה בזה איסור דרבנן, אבל איסור דאורייתא לא הותר – אא”כ יש סכנה בפועל בשהייתו במקום שנמצא כעת כמבואר באר היטב בגמ’ בעירובין שם. וע’ בחי’ הרא”ם הורביץ ע”ד התוס’ שם, ובשטמ”ק ביצה (יא ע”א) בשם הרדב”ז. [ומרן הגר”מ פיינשטיין בשו”ת “אגרות משה” חאו”ח (ח”ד סי’ פ) נדחק מאד לבאר ד’ הגמ’ בעירובין הנ”ל, עם ההיתר שכתב לחזור לאחר סיום הפעולה, וידוע שיש בתשו’ זו כמה וכמה חידושים שאינם מוכרחים בהבנת הסוגיא]. וב”ה כאן בא”י אין שום סכנה בשום מקום כמעט, ודבר ברור הוא שאם הכונן יבקש להתארח באיזה בית אשר סביב לו באיזור שלשם נקרא, כולם יכבודו ויכניסוהו לבתיהם באהבה והערכה רבה.

ב. וכבר ידוע שכמה וכמה מגדולי ישראל אמרו שיש איסור גמור לשוב הביתה לאחר הפעולה, הלא המה הגרא”ח נאה בס’ “קצות השלחן” (סי’ קמ סק”ג) שכתב דכל ההיתר לנהג אמבולנס לחזור בשבת היינו מפני שאם לא יחזור לתחנה הקבועה שלו, לא יוכל לקבל את הקריאות הבאות, כי רק שם יש את הקריאות וההודעות. ע”ש. וזה לא שייך כעת שהכל מוכן ומזומן במכשיר הביפר שעליו, או באייפון הטמא שעליו, וא”כ חזר הדין לאיסור. וכן ס”ל לאיסורא הגאון מהרצ”פ פראנק בשו”ת הר צבי (או”ח ח”ב סי’ י). וכן העלה לאסור הגרא”י וולדנברג בשו”ת ציץ אליעזר ח”ח (סי’ טו פרק ז אות יא), וכתב שם שרק נהג אמבולנס יכול לחזור באם יכולים להיות עוד קריאות, ואינו יכול לקבל את הקריאות אלא בתחנה שממנה יצאה. [שזה ל”ש האידנא כמ”ש לעיל]. וראה עוד לו בחלק יא (סי’ לט – מ). וכ”כ לאסור איסר הגאון מאונגוואר מהר”ם קליין זצ”ל בשו”ת “משנה הלכות” ח”ג (סי’ מב – מג).

ג. גם מרן הגרש”ז אוירבך זצ”ל בתשו’ “מנחת שלמה” ח”א (סי’ ז וסי’ ח) כתב מכתבים ארוכים לאסור איסר בזה ושלח את דבריו אל הגאון בעל אגרות משה, ע”ש אריכות דבריו, ואם כי יש מקום לדון ולפלפל בכמה דברים שכתב שם, וכן שמעתי מפי בנו הגאב”ד דטבריה רב אד”א זצ”ל שיש לדון בחלקי הבונה והסותר על מהלכיו של הגרשז”א שם, מ”מ זאת הלכה העלה שאסור לשוב הביתה ברכב או באופנוע שיש שם מנוע. וכן היה מורה ובא תלמידו הגרי”י נוייברט זצ”ל כידוע לבאי שעריו, וכמ”ש בספרו שש”כ (פ”מ סע”ט). וכן מורה ובא הג”ר עזריאל אוירבך שליט”א. וכן הורה לאסור גאון עזינו מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בס’ חזו”ע (שבת ח”ג, עמ’ רנג), הגם שהוא רגיל וחזק בכחא דהיתרא כנודע, וכן הסכים לאסור מרן הגר”ד קוק שליט”א לאחר שנו”נ בזה כמה פעמים.

ד. וכן היה מורה ובא מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א, דכיון שמפורש בסוגיא בעירובין שהתירו לחזור תוך כדי איסורי דאו’ [של הוצאה וכו’] רק במקום שיש סכנה למצילים עצמם אם לא יחזרו, אין לנו כח להתיר לכונן לשוב תוך כדי איסורי תורה, שהרי המקרה הבא אינו נמצא לפנינו, ואין ברור גם שיבא המקרה הבא, [ואם יבא, הלא הכונן יכול לצאת ממקום שקראו לו בפעם הקודמת, ולפעמים אם ישאר על מקומו, הוא יותר קרוב למקום שיקראו לו פעם הבאה, יותר מאשר אם ישוב לביתו], ולא מצאנו בזה כחא דהיתרא אלא אם חוזר ע”י נהג גוי. עכת”ד. [כ”כ בשמו הרב המגיה בחי’ הרשב”א של מוסד הרב קוק על מסכת ביצה (יא ע”ב), והגרמ”מ קארפ שליט”א בס’ הלכות שבת בשבת (פכ”ט הערה ק), והרה”ג רי”ז שוב שליט”א בגליון “אליבא דהלכתא” (קובץ סז, עמ’ לח). ע”ש] *). וכ”ד הגר”ש דבליצקי זצ”ל כמ”ש משמו הרי”ז שוב שם.

*) יש לציין עוד מה שהגרב”צ קוק שליט”א אמר משם הגרי”ש אלישיב זיע”א, שכל מה שמתירים איסורי דרבנן בחזרת הכוננים, אין זה אלא ל”מתנדבים”, שאם לא נתיר להם, יש סיכוי סביר שיכבו את המכשירים ולא ירצו להתנדב בשבת, אבל רופא תורן שמקבל משכורת על עבודתו, אין להתיר לו גם איסור דרבנן, כיון דלא התירו חכמים אלא במקום החשש הנ”ל, וכאן הלא משכורתו תלויה בעבודתו, וא”כ לא קיים החשש שמא לא ירצה לעבוד בזה, ויש להורות לו להשאר בביה”ח גם לאחר שסיים את התורנות שלו. [הובא כ”ז בגליון “מרכז ההוראה” (גליון יב). וע”ש בהרחבה].

ה. והנה אין לכחד שגאון הדורות האחרונים מהר”ם פיינשטיין באגרו”מ שם התיר לאנשי ההצלה לחזור כדי שלא להכשילן לעתיד לבא. וכן כתב הגאון מהרש”ה וואזנר ב”שבט הלוי” ח”ו (סי’ כו) עם כמה הסתייגויות. [ע”ש בסיום דבריו]. וכן אמר מרן הסטייפלר בשם מרן החזון איש זיע”א כמ”ש בס’ ארחות רבינו ח”א (אות ריג). וכן שמעתי גם אני הקטן מפי קדשו של מרן שר התורה ר’ חיים קניבסקי זיע”א בשם החזו”א. וע”ע בס’ ארחות שבת ח”ב (פ”כ הערה פה), וח”ג (עמ’ שמו והלאה). ובס’ פתח העירוב (עירובין מה ע”א). וע”ע בס’ “חסד לאברהם” על עירובין (עמ’ תשל והלאה). וידוע שמרנן האגרו”מ והחזו”א היו כעין סנהדרין של דורותינו האחרונים. וע”ע ב”ציץ אליעזר” חכ”א (ס’ נט) שהמבקש לסמוך ע”ד האגרו”מ, א”א לנו למחות בידו. וכן העלה הגרא”ד הורוביץ בשו”ת “קנין תורה בהלכה” ח”ד (סי’ טל). וכן דעת הגאון מהר”ן קרליץ ב”חוט שני” ח”ד (עמ’ רמ). וע”ע בשו”ת מנחת אשר ח”ב (סי’ מ).

ו. ובאמת שבזמן שכתבו ואמרו מרנן האגרו”מ והחזו”א וסיעתם את תשובותיהם, לא היו כמויות של אנשי מד”א והצלה ואיחוד הצלה פזורים בכל מקום כפי שמצוי בזמנים האחרונים, והם דברו על רופא שלפעמים הוא מהבודדים במקומו, וגם מבואר באר היטב באגרו”מ שמדבר באופן שא”א לחזור ע”י גוי, ואיני יודע אם מה שכתבו אז תקף גם השתא, שהרי עיקר החשש הוא שבפעם הבאה לא ירצה להציל, כי יקשה עליו ועל בני ביתו העדרותו בכל שבת מן הבית לזמן קצר או ארוך, אך כאן הלא יש פתרון ברור כמו גוי, והוא ע”י רכבים ואופניים חשמליות, ויתכן ומסתבר מאד שמרנן החזו”א והאגרו”מ היה מקימים קול מחאה שלא לסמוך על דבריהם לעת כזאת אשר האפשרות להפחית את האיסור לדרבנן ישנה לפנינו בטורח לא כ”כ גדול. [וע’ בחזו”א (ליקוטים דעירובין סי’ קיב ריש פ”ו) שמבואר בדבריו דפשיט”ל שלא התירו סופן משו”ת אלא בדרבנן. וע”ע בדברי הגרמ”פ שהובאו בס’ “מסורת משה” ח”א (עמ’ פז). ודו”ק].

ז. וידוע לכל כמה וכמה ניסה מרן הגרש”ה וואזנר זצ”ל לפעול בבני ברק שבכל פעם שיוצא כונן, יצא עמו גם גוי עם אפניים, והגוי ימתין לאיש ההצלה עד שיסיים פעולתו, ואז ישוב הגוי וינהג ברכב כדי ליקח את המציל לביתו, ואת האפניים יעמיס על הרכב, וילכו שניהם יחדיו כל אחד לדרכו. וראה מש”כ הגרש”א שטרן שליט”א במכתבו הנדפס בספר “חמדת חיים” (עמ’ שכה). א”כ איפה הדבר פשוט וברור שכל אשר לאיש יתן בעד נפשו ליסוע בקורקינט חשמלי ולסדר את כל הנצרך לו בתיק נח שירכיבנו על כתפיו או על גב המכשיר שנוסע בו, ואם אינו יכול לעשות כן, כבר שמענו מכמה גדולים שאינו מצווה לעבוד בעבודה זו, ובפרט שבלא”ה איכא אמבולנס בדרך, והגם דהמתנדבים זריזין טפי, הלא בלא”ה מסתמא ישארו כמה מתנדבים שירוצו, [ונקוה שיש להם רכב חשמלי], ובפרט דרוב קריאות אינן פקו”נ ממש, וכבר ידוע מה שדנו אי “חיישי’ למיעוטא” בנפשות הוי “חיוב” או “היתר”. ועמש”כ בס’ משנת פקו”נ (סי’ א).

ח. והנה גם לדעת המתירים לכוננים לשוב לביתם, כבר יצאה מהם הוראה לכל הכוננים שאם קבלו קריאה בתוך שעה שלפני צאת שבת, לא ישובו לביתם ברכב או באופנוע, כיון שכבר אין כ”כ את הסיבה שאולי יצטרכו אותם שוב, [וה”ה אם הגיע הכונן בתוך שעה אחרונה של המשמרת שלו ואפי’ אם השעה 1 בצהרים של ימות השבת הארוכים, משום דלא שרינן “סופן משום תחילתן” אלא כשיש גם צורך בעצם החזרה], וכמ”ש כל זה הג’ מהרש”א שטרן שליט”א בס’ “הצלת נפשות” (עמ’ לב) שכולו מיוסד ע”פ הוראות מרן הגרש”ה וואזנר. וראה עוד במכתבו הנדפס בחמדת חיים הנ”ל. וכ”כ בשו”ת קנין תורה בהלכה שם, דאין לשוב כשהוא סמוך למוצ”ש. [והגרשז”א נקט דשעתיים קודם צאת שבת כבר חשיב שאין בו צורך, ראה שלחן שלמה ח”ג (סי’ שכט). ואכמ”ל בזה].

ט. ובפועל, לצערינו הרב אנחנו עדים למציאות הלא נעימה שיש מן הכוננים שחוזרים לביתם תוך כדי איסורי סקילה – גם בחצי שעה הסמוכה לשבת, וכבר התרענו על זה בפניהם במקרה שבאו לחולה, ובתחנונים בקשתי שישארו עמנו בבית הכנסת כי עוד מעט בלא”ה יוצאת השבת, וחייכו והלכו למכוניותיהם כאילו יום חול גמור הוא, וחזינן איך כהו החושים אצל רבים מהם בענין שמירת השבת, ועשו שבתם חול בכדי להציל את הבריות, אבל את עצמם לא הצילו.

י. ואתה הלומד הנעים ובפרט איש ההצלה אשר מטרתך קדש להציל את החיים שהם חיי עולם, שא עיניך וראה כמה וכמה קושי יש בנושא זה, כי מדיינים בה מיימינים ומשמאילים, ורוב ככל חכמי ישראל עונים ואומרים שיש בזה איסור סקילה החמורה, וא”כ מה לך וזאת הצרה, ואם תאמר הלא התורה אמרה, שפקוח נפש דוחה כל התורה, וכמה וכמה קולות שמענו במקום סכנה אפי’ זוטרא, מחשבה זו אינה מועלת ואינה כ”כ מאירה, כי עיניך הרואות גדולי עולם שיודעים יותר טוב מאתנו את מעלת המציל נפש לעבדה ולשמרה, ועם כל זה לא מצאו פתחא דהיתרא, [הלא המה, הגרצ”פ פראנק, הגרא”ח נאה, הגרי”ש אלישיב, הגרש”ז אוירבך, הגראי”ו וולנדברג, הגר”ע יוסף, הגר”ש דבליצקי, הגר”מ קליין, הגר”ד קוק, ועוד], ואם היתה מחלוקת כזו בענינים גשמיים והיתה נצבת סכנה טבעית ליוצא להציל, הלא ודאי היית חושב כמה פעמים אם לצאת, ויתכן שלא היית חושב כלל כי היה ברור לך שלא כדאי להכניס ראש בריא למטה חולה, א”כ למה במקום של ספק איסור סליקה קל בעיניך להניע רכב ולשוב נגד גדולי עולם האוסרים.

יא. ואם בכל זאת חשקה נפשך בעבודה זו, ובפרט שמידי פעם זוכים להציל נפשות בישראל, א”כ איפה זאת עשה, קנה לך אפניים חשמליות או קורקינט חשמלי או רכב חשמלי, שכל פעולתם אינה אלא ע”י “זרם חשמלי”, שבזה הסכימו רבים וטובים שאין איסורם אלא מדרבנן, ובזה התירו סופן משום תחילתן, ובזה אתה ירא שמים שיוצא ידי כולם. ומכאן הקריאה בעיקר אל ראשי ארגוני מד”א והצלה וכו’, שמגייסים המונים לתרום להצלת חיים, שיוסיפו במהירות רבה לעשות מגבית הצלת נפשות מחילולי שבת, וירכשו לכל היוצאים בשבת רכבים חשמליים, [וכמדומה שכבר יש למד”א רכבים הנקראים בשם “בימבולנס” והם עובדים על חשמל, ואם דואגים לטעינה טובה מראש, יכול לטוס עמו לכל מקום], ובזה אנחנו יוצאים מבעיית חילול שבת החמורה בחזרת המצילים לאחר שסיימו הפעולה.

יב. והנני לסיים במש”כ בשו”ת שבט הלוי שם: למעשה הריני חושש לזה על פי מה שכתבתי כבר במקום אחר, דזה באופן מקרי ופעם אחת לזמן רחוק שמזדמן איזה פקוח נפש, אבל חברי הצלה שזה דבר הנשנה אצלם מידי שבת בשבתו בכל שבתות השנה, לא יעשו מלאכת החזרה שהתרנו על ידי עצמן, אלא ע”י גוי, כי גם מי שעוסק בכל שבת בפקו”נ, אעפ”י שהוא מצוה גמורה וחיוב גמור לחלל להציל, מ”מ השבת נעשה בטבע חול אצלם, ומשפיע גם לא טוב על ביתם וכו’, ודי לנו אם נתיר לו ע”י גוי, ושוב לא יהיה חשש של סופו משום תחילתו, וראוי להקפיד ע”ז, וגם זה רק אם אין עצה אחרת של היתר לגמרי. עכ”ל הברורה. וע”ע בשו”ת תשובות והנהגות ח”ג (סי’ קה).

יג. ואכתוב כאן בקיצור אודות השאלה אם איש ההצלה שכבר הגיע למקום וראה שאי”צ לעוד אנשי הצלה, אם צריך להודיעם במכשיר הקשר שלא יצאו או שלא ימשיכו בנסיעתם לבטלה. ומפורסם בעולם מש”כ בס’ “תורת היולדת” (פכ”א הערה א) בשם מרן הגרי”ש אלישיב זיע”א שאין לעשות כן, כיון שהבאים בדרך עושים את מלאכתם בהיתר. וע”ע בתשו’ הגר”י זילברשטיין שליט”א שנדפסה בשו”ת “אדני פז” ח”ד (סי’ נח). אכן יש פנים יפות להורות שעדיף להתקשר או לשלוח להם הודעה, ובפרט כשעי”ז ישארו בביתם ולא יצאו כלל, וכפי שהרחיב בזה בשפה ברורה בשו”ת מנחת אשר וייס ח”א (סי’ כב) וח”ב (סי’ מג). וגם מרן הגר”ד קוק שליט”א הראה פנים יפות להוראה זו מכמה טעמי תריצי. וכעת איני יכול להרחיב בזה.

נ”ב. לגבי יו”ט יש מקום לדון מחדש בכל הנושא, כיון שביו”ט הותרה הבערה לצורך א”נ ומתוך שהותרה וכו’, וראה בשו”ע סי’ תקב ואחרו’ שם, ובפרט לאור דברי הרמב”ם (פ”ד מיו”ט ה”ב). והמתבונן יראה שיש פנים יפות להקל בכמה קולות בנושא זה. רק שאיני כותב כאן הלכה למעשה עד שנשמע דברים בלשכת הגזית.

אגרת

לכונן הצלה

איש הצלה יקר הי”ו

הנני להקדים: יתכן והאגרת הזאת לא שייכת אליך כלל, על כן ראה נא אגרת זאת כמבוטלת, שלא נכתבה אלא למי ששייך לתוכן הכתוב בה.

עליך לעשות “חשבון נפש”, אם בימות החול כמעט ואינך יוצא לשום מקום, ובעת שאתה אוכל גלידה ב”גרג” וצופה במכשיר בקריאות שונות – ובכל זאת ממשיך ללקק את הגלידה בהנאה, כי אתה מבין מתוכן ההודעה שאין כאן מקרה “חמור”, או שאתה סומך על אחרים המצויים באיזור, ורק בשבת קדש ש”משעמם” לך בבית  – אתה יוצא בחרדת קדש לחלל שב”ק, ואם תראה בנפשו עמוק פנימה שאינך עוסק ממש בפקו”נ מטעמים הנ”ל, א”כ מה לך ולצרה הלזו.

הנך אמור לבדוק בחדרי לבבך, האם באמת אתה יוצא לכל קריאה כדי להציל חיים, או שעיקר זריזותך ומהירותך לצאת כאשר מדובר בקריאה “אשה” הזקוקה לעזרה, כגון יולדת וכיו”ב, ואיני כותב דברים בעלמא. וד”ל.

עוד תבדוק אחי ידידי בעצמך, האם עיקר יציאותיך הם לאירועים שיש בהם “פרסום”, כדי שיראו אותם בציבור וכן יתועדו בתמונות וכעזה”ד, כידוע מכל שטוטי הדור האחרון, שהמונים נעשו עבדי הטלפונים הארורים, עד כדי שאומרים “אם לא צולם לא נעשה”, ובפרט בשנים האחרונות בעידן ריתחא ומתיחות שיש בין אנשי “מד”א” ל”איחוד הצלה”, שמאז נהפך נושא ההצלה ל”תחרות”. ואכמ”ל.

כל הנושאים הללו גורמים אוירת פורקן עצומה בתוך עבודת קדש זו, וכמה וכמה צריך להזהר שאש היראה תקד על המזבח ולא תכבה לעולם, ועל כן יש להרבות בכינוסי קדש לבני החבורה העוסקים בהצלה, ולעמוד תמיד על המשמר שלא תכבה הכוונה הגדולה שיש בכל מעשיהם, ושיהיו לש”ש בקושטא, וכאן ההזדמנות למחות על ארגון הצלה ידוע פעיה”ק טבריה שערכו מסיבה לכל חבר המתנדבים עם נשותיהם וישבו בעירבוביה והזמינו לשם חזיר פרוץ לדבר דברי ליצנות ותועבה, אוי לנו שכך עלתה בימינו ובפרט פה עיר קדשינו.

וזה לי כמה וכמה שנים שהנני מוחה על חילולי השבת הנפוצים בקרב אנשי ההצלה, [כמובן לא כולם ח”ו], ובינתיים באו לדבר עמי רבים וטובים מהעובדים שם ויש בהם כמה וכמה יראי שמים המתאוננים על שאט הנפש שיש כלפי השבת, והקושי הגדול בזה שאין סדר ואין הנחיות ברורות ליום השבת, ואולי יש דיבורים הפורחים באויר אך בפועל המצב לא טוב, ואני רואה שישנה איזה מגמה להיות בתואר “איש מציל חיים”, ולאו דוקא בעבור רצון ה’ ותורתו, אלא שזה “הולך” היום להיות שייך בתואר זה, כמו שיש “טריינד” [בלשונם] אצל איזה מעטים להיות “חייל קרבי” בצבא בלי להניח תפלין ובלי לשמור שבת [ע”פ רוב אינו מצוי], והעיקר שבכל מקום תתנוסס תמונתו עם הנשק וכו’, וכפי שראיתי גם ראיתי אצל כמה מאנשי ההצלה שגם כשאר הוברר להדיא שאין צריך להם בשבת, הם אנוסים ע”פ תאוות ה”תואר” לצאת לכל מקום.

וידידי היקר רב הפעלים ר’ אברהם גבאי שליט”א שלח אלי שיש כמה וכמה שמתרעמים על מה שפורסם, כיון שיש בזה הוצאת שם רע על אנשי ההצלה, והביא לי עדות מאחד חשוב מאנשי הצלה שבמקומו יש הוראה מסודרת שרק אחד יוצא לכל קריאה, ואם מדובר ב”החייאה”, אז יוצאים אך ורק שנים, והכל בחדרת קדש לכבודה של שבת קדש, ועל זה ודאי לא דברנו ח”ו, [אא”כ חוזרים בחילול שבת של תורה שלזה אין אנו יכולים להסכים], ואת מחילתם אני מבקש אלף פעמים אם ח”ו נגרם להם צער בכדי, כי כל דברינו באו על מה שקורה בעיר קדשינו טבריה, [ובעוד מקומות מסויימים וכל אחד יודע האמת במקומו], שבהם הותרה הרצועה, וכבר אמר ר”י (שבת קיח ע”ב) “יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריה”, ורשב”י עסק בטיהור העיר מן הטומאה (שבת לג סע”ב), ואין לנו לשתוק בראותינו חילול שבת, גם אם נאמר “כי לכל העם בשגגה”.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הצלת ה”מציל” דיני אנשי הצלה ביום שבת קדש הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

עם מרן אור העולם ר”ד קוק שליט”א

א. אמש באתי לרבינו שליט”א ולאחר שזכיתי לראות בס”ד בשוב העטרה לישנה, שהוא לומד בשקיקה עצומה ובמתיקות כאשר היתה באמנה אתו, וגם זכיתי שהיה לי פתחון פה לפניו בד”ת ופלפולא דאורייתא, אז אמרתי לרבינו שליט”א, אני רואה שכבר רבינו מבריא בס”ד, וגם בהתמדתו ובכח עיונו ב”ה הכל שב כבראשונה וביתר שאת, וא”כ מבקש אני לתת סכום חשוב שהעשה סעודת הודיה להשי”ת, ואמר רבינו, אכן ב”ה המצב הרבה יותר טוב, אבל הודיה נעשה עוד מעט, כשאצא לגמרי מן היסורים שעדיין יש מהם שיריים…

ב. בשבוע שעבר הפטיר רבינו שליט”א בלשון “רחמי שדי מרובים“, ושאלתיו מהיכן נוסח מיוחד זה, ואמר שכך כתבו התוס’ ביבמות (סה ע”ב, סד”ה כי), ואמר רבינו שליט”א שנוסח זה של התוס’ יש בו בודאי ענינים, ושאלתיו אם קשור לפסוק (בראשית מג, יד) “ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש”, והנהן בראשו להסכמה.

ג. אחד בא לרבינו שליט”א בעש”ק פרשת “אמור” ובידו מספריים, וביקש ממני לבקש מרבינו שיגזור לו כמנהג החלאקה הידוע, ואמרתי לרבינו, “הוא שואל אם יש מצב שהרב יהיה צדיק גוזר”… והשיב רבינו בזה”ל, “אין מצב!! אני לא עושה פעולה שאין לי שום הבנה בה, ואם אעשה זה כמעשה קוף בעלמא, זה מעשה אדמורו”ת שאינו שייך לקומה שלי”…

ד. אח”כ שאל אבי הבן האם צריך לעשות לו תספורת בדוקא עכשיו שנעשה בן ג’, ואמר לו רבינו, אין בזה הלכות ואתה לא חיייב, אבל מצד בין אדם לחבירו תעשה לו תספורת, כי מסתמא מציק לו השער בימים החמים האלה…

ה. בחור מתחזק הביא לי מכתב למסור לרבינו שליט”א, שהיה אצל רופא אחד בעקבות כמה מיחושים ובעיות הסובבות את גופו, ואמר לו הרופא שהוא צריך לעשות דבר שאסור ע”פ תורה ואז יוטב לו. וביקש לשאול את רבינו אם הדברים נכונים ואם יש לזה היתר, ואמר רבינו שליט”א, אם התורה אמרה אסור, אז אסור, ואין שום צד להתיר דבר חמור כזה, נכון שיש כל מיני ענינים ביולוגיים שתלויים זה בזה, אבל התורה יודעת הכל והיא אומרת שאסור, אז זה רצון ה’ עמו, ותגיד לו שיקרא כל יום כמה קטעים מהחוברת שהוצאנו מהראי”ה קוק זיע”א וזה הרפואה שלו…

ו. אחד החברים הקים כולל אברכים בבית הכנסת העתיק ע”ש רבינו הסניור זיע”א השוכן ב”טיילת טבריה”, ולאור מצב הצניעות שאינו בטוב באיזור הנ”ל, החליטו להעביר את הכולל למקו”א, והגיע הסניור בחלום לאחד האחראים ואמר לו, “למה עושים כך, הלא יש לי נחת רוח בלימוד במקום הזה”, ונכנסו לספיקות גדולים מאד, ולאחר ששטח ראש הכולל את הענין לפני רבינו, אמר רבינו בפסקנות שיש לעבור מן המקום, ובמקום שיש אפי’ נדנוד חטא אין להמשיך, ומה שבא בחלום, ע”ז אמרו (סנהדרין ל ע”א) “דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין”, ושוב שאל ראש הכולל, האם הרב לוקח על עצמו את כל הסיפור של הסניור, ואמר הרב, עלי ועל צווארי.

ז. אמרו לרבינו שליט”א על אחד מתל אביב שאינו שומר שבת, ואמר רבינו שצריך לקרבו, ומיד נטל רבינו את קולמוסו וכתב לו על אחד מספריו הקדשה ובתוה”ד כתב, “אני מרגיש קרוב אליך בתוך הלב, וצריכים להפגש על כוס קפה מתוק”… כמה גדולה ענוה, ובפרט כשמדובר באיש שלא ראהו רבינו שליט”א מעולם!

ח. אמש הגיע לחדרו של רבינו שליט”א יהודי מארה”ב, ואמר שבא במיוחד בעקבות כמה בעיות בעסקיו, ושכמה “רבנים” אמרו לו שיש עליו “כישוף”, ולאחר בירור הבין שרק הרב קוק מטבריה יכול להצילו, ואמר לו רבינו שליט”א, אני לא יכול לדבר, אני רוצה ללמוד, רק אני יכול לומר לך, שאתה צריך להפסיק לחשוב על השטויות האלה, כי זה רק יזיק לך, היום אין שום כח של כישוף, כמו שאין היום רוח הקדש, אנחנו במצב של שפל המדרגה מכל הבחי’, כי “זה לעומת זה עשה ה'”, ושוב אמר עליו ברכת כהנים ופטרו לביתו בשלום.

ט. אמש הגיע לרבינו שליט”א יהודי ששולח לרבינו בכל חודש ציציות לחלוקה הידועה, ואמר לו רבינו שליט”א, ד’ כנפות של ציצית, מעוררים את בקשת וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו, והם תיקון הברית של קיבוץ נדחים, ולכן יש ל”ב חוטים, שמהפכים “לב אבן” עיקש ל”לב טהור”, ו”ל”ב חוטין”, היינו תיקון לב עיקש שנעשה ע”י החטא, והאותיות הנשמעות של חטא הם “חט”, [כידוע גם ברמז הרמ”א בהלכות ר”ה ד”אגוז” גי’ “חט”], וע”י חוט של ציצית – המתקן את הלב העקוב שנוצר ע”י החטא, נעשה חו”ט בקדושה, בתוספת אות ו’ של היסוד, דציצית היא תיקון ושמירה מפגם היסוד כמבואר במנחות (מד ע”א) בעובדא הידועה שם.

י. אחד אמר לרבינו שליט”א, “יהי רצון שנזכה שהרב ימשיך להנהיג אותנו עד ביאת הגואל ועד בכלל אמן”, והשיבו רבינו, “יהי רצון שאני יזכה להיות יהודי”.

יא. רבינו שליט”א אמר שכבר אמרו כמה דרכים בביאור על השמחה שפסקו מלמות בל”ג לעומר, דמה שמחה יש בזה, הלא לא נותר שום תלמיד. והביאו מהרמ”ע מפאנו שהשמחה היא על זה שרבי עקיבא לא מת, [ובזה יתבאר עוד טעם למה שכתב הבן איש חי שבל”ג לעומר אנשי צפת הולכים למירון ואנשי טבריה הולכים לרע”ק. מלבד הטעם הידוע דר”ע הוא רביה דרשב”י. ודו”ק], והוסיף רבינו שליט”א בשבת קדש (פ’ אמור) שהואיל והימים הללו הם ימי דין, היתה המגפה אמורה להתפרס על כל הימים עד שבועות, והשמחה היא שנצטמצמה הגזירה לל”ב ימים, ואז נותרו טו”ב ימים בתיקונא ובמיתוק, ומיתוק זה הוא הכנה דרבה לנופת צופים של קבלת התורה. [וכידוע בסוד “לב טוב” של מ”ט ימי העומר שגלה ה”בני יששכר זיע”א].

יב. ידוע נידון האחרונים על אודות אשה שרואה כתם ע”ג נייר טישו וכו’, שרבים אסרו, ויש מתירים כיון דאינו מק”ט, ואמר רבינו שליט”א, אני מסופק בזה, די”ל דדוקא היכא שיש צד קולא מצד החפצא והגברא, היינו שהיא לא הרגישה וגם הכתם בלוע בבגד, בזה הוא שיש להקל, אבל בנייר שאינו “בגד”, יתכן שאינו משמש אלא כ”מגש” ל”כתם”, ובזה לא שומעין להקל. וצע”ע.

יג. סיפר לי רבינו שליט”א עובדא נפלאה על הבבא סאלי זיע”א, שהיה כאן בטבריה [שיכון ג’] יהודי מתחזק בתורה שעבר יסורים קשים של כאבי גרון [אנגינה] ושום תרופה לא עזרה לו, ובלילה רואה את הבבא סאלי בחלום אומר לו “קום, לך המקרר, תשתה מים קרים, ותהיה בריא”, וכך עשה בפועל שקם מתוך החלום ושתה מים קרים, ובבוקר קם חדש והכל חלף הלך לו כאילו לא היה דבר מעולם.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט עדכון משמח על מצב בריאותו של מרן הרב קוק, סיפור נפלא שמספר הרב על חלום עם הבבא סאלי זיע”א, ועוד ועוד.. הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.