ליומא דהילולא כ’ טבת

ידידי אהובי חמדת הלבבות

הגאון מהר”ר משה לאנדא שליט”א

אשר בקשת ממני לערוך לפניך כמה מילי לרגל יום כ’ טבת אשר בו הילולת רבינו הגדול ראש מדברים בכל מקום הרמב”ם זיע”א, הנני כותב מילי זעירי מה שיש בידי כעת מן הבא בס”ד וכת”ר חכם ומוסיף מדעתו, וכל המרבה לספר בשבחי הצדיקים הרי זה משובח.

א. לכל לראש, חזי מאן גברי רברבי דקא מסהדו עליה, רבינו הנשר הגדול הרמב”ם – זכה למה שלא זכו ראשונים אחרים בתקופתו וגם שלפניו… רבותינו הראשונים עשו אזנים לתורתו וביארו את דבריו, פוק חזי ל”רבינו מנוח” בביאורו על הרמב”ם לספר אהבה, ו”רבינו דוד הכוכבי” בספר הבתים, וספר “הגהות מיימוני”, וה”מגדל עוז” שהוא תלמיד הרשב”א, וה”מגיד משנה” שהוא ג”כ תלמיד הרשב”א, ו”מהר”י קורקוס” שכתב ביאור על דברי הרמב”ם בזרעים, והריטב”א חיבר ספר הזכרון להציל את הרמב”ם מקושיות הרמב”ן עליו כמ”ש החיד”א ב”שם הגדולים” (מע’ גדולים, מע’ י אות פט).

ב. ועין רואה להריטב”א בחידושיו לפסחים (מח ע”ב) שמביא את שיטת הרמב”ם בהלכות חמץ ומצה, שאם מתעסק בעיסה אפי’ כמה שעות אינו מחמיץ, ואם עוזב, אינו מחמיץ מיד, אלא כשיעבור שיעור מיל, ולדעת הריטב”א, מי שסומך על זה נכנס לחשש איסור חמץ דאורייתא, ומיד כשעוזב את העיסה בגוונא הנ”ל, הבצק עלול להחמיץ, וסיים הריטב”א, “ואע”פ שאין לנו גדול ברבנים ממשה רבינו זצ”ל שדן כך, אין משוא פנים בהלכה, וכל שכן באיסור חמור כזה ולכתחילה”. עכ”ל.

ג. ומרן הגר”ד קוק שליט”א אמר, בשביל לדבר על הרמב”ם, צריכים להיות בדרגה גבוהה מאד מאד, שאין לנו כלל את היכולת לשער דרגה זו, ולכן די לנו במה  שאנחנו אומרים שאין אנו יכולים לדבר על הרמב”ם, וכאן נסיים את שבחו, כי כל מה שננסה לומר, רק נקטין…

ד. ועל כן הוסיף מרן שליט”א, הספר הידוע שיש בו סיפורים על הרמב”ם יש לזורקו, כי אין בו אלא הקטנת הנשר הגדול… אדם קורא כמה סיפורים על חכמות מסוימות שהרמב”ם עשה… וחושב בשכלו המצומצם שזוהי גדלותו של הרמב”ם, ולעומת מה שהוא היה באמת, קטנות היא ולא גדלות… וכן לא יעשה…

ה. ואמר לי מרן שליט”א, פעם… כשהייתי פותח את יד החזקה של הרמב”ם כדי לראות איך הוא מזקק את הסוגיא, הייתי מתפעל ונבהל מעצמת החכמה שיש בו… והיום אני “מפחד ממנו”…

ו. והוסיף מרן שליט”א, ב”מורה נבוכים” אתה רואה את חלק ה”ראשונים” שברמב”ם, ובזה הוא שוה עם כל הראשו’, אבל ב”יד החזקה” אתה רואה את “ניצוץ משה רבינו” שברמב”ם…

ז. ונאה להביא כאן בענין זה מה שאמר מרן שליט”א בשבת האחרונה (פרשת שמות תשפ”ה)  על מאי דכתיב (שמות ב, יא) “וַיְהִ֣י׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו”. ופרש”י: ויגדל משה – והלא כבר כתיב ויגדל הילד (פסוק י) אמר רבי יהודה ברבי אלעאי הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו. ע”כ.

ונשאל רבינו שליט”א מתוך חולשתו על לשון הפסוק “ויגדל משה ויצא אל אחיו”, דמאי קמ”ל בזה, הרי פשוט שלא יצא משה אל אחיו בינקותו…

ח. ואמרו לפני מרן שליט”א ביאור שכתב המנוח ר’ שמחה רז ז”ל שיש כאן לימוד מוסר חשוב, שאע”פ שעלה לגדולה לא שכח את אחיו, ולאפוקי מדרכם של השוכחים את העולם כאשר עולים על כס הגדולה…

ט. ואמר רבינו שליט”א שאי אפשר לפרש כך את פסוקי התורה ואת מידתו של משה רבינו, שהרי דבר כזה הוא פשוט לאומרו גם על הראי”ה קוק וכל גדולי ישראל שבודאי לא היו נגועים במומי הפוליטיקאים… וא”כ מאי קמ”ל במשה רעיא מהימנא, ומגוחך הדבר לומר כן על משה רבינו אפילו בתורת “ווארט”…

י. וביאר רבינו שליט”א [מלבד המבואר ברש”י הנ”ל], ש”ויגדל”, היינו ו’ החיבור בין י”ג מידות ל”דל” – היינו מילוי דמילוי דאדנות שעולה ל”ד אותיות. [דהיינו אותיות אלף (למד פה) דלת (למד תו) נון (ויו נון) יוד (ויו דלת).  כמבואר ב”שער רוח הקדש” (דט”ו ע”א, ודכ”ה ע”א). ע”ש]. [דברי התורה הללו שנאמרו ביום שבת קדש, נמסרו לי ע”י ידידינו הנעלה הרה”ג ר’ רפאל גרילק שליט”א. ותושח”ח לו].

יא. ובביאור הענין אמר לי מרן שליט”א [יום א’ פרשת בא תשפ”ה] שהרי כל עין רואה שיש קוטביות עצומה לכאורה בין שיא הרחמים של “י”ג מידות”, למילוי דמלוי דשם “אדנות” המבטא את שיא הדינים, והא גופא קמ”ל דהכל אחד, ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, בקריאתו ובכתיבתו, “אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רנה”.

יב. והוסיף רבינו שליט”א לכתוב כעת בחידושיו כתיבת יד, שיש לפרש בזה מאמר חז”ל בבראשית רבה (פרשת בראשית פרשה י), “א”ר סימון אין לך כל עשב ועשב, שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו, ואומר לו גדל” וכו’, ושוב מתעורר כאן מילוי דמילוי דאדנות – בשיא הרחמים של תחיית המתים, והן הן הדברים שנאמרו לעיל. וק”ל.

יג. ואמר רבינו שליט”א שיש לכולנו הכרת הטוב להמנוח רבי שמחה רז על כל מה שכתב וערך לפנינו דברים חשובים אודות הראי”ה קוק ור’ אריה לוין…

יד. כל זה כתבתי אגב הענין שיש להזהר שלא להקטין את גדולי ישראל בפירושים וסיפורים שלא לפי דרגתם… ועתה נחזור שוב אל אדונינו הרמב”ם…

פעם קראתי באגרותיו שמספר על סדר יומו העמוס, איך שבבוקר הוא נוסע ל”אלקהירה” שם יושב מלך מצרים, ומטפל בו מידי יום ביומו ומדריכו מה לעשות ומה לאכול וכו’ כדי שלא יבא עליו חולי, ובחזרתו הביתה הוא עייף ויגע ועל דלת ביתו צובאים אנשים ונשים בני ברית ושאינם בני ברית, כל אחד ומכאוביו ומחלותיו, ונותן לכל אחד “רצעפט” כדת מה לעשות, ונכנס לביתו ונזרק פרקדן על המטה…

טו. ושאלתי את מרן שליט”א, איך בתוך כל הטרדות הללו יכול בן אנוש להוציא חיבור כזה נורא ונשגב, והלא גם בלא שום טרדה לא יאומן כי יסופר כדבר הזה, וכאן התמיה עולה וזועקת פי כמה וכמה?? [ואמרו לי החברים, שככל הנראה, התקופה הזאת שחיבר את חיבורו לא היתה התקופה שבה היה נוסע אל המלך… ועכ”פ השאלה בלא”ה במקומה עומדת כמובן].

טז. ואמר לי מרן שליט”א הלא שמעת על הגאון ר’ חיים עוזר מוילנא… הוא היה יושב וכותב בב’ ידיו בעת ובעונה אחת בשתי סוגיות שונות, ובד בבד משיב בנושא שלישי לשאלת אדם שעומד מולו… ואת זה אתה מבין??? והרמב”ם לא חי לפני 100 שנה כמו הגרח”ע, אלא לפני קרוב ל-1000 שנה, זה מצב צבירה רוחני שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים, זו אטמוספרה שונה של עולם, היו אז “שמים אחרים”… “עולם אחר”… אין לנו תפיסה אפילו איך היה נראה “עגלון” בזמנו של הרמב”ם…

יז. וכעת ידידי אביא לפניך גרגיר נאה מרבינו שליט”א על הרמב”ם:

הנה החיבורים העיקריים על הרמב”ם הם “מגיד משנה”, “לחם משנה”, ו”כסף משנה”, אשר הם ר”ת מל”ך, כי הרמב”ם הוא בחינת מלך שהוא ראש לחכמים (וע’ גיטין סב סע”א), ועל שלשת הספרים העיקריים הנ”ל, נתחבר הספר המפורסם “משנה למל”ך”, כי הוא משנה לג’ ספרים המרכזיים הנ”ל, ואחר כך נתחברו המון ספרים אשר יש בהם ענין מלך, כמו “שער המלך” ו”יד המלך” ו”שלחן המלך” ו”כתר המלך”…

יח. והנה לא מצינו שהעולם יקראו לספרו של הרמב”ם בשמו המקורי “משנה תורה”, וכל בני בית המדרש אומרים תמיד “הרמב”ם אומר”… ובעיקר מזכירים את שמות הספרים אשר בהם מוזכר הרבה שם המלכות על הרמב”ם, והדבר אומר דרשני…

יט. וביאר רבינו הגר”ד קוק שליט”א ע”ד פנימיות, כי חמשה חומשי תורה הם כנגד הספירות כתר חכמה בינה ותפארת ומלכות, וספר דברים שנקרא “משנה תורה” הוא כנגד “מלכות”, [ע’ זהר (פ’ וירא דקי”ט ע”ב) על פסוק לא איש דברים אנכי. וע’ ליקוטי מהר”ן (תורה נו) בסוד מגיד מראשית אחרית. וידוע גם מהאמרי אמת מגור זיע”א, דד’ חומשין כנגד תש”ר, וספר דברים כנגד תש”י שכולל הכל בספר אחד, ומובן שפיר דתש”י הוא כנגד ה’ אחרונה דהוי”ה דהיינו מלכות כמבואר בזהר (ואתחנן דרס”ג ע”א). והרבה יש לסלסל בזה].

כ. ועל כן מפני כבודו של משה רבינו נותר השם “משנה תורה” על “ספר דברים”, אבל שם ה”מלכות” שבספר דברים נחתם על הרמב”ם, מה גם דמשה רבינו היה מלך (כמבואר ספ”ק דסנהדרין), וממילא יש במשה את משנה התורה של “מלכות בפועל”, ולגבי הרמב”ם נשאר הדבר בגדר “תורת המלך” ולא עצם גילוי המלכות וכו’. עכת”ד המופלאים, ודפח”ח, לא יעדי מינן זיויה והדריה לעלם…

כא. ואיני יכול להפרד מהר מן הקולמוס הכותב מתורת רבינו שליט”א על הרמב”ם… ואספר לך עוד דבר… בסעודה שלישית אחת שורר מרן שליט”א את הפיוט “אל אדון על כל המעשים”, וכשהגיע למילים “צורת הלבנה” עצר ועמדו דמעות בעיניו, ואמרתי לו, ששמתי לב כמה פעמים שאינו מסוגל לומר את המילים “צורת הלבנה” ואיני מבין מה יש שם שכ”כ קשה לו לאמרם…

כב. ואמר לי מרן שליט”א ברגש גדול, כל המסתכל ב”בעל המאור” ספ”ק דר”ה על נושא הלבנה, זה ממש פחד מה שהולך שם, לך תסתכל ואז תבין למה קשה לי לומר את המילים הללו…

כג. והוסיף רבינו שליט”א, כל דברי הרמב”ם מפחידים, אבל בהלכות קידוש החדש זה ממש נורא, יש שם את ה”מפרש” על דברי הרמב”ם ולא יודעים מי הוא, אני אומר לך שיש שם ניצוץ משה רבינו… לכן זה נעלם כמו שמשה עלום…

כד. ואמר רבינו שליט”א, שים לב בפסוקי התורה שכתוב בהם סמוכים לעד בספר שמות (יא, ט – י) “וַיֹּ֤אמֶר ה’ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם. וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְקֹוָק֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־ שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽו. וסמיך ליה (יב, א – ב) וַיֹּ֤אמֶר ה’ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר. הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה”.

והרי ידוע מה שאמר הגר”א מוילנא זיע”א שבמילים “רבות מופתי בארץ מצרים” מצאנו את ר”ת של “רמב”ם”, וכאן נוסף לנו דבר נפלא, שהמופת הגדול של הרמב”ם זה בהלכות “החדש הזה לכם ראש חדשים”… [וראה עוד בספר “אוריאל” (מע’ הרמב”ם) כמה וכמה מילי חדתי מרמזי תורה שבכתב על הרמב”ם וחיבוריו].

כה. ושים לב ידידי, שהרמב”ם טמון בטבריה, וידוע המעשה שהובא ע”ג גמל שעצר באותו מקום, וכבר העיד לן האריז”ל ב”שער הגלגולים” שהרמב”ם קבור בטבריה, ומשה רבינו ביקש להכנס ולא זכה אלא “לראות“, והוא נקרא “טוב” [כמ”ש “ותרא אותו כי טוב”], ו”ממשה עד משה לא קם כמשה”, והנה ניצוץ הרמב”ם בטבריה “שטובה ראייתה” (מגילה ו ע”א)…

כו. ולסיום המכתב לעת עתה, אכתוב לך הרגש שעלה בלבי, הנה ידוע ששורש כל המחלות במצרים, [וראה מש”כ במק”א משם מרן שליט”א אודות חולי ה”קורונה” שהוא לא היה במצרים], ולכן אמרה תורה “כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה’ רפאיך”… ומאחר שמצרים היא שורש המחלות, ממילא נפקא לו ש”מלך מצרים” הוא כולל כל שורשי המחלות, כי המלך כולל את כל העם…

כז. ומפני שהיה הרמב”ם הרופא של מלך מצרים, נמצא שמן שמיא נתנו בידו החזקה של הרמב”ם כח לרפא כל חולי קשה… ונמצא שיש בציונו הקדוש סגולה מיוחדת לרפואה, מלבד הסגולה המיוחדת שבכל מקום קבורת צדיקים, ולכן כל מי שיש לו חולה בביתו, כדאי לו לילך אצל החכם הגדול, ולשפוך שיחו שם לפני ה’ הרופא כל בשר…

כח. וכמדומה שאמרתי דברים אלו לפני מרן אור העולם שליט”א והסכים לזה בלב שלם, ואמר שהעיקר לעשות זאת עם “הרגש”, ולא “מלומדה”, ויש להזהר בכל תפלה אצל צדיק, שלא להתפלל “אליו”, כי לה’ הישועה, רק כונתינו שזכות הצדיק תעמוד לנו שתפלתינו תעלה לפני שוכן מרומים, ולא יעכבו מעשינו את התפלה מלהגיע לפני נורא עלילה, לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה.

כאן עמד קנה… וסימנא מילתא מן שמיא, שנפלו לפנינו כ”ח אותיות לקבל “כ”ח עתין” דקהלת [“שלמה” אותיות “למשה” כנודע], משורש “כ”ח מעשיו הגיד לעמו”, וכמה נאה ויאה “כ”ח גדול” ל”י”ד החזקה” של הרמב”ם שהיא כנגד “י”ד שרשים” שערך לפנינו בספר המצות, ויחדיו הם “כח” זה לעומת זה, [כאשר שמענו כ”פ ממרן שליט”א], כן יחננו השי”ת כח וחכמה עד בלי די, אני בינה לי גבורה, אכי”ר.

הכותב ברגש לכבוד אדונינו הרמב”ם

יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• היכן מקום קבורתו של הרמח”ל
• את מי בא האור החיים לחנוק בחלום….
• הילולת “רבי יהודה הנשיא”

הפוסט דברים נשגבים ומופלאים מפי מרן הגר”ד קוק שליט”א לכבוד הילולת הרמב”ם זיע”א, היום כ’ טבת… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

סגר “עסקה” עם מרן רבינו דב קוק

וזכה עם אשתו ל”הריון” לאחר כ-10 שנות ציפיה!!!

חברים יקרים אוהבי התורה והצדיקים

אני כותב לכם בהתרגשות עוד סיפור של רוח הקודש ונבואה שנתנה לחכמי ישראל, כדי לחזק את האמונה בבורא עולם ובצדיקי האמת שבכל דור ודור…

בפרט בדור זה אשר רבו בו למאד מאד כל מיני “מפורסמים של שקר” ואנשי מיסטיקה משובשים, ויש נחיצות גדולה לקדש שם שמים, ולהראות ולפרסם את האמת הטהורה, ואת צדיק הדור שיודע את כל התורה ומוסר נפשו בתפלה וכל כולו אהבת ישראל וענוה קדושה…

וכך המעשה… בראש השנה האחרון, הגיע אברך מירושלים לעיר הקדש טבריה, כדי לשהות במחיצת מרן קדוש ישראל רבינו דב הכהן קוק שליט”א.

ידוע שרבינו הגדול נולד ביום השני של ראש השנה, ויום הולדתו של האדם הוא יום מסוגל מאד לכל הענינים, ותמיד רואים שמחה מיוחדת על פניו של הרב ביום השני של ראש השנה, [בשונה מיום ראשון של ראש השנה שהכל רואים על פניו את חרדת הדין, וכידוע שביום השני של ראש השנה הדין חלש יותר], וזוכים לקבל ממנו הארת פנים וברכות נפלאות…

האברך הנ”ל ניגש אל מרן שליט”א, וביקש ברכה לזכות ל”זרע קודש בר קיימא”, כיון שאין לו ילדים מזה 9 שנים שהוא נשוי…

הרב השיבו בהפתעה מיוחדת, “האם אתה מוכן לקרוא לבן שיוולד לך נפתלי על שם האדמו”ר הקדוש רבי נפתלי מראפשיץ”… והשיב האברך “כן”… ולחץ את ידו של הרב על קיום ה”עסקא”, וברכו הרב “שיזכה בקרוב ממש לחבוק בן זכר”…

כל הנוכחים התפלאו על מה שקרה… ולא הבינו מה קרה שהרב הזכיר דוקא את רבי נפתל מרופשיץ, והרב אמר “יש לי דיל עם רבי נפתלי”… אחד הנוכחים העיז לשאול מהו ה”דיל” שיש לרב אם אפשר לדעת, והרב רימז לו בתנועת יד “עד כאן”…

את כל זה כבר כתבתי במוצאי ראש השנה בסיכום סעיף כ”א 101 קולות ונושאים שראינו במחיצת הרב, והדברים פורסמו באתר “עץ חיים” שמוקדש להפצת תורתו של רבינו שליט”א.

כמובן שהרב רימז כאן גם על ספרו הקדוש של רבי נפתלי מרופשיץ שנקרא “זרע קודש” [מצ”ב תמונה משער הספר, דפוס למברג שנת תרכ”ח].

לפני כשבועיים (שבת חנוכה) התארחתי בירושלים בשכונת “רמת שלמה” ופגשתי את האברך הנ”ל, ודברנו על גזירתו הקדושה של רבינו שליט”א, שאנחנו חיים באמונה שלמה שהצדיק גוזר גזירה, והקב”ה מקיים כל היוצא מפי הצדיקים, שנאמר בהם “ותגזר אומר ויקם לך”….

והנה… ביום ששי האחרון [ערב שבת קדש פרשת “ויחי יעקב” [שחל להיות בו צום עשרה בטבת] אני מקבל טלפון מאותו אברך שמבשר לי בהתרגשות גדולה, ש”הנה זה בא”… והתברר לו שברוך ה’ רעייתו בהריון!!!

במוצאי שבת לקראת חצות לילה, סיפרתי את הדברים לרב, וכמובן שנהרת חיוך עלתה על פניו… הוא זכר היטב את ה”דיל”… והעביר נושא תוך כדי דיבור שצריך להתחנן ולהתפלל עכשיו עבור חבר וידיד טוב שיזכה לחיים טובים ויצליח במשפט שעושים לו למחרת בבוקר…

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

עריכה: ישראל דן רווח (מידן רווח) – טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט סגר “עסקה” עם מרן רבינו דב קוק וזכה עם אשתו ל”הריון” לאחר כ-10 שנות ציפיה!!! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

הסגולה הגדולה לזיווג – זיווג…

זה כשבועיים ימים שאנו זוכים לשמוע ברציפות דברי אלהים חיים מרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א, באופן שהשומעים הגיעו למצב ד”שבירת הכלים”… ומרן שליט”א בס”ד כנהר שאינו פוסק…

וגם בכל מילי דעלמא שבאים לבקש ממנו לברך וכו’, אינו פוטר את המבקש ב”ברכה”, אלא ב”תורת הברכה”, ובכל ענין מביא וקורא חידושים שלא שמעתם אזן מעולם, ואומר שהתורה של הדבר היא ברכתו [וכידוע מעין זה בישועות שהושפעו במחיצתו של הדברי חיים מצאנז זיע”א]… ומי שיפנים ויאמין לדברים הללו יוושע…

היום הגיע מאן דהוא וביקש ברכה לזיווג עבור חבירו, ואמר לו רבינו שליט”א שיש תנאי קודם לזיווג שבין חתן וכלה, והוא זיווג האדם מיניה וביה, בחיבור והגברת “מח” על “לב”… והנה דבריו של מרן שליט”א מילה במילה:

איש ואשה… אתה יודע מה זה איש ואשה? איש – זה הבנה, אשה – זה התרגשות… מח – זה חתן, לב – זה כלה… נכון או לא?

אתה ראובן… יש בך חתן וכלה עכשיו, בוקר טוב לך ראובן, תהיה בריא תקבל את כל הברכות שיש בעולם… אני מודיע לך, יש לך עכשיו “חתן וכלה” בתוך הלב שלך…

תדע לך, המח זה החתן – זה ההבנה, הלב זה הרגישות – זה הכלה…

אם אתה ראובן אומר אני רוצה להתחתן, תברך אותי תברך אותי… אני ישאל אותו את אותו ראובן, האם בתוך הגוף שלך כבר עשית חתונה??

ואם לא עשית חתונה בגוף שלך, עליך נאמר (ב”ספרי” שהביאו התוס’ בע”ז כא ע”א) “סמוך לפלטרין שלך לא כבשת אתה הולך לכבוש את סוריה”?!

האי אני הולך לעשות חופה עם אשתי, מה אתה רוצה?? אני יגיד לך, אתה הולך יחיד!! למה? מכיון שאתה לא כבשת את עצמך, גם עם אשתך אתה תהיה “יחיד”…

וכי אתה לא מבין את זה? אתה לא נורמאלי? אם בעצמך בגוף אחד – אתה לא מסוגל לעשות זיווג, באותו גוף ביולוגי אחד שאחד תלוי בשני בשיא הביולוגיה שבעולם… תחיית המתים… מח ולב זה… בהם אתה לא מצליח… אז אתה יכול בגוף אחר כן להצליח??…

אם אתה בעצמך מקולקל, סמוך לפלטרין שלך לא כבשת… בתוך הלב שלך אתה לא נשוי!! אתה מדמה… אתה חושב שאתה נשוי עם האשה הזו, קיימת פריה ורביה קיימת מילה… קבלת שכר נורא…

אבל אם עם עצמו לא נשוי… זה “מדמה” נשוי… תבין לבד מה ההבדל בין זה לזה… זה מעשה קוף בעלמא, מצוות יש לך… שלום בית “מדמה” יהיה לכל היותר…

והלואי שיהיה [שלום בית בסוג] מדמה… אם כן יהיה שלום בית… אתה לא נשוי… הכל מצויין… שמחה שמחה… אל תשקר את עצמך, אתה לא נשוי…. זה הסיפור שלך…

אתה רוצה להיות נשוי?? תראה איך אתה מקשר את ה”ידיעות” שלך עם ה”הרגשות שלך”…

בברכה מרובה שנזכה כולנו לזיווג הפנימי וממילא לכל השפע…

שוליא דנגרי המלקק מים התלמוד של מרן שליט”א

יקותיאל דטבריה

צילום ועריכה: ישראל דן רווח טבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט פלאי פלאות… הסגולה לזיווג הגון ממרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מרן הגר”ד קוק שליט”א ב”סגולה בדוקה”

לומר שיר השירים קודם עלות השחר דליל שבת

אמש הגיע אחד החברים למעונו של מרן אור העולם הגר”ד קוק שליט”א, והביא עמו ידיד שלו שחולה במחלה קשה, וסיפר שלפני זמן מה אמר לו רבינו שליט”א שיביא את כל התוצאות של בדיקות ה”רופאים”, ואז יורה לו כדת מה לעשות.

ואמר לו מרן שליט”א, העצה היא לקום כל ליל שבת לפני עלות השחר, ולומר אז “שיר השירים”, זה לא סגולה שאני מציע לך, זה דבר שכבר כתבו בספרים, ואני יודע על כמה וכמה שעשו סגולה זאת ונושעו…

ולגבי הדפים של ה”בדיקות” תשאירו את זה אצלי כדי שאכתוב עליהם דברי תורה…

אמר התלמיד המלקק מים התלמוד של מרן שליט”א:

יצאתי לפשפש אחר מקור סגולה זו, ומצאתי בסה”ק “שיחות הר”ן” זיע”א [שנכתב ע”י תלמידו גאון עזינו מהר”ר נתן זיע”א] סימן רמג, וז”ל: “צוה לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קודם אור היום ויאמר שיר השירים כולו, ואמר שכל הרפואות שבעולם כולם כלולים בשה”ש, וכן היה שתיכף היה שינוי וחזר החולה לאיתנו“. עכ”ל קדשו.

ומבואר שבכל יום יש לסגולה זו ולאו דוקא בליל שבת, עוד מבואר שיש לעשות כן “קודם אור היום”, ויש להסתפק אם כוונתו קודם עלוה”ש, או לאחר עלוה”ש, רק שיהיה קודם נץ החמה. ומסתברא טפי דהיינו קודם עלוה”ש.

[ובס’ הנחמד “אביעה סגולות” (עמ’ 410) הביא דברי מהר”ן הנ”ל, וכתב דהיינו אחרי עלוה”ש. וכנראה כתב כן מצד החשש הידוע לומר מקרא בלילה. אבל לא מבואר כן בהדיא בד’ הר”ן. ויתכן דמהר”ן ס”ל דשיר השירים שהוא “קדש קדשים” אין חשש לקרותו בלילה. ובפרט לאחר חצות לילה, וכנודע מהמקובלים אודות תהלים. וכעת אכמ”ל בפרטים ובפלפולים].

וכן ראיתי בס’ “רבי ועלוול” על הגה”צ ר’ זאב אידלמן זצ”ל (עמ’ 331) דהוה מרגלא בפומיה סגולה בשם צדיק מחו”ל לומר כל שיר השירים בליל שבת “קודם עלות השחר“. [וכן שומעים בסרטון המצ”ב את מרן שליט”א שאומר כן, וכן בכתב ידו המצ”ב]. ואם לא הצליח לקום, יאמר בקומו, יה”ר שיתקבל כאילו אמרתי שה”ש, ויחון אותי השי”ת מאוצר מתנת חנם. ע”כ. וע”ע בס’ לקח טוב (תולדות משפחת לשצינסקי, עמ’ צ).

וחשבתי להביא רמז ממ”ש בירושלמי (ריש ברכות) דרבי חייא ורבי שמעון היו מהלכין בבקעת ארבל קודם עלות השחר, וראו את אילת השחר שבוקע אורה, [שהוא שיעור מועט קודם עלוה”ש, ע”ש בירושלמי, ובביאור בעל ה”חרדים” שם, וע”ע בירושלמי (רפ”ג דיומא), ושער הכונות (ענין ליל שבועות). ע”ש], אמר ליה ר”ח לר”ש, כך היא גאולתן של ישראל, שדומה לעלות השחר, בתחילה קמעא קמעא, והולכת וגוברת וכו’. ע”ש. וע”ע במדרש שה”ש רבה (פ”ו פ”י).

ובזהר הקדוש (פ’ וישלח) איתא כדברי הירושלמי הנ”ל, ומסמיך זאת על הפסוק ב”שיר השירים”, דכתיב “מי זאת הנשקפה כמו שחר” וכו’, וכמשל האדם הנמצא במקום חשוך מאד, שאם יצא מיד אל האור יכול להנזק בעיניו, והיינו דכתיב “מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה”. ע”ש. והוא הזמן הנקרא “קדרותא דצפרא” כנודע.

ושמא י”ל שיש בזמן הסמוך לעלות השחר גדר גאולה פרטית עכ”פ כבר מהשתא.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

נ”ב. כעת כתב לי ידי”נ חדב”נ מהר”ר נחום בקר שליט”א שהביא למרן שליט”א בקשה של פלוני על ברכה בנושא שידוך, ואמר רבינו, שהברכה היא שיאמר פרק ג’ בחבקוק (היינו תפלה לחבקוק). וב’ פרקים אחרונים של שה”ש קודם עלות השחר 7 ימים. וכתב רבינו שליט”א [מחמת צרידותו] שר’ נחמן אומר את כל שיר השירים, והוא מקל שמספיק לומר ב’ פרקים אחרונים שהם מתאימים לשידוך.

ולא אמנע טוב מלהביא כאן מה שהוסיף לי ידי”נ הג”ר יעקב שכטר שליט”א וז”ל: חולי הגוף שרשו בחולי הנפש, ואין לך ספר שכל כולו עוסק ברפואת הנפש כמו שיר השירים. ובפרט שכל חולי הנפש יסודם בגעגועים להשי”ת שהולכים למקום אחר. וזה בוודאי כל עניינו של שה”ש להחזיר הגעגועים למקורם. ודוקא קודם שיכיר את חבירו אזי הזמן לכוון כל הגעגועים אליו ית’ לבדו. ותן לחכם המבין מדעתו ויחכם עוד הרבה. עכ”ד.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הגר”ד קוק שליט”א ב”סגולה בדוקה” לומר שיר השירים קודם עלות השחר דליל שבת הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

בקשה מפתיעה

של מרן קדוש ישראל

רבי דוב הכהן קוק שליט”א

להודיע ולבקש מעם ישראל

בכל מקום שהם

ברגעים אלו [11 בלילה, ליל שני] התקשר מרן הגאון הצדיק רבינו דב קוק שליט”א לתלמידו הרב יקותיאל אוהב ציון שליט”א הנמצא כעת בירושלים, וביקש ממנו להעביר עוד הערב הודעה לכל עם ישראל בכל מקום שהם, אנשים ונשים…

הלילה הזה, ליל ט”ו באב, זה הזמן האחרון כמעט ל”ברכת הלבנה” של החודש הזה, יש לנו עוד אפשרות לברך את הלבנה על חידושה בחודש זה…

כולם אומרים שהערב זה זמן של “אהבה”, יש בזה סודות נפלאים ולא יודעים מה הם, חושבים שזה חגיגות של דמיון והבלים…

השמש זה האיש, הירח זה האשה, [השמש משפיע על הירח אור, וכן הבעל תמיד הוא המשפיע, ולא נועד כדי לקבל אלא כדי “לתת”…], הלבנה זו ה”כלה”…

זה הזמן המתאים ביותר לצאת כולם לראות את ה”לבנה” ביופיה ולברך עליה… ומצ”ב נוסח הברכה.

בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרו בָּרָא שְׁחָקִים. וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. חק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשות רְצון קונֵיהֶם. פּועֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתו אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמותָהּ. וּלְפָאֵר לְיוצְרָם עַל שֵׁם כְּבוד מַלְכוּתו: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ ‘ מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים:

ג”פ: בְּסִימָן טוֹב תְּהִי לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל.

ובקרוב יתקיים בנו “כמשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלהיך”, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן ואמן.

מצוה וסגולה גדולה להפיץ מסר זה בכל מקום!!

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט בקשה מפתיעה של מרן קדוש ישראל רבי דוב הכהן קוק שליט”א להודיע ולבקש מעם ישראל בכל מקום שהם הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לכבוד ידיד נפשי היקר

מזכה הרבים

ר’ ישראל דן רווח הי”ו

לשאלתך, האם יש להזהר במה שמפורסם בעולם שלא לגלות לאחרים את שם הילד עד הברית, ואת שם הילדה עד העליה לתורה.

תשובה בקיצור: אמנם ישנה שמועה כזו המתהלכת בעולם, אך מקור אמיתי וברור אין לזה, ואין שום מניעה אמיתית להסתיר את השם שיש ברצון ההורים לקרוא לבנם או לבתם, ועל דברים יותר חשובים מזה כבר אמרו רבותינו, “כל דלא קפיד לא קפדי בהדיה”.

נימוקים ומקורות:

אלו הנושאים מן הדברים שאין להם שיעור ומקור, וראה בשו”ת חקי חיים קעניג ח”ז (ענינים שונים סימן ז) שכתב לשואלו, מה שמעכ”ת קורא בשם מנהג ותיק, שלא לגלות שם לנולד קודם הברית ולנקיבה קודם העליה לתורה, מעולם לא שמעתי הקפדה בזה, אלא שלא יקראו בשמו קודם שנותנים לו השם, אבל לגלות השם לא שמענו, אדרבה בכל מקום שההורים מדברים מזה ובאים לעמק השוה וכו’. ע”כ. גם בשו”ת אבני ישפה ח”א (חיו”ד סו”ס קצו) כתב לתמוה, מה ראו העולם להקפיד להסתיר כ”כ את שם הילד. והגאון הנודע מהר”ש דבליצקי זצוק”ל כתב אליו, שזה משום חשש עין הרע. וכבר הרחבתי בזה יותר מדאי בשו”ת יעלת חן ח”א (חיו”ד סי’ כט, ובהשמטות עמ’ שעד) להסביר מה שהעולם אומרים להסתיר השם, אך הדגשתי כמה פעמים שאין שום מניעה ברורה לזה.

אלא שראיתי להרה”ג ר’ מאיר אייזיקזאהן במכתבו הנדפס בשו”ת המאור ח”א (עמוד קלד) שכתב ז”ל, ובכלל המנהג הזה רע בעיני, שבעוד שהילדים בקרב האשה, כבר הם באים ומבקשים ליעץ אותם איך לקרוא להם שמות אם יהיה זכר או אם תהיה נקיבה, ובכל פעם אני דוחה אותם שלא ידברו מזה טרם שבאו לאויר העולם עכ”פ, כי ישנם הרבה שמדקדקים שאינם מגלים שם הילד עד שעת המילה. וידוע מה שכתב בספר טעמי המנהגים (סי’ תתקכט) בשם החיד”א בספר מדבר קדמות (מערכת ג) דאביו של נח לא נתן לו שם עד שנתגדל, כי מה שהוא באיתגלייא שלטא ביה עינא. וע”כ כתיב ויחי למך ויולד בן ואח”כ כתיב ויקרא שמו נח. והביא עוד שם מהרה”צ הקדוש ר’ יצחק אייזיק מקאמארנא בספרו זהר חי (פ’ בראשית עמ’ ריג) דיזהר מי שמתים לו בניו ר”ל, שלא יקרא להם שם כלל בעת המילה וימתין עד שיגדיל, ואז יקרא שמו בישראל וכו’. ע”כ. וע”ע בירושלמי ברכות (פ”א הלכה ו) דארבעה יצאו מן הכלל שנקאו בשמות קודם לידתם. עכת”ד. וראה בשו”ת ציץ אליעזר חי”ח (סי’ נד).

ובעיקר דברי הרב חקי חיים שכתב, דאדרבה ההורים מדברים ביניהם איזה שם להשיא לבנם, הנה על זה גם אינשי דעלמא לא אמרי מידי ולא קפדי, שהרי דבר המוכרח הוא לדבר מענין זה, וכמבואר בדברי רבינו האר”י בספר שער הגלגולים (הקדמה כג) כי השם העולה בדעת האב והאם לקרוא לבנם אינו באקראי, אלא הקב”ה משים בפיהם השם ההוא המוכרח אל נשמתו של הנולד, והמתאים אל השורש אשר ממנו חוצב, ונרשם שמו בכסא הכבוד וכו’. עכ”ד.

וראיתי בספר למען בריתו (קונטרס שם עולם, עמוד קלד) שהביא מס’ דברי יחזקאל (מכתב מט) שהיו צדיקים שנמנעו מלחוות דעתם בנתינת שם לילד ונימוקם עמם שדבר זה שייך להרגש האב כמ”ש רבינו האר”י. ע”כ. וכבר כתב כן הגאון ר’ דוד זכות בספרו זכר דוד (מאמר א פרק פ) דלאו שפיר עבדי הנותנים לסנדק או לאיש אחר ליתן שם לבן, כי ענין זה שייך דוקא לאבי הבן שיש לו סייעתא דשמיא לקרוא לבנו בשמו כי נעים. ע”ש. וע’ מעשה נפלא על ענין זה בספר הנחמד כתר שם טוב (ענף א הערה ט). וע”ע להגאון ר’ זרחיה הלוי סגל זצ”ל בספר צמח יהודה ח”ד (סי’ מט) מה שכתב בזה בטוב טעם. [וע’ בשו”ת פתחא זוטא (חאו”ח סי’ מה) במעשה שהיה שנתן הסב שם לנכדו של במעמד האב ולא ידעו שאבי הבן כבר קרא לו שם, דהשם שנתן האב הוא העיקר ובו יקרא. ודו”ק].

שוב אחר שנים רבות, כששאלתי ענין זה ממורי הגר”ד קוק שליט”א, חייך ואמר שאין שום ענין להמנע מלדבר בענין השם של התינוק, ויכול לומר לאחרים מה רצונו לקרוא לבנו או לבתו, וכך היא דרכו בקודש שאינו מחפש בכח למצוא ביאורים לדברים שאינם ברורים, ודיינו להשקיע עמל ויגיעה לחפש ולברר הענינים האין סופיים שיש בתורה, ולא לנו המידה הזאת לאשש ולאשר בדוחק כל דיבור או שיחת הבריות. וראה מה שכתבתי בענין שמועת העולם על קניית בגדים לתינוק קודם שנולד, וצרף לכאן.

יקותיאל אוהב ציון דטבריה

יהיה הלימוד במאמר הזה לע”נ זקנתי מרת אורה מונבר בת מלכה סלטנת שנפטרה השבוע בגיל צ”ג, כמה שעות לאחר שקבלה בבית אבות את החיסון של הקורונה.

אולי יעניין אותך גם:

• קניית עגלה וכו’ לתינוק לפני שנולד
• הוצאת תינוק מהבית בארבעים יום הראשונים
• האם מותר לתת סנדקאות למחלל שבת

הפוסט האם יש ענין להסתיר את שם הילד לפני הברית הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לכבוד יומא דהילולא של בעל התניא זיע”א, כ”ד טבת

מתורתו ומשמועותיו של הגר”ד קוק שליט”א

לימוד בספר התניא

מרנא הגר”ד קוק שליט”א אמר לא פעם, כי הלימוד בספרו של בעל התניא עשה אותו יהודי כשר… ופעם התבטא, בעל התניא גייר אותי… ורבינו שליט”א ממליץ מאד לכל בר דעת, ללמוד הרבה פעמים את הספר הזה, ובעיקר את “שער הייחוד והאמונה“, שהוא יסוד ושורש גדול בכל הענין של זיקת היהודי לבורא עולם. לרוב חשיבות שער היחוד, הדפיסו רבינו כמה פעמים, ומחלק לבאים אליו את הקונטרס, ומרבה לדבר בחשיבותו.

החיבור לבעל התניא

כשנפטר הרה”צ ר’ יורם אברג’ל זצוק”ל אמר הרב, עתה נפטר רבי יורם, שהיה חסיד גדול של בעל התניא, ואפילו יותר ממני… ומי שמכיר יודע, כי רבינו הגדול שליט”א מרבה להזכיר בספריו ובשיחותיו את בעל התניא, ובנה על גבי דבריו כמה וכמה יסודות בתורה ובעבודה, אפס קצהו תראה בדברים דלהלן.

ישועות בזכות בעל התניא

פעמים הרבה כשמברך בעת צרה, אומר הרב שליט”א, בזכות בעל התניא שיש לי אתו קשר וזכיתי לברר מקחו ולהדפיס מכתביו, ופעם אחת בסעודה רביעית עם רבינו שליט”א, כשהיה נוכח שם יהודי בצרה גדולה של משפטים בערכאות, אמר הרב בתוך הדברים, כי בעל התניא שנמצא אתנו כעת, יעמוד בתפלה בשמים לבטל הגזירה מעל היהודי הנ”ל.

היה יהודי שאמרו לו הרופאים שאסור לו להביא ילדים, ואם יביא הוא נכנס מיידית לסכנת מות ממש, ובא לרבינו הגדול שליט”א, והרב אמר לו שבזכות בעל התניא יהיו נסים מעל הטבע, ושיקרא לילדיו על שמו ועל שם בתו, וכך הוה, שנולד לו בן וקראו שניאור זלמן, וכשנולדה בת נקראה דבורה לאה.

כמו כן שמעתי מזוג אשר הם חסוכי בנים מזה חמש עשרה שנה, והרב כתב להם בפתקא את השם שיקראו לבן שיוולד להם [בקרוב אכי”ר] …. שניאור זלמן.

ניגון ארבע בבות

פעם זכיתי להיות נוכח ליד רבינו הגדול שליט”א בעת שניגנו את הניגון הידוע של ד’ בבות, ואמר לי הרב, כי הניגון הזה יסודתו בהררי קודש, והוא נחצב משורש קדוש של ד’ אותיות הוי”ה, והוא עולה מעולם לעולם באבי”ע וכו’, והרבה לכוין בעת הניגון בהתרגשות גדולה, ולאחרונה היינו בחופה שהיו שם בעלי מנגנים שניגנו לפניו ניגון זה, ונעמד לידם בהתרגשות נוראה ממש כמו בעת תפלתו, בכוונות וסילודין.

ניגון אלי אתה ואודך

הניגון הידוע במילים “אלי אתה ואודך אלהי ארוממך”, הוא של בעל התניא, ורבינו רגיל לשורר תמיד פסוק זה, ומזכיר את בעל התניא שהוא “בעל הניגון”, ומקפיד להזכירו, כמו ענין אמירת דבר בשם אומרו (מגילה טו סע”א), וכגדר “יהא בעל שמועה כנגדו”, ורוב פעמים כשמנגן פסוק זה [וכן בהלל דראש חודש וכיו”ב], רגיל רבינו להגות [לפחות פעם אחת] את מילת “ארוממך” כמנהג חב”ד שהחולם מתבטא כמו צירי, ואומר רבינו כי מכיון שהוא משתמש כעת בקדושת הניגון של בעל התניא, הרי שיש ללכת עמו עד הסוף גם בצורת ההגייה…

נסיעה לציון בעל התניא באדיטש

ידוע שמורינו הגר”ד קוק שליט”א מתייחס בקרירות לנסיעה לחו”ל, גם כשמטרתה להשתטח על קברי צדיקים, וכששומע על נסיעה לקברו של בעל התניא, מראה פנים מסכימות… [ואין כאן הוראה כללית וכמובן שבכל מקרה יש להיוועץ בחכם].

הפתקא ששלח הגר”ד קוק לציון בעל התניא

פעם כשבא מאן דהוא וסיפר שנוסע לבעל התניא, כתב הרב פתקא בכתב ידו, וביקש להתפלל עליו שם, וכך כתוב בפתקא, “דב הכהן בן שושנה, שיזכה ללמוד תורה בעומק המחשבה בלי הפסקה“.

תיקון עוונות בזכות לימוד ספר התניא

כשהגיע לרבינו שליט”א מאן דהוא שנכשל בעונות הקשורים לעניני קדושה, וביקש תיקון על העבר, אמר לו הרב ללמוד בספר התניא, וביאר כי העבירות הללו מגיעות אל האדם מחמת חוסר סיפוק, וכשלומדים בספר התניא נעשה לאדם סיפוק גדול בעבודת ה’, כי בעל התניא מסביר ומבאר באופן ברור ומיוחד את הפעולות הכבירות שהאדם פועל בלימוד תורה ובקיום המצות… [וראה עוד מה שכתב רבינו שליט”א בס’ “ויפגע במקום” (עמ’ קלה) מענין השייך לתיקוני שובבי”ם, והזכיר שם מדבריו של בעל התניא בהנ”ל].

ביאור ד’ הגר”ז בענין לימוד ללא הבנה

ידועים דברי המגן אברהם (סי’ נ ס”ק ב), שהקורא משניות ואינו מבין, אין לו על זה שכר תלמוד תורה. וכ”כ המשנה ברורה שם. ושאר אחרונים רובם ככולם העתיקו כן לדינא. [מלבד ס’ “בינת יששכר” שכתב משם אביו שחלק ע”ד המג”א, ע”פ הגמ’ בע”ז (יט ע”א). והובאו דבריו בס’ “מראית העין” לגאון עזינו החיד”א שם. והמעיין בפרש”י לע”ז שם, יראה שאין משם כל הערה ע”ד המג”א. ועמש”כ החיד”א שם].

אבל בשו”ע של רבינו שניאור זלמן מליאדי זיע”א (ספ”ב מהל’ ת”ת) יש בזה חילוק מחודש וז”ל, אך אם מוציא בשפתיו אע”פ שאינו מבין אפילו פירוש המילות מפני שהוא עם הארץ, ה”ז מקיים מצות ולמדתם וכו’, במה דברים אמורים בתורה שבכתב, אבל בתשבע”פ אם אינו מבין הפירוש אינו נחשב לימוד כלל. ע”כ. וחילוק זה שבין תורה שבכתב לתורה שבע”פ צ”ב, והעירותי בזה בהמון בדרשה שהיתה בכינוס דחסידי חב”ד כאן בטבריה, יחד עם מורינו הגר”ד קוק שליט”א שהיה נוכח שם.

ועל אתר ביאר לן מורינו הגאון רבי דב קוק שליט”א, כי תורה שבכתב אשר שורשה במקום עליון מן שמיא, לא שייך כלל להשיגה ולהבינה, והקריאה בתורה היא לא בתורת “להבין” בה, אלא “לקבל” ממנה, ואדרבה מי שחושב שהוא “מבין” את תורה שבכתב, טיפש יתקרי. [וכמובן שיש בזה רובדים הרבה]. אכן בתורה שבעל פה המאוחרת טפי, הגם שבודאי עמוקה וארוכה היא ואין סוף לליבונה של תושבע”פ, מ”מ כשנאמרה ע”י חכמינו ז”ל, לפי שיעור השגת כל איש ישראל נאמרה. וחסרון בהבנה הוי חסרון בחיבור שבין האדם ללימוד. ואכמ”ל.

הקשר הפנימי בין יום י”ט כסליו לבעל התניא זיע”א

ביום י”ט כסליו תשע”ו, נערך כינוס מיוחד בטבריה לכבודו של רבינו שניאור זלמן מליאדי זיע”א, בעל התניא. מורינו הגאון רבי דוב הכהן קוק שליט”א הגיע עם משקה לשתיית לחיים כנהוג אצל החסידים, והביא עמו גם כמות נכבדה של חוברות מיוחדות שנדפסו על ידו בשם “שער היחוד והאמונה” מתורתו של הגרש”ז מליאדי, וידוע שמורינו הרב שליט”א מדרבן הרבה לעסוק בספר תניא בכלל, ובשער היחוד והאמונה בפרט. וכשנתכבד רבינו לשאת את דברו, האריך בכמה מילי, ובתוך דבריו גילה את הסוד והקשר של יום י”ט כסלו עם בעל התניא, ואלו דבריו:

העיתוי של י”ט כסליו כיום שמחתו של רבינו שניאור זלמן מליאדי בעל התניא, אינו בכדי, וגלוי וידוע הוא, שיום זה הוא הסמוך ונרא”ה לשמונת ימי החנוכה שנקראים [בספר החשמונאים של יוסף בן מתתיהו] ימי האורים, [וראה סידור “עולת ראיה” שיש שמונה אורות שצריכים להתגלות בעולם, וע”ע בסה”ק תפארת שלמה (ענייני חנוכה), ובס’ עקידת יצחק מאלכסנדר (עמוד רסג). ע”ש], וידוע המבואר מדברי חז”ל [ומודגש טובא בכתבי מהר”ל] שמספר שמונה הוא מעל הטבע, וכן רבינו שניאור הוא דור שמיני למהר”ל מפראג. ומעתה יש לומר דזה רמז גלוי על השם שנ”י או”ר, דיש לפנינו ב’ ימים של אור, יום שחרור הרב מאפילה לאור”ה, וימי החנוכה הממשמשים ובאים.

אכן יש כאן ענין נוסף שמשתייך בפרטות ליום י”ט, והוא כי כבר ידוע ענין מחזור י”ט שנים דמחזור שנות הלבנה, שכל מחזור יש ז’ שנים מעוברות, [והם השנים ג’ ו’ ח’ י”א י”ד י”ז י”ט] וי”ב שנים פשוטות, [והעירו שגם בשמיטות כך הוא, שבכל י”ט שמיטות (היינו קל”ג שנים בכללות) ושבע מתוכן מעוברות ושאר הי”ב שמיטות אינן מעוברות], וכך קבלו חז”ל מסיני, בכדי להתאים את שנת החמה ושנת הלבנה שהם אורי”ם גדולים, אור החמה ואור הלבנה, נמצא שיווי שני אור במערכת של י”ט שנים, והיינו הך דקמן, שמחת רבינו שניאו”ר בי”ט לחודש כסליו של אורים, והחוט המשולש לא במהרה ינתק. [כשהראיתי דברים הללו לפני רבינו שליט”א, שש מאד, ואמר לי שטוב לפרסמם ברבים].

תפלין שבראש

ידוע בשם בעל התניא זיע”א שביאר מה שאמרו חז”ל על הפסוק “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”, אלו תפלין שבראש, ודקדק הרב, דלא אמרו חז”ל תפלין שעל הראש, אלא תפלין שבראש, להורות על קדושת התפלין שנמצאת ממש בתוך הראש. ויש בזה מעשה מופת שהיה עמו שברחו השודדים מפניו בזכות תפלין של ראש. ורבינו שליט”א רגיל לספר עובדא זו, ואומר כנראה שלנו לא קורה כאלו נסים, כיון שהמח לא מחובר מספיק לתפלין.

ורגיל על לשונו של רבינו שליט”א להביא על מעשה זה, את לשון הזהר שבפתח אליהו “קרקפתא דתפילי”, [ואמר פעם שהענין בעובדא דאמתיה דרבי (כתובות קד ע”א) שראתה אותו חולץ תפלין כמה פעמים, ועשתה מעשה לעכב התפלות עליו, כי הבינה בהסרת תפלין שכבר יש ניתוק], וכן מביא בדומה לזה, עובדא דהגר”א מוילנא שפתחו את קברו אחרי שנים רבות, ומצאו שער במקום התפלין של ראש, כי הוא מקום של תורה שלא שייך בו מות. והכל לפי כוונת האדם במצות תפלין. [וכן מוכח ומבואר יסוד זה בבת השר שבקשה להפשיט עורו היפה של רבי ישמעאל מעשרת הרוגי מלכות, וכשהגיעה למקום תפלין צרח בקול מר ליוצר נשמתו. ודו”ק, כי אכמ”ל].

וביסוד הנ”ל של בעל התניא ביאר רבינו שליט”א בס’ “התאנה חנטה פגיה” (פ’ כי תבא, עמ’ רצה), מה שאמרו חז”ל (מגילה טז ע”ב) על הפסוק ליהודים היתה אורה וכו’ “ויקר, אלו תפלין”, והקדים מה שאמרו בסנהדרין (לח ע”ב) על פסוק “יקר בעיני ה’ המותה לחסידיו”, ד”יקר” היינו “כבד”, ובפסוק זה נאמר מילה בארמית, וה”נ יש לומר שיש כובד של משקל רוחני בהנחת תפלין, והסיבה שנאמר יקר בארמית על תפלין, כדבר הלמד מעניינו של “וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”, וכעין “טטפת” שהוא לשון גויים בכתפי ואפריקי שנאמר בתפלין. עכ”ד, ודפח”ח.

דירה בתחתונים

ידוע מאמר בעל התניא בכמה דוכתי, שהעיקר בבריאת העולם לעשות לו דירה בתחתונים, וגם מטרת האדם בעוה”ז הוא להפך כל החומר לשורש העליון, כגון עור בהמה לתפלין, וצמר הבהמה לציצית, וכן על זה הדרך, ועל פי דבריו ביאר רבינו שליט”א בס’ “עד שהמלך במסיבו” (בראשית עמ’ ה) מה שכתוב “ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות”, דלכאורה מילת אלקים האחרונה מיותרת. אלא שיש לומר דהכונה היא אשר ברא “אלקים לעשות” דהיינו דעיקר הבריאה היא לעשות ולהמשיך אלוקות בכל דבר.

ובזה ביאר רבינו שליט”א לשון חז”ל (בתוספתא פ”ו דברכות, ובסוכה מו ע”א), העושה תפלין והעושה ציצית וכו’, שיש כאן מצב מיוחד המודגש דייקא בעשייה אשר היא לכאו’ רק הכנה מוקדמת והיכי תימצי לחפצא דמצוה, ומאידך ברמב”ם (פי”א מברכות ה”ט) נפסק שהעשייה הזאת היא עיקר, וכפי שביאר הגר”א מוילנא (או”ח סי’ כב) באריכות, והיינו כנ”ל, דבמעשה זה הוא ממשיך האלוקות על הנבראים הגשמיים, ויש לומר דלשון חז”ל העושה תפלין וכו’, מושרש בפסוק הזה שנאמר בו “אלקים לעשות”.

ספר של בינונים

ובס’ “עוטר ישראל בתפארה” (עמ’ שטז) ביאר רבינו שליט”א, הענין שנותיו של משה שהם ק”כ, שעולה כמנין אחד מחמשים של שנות העולם שהוא גדר תרומה בינונית (כידוע מהגר”א), דהכונה בזה למשה רעיא שמוסר התורה לישראל במצב של “ספר של בינונים” כלשון התניא קדישא, שמוגדר כמחושיות הטוב והרע שוה בשוה בתוכו בלי שום עבירה בפועל, כדרגת ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב וכו’. ע”ש.

שבת שלום ומבורך

יקותיאל דטבריה

יהיה הלימוד במאמר הזה לע”נ זקנתי מרת אורה מונבר בת מלכה סלטנת שנפטרה השבוע בגיל צ”ג, כמה שעות לאחר שקבלה בבית אבות את החיסון של הקורונה.

אולי יעניין אותך גם:

• סוד הקשר של י”ט כסלו לבעל התניא
• פתיתים קצרים על הרב קוק ובעל התניא
• דברים מיוחדים לכבוד הילולת הרמב”ם
• הרב קוק מגלה את סודו של “בבא סאלי”

הפוסט אורות לכבוד הילולת בעל התניא זיע”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מהגר”ד קוק שליט”א

שמעתי מראש ישיבה מפורסם שליט”א, שהיה לפני שנים רבות אצל רבינו הגדול ר’ דוב הכהן קוק שליט”א, ושאל ממנו עצה טובה לתיקון פגם הברית, ואמר לו מורינו הרב שליט”א, כי העצה הכי טובה לזה היא, מידת השפלות והענוה, להיות סובל כל אדם באשר הוא, ולא רק זה שמוצא חן בעיניך, ויש לו אתך שיח משותף וקרוב אליך בהנהגה וכו’, אלא גם [ובפרט] מי שאינו כל כך מוצא חן בעיניך, ולא נח לך בקרבתו אליך, [ואין צורך להרחיב בדוגמאות], אותו תסבול ותקבל באהבה, ולא תכעס עליו ולא תדחה אותו מפניך, וגם בלבבך לא תכעס עליו, ואפי’ כשהוא מטריד וכו’. זהו תיקון גדול לפגם הקדושה.

והנני לספר כאן עובדא נוראה שסיפר לי ידיד נפשי ר’ מיכאל חודר שליט”א, כי פעם אחת ראה את רבינו שיש צער על פניו, ושאלו בעדינות מה זה ועל מה זה, ואמר לו כי יש לו צער על זה שכעס בלבו מעט על יהודי, והמעשה היה, שבא אותו אחד כמה פעמים לבקש צדקה מהרב, ולאחר כמה פעמים שכבר הגזים, היה לרב בלבו איזה כעס על השנות הבקשה יותר מדאי פעמים, ואמר לו ר’ מיכאל, הלואי זה יהיה העבירות שלנו, ובפרט שהכעס הזה מוצדק, כי אין זו מידת דרך ארץ [בלשון המעטה], להטריד כל כך לשני [ובפרט שהוא חשוב כרבינו שליט”א], כדי לקבל עוד ועוד. כמובן שרבינו שליט”א לא התנחם מזה כלל, ותבע את עצמו להיות שוה בנפשו בכל עידן ועידן, ועם כל אדם ואדם באשר הוא.

ובביאור הענין נראה ברור, כי העוון הגדול של פגם הקדושה, הוא גדר השחתת עולם כנודע, וכל תיקוני עוונות הם בתשובת המשקל, מדה כנגד מדה, ומכיון שיש בעוון זה השחתת עולם דהיינו לקיחת חיים והפיכתם למות, על כן הממית עצמו ומבטל כל עצמיותו, ומקבל כל השפלה ובזיון בלא כעס ורגשי נקימה, הרי שהוא מתקן במדה כנגד מדה, וככל שמרבה בענין זה הרי זה משובח.

וכבר אמר רבי אילעא בחולין (פט ע”א), אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנא’ “תולה ארץ על בלימה”, והנה ביאור פשוטו של מקרא הנ”ל, כי כדור הארץ עומד על לחץ אויר, וזהו תולה ארץ על בלי – מה, היינו בלא שום דבר שאוחז את הארץ להעמידה, וכמו כן מי ששותק ומחשיב עצמו כאויר שאין בו ממש הוא מקיים את העולם. וקיום עולם הוא תיקון ברור להשחתת עולם.

ויסוד לענין הנ”ל, דע”י שפלות וענוה יש תיקון לעניני קדושה, מצינו בדברי חז”ל (סוטה ד ע”ב) שאמרו על המתגאה דסופו שבא על אשת איש. ומרובה מדה טובה, דהענוותן זוכה לקדושה עליונה ורחוק מכל טומאה ופגם ח”ו. [וע”ש בחולין, יכול יגיס דעתו וכו’. ודו”ק].

וכן אמרו (פסחים סו ע”ב) על הגאוותן שמשכח תלמודו, והשכחה קשורה בטומאת רעיון, שמחמת פגם המחשבה, אינו זוכר קדושת התורה, אבל הקדושה מביאה זכירה כמו שרמזו בפסוק “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וכו’ למען תזכרו”. ורמזו על זה “שבשפלנ’ו זכ’ר לנו”. ועמש”כ בהרחבה בספרי זוט’א זכר עשה (סי’ קא).

ומצאתי שכבר כתב יסוד הנ”ל ע”פ הגמ’ דסוטה, בסה”ק ליקוטי מהר”ן (ח”א תורה קל) דשמירת הברית תלוי במידת הענוה.

ובס’ רביד הזהב (ר”פ עקב) כ’ בשם מהר”ר מאיר מפרמישלאן זיע”א שביאר הפסוק “והיה עקב תשמעון וכו’ ושמר ה”א לך את הברית” וכו’, כי והיה לשון שמחה כמאמר חז”ל, ועקב לשון ענוה כמ”ש “עקב ענוה”, ואם אתה זהיר להיות בשמחה וענוה, [דהא בהא תליא, כי הגאוה מביאה עצב, והענוה מביאה שמחה], אז ה’ יתברך שומר וממתין לך עד שתזכה לתיקון הברית, ולא תענש עד שתתקן ענין זה.

וזה סוד “אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה”, כי תולדות יעקב שהוא בחי’ עקב ענוה, הם יוסף, היינו מידת יוסף, שנקרא “טוב” (שהוא מנין י”ז), [כדכתיב בברית קודש דמשה רבינו “ותרא אותו כי טוב”. ודו”ק]. וע’ מגן אברהם מטריסק (ר”פ וישב). וראה כל מה שצויין במפתח למשמרת איתמר (עמ’ תקצח). וכ”כ הגה”ק תורת חיים מקאסוב (ס”פ נח, ור”פ וירא) כי מי שזוכה לענוה זוכה ממילא לשמירת הברית. וע”ש מה שביאר בזה.

וידוע דיוסף הצדיק הוא מידת יוסף, והתורה מאריכה בביאור הנהגת יוסף בענוה מופלאה כלפי אחיו, ונתברר למפרע כי מעולם לא עלתה על לבו מחשבת רוממות וגסות הרוח, כאשר חשדוהו בתחילה שרוצה למלוך ולמשול. וכן אמר דוד המלך בתהלים ממעמקים קראתיך ה’, שהוא ענין שפלות וענוה, ומסיים “והרבה עמו פדות והוא יפדה את ישראל” וכו’, ומרמז לתיקון פ”ד תעניות של שובבי”ם.

ועמלק שהוא זורק מילות ישראל כלפי מעלה, ומקרר הרתיחה של תורה, מלשון טומאת קרי, הוא גי’ ר”ם, שהוא ענין הגאוה והשכחה, וכמ”ש “ורם לבבך ושכחת את ה”א”. וע”י ענוה מבטל קליפת עמלק. וגם המן עניינו גאוה כמ”ש למי יחפוץ המלך וכו’.

וכתיב “פני ה’ בעושי רע להכרית מארץ זכרם” וכו’, “קרוב ה’ לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע”, וביאר ב”פרי צדיק”, כי עושי רע הם השייכים בחטאי הקדושה, [וכמ”ש ויהי ער רע בעיני ה’], אבל נשברי לב הם בעלי ענוה, המתקנים את כל העוון הנ”ל, ומקבלים את ישועת ה’. ע”כ. והרבה יש להרחיב בזה, ולא כתבתי כי אם טיפה מן הים. וע”ע אמרי מנחם (ח”ג עמ’ צב), וקרן ישועה (מאמרי אדר סי’ ב אות יט).

וכבר אמרו הגדולים, שעיקר נסיון הגאוה וגסות הרוח, הוא בלומדי התורה שהיא הכבוד הגדול שיש בעולם, כי במה יתגאה מי שאין בו תורה, ודא לא קני מה קני, ולכן צריכים הלומדים להזהר טפי וטפי מרמות רוחא וקנטור וכו’, ויהיה הלימוד באהבה ובענוה, וכן אמרו בחולין שם על הפסוק “צדק תדברון” שאין לנהוג במידת השתיקה בדברי תורה, אבל אם מגיס דעתו טובה לו השתיקה.

 בברכה
יקותיאל אברהם אוהב ציון

אולי יעניין אותך גם:

• התיקון האמיתי לפגם הברית
• מי ראוי להוכיח, ואיך מוכיחים
• דברים מיוחדים לכבוד הילולת הרמב”ם

הפוסט הגר”ד קוק מגלה תיקון מיוחד לימי השובבי”ם הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

קבר הרמב”ם זיע”א הוא מקום המקובל בידינו במסורת, וידוע הסיפור שכתב רבינו החיד”א בספר “שם הגדולים”, עם הגמל שהביא את גופו הטהור של הרמב”ם לטבריה, וגם בדברי האר”י ב”שער הגלגולים” מוזכר ציון הרמב”ם בטבריה, אלא שהתיאור הגיאוגרפי שמצוייר שם, אינו תואם למה שאנו יודעים כיום. אבל חזקה על המסורת שיש בה כח, ובפרט שידענו מדורי דורות עד הדור האחרון, על צדיקים וחסידים שבאו לשם ועשו תיקונים ותפלות, ומתוכם כעין החשמל הגאון המקובל מהר”ר יצחק כדורי זצוק”ל, ועוד רבים. [וידוע שהירושלמי נתחבר בטבריה, והרמב”ם פוסק בהרבה מקומות כהירושלמי כמ”ש בס’ יד מלאכי].

ואנו זכינו בעיר קדשינו טבריה תובב”א לריבוי קברי צדיקים, אשר כידוע הם מקום השראת השכינה מיום שחרב בית המקדש. [סיפר לי הגאב”ד דטבריה הגאון ר’ אברהם דב אוירבאך שליט”א, שלפני כחמשים שנה בא לבקר בעיר הרב יוסף שלמה כהנמן זצ”ל, הרב מפוניבז’, ובא לבקר בביתו של המרא דאתרא הגרא”ד, ואז אמר לו, הייתי בעיר שלכם, היא ממש מתה, אבל בית העלמין שוקק חיים… תנאים ואמוראים קדושים, ראשונים כמלאכים, וגדולי האחרונים, פוסקים מקובלים ואדמורי”ם, אפס קצהו תראה מן המפורסמים, רבי חיים אבולעפייה רבי נחמן מהורדנקא (סבו של ר’ נחמן מברסלב), רבי מנחם מנדל מויטבסק (רבו של בעל התניא), ר’ אברהם אביחצירא (בנו של אביר יעקב), ועוד רבים ועצומים….]

מפני שהיה הרמב”ם רופא במצרים, הרי שיש בציונו הקדוש סגולה מיוחדת לרפואה, מלבד הסגולה המיוחדת שבכל מקום קבורת צדיקים, ולכן כל מי שיש לו חולה בביתו, כדאי לו לילך אצל החכם הגדול, ולשפוך שיחו שם לפני ה’ הרופא כל בשר, ויש להזהר בכל תפלה אצל צדיק, שלא להתפלל אליו, כי לה’ הישועה, רק כונתינו שזכות הצדיק תעמוד לנו שתפלתינו תעלה לפני שוכן מרומים, ולא יעכבו מעשינו את התפלה מלהגיע לפני נורא עלילה, לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה.

מורי הרב דב קוק שליט”א אמר לי פעם כשהיינו בספריה מלאה אלפי ספרי אחרונים, כי לשבת וללמוד “רק” ש”ס ורמב”ם, זה מספיק למאות שנים של לימוד וזה לעולם לא יגמר, כי התלמוד בלול בכל, והוא השדה אשר ברכו ה’ ויש בו אין סוף עומק, ולשון הזהב של הרמב”ם הוא מבהיל למתבונן בו, איך בכל אות ואות ומכל שכן בכל מילה ומשפט, יש דקדוקים וחידושים רבים. ועוד לפני כשלושים שנה אמר רבינו שליט”א, כי פעם היה פותח בקלות את הרמב”ם לראות איך פסק בסוגיא ומלשונו הטהורה היה מבין איך למד הרמב”ם את הסוגיא, אך בשנים האחרונות הוא מתמלא פחד כאשר הוא פותח את הרמב”ם.

והרמב”ם זכה למה שלא זכו ראשונים אחרים בתקופתו וגם שלפניו, כי מצינו שרבותינו הראשונים עשו אזנים לתורתו וביארו את דבריו, פוק חזי לרבינו מנוח בביאורו על הרמב”ם לספר אהבה, וכן רבינו דוד הכוכבי בספר הבתים, וכן הגהות מיימוני, וכן המגדל עוז שהוא תלמיד הרשב”א, וכן המגיד משנה שהוא ג”כ תלמיד הרשב”א, וכן מהר”י קורקוס בביאורו על הרמב”ם בזרעים, וכן הריטב”א חיבר ספר הזכרון להציל את הרמב”ם מקושיות הרמב”ן עליו כמ”ש החיד”א בשם הגדולים (מע’ גדולים, מע’ י אות פט).

ופוק חזי להריטב”א בחידושיו לפסחים (מח ע”ב) שמביא את שיטת הרמב”ם שאם מתעסק בעיסה אפי’ כמה שעות אינו מחמיץ, ואם עוזב, אינו מחמיץ מיד, אלא כשיעבור שיעור מיל, ולדעת הריטב”א, מי שסומך על זה נכנס לחשש איסור חמץ דאורייתא, ומיד כשעוזב את העיסה בגוונא הנ”ל, הבצק עלול להחמיץ, וסיים הריטב”א, “ואע”פ שאין לנו גדול ברבנים ממשה רבינו זצ”ל שדן כך, אין משוא פנים בהלכה, וכל שכן באיסור חמור כזה ולכתחילה”. עכ”ל.

לפני איזה זמן דיבר גאון אחד עם רבינו שליט”א באיזה סוגיא, ורצה לחדש דבר מסויים על פי דקדוק בלשון הר”ן, ורבינו סתר את דבריו מיד על פי גמרא מפורשת, ושוב ביקש להבין הרי מלשון הר”ן יש מקום לדייק כדבריו, ואם כן אולי צריך ליישב את ההערה מהגמרא ולהעמיד את החידוש שלו במקומו, אמר לו רבינו שליט”א, זה לא רמב”ם, אם זה היה ברמב”ם באמת יש מקום להעמיד את החידוש מחמת דקדוק בלשונו ולמצוא דחיה לראיה מהגמרא, אבל לא אומרים עד כדי כך אפי’ כלפי ראשונים אחרים.

ממשה עד משה לא קם כמשה

ידוע רצונו של משה רבינו להיות בא”י, והנה רבינו משה בן מימון שהיה במצרים כמשה רבינו, זכה שנטמן בארץ ישראל בעיר שטובה ראייתה. ומשה רבינו מוסר התורה, והרמב”ם עשה קיצור לכל התורה כולה בספרו הנורא “יד החזקה”. משה רבינו נחשד בחייו בעבירה, ורבינו הרמב”ם נחשד כידוע עד ששרפו את ספריו וכו’.

הנה החיבורים העיקריים על הרמב”ם הם מגיד משנה, לחם משנה, וכסף משנה, אשר הם ר”ת מל”ך, כי הרמב”ם הוא בחינת מלך שהוא ראש לחכמים (וע’ גיטין סב סע”א), ועל שלשת הספרים העיקריים הנ”ל, נתחבר הספר המפורסם משנה למל”ך, כי הוא משנה לג’ ספרים המרכזיים הנ”ל, ואחר כך נתחברו המון ספרים אשר יש בהם ענין מלך, כמו שער המלך ויד המלך ושלחן המלך וכתר המלך ועד אחרון רבינו עובדיה זיע”א שחיבר ס’ טבעת המלך. והנה לא מצינו שהעולם יקראו לספרו של הרמב”ם בשמו המקורי “משנה תורה”, וכולם אומרים הרמב”ם אומר… ובעיקר מזכירים את שמות הספרים אשר בהם מוזכר הרבה שם המלכות על הרמב”ם, וביאר רבינו הגר”ד קוק שליט”א ע”ד פנימיות, כי חמשה חומשי תורה הם כנגד הספירות כתר חכמה בינה ותפארת ומלכות, וספר דברים שנקרא משנה תורה הוא כנגד מלכות, ועל כן מפני כבודו של משה רבינו נותר השם “משנה תורה” רק על ספר דברים, אבל שם המלכות שבספר דברים נחתם על הרמב”ם, מה גם דמשה רבינו היה מלך  (כמבואר ספ”ק דסנהדרין), וממילא יש במשה את משנה התורה של מלכות בפועל, ולגבי הרמב”ם נשאר הדבר בגדר תורת המלך ולא עצם גילוי המלכות וכו’. עכת”ד.

בברכה
יקותיאל דטבריה

הדברים יהיו לע”נ מסעודה בת פריחה ז”ל שנפטרה כ’ טבת

אולי יעניין אותך גם:

• היכן מקום קבורתו של הרמח”ל
• את מי בא האור החיים לחנוק בחלום….
• הילולת “רבי יהודה הנשיא”

הפוסט דברים מיוחדים לכבוד הילולת הרמב”ם הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

הכל יודעים כי מצבת קבורת הגאון הקדוש סידנא רבי יעקב אביחצירא זיע”א נמצאת בדמנהור שבמצרים, אך אין הכל יודעים, שגם אם אין גישה למצרים מפני שהשמים סגורים, או שהם פתוחים אך אין למישהו מעות לכרטיס עד דמנהור, הרי שיש אפשרות להגיע לרבי יעקב אבוחצירא בנסיעה קצרה ביותר, כאן בתוככי ארץ הקודש, והמקום הקדוש הוא בבית העלמין הישן בטבריה, אשר שם נמצאת מצבת קבורת בנו של ר’ יעקב, הלא הוא רבינו אברהם אביחצירא זיע”א בנו של אביר יעקב.

אודות ר’ אברהם אביחצירא

רבי אברהם זיע”א, נולד בשנת תר”א, ומילדותו ביקש להגיע לא”י, ובהיותו כבן ל”ב בלבד, בשנת תרל”ב, עזב את כל משפחתו ובא לא”י ושכן כבוד בטבריה, ומפורסמת העובדא על ר’ יחיא לחייאני זצ”ל, שהיה בבית ר’ אברהם, ובא ללכת סמוך לל”ג בעומר למירון, ואמר לו ר’ אברהם זיע”א, תדע, שרשב”י יהיה כאן עמנו היום בלילה, ואתה צריך להשאר עמנו, ר’ יחיא לא שמע לר’ אברהם ויצא לדרכו, ובאמצע הדרך נמלך ושב לבית ר’ אברהם, ולמחרת בבוקר הגיע בשורה קשה כי אחד הקירות בציון רשב”י התמוטט, והיו שם פצועים והרוגים רבים. [ראה מעשה זה עם תוספת נופך, בהקדמת הרב יהודה אריה הראל זצ”ל לס’ מאור ישראל].

חתימת רבינו אברהם אביחצירא יחד עם רבני טבריה זיע”א

רבי אברהם זיע”א, הדפיס בא”י את ספרו הגדול של אביו אביר יעקב זיע”א על חושן משפט, הלא הוא שו”ת “יורו משפטיך ליעקב”, וגם את ספרי אביו “דורש טוב” ו”גנזי המלך” הוא הדפיס בא”י. ומידי שנה היה עושה בטבריה הילולא עם כל חכמי טבריה לכבוד מר אביו אביר יעקב זיע”א.

בבא סאלי וקברי צדיקים

ורבינו ישראל אביחצירא, הבבא סאלי זיע”א, היה מרבה כל ימיו בתיקונים על קברי הצדיקים, וראה בהקדמתו המופלאה והגאונית הניצבת בראש ספר “פתח האהל” למר אחיו עטרת ראשינו מהר”ר דוד אביחצירא הי”ד, אשר בסופה כותב דברי הילול להשי”ת על שזיכהו לעלות לא”י, ומדגיש במיוחד את הזכות הגדולה באדמת הקדש דארץ ישראל שיש בה ריבוי קברי צדיקים.

בשנת תרצ”ג, שבה עלה ר’ ישראל אביחצירא לארץ ישראל, ביקש קודם כל ללכת לטבריה, ואמר ב’ סיבות, האחת, מפני שהגאולה עתידה לבצבץ מעיר הקדש טבריה (כמ”ש בראש השנה לא ע”ב), וזאת שנית, כי שם טמונים דודו מהר”ר אברהם זיע”א, וגיסו ר’ ישראל אתורג’מן זצוק”ל.

אביר יעקב בבית אברהם

ובכל שנה ביום כ’ טבת יומא דהילולא של אביר יעקב זיע”א, היה בבא סאלי מגיע לשפוך צקון לחשו על ציונו של דודו הגדול מהר”ר אברהם אביחצירא זיע”א, והיה עומד בקדמת הקרב הצופה אל פני הכינרת, ואומר כי כאן נמצאת קדושת רבי יעקב זיע”א. והגם שהדבר ברור וידוע שגופו הטהור נטמן בדמנהור שבמצרים, מ”מ רוחו של רבינו יעקב מרחפת בארץ ישראל בעיר הקדש טבריה במקומו של בנו. וכבר כתבנו מעין זה על הרמח”ל, וידוע כיו”ב על הבן איש חי. ואכמ”ל.

וגם נכדו המפורסם מהר”ר דוד אביחצירא שליט”א, רגיל ליסוע בתמידות לכל קברי הצדיקים, ומעתיר בתפלה על עם ישראל, ובכל שנה בא לקברו של רבי אברהם כנ”ל, ומידי פעם מזכיר השמועה הנ”ל מסבו הבבא סאלי זיע”א.

וענין זה נתחזק אצלי מאד, כאשר ראיתי איגרת קודש בכתב ידו הטהורה של אביר יעקב זיע”א, אשר כתב לבנו ר’ אברהם בעת שנסע ממרוקו לארץ ישראל, ושם כתב ר’ יעקב לאנשי טבריה, מתוקף מעלתו של בנו אחד היה אברהם, ושיתמכו בו בעין יפה וברוח נדיבה, ובתוך דבריו כותב, שידו של בנו כידו שלו, ופיו כפיו, ובמכתב זה רואים את החיבור הרוחני המיוחד שבין ר’ יעקב לר’ אברהם.

לסיום, לא אמנע טוב, כי בבא סאלי זיע”א היה אומר עוד, שרוחו הטהורה של רבי יעקב מצויה במירון, בין קברו של רשב”י לקברו של רבי אלעזר בנו. ונמצא [אולי] כי מי שיבא לטבריה ולמירון, יזכה לחל’ק ביעקב פי שנים ברוח’ו. ודו”ק. 

בברכה
יקותיאל דטבריה

אולי יעניין אותך גם:

• דברים מיוחדים לכבוד הילולת הרמב”ם
• היכן מקום קבורתו של הרמח”ל
• את מי בא האור החיים לחנוק בחלום….
• הילולת “רבי יהודה הנשיא”

הפוסט רבי יעקב אביחצירא זיע”א בטבריה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.