מתבטא על ההתראות בטלפונים בזמן מלחמה…

היום בהיותינו יושבים במחיצת מרן אור העולם הגאון רבינו דב הכהן קוק שליט”א, אירע פתאום שבכל הטלפונים הופעלה התראה לפני אזעקה [כידוע], ואמרתי לרבינו שליט”א שזה נעשה בנסיבות של “בטחון”, כדי להאיץ את האנשים ללכת למרחב מוגן בטרם תגיע סכנה לאיזור…

ואמר מרן שליט”א בצער גדול מתוך יסוריו וחולשתו:

את זה היו צריכים לעשות בכדי להתרות על חילולי שבת, כאשר מכונית נוסעת בשבת צריכים לעשות אזעקה… אם לא היו חילולי שבת לא היו לנו כל הצרות עכשיו… אנשים נרצחים בעוונות… כמה טירוף הדעת יש כאן… להשאיר חילולי שבת ולחפש פטנטים והתראות לפני סכנות… [כחכמי חלם שבונים בית חולים תחת הגשר הרעוע במקום לתקן את הגשר…].

היום בצהרים הורה רבינו שליט”א להריע בחצוצרות לרגל המצב הקשה השורר בעם ישראל, [מצ”ב תיעוד הענין].

היום קודם תפלת ערבית אמר מרן שליט”א, “קשה היום לישראל, דבר נורא אירע בבית שמש, יהודים שלנו נפלו למות על ידי הצר הצורר את ישראל, נקרא כעת כולם פרק ט בתהלים שבו נאמר למנצח על מות לבן, ושם מוזכר נקמת ה’ יתברך באויבי ישראל בקרוב”…

יהי רצון שנשמע ונתבשר בשורות טובות אכי”ר

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הרב דב קוק מתבטא על ההתראות בטלפון ואזעקות בעת שיגור טילים – “את זה היו צריכים לעשות כשרואים מכונית נוסעת בשבת”!! הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

אמן יהא שמיה רבה בכל הכח והכוונה

הנני להביא כאן מה שכתב אלי ידי”נ הגרי”ש שליט”א:

נודע מש”כ בסה”ק (ויש לזה מקור נאמן בד’ האריז”ל) דבימים אלו יש שפע רוחני עצום מהשמים לכל דורש ומבקש, וכל הפושט יד נותנין לו, ומצאו סמך לזה מהכתוב במגלת אסתר, “ויאמר המלך לאסתר, מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש”, ונודע דכל תיבת המלך במגילה מכוונת כנגד מלכו של עולם.

ואכן אסתר המשיכה לבקש: תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי, ואכן בקשתה התמלאה.

ויש להבין כיצד פועלים שהשי”ת ימלא כל משאלות ליבנו לטובה בימים קדושים אלו?

ידועים דברי הגמרא בשבת (קיט ע”ב) כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו – קורעין לו גזר דינו, אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה  מוחלין לו, ופותחין לו שערי גן עדן.

וכ’ הרבה מגדולי הדורות שבכוונת יהא שמיה רבה יכוין שימחה שמו של עמלק מהעולם (עי’ בתוס’ ברכות ג סע”א, ובטור סי’ נו, ולמהר”ח ויטאל ב”שערי קדושה” ש”א פ”ד, ובמש”כ החיד”א במורה באצבע פ”ב אות לד).

ויסוד הדברים על פי דברי רש”י בפסוק (שמות יז טז) “כי יד על כס יה מלחמה לה’ בעמלק”, כי יד על כס יה – ידו של הקב”ה הורמה לישבע  בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית, ומהו כס, ולא נאמר כסא, ואף השם נחלק לחציו, נשבע הקב”ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם”. ע”כ.

נמצא שבזמן זה שעוסקים במחיית עמלק, יש לכוין ביתר שאת וביתר עוז בעניית אמן יהא שמיה רבה – שימחה שמו של עמלק.

ויש שפירשו שזה מה שמצאנו אצל מרדכי “ויזעק זעקה גדולה ומרה”, כלומר שענה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו! כיון שרצה להמשיך ישועה לישראל, ולקרוע גזר דינם לטובה, וכמ”ש דכל העונה איש”ר בכל כוחו קורעין לו גזר דינו!

ויש לומר שזה נרמז במה שאמרה אסתר יבא המלך והמן היום, ואיתא בספרים שכאן רמוז שם הויה כסדר, והכוונה בזה לפי האמור, שאסתר כיונה בכל מעשיה למחות זכר עמלק באופן שיהיה השם שלם, והשם י”ה יהיה שלם יוד קי ואו קי.

ועל פי זה פירשו את הפסוק בתהילים במזמור יענך ה’ ביום צרה: נרַנְּנָ֤ה׀ בִּ֮ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝קֹוָ֗ק כָּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ, עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ׀ יְקֹוָ֗ק וכו’.

אימתי  יענך ה’, ונרננה בישועתך?

זה תלוי בנו!

מתי ש”ימלא ה’ כל משאלותיך”

שכל המשאלות של יהודי זה ימלא ה!

היינו שהשאיפה והתפילה תהיה ששם ה’ יתמלא, כיון שעכשיו אנחנו במצב של יד על כס “יה”, אבל אם נתפלל ששם ה’ יתמלא ויהיה יוד קי’ ואו י’, אז עתה ידעתי כי הושיעה ה’!

ואמר הגרמ”צ שליט”א, דנמצא דמי שרוצה שיתקיים בו תנתן לי נפשי בשאלתי,   צריך שיקיים בעצמו: ימלא ה’ כל משאלותיך! עכ”ד ידידינו הגרי”ש שליט”א.

וכה כתבתי אליו בס”ד להוסיף נופך על הדברים הנפלאים הנ”ל:

הן ידוע דצירוף הוי”ה כסדר רק בחדש ניסן שבו “ישמחו השמים ותגל הארץ”, ואדר סמוך לניסן וכמ”ש רש”י בתענית (כט סע”א) על משנכנס אדר מרבין בשמחה דהיינו מי שמחת ישראל “פורים ופסח”, והוי”ה זו מתעוררת מכח “יבא המלך והמן היום”, של אסתר המלכה.

והנה מרדכי היה בזמן ההפרש שבין בית ראשון לשני שהוא בדיוק ע’ שנה, [והוא הפר עצת המן עמלק, וע”כ שמו “מר-דכי” שבו “מר” ד”עמלק”, ו”דכי” גי’ “דל” שדילל והעני את כח עמלק מן העולם], וזה בחי’ קריעת גזר דין של ע’ שנה בכל יהודי שעונה איש”ר בכל כחו… ודו”ק.

והרש”ש בדרושיו הפליג בקריעת גז”ד דר”ה ע”י עניית איש”ר כנודע, ובר”ה כתיב “ושלחו מנות לאין נכון לו”, וגם ידוע ר”ת אלול “איש לרעהו ומתנות לאביונים” [והוא גם ר”ת להשמיד להרג ולאבד את”…. להורות דביטול גזירת להשמיד וכו’ ע”י אהבת חברים של משלו”מ והפקעת פירודא מישראל]. ותכלית ר”ה יוה”כ, שהוא כ-פורים כנודע [ונקרא ג”כ ר”ה ביחזקאל מ כנודע]. וא”כ מצא מין את מינו וניעור בחיזוק עניית איש”ר בפורים ובר”ה יחדיו. והבן זה.

עוד רמ’ז הרומ’ז על האר”ש, יהא “שמיה” – ר”ת ה’מלך מ’ה ש’אלתך י’נתן [ו’ ד”וינתן” ירדה כי היא ו’ החיבור….].

קצרתי במקום שאמרו להאריך וכעת עמ”ק במקומו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הסגולה המיוחדת לימי הפורים אמן יהא שמיה רבה בכל הכח והכוונה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

לא כל אדם שייך במצות השכרות בפורים!!

אחד מבני קהלת קדש “מאורות יהושע” נפל כמה פעמים בתאוות השתיה והיה ממלא כריסו במשקאות חריפים כמעט מידי יום ביומו, ושלום בית נתערער בגין כך.

מזה כשנה קיבל על עצמו להתנתק לגמרי מכל מיני שתיית אלכוהול, וב”ה חזר השלום לשרור בביתו.

לקראת ימי הפורים הביע את משאלתו לשתות “רק בפורים” יין מלכות רב כיד המלך, ואשתו מציבה תנאי להמשך החיים המשותפים בזה שימשיך את מניעתו מן השתיה גם בפורים, כי חוששת מאד שהתחדשות השתיה תחזיר לו את הרצון העמוק לשתות, והגוף יחדש את ווסת השתיה הכללי וכו’.

סיכמו הזוג ביניהם כדרך בני התורה שיעלו את השאלה לפני שלחנו של מרן הגאון רבי דב הכהן קוק שליט”א, ואת אשר יאמר הם מקבלים בלב שלם.

אמש הצגתי את השאלה בפני רבינו שליט”א וכה השיב:

לגביו של השואל הזה, בנסיבות שלו… הוא לא שייך במצוה הזו, ברור שזה יזיק לו… ולכן לא ישתה כלל בפורים…

וגם בחורי ישיבה שמחמת השתיה הם מקלקלים את ווסת גופם ומגיעים למאמץ של צער הגוף והקאות וכו’, לא ישתו!! ויש בזה איסור חובל בעצמו, ובפרט אם מגיעים להרמת יד וכו’, שבודאי אין זה רצון ה’ ולא על זה דברו חכמים כשאמרו “לבסומי בפוריא”… עכ”ד רבינו שליט”א.

הדברים עתיקים, וכתובים בספרי הפוסקים, ולא באנו אלא לעורר חיזוקים, בדברי תורה הנעימים והמתוקים, וברוך אשר יקים, תן לחכם ויחכם עוד להבין מזה כמה וכמה הוראות נכונות בסוגיית השכרות, אשר רבים לצערינו מגיעים אליה מחמת תאוות ורצונות שונים, ולא מחמת שמחת עבודת היוצר, ושם דרך אראנו בישע אלהים, וה’ לא ימנע טוב להולכים בתמים אכי”ר

בברכת שבתא טבא

יקותיאל דטבריה

נ”ב: בשנה שעברה, שבת פרשת תצווה – זכור תשפ”ה, היה מו”ר הרב דב קוק שליט”א בייסורים וכאבים חזקים לאחר הניתוח שעבר באגן. בשעת קריאת התורה ישב הרב על מיטתו בחדר הסמוך, ודלת החדר פתוחה, וכך שמע את הקריאה ואת פרשת זכור.

לאחר הקריאה אמר הרב שליט”א:

הגדר של בית ראשון – לוחות ראשונות, בחינת ראיה.

הגדר של בית שני – לוחות שניות, בחינת שמיעה.

וכבר אמרו חז”ל (ערובין נד):

“אלמלי נשתברו לוחות ראשונות – לא נשתכחה תורה מישראל”.

בית ראשון הוא בחינת ראיה – מציאות שאין בה שכחה. לוחות ראשונות היו בראיה, בדבקות של “וכל העם רואים את הקולות”. כשיש ראיה – אין שכחה.

בית שני הוא בחינת שמיעה – קבלה, הפנמה, עמל. שמיעה שייכת למקום שבו יכולה להיות חלות של שכחה.

נס פורים הוא המעבר שבין בית ראשון לבית שני, בין לוחות ראשונות ללוחות שניות. ובדיוק בנקודה הזאת עומדת קריאת פרשת זכור, שבה אנו אומרים “לא תשכח” – שלא תחול עליך חלות השכחה בתורה.

לאחר הדברים אמר הרב שליט”א:

חבל שלא אמרתי זאת קודם הקריאה. כי כשמכוונים כך – אפשר לזכור כל תוס’ שלומדים. ולא רק לזכור תוס’, אלא לזכור את הר סיני.

וסיפר הרב שליט”א שפעם אחת אמר המגיד ממעזריטש לתלמידיו בלשון זו:

אתם מרגישים שמה שאני אומר – זה מסיני? שאתם איתי בהר סיני?

כל התלמידים השיבו שמרגישים כך. אולם תלמיד אחד אמר: אני שומע את דברי הרב, אבל איני מרגיש כך. ולימים התגלה שלבו לא היה שלם.

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט לקראת פורים – הרב דב קוק שליט”א: לא לכל אחד מותר לשתות ולהשתכר בפורים… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

כוונת השתיה ב”כוס קפה טורקי”…

בימים האחרונים ביקש רבינו הגר”ד קוק שליט”א כמה פעמים לשתות “כוס קפה שחור”… וידוע לרגילים בבית רבינו שליט”א שאינו שותה קפה שחור כלל, ודבר זה נדיר אצלו…

ואמרתי לרבינו שליט”א ששמעתי על הגאון המקובל מהר”ר חיים סינואני זיע”א שכאשר היה שותה כוס קפה שחור, היה מונח לפניו גם כוס מים, ואמר שיש בזה בחינת מיתוק הדינים, כי קפה “שחור” בחי’ “גבורות” והמים הם “חסדים”, ובקשתי להביא לרבינו שליט”א כוס מים כדי לפעול מיתוק הדינים על עם ישראל…

ואמר מרן שליט”א, אני לא בכזו דרגה לכוין את הדברים הללו… אני לא שייך לזה… אני שותה קפה כי אני צריך להתעורר… יש לי חולשות אני נרדם כזה…

ולגבי הכונה של מהר”ח סינואני אמר מרן שליט”א, הלא “כוס” עולה בגימטריא “אלהים” המורה על מידת הדין כנודע, ושם “אל” במילואו [אל”ף למ”ד] עולה כמנין קפ”ה, והוא שם החסד כמ”ש “חסד אל כל היום”, ונמצא “כוס קפה” – מיתוק הדינים.

ואמר מרן שליט”א שמכאן שורש לישנא דעלמא בעת פיוס ומיתוק הדין לומר זה לזה “בא נשב על כוס קפה”… ובפרט כשמוסיפים בכוס קפה “סוכר” המורה על מיתוק.

וכן שמעתי מרבינו שליט”א שאמר פעם דמה שנהגו למזוג “חלב” על הקפה, הוא בבחי’ אור בתוך החושך, כי קפה שחור בחי’ חושך, וחלב לבן בחי’ אור, וגם זה מורה על ריבוי חסדים ומיתוק הדין, כי חלב ר”ת “להגיד בבוקר חסדך”.

נ”ב. שוב ראיתי בס’ “תומר דבורה” [הקטן] ח”ב (מע’ ק אות קיד) שכתב בנוסחא אחרינא על מהרח”ס הנ”ל, שהיה לוגם בכל פעם שתי לגימות והיה מכוין דב’ פעמים קפ”ה עולה ש”ע כנגד ש”ע דינין [?], ועוד היה מכוין ד”אל” מלא [אל”ף למ”ד] עולה כמנין קפ”ה, והכונה היתה שבעבור הכונה בב’ לגימות הללו, יתמתקו ש”ע דינין ע”י המים [חסדים] המעורבים בקפה.

דבר מעניין אירע שבזמן שדברנו עם רבינו שליט”א על מהר”ח סינואני זיע”א היה נכח במקום הרה”ג וכו’ מחבר הספר “כי שמי בקרבו”, ושם כתב אודות שבעים שמותיו של “חנוך” שהובאו ב”פרקי היכלות”, [וזכה שרבינו שליט”א עיין בספרו זמן ממושך], ואמר הנ”ל שמהר”ח סינואני היה משתמש בקמיעותיו בשמותיו של חנוך.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט שנאת ישראל בטורקיה: הרב דב קוק שליט”א על כוונת השתיה ב”כוס קפה” [טורקי] למיתוק הדינים… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מתבטא על תמונתו מגיל 14…

סוד גיל “בר מצוה” וחשיבות ימי הנעורים

בימים אלו הגיעה לידינו תמונת רבינו שליט”א [תמונה משנת תשל”א לערך, עת היה רבינו שליט”א לומד בישיבת קול תורה, והוא בן יד – טו לערך], בתמונה זו [יושב מימין] נראה רבינו שליט”א שוקד על תלמודו יחד עם החברותא הגרב”מ דרבקין שליט”א.

רבינו שליט”א אמר בענות קדשו המופלגה, בא לי בכי כשאני רואה את זה… כי שם רואים צורה של יהודי…

מצ”ב תמונת רבינו שליט”א וחלק מהדברים שנכתבו בחוברת ע”י הרב דרבקין הנ”ל.

לאחרונה הגיע לרבינו שליט”א אחד מקרובי משפחתו, ואמר לו רבינו שליט”א, אתה עדיין צעיר לימים, אני רואה עליך את הנקיות, נא תשמור את הנקיות הזאת ע”י עסק התורה והתפלה כדבעי ותיקון המידות, כי בכחך להגיע למעלות נגשבות מאד…

אחיינו של רבינו קדוש ישראל הגר”ד קוק שליט”א, הלא הוא ידידינו הרב ר’ רפאל הכהן קוק שליט”א [בן אחי רבינו מהר”ר שמואל נתן הכהן קוק שליט”א] הגיע בתחילת השבוע למעונו של רבינו שליט”א לקראת הבר מצוה של בנו.

רבינו שליט”א אמר דברים עמוקים ונשגבים בענין חתן מצוות וחתן תורה… ובסיום הדברים ביקש ר’ רפאל מרבינו שליט”א אם יש אפשרות לקבל מאת רבינו שליט”א דבר “קבלה” עבור חתן הבר המצוה שיוכל להיות עבור הנער כיסוד מוסד לכל החיים.

ואמר רבינו שליט”א: הקבלה היא… שיתן במשך שבעים יום (לא כולל שבת) שני ממתקים לשני ילדים, וטעמא דמילתא, משום שבגיל הזה רגיל להיות שמרוכז מאד בהצלחתו האישית, וה”גן” של נתינה לא נפתח אצלו, ואם נשאר סגור – קשה אחר כך להתגבר על מחסום האנוכיות, לכן דוקא זה הזמן המתאים להרגיל עצמו יותר בנתינה.

עוד הוסיף רבינו שליט”א, כמו כן ישתדל מאד לתת כל יום כוס תה לאבא או אמא.

לאחר מכן הכתיב מרן שליט”א את עומקי הדברים שדיבר עם אחיינו הנ”ל, וזה לשון קדשו כפי שהעביר לי ידיד מערכת “עץ חיים” אהובינו הרה”ג ר’ ישראל בלישה שליט”א:

“בר מצוה” לעומת “חתן תורה”

משמע שבגיל י”ג, אז מושג “גברא מצווה” נתפס בו (ולא רק מה ש”לבו חפץ”), וזהו בר מצוה – שנעשה בר צווי, ואילו גוי דאדעתא דנפשיה קעביד – לא נתפס אצלו “אני מצווה” כמ”ש בב”ק (לט ע”א) שאינן מקבלים שכר אלא כאינו מצווה ועושה.

ואילו “חתן תורה” הוא השגת “דעת” – היינו שמבין ומשיג שהגדרת רמ”ח ושס”ה אברים וגידים שבו, אינם אלא הלבשה ע”ג רמ”ח ושס”ה אשר בל”ת ועשה של “אדם” שבו, שהיא השגת “זאת התורה אדם” – אתם קרויים אדם (ולא עכו”ם – כמבואר), וע”י זה נחשב שמוליד עצמו להיות “אדם”, ועי”ז גופא יש בו כח הולדה דישראל.

וזהו מטבע “חתן תורה” לעומת “בר מצוה” – הנ”ל (דו”ק מעט).

ובזה ניחא עיכוב קיום פו”ר עד שנעשה “חתן תורה” ולא לאלתר בנקודת “בר מצוה” שבו.

ומשמע ד”בר מצוה” כהן עדיף גבי הגדרה הנ”ל, שהרי מטבע מצות כהונה בלשון “צו את אהרן ואת בניו” (ויקרא ו, ב) נאמרה, ובפרט “ביום צותו” (ויקרא ז, לח) שהוא מטבע הכולל כל הקרבנות, שממנו למדו בגמ’ שלא כשרה עבודתן אלא ביום, וזוהי מחיצת ברכת “קדושתו של אהרן” במצוות הכהונה – אשר מראה על איכות בפנ”ע גבוהה יותר של צווי.

וזוהי דקות הנוראה של סילוק נדב ואביהוא בעתוי (ויקרא י, א) “אשר לא צוה אותם” – שאצלם “חי” רק עצם הצווי כסדר, ואם נעדר חוט שערה ממנו במטבע “לא צוה אותם”, שוב מסולקים הם מן העולם מאליהם, לא כפעולת מיתה, אלא כמצב טבעי של סילוק מופשט (דו”ק במטותא).

וכן משמש עתוי “עבודת לפני ולפנים” (דיוהכ”פ) לאפוקי לאהרן גופיה מכלל מניעת “כל אדם לא יהיה באהל מועד” דהתם [כידוע בירושלמי (פ”ה דיומא ה”ב) דדרשו “כל אדם” אפילו מלאכים וכו’. ע”ש], דהיינו שמשמש אהרן כמקור צווי מופשט המלובש באדם – להבדיל – כעין גדר הרמב”ן (נדה ה ע”ב) שלא מצטרפת אשה הנשאת ע”ג המטה שנמצא עליה אדם להשלמת שלשה בנ”א דעבדי דין רה”ר (שבו ספק לקולא) משום דחשיבא כגוף השרץ, ועי”ז נאבד גדר אדם דעלמא ממנה לגבי הענין המסויים הזה (דו”ק בהקשרים).

וממילא מתפרש, שגם בנקודת “חתן תורה” מתרומם כהן יותר כמשפט רישא דבר מצוה הנ”ל – אשר מתבטא הדבר בחיוב כה”ג להיות נשוי מצד תאר דעצמו (מחלוקת רמב”ם וראב”ד אם רק ביוהכ”פ אמור הדבר – שאז מתבטאת מדרגתו יותר מכל השנה, או גם בכל השנה אמור הדבר).

וממוצא הדברים, מתפרשת דרשת רב הדומה למלאך יבקשו תורה מפיהו (חגיגה טו ע”ב) דוקא כלפי אהרן שהוא חתן תורה יותר מרכזי כהנ”ל, וממילא מוליד תורה לתלמידים כפי יחס עצמו הפנימי הנ”ל.

(ואלו גבי משה מתפרש שמצד “נחנו מה” שבו, ממילא כל מציאות התורה שהיא עצם העולם, בו היא שורה – ובתורת שכזה הוא המעביר תורה לאהרן שהוא רב הדומה למלאך כמשנ”ת – דו”ק במטותא). עכ”ל רבינו שליט”א.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט הרב דב קוק שליט”א מתבטא בשפלות על תמונתו מגיל 14 – דרשת ה”בר מצוה” העמוקה, והקבלה החשובה ליום זה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

א. בברכת האורח איתא, “הרחמן הוא יברך וכו’ ובנכסים שירבו” וכו’.

ונשאל מרן שליט”א הלא אמרו רבותינו (פ”ב דאבות מ”ז) “מרבה נכסים מרבה דאגה”, וא”כ מה ברכה היא זו שירבו נכסיו – דאגותיו.

ב. וביאר מרן שליט”א, שה”מרבה” נכסים, היינו דעביד פעולות להרבות את נכסיו, זו מדה שאינה טובה ומביאה דאגה, אך הברכה כאן היא שהנכסים “ירבו” בברכת שמים, בלא פעולה דגברא המחפש לצבור הון. [וכן מטו משמיה דהגאון הנאמ”ן זצ”ל].

אמונה – ברכה

ג. ובביאור הענין יש להרחיב בס”ד, דכאשר האדם חושב בעצמו שהוא מרבה את הנסכים, ואומר “כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה”, ממילא הוא מתרחק מה’ וסרה ממנו ההשגחה הפלאית של “והתהלכתי בתוככם”, והוא נכנס לקללת “והסתרתי פני מכם”, ואין לך דאגה גדולה מזו…

אבל כאשר יודע האדם את האמת, כי מידו הכל, ואיהו לאו מידי עביד בבחי’ “יגעת – ומצאת”, שיודע שלא עשה כלום ביגיעתו, רק יישום קללת “בזעת אפך תאכל לחם”, אך בקושטא “ה’ ילחם לכם”, והכל מידו המלאה והרחבה, ממילא ברכת ה’ חלה עליו עד בלי די.

ברכה שלמה

ד. ובזה יש לפרש מה שכתוב (משלי י, כב) “בִּרְכַּ֣ת ה’ הִ֣יא תַעֲשִׁ֑יר וְלֹֽא יוֹסִ֖ף עֶ֣צֶב עִמָּֽהּ”, כי מה שבא לאדם ע”י הכרה ברורה שהוא מאת “ברכת ה'” בלא פעולה ד”כחי ועצם ידי”, אין בזה את קללת “בעצבון תאכלנה”.

ברכת האורח בשבת קדש

ה. והנה איתא בירושלמי (פ”ב דברכות שלהי ה”ז) “הדא דכתיב ברכת ה’ היא תעשיר – זו ברכת שבת. ולא יוסיף עצב עמה – זו אבילות [שאין אבלות בשבת].

ומשמע לומר דיום שבת מופקע מקללת “בעצבון תאכלנה”, כי בו ליכא לפגם אדה”ר, שכבר עשה תשובה – ופנים חדשות באו לכאן.

ו. וע”פ האמור י”ל דבר נאה, דחזינן דרובא דעלמא מברכים “ברכת האורח” בשבתות, שבהן מצוי ענין האירוח אצל הורים וחברים וכו’, ולא לחנם נשתלשל שברכה זו תאמר דוקא בשבת קדש, וצ”ב פשר דבר.

ונקדים מאי דאיתא במכילתא דרבי ישמעאל (פרשת יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ז) עה”פ “ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך”, וכי איפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים, אלא שבות כאלו כל מלאכתך עשויה. וכן איתא בפרש”י (שמות כ, ט) ועשית כל מלאכתך – “כשתבא שבת, יהא בעיניך כאלו מלאכתך עשויה, שלא תהרהר אחר מלאכה”.

וממילא מתבאר דכיון שבשבת יש התעוררות בגדר “מלאכתו עשויה” של האמונה הנ”ל – הזמן גרמא ל”נכסים שירבו”.

מרבה תורה

ז. לאור דברי רבינו שליט”א יש לנו להמשיך לפרש מ”ש במשנה דאבות שם “מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חכמה, מרבה עצה מרבה תבונה, מרבה צדקה מרבה שלום”, להורות לנו הדרך שבעניני תורה וישיבה וכו’, אין לו לאדם להסתפק במועט במה שיש לפניו, אלא הוא צריך להיות מרבה בחבילות של תורה וצדקה עד בלי די.

שש בש”ס

ח. רבינו שליט”א רגיל לומר בברכת האורח “שש ושמח כל הימים… שש בש”ס לדעת את כל הש”ס”…

ט. אמש הגיע למרן שליט”א הרב קונשטט שליט”א [מישיבת “קול תורה”], וביקש מרבינו שליט”א לברך את בנו זאב נ”י, ואמר לו רבינו בזה הלשון, “בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל”, שלל בגימטריא ש”ס, שתזכה לסיום ש”ס כל יום!!!

י. לאחרונה בהיותינו בסעודה רביעית על שלחנו הטהור של מרן הגר”ד קוק שליט”א וברכתי ברכת האורח, והעירותי שמחמת שהשלחן קטן לא אכלנו ממש על השלחן, ויש להסתפק בנוסח הברכה, ואמר לי רבינו שליט”א שלפי”ז יש לדון אם הצירוף לזימון מועיל בכגון דא, והרחיב לפלפל בזה מכמה דוכתי.

מצ”ב תמונת קדשו של אור עינינו הגר”ד קוק שליט”א במוצאי שבת קדש עודו לבוש בבגדי השבת וכותב את חידושיו מהיממה האחרונה שלא יפול בהם שר של שכחה.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט ברכת המזון והארות נפלאות בצל שלחנו הטהור של מרן הרב דב קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

מכריע בדיון ממוני בעקבות הדבקות ב”חצבת”

שאלה: הבן שלי נמצא מידי יום ב”משפחתון” שיש בו עוד 5 ילדים, לאחרונה הוא חלה ב”חצבת”, ולא שלחנו אותו ל”משפחתון” מרגע שנודע הענין.

מחובתינו המוסרית הודענו זאת ל”מטפלת”, והיא הודיעה זאת לכל ההורים, וזה כבר שבועיים שאף אחד לא שולח את בנו למשפחתון מחשש הדבקות שהוא כ”בור המתגלגל” מאחד לשני.

כמה הורים באו לטעון בדין תורה לשלם להם את ההפרש ממה שמשלמים שכר חדשי למשפחתון – ללא קבלת שירות, וגם יש מן ההורים שהוזקקו להביא לבתיהם “בייבי סיטר” בכדי שהבעל והאשה יוכלו לצאת בבוקר כל אחד לעבודתו, וטוענים שמוטל עלינו לשאת באחריות הממונית הלזו.

תשובת מרן הגר”ד קוק שליט”א בקיצור נמרץ:

הורי הילד פטורים, ואין במעשיהם שם “מזיק”, כיון שהם אמרו את האמת והלכו בדרך הישר, ומלבד זה שהם לא “הזיקו”, הלא הם עסקו ב”השבת אבידה” בזה שעדכנו את ההורים ועשו מה שצריך לעשות, ומי שבא בתורת “משיב אבידה” אין שם “מזיק” עליו, ואמנם יש כאן נזק להורים, מ”מ אין להטילו על ההורים דלא עבדי מידי, וכמ”ש בסנהדרין (עב ע”ב) בדין תינוק שהוציא ראשו ואמו מסוכנת שאין לו דין רודף משום ד”שאני התם, דמשמיא קא רדפי לה”, וה”נ מזלם גרם להם מן שמיא שיארע להם צער זה. עכ”ד מרן שליט”א.  

נימוקים ומקורות בהרחבה:

א. הדבר ברור שאין כאן גדר “מזיק בידים”, שהרי ההורים לא עשו שום פעולת נזק, ומה שהביאו את בנם למשפחתון, הרי עשו דבר נורמלי כדרך כל הארץ, וזה שמתברר למפרע שהיה לו “חצבת”, אין כח בזה לטעון שום טענה עליהם, וכי רוח הקדש להם שידעו מה מקונן בגופו של בנם, מה גם שאין ההדבקות בגדר “ברי היזקא” כידוע לכל מי שמצוי בענינים אלו, וכל הזיקם של ההורים אינו אלא בתורת מניעת הרווח. ואכמ”ל בציונים.

ב. וידידי הדיין מהרש”י שליט”א יצא לדון את ההורים לחיובא, באם שאר הילדים מחוסנים והילד הזה לא מחוסן, ובמחכ”ת, אלו דברים שאין להם שחר, שהרי ההורים הללו שמעו להוראת רבותיהם [שהיא גם הוראת כמה גדולי רפואה שדעתם נסתרת ע”י גורמים ידועים], ובודאי א”א לדונם כפושעים במה שלא חיסנו את בנם, [ואדרבה, הלא יש אומרים דפשיעה יש בחיסוני הילדים משום איסור “חובל”], מה גם דחזינן בפועל שגם ילדים מחוסנים נדבקים בחצבת, וכמעט שאין מנוס מן הדבר הזה, ועל כן אין לנו להכנס כלל בשיקולים אלו.

ג. והמאירי בב”ק (נו סע”א) כתב דגרמא בנזיקין שחייב בדיני שמים אינו אלא במזיד, אבל אם היה שוגג וק”ו אם היה אנוס, אי”צ אפי’ לצאת ידי שמים, וה’ יודע תעלומות לב. עכת”ד. וכן הביא בשטמ”ק שם בשם הרא”ה. וכן נראה מלשון רש”י בגיטין (נו ע”א) לענין חיוב בד”ש דהיינו בנתכוין להזיק. ע”ש. וכן נקיט בתשו’ מהרי”ט ח”א (סי’ צה). ע”ש. ועמש”כ הגר”מ אריק במנחת פתים (סי’ שפה סק”ג). ומרן החזו”א (ב”ק סי’ ה סק”ד) כ’, דאפי’ אם הגרמא נעשתה בפשיעתו, כל שלא היתה כוונתו להזיק אי”צ לצאת יד”ש. [אמנם בתשו’ מהרי”ט שם מתבאר דבכגון דא לא איפטר בד”ש].

ד. וע’ בתוס’ ב”ק (שם, ד”ה כסויי) דמשמע מדבריהם שגם באופן שלא עשה נזק דגרמא בכוונה, אכתי חייב בד”ש. ודלא כמאירי ורא”ה הנ”ל. אכן יש לומר שגם הם לא אמרו לדבריהם אלא באופן דהו”ל לאסוקי אדעתיה כמבואר בלשונם שם. וכן הרחיב לבאר יסוד זה מהרש”ל ביש”ש (שם סי’ ד). וגם החזו”א כ’ את דבריו אע”פ שד’ התוס’ נצבו לנגד עיניו, ועכצ”ל דאיהו מיירי באופן דלא הו”ל לאסוקי אדעתיה. ודו”ק. וידועים ד’ הקצוה”ח (סי’ לב סק”א) דאיכא כמה מיני גרמא דפטור גם בד”ש, ומ”מ עונש ודאי אית ליה אפי’ בגורם דגורם. ופשוט דמיירי באופן שכוונתו להזיק.

ה. וכבר כתבנו במקום אחר בענין נגיף ה”קרונה”, שגם אם האדם עצמו הסתובב ברחובה של עיר ונדבקו ממנו, לא ברור לומר שנחשב למזיק בידים, כיון שאין זה ענין הניכר, והכל רוח מרחפת באויר הדק מן הדק שאינו נבדק, וכפי שהעירני בזה הגאב”ד דטבריה מהר”ר אברהם דב אוירבך זצ”ל. ועמש”כ בתשובות אחרות בס”ד אודות מי שנכנס לאולם שמחות בעידן הקרונה ללא חיסון, ובעל האולם נתפס על זה וקיבל קנס, וכן בענין טרמפיסט שעלה לרכב ולא חגר, והשוטר תפס את הנהג ונתן לו קנס. וכעת אכמ”ל טפי.

ו. גם יש לדון שההורים שהביאו את בנם בתום לב אל הגן, לא עשו שום דבר חריג, ומה שנגרם מחמת מצבו של הילד ע”י החצבת שפשטה בגופו, א”א לייחס נזק זה [ככל שיוגדר בחומרא מבחי’ הלכתית] אל ההורים, כי מן הילד באו כל התוצאות המצערות שלפנינו, וקיימא לן בב”ק (פז ע”א) ובשו”ע חו”מ (סי’ תכד ס”ח) דקטן שהזיק פטור ופגיעתו רעה, [ועמש”כ בתשובה אחרת אודות קטן ששבר חלון בבנין המגורים, שאין כח בידי ועד הבית לחייב את הוריו], ואע”פ שהוריו הניחוהו בגן הילדים, מ”מ אין במעשה זה כח לייחס את המצב הנגרר אח”כ אליהם.

ז. וראה מש”כ בתשו’ אודות ההולך בחנות שיש בהם כלים שבירים, ובנו הקטן בידו, והסיט הילד כלי ושברו, שבזה כ’ הגה”צ מהר”א דושניצר זצ”ל בס’ “נחלת אליהו” שיש לחייבו, וכעין מ”ש בב”ק (נו ע”ב) המעמיד בהמת חבירו על קמת חבירו דחייב, וכ’ הרשב”א שם דהו”ל כ”אדם המזיק”. [אמנם ע”ש בתוס’ דהוא מדין “שן”, ונפק”מ אי עביד הכי ברה”ר]. והרחבנו במק”א אודות אשה שהלבישה את בנה בחנות בגדים כדי לראות אם הבגד נאה לו, ופלט הילד על הבגד וקלקלו. וע”ע בשו”ת “תשובות והנהגות” ח”ג (סי’ תעז), וח”ד (סי’ שיז), וח”ה (סי’ שפה). ע”ש. ובודאי שכל סוגיא זו לא שייכא כלל ועיקר בנ”ד.

סוף דבר שאלתי את מרן הגר”ד קוק שליט”א כיצד להורות בזה, ואמר לי בפשיטות שאין שום חיוב על ההורים, ולא מצד קולת קטן שהזיק וגם לא מצד גרמא וכו’, אלא מטעם המבואר לעיל בראש אמי’ר. וכן עמד קנה במקומו.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט מרן הרב דב קוק שליט”א מכריע בדיון ממוני בעקבות הדבקות ב”חצבת” הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

אני מבטיח שיהיה לו חיים יותר ארוכים ובריאים…

היום נכנס חדב”נ הרה”צ ר’ נחום בקר שליט”א, וסיפר לרבינו שליט”א אודות אשה שנולד לה נכד במזל טוב, והיא צפתה כל חייה שיהיה לה בן בשם “חיים” על שם אביה, ולא זכתה לזה, וכעת מבקשת מבתה היולדת לקרוא לבן הנולד “חיים” על שם הסבא, [לכל הפחות ב”שם שני” כגון “יוסף חיים”], אך היולדת אומרת שהיא “לא מתחברת” לשם הזה, ומבקשת לדעת האם יש בזה משום “כיבוד הורים” לעשות את רצון האמא אע”פ שאין לה חיבור לזה.

ואמר רבינו שליט”א, מה שייך “להתחבר” בשם כזה נפלא, ובכל פעם שאומרים חיים יש “להתחבר” לפסוק “ואתם הדבקים בה’ אלהיכם חיים כלכם היום”…

למה לא לכבד את האמא… הלא יש בזה כיבוד הורים… ואסור לומר כאלה דברים על שם כזה מיוחד… אם האשה היולדת היא “משלנו”, אני ידבר אתה…

וסיים רבינו שליט”א, תגיד לה שאני מבטיח לו שיהיה לו חיים יותר ארוכים ויותר בריאים אם היא תקרא לו בשם הזה, ואם לא תקראנו בשם הזה יהיה לו פחות חיים… חייב להגיד לה את זה… עכ”ד מרן שליט”א.

נ”ב. הפוסקים דברו על סבא וסבתא המיחלים שבניהם יקראו לילדיהם על שמם, ובזה כתבו שכיון שכבר נהגו כך בכמה עדות, הרי שיש בזה גדר כיבוד הורים, וכאן הוסיף מרן שליט”א, שגם כאשר הסבתא מבקשת שיקראו לנכד על שם אביה, אכתי יש בזה גדר כיבוד, וגם אם לא בתורת חיוב ממש, אך מצוה בודאי דאיכא, והמושג של “לא מתחבר” הוא שטות, ולכן אין להתעלם ממנו במקום שאפשר לקיים מצוה חמורה שבחמורות שבתורה. והבן.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט על מה אמר הגר”ד קוק שליט”א – “אני מבטיח לו חיים יותר ארוכים ויותר בריאים”… הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

ענינים נפלאים במחיצת מרן הגר”ד קוק שליט”א

לפני כשבועיים הגיעה שיחה דחופה מבית החולים “רמב”ם” לאחד מהיושבים בחדרו של מרן הגר”ד קוק שליט”א, בשיחה הבהולה בקשו להעביר לרבינו שליט”א על הידיד הותיק הרה”ג ר’ י. כהן שליט”א שמאושפז בבית החולים בעקבות נוזל מסויים שנמצא בעמוד השדרה ולפי הבדיקות נראה שמחלת הסרטן מקוננת בגופו…

רבינו שליט”א ביקש את הטל’ לשמוע את קולו של הגר”י כהן, ולאחר שדרש רבינו בשלומו, החל הלה לברך את מרן שליט”א ברכות עצומות, ואמר לרבינו שמקפיד יחד עם הציבור בבית הכנסת שלו להתפלל עם רבינו שליט”א בכל יום ויום…

רבינו שליט”א התפעל מאד ואמר בפליאה: “אתה נמצא במצב כ”כ קשה [לפי”ד ה”רופאים”], ובמקום לבקש ברכות אתה עסוק ב”לברך אותי מעומק הלב”… אני גוזר עליך שתהיה בריא אולם, וכל מה שאמרו לך הכל דברים בטלים, ותזכה לרפואה שלמה ועצומה אמן ואמן”…

כאן הסתיימה השיחה…

וכאן הסיפור מתחיל…

לאחר כמה ימים בהיותינו יושבים במחיצת קדשו של מרן שליט”א התקשר אחיו של הגר”י כהן וביקש בבהילות של שמחה להודיע לרבינו שליט”א שהרופאים אמרו שיכול לשוב הביתה, וכל מה שאמרו מעיקרא היה בטעות, ואין שום דבר “ממאיר” כמו שחשבו…

רבינו שליט”א שמח מאד על הבשורה, ותוך כדי הדברים נשאל רבינו שליט”א האם הגר”י כהן יכול לברך שהחיינו על ה”בשורה הטובה”, או שאין כאן גדר “בשורה” כיון שמתברר שהכל מעיקרא היה בגדר “עורבא פרח”…

אחד החברים העיר ממאי דאיתא בגיטין (לד רע”א), גידול בר רעילאי שדר לה גיטא לדביתהו, אזל שליחא אשכחא דהוה יתבה ונוולה [אורגת בגד], אמר לה הא גיטיך, א”ל זיל השתא מיהא ותא למחר, אזל לגביה [חזר השליח לגידול והודיעו שעדיין לא נתן לה את הגט], פתח ואמר “ברוך הטוב והמטיב”. [וע”ש בגמ’ פלוגתא דאביי ורבא אם ברכה זו גורמת לביטול הגט, ונפק”מ אם בא למחר ומסר את הגט, אי מגורשת]. הרי שעל השמחה “שלא נתגרשה” הימנו בירך.

אמנם רבינו שליט”א דחה דשאני התם שהיתה מיועדת לקבל גט באופן של “עבידי דאתו”, ומשמיא זכו ליה שנתעכבה מלקבל, וכפי רצונו שחזר בו מלגרשה, א”כ הו”ל הטבה בפועל, לא כן בנ”ד שמתברר שמעיקרא לא היה כלום, וזה דומה לאדם שאמרו לו שטבעה ספינתו בים והיה בצער נורא, ושוב נתברר שהיתה ספינת גוי, דלא שמענו שיברך ברכת ההודיה, כיון שמעיקרא להד”מ.

ונפק”מ לאופן שהחלה ספינתו של אדם לטבוע בים ושמע שהצליחו להצילה מרדת שחת, שבזה שפיר יכול לברך על ההטבה. אבל לו יצוייר שאדם חשב לפי דמיונו שבנו ח”ו נפצע או נהרג בתוך מבנה שנפל עליו טיל וכיו”ב, ושוב נתברר דמעיקרא לא היה כלל במקום, יתכן דבכה”ג לא יברך מידי, כיון שנתברר למפרע שאין כאן אלא פרי הדמיון. [ועמש”כ במק”א אודות מי שחשב שבנו היה ב”אסון מירון” ושוב לאחר חצי יממה בא בנו ברגליו הביתה].

שוב אמר רבינו שליט”א שיש להביא פתחא לספיקא דידן ממ”ש ביבמות (צב רע”א) אהא דאיתא במתני’ שאם ניסת ע”פ בית דין [ע”פ עד אחד] ושוב בא בעלה, תצא מזה ומזה ופטורה מן הקרבן, כיון שעשתה ע”פ בי”ד. ואמר זעירי, דלדינא ליתא להא דמתני’, וראיה לדבר מדתני בי מדרשא, “הורו בית דין ששקעה חמה ולבסוף זרחה – אין זו הוראה אלא טעות”, והעושה על פיהם מחוייב קרבן ואינו נפטר במה שעשה ע”פ בי”ד, [וכן לא יפטרו רוב קהל בפר העלם דבר, וראה מתני’ ריש הוריות ושם ד ע”ב].

הרי לפנינו פלוגתא אם אדם שעשה ע”פ “טעות” של בי”ד, יש לזה גדר “הוראה” לענין שיפטר ככל העושה ע”פ הוראת בי”ד והוברר שטעו, או דהני מילי ב”הוראה”, ולא בדבר שהוא “טעות” במציאות, [כגון שחשבו ששקעה חמה והוברר שענן כסה את השמים, וכן טעו בחשבם שהבעל מת והתירוה להנשא ושוב בא הרוג ברגליו, וכעזה”ד], וה”נ יש לומר דלפי משנתינו שטעות נחשבת כהוראה, גם מחשבת טעות בענין רפואה וכיו”ב, הויא מחשבה המועלת לענין ברכת שהחיינו, ולפי הא דתני בי מדרשא [וכ”פ הרמב”ם פי”ד משגגות ה”ג] נראה שאין כאן מקום לברכה.

ושמא יש לדון שכל המחלוקת אם טעות במציאות נקראת “מצב”, היינו בדיני אישות ואיסור והיתר וכו’, אבל בנידון שלפנינו דאיירי בהודיה ושבח להשי”ת על בשורה טובה ומרגיעה שבאה בבירור הנושא הרפואי, דבזה יש לומר דכל שמרגיש בפועל שנגולה אבן מלבו, אה”נ שיוכל לברך את ה’ ולהודות בברכת שהחיינו.

עוד הוסיף מרן שליט”א, שיש לדון שבכל הימים הללו שהיה להג”ר שמעון לחץ מחמת הממצא החשוד שראו בגופו, הו”ל כמו סיכון מסויים לנפשו, [וכבר ידוע מה שאמרו חכמים דהפחד מהסכנה גרוע יותר מן הסכנה עצמה, וע’ בס’ “בן יהוידע” ב”ק (ס ע”ב) שהביא מעשה על זה], וא”כ שמא יש לו לברך על מה ש”נחלץ” מן ה”לחץ”.

אלא שאמר רבינו שליט”א, דגם אם סברא זו נכונה לדינא, הרי שיש בה להצריך ברכת “הגומל” ולא שהחיינו. [ודן רבינו שליט”א בכל המברך הגומל למה לא מברך שהחיינו, ושמשמע דבתוך הגומל כלול שהחיינו].

סוף דבר אמר רבינו שליט”א: שבכגון המקרה שלפנינו שה”סכנה” היא ענין חיצוני נראה דלא תקון ברכת הגומל, אך לגבי ברכת שהחיינו שפיר יש לו לברך, [ואע”פ שהוא ענין חיצוני כהנ”ל], ובפרט אם מתפרצת הברכה מלבו.

ושאלתי את רבינו שליט”א, הלא כל בני הבית היו שרויים עמו בלחץ זה הדחק, והבשורה הטובה אינה רק עבורו, וא”כ למה יברך “שהחיינו” ולא “הטוב והמטיב” כדין כל שמחה המשותפת?

ואמר לי מרן שליט”א, שבנ”ד שהוא “מרכז הסיפור” וכולם נטפלים אליו, נראה דיותר מתאים לברך שהחיינו, ולא דמי ללידת זכר וירידת גשמים בשדה שותפים, דבכל הני מילי כולם שוין בטובה.

נ”ב. ראה מה שכתב מרן הגר”י זילברשטיין שליט”א בס’ “חשוקי חמד” (ב”מ לח ע”ב) אודות אדם מאמריקא שהודיעוהו מהנהלת בית אבות בלונדון שאמו נפטרה ובירך דיין האמת, ובהיות שנבצר ממנו להגיע לשם, ביקש מהחברא קדישא לטפל בקבורתה, והחל לשבת “שבעה”, ולאחר יומיים של אבלות… קיבל הודעה שאמו חיה וטעו בהודעה שהודיעוהו מפטירת אשה אחרת, שהיתה חברתה של אמו בחדר אחד, ונתנו לו לדבר עם אמו בטל’… והבן מבקש לברך “שהחיינו” כדין “שמועות טובות”.

ושם הביא שמרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זיע”א אמר שיכול לברך שהחיינו, דשפיר הו”ל בכלל גדר בשורות טובות. והגרי”ז הביא סיוע להוראה זו ממש”כ הגרי”פ פירלא בביאורו לספר המצות של הרס”ג (במילואים, סי’ ב) בענין מה שאמר יעקב אבינו בשכמל”ו כשנודע לו שמטתו שלמה. ע”ש. ולאור כל האמור אתה תחזה מה שיש לדון בהנ”ל.

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט קידוש ה’: החולה ש”בירך” את הגר”ד קוק שליט”א – קיבל הבטחה בכח התורה והגיע לבשר ישועה ולפלפל בהלכה הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.

במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א

ניחום לאמא על בנה הפעוט שנפטר

א. השבוע הלכתי לבית האבל לנחם את ידידינו היקר ר’ אור עקיבא בוקסבוים הי”ו היושב בעמק הבכא על פטירת בנו חמודו יוסף יצחק ז”ל שנפטר בגיל 11 חדשים, ואמרתי למרן שליט”א שהנני חושש ללכת לשם מחמת הצער הנורא וכו’ ומה נאמר ומה נדבר, וגם שמעתי שהאמא צריכה חיזוק גדול, וכתב אגרת חיזוק קצרה וביקש לקראה בפניה.

וז”ל קדשו: כאשר אבדה בתו של המשגיח [רבינו יחזקאל לוינשטיין זיע”א] את בנה היחיד, כך כתב לה ביום הראשון ממש, אשרייך שזכית להחזיר את הפקדון בלי שום רבב של חטא, ובל נחשוב שאינו מרגיש – המשגיח, אלא אין מרגיש כמותו, עד כדי שבאותו יום סירב להספיד את ראש ישיבת סלבודקא מחשש שיתערב בדבריו גם הצער של פטירת נכדו ואז נראה לו כעין שקר בדרגתו הגבוהה, שימו לב לדרגת הגובה של המשגיח. עכ”ל צדיק. [מצ”ב צילום כת”י מרן שליט”א].

דרך שקר הסר ממני

ב. ואמר רבינו שליט”א, אני לא מסוגל לכתוב דבר שלא יוצא לי מן הלב במאה אחוז, אינני יכול להיות שקרן לא בדיבור ולא בכתיבה, ולכן כתבתי רק את זה כי זה מה שיש בידי לדבר מתוך הרגש…

אודות אכילת החזו”א ללא ברכה בעת חולשה

ג. כתב אלי הגרי”ח בקר שליט”א: בשבת שבע ברכות של אחי הגרנ”ב שליט”א סיפר זאת הרב בדרשה בסעודה ג’, וכה סיפר, שהחזו”א באמצע לימוד נחלש מאד, והוצרך לאכול תפוח, ואכלו בלא ברכה, ואמר לסובבים שזה בגדר פיקוח נפש ולכך אוכל בלא לברך.

ועמד רבינו שליט”א על עומק לימודו של מרנא החזו”א עד כלות הכוחות, ואז סיפר המעשה הידוע שנפל על הריצפה שלא שיער טוב את כוחותיו לגבי מהכסא עד המיטה. ועוד סיפר שלא סידר הכרית, כי אם היה כח בידי לזאת היתי ממשיך ללמוד.

והרחיב ג”כ על צורת הברכה, ושאל, הרי במקום להסביר למה לא מברך, יתכן שבפחות מילים היה יכול לברך, וביאר מהו כונה, ובדרגא דיליה [והדגיש שלנו זה לא שייך כל עיקר] בלא כונה עדיף לא לברך, והגדיר זאת נורא – שאין זה מברך אלא מנאץ.

ושוב ראיתי ראיה ברורה למרן החזו”א בדברי הרמב”ם שפועל לא יברך שום ברכה שאינה מדאורייתא, וקשה שיברך תוך כדי פעולה… אלא ע”כ ברכה שלא כצורתה אינה ברכה, ועדיף לאכול בלא ברכה …. ודו”ק. כמה נאה הדברים לאומרם.

כיבוד אב וענות הבן…

ד. עוד כתב הגרי”ח בקר הנ”ל: מתוך חביבות הדברים, ולמען יעמוד לזכרון אספר מה שאירע קודם הדרשה הנ”ל.

אבי רבינו זצ”ל דרש ואמר שהרב ידבר

הרב אמר: אין לי מה לומר

האבא – ולמרות שאין לו מה לומר

הרב: לא הכנתי

האבא – ולמרות שלא הכין

הרב: אין לי כח

האבא – ולמרות שאין לו כח

הרב: אני מתבייש

האבא – ולמרות שהוא מתבייש

הרב: … [לא שמעו מה הרב אמר, כי אביו קטע אותו]

האבא סיים בהחלטיות  – דובלה יראה לכם איך מקיימים כיבוד אב, וידבר, וכולם להיות בשקט כדי שישמעו…

ואז דיבר רבינו שליט”א בהנ”ל והוסיף עוד דברים שאיני זוכרם.

איך שמחים עם בעל התניא…

ה. אחד שאל את רבינו שליט”א איך שמחים עם בעל התניא [שאמר “מי שישתתף בשמחתי אוציאנו מן המיצר אל המרחב” וכו’. וראה להלן בסוף המאמר נספח בענין זה], וכתב לו רבינו שליט”א, “וכי אפשר לשמוח עם מלאך”? ושוב שאל ההוא, א”כ למי התכוין בעל התניא? למלאכים? והשיב הרב: צריך להיות במדרגה רוחנית גבוהה מאד בשביל לזכות בזה.

שמות יקרא…

ו. אחד ביקש ברכה עבור בתו ששמה “לטי” ושאל רבינו שליט”א מהיכן בא שם זה, והשיב האב שהוא קיצור של “לטיפה”, ובתחילה אמר רבינו שטוב שתשנה שמה ל”טלי” שזה טל ה’ וסוד תחית מתים וכו’, ושוב אמר רבינו שאולי “לטי” הוי כעין “נכאת ולט” (בראשית מג, יא). וצ”ע.

ז. ונסתפק רבינו שליט”א במי שנקרא “יוסף” בלידתו ובפועל כולם קורין אותו “יוסי” ונשתקע שם יוסף ממנו, האם כיון שזה שם חדש בפנ”ע, נחשב שנעקר שם יוסף ממנו, או דכיון שקורין לו יוסי מחמת יוסף וחושבין שהוא אביזרא דיוסף, א”כ נשאר יוסף במקומו, וכעין יסוד דינא דהעודר בנכסי עדר וכסבור שהם שלו דלא קני כמבואר (נב ע”ב). ודו”ק. [ויש להעיר דיש יוסי ויוסף בש”ס בחד גברא, וכמ”ש במק”א בס”ד].

כבוד שבת כל השבוע…

ח. הרב אמר שבאופן עקרוני אינו רוצה לאכול “דגים” בימות החול כיון שזה חסרון בכבוד שבת, ולאחרונה אכל דגים ואמר שמחמת חולשתו צריך לזה כעת, ושאלוהו א”כ ממה יתפרנס גופו בכל ימות החול [בימים שאינו צם…], ואמר, יש כאן “ביצים” וגם “מרק” וזה מספיק. [וכעי”ז העירו כמה חכמים שלא יאה לאכול צ’ולנט בליל ששי, כיון שהוא מאכל של שבת, ומאבדים את יחודיות כבוד השבת במנהג זה, ונראה שאינו אוכל בשבת לכבוד שבת בקושטא, אלא מוצא “טרמפ” טוב למלא את תאוותו. ואכמ”ל].

מזמור לברית במקום תחנון

ט. ביום שני בשבוע שעבר היתה ברית בישיבה, ואמר רבינו שליט”א דכיון שהיתה כאן ברית מילה ואין אומרים תחנון, אזי יאמרו הציבור “למנצח על השמינית” ואמרו גם “ויעבור”.

אמירת תחנון כשיש מוהל בין המתפללים

י. וביום רביעי לפני כשבועיים עת שחזר רבינו מברית של נינו אשר הוא היה שם המוהל, ונסע משם לבית מדרשו מיד לאחר הברית, אמר שם תחנון כרגיל. וע’ היטב בשו”ע סי’ קלא ובאחרו’. ודו”ק.

אף בשרי…

יא. רבינו שליט”א הביא [כדרכו לאחרונה] לאברך אחד שוקולד חלבי לברך עליו, וההוא אמר לרב “אני בשרי”… הגיב לו רבינו שליט”א: לא נח לומר “אני בשרי” תגיד “אכלתי בשר”, אם כבר אתה מדבר בנוסח זה אז תגיד “אני לבבי”….

יב. חכם אחד שאל את מרן שליט”א אודות תלמיד שלו מהישיבה שמתחתן באילת, האם הוא צריך ללכת לסדר לו קידושין, ואמר מרן שליט”א, דכיון שזה “סיפור על סיפור”, לא ילך, ואם היתה אפשרות קלה ליסע לשם במסוק וכיו”ב, היה מקום לומר שילך כדי לחזק את התלמיד, אך לא בכל מחיר.

יג. הראו לרב סרטון איך שבאים כחות המדינה לפנות את תושבי “מיצד” ואמר רבינו שזה מחזק אותו לכוין יותר בברכת “למינים ולמלשינים”.

יד. והראו לרבינו שליט”א סרטון של החטופים במנהרות סמוך לרציחתם שמדליקים נר חנוכה בדמעות ובתפלה, ונאחז רבינו שליט”א ברגש נורא.

תפלה במצבי סכנה חמורים

טו. אודות מה שכתבתי בענין תפלה על חולי נורא של הפרה המשוגעת, ושא”א להתפלל על מי שאין לו יד שתצמח לו יד וכו’. כה כתב אלי ידי”נ הרה”ג ר’ אשר חיים איפרגן שליט”א:

בנדרים (סד סע”ב) תניא, ארבעה חשובין כמת: עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, וכתבו התוס’ שם וז”ל, “ונפקא מיניה למבעי עלייהו רחמי”. ע”כ. הרי דאיירי כלפי תפלה על “סומא”, ודון מיניה לשאר חולים סופניים.  ובחגיגה (ג:) יהי רצון שיחזרו עיני יוסי למקומן, וחזרו. ע”ש. וכתבתי בזה מאמר רחב במק”א ואינו לפני כעת. עכ”ד ידידינו הנ”ל.

וכתבתי אליו, נלע”ד דסומא – היינו שפקודת המח של הראיה אינה פועלת ממוחו אל עיניו, וע”ז היתה התפלה שישוב האור למקומו. [כעין צלייאק הנ”ל בדברינו, וכעין בעיית זש”ק שהיא פנימית כהנ”ל], אבל אם לא היו לו עינים כלל, איני יודע אם שייך מיבעי רחמי, מידי דהוה אמי שנקטעה ידו, שהוא חסרון חוצני דחמיר טפי.

וההיא דחגיגה לא ברירא והכל נס בלא”ה, ומין במינו אינו חוצץ. [וע”ש בס’ הערות להגריש”א. ודו”ק]. ושוב שמעתי כן ממרן הגר”ד קוק שליט”א דאין לנו כח להקיש מעובדות פלאיות של חכמינו אלינו. מה גם שיש לפרש שם שעשה פעולה לקבל את גזירת סמיות העין ולא שממש נעקרה העין ממקומה. [וע”ש מהרש”א].

שמירת בני הנעורים

טז. אחד הגיע למרן שליט”א ושאל אודות ישיבה בקרית ספר שיש שם המון בחורים שחשופים לאינטרנט ולכל מיני ניבול פה ומרעין בישין, ובנו עדיין שמור ושומר על עצמו להיות קרוב רק לחברים טובים, האם יוכל להשאירו בישיבה שם, והשיבו רבינו שליט”א, זו צרת המון מקומות, ולא רק בגלל “אינטרנט”, אלא יסוד בעיות הקדושה קיים בכל מקום, ובכגון דא שפרוץ מרובה חייב להבריח את בנו מיד משם ובינתיים יהיה בבית עד שימצא מקום אחר, כי בכל רגע יש חשש השפעה [לא קטן] והיא סכנה נוראה לנפש דחיישי’ בה למיעוטא.

שמירת הילדים מקלקול במשפחה

יז. אודות זוג שהבעל מבקש ללכת עם אשתו והילדים לשבת אצל הוריו כדי לכבדם ולשמחם, אלא שאחיו ואחיותיו ג”כ באים בשבתות, וארח חייהם חפשי ומנבלים את פיהם וכו’, והאשה חוששת מאד על ילדיה שחוזרים משם כל פעם מורעלים בניבול פה וכל מיני דברים לא טובים, הורה רבינו שליט”א שאין לבעל לדבר בשם “כיבוד הורים” בכגון דא, וגם הוא אמור לחשוש על ילדיו כמו שאשתו חוששת.

רבקה ודשה…

יח. בב”מ (כט ע”א) הכניסה לרבקה ודשה. אמרתי למרן שליט”א דמשמע כאן רמז רבקה ויצחק שנאמר בו לשוח ב”שדה” [אותיות דשה], וגם שהאשה נקראת “שדה הבעל”, אלא שאיני יודע לפרש את הרמז בתוכן הדברים.

ואמר מרן שליט”א על אתר שנחלקו רש”י ותוס’ שם אי מיירי בעגלה ערופה או בפרה אדומה, וענין עגלה ערופה הוא סילוק הריגה [בידי אדם] מן העולם, ופרה אדומה ענינה סילוק מיתה [בידי שמים] מן העולם.

והנה פרה אדומה היא גדר תחית המתים, שהעגל הביא מיתה לעולם והפרה באה בתורת אם המקנחת ומתקנת לעילויא, ובספר יחזקאל שבו ענין הטהרה שם נמצא ענין התחיה], וזה סוד יצחק שהוא אותיות “קץ חי” של תחה”מ.

ההוא סבא…

יט. הרב יונתן שלוש שליט”א יצא מחדרו של מרן שליט”א במוצ”ש ואמר למרן שליט”א, “שבוע טוב סבא, אנחנו הולכים”, ואמר רבינו שליט”א, “אוי, כמה זה קשה שכבר קוראים לי סבא, אין זמן”…

ברכה קודם תפלה

כ. שאלו את רבינו אודות ההולך לשמוע ברכת כהנים קודם התפלה, [כיון שבמנין שמתפלל אין ב”כ], האם יש בזה חשש כעין חפציו קודם תפלה. והשיב: אין בזה שום חשש, [ולא דמי כלל לענין ההולך אצל חכם לבקש ברכה קודם התפלה שדברו מזה הפוסקים].

בברכה רבה

יקותיאל דטבריה

סקירה קצרה לתולדותיו של גאון עזינו הרב דב קוק הכהן שליט”א מימי ילדותו עד היום

הפוסט יום בחצריך – ימי החנוכה במחיצת אור העולם ר’ דב הכהן קוק שליט”א הופיע לראשונה ב-עץ חיים: הרב דב קוק שליט"א | האתר הרשמי.